Avodat Yisrael · Sefer Vayikra, Shabbat HaGadol, Chapter 1
1
בש"ע א"ח. נוהגין ליקח חטים ולחלקם לעניים נראה הרמז של מנהג זה. כי חט"ה בגי' כ"ב הוא כ"ב אותיות שבתורה ובאותם החטים עושין הכנה שיוכלו לקדש כ"ב אותיות התורה בתורה ותפלה שלזה נקרא החג הקדוש הזה פסח פ"ה ס"ח שיקדש זכורו בשירות ותשבחות. וס"ח בגימטריא חיים כי החיים והמות ביד הלשון לכך צריך לבחור בחיים הם דיבורים קדושים וגם התיבות צריכים להיות בחיים היינו בכוונה שלימה כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה לכך צריך שיראה שיהא קפלתו בחיים דהיינו בכוונה: ולחלקם לעניים ר"ל העניים הם אשר לא יוכלו לקדש בעצמן הכ"ב אותיות צריך לחלק להם מחלקם ולהשפיע להם מחלקם ולהשפיע להם קדושה כדי שיוכלו ג"כ לקדש. כי אם אינו מקדש את דיבוריו אזי אם עומד להתפלל אח"כ אינם נכנסין דיבוריו אל הקדושה. וזהו פי' ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם. ר"ל אותם העוברים רצונו לא יכלו לומר ברכת ה' מפני שאינ' נכנסין בקדושה: עוד שם: והאידנא למ"ד יום וה"ה העני הדר פה למ"ד יום מחוייבין ליתן לו. הרמז הוא שצריך ללמוד התורה וללמד ולעשות הכנה על חג הקדוש הזה. רק שצריכי' גם הם להיות נלוים להצדיק ולהתגבר עצמם אל הקדושה אז בוודאי יוכל הצדיק לסייע אות' כי לולא זה בודאי אין יכול הצדיק להשפיע להם כ"כ מחמת שהוא עצמו מדחה הימנו. ומי שאין דר פה למ"ד יום עכ"פ מחויבים ליתן לו מצה. הרמז הוא כי בוודאי יש קדושי עליון שבהגיע חג הפסח הם מטוהרים ועומדים וכל תפלתם בכוונה שלימה בלי שום מחשבת פסול. ולזה מי שאינו במדרגה כ"כ שיוכל לטהר עצמו ולפנות מכל וכל אזי צריך ליתן לו מדרגת מצ"ה מל' מצה ומריבה כמבואר בזוה"ק ור"ל שצריך הצדיק להשפיע לו עכ"פ שאם יבא היצר להפילו למחשבות רעות בחג הקדוש הזה. שילחם במצות ומריבות נגדו ולהתגבר עליו:
In the Shulchan Aruch, Orach Chaim: It is customary to take wheat and distribute it to the poor. Let us see the deeper meaning of this custom: Chitah (חטה, wheat) has the numerical value of 22, corresponding to the 22 letters of the Torah. With this wheat, we make preparation so that [the poor] will be able to sanctify the 22 letters of the Torah through Torah study and prayer. For this reason, this holy festival is called Pesach, which can be read as peh sach (פה סח)—"the mouth speaks"—meaning that one should sanctify one's speech through songs and praises. And sach (סח) has the numerical value of chayyim (חיים, life), for "life and death are in the hand of the tongue" (Proverbs 18:21). Therefore, one must "choose life"—that is, holy speech. Moreover, the words themselves must be "alive," meaning [uttered] with complete intention (kavanah), for prayer without intention is like a body without a soul. Therefore, one must ensure that one's prayer is "alive"—that is, with intention. "And distribute them to the poor"—this means: the "poor" are those who cannot sanctify the 22 letters on their own. One must share with them from one's portion and channel holiness to them so that they too can sanctify [their speech]. For if one does not sanctify one's speech, then when one stands to pray afterward, one's words do not enter into holiness. This is the meaning of the verse: "And the passersby did not say: 'The blessing of the Lord be upon you'" (Psalms 129:8)—meaning, those who transgress His will could not say "the blessing of the Lord" because their words do not enter into holiness. Further there [in the Shulchan Aruch]: Nowadays, [regarding one who has resided here] for thirty days—and similarly a poor person who has dwelt here for thirty days—we are obligated to give to him. The deeper meaning is that one must learn Torah and teach, and make preparation for this holy festival. However, [the poor] themselves must also attach themselves to the tzaddik and strengthen themselves toward holiness. Then certainly the tzaddik can assist them. For without this, the tzaddik cannot channel so much to them, because [the recipient] himself pushes it away. And one who has not dwelt here for thirty days—in any case, we are obligated to give him matzah. The deeper meaning is: Certainly there are supremely holy individuals who, when Passover arrives, are already purified and ready, and all their prayer is with complete intention, without any improper thought. Therefore, for one who is not at such a level that he can purify himself completely, one must give him the spiritual level of matzah—from the language of matzah u-merivah (contention and strife), as explained in the holy Zohar. This means: the tzaddik must channel to him at least [the capacity] that if the evil inclination comes to make him fall into evil thoughts during this holy festival, he should fight with contention and strife against it and overcome it.
בש"ע א"ח. נוהגין ליקח חטים ולחלקם לעניים נראה הרמז של מנהג זה. כי חט"ה בגי' כ"ב הוא כ"ב אותיות שבתורה ובאותם החטים עושין הכנה שיוכלו לקדש כ"ב אותיות התורה בתורה ותפלה שלזה נקרא החג הקדוש הזה פסח פ"ה ס"ח שיקדש זכורו בשירות ותשבחות. וס"ח בגימטריא חיים כי החיים והמות ביד הלשון לכך צריך לבחור בחיים הם דיבורים קדושים וגם התיבות צריכים להיות בחיים היינו בכוונה שלימה כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה לכך צריך שיראה שיהא קפלתו בחיים דהיינו בכוונה: ולחלקם לעניים ר"ל העניים הם אשר לא יוכלו לקדש בעצמן הכ"ב אותיות צריך לחלק להם מחלקם ולהשפיע להם מחלקם ולהשפיע להם קדושה כדי שיוכלו ג"כ לקדש. כי אם אינו מקדש את דיבוריו אזי אם עומד להתפלל אח"כ אינם נכנסין דיבוריו אל הקדושה. וזהו פי' ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם. ר"ל אותם העוברים רצונו לא יכלו לומר ברכת ה' מפני שאינ' נכנסין בקדושה: עוד שם: והאידנא למ"ד יום וה"ה העני הדר פה למ"ד יום מחוייבין ליתן לו. הרמז הוא שצריך ללמוד התורה וללמד ולעשות הכנה על חג הקדוש הזה. רק שצריכי' גם הם להיות נלוים להצדיק ולהתגבר עצמם אל הקדושה אז בוודאי יוכל הצדיק לסייע אות' כי לולא זה בודאי אין יכול הצדיק להשפיע להם כ"כ מחמת שהוא עצמו מדחה הימנו. ומי שאין דר פה למ"ד יום עכ"פ מחויבים ליתן לו מצה. הרמז הוא כי בוודאי יש קדושי עליון שבהגיע חג הפסח הם מטוהרים ועומדים וכל תפלתם בכוונה שלימה בלי שום מחשבת פסול. ולזה מי שאינו במדרגה כ"כ שיוכל לטהר עצמו ולפנות מכל וכל אזי צריך ליתן לו מדרגת מצ"ה מל' מצה ומריבה כמבואר בזוה"ק ור"ל שצריך הצדיק להשפיע לו עכ"פ שאם יבא היצר להפילו למחשבות רעות בחג הקדוש הזה. שילחם במצות ומריבות נגדו ולהתגבר עליו:
In the Shulchan Aruch, Orach Chaim: It is customary to take wheat and distribute it to the poor. Let us see the deeper meaning of this custom: Chitah (חטה, wheat) has the numerical value of 22, corresponding to the 22 letters of the Torah. With this wheat, we make preparation so that [the poor] will be able to sanctify the 22 letters of the Torah through Torah study and prayer. For this reason, this holy festival is called Pesach, which can be read as peh sach (פה סח)—"the mouth speaks"—meaning that one should sanctify one's speech through songs and praises. And sach (סח) has the numerical value of chayyim (חיים, life), for "life and death are in the hand of the tongue" (Proverbs 18:21). Therefore, one must "choose life"—that is, holy speech. Moreover, the words themselves must be "alive," meaning [uttered] with complete intention (kavanah), for prayer without intention is like a body without a soul. Therefore, one must ensure that one's prayer is "alive"—that is, with intention. "And distribute them to the poor"—this means: the "poor" are those who cannot sanctify the 22 letters on their own. One must share with them from one's portion and channel holiness to them so that they too can sanctify [their speech]. For if one does not sanctify one's speech, then when one stands to pray afterward, one's words do not enter into holiness. This is the meaning of the verse: "And the passersby did not say: 'The blessing of the Lord be upon you'" (Psalms 129:8)—meaning, those who transgress His will could not say "the blessing of the Lord" because their words do not enter into holiness. Further there [in the Shulchan Aruch]: Nowadays, [regarding one who has resided here] for thirty days—and similarly a poor person who has dwelt here for thirty days—we are obligated to give to him. The deeper meaning is that one must learn Torah and teach, and make preparation for this holy festival. However, [the poor] themselves must also attach themselves to the tzaddik and strengthen themselves toward holiness. Then certainly the tzaddik can assist them. For without this, the tzaddik cannot channel so much to them, because [the recipient] himself pushes it away. And one who has not dwelt here for thirty days—in any case, we are obligated to give him matzah. The deeper meaning is: Certainly there are supremely holy individuals who, when Passover arrives, are already purified and ready, and all their prayer is with complete intention, without any improper thought. Therefore, for one who is not at such a level that he can purify himself completely, one must give him the spiritual level of matzah—from the language of matzah u-merivah (contention and strife), as explained in the holy Zohar. This means: the tzaddik must channel to him at least [the capacity] that if the evil inclination comes to make him fall into evil thoughts during this holy festival, he should fight with contention and strife against it and overcome it.