תמים תהיה עם ה' אלהיך. פירוש, אפילו כשתעסוק בתורה שנאמר בה (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה. וזהו שכתוב תמים תהיה אפילו בעסק התורה, תהיה עם ה' אלהיך, ולא תאמר שהתורה נקראת ממילא תורת ה', רק תשגיח על זה היטב, וזהו ענין שאמרו חכמינו ז"ל במשנה (אבות פרק ג') המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו כו'. דהוי לו לומר ומפסיק ממשנתו, והוה ידעינן דהיה שונה, עוד קשה דאמר מעלה עליו הכתוב ולא מפרש איזה כתוב, ויש לומר דהפירוש הוא שהולך בדרך הישר ואפילו הכי הוא יחידי, שאינו דבוק בהשם יתברך [ממילא אינו מקיים הכתוב תמים תהיה עם ה' אלהיך], ושונה ומפסיק ממשנתו, ר"ל מפסיק עצמו מהשם יתברך מחמת משנתו, דהיינו שבא לו גדלות והתפארות מחמת, משנתו, שסובר שהוא משנתו שלו ואומר מה נאה אילן זה, ועל עצמו אומר כן בלבו כמו שכתוב כי האדם עץ השדה, ואומר על עצמו דהוא אלינא די רבא ותקיף, ומה נאה ניר זה כמו שכתוב (בירמיהו ד׳:ג׳) נירו לכם ניר, פירוש, שאומר שמכין לעצמו חלק לעולם הבא על ידי משנתו, ולכן מעלה עליו הכתוב, פי' כתוב הנ"ל [זה שהוא עובר עליו] שנאמר בו תמים תהיה עם ה' אלהיך, וזהו שאמרו מעלה עליו הכתוב הזה שכולל כל התורה כאילו מתחייב בנפשו: (כתר שם טוב ח"ב דכ"ב ע"ב, לקוטים יקרים די"ז ע"ב).
You shall be pure-hearted with the L-rd your G‑d. That is, even when you study Torah, of which it is said: “The Torah of G‑d is perfect”3Temimah, related to the word Tamim, “pure hearted.” (Psalms 19:8), you must still be “pure-hearted with G‑d.” Do not assume that this happens of itself, since the Torah is called “the Torah of G‑d,”4Exodus 13:9. for you must be quite careful with this. This is as the Sages said in the Mishnah: “One who walks on the road and studies, and is interrupted from his studies,5Usually translated as “and interrupts his studies.” The current translation is in keeping with the Baal Shem Tov’s reading, as will become apparent below. and says, ‘How lovely is this tree, and how lovely is this field,’ is considered by the verse as if he were guilty of a mortal sin.”6Pirkei Avos 3:7. It should have stated: “One who walks on the road and is interrupted from his studies,” and we would have known that he was studying. Furthermore, it says “the verse considers it…,” without stating which verse. But perhaps this is speaking of a person who follows the straight way, and is nevertheless alone, in that he is not attached to G‑d. He studies, and is interrupted from his studies – that is, his attachment to G‑d is interrupted from his studies themselves. He becomes proud and haughty due to his studies, and thinks that his knowledge is his own. “How lovely is this tree,” he says, referring to himself, as it is written: “For a man is a tree of the field” (Deuteronomy 20:19). He thinks that he is “a tree that grows and becomes mighty.”7Paraphrasing Daniel 4:8. “How lovely is this field,” as it is written: “…break up for yourself a fallow ground…” (Jeremiah 4:3). Meaning, he claims to be preparing himself a portion in the world-to-come through his studies. Thus “the verse considers it” – that is, the verse: “You shall be whole-hearted with the L-rd your G‑d” – considers it as if he were guilty of a mortal sin. For this verse includes the entire Torah. Kesser Shem Tov, part 2, p. 22b
תמים תהיה עם ה' אלהיך. פירוש, אפילו כשתעסוק בתורה שנאמר בה (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה. וזהו שכתוב תמים תהיה אפילו בעסק התורה, תהיה עם ה' אלהיך, ולא תאמר שהתורה נקראת ממילא תורת ה', רק תשגיח על זה היטב, וזהו ענין שאמרו חכמינו ז"ל במשנה (אבות פרק ג') המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו כו'. דהוי לו לומר ומפסיק ממשנתו, והוה ידעינן דהיה שונה, עוד קשה דאמר מעלה עליו הכתוב ולא מפרש איזה כתוב, ויש לומר דהפירוש הוא שהולך בדרך הישר ואפילו הכי הוא יחידי, שאינו דבוק בהשם יתברך [ממילא אינו מקיים הכתוב תמים תהיה עם ה' אלהיך], ושונה ומפסיק ממשנתו, ר"ל מפסיק עצמו מהשם יתברך מחמת משנתו, דהיינו שבא לו גדלות והתפארות מחמת, משנתו, שסובר שהוא משנתו שלו ואומר מה נאה אילן זה, ועל עצמו אומר כן בלבו כמו שכתוב כי האדם עץ השדה, ואומר על עצמו דהוא אלינא די רבא ותקיף, ומה נאה ניר זה כמו שכתוב (בירמיהו ד׳:ג׳) נירו לכם ניר, פירוש, שאומר שמכין לעצמו חלק לעולם הבא על ידי משנתו, ולכן מעלה עליו הכתוב, פי' כתוב הנ"ל [זה שהוא עובר עליו] שנאמר בו תמים תהיה עם ה' אלהיך, וזהו שאמרו מעלה עליו הכתוב הזה שכולל כל התורה כאילו מתחייב בנפשו:
(כתר שם טוב ח"ב דכ"ב ע"ב, לקוטים יקרים די"ז ע"ב).
You shall be pure-hearted with the L-rd your G‑d.
That is, even when you study Torah, of which it is said: “The Torah of G‑d is perfect”3Temimah, related to the word Tamim, “pure hearted.” (Psalms 19:8), you must still be “pure-hearted with G‑d.” Do not assume that this happens of itself, since the Torah is called “the Torah of G‑d,”4Exodus 13:9. for you must be quite careful with this. This is as the Sages said in the Mishnah: “One who walks on the road and studies, and is interrupted from his studies,5Usually translated as “and interrupts his studies.” The current translation is in keeping with the Baal Shem Tov’s reading, as will become apparent below. and says, ‘How lovely is this tree, and how lovely is this field,’ is considered by the verse as if he were guilty of a mortal sin.”6Pirkei Avos 3:7. It should have stated: “One who walks on the road and is interrupted from his studies,” and we would have known that he was studying. Furthermore, it says “the verse considers it…,” without stating which verse.
But perhaps this is speaking of a person who follows the straight way, and is nevertheless alone, in that he is not attached to G‑d. He studies, and is interrupted from his studies – that is, his attachment to G‑d is interrupted from his studies themselves. He becomes proud and haughty due to his studies, and thinks that his knowledge is his own. “How lovely is this tree,” he says, referring to himself, as it is written: “For a man is a tree of the field” (Deuteronomy 20:19). He thinks that he is “a tree that grows and becomes mighty.”7Paraphrasing Daniel 4:8. “How lovely is this field,” as it is written: “…break up for yourself a fallow ground…” (Jeremiah 4:3). Meaning, he claims to be preparing himself a portion in the world-to-come through his studies. Thus “the verse considers it” – that is, the verse: “You shall be whole-hearted with the L-rd your G‑d” – considers it as if he were guilty of a mortal sin. For this verse includes the entire Torah.
Kesser Shem Tov, part 2, p. 22b