כשאדם מדבר דיבור טוב, והדיבור הוא החיות של האדם, והחיות הוא ממנו יתברך שמו, אז הדיבור סלקא לעילא ומעורר הדיבור העליון, ומשפיע עליו יותר חיות מלמעלה, אבל כשהוא מדבר דיבור רע, אזי יוצא ממנו החיות, ולעילא גם כן לא סלקא, אז קרוב הדבר להיות נפסק ממנו כל החיות לגמרי, וזהו מה שאומרים העולם, ער האט אויס גירעט: (צוות הריבש די"ב ע"ב ליקוטים יקרים ד"ד ע"ב). [ועיין לקמן פ' וישלח אות י"ג.]
You shall not go around as a talebearer among your people. (Ibid. 19:16) When a person speaks good words, the speech, which is the life-force of a person and the life-force from G-d,5On the verse: “Then the L-rd G-d formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul” (Genesis 2:7), the Targum Unkelos translates: “and man became a speaking spirit.” A person’s speech is an expression of the very soul that G-d breathes into one. rises up and arouses the supernal words. Then, additional life radiates upon him from Above. However, when he speaks evil words, his vitality leaves him and does not rise up. He comes close to losing his life-force altogether. This is what people say about a tale-bearer, “Er hot ois geret” – “He said it out!”6That is, he spoke out his very life-force. Tzava’as HaRivash, p. 12b
כשאדם מדבר דיבור טוב, והדיבור הוא החיות של האדם, והחיות הוא ממנו יתברך שמו, אז הדיבור סלקא לעילא ומעורר הדיבור העליון, ומשפיע עליו יותר חיות מלמעלה, אבל כשהוא מדבר דיבור רע, אזי יוצא ממנו החיות, ולעילא גם כן לא סלקא, אז קרוב הדבר להיות נפסק ממנו כל החיות לגמרי, וזהו מה שאומרים העולם, ער האט אויס גירעט: (צוות הריבש די"ב ע"ב ליקוטים יקרים ד"ד ע"ב). [ועיין לקמן פ' וישלח אות י"ג.]
You shall not go around as a talebearer among your people. (Ibid. 19:16)
When a person speaks good words, the speech, which is the life-force of a person and the life-force from G-d,5On the verse: “Then the L-rd G-d formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul” (Genesis 2:7), the Targum Unkelos translates: “and man became a speaking spirit.” A person’s speech is an expression of the very soul that G-d breathes into one. rises up and arouses the supernal words. Then, additional life radiates upon him from Above. However, when he speaks evil words, his vitality leaves him and does not rise up. He comes close to losing his life-force altogether. This is what people say about a tale-bearer, “Er hot ois geret” – “He said it out!”6That is, he spoke out his very life-force.
Tzava’as HaRivash, p. 12b