נח 138

שמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר, משל, אדם שרוצה לאכול, ותאב ביותר לדבר מאכל הנערב אליו, ואחר כך רואה על מקום גבוה מונח הדבר מאכל הישר בעיניו, ואין ידו מגעת לשם, ומכוון כאילו אוכל, ונמצא מה הועיל בכוונתך, וכל מה שהוא מכוון ביותר הוא רעב ביותר, וכמו כן אותן אנשים המכוונים כוונת נוראות ורמים העומדים ברומו של עולם, ואין יד שכלו מגעת לשם, להיות שהוא רחוק מאוד מהכוונה, ומה הועיל בתקנתו, וטוב לו שאל יכניס עצמו במקום גבוה יותר מערכו והשגתו:
(אור המאיר פ' וירא ד"ה ואשה אחת)

I heard a parable in the name of the Baal Shem Tov. A person is hungry, and desires food which is tasty to him. He sees the food up on a high place, beyond his reach. So he imagines that he is eating it. But does that really help? In fact, the more he thinks about the food, the hungrier he gets. So too, there are people who practice lofty and awesome mystical intentions which are at the height of creation, yet these people’s minds cannot reach there, for they are far from performing mystical intentions. How, then, does their practice help? It would be better for them not to try and reach this high place so beyond their level and comprehension.
Ohr HaMeir, Vayerah