אמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים על פסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, כי איך לא ראה אותה עד עכשיו שהוא מהנמנע. אך על ידי שהיה אברהם אבינו עליו השלום מרכבה אליו יתברך, והיה מקושר במחשבתו תמיד בשורש המחשבה לא ראה והכיר בה עד עכשיו בתמונת יפיה, כי היה דחוק מאוד מזה, אף שהיה רואה אותה תמיד מכל מקום מחשבתו היתה תמיד שלא במקום הראייה הגשמיית, לכן לא הכיר בה עד עכשיו, רק כשהלך למצרים נאמר שם וירד אברם מצרימה שירד ממדרגתו הקדומה וכו' כי הרשעים שבדור המבול הפילו בחינת התורה והמחשבה למקום קליפת מצרים, שעל ידי זה הוצרכו ישראל להיות שם ולברר הניצוצות ולייחדן כמקודם, כי המצריים היו שטופי זימה, והמקור היה מעולם האהבה שנפלה שם מהתורה שהוא בחינת חסד כמו שכתוב (משלי ל״א:כ״ו) ותורת חסד על לשונה, וישראל העיד עליהם הכתוב שלא נכשלו במדה זו של זימה כמו שכתבו (בפ' פינחס) הראובני השמעוני ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה (מדרש שיר השירים פ"ד סי' כ"ד) ועל יד זה העלו את האהבה הנפולה לשרשה, ולהתורה שנקראת חסד כאמור, ועל ידי זה זכו לקבלה תיכף בחודש השלישי, על ידי שבררו בחינת התורה שהיתה שם. ובימי אברהם עדיין לא היה הבירור לגמרי, ולכך בבוא אברם למצרים ירד ממדרגתו והתחילו לבא אצלו מחשבות מבחינת השבירה כמ"ש (במשלי כ״ד:ט״ז) שבע יפול צדיק וקם, רצה לומר כי הצדיק יפול בבחינת השבע שהן שבע מיני מחשבות שנפלו ממקורן, אך על ידי שהוא צדיק, וקם, ומייחד לשרשן למקור המחשבה שנקרא חכמה בבחינת אחותי, ונחשב לו עבדות על ידי זה יותר, ולכן אמר הנה נא ידעתי כי נפלתי ממדרגתי עד שידעתי כי אשה וגו' מה שאין כן מקודם כאמוד, ולימד לה דעת להנצל מזה במקום הזה שהוא מצרים על ידי שאמרי נא אחותי את, פירוש, לאחוז בבחינת אחותי שהוא החכמה העליונה כאמוד ואז המחשבות שבמצדים שבאו לו הוא כדי להעלותן לשורשן, והוא אדדבה עבדות השם יתברך כאמור ולא שבאו לבלבלו, וזהו וחיתה נפשי וגו': (מאור עינים פ' שמות ד"ה וזהו רבות)
And it came to pass, as they approached Egypt, that [Abraham] said to his wife Sarai: Behold, please (na), I realize now that you are a good-looking woman. Is it possible that he never saw her before? Rather, Abraham was a “chariot” for the Divine, and his thoughts were constantly bound to the Root of Thought. He never saw her physical beauty before, for he was very distant from it. Though he saw her all the time, his thoughts never connected to physical vision. Thus, he did not recognize [her beauty] until now. Only when he went to Egypt does it say: “And Abram descended to Egypt” – he descended from his prior level. For the wicked people in the time of the Great Flood cast the aspect of Torah and thought down into the impure shell of Egypt.7The scattering of holy sparks that occurred in the Breaking of the Vessels before creation can either be redeemed, or further scattered, depending upon the actions of each generation. The sins of the generation preceding the Great Flood cast down many holy sparks into the degenerate nation of Egypt. This is the kabbalistic reason for the exile of the Jewish people there – to redeem the fallen sparks. Likewise, Abraham, several generations earlier, also went to Egypt to achieve this. Thus, Israel had to descend there to collect the sparks and unite them as before. For the Egyptians were filled with lust, whose root is the World of Love,8I.e. from the nature of the “impure shell” (kelipah) that conceals the spark, the essence of the spark can be discerned. In physical desire is a spark of love of G‑d. In mortal fear is a spark of the fear and awe of the Divine. and it fell to Egypt from the Torah, which is the aspect of love (chesed), as it is written: “And the Torah of love is upon her tongue” (Proverbs 31:26). Israel, however, did not descend into lust, as the verses testify: “HaReubeni, HaShimoni – the letter hey on one side, the letter yud on the other.”9Midrash Shir HaShirim 4:24, on Numbers 26. When the verses list all the different tribes, HaReubeni – the tribe of Reuben; HaShimoni – the tribe of Shimon, with the prefix hey and the suffix yud. The letters yud and hey spell out G‑d’s Name. G‑d was testifying that even in Egypt, they did not fall into licentiousness and lose their connection with Him; thus, they were able to uplift the fallen sparks of Divine love. And thus, they were able to raise the fallen love to its root, and to the Torah, that is called “love.” And this reason, they could receive the Torah immediately, in the third month [after the exodus], because they had redeemed the aspect of the Torah that had been in exile. However, in the time of Abraham, the redemption of the sparks had not been completed. Therefore, when Abram went to Egypt and descended from his level, he started to have thoughts that reflected the Breakage, as it says: “For a tzaddik falls seven times, and rises again…” (Proverbs 24:16). Meaning, a tzaddik falls in the aspect of seven, which are the seven types of thoughts that fell from their source.10Corresponding to the seven supernal attributes, or sefirot, from Chesed to Malchus. But because he is a tzaddik, he rises and unites the thoughts with their root in the Source of Thought, which is called Chochmah (Wisdom), the aspect of “My sister.” Thus, his service is considered even higher. Therefore, Abraham said: “Behold, please, I realize now” that I have fallen from my level, so much so that I realize “that you are a good-looking woman,” which I did not see before. And he her taught how one escapes from this – from Egypt – by saying that “you are my sister.” Meaning, by clinging to the aspect of “My sister,” which is the supernal Wisdom. Then the thought that is in Egypt, that came not to disrupt him, but to be elevated to its source, to serve G‑d [will be redeemed]. And this is “They will… enliven my soul through your efforts.” Me’or Einayim, Lech Lecha
אמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים על פסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, כי איך לא ראה אותה עד עכשיו שהוא מהנמנע. אך על ידי שהיה אברהם אבינו עליו השלום מרכבה אליו יתברך, והיה מקושר במחשבתו תמיד בשורש המחשבה לא ראה והכיר בה עד עכשיו בתמונת יפיה, כי היה דחוק מאוד מזה, אף שהיה רואה אותה תמיד מכל מקום מחשבתו היתה תמיד שלא במקום הראייה הגשמיית, לכן לא הכיר בה עד עכשיו, רק כשהלך למצרים נאמר שם וירד אברם מצרימה שירד ממדרגתו הקדומה וכו' כי הרשעים שבדור המבול הפילו בחינת התורה והמחשבה למקום קליפת מצרים, שעל ידי זה הוצרכו ישראל להיות שם ולברר הניצוצות ולייחדן כמקודם, כי המצריים היו שטופי זימה, והמקור היה מעולם האהבה שנפלה שם מהתורה שהוא בחינת חסד כמו שכתוב (משלי ל״א:כ״ו) ותורת חסד על לשונה, וישראל העיד עליהם הכתוב שלא נכשלו במדה זו של זימה כמו שכתבו (בפ' פינחס) הראובני השמעוני ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה (מדרש שיר השירים פ"ד סי' כ"ד) ועל יד זה העלו את האהבה הנפולה לשרשה, ולהתורה שנקראת חסד כאמור, ועל ידי זה זכו לקבלה תיכף בחודש השלישי, על ידי שבררו בחינת התורה שהיתה שם. ובימי אברהם עדיין לא היה הבירור לגמרי, ולכך בבוא אברם למצרים ירד ממדרגתו והתחילו לבא אצלו מחשבות מבחינת השבירה כמ"ש (במשלי כ״ד:ט״ז) שבע יפול צדיק וקם, רצה לומר כי הצדיק יפול בבחינת השבע שהן שבע מיני מחשבות שנפלו ממקורן, אך על ידי שהוא צדיק, וקם, ומייחד לשרשן למקור המחשבה שנקרא חכמה בבחינת אחותי, ונחשב לו עבדות על ידי זה יותר, ולכן אמר הנה נא ידעתי כי נפלתי ממדרגתי עד שידעתי כי אשה וגו' מה שאין כן מקודם כאמוד, ולימד לה דעת להנצל מזה במקום הזה שהוא מצרים על ידי שאמרי נא אחותי את, פירוש, לאחוז בבחינת אחותי שהוא החכמה העליונה כאמוד ואז המחשבות שבמצדים שבאו לו הוא כדי להעלותן לשורשן, והוא אדדבה עבדות השם יתברך כאמור ולא שבאו לבלבלו, וזהו וחיתה נפשי וגו':
(מאור עינים פ' שמות ד"ה וזהו רבות)
And it came to pass, as they approached Egypt, that [Abraham] said to his wife Sarai: Behold, please (na), I realize now that you are a good-looking woman.
Is it possible that he never saw her before? Rather, Abraham was a “chariot” for the Divine, and his thoughts were constantly bound to the Root of Thought. He never saw her physical beauty before, for he was very distant from it. Though he saw her all the time, his thoughts never connected to physical vision. Thus, he did not recognize [her beauty] until now. Only when he went to Egypt does it say: “And Abram descended to Egypt” – he descended from his prior level. For the wicked people in the time of the Great Flood cast the aspect of Torah and thought down into the impure shell of Egypt.7The scattering of holy sparks that occurred in the Breaking of the Vessels before creation can either be redeemed, or further scattered, depending upon the actions of each generation. The sins of the generation preceding the Great Flood cast down many holy sparks into the degenerate nation of Egypt. This is the kabbalistic reason for the exile of the Jewish people there – to redeem the fallen sparks. Likewise, Abraham, several generations earlier, also went to Egypt to achieve this. Thus, Israel had to descend there to collect the sparks and unite them as before. For the Egyptians were filled with lust, whose root is the World of Love,8I.e. from the nature of the “impure shell” (kelipah) that conceals the spark, the essence of the spark can be discerned. In physical desire is a spark of love of G‑d. In mortal fear is a spark of the fear and awe of the Divine. and it fell to Egypt from the Torah, which is the aspect of love (chesed), as it is written: “And the Torah of love is upon her tongue” (Proverbs 31:26).
Israel, however, did not descend into lust, as the verses testify: “HaReubeni, HaShimoni – the letter hey on one side, the letter yud on the other.”9Midrash Shir HaShirim 4:24, on Numbers 26. When the verses list all the different tribes, HaReubeni – the tribe of Reuben; HaShimoni – the tribe of Shimon, with the prefix hey and the suffix yud. The letters yud and hey spell out G‑d’s Name. G‑d was testifying that even in Egypt, they did not fall into licentiousness and lose their connection with Him; thus, they were able to uplift the fallen sparks of Divine love. And thus, they were able to raise the fallen love to its root, and to the Torah, that is called “love.” And this reason, they could receive the Torah immediately, in the third month [after the exodus], because they had redeemed the aspect of the Torah that had been in exile.
However, in the time of Abraham, the redemption of the sparks had not been completed. Therefore, when Abram went to Egypt and descended from his level, he started to have thoughts that reflected the Breakage, as it says: “For a tzaddik falls seven times, and rises again…” (Proverbs 24:16). Meaning, a tzaddik falls in the aspect of seven, which are the seven types of thoughts that fell from their source.10Corresponding to the seven supernal attributes, or sefirot, from Chesed to Malchus. But because he is a tzaddik, he rises and unites the thoughts with their root in the Source of Thought, which is called Chochmah (Wisdom), the aspect of “My sister.” Thus, his service is considered even higher.
Therefore, Abraham said: “Behold, please, I realize now” that I have fallen from my level, so much so that I realize “that you are a good-looking woman,” which I did not see before. And he her taught how one escapes from this – from Egypt – by saying that “you are my sister.” Meaning, by clinging to the aspect of “My sister,” which is the supernal Wisdom. Then the thought that is in Egypt, that came not to disrupt him, but to be elevated to its source, to serve G‑d [will be redeemed]. And this is “They will… enliven my soul through your efforts.”
Me’or Einayim, Lech Lecha