אמר הבעל שם טוב זצ"ל, כי האיש הנלבב ועוסק בתורה ובתפלה אזי אותן שיחות חולין שלו אשר הוא מדבר לצרכי גופו, ואינם דברים בטלים, נעשים לבוש אל דיבורי קדושה שלו, כי הלא אלו ואלו הן אותיות, ואין כל העולמות תלויים רק בכ"ב אותיות התורה, רק שבצירופים יש שינויים ולכן דיבורי הקדושה מכריחים את דיבורי הרשות הללו, ומהפכים אותם ומשנים הצירופים, ונעשו מהם צירופי תורה שלמד האיש ההוא, אלא שמכל מקום אין מעלתם כמעלת דברי תורה ממש, ולכן הם לבוש עליהם, כמו שאנו רואים גוף האדם לבוש בבגדים, והאדם עצמו חשוב יותר ממלבושיו, כך הנשמה צריכה מלבוש, והמלבוש אין ערכה כערך הנשמה עצמה רק גרוע ממנה, והם הם הדברי תורה הנעשים מצירופי שיחות חולין שלו, ואם כן גם השיחות חולין נעשו כתר להשם יתברך על ידי שנשתנו צירופיו, אכן האדם ההולך בדרך לא טוב ח"ו אין תורה ואין כלום ועוסק תמיד בדיבורים אסורים, אם כן השיחות חולין שלו הוא גם כן לצורך איסור, דהא אין במחשבתו עבודת השם יתברך, ואם כן ההצטרכות שעושה לגופו, הוא רק כדי שיכול לעסוק בדברים בטלים, ואזי הדברים בטלים ושאר דיבורי איסור שלו מכריחים את השיחות חולין שלו ומהפכים אותם ונשתנו בצירופים לדיבורים אסורים ונעשים גם הם כתר להסטרא אחרא רחמנא ליצלן וכו': (ערבי נחל פ' ויקהל ופ' בהעלותך).
When a person has a good-heart, studies Torah and prays, all his daily conversations concerning his physical needs (though not idle chatter), become a garment for his holy words. For both are made up of letters, and all the worlds are contingent only on the twenty-two letters of the Torah. The only difference is in the way the letters are arranged. Thus, his holy words outweigh the mundane ones, and transform them and rearrange their order, to form the words of Torah that he studies. These are not as great as the words of Torah themselves, but are like garment for them. This is like a person and his clothing: the person is more important than his clothing – so too, the soul needs garments, though the garments are much lower and cannot be compared to the soul. These are the words of Torah formed from his mundane conversations, making even his mundane conversations a crown for G‑d when their letter order is rearranged. On the other hand, when a person follows a bad path, G‑d forbid, that lacks Torah and good deeds, and when he constantly speaks in forbidden ways, his mundane conversations are also considered to be for the sake of forbidden things; for he never thinks about serving G‑d. The attention he gives to his physical needs is only so that he can engage in meaningless activities. Then his empty and forbidden words outweigh his mundane ones and transform them and their letter combinations into forbidden words. These form a crown for the Other Side, may G‑d save us. Arvei Nachal, Vayakhel, BeHa’aloscha
אמר הבעל שם טוב זצ"ל, כי האיש הנלבב ועוסק בתורה ובתפלה אזי אותן שיחות חולין שלו אשר הוא מדבר לצרכי גופו, ואינם דברים בטלים, נעשים לבוש אל דיבורי קדושה שלו, כי הלא אלו ואלו הן אותיות, ואין כל העולמות תלויים רק בכ"ב אותיות התורה, רק שבצירופים יש שינויים ולכן דיבורי הקדושה מכריחים את דיבורי הרשות הללו, ומהפכים אותם ומשנים הצירופים, ונעשו מהם צירופי תורה שלמד האיש ההוא, אלא שמכל מקום אין מעלתם כמעלת דברי תורה ממש, ולכן הם לבוש עליהם, כמו שאנו רואים גוף האדם לבוש בבגדים, והאדם עצמו חשוב יותר ממלבושיו, כך הנשמה צריכה מלבוש, והמלבוש אין ערכה כערך הנשמה עצמה רק גרוע ממנה, והם הם הדברי תורה הנעשים מצירופי שיחות חולין שלו, ואם כן גם השיחות חולין נעשו כתר להשם יתברך על ידי שנשתנו צירופיו, אכן האדם ההולך בדרך לא טוב ח"ו אין תורה ואין כלום ועוסק תמיד בדיבורים אסורים, אם כן השיחות חולין שלו הוא גם כן לצורך איסור, דהא אין במחשבתו עבודת השם יתברך, ואם כן ההצטרכות שעושה לגופו, הוא רק כדי שיכול לעסוק בדברים בטלים, ואזי הדברים בטלים ושאר דיבורי איסור שלו מכריחים את השיחות חולין שלו ומהפכים אותם ונשתנו בצירופים לדיבורים אסורים ונעשים גם הם כתר להסטרא אחרא רחמנא ליצלן וכו':
(ערבי נחל פ' ויקהל ופ' בהעלותך).
When a person has a good-heart, studies Torah and prays, all his daily conversations concerning his physical needs (though not idle chatter), become a garment for his holy words. For both are made up of letters, and all the worlds are contingent only on the twenty-two letters of the Torah. The only difference is in the way the letters are arranged. Thus, his holy words outweigh the mundane ones, and transform them and rearrange their order, to form the words of Torah that he studies. These are not as great as the words of Torah themselves, but are like garment for them. This is like a person and his clothing: the person is more important than his clothing – so too, the soul needs garments, though the garments are much lower and cannot be compared to the soul. These are the words of Torah formed from his mundane conversations, making even his mundane conversations a crown for G‑d when their letter order is rearranged. On the other hand, when a person follows a bad path, G‑d forbid, that lacks Torah and good deeds, and when he constantly speaks in forbidden ways, his mundane conversations are also considered to be for the sake of forbidden things; for he never thinks about serving G‑d. The attention he gives to his physical needs is only so that he can engage in meaningless activities. Then his empty and forbidden words outweigh his mundane ones and transform them and their letter combinations into forbidden words. These form a crown for the Other Side, may G‑d save us.
Arvei Nachal, Vayakhel, BeHa’aloscha