הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. תלמידי חכמים ראשים מוכיחים את העם בשער בת רבים, צריך ליזהר בתוכחת מוסר שיאהב אותם, ומצד אהבה מוכיחם, כמו אב האוהב את בנו שחרו מוסר, וכמו שכתוב (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכיוצא בזה, אבל אלו שרוצין להתגדל ח"ו על ידי זה, וכיוצא בזה, כגון להנאת ממון וכיוצא בזה, שאינו לשם שמים, ומעורר בקול, וכמו ששמעתי פירוש הכתוב (תהילים מ״ב:ד׳) היתה לי דמעתי לחם, ושמעתי ממורי שח"ו על ידי זה וכו' וח"ו גורם מדנים בין ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שזכרתי בביאור (בפ' חקת) וידבר העם באלהים ובמשה כו' וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, שהם שני מיני מוכיחים, והוא על פי משל ששמעתי ממורי ששלח המלך בנו יחידו מעל פניו, ושלח את שני עבדיו, וחזר אחד והלשין הבן אל אביו וכו', והשני אמר גם כן כדברים האלה, רק שדיבר מצד שהיה צר לו בצער המלך ובנו, שנשלח מעל פניו זמן רב, עד שנשכח ממנו נימוסי המלכות, וכל מכבדיו הזילוהו, ואז נתמלא המלך רחמים וכו', כך יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל, וח"ו גורם על ידי זה [קטרוג, כן הוא בכתר שם טוב די"ב ע"ב] נחש הקדמוני וכו', וזהו שאמר וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, ששורפים בארס שבפיהם וכו' יעו"ש, ואם כן פיו ולבו אינן שוין, שמכוון להנאתו ואומר בפיו שעושה למען כבודו יתברך שמו, וח"ו גורם רעה כאמור, שנית שמלבין פני חבירו ולא את עצמו, שנאמר ולא תשא עליו חטא שהוציא עצמו מהכלל, ובאמת שצריך לכלול את עצמו עמהן וכמו שכתבתי הוכח לעצמך כשתוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וכו': (תוי"י פ' קדושים דק"ג ע"ד ודק"ד ע"א).
And G‑d sent fiery serpents against the people, and they bit them; and many of the people of Israel died. (Numbers 21:6) Torah scholars, leaders who admonish the people, must do so out of love, like a father chastises his son whom he loves, as it is written: “For whom G‑d loves He corrects” (Proverbs 3:12). But individuals3The Baal Shem Tov is referring to the itinerant preachers, common in his day, who would arouse the people to repentance with harsh words and threats of Divine retribution. In addition to unsympathetic approach, many were not even sincere; as the Baal Shem Tov goes on to explain. who do so for their own prestige, for money, or for other self-centered reasons, G‑d forbid, and who agitate their listeners with their woeful voices, about them, the verse says: “My tears were my bread” (Psalms 42:2).4That is, the tears that they cause the people to shed due to their harsh words are really only for their bread; i.e. for the sake of making a living. They are called “accusers,” for they arouse the Great Accuser with the tears they cause to be shed,5See Toldos Yaakov Yosef, p. 24d, where the second half of this sentence is taken from. and they cause strife between Israel and their Father in Heaven. This is the meaning of: “And the people spoke out against G‑d and Moses… And G‑d sent fiery serpents against the people.” This refers to two types of speakers, as in the following parable I heard from my Master: A king sent his only son away [for a long time]. He sent after him two servants. The first one returned with a disparaging report about the son. The second servant, however, while bring the same report, sympathized with the pain of the king and of his son, who had been gone so long that he forgot the ways of royalty, and all who had once honored him now belittled him. Then, the king was filled with compassion. So too, an orator who speak badly about Israel cause an accusation to be made against them6See the version of this teaching in Kesser Shem Tov, p. 12b. – the primeval Serpent.7I.e. the force of the Accuser. Thus, it states: “And G‑d sent fiery serpents against the people” – who burn them with their venom. Their words do not follow their hearts, since they think about their own benefits while claiming to act for G‑d’s honor. But they cause only evil, G‑d forbid. Furthermore, they humiliate others, but never themselves, as it is written: “Rebuking, you must rebuke your neighbor, and not bear sin because of him” (Leviticus 19:17).8This verse uses a double form of the verb “to rebuke” – “hocheakh tochiakh” (הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ), usually translated as “You shall surely rebuke your neighbor.” They do not “bear sin,” because they exclude themselves from the congregation. Rather, a speaker must feel himself as part of the people, as I wrote, “Rebuking – yourself – you must rebuke your neighbor and not bear sin because of him.” Toldos Yaakov Yosef, p. 103d
הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. תלמידי חכמים ראשים מוכיחים את העם בשער בת רבים, צריך ליזהר בתוכחת מוסר שיאהב אותם, ומצד אהבה מוכיחם, כמו אב האוהב את בנו שחרו מוסר, וכמו שכתוב (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכיוצא בזה, אבל אלו שרוצין להתגדל ח"ו על ידי זה, וכיוצא בזה, כגון להנאת ממון וכיוצא בזה, שאינו לשם שמים, ומעורר בקול, וכמו ששמעתי פירוש הכתוב (תהילים מ״ב:ד׳) היתה לי דמעתי לחם, ושמעתי ממורי שח"ו על ידי זה וכו' וח"ו גורם מדנים בין ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שזכרתי בביאור (בפ' חקת) וידבר העם באלהים ובמשה כו' וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, שהם שני מיני מוכיחים, והוא על פי משל ששמעתי ממורי ששלח המלך בנו יחידו מעל פניו, ושלח את שני עבדיו, וחזר אחד והלשין הבן אל אביו וכו', והשני אמר גם כן כדברים האלה, רק שדיבר מצד שהיה צר לו בצער המלך ובנו, שנשלח מעל פניו זמן רב, עד שנשכח ממנו נימוסי המלכות, וכל מכבדיו הזילוהו, ואז נתמלא המלך רחמים וכו', כך יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל, וח"ו גורם על ידי זה [קטרוג, כן הוא בכתר שם טוב די"ב ע"ב] נחש הקדמוני וכו', וזהו שאמר וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, ששורפים בארס שבפיהם וכו' יעו"ש, ואם כן פיו ולבו אינן שוין, שמכוון להנאתו ואומר בפיו שעושה למען כבודו יתברך שמו, וח"ו גורם רעה כאמור, שנית שמלבין פני חבירו ולא את עצמו, שנאמר ולא תשא עליו חטא שהוציא עצמו מהכלל, ובאמת שצריך לכלול את עצמו עמהן וכמו שכתבתי הוכח לעצמך כשתוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וכו':
(תוי"י פ' קדושים דק"ג ע"ד ודק"ד ע"א).
And G‑d sent fiery serpents against the people, and they bit them; and many of the people of Israel died. (Numbers 21:6)
Torah scholars, leaders who admonish the people, must do so out of love, like a father chastises his son whom he loves, as it is written: “For whom G‑d loves He corrects” (Proverbs 3:12). But individuals3The Baal Shem Tov is referring to the itinerant preachers, common in his day, who would arouse the people to repentance with harsh words and threats of Divine retribution. In addition to unsympathetic approach, many were not even sincere; as the Baal Shem Tov goes on to explain. who do so for their own prestige, for money, or for other self-centered reasons, G‑d forbid, and who agitate their listeners with their woeful voices, about them, the verse says: “My tears were my bread” (Psalms 42:2).4That is, the tears that they cause the people to shed due to their harsh words are really only for their bread; i.e. for the sake of making a living. They are called “accusers,” for they arouse the Great Accuser with the tears they cause to be shed,5See Toldos Yaakov Yosef, p. 24d, where the second half of this sentence is taken from. and they cause strife between Israel and their Father in Heaven.
This is the meaning of: “And the people spoke out against G‑d and Moses… And G‑d sent fiery serpents against the people.” This refers to two types of speakers, as in the following parable I heard from my Master: A king sent his only son away [for a long time]. He sent after him two servants. The first one returned with a disparaging report about the son. The second servant, however, while bring the same report, sympathized with the pain of the king and of his son, who had been gone so long that he forgot the ways of royalty, and all who had once honored him now belittled him. Then, the king was filled with compassion.
So too, an orator who speak badly about Israel cause an accusation to be made against them6See the version of this teaching in Kesser Shem Tov, p. 12b. – the primeval Serpent.7I.e. the force of the Accuser. Thus, it states: “And G‑d sent fiery serpents against the people” – who burn them with their venom. Their words do not follow their hearts, since they think about their own benefits while claiming to act for G‑d’s honor. But they cause only evil, G‑d forbid. Furthermore, they humiliate others, but never themselves, as it is written: “Rebuking, you must rebuke your neighbor, and not bear sin because of him” (Leviticus 19:17).8This verse uses a double form of the verb “to rebuke” – “hocheakh tochiakh” (הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ), usually translated as “You shall surely rebuke your neighbor.” They do not “bear sin,” because they exclude themselves from the congregation.
Rather, a speaker must feel himself as part of the people, as I wrote, “Rebuking – yourself – you must rebuke your neighbor and not bear sin because of him.”
Toldos Yaakov Yosef, p. 103d