והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. פי' כי יש שני מדרגות, [א'] שמחשבתו תמיד כולה למעלה אפילו בדברים תחתונים, ומובדל מן החומר של התחתונים, מדרגה ה[ב'] אינו מובדל מן החומר כל כך, וזהו סוד (זוה"ק נשא דקל"ת ע"א) משה משה לא פסיק טעמא בגווה, יעקב יעקב פסיק טעמא, כי יש משה לעילא משה לתתא יעקב לעילא יעקב לתתא, לפיכך במשה לא פסיק טעמא כי כולו אחד הן למעלה הן למטה היה אחד, שכולו היה למעלה והיה מובדל מן החומר, ואף על פי כן היה מחזיק עצמו במדת ענוה אפילו בדברים עליונים, מכל האדם אשר על פני האדמה, האדם הוא המחשבה אשר כולה על פני האדמה, ר"ל אפילו מן אותו אדם שהוא כולו למטה היה משה חושב את עצמו יותר שפל ממנו: (בראש ס' לקוטים יקרים).
Now the man Moses was very humble, more so than any man on the face of the earth. (Numbers 12:3) There are two levels. The first is when a person’s thoughts are completely divorced from the physical realm. They remain transcendent, even when the person thinks about mundane matters. The second level is not so removed from physicality. This is the meaning of: “Moses, Moses – without a separation. Jacob, Jacob – with a separation”1Zohar 3:138a. Both in Genesis 22:11, where G‑d calls “Abraham, Abraham” and Genesis 46:2, where He calls “Jacob, Jacob,” the oral tradition inserts a pause between the reading of the two names, indicated by the cantillation mark ׀. However, no pause is found in Exodus 3:4, where G‑d calls, “Moses Moses.” Because there is Moses above and Moses below; a Jacob above and Jacob below. There is no separation in Moses’ case because he was always one, whether above or below. He was always above and removed from physicality.
Nevertheless, he remained humble even when involved with transcendent things – “more so than any man on the face of the earth.” That is, even more than a man whose thoughts are completely below, “on the face of the earth.” Moses thought of himself as lower than even him. Likutim Yikarim
והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. פי' כי יש שני מדרגות, [א'] שמחשבתו תמיד כולה למעלה אפילו בדברים תחתונים, ומובדל מן החומר של התחתונים, מדרגה ה[ב'] אינו מובדל מן החומר כל כך, וזהו סוד (זוה"ק נשא דקל"ת ע"א) משה משה לא פסיק טעמא בגווה, יעקב יעקב פסיק טעמא, כי יש משה לעילא משה לתתא יעקב לעילא יעקב לתתא, לפיכך במשה לא פסיק טעמא כי כולו אחד הן למעלה הן למטה היה אחד, שכולו היה למעלה והיה מובדל מן החומר, ואף על פי כן היה מחזיק עצמו במדת ענוה אפילו בדברים עליונים, מכל האדם אשר על פני האדמה, האדם הוא המחשבה אשר כולה על פני האדמה, ר"ל אפילו מן אותו אדם שהוא כולו למטה היה משה חושב את עצמו יותר שפל ממנו:
(בראש ס' לקוטים יקרים).
Now the man Moses was very humble, more so than any man on the face of the earth. (Numbers 12:3)
There are two levels. The first is when a person’s thoughts are completely divorced from the physical realm. They remain transcendent, even when the person thinks about mundane matters. The second level is not so removed from physicality. This is the meaning of: “Moses, Moses – without a separation. Jacob, Jacob – with a separation”1Zohar 3:138a. Both in Genesis 22:11, where G‑d calls “Abraham, Abraham” and Genesis 46:2, where He calls “Jacob, Jacob,” the oral tradition inserts a pause between the reading of the two names, indicated by the cantillation mark ׀. However, no pause is found in Exodus 3:4, where G‑d calls, “Moses Moses.” Because there is Moses above and Moses below; a Jacob above and Jacob below. There is no separation in Moses’ case because he was always one, whether above or below. He was always above and removed from physicality. Nevertheless, he remained humble even when involved with transcendent things – “more so than any man on the face of the earth.” That is, even more than a man whose thoughts are completely below, “on the face of the earth.” Moses thought of himself as lower than even him.
Likutim Yikarim