אלה מסעי בני ישראל וגו'. שמעתי בשם אא"ז זללה"ה כי כל המסעות היו מ"ב, והם אצל כל אדם מיום הוולדו עד שובו אל עולמו, ולהבין זה כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו הוא בחינת יציאת מצרים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה, וכמו שזכרנו (בפ' בהעלותך) בפסוק על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כי הוא בחינת קטנות וגדלות, ע"ש בפירוש הפסוק הנ"ל:
These are the journeys of the children of Israel, who had left Egypt by their hosts, under the leadership of Moses and Aaron. (Numbers 33:1) There were forty-two journeys in all. My grandfather (the Baal Shem Tov) explained that they exist in every the life of human being, from the moment of birth until the day of death. This can be understood as follows. When a person is born and leaves the womb, that corresponds to the exodus from Egypt. Afterward, he journeys from one place to another, until he reaches the Supernal Land of Life.1I.e. the World to Come, corresponding to the Land of Israel. Thus it is written: “At the word of G‑d they encamped and at the word of G‑d the traveled” (Numbers 9:23), which correspond to constricted consciousness and expanded consciousness.2Literally, katnus and gadlus – smallness and greatness.
2
וגם שמעתי מאיש אחד מיוחד, שמ"ב מסעות הוא בחינת הספירה משם מ"ב, שמלילה ראשונה של פסח עד חג השבועות, שהוא השלימות בקבלת התורה, ואף על פי שהם מ"ט יום, כל שבוע הוא בחינה אחד הכוללת כידוע, ושרשם הם מ"ב, והם מרומזים נגד המ"ב מסעות הנכתבים פה:
I also heard from a certain individual that the forty-two journeys correspond to the forty-two letter name of G‑d, which is counted from the first night of Passover until the festival of Shavuos, and is completed with the receiving of the Torah. And although there are forty-nine days in all, each week is a complete unit, with the root of them all being forty-two.
3
ובוודאי נכתבו המסעות בתורה להורות הדרך הישר לאיש הישראלי, לידע הדרך הישר אשר ילך בו כל ימי חייו, ליסע ממסע למסע, וידוע שכל המסעות הם בחינות קדושים וטהורים, כמו ששמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה בשם ס' ברית מנוחה קברות התאוה הוא בחינת החכמה, כי שם קברו את העם המתאוים, פירוש, מי שבא למדת חכמה אזי בטל ממנו כל התאוות, מרוב דבקותו בו יתברך שמו, ומזה נבין לכל המסעות שבודאי הם בחינות קדושות ומעלות רמות, וכן גם כן תבערה בודאי הוא בחינה קדושה, אך הם כאשר באו למקומות הללו נשתנה הדבר על ידי מעשיהם, ונהפך להם ללא טובה ר"ל, כמו שמפורש בתורה קברות התאוה כי שם קברו (בפ' בהעלותך) וכן שאר המסעות כפשוטן, וכן בתבערה כי בערה בם אש ה', ואם היו נוסעים ובאים למסעות הנ"ל ולא ישנו אותם במעשיהם, בודאי היה מאיר להם כל מסע ומסע באור הגנוז בתוכו, ודי בזה למבין:
These journeys are recorded in the Torah in order to teach us the right path to follow in our lives, and that all of our journeys are holy and pure. Thus, I heard from my grandfather in the name of the Bris Menucha, that Kivros HaTa’avah (Numbers 11:34) corresponds to the Sefirah of Chochmah, for they buried there the people who lusted. Meaning to say, when a person attains the level of Chochmah, he loses all his [material] desires in his great attachment to G‑d. Now we can understand how all the journeys were holy or contained aspects of holiness and exalted levels. Tav’erah was surely a lofty aspect (Numbers 11:3). However, the Israelites distorted the nature of these places through their deeds, as it says about Kivros HaTa’avah: “And [Moses] named the place Kivros HaTa’avah, for they buried there the people that craved (Numbers 11:34). This applies as well to the other encampments, such as Tav’erah: “And [Moses] named the place ‘Burning,’ for God’s fire had burned them.” Yet, had they not distorted these places, each one would have revealed its hidden light.
4
והוא שאמר הכתוב אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', פירוש, משה כתב בתורה המסעות איך הם עומדים ברומו של עולם, מתחלת יציאת האדם מרחם אמו, עד בואו לארץ החיים העליונה, כדי שידע האדם הדרך אשר ילך בה על פי ה', [אבל] ואלה מסעיהם למוצאיהם, היינו האיך שינו אותם במעשיהם ללא טובים, ולכך לא נאמר כאן על פי ה', והבן זה, וה' יורנו בדרך הישר והאמת לפניו אמן: (דגל מחנה אפרים פ' מסעי).
This is the meaning of: “These are the journeys of the children of Israel… And Moses recorded their goings forth, stage by stage, at G‑d’s command; these are their journeys according to their decampments.” Meaning, Moses wrote down the supernal significance of each journey, from the mother’s womb until the Land of Life, so that each person should know the path to follow according to G‑d’s word. However, “these are their journeys according to their decampments.” That is, this is how they themselves distorted those encampments with their actions, for the end of the verse does not say: “at G‑d’s command.” Understand this! And may G‑d teach us His straight and true path. Amen! Degel Machane Ephraim, Masai
אלה מסעי בני ישראל וגו'. שמעתי בשם אא"ז זללה"ה כי כל המסעות היו מ"ב, והם אצל כל אדם מיום הוולדו עד שובו אל עולמו, ולהבין זה כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו הוא בחינת יציאת מצרים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה, וכמו שזכרנו (בפ' בהעלותך) בפסוק על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כי הוא בחינת קטנות וגדלות, ע"ש בפירוש הפסוק הנ"ל:
These are the journeys of the children of Israel, who had left Egypt by their hosts, under the leadership of Moses and Aaron. (Numbers 33:1)
There were forty-two journeys in all. My grandfather (the Baal Shem Tov) explained that they exist in every the life of human being, from the moment of birth until the day of death.
This can be understood as follows. When a person is born and leaves the womb, that corresponds to the exodus from Egypt. Afterward, he journeys from one place to another, until he reaches the Supernal Land of Life.1I.e. the World to Come, corresponding to the Land of Israel. Thus it is written: “At the word of G‑d they encamped and at the word of G‑d the traveled” (Numbers 9:23), which correspond to constricted consciousness and expanded consciousness.2Literally, katnus and gadlus – smallness and greatness.
וגם שמעתי מאיש אחד מיוחד, שמ"ב מסעות הוא בחינת הספירה משם מ"ב, שמלילה ראשונה של פסח עד חג השבועות, שהוא השלימות בקבלת התורה, ואף על פי שהם מ"ט יום, כל שבוע הוא בחינה אחד הכוללת כידוע, ושרשם הם מ"ב, והם מרומזים נגד המ"ב מסעות הנכתבים פה:
I also heard from a certain individual that the forty-two journeys correspond to the forty-two letter name of G‑d, which is counted from the first night of Passover until the festival of Shavuos, and is completed with the receiving of the Torah. And although there are forty-nine days in all, each week is a complete unit, with the root of them all being forty-two.
ובוודאי נכתבו המסעות בתורה להורות הדרך הישר לאיש הישראלי, לידע הדרך הישר אשר ילך בו כל ימי חייו, ליסע ממסע למסע, וידוע שכל המסעות הם בחינות קדושים וטהורים, כמו ששמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה בשם ס' ברית מנוחה קברות התאוה הוא בחינת החכמה, כי שם קברו את העם המתאוים, פירוש, מי שבא למדת חכמה אזי בטל ממנו כל התאוות, מרוב דבקותו בו יתברך שמו, ומזה נבין לכל המסעות שבודאי הם בחינות קדושות ומעלות רמות, וכן גם כן תבערה בודאי הוא בחינה קדושה, אך הם כאשר באו למקומות הללו נשתנה הדבר על ידי מעשיהם, ונהפך להם ללא טובה ר"ל, כמו שמפורש בתורה קברות התאוה כי שם קברו (בפ' בהעלותך) וכן שאר המסעות כפשוטן, וכן בתבערה כי בערה בם אש ה', ואם היו נוסעים ובאים למסעות הנ"ל ולא ישנו אותם במעשיהם, בודאי היה מאיר להם כל מסע ומסע באור הגנוז בתוכו, ודי בזה למבין:
These journeys are recorded in the Torah in order to teach us the right path to follow in our lives, and that all of our journeys are holy and pure. Thus, I heard from my grandfather in the name of the Bris Menucha, that Kivros HaTa’avah (Numbers 11:34) corresponds to the Sefirah of Chochmah, for they buried there the people who lusted. Meaning to say, when a person attains the level of Chochmah, he loses all his [material] desires in his great attachment to G‑d.
Now we can understand how all the journeys were holy or contained aspects of holiness and exalted levels. Tav’erah was surely a lofty aspect (Numbers 11:3). However, the Israelites distorted the nature of these places through their deeds, as it says about Kivros HaTa’avah: “And [Moses] named the place Kivros HaTa’avah, for they buried there the people that craved (Numbers 11:34). This applies as well to the other encampments, such as Tav’erah: “And [Moses] named the place ‘Burning,’ for God’s fire had burned them.” Yet, had they not distorted these places, each one would have revealed its hidden light.
והוא שאמר הכתוב אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', פירוש, משה כתב בתורה המסעות איך הם עומדים ברומו של עולם, מתחלת יציאת האדם מרחם אמו, עד בואו לארץ החיים העליונה, כדי שידע האדם הדרך אשר ילך בה על פי ה', [אבל] ואלה מסעיהם למוצאיהם, היינו האיך שינו אותם במעשיהם ללא טובים, ולכך לא נאמר כאן על פי ה', והבן זה, וה' יורנו בדרך הישר והאמת לפניו אמן:
(דגל מחנה אפרים פ' מסעי).
This is the meaning of: “These are the journeys of the children of Israel… And Moses recorded their goings forth, stage by stage, at G‑d’s command; these are their journeys according to their decampments.” Meaning, Moses wrote down the supernal significance of each journey, from the mother’s womb until the Land of Life, so that each person should know the path to follow according to G‑d’s word. However, “these are their journeys according to their decampments.” That is, this is how they themselves distorted those encampments with their actions, for the end of the verse does not say: “at G‑d’s command.”
Understand this! And may G‑d teach us His straight and true path. Amen!
Degel Machane Ephraim, Masai