שמות 12

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו' החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה, דברו אל כל עדת ישראל וגו' בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו'. צריך לדעת סמיכת הכתובים האלה מה שייך ענין החודש הזה שהוא מצוה אחרת למצות לקיחת שה לבית אבות, הלא עיקר האמירה היא כאן עבור לקיחת קרבן הפסח שיקחו בני ישראל בעודם במצרים, ומה ענין מצות קידוש החודש לזה ובזה היה לו להמתין עד הר סיני לצוות עליה בכלל שאר מצוות. ועוד צריך להבין אומרו החודש הזה לכם, וכי לנו לבד הוא והלא לכל העולם הוא ובמה הוא לנו יותר מכל האומות. עוד צריך לדעת כפל אומרו החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה, מה חידש להודיענו פעם שנית בתוך כדי דיבור, ועוד למה דוקא החודש הזה לנו ולא כל שאר חודשי השנה, ועוד מה נפקא מינה אלינו בזה שיהיה הוא הראשון, וכבר כתבנו מזה קצת בחיבורנו סידורו של שבת.

ואכן הנה נודע לטועמי מעץ החיים אשר שנים עשר חודשי השנה נמשכין מי"ב צירופי הוי"ה ברוך הוא, אשר בכל חודש וחודש מאיר ומופיע בו צירוף אחד מצירופי הוי"ה וכן מתנהג החודש לפי האור והשפע המקבל מצירוף ההוא, כי השתנות הצירופים הוא לפי ערך התגברות החסדים על הגבורות או הגבורות על החסדים או שהמה ממוזגים לרחמים בשוה בהתכללות שמאלא בימינא, כי הההי"ן שבשם הוי"ה מורים על בחינת הדינים (בחינת הנוקבא שהם בינה ומלכות) והי"ו מורים על בחינת החסדים (שהם חכמה ותפארת), וכערך הצירוף בהקדמת הי"ו לההי"ן או להיפוך או במקצתו יקדם זה ובמקצתו יקדם זה כמו יהה"ו שהיו"ד קודם לה' ראשונה שמורה על התגברות החסדים וה' אחרונה קודם להוי"ו שמורה על התגברות הדין, כן בחינתו לדין או לרחמים או לחסד גמור, וכן יהיה התנהגות החודש אשר לעומת צירוף הזה ומקבל השפעתו ממנו בדין או ברחמים וכו', ומזה בא השתנות העתים קור וחום קיץ וחורף וגו' כי התגברות הקור או החום הכל יורה על התגברות הדין וכפי עת החודש שמקבל השפעתו מצירוף שם הוי"ה אשר לעומתו כן ישתנו העתים לטובה או להיפוך ח"ו, ועל כן לא נפל פור המן כי אם על חודש אדר לפי שצירוף הוי"ה המאיר בחודש אדר הוא הוה"י ההיפוך מן שם הוי"ה כסדר וההי"ן קודמין לי"ו ועל כן בו בחינת הדינים, ואכן פור המן נהפך לפורינו והקב"ה השיב לו גמולו בראשו שנהפך עליו הדין החזק ונעשה בזה שמחה ומשתה וי"ט ליהודים.

ובזה תבין מאמר חז"ל (ברכות ל"ב:) אמרה כנסת ישראל וכו' עד אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל וכו' שלושים חיל ועל כל חיל וכו' שלושים לגיון וכו' וכתב המהרש"א ז"ל שם (בחידושי אגדות) דלהכי נקט שלושים בכל חד וחד נגד שלושים ימי החודש וכו' עיין שם. והנה לכאורה אין להבין מה שהקב"ה מהנה כנסת ישראל ומראה להם חסדיו שכל הי"ב מזלות ברא בשבילם וכי זה מעלה הוא שישראל יתנהגו אחרי חוקת הכוכבים ומזליהם, הלא הוא אמר (ירמיה י', א') כה אמר ה' וגו' ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, וגם חז"ל אמרו (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל ועיקר מעלות ישראל הוא כאשר הם מתנהגים למעלה ממערכת הכוכבים כאברהם אבינו שהעלהו הקב"ה למעלה מכיפת הרקיע כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד, י"ב).

However, it is known from the meditations of the Ari, may his memory be blessed, that the main negation and banishment of the external forces is by way of the names mentioned and put on the mezuzah, Shad-dai, ve hayah, and kaf, vav, zayin, vav, [then] bet, mem, vav, kaf, samech, zayin, etc. And it is all from the enlightenment of Understanding [Binah], the aspect of the supernal Mother. As in every place that it floats, all aspects of the external forces are subdued by its light; see there at length. Accordingly hence our forefathers who were in Egypt and did not yet have the Torah or a mezuzah, but required protection at the entrance — behold our God, may He be blessed, who has counsel and salvation, had an amazing counsel and ordered [them] to take the commandment they already had in their hands, the blood of the Passover sacrifice. As it was already sweetened and included in holiness, by way of the ritual slaughter and the intention for the commandment of the Passover sacrifice. And it is well known that the numerical equivalent of blood [dam] is the equivalent of, I shall be [Ehieh], in the quadruple expansion, like this, e, eh,, etc. which is hinted to for the enlightenment of Understanding, the aspect of the Mother. So it was put on the doorpost of the entrance and on the lintel. And through this, the destructive power could no longer come to the house, as its eyes were blinded by the enlightenment of this light, such that it fled like the flight of an arrow. So it was a great distinction for it, to distinguish between the house of an Egyptian and the house of a Jew. However, on a written mezuzah, we write these three names on it that were mentioned, and they draw from the aspect of Understanding so that they are banished through it. However, with the blood of the Passover sacrifice, it was not written with [God's] name, and [even] its essence only hints to one name, the name Ehieh. Therefore, the Holy One, blessed be He, ordered to put it on the two doorposts and on the lintel, such that there be three names of the Holy One, blessed be He, on the entrance. So through this, the entrance was surrounded on all sides, to banish the destructive power from there. And that is [the meaning of] its saying, And the blood on the houses shall be a sign for you. As this is in the aspect of a sign that is like the king's seal, which is outwardly inscribed on the garments of his servants as a sign that he is a servant of this king. And through this, everyone fears him and is afraid of him, not to touch him for the bad, since his patron is imprinted upon him. And the servant of a king is a king. And when I see the blood, etc., and there shall not be upon you a plague for the destroyer, when I smite, etc. For the smiting of Egypt was through the destructive power that He, may He be blessed, sent. And the destructive power is unable to distinguish. So the blood was a sign at the entrance to strike the people at the entrance with blindness that they should not approach there. (And if you understand well about the secret of the unity of God, may He be blessed, in the secret of and His kingdom reigns over all (Psalms 103:19), you will better understand what he wrote here, and when I see the blood, according to the things mentioned.) And see that which is written on the verse, draw and take (Exodus 12:21) — from there as well, you will correctly understand its saying, and when I see, etc.. And we will return to our topic, which is that on this night, it is the time of the rectification of all judgements of holiness. And so, all aspects of the Other Side fall and are broken. And that is why the Torah commanded...

ואמנם נודע מה שפירשו מארי קבלה בסוד מאמר חז"ל (מועד קטן כ"ח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ולכאורה זה סותר למאמרם אין מזל לישראל (ועיין בתוספות שבת קנ"ו.) אכן חז"ל כיוונו דבריהם למעלה בזה כי בחינת דעת עליון אשר משם נשפע כל מיני שפע וברכה וחיים לנוה אפריון למכון בית אלהינו ומשם לכל העולמות העליונים ותחתונים הוא הנקרא מזלא עלאה דכל מזוני ביה תליין ומאתו כל מיני שפע בברכת בני חיי ומזוני כי שם בחינת רחמים הפשוטים בלי שום תערובת הדין, ועל כן נקרא מזלא מלשון (דברים כ"ד, ז') יזל מים מדליו, על שם שהוא נוטף ונוזל ברכתו והשפעתו תמיד ועל כן הוא זן ומפרנס לכל ומיטיב לכל ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כי אין שם בחינת הדין רק רחמים פשוטים מה שאין כן אם היה בזכותא תליא מילתא שהוא היכל זכות בחינת גבורה דזעיר אנפין שבו שבעים סנהדרין בעלי משפט לחובה ולזכות אז היו דנין את האדם וכל הבריות לפי מעשיהם אם ראוי לתת להם אז חיים אם לא ולא היה העולם יכול לעמוד בזה כי מי יאמר זכיתי לבי ובפרט שהפרנסה והחיים צריכה לכל הבריות מעמי הארץ ונשים ואם היה הדבר לפי הזכות היה קשה עמידת העולם ועל כן תלאן הקב"ה במזלא שהוא דבר הנוטף מרחמים פשוטים ובזה הוא נותן לחם לכל בשר ומשפיע להם חיים ובנים, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ו, כ"ה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, כי חסדו הוא מספר שלוש פעמים הוי"ה מספר מזלא וגימטריא לחם, ועל כן על ידי המזלא שהוא חסד"ו נותן לחם לכל בשר.

ואכן נודע אומרם (בבא קמא נ'.) כל האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו ואף שתלאן הקב"ה במזל ורצון העליון להנהיג עולמו ברחמים אבל אינו מוותר רק מאריך אפיה וגבה דיליה, כי אם היה מבחינת הזכות שהוא בחינת קו האמצעי לדון העולם לפי מעשיו היה הדין בהתגברות יותר לחרוץ תיכף משפטו ולנקום בזה בגבורה ולא היה העולם יכול לסובלו, על כן תלאן במזלא ברחמים פשוטים אבל על כל פנים הוא כלול ב' עיטרין חסד וגבורה מבחינת הבינה שדינין מתערין מינה. ונודע אשר עיקר טובת האדם שהוא כשאין מוותרין לו כי לזה נברא העולם להיטיב לברואיו שלא בדרך וויתור כי זה נקרא נהמא דכסופא שאין טובתו שלימה כי בהית לאסתכוליה באפיה (ירושלמי ערלה פרק א' הלכה ג') ועל כן ודאי שצריך להתנהג גם מבחינת הדין לתת לו לפי מעשיו, שיהיה טובתו של הקב"ה שלימה בזה ובבא, ואך שהוא ברחמים גדולים לפרוע מעט מעט ממנו, בגלגול זה ובגלגול אחר עד כמה גלגולים ובזה הנה תמיד הקב"ה נותן לחם לכל בשר בחסדו ומאריך אפיה וגבה דיליה. ועל כן אין שני בני אדם שוין בברכתן בבני חיי ומזוני כי על כל אחד נמשכו לפי מעשיו, ואך לא לפי מעשיו דהשתא דוקא כי למעלה אין מביטין בגוף החומר האדם כי אם בנשמתו אשר בקרבו, ועל כן יוכל להיות שעתה טובה היא למאוד, ולא היתה טובה בגלגול הראשון ונמצא שאינה מתוקנת וצריכה ליסורין ועל כן הקב"ה מגלגל עליה את הראשונות כנודע מיסורי איוב אף שהיה צדיק גמור שעל כן היה קשה לו מאוד צערו ויסוריו לפי שהיה יודע שצדיק גמור הוא ואין עליו שום נדנוד חטא, ואכן באמת כי היה בחינת תרח (מובא בילקוט ראובני סוף פרשת נח) והיה צריך להענש על גילגול הראשון ועוד דרכים רבים נודעים בזה ליודעי רזי אלהינו יתברך בסוד העיבור אשר לא ניתן לכתוב, וגם עוד יש דרכים מה שהקב"ה מיטיב לרשע בעולם הזה לתת שכר קצת מצותיו בכדי לטורדו מן העולם הבא, ולהיפך בצדיק נותן לו על מיעוט עוונותיו יסורין בעולם הזה כדי לזכותו לעולם הבא, או לפעמים יש בצדיקים יסורין בלי שום חטא בכדי להרבות שכרו בעולם הבא והן הנקראים יסורין של אהבה כמו שאמרו חז"ל (ברכות ה'. וכפירוש רש"י שם עיין שם), ועוד דרכים יש בזה והם הנקראים בזוה"ק אורחין טמירין דלא אתגלו בר לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ונודע אשר משה רבינו היה מתקשה בהם ושאל להקב"ה הודיעני נא את דרכיך מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכו' כמאמר חז"ל (ברכות ז'.). ועל כל פנים עיקרי הדברים בשרשם בכללם הם אשר ביארנו שהם תלוים במזלא מקום הרחמים הפשוטים שאין דברים אלו יכולין להנתן על פי המשפט והדין כמאמר חז"ל (ברכות י"ז:) בפסוק (ישעיה מ"ו, י"ב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה רב ושמואל כו' עד שכל העולם נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, הרי שכל העולם אי אפשר להיות ניזונין במדת המשפט ועל כן נתלו במזלא, ועל כל פנים לפי מעשיו גם כן הם, כפי דעתו של אל תמים דיעות היאך להנהיג הנשמה הזו בגלגול הזה אם בשפע רב או בהדרגה או בקמוץ והכל בחסד וברחמים. וזה ענין הי"ב מזלות שברא הקב"ה לשנים עשר חודש והם הי"ב צירופי שם הקדוש הוי"ה אשר על ידי הצירופים הללו נוטף ונוזל מבחינת המזלא מזל העליון כל מיני חיות ושפע וברכה לכל חודש בחודשו מצירוף המכוון לנגדו לפי ערך הצירוף אם לחסד גמור או לדין או לרחמים אבל הכל בחסד כלומר גם הדין הוא בחסד כי דין גמור אין ביכולת העולם לסובלו כלל. והנה נודע אשר אין ברכה וטובה באה לעולם אלא בשביל ישראל, כמאמר חז"ל (יבמות ס"ג.) ועל כן זה שאמר הקב"ה לישראל בתי ראה מה עשיתי לך כי י"ב מזלות בראתי ברקיע וכו' והם י"ב צירופי הוי"ה המשפיעים לכל חודש וחודש כל מיני המשכות ברכה ושפע וחיים, וכולם לא בראתי אלא בשבילך כי אין טובה באה לעולם וכו', ואפשר שחכמינו רמזו בדבריהם הדברים אשר אמרנו במה שאמרו י"ב מזלות בראתי בחינת הבריאה שהוא בחינה השניה לאצילות שנקרא ראשית וכן המזלות שם שניות יקראו להם אחרי שמקבלים מי"ב צירופי הוי"ה ועל כן אמרו י"ב מזלות בראתי בבחינה השניה שתקבל מראשונה, וכולם, פירוש הראשונה והשניה לא בראתי אלא בשבילך להיטיב לך בבחינת המזל הנוטף ונוזל כאמור.

ואמנם תדע כי הגם שכל אלו הצירופים משפיעים לכל חודש וחודש לפי ערך צירופו וחיות הניתן בו מששת ימי בראשית, מכל מקום הכל תלוי בדרכי ישראל בעבודתם להרע או להיטיב וכנזכר, שאף שבמזלא תלוי, מכל מקום העיקר לפי מעשה בני אדם רק שהוא בחסד גדול אבל העיקר הוא העבודה כי אם ייטיבו ישראל מעשיהם והולכים לפני ה' באמת ובתמים אז גורמים יחוד והתקרבות אותיות שם הקדוש הזה בשמחה ובנחת רוח ומיחדין אותו למקור העליון וממשיכין בכח מעשיהם הטובים השפעה וברכה ממקור העליון אשר משם יגיע אל השם הזה וכאשר הוא ביחוד השלם אז יקבל אור המאיר ומופיע עליו ממקור העליון בתענוג עצום והנה הוא מאיר ומבהיק ומופיע בהארה נפלאה גדולה ועצומה אל החודש אשר לעומתו ונתברך החודש בכל מיני ברכות והשפעות, ואף כי ימצא בצירוף ההוא מבחינת הדין הכל נמתק ונתבסם בכח היחוד ובכח ההשפעה הבאה אליו מלמעלה על ידי היחוד שנתיחד באותיותיו אל המקור העליון ונתהפך הדין על ראש שונאי ישראל לנקום מהם נקמת עמו כי חלק ה' עמו ונחלתו וכאשר בימי המן שנפל הגורל על חודש אדר שבו צירוף המורה על בחינת הדין וכאשר צעקו בני ישראל אל ה' אז נמתק ונתבסם הדין מעליהם ונתהפך להמטיר על רשעים אש וגפרית לתלותו על העץ אשר הכין לו, שלו הכין כל בחינת הגבורות ושב לו גמולו בראשו. ואכן ח"ו אם בני ישראל יריעו מעשיהם אז ח"ו גורמין פירוד בין אותיות הוי"ה ונהר יחרב ויבש, כי אין ההשפעה והברכה יורדת מלמעלה כי אם על דבר שלם והוא בהיות אותיות הוי"ה ביחוד ולא על חצי דבר, ואז הענן מכסה את הירח ומפסיק בינה לבין השמש ולא יהל אור ממקור עליהם ח"ו להשפיע לתחתונים ונמנע השפע, ובחינת הדין גובר ח"ו ואין רגע בלא פגע והחודש נהפך לחושך וצלמות ח"ו ועל זה אמרו (יבמות שם) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, כי הצירוף הלז מונע אורו מלהאיר בשביל רעת בני ישראל וכל מיני פורעניות מתרגשות ובאות לעולם. ואפשר לזה אנו מבקשים ומתחננים אור חודש על ציון תאיר כי חֹדש הוא מספר י"ב צירופי הוי"ה כמו שמובא בכוונות, על כן אור של י"ב צירופי הוי"ה הללו יאירו ויופיעו על נקודת ציון שעליה נאמר וזה שער השמים ששער השמים הוא נקודת ציון מקבלת הארתה מז"ה מספר י"ב שהוא י"ב צירופי הוי"ה הללו והם יאירו ויבהיקו באורם עליה שלא יהיה נמנע אורם מלהאיר עבור חטאתינו ועוונותינו, וזה שאמר הכתוב (הושע ה', ז') עתה יאכלם חודש את חלקיהם כלומר שיאכלו חלקם אשר בחודש מספר י"ב צירופי הוי"ה שלא נבראו אלא בשבילם עתה יאכלם ויהנו מהם. ואפשר זה רמז משה רבינו ע"ה ואמר (ויקרא ט', ו') זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', פירוש שכזה תעשו לצוות ולחבר אותיות הוי"ה בזה הדבר כלומר בי"ב פעמים תחברו ותצרפו אותו שיאיר אור לכם מכל הי"ב צירופים ובזה וירא אליכם כבוד ה' שיתראה אליכם כבוד שם הוי"ה כולו כי הוא בי"ב צירופים מצטרף ולא יותר.

והנה זה הוא מאמר הכתוב (תהלים מ"ז, ט') מלך אלהים על גוים ובזוה"ק (שמות צ"ה:) מקשה וכי קודשא בריך הוא מלך הגוים איהו והלא מלך ישראל וכו' עיין שם. ומה שנראה לנו בפשט הדברים הוא. כי נודע אשר בשני בחינות, שמו הגדול ברוך הוא מתגדל ומתהלל בכל העולמות שלמעלה ושלמטה. אחד, בעשותו נוראות בשפטים גדולים לרשעי האומות אז שמו הגדול מתעלה כמאמר חז"ל (תנחומא פרשה בשלח) בפסוק (שמות י"ד, ד') ואכבדה בפרעה מגיד שכשנפרע הקב"ה מן האומות שמו מתגדל בעולם שנאמר וכו' וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ח, כ"ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואחר כך והתגדלתי והתקדשתי וכו' עד כאן. והשנית, הוא כשהקב"ה נותן גדולה ושפע וברכה לעמו ישראל ולצדיקים שאז שמו מתעלה ויאמרו הכל כי יש ה' בישראל גדול והוא העושה פלא עם עמו לתת להם גדולה ונחת כמאמר הכתוב (תהלים צ"ח, ג'-ד') זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ וגו' ואז הריעו לה' כל הארץ פצחו ורננו וזמרו וגו'. והחילוק בין שני הבחינות האלו כי כשמתגדל שמו של הקב"ה על ידי השפעת הטובות והחסדים לישראל, אז קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה וגו' כי שם הוי"ה ברוך הוא וברוך שמו במילוי אלפין כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א מספר אד"ם מישראל מתגדל ומתעלה ומתהלל ומאיר ומבהיק ומופיע ברוב אורה ושמחה ונחת ותענוג ושעשועים כי חלק ה' עמו שישראל דבוקים בשם הוי"ה במילוי אלפין שהוא בחינת שרשם, ואז כל העולמות שלמעלה ושלמטה מלאים זיו ומפיקים נוגה מחסדי ה' ורחמיו על כל מעשיו בכל עולם ועולם לפי ערכו ושורשו ובכולם קול אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ורוב גדולתם ועוצם שמחתם וגודל רוב תענוגם אין לשער ולהאמר וכולם מודים ומשבחים ומפארים למלך הכבוד שככה לו בעולמו עם ישראל שגורמין כל מיני חסדים וטובות האלה ואז נתקיים (ישעיה מ"ט, ג') ישראל אשר בך אתפאר כי על ידי ישראל כל העולמות נותנים פאר וכבוד ועטרה לשמו הגדול והקדוש כי כולם נהנים מאור החסד שם הוי"ה אשר מתנוצץ ומאיר ומבהיק בגודל שמחה בכל העולמות.

ואכן כשאין ישראל זכאין כל כך שהקב"ה ישפיע רב גדולה ושמחה, רק שעל כל פנים זאת עושה להם שעושה משפט בהקמים עליהם לאבד את שמם מתחת השמים כמו בימי המן וכדומה אז נתגדל כבודו יתברך גם כן בכל העולמות בבחינת אלהים שהוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם ותקיף ובעל דין לעשות דין במי שראוי לדין, מאז נתגדל ונתחזק יראת אלהים בכל העולמות וכולם יראים ומתפחדין מהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ ומלאכים יחפזון וגו', כי בהתעורר הדין, מפניו יחילו כל הברואים כי מי יזכה לפניו בדין ואף במלאכיו ישים תהלה, מה שאין כן בשוכני בתי חומר (על פי איוב ד', י"ח), ולזה יאמר הכתוב בפשוטו מלך אלהים על גוים כלומר אימתי מלך אלהים בכל העולמות להיות הכל יראים מדיני אלהים כשהוא רק על גוים פירוש שהקב"ה אינו עושה לישראל כי אם שעושה משפט בגויי הארץ הקמים עליהם לנקום נקמת ישראל מהם. אבל חלק ה' עמו פירוש חלק ה' ששם הוי"ה ברוך הוא יתגדל ויתרומם ויתנוצץ ויאיר לכל העולמות הוא עמו כשהוא מרים קרן לעמו ישראל שהם עמו ונחלתו ממש נאחזים בשם זה במילוי אלפין מספר אדם מישראל כי אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם כמאמר חז"ל (בבא מציעא קי"ד:) כי אין שום אחד מיוחד בשם זה כי אם ישראל כמו שהוא מפורש בזוה"ק (משפטים צ"ו.) ועל כן הם קרוין אדם מפני שנאחזין בשם זה העולה מ"ה מספר אדם, מה שאין כן אומות העולם שמלך אלהים על גוים ואינן נאחזיםן בשם זה אינן קרויין אדם ועל כן כתבו רבותינו בעלי התוספות (בבא קמא ל"ח.) אשר יש חילוק בין אדם להאדם שאף גוים קרויין האדם ולכאורה זה לפלא הוא כי למה יקראו האדם ולא אדם, ולדברינו נכון כי האדם שאין מספרו מ"ה יכולין גם אומות העולם להקרא כן ורק אדם אין קרויין לפי שמספרו מ"ה המורה על שם מ"ה וחלק ה' דווקא עמו עם ישראל ולא שאר עמין ולזה אמר הכתוב (תהילים קמ״ח:י״ג, כולו) הללו את ה' וגו' יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו וגו' כלומר אימתי הודו של שם הוי"ה על ארץ ושמים כאשר וירם קרן לעמו שנותן להם גדולה וכבוד אז כל ארץ ושמים ומלואם ירננו לשמו כנאמר.

ואם עיני שכל לך תשכיל ותבין אשר דברינו הנזכרים הם גם כן בפנימיות התורה ממש כמוהם כי כשישראל אינן מתקנין כי אם להעלות המלכות עד אחורי יסוד זעיר אנפין שנקרא אחור באחור אז לא ניכר בעולם כי אם ההתגברות על רשעי האומות להכניעם ולשברם וזה מלך אלהים על גוים, אבל כשהמה גורמים במעשיהם להעלותה עד נצח והוד שהוא אחורי תפארת זעיר אנפין ומחזירה פנים אל פנים אז ודאי נעשים ונגמרים כל מיני טובות וברכות וישועות על ראש ישראל, ואז נקרא חלק ה' עמו (ועיין שורש דברים אלו בספר זוהר הרקיע צ"א: וצ"ב: עיין שם), ועוד אחת נודיע במקום זה והוא כי אלו הי"ב צירופי הוי"ה אשר הזכרנו הנה כולם נמשכים ונצרפים משורש שם הוי"ה הראשון שהוא שם הוי"ה כסדר כי זה שמי לעולם וכולם ממנו יצאו ונמשכו להצטרף בצירופים אחרים, ועל כן הנה כולם אליו ישובו בסוד אור חוזר הידוע ליודעי חן, כי כן כל בחינת הקדושה אשר מבחינה אחד נתמשך ונשתלשל עד הגיעם לדברים רבים נפרדים מיוחדים ומופלגים זה מזה אבל כולם ישובו ויתאחדו ויתקשרו באחד ממקום שיצאו ממנו כנודע מסוד המספר שמתחיל באלף שהוא אחד ואחר כך מתפרד ומתחלק לפרטים רבים שנים ושלושה וכו' וסופר ומונה עד מספר האחרון שבכל המספרים שהוא אלף מאין עוד מספר אחר האלף כי אם שני אלפים שלושה אלפים אבל אין מלה מיוחדת לכמה אלפים ביחד, ואֶלף הוא אַלף להורות אשר כל בחינת הפרטים שיצאו מרשות היחיד ונתפרטו לרשות הרבים הנה הולכים ומתיחדים ברשות היחיד בסוד חזרת כל הדברים למקורם הידוע לחכמי לב, ועל כן כל הי"ב צירופי הוי"ה שנמשכו ונתפרטו משם הוי"ה הראשון כולם אליו ישובו בסוד אור חוזר ועל כן כולם כלולין בו והוא הכולל כולם כמו ענפי האילן המתפרשים ומתפרדים אבל כולם אחודים ומקושרים בשורשם מלמטה, ובשורש נמצא כח כולם והוא כלול מכולם כן שם הוי"ה הראשון הוא כלול מכולם וכולם כלולין בו, וכמו הנקודה אשר במרכז שממנה מתפשט לכל המרכז וכל המרכז ישוב אליה וכלול בה כידוע, ואפשר שעל כן נקרא החֹדש בשם זה לפי שכל צירוף מצירופי הוי"ה ברוך הוא נמשך משורשו אשר שם כלולין כל הי"ב צירופי הוי"ה שהם מספר חֹדש, ועל כן כל אחד נקרא חֹדש כי אין בפרט אלא מה שבכלל וכל חיותו משם הוא ושם כלולין כל הי"ב צירופין שמספרם חֹדש.

והנה חז"ל אמרו (במדבר רבה ג', ו') בפסוק (תהלים ס"ח, ז') מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי. והענין כי חודש ניסן הוא אשר יאיר בו בחינת הוי"ה שם ה' כסדר והוא בחינת הטוב האמת והמאושר השלם סוד הרחמים שהוא מזוג הדין בחסד שעל ידו מתנהגים כל העולמות בסוד (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כי החסד לבד כשלא יהיה ממוזג קצת בדין לא יהיה שום בחינת מדה וקצב ומהות ולא יתואר ולא ידומה ולא יהיה נתפס על שום דבר. ועיקר בחינת הטוב, הוא דוגמת הדרת ויופי השושנה אשר עיקר מראה זיוה ויופיה הוא המראה הלבן והבהיר שבה ואך קצת אדמומית ימצא בה וזה הוא המחזק והמהדר את יופי הלבן ואם היתה לבנה לבד בלי תערובת אודם לא היה מבהיק זיוה וחינה כל כך כידוע וכאשר הארכנו בזה במקום אחר. וזה יאמר הכתוב (שיר השירים ז', ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, כי דמשק יורה על מעט הגבורות כמאמר הכתוב (בראשית י"ד, ט"ו) אשר משמאל לדמשק (ועוד הוא חושבן מדת והיא לאה הנקראת מדת והוא בחינת הדין בסוד ומדת ימי כנודע) ועל כן אפך כללות הפנים הוא כמגדל הלבנון המורה על החסד אבל שיהיה צופה פני דמשק שימצא גם מעט האדמימות המורה על הדין וזה הוא הטוב האמת, ועל זה מורה שם הוי"ה אשר כסדר כי עיקרו היא החסד שהיו"ד קודם לה', והו' קודם לה', שהוא התגברות החסד על הדין. אבל על כל פנים בסדר כתיבתו הנה הה' ראשונה קודמת אל הו' שהוא מורה על התגברות הדין, זה הוא התערבות מעט הדין להדרו וליפותו ולחזקו לבחינת החסד בבחינת התכללות שמאלא בימינא ואז טוב לישראל.

ועל כן חודש ניסן ששם הוי"ה כסדר הוא המאיר בו ועל ידי התנהגותו של לא חמימי ולא קרירי כשר לצאת בבחינת הרחמים והטוב והאושר האמת, על כן הוא הראשון לכל החודשים כי בו התחלת שם הוי"ה כסדר בראש וראשון ואחר כך יצטרפו ממנו צירופים אחרים. וחוץ לזה שהוא הראשית להחודשים, עוד הוא ראשון החודשים שהוא הראש והשורש לכל החודשים וכאמור למעלה שכל הצירופים ממנו יצאו ואליו ישובו והוא הכולל כולם בשורשו וזה נקרא ראש כאשר נודע מסוד כתבי קודש, אשר בקדושה, העליון כולל וחובק בתוכו כל אשר למטה ממנו כי ממנו יצאו ואליו ישובו והוא הכולל כולם ולזה יקרא לו ראש שהוא הראש והעליון על כולם והוא השורש והם ענפים. גם הראש שבאדם הוא הכולל לכל כוחי חיות הגוף בכל אבריו, ומוח הנשמה בו. ואתה תראה אם יחתך מאדם אבר היד או הרגל ישאר בחיים חיותו רק בלי יד או בלי רגל ולא כן בראשו, כי אם יוכרת ראשו הרי הגוף המת נשאר כאבן דומם כי כל חיותו הוא בראשו והוא הכולל הכל וכל האברים הם ענפים היוצאים מהשורש, ואם יוכרת השורש מן הענפים הרי כל הענפים בטילין ומובטלין ויבשו ויחרבו. ועל כן חודש ניסן הוא ראש החודשים שכולל וחובק בעצמיותו את כולם להיותו כולל מכולן וכולם נמשכו ויצאו ממנו.

והנה עם קדוש ישראל נקראים גם כן ראש וראשון כמאמר הכתוב (ירמיה ב', ג') קודש ישראל לה' ראשית תבואתה וגם ישראל הוא לי ראש. כי נודע אומרם ז"ל (זוה"ק שמות קי"ט.) ישראל עלה במחשבה וכו' כי כל עיקר התחלת מחשבת בריאת כל העולמות הכל היה בשביל ישראל שיעבדו את ה' ויעשו לו נחת רוח במה שייטיב להם בשכר חלף עבודתן. והמה העיקר והשורש לכל העולם והכל לא נברא כי אם לצוות להם לעבוד עבודתם להספיק להם מזון ומחיה וכל הצטרכותם בכדי שיעבדו הם את בוראם לעשות נחת רוח לפניו יתברך ועל ידי זה יתקרבו ויתאחדו כל הברואים לצור העולמים ברוך הוא על ידי שורשם אשר בכללות ישראל וישראל מדבקין ומקרבין כולם אל קונם ברוך הוא, שעל כן אנו אומרים (תהילים קמ״ח:א׳, כולו) הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וגו' ואחר כך הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות וגו' עד מלכי ארץ וכל לאומים וגו' יהללו את שם ה', כי אם ישראל הם השרשים הכוללים כל בחינת השמים וצבאיהם והארץ ומלואה כי רק ישראל עלו במחשבה ועליהם היה עיקר הבריאה על כן הם השורש החזק אשר מהם יצאו ונתמשכו כל העולמות הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים וכל אשר בהם ועל כן גם מלאכי מעלה אין אומרין שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה כאשר שנו רבותינו (בחולין צ"א:), כי המה רק ענפים היוצאים מן השורש שהמה כולם נכללו בשורש נשמת ישראל ועל כן אין בפרט אלא מה שבכלל, ועל כן כשישראל עומדים לשבח ולפאר למלך הכבוד המה המצווים ומעוררים לכל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ואשר בהם (כמו שמובא בכוונות הללו את ה' מן השמים וגו') ולהארץ וכל אשר בה לארבע יסודות אש מים רוח עפר וארבעת מינים כוללים כל צבא הארץ שהם דומם צומח חי מדבר כאשר מונה שם והולך ארץ אש וברד רוח סערה וגו' ההרים וגבעות עץ פרי וכו', שכולם נכללו בעם ישראל צבא השמים בנשמותיהם וצבא הארץ בגופם, ועל כן הם מפקידים ומעוררים לכולם לבוא להתקרב ולהתקשר ולהתקרב למלך יוצר כל ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא וכולם בכלל ישבחו ויפארו ויקדישו וימליכו ליוצר בראשית אשר לו הגדולה והתפארת וגו' כי כל בשמים ובארץ, והכל שלו ואנו עבדיו עושים רצונו והכל על ידי ישראל שהמה כבחינת סולם מוצב ארצה על ידי הגופים וראשם מגיע השמימה על ידי נשמתם, ועל כן הם עיקר הבריאה וכולם לא נבראו כי אם לשמשם ולעבוד להם שהם תלוים באיש הישראלי והוא תלוי במי שאמר והיה העולם להמשיך בכח העבודה השלימה וטיב הכוונה כל בחינת הברכה והשפע והחיים טובים לכל העולמות, וכמו שאיתא בזוה"ק (שלח ק"ס:) בפסוק (במדבר י"ד, ט') כי לחמנו הם וגו' אינון בגרמייהו מזמנין מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא וכו' ועל כן לעתיד לבוא נאמר (בישעיה ב', ה') בית יעקב לכו ונלכה וגו', כי רוח הטומאה יעבור מן הארץ וירצה כל אחד לפי ערכו לעשות רצון קונו וכולם לא יתקרבו אלא על ידי ישראל ובזה ודאי אשר ישראל הם הראש והשורש וכולם ענפים, וממילא הם הראשית כי הם שעלו תחילה במחשבה כי כן בקדושה, העליון כולל כל מה שתחתיו וכאמור. וממילא תבין בזה אשר ראש וראשון אינם בחינה אחת, כי ראש הוא לומר שהוא הראש והעיקר השורש וכולם ענפים אשר ממנו יצאו ונתמשכו, וחוזרים אליו בבחינת אור חוזר וכולם כלולין ומתאחדין בו. וראשון הוא לומר שהוא הראשית וההתחלה והשאר שניים ושלישים להם המה וכדומה. וזה הוא בחודש ניסן ובישראל ששניהם נקראו ראש וראשון כאמור, ועבור זה יסד הפייטן גם כן (ביוצר פרשת החודש) ששניהם נקראו ראש וראשון, כלומר שני מעלות ובחינות יש בהם שהם ראש וראשון. כמדובר, ולא כנראה לכאורה שאחד הוא.

עוד תדע דבר אחד והוא שמה שכתבנו בבחינת כי חלק ה' עמו שישראל נאחזין בסבך בקרן בן שמן עצם שם הוי"ה לבד, הוא דוקא כמו שהוא נכתב כסדר שמורה על מיזוג השוה התכללות שמאלא בימינא באופן הנאות שאין הדין כי אם מעט לצורך יופי וחיזוק החסד אף שכל הצירופים כלולים בו והצירופים מורים על דרך אחרת לדין או לחסד וכו' מכל מקום בעת שהם כלולים בו הכל נעשה בהתכללות שמאלא בימינא באופן הטוב והישר, שעל כן כל הטובות והברכות המוכן לישראל, הכל בניסן כמאמרם ז"ל (ראש השנה י"א.) בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל כי מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי המורה על מיזוג השלם בחינת הוי"ה כסדר, מה שאין כן צירופים האחרים שבשאר החודשים הפונים ממיזוג השוה ונמצא בהם מכוחות הדין המכונה על שם אלהים אז כבר מלך אלהים על גוים וחלק ה' עמו כדבר האמור. ואחר כל הדברים האלה שביארנו עד כה נבוא לביאור הכתוב בארבעה פנים.

א כה יאמר, החודש הזה לכם, פירוש כפשוטו זה החודש חודש ניסן הוא שלכם לפי שבו מאיר שם הוי"ה כסדר אשר אתם אינן נאחזין כי אם בשם הזה ובצירוף הזה כי חלק ה' עמו ועל כן זה דוקא שלכם הוא להאיר ולהופיע עליכם באורו, ועל כן בחודש הזה הנני מוכן לגאול אתכם מהיות עבדים, מה שאין כן החודשים אחרים הנמשכים מצירופים אחרים שאינם חלקכם. ואך אם תאמר מה מעלת החודש הזה וזה ההארה שמאיר בו הוי"ה כסדר לכן אמר זה הוא מעלתו. א', שהוא ראש חודשים כלומר הוא הראש והשורש לכל החודשים וכולם רק ענפים ממנו, ועל כן הוא המקבל הראשון כל ההשפעה והטובה והברכה לכל החודשים והוא המחלק שלל מטובתו לענפיו היוצאים ממנו, וזה מעלה נפלאה כאשר נבאר. והב', שראשון הוא לכל חודשי השנה כלומר הוא הוא הראשית וההתחלה לשאר החודשים ועל כן שם הוי"ה בו כסדר המורה על רוב הברכה והטובה המאושרת שאין כמוהו בכל החודשים, והכל הוא לכם לחודשי השנה כלומר לכל חודשי השנה הנה זה הוא לכם, וגדלה מעלתכם בזה מכל העמים אשר על פני האדמה מה שאתם חלק ה' המאיר בחודש הזה שאתם הם המקבלים כל ההשפעות והטובות והכל הוא בידכם והאומות אינן אוכלין רק תמצית דגיעולהון כמו שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ב:) וזה לשונו: כל זמנא דישראל עבדי רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דילהון יהבו גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם וכו' וכן אמר שם למעלה ובגינהון דישראל יהיב מזונא ושבעא לכל עלמא וכו' עד כאן. וגם אתם המקבלים הטובות המאושרות במיזוג השלם הנמשך מצירוף שם הוי"ה הזה, ועל כן בו אגאל אתכם. דברו אל בני ישראל וגו' ויקחו להם איש שה וגו' כאשר נאמר להלן. גם יאמר ראש חודשים וגו' כלומר לפי שהוא ראש חודשים וגם ראשון הוא, על כן הוא לכם, כי גם אתם בית ישראל נקראו ראש וראשון לכל העולם כנאמר למעלה שישראל הם העיקר והשורש לכל העולמות וכולם כלולין בהם בנשמתם וגופם וגם הם עלו במחשבה תחילה ולכל הבריאה, ועל כן הנה העת בראש וראשון, להוביל בו שי לראש וראשון, להאיר ולהופיע לישראל ברוב אורו וגדלו. גם יאמר לכם לחודשי השנה לפי שאפשר יאמרו ישראל אם רק החודש הזה לנו הוא ולבנינו ולא שארי החודשים אם כן מה נאכל בכל ימות השנה מאין יבוא הארתינו והשפעתינו, ועל כן אמר לכם לחודשי השנה כלומר שהחודש הזה לכם לכל חודשי השנה אשר ממנו תקבלו ההשפעה והברכה בכל השנה כי בו ההשפעה מכל החודשים וכל טוב בידו הוא ועל כן ממנו תתברכו בכל חודשי השנה, כמדובר.

ב יתבאר על זה הדרך, החודש הזה לכם, כלומר הנה כל החֹדש הזה שהוא מספר י"ב צירופי הוי"ה הכל הוא שלכם כלומר הנה הכל בראתי בשבילכם כנאמר למעלה כפירוש מאמר חז"ל (ברכות ל"ב:) בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע וכו' וכולם לא בראתי אלא בשבילך, וכיון שכל הי"ב צירופי הוי"ה אשר מהם נשפעים שנים עשר חודשי השנה לא נבראו אלא בשבילך, ועל כן ודאי אתה תבחר ותקרב אליך כל נתח טוב מהם וכל הטוב והמובחר שבכולם, אליך אתן להיות לחלקך. ועבור זה הנה ראש חודשים, כלומר מי שהוא הראש להחודשים, בבחינת הראש שכולם כלולין בו. וראשון, פירוש מי שהוא הראשון שבהם, זה הוא לכם, זה יהיה לחלקך ולגורלך לחודשי השנה כלומר לכל שאר החודשים זה הוא לכם, כי מאחר שכל הי"ב נבראו בשבילכם, ובראש החודשים כלולים בו כל הי"ב ודאי נאה לו שיהיה הוא לחלקך להאיר מטובו והשפעתו הנפלאה בזה אשר ראשון הוא ושם הוי"ה בו כסדר שבו מיזוג השלם עליך, ועל כן דברו אל בני ישראל ויקחו להם וגו' וכאמור וכאשר נבאר.

ג יאמר בזה האופן, החודש הזה לכם, כלומר הנה כל הי"ב צירופי הוי"ה מספר חֹדש הנה כל אורם וטובם והשפעתם הכל שייך לכם פירוש לפי עבודתכם וכשרון מפעליכם וטוב הליכתכם בדרכי ה' וכנאמר למעלה, כי אם בני ישראל ייטיבו מעשיהם יתיחדו ויתקשרו אותיות הוי"ה ביחוד השלם ובמקור שרשם, להמשיך משם כל בחינת שפע וברכה להאיר ולהשפיע לכל העולמות. וח"ו כאשר בני ישראל יסורו מדרכי ה' ועבודתו, ח"ו נעשה פירוד בין אותיות שמו יתברך ואינם מתדבקין למקור ונהר יחרב ויבש חלילה וממילא כאשר יחרב המעין יבש האילן ויחסר אורם והשפעתם ונעשה קללה חלילה אף בעולמות העליונים כמאמר הכתוב (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, והוא רמז על המעטת אורם והשפעתם להאיר למטה, ועל כן החודש הזה כל הי"ב צירופים הוא לכם לערך עבודתכם ופעולתכם, ועל כן הגם שראש חודשים, וראשון, הוא לכם לחודשי השנה כאמור למעלה, שלכל חודשי השנה הנה לכם הוא זה אשר הוא הראש חודשים, וראשון להם, והוא במעלה הנפלאה ונכבדה ששם הוי"ה בו כסדר המורה לכל הטובות וברכות כאמור. אף על פי כן דברו אל בני ישראל ויקחו להם איש שה וגו', כלומר שהמה מוכרחין לעבוד העבודה עבודת האל, שלא יאמרו הואיל וזה הוא לחלקם יהיו נגאלין ממילא עבור החסדים אשר בו, לא כן הוא כי גם הוא הולך אחרי מעשה בני אדם שהמה צריכין להתהלך לפני ה' ליחד אותיותיו ולדבק אותו למקורו, ואז גם הוא יאיר להם מטובו והשפעתו בכל הברכות לגאלם גאולת עולם, ועל כן ויקחו להם איש שה וגו'.

ד יתפרש בכה, החודש הזה לכם, כלומר החודש הזה הוא המוכן לכם לבד להשפיע לכם כל הטובות כי השפעתו הוא משם הוי"ה ברוך הוא וחלק ה' עמו כלומר חלק ה' שיתעלה ויתגדל ויתפאר ויתרומם שם הוי"ה ברוך הוא בכל העולמות הוא רק בהרים קרן לעמו לתת להם גדולה וישועה ורוממות למעלה למעלה בכל הברכות והטובות כנאמר בדברינו למעלה. ועל כן שם הוי"ה ברוך הוא הוא החפץ ומשתוקק לישועת ישראל ולהרים קרן ישראל עמו והוא המוכן לכל טובות ישראל, ועל כן חודש הזה המקבל השפעתו משם הוי"ה ברוך הוא, הוא המוכן לטובתכם ולהצלחתכם בכל הישועות. ועבור שהוא המקבלו משם הוי"ה ברוך הוא כסדר על כן הוא ראש חודשים כאמור כי כל החודשים אינן אלא צירופים היוצאים ממנו. וראשון הוא לכם לחודשי השנה, כלומר אף שגם בכל חודשי השנה יגיע לכם מהטובות והישועות אבל הוא הוא הראשון לכם שהוא העושה לכם טובות וישועות בראשון וראשונה מפני חפץ ורצון שם הוי"ה המאיר בו להיטיב לכם ולגדל אתכם בעולם והוא המוכן לזה כאמור. אשר על כן אחר כל דברים הנאמרים בזה בכל הד' הפירושים אמרה התורה אחר כך,

דברו וגו' ויקחו להם איש שה וגו'. כי הנה תדע שמה שהיו המצרים עובדים לשה לפי שהש"ה מורה על בחינת אלהים כי השי"ן הוא אלהים במילוי, והה"א הוא ה' אותיות אלהים כנודע. ולזה מצרים שלא האמינו בה', ופרעה אמר (שמות ה', ב') מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', ורק משם אלהים היו יודעין. לפי שידוע אשר משם אלהים עבור הדינים המתגברים מאתו הנם משלשלים ויורדים עד הגיעם לבחינת אלהים אחרים ח"ו כמו שאיתא בזוה"ק ובדברי מרן האר"י ז"ל בכמה מקומות. ועל כן הם האמינו באלהים שאין בחינה אחרת כי אם בחינת הדינים אשר משם יונקים כל בחינת הסטרא אחרא והקליפות והיו עובדים לש"ה שהוא אלהי"ם ועשאו אלהי"ם אחרים. והתיקון לזה אינו כי אם בהטיבו ישראל מעשיהם וגורמין להמתיק בחינת אלהים דקדושה ואז נתעלה בחינת אלהים למעלה ונכלל שמאלא בימינא ואין יכולין החיצונים להניק מדיניו כי נמתק ונתבסם ותיכף נופלין ונשברין ויאבדו עד עולמי עד לעומקא דתהום רבא. ועבור זה לא היה שום עת וזמן שעת הכושר לזה, כי אפילו בעת שהחסדים מתרבים ומאירין בעולם מכל מקום אם אין הדינין נמתקין שיהיה נכלל שמאלא בימינא הרי החיצונים במקומם עומדין לינק מהדין דקדושה רק שמתרחקין מאור פני הקדושה כי הקדושה מתגברת ומעוור עיניהם לסמא עיניהם שלא יזונו כל כך בקרוב, אבל מכל מקום יניקתם מהדין אינו בטל כיון שלא נמתק, כי אם בחודש ניסן שהכתוב משבח ואומר (תהלים ס"ח, ז') מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי כמדובר בדברינו למעלה כי בו המיזוג השוה והטוב המאושר המובחר מכל, שהוא כאשר הדינים נמתקים ונכלל שמאלא בימינא באופן שלא יהיה הדין כי אם להגדיל ולחזק חן החסד כמו מעט האדמימות אשר בשושנה שמהדר ומיפה יופי הלבן. אבל כל זה צריכין ישראל לעשות ולגרום זאת בעבודתם מלמטה רק שאותו העת הוא הכשר לזה שיוכלו ישראל לגרום זאת אבל בלתי עבודת בני ישראל מלמטה לא יעשה שום דבר כנאמר בדברינו למעלה. וזה היה עיקר העבודת ישראל להמתיק הדין דקדושה על ידי לקיחת השה שהוא בחינת אלהים דקדושה ולשוחטו ולהוציא דמו ממנו שהוא בחינת המתקת הדין כנודע מכוונת השחיטה שהוא להמתיק הדינים שבגרון שהם ג' פעמים אלהים עם הכולל גי' גרון לנקות הדמים ממנו, ואחר כך לאוכלו צלי אש הכל בכדי להעלותו אל שורש הדין להמתיקו בשורשו כאשר נבאר להלן. ועל כן צותה התורה,

שה תמים זכר וגו'. ופירש רש"י תמים בלא מום, כי נודע אשר המום הוא מבחינת הסטרא אחרא ומספר מום הוא אלהים ואמנם הוא בחינת אלהים אחרים בחינת הסטרא אחרא אשר על כן לא ירצה לקרבן אשה לה', ואמנם כאן הכוונה הוא כי לא היו צריכין כי אם להמתיק הדין דקדושה ואז ממילא כל בחינת הסטרא אחרא כולם לנצח יאבדו כנאמר, אבל לא ח"ו שיקרבו לה' מבחינת הסטרא אחרא והבן. ועל כן שה תמים דוקא בחינת אלהים דקדושה. וגמר אומר,

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה וגו'. ופירש רש"י והיה לכם למשמרת זהו לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה וכן הוא במאמר חז"ל (פסחים צ"ו.). ולדברים הללו מלת לכם מיותר והיה די לומר יהיה למשמרת עד ארבעה וגו' אכן לדברינו כה יאמר, כי אחרי שישראל היו צריכין לעשות זאת להמתיק הדין דקדושה על ידי הקרבת השה אשה לה', והנה ודאי אם השה היה צריך להיות תמים ואם מום בו לא ירצה לקרבן עבור אחיזת הסטרא אחרא בו שלא יקרב אל הקדושה מכל שכן המקריבו שהיה טעון בקור ממום חולי הנפשות הנמשכים מבחינת הסטרא אחרא שלא יקרב עמה לה'. וזה טעם מה שנשתנה פסח מצרים מפסח דורות שזה מקחו מבעשור ולא כן בפסח דורות, כי בפסח מצרים נאמר בישראל משכו וקחו לכם וגו' ואמרו חז"ל (שמות רבה ט"ז, ב' בסופו) משכו ידיכם מעבודה זרה וכו' כי לאשר שהיו מתערבים בגוים וילמדו מעשיהם ויהיו להם למוקש בחינת עבודה זרה, ולזה צוה הקב"ה אשר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה וגו', אבל והיה לכם למשמרת עד ארבעה וגו' והוא לשון בקור ממום שתשמרו ותבקרו עצמכם ממום באופן למשוך ידכם מכל בחינת הסטרא אחרא והרע לצאת מרשות הרבים וליכנס לרשות היחיד יחידו של עולם להתקרב תחת צל כנפי השכינה. ועל כן היה צריך זה ארבע ימים נגד ארבע יסודות שבגוף האדם וארבעה בחינת חלקי הנשמה נפש רוח נשמה ונשמה לנשמה, לטהר כל ארבעה בחינות אלו ואלו, בארבעה ימים, ומום לא ימצא בהם מבחינת הסטרא אחרא ח"ו בכדי שתהיו ראוין להקריב אשה לה' במועדו ובזמן הראוי לו, והוא ביום ארבעה עשר לחודש הזה בין הערבים כאשר ינטו צללי ערב שאז מתחיל האורה והשמחה מבחינת ליל חמשה עשר שאז הלבנה במלואה והוא יום השלם והמובחר אשר בכל החודש שאז נעשה כל בחינות מעלות החודש הזה בשלימות לפי שהוא אמצע החודש ולבנה בשלימותה ותחזור פניה בכל הטובות לישראל עמה אשר מונין ללבנה כמאמר חז"ל (סוכה כ"ט.) וצדיקי ישראל נקראו על שמה (חולין ס':) (ונודע מכתבי האר"י ז"ל בכוונת ערב שבת קודש אשר אחר חצות היום ובפרט לעת ערב מתחיל התנוצצות קדושת שבת ויורד שלהוביתא דאשא ברשפי אש שלהבת י"ה לכל העולמות להוריד כל בחינת הקליפות והרע והסטרא אחרא וזה סוד חיוב הרחצת אדם פניו ידיו ורגליו בחמין. ואחר כך סמוך לערב מתחיל סוד תוספת שבת שהוא מצות עשה דאורייתא לדעת הרי"ף והרא"ש וכן נפסק ההלכה (בשולחן ערוך אורח חיים סימן רס"א סעיף ב') ואז כל דין שבת עליו וכן בתוספת יום הכיפורים שהוא לכולי עלמא דאורייתא, והכל כי לעת ערב מתחיל הארת יום שלאחריו וכן כאן בי"ד בין הערבים מתחיל הארת חמשה עשר בניסן שכל מעלות הטובות שבחודש הזה עיקרם נעשה בו כאמור), ועל כן ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים להמתיק הדין ולנקות הדמים. ולזה צוה המקום אשר,

ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. כי ידוע שמצה רומז על החסד הגמור כסף טהור מזוקק בלי שום תערובת חמץ ושאור הבא מבחינת הדינים ומספרו ה' פעמים הוי"ה עם ה' כוללים לרמז על ה' חסדים הידועים לחכמי לב, ומרור רומז על הדינים כמו שמובא בכוונות, ואוכלין שניהם יחד לרמז התכללות שמאלא בימינא והוא מיזוג השלם הנבחר לטובה מכל הטובות, בבחינת המתקת הדינים הנעשים על ידי שחיטת הפסח ואכילתו בצלי אש כאשר נאמר בסמוך. ועבור זה הזהירה התורה ואמרה,

אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש וגו'. כי נודע אשר המתקת הדינים אינם בחסד כי אם בשורשם כלומר בשורש הדין אשר למעלה והיא בחינת מדת הבינה שהיא בעצמה רחמים פשוטים, רק שדינין מתערין מינה ועל כן שם נמתקים בשורשם. ובקצור מופלג אמתיק לך דבר זה. כי הנה שורש הדין פירוש מה שברא הקב"ה את הדין בעולם הנה הוא חסד גמור ברור וצלול מאתו יתברך, והוא על כמה בחינות. אחד, שעיקר בריאת העולם היה להיטיב לבריותיו ואף שגם קודם הבריאה היו נהנין נשמותינו מזיו מראות פני השכינה, מכל מקום נקרא נהמא דכסופא שבהית לאסתכולי באפיה (ירושלמי ערלה פרק א' הלכה ג') ואין זה הטבה כיון שאינו נהנה כל צרכו להיותו מתבייש שאוכל בחנם, ועל כן ברא הקב"ה האדם בעולם הזה שיעבוד האדם עבודת הקב"ה וברא לו יצר הרע ובחינת החיצונים בכדי שיתגבר האדם על אלו ויעבוד עבודתו ואז יתן לו שכרו בדין הראוי לא בחסד שלא יהיה נהמא דכסופא. הרי לפניך מפורש שבריאת הדין והיצר הרע והסטרא אחרא הכל בחסד גמור בכדי להיטיב לו בהטבת אמת בדין ולא בחסד. והשנית הוא, כי אלהים עשה שייראו מלפניו (על פי קהלת ג', ד'), פירוש שבריאת הדין היה שייראו הבריות מהדין וישמרו עצמם שלא ללקות מאתו ויעשו רצון קונם, אבל לא נברא כדי ללקות בו, והבן.

המשל בזה לאב שלוקח שבט ומניח לפני בנו, בכדי שיירא הבן מהשבט ולא יעשה דבר שלא כרצונו, אבל אין כוונת האב בהנחת השבט בכדי להכותו בה, ואמנם אם יעשה בנו איזה דבר שלא כהוגן ודאי שאביו יכנו שלא יעשה פעם אחרת כך, אבל עיקר הנחת השבט לפניו לא היה לדין ללקות אתה כי אם אדרבה לטוב ולחסד שיירא בנו מפני השבט ולא יצטרך להלקותו, ועוד יש כמה בחינות בזה ולא נאריך. ובזה הוא המתקת הדינים בשורשם, כי בשורשם, שורש המחשבה שממנה יצאו הכל לטוב ולחסד גמור יצאו, ועל כן כשיאיר אור הזה על הדינין נמתקין כל הדינין ולא יעשו הדין כיון שעיקרו טוב וחסד הוא, תן דעתך והבן זה כי הענין נאה למשכיל, וזה בחינת הבינה שורש הדינים שהיה רחמים פשוטים לאין קץ ודינין מתערין מינה, והבן. ועל כן צריך להיות השה דוקא נצלה על האש להראות אשר המתקתו הוא על ידי שורש הגבורות בחינת אש אבל לא מבושל במי"ם שהוא בחינת החסד כי אין הדין נמתק בחסד רק בשורש גבורות אש. גם כי צלי הוא ב' פעמים אדני בחינת אלהים שבמלכות והוא דיני שה ואש הוא אלהים שבבינה, כי א' הוא אלהים ושה גם כן אלהים במילוי יוד"ין כנודע מכתבי מרן הרב האר"י ז"ל, ועל כן היה צלי אש להראות המתקת דיני אלהים בשורשם שהוא אימא עילאה. ואפשר לזה אמר הכתוב למעלה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, כי בחינת הבינה אימא עילאה נקראת בית כמו שהוא מפורש בזוה"ק (לך לך צ"ד:) עיין שם. ואמנם גם המלכות נקרא בית, בית המלכות, ויעקב קראו בית כמאמר חז"ל (פסחים פ"ח.) והוא בחינת בית ראשון ובית שני. ולזה אמר ויקחו להם איש שה לבית אבות להעלות הש"ה שהוא אלהים בחינת הדינים לבית אבות שהוא בחינת המוחין הנקראין אבות והוא הבינה אשר בראש, ואחר כך שה לבית שאחר כך נמתקים גם בבית המלכות. ועל כן,

ועברתי וגו' והכיתי כל בכור בארץ מצרים וגו' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וגו'. כי אחרי שהדינים דאלהים דקדושה נמתקין ונכלל שמאלא בימינא אז אין לשום בחינת הסטרא אחרא והרע ממה לינק, ועל כן כל הקליפות והחיצונים והסטרא אחרא כולם בטלין ומבוטלין נשברין ונופלין לעומקא דתהום רבא כנאמר ועל ידי כן נעו כל אלילי מצרים מפניו ונעשה שפטים באלהיהם וכולם לנצח יאבדו ורוח תזרם כקש תשאם. וגמר אומר,

והיה הדם הזה לכם לאות על הבתים וגו' ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף וגו'. ולשון ופסחתי עליכם אין לו פירוש לכאורה כי היה לו לומר ופסחתי מעליכם, כי הדילוג היה מבתי ישראל על בתי מצרים ואיך שייך ופסחתי עליכם. ואמנם כי יש לנו בזה דבר נאות ויפה וברה ואינו מענין שאנו עתה בו ולא נערבב הדברים, ועל כן נציגנו להלן בפסוק (כ"א) ויקרא משה לכל זקני ישראל וגו' תדרשנו משם ויונעם לך. ואמנם בפשט הכתוב להבין על מה היה צריך נתינת הדם גם על הבתים והלא הכל גלוי לפניו כאשר נתעורר רש"י הקדוש בזה, ומה שכתב אמר הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצוותי וכו', גם זה פלאי מפני מה יהיה הוא צריך לראות דוקא אם הכל גלוי לפניו יתברך שעסוקין בעבודתו, ועוד הלא היו עסוקין במצות אכילת פסח ולמה לא יהיה זה די לראותו ולהגין עליהם. ועוד אם לראות היה מצטרך, היה לו לצוות ליתן אותו על הכותל כנגד הפתח בכדי שכשיבוא כביכול על הפתח יראהו לנגדו ולמה צוה לנותנו על המשקוף ומזוזות דוקא.

ואמנם עיקרי הדברים הם. לצד שצוה אותם מפורש (לקמן כ"ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו' כי משניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק וכו' כמאמר חז"ל (בבבא קמא ס'.) וכמו שאיתא בזוה"ק (וירא ק"ח:) וזה לשונו: דהא בכל זימנא דמחבלא לא חמי אנפוי דבר נש לא מחביל ליה וכו'. ועל כן היו הבתים שלהם צריכין שמירה יתירה שלא יבוא בם ערל וטמא הוא המשחית שהלך להשחית בבתי מצרים, כי מאין יבחין המשחית בין בית מצרי או בית ישראל הלא הוא אינו מבחין וכו', ונעשה אז כבחינת המזוזה שצונו אלהינו לדורות והוא בכדי לשמור את בתינו מכל רע ושטן המשחית ועל כן נכתב במזוזה שמע ישראל וכו' להורות על אחדות אלהינו ברוך הוא כי הוא ה' אחד ואין זולתו, ובזה כל רע הנמשך מבחינת אל אחר צריך לברוח ולהגרש מפתח הזה כי במקום ה' אחד הרי הוא לאפס ואין כי אפס בלתו ואין זולתו, ועוד בראותם שמו של הקב"ה הנכתב בחוץ על מזוזה שם שד"י שהוא ראשי תיבות ש'ומר ד'לתות י'שראל, על ידי זה הם נכנעין ונשברין ובורחין ונגרשין מפתחי בתי ישראל שלא יקרבו אליהם.

ואמנם נודע מכוונות מרן הרב האר"י ז"ל שעיקר ביטול וגרישת החיצונים הוא על ידי שלושה שמות הנזכרים ונעשים בהמזוזה שם שדי והיה וכוזו במוכסז וכו' והכל על ידי הארת הבינה בחינת אימא עילאה שבכל מקום שהיא חופפת באורה נכנעין ונגרשין כל בחינת החיצונים עיין שם באורך. אשר על כן אבותינו שהיו במצרים ולא היה להם עדיין לא תורה ולא מזוזה, והיו צריכין לשמירה על הפתח הנה אלהינו ברוך הוא אשר לו עצה ותושיה הפליא עצה וצוה לקחת מהמצוה אשר בידם דם הפסח שכבר נמתק ונכלל בקדושה על ידי השחיטה ולשם מצות פסח, ודם ידוע שהוא גימטריא אהיה ברבוע כזה א' א"ה וכו' הרמוז להארת הבינה בחינת אימא, ולתת אותו על מזוזת הפתח ועל המשקוף ועל ידי זה לא יוכל עוד המשחית לבוא אל הבית כי יסמא עיניו בהארת האור הזה ויברח כמטחוי קשת, והיא לו הבחנה גדולה להבחין בין בית המצרי ובין בית ישראל. ואמנם במזוזה שהיא נכתבת בכתב כותבין בה אלה הג' השמות הנזכרין ונמשכין מבחינת הבינה ובזה נגרשין. ואכן בדם הפסח שלא נכתב בשם ומהותו לא נרמז אלא שם אחד שם אהיה, ועל כן צוה הקב"ה לתת אותו על שתי המזוזת ועל המשקוף בכדי שיהיה על הפתח שלושה שמות ברוך הוא ובזה יהיה הפתח מוקף מכל צדדיו לגרש המשחית משם. והוא אומרו כאן והיה הדם לכם לאות על הבתים, כי זה הוא בחינת האות שהוא כעין חותם המלך אשר נרשם על מלבושי עבדיו מבחוץ לאות ולסימן שהוא עבד המלך הזה ועל ידי כן יהיו הכל יראין ומתפחדין ממנו בלתי נגוע בו לרעה כי פטרונו רשום עליו ועבד מלך מלך, וכן זה הדם יהיה לאות אצליכם שעל ידי כן יהיו הכל יראין ומתפחדין מאתכם וראיתי את הדם וגו' ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי וגו' כי באמת הכאת מצרים היה על ידי המשחית הנשלח מאתו יתברך והמשחית אינו מבחין והיה הדם לאות על הפתח להכות בסנורים את האנשים אשר על פתח הבית שלא יקרבו שמה (ואם תבין היטב בסוד אחדות אלהינו ברוך הוא בסוד (תהלים ק"ג, י"ט) ומלכותו בכל משלה תשכיל יותר במה שאמר כאן וראיתי את הדם לפי הדברים הנזכרים) ועיין במה שנכתוב להלן בפסוק (כ"א) משכו וקחו, גם משם תבין על נכון אומרו וראיתי וגו'. ונחזור לענינינו שהוא אשר בלילה הזה עת המתקת כל הדינים דקדושה, ועל כן כל בחינת הסטרא אחרא נופלים ונשברים. ולזה צותה התורה,

והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו וגו' חקת עולם תחגוהו. כי מאחר שאז הזמן גרמא ליחד שם הוי"ה כסדר המאיר בו להיות בו כל בחינת המתקת הדינים והמיזוג השלם ושיהיה שבירת הקליפות, והכל על ידי עבודת ישראל שיכינו לזה מלמטה באותו העת המוכן לזה, ועל כן אתם מוכרחים לעשות זאת לדורות עולם מאחר שהזמן גרמא לזה על ידי מעשיכם, וכן תעשו להמתיק כל הדינים בבחינת המיזוג השלם הנבחר. ועל כן,

שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי. והנה לכאורה המקרא הזה סותר עצמו כי תחילה קרא ליום הי"ד ראשון (כמאמר חז"ל פסחים ה'.) בפסוק אך ביום הראשון שהוא הראשון שקודם שבעת הימים והוא י"ד וכמאמר הכתוב אחר כך (פסוק י"ח) בראשון בארבעה עשר יום וגו' ואחר כך ונכרתה וגו' מיום הראשון עד יום וגו' וזה ודאי מיום ראשון של פסח הוא שהוא יום ט"ו כאשר נפסקה ההלכה מפורשת (ברמב"ם פרק א' מהלכות חמץ ומצה הלכה א' והלכה ח' ובכל הפוסקים) שאין חיוב כרת כי אם מחמשה עשר ואילך. ועוד נוכל להקשות כי מצאנו ראינו לרבותינו ז"ל (ויקרא רבה ל', ז') שהקשו בפסוק (ויקרא כ"ג, מ') ולקחתם לכם ביום הראשון זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון וכו', ועל כן גם כאן יקשה כמו זה, זה ט"ו וכו'. ויותר תימה על חז"ל מפני מה הקשו שם וכי ראשון הוא ולא הקשו כן גם כאן.

ואולם לדברינו הכל נכון, כי הנה כבר כתבנו אשר יום הנבחר מכל החודש הזה הוא יום החמשה עשר שהוא קו האמצעי וכו' הלבנה במליאותה ושלימותה, ועל כן כל המעלות הנאמרים בכללות החודש הזה עיקרו הוא ביום הזה כי בו נעשו כל הדברים הטובים ההם והוא מקבל כל ההארות להיותו השלם בכל החודש, ועל כן הנה מעלת החודש הזה שנקרא ראשון, עיקרו ביום הזה כי הוא השלם בכל החודש קו האמצעי הסובל את כולם העליונים והתחתונים, והם ימי החודש שלפניו והימים שלאחריו, ועל כן יסד הפייטן (ביוצר לפרשת החודש) ומועדו נקרא ראש וראשון וכו'. ועל כן לא היה קשה כלל לרבותינו ז"ל להקשות וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא כי ודאי הוא עיקר הראשון שבכל השנה והוא יום הראשון לכל הימים. וכבר כתבנו אשר גם בי"ד בין הערבים מתחיל להתנוצץ אור חמשה עשר ועל כן גם הוא נקרא ראשון כיום הט"ו וכנאמר, ועל כן הלילה הזה כולו מצה מפני שכל הדינים והגבורות נמתקין ונתבטלין ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור שמורים על הדינים וכולו מצה בחינת החסדים שנכלל שמאלא בימינא, ועל כן הוא הלילה הזה שמורים לכל בני ישראל לדורותם לקבצם מבין העמים, ולגאלם גאולת עולמים, ובמהרה בימינו תושע יהודה וירושלים אמן, ואפשר עבור זה אנו אומרים (בנוסח ההגדה) ונודה לך שיר חד"ש על גאולתינו ועל פדות נפשנו כי עיקר הגאולה היה בבחינת החד"ש במה שאורו גדול בכל הי"ב צרופי הוי"ה, ועל זה נודה לו שהאיר לנו מבחינת החודש כדבר האמור.

ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן וגו', ולקחתם אגודת אזוב וגו' ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם וגו' ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף וגו'. ראיתי לתת לב בהבנת פסוקים האלה, ראשונה מה שאמר משכו וקחו וגו' אין לו פירוש וכבר נתעוררו חז"ל בזה ואמרו (שמות רבה ט"ז, ב' בסופו) משכו ידיכם מעבודה זרה וכו', שנית מה שאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו' והגידו חז"ל (בבא קמא ס'.) הטעם שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים וכו' ובזוה"ק (וירא ק"ח:) מפורש עוד יותר וזה לשונו: דהא בכל זמנא דמחבלא לא חמי אנפוי דבר נש לא מחביל ליה וכו', ונראה מזה שבמצרים היה הולך המשחית לחבל ולא ניתן רשות עד שהיו צריכים ישראל להחבא בבית כי הוא אינו מבחין וכו' ואחר כך תיכף נאמר ועבר ה' לנגוף וגו', הרי שה' בעצמו הכה בכורי מצרים ולא המשחית, ומפורש סידר בעל מסדר ההגדה ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף וכו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שנאמר (שמות י"ב, י"ב) ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור, אני ולא שרף, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח וכו'. הרי מפורש שהקב"ה בכבודו ובעצמו הכה כל בכור ולא אחר וכאשר משמע מכמה פסוקים כמו (לקמן פסוק כ"ט) וה' הכה כל בכור, וכדומה. ועוד בה שלישית מה שאמר הכתוב ופסח ה' על הפתח, ולפי הפשט בפירוש רש"י ז"ל כאן ובפסוק (לעיל י"ג) ופסחתי עליכם וגו' הוא שדלג הקב"ה מבתי בני ישראל לבוא על בתי מצרים לבד והיה לו לומר ופסח ה' מעל הפתח. וגם לשון חז"ל שאמרו (פסחים קט"ז.) כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח וכו' פסח שהיו אבותינו אוכלים על שום מה על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים וכו', ומשמע מדבריהם שדלג על בתי ישראל, ונהפוך הוא. וגם למעלה (פסוק י"ג) כן נאמר וראיתי את הדם ופסחתי עליכם וגו' ומשמע שהדילוג היה על בתי ישראל ולא מעליהם. ועוד אני תמה למה הוצרך הקב"ה להגלות בכבודו ובעצמו למקום מזוהם מטונף ומשוקץ וטמא כזה ערות מצרים, והלא הרבה ריוח והצלה לפניו ובכל עושה הקב"ה שליחותו אף על ידי יתוש אחד כמאמר חז"ל (במדבר רבה י"ח, כ"ב) וחז"ל הגידו (שמות רבה ט"ו, ה') וכו' משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות וכו' עד מוטב לי לטמא את עצמי וכו' עד כאן. וגם זה יפלא כי כהן שיכול להציל תרומתו על ידי אחרים ודאי אשר מלאכתו נעשית על ידי אחרים ולא יטמא עצמו בכיוון, ומרן הרב האר"י ז"ל כתב (בכוונות ההגדה) שהוכרח הקב"ה לעבור בעצמו במצרים שאם היה שולח מלאך היה יוכל להתגשם לרוב טומאת מצרים וכו' עיין שם, ולפי זה קשה למה צִום שלא יצאו מפתח ביתם אם לא היה שם כי אם שמו יתברך לבד הלא הוא ודאי המבחין בין צדיק וכו', ועל כל פנים מוכרח שהיה שם איזה משחית כאמור ולא יתן המשחית ולא יהי בכם נגף למשחית וכמוהו רבות וכמו שאיתא בזוה"ק הנזכר ונמצא למה היה צריך לעבור גם בעצמו.

וכל אלה באחת יבוארו. והוא על פי מאמר חז"ל (שמות רבה י"ח, ב') שמצרים הטמינו בכוריהם בבתי ישראל בשביל שינצלו, ולהבין מפני מה יסברו המצרים שבכוריהם ינצלו בבתי ישראל וכי ה' לא יכיר בין מצרי לישראל, ואמנם כי יפה היתה עצתם בזה בראותם שצוה הקב"ה לישראל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו', והטעם כי אם יראו פני המשחית יכרית צדיק ורשע ח"ו, ועל כן בבתיהם יהיו ואל ביתם לא יבוא המשחית בשום אופן, ולזה הטמינו שם בכוריהם להנצל כיון שבודאי לא יבוא המשחית לשם בשביל הצלת ישראל שחלילה לו לבוא על בתי בני ישראל וכמו שכתבתי למעלה וממילא ינצלו גם בניהם. ואפשר עוד כי רשעת מצרים אין ערך לה וכיוונו בעין רעה תסמא עינם להניח בכוריהם בבתי ישראל ואז ממה נפשך אם לא יבוא כלל המשחית לשם בשביל בני ישראל ינצלו גם בניהם ואם יבוא המשחית לשם בשביל בכורי מצרים הנה בהדי הוצא לקי כרבא והוא אינו מבחין בין צדיק לרשע וח"ו ישטוף ויאבד הכל ולי ולהם לא יהיה, כי עז גבול מצרים ברשעתם. ואמנם אל דעות ה' אשר לו נתכנו עלילות וגלוי לפניו מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש, והוא מפר עצת ערומים ודעתם יסכל, השיב חכמי מצרים אחור בזה והנה לזה היה תיקון בקל שלא ישלח כלל המשחית אל מצרים כי אם לעבור בכבודו ובעצמו לנגוף והוא בודאי מבין בין צדיק לרשע ויהרוג המצרים ויציל את עמו. ואמנם כי לא חפץ לטנף ולשקץ כביכול את עצמו בטומאת זוהמת מצרים לבוא אליהם לחבלם בעצמו ויותר טוב לחבלם באחד ממשחיתיו (ועוד יש טעם לזה שלא היה רוצה הקב"ה לעשות הכל בעצמו ולא נאריך). ועל כן באהבתו וחמלתו על בני ישראל עמו אשר אהב, נתן עצות בנפשו להעמיד כל הדברים על מכונם, ושלח משחית בכל ארץ מצרים בבתי מצרים שיהרגו שם כל בכור לעשות שם נקמה בגוים תוכחות בלאומים, וצוה לישראל לטבול בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות בכדי שלא יוכל המשחית לבוא לשם וכמו שמובא בדברינו למעלה, וגם על ידי זה ישרו אור הקדושה והטהרה בבתיהם בכדי שיוכל הקב"ה בכבודו ובעצמו לבוא אל בתיהם, ואז פסח ה' על בתי בני ישראל לבוא בעצמו ובכבודו בבית ישראל לנגוף שם בכורי מצרים הנמצאים שם ולהציל את עמו ישראל, כי לא יוכל המשחית לבוא אל בתי ישראל מפני שהוא אינו מבחין וכו', ועבר ה' בעצמו לנגוף את מצרים אשר בבתי בני ישראל ופדה את עמו מביניהם, והבן, כי נראין הדברים אמיתיים בעזרת ה'.

וזה מאמר הכתוב וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית, כי כאשר אראה את הדם של מצוה בבתיכם אז נודע מאמר הכתוב (שמות כ', כ"ב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ועל כן ופסחתי עליכם שאני אדלג לבוא בעצמי לבתיכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי וגו', כי אם היה המשחית בבתיכם בשביל בכור המצרי היה גם בכם נגף למשחית כי הוא אינו מבחין ועל כן אני בעצמו אפסח עליכם לנגוף את מצרים ולהציל אתכם. וכן ממש כזה אמר משה לבני ישראל כאן וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם, פירוש הוא בעצמו ובכבודו יבוא אל בתיכם לנגוף את מצרים ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף את בכורי מצרים אשר שם רק הוא בעצמו יבוא. וכבר כתבנו למעלה בזה שהתגלות הקב"ה במצרים היה בבחינת הוצאת חמה מנרתקה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג'.) צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, ועל כן כשהתגלה ה' כבודו בבית ישראל ממילא כל הרשעים בכורי מצרים שהיו שם נידונין בזה ונשארו פגרים מתים כי ניטל החיות מהם, וצדיקים שהם ישראל נתרפאו בזה, להוסיף להם ברכה וחיים לגאלם גאולת עולמים, וממילא נתמשך מזה האור שרשעים נדונין בה שיהיה המשחית בבתי מצרים להשחיתם ולאבדם ולא בדינא דמלכותא וכאשר כתבנו למעלה, ובזה נכון ומתורץ הכל. וזה שאמרו ז"ל (ויקרא רבה כ"ד, ב') במתק לשונם בפסוק וה' הכה כל בכור^*אכן נמצאת שם דרשה זו, אך לא על פסוק זה. אלא שרש"י הביא כאן כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. וה' הוא ובית דינו וכו', מורה באצבע על האמור כי שני הכאות היו הוא בעצמו ובכבודו בבתי ישראל, והמשחיתים שלוחי הדין בכל מצרים.

ואמנם אף על פי כן דמוהו חז"ל לכהן המטמא עצמו בבית הקברות כי אף שבבתי ישראל כבר היה שם קצת קדושה וטהרה, מכל מקום בבואו אל אויר ארץ הטומאה ארץ מצרים המלאה גילולים וטינופת עבודה זרה, ודאי לולי האהבה והחיבה הגדולה שחיבב ואהב את עמו לא היה מתגלה כבודו דרך אויר ארץ הטמאה כל כך ערות הארץ היותר מזוהם מכל הארצות ואך כדי להציל תרומתו בית ישראל ירד לבית הקברות מקור מקום הטומאה והכה כל בכור ופדה את עמו. ולזה אמרו חז"ל (שמות רבה י"ח, ב') וזה לשונם כיון שאמר משה והכיתי כל בכור התחילו יש מהם יראים וכו' היה מוליך בכורו אצל ישראל ואמר לו בבקשה ממך טול את זה וכו' וכיון שהגיע חצי הלילה וכו' אותו שהיו נותנים בבתיהם של ישראל היה הקב"ה פוסע בין ישראל ובין המצרים והיה נוטל נשמתו של מצרי ומניח נשמתו של ישראל וכו' שנאמר ופסחתי עליכם וכו'. הרי לפניך ממש כדברינו בינה זאת. וגם דברי הרב האר"י ז"ל נכונים בזה כי בבתי ישראל מקום שהוכרח הקב"ה בכבודו ובעצמו לעבור שם בכדי שהוא יבחין וכו' והנה מפני מה לא שלח מלאך לשם כי גם מלאך הקדוש יבחין בין ישראל למצרי ואמנם כי היה יכול להתגשם עבור הטומאה הרבה וזה לא שייך במשחית כי משחית המחבל הוא מהם ולא יתגשם בטומאתם והבן. (לבד מה שאמר משכו ונבארנו להלן בסמוך).

ואפשר לזה אמר הכתוב (תהלים ע"ח, נ"א) ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם, ולכאורה הוא כפל לשון רק במלות שונות, ואמנם כי יגיד טובת ה' בשני אופנים, כי הנה באמת המצרים אמרו אחר כך הרי כולנו מתים (לקמן פסוק ל"ג) ואמרו חז"ל (מכילתא שם מובא ברש"י פרשה זו) לא כגזירת משה הוא שהרי אמר ומת כל בכור וכאן אף הפשוטים מתים ה' או ו' בבית אחד, לפי שהיו המצריות מזנות תחת בעליהם ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה פעמים חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביו וכו'. והנה ודאי אלו הבכורים לא הטמינו אותם המצרים בבית ישראל כי הם סברו שפשוטים הם, רק אלו הבכורים הידועים שנקראו בכורים בפי כל, אותם הטמינו בבתי ישראל. ולזה סיפר נעים זמירות ישראל בחסדי המקום בשני פנים, אחד ויך כל בכור במצרים שמי שהיה בכור ודאי וניכר לכל, הכה בעצמו כביכול כולם בכל מדינות מצרים אף אותם שהיו טמונים בבית ישראל שלא היה יכול המשחית לבוא שם, הוא בעצמו הכם. ועוד עשה לישראל שהכה ראשית אונים באהלי חם כלומר אותם שהיו בבתי מצרים לבד לפי שסברו שפשוטים הם ולא נתנו לבם כלל להטמינם מכל מקום כיון שהיו ראשית אונם מרווקים הרבה הכה אותם בבתיהם עד אשר אמרו כולנו מתים.

והנה נודע מכוונות וביארנוהו למעלה אשר זה שהקב"ה נגלה בכבודו ובעצמו לבתי ישראל הוא בחינת הארת אור השלוש ראשונות שנגלה במצרים על ידי עבודת בני ישראל מה שהאמינו בה' ועשו מצוותיו והוא בחינת עתיקא קדישא שהוא עצם שם הוי"ה עיין שם ועיין בזוה"ק (פנחס רמ"ט:) משכו יומין עילאין לגבי יומין תתאין יומין עילאין אינון שס"ו כחושבן משכו, יומין תתאין וכו' אינון שס"ה עד כאן וכו'. ונודע אשר עילאין הם בחינת אור הג' ראשונות הנקראים ימי קדם, וזה שהיו צריכין בני ישראל להמשיך בחינת אור הזה לעולמות התחתונים הנקראין יומין תתאין בחינת המלכות דרגא תחתונה ועל ידי זה זכו להתגלות עצם שהם הוי"ה בחינת עתיקא קדישא אור הג' ראשונות שכולם כחד חשיבי ושם הוא רחמים פשוטים בה' חסדים העליונים שעל כן צוה להם הקב"ה לאכול מצה חושבן ה' פעמים הוי"ה עם ה' כוללים לרמז על ה' חסדים הללו כאשר כתבנו לעיל. ואמנם למעלה הם בגילוי יותר כי שם הוי"ה במילוי יודי"ן יו"ד ה"י וי"ו ה"י שמספרו חסד, וה' פעמים חסד שם הוי"ה הזה עם ששה אותיות המילוי עושה חושבן שס"ו שהיא משכו במכוון, והוא יומין עילאין. ויומין תתאין אינון שס"ה בחינת המלכות כי השי"ן הוא אלהים במילוי וס"ה הוא שם אדנ"י ושניהם במלכות. וזה שאמר הכתוב משכו וקחו לכם צאן כלומר להמשיך מימי קדם בחינת משכו אל הארת רחל שנקראת צאן כמו שמובא בכוונות ועל ידי זה יהיה נעשה כל הנזכר אשר יעבור ה' בעצמו ובכבודו על בתיכם להציל אתכם ככל הנאמר, ובדברים האלה בין תבין את אשר לפניך מה שאומר הכתוב להלן.

והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל וגו' ויקד העם וישתחוו. ולכאורה יקשה מה זו תשובה אל השאלה, הלא השאלה הוא שאלת בן הרשע ואליו ראוי להשיב בעבור זה עשה ה' לי ולא לו וכו', והציג הכתוב תשובה אחרת שאינה נזכרת כלל בארבעה בנים השואלים ומשיבים להם, ועוד יקשה על בעל המסדר ההגדה למה לא הזכיר כלל תשובה זו וכלל תשובת הרשע ושאינו יודע לשאול בתשובה אחד כמו שכתוב ברש"י במקומו, עוד שאלה אחת אשאל, והוא כי אחר שחשב כאן המסדר כל שאלות הבנים ותשובותיהם, למה הזכיר קודם מה ששואל הבן מה נשתנה הלילה הזה וכו' והוא משיב לו עבדים היינו וכו' הלא ודאי די בזה שמזכיר כאן מה ששואל הבן ומה שמשיב לו, וגם להבין מה שפירש רש"י כאן ויקוד העם וישתחוו על בשורת הבנים וכו' מה הוא בשורה טובה בבן רשע והלא כל רואיו תיכלנה עיניו ומכל שכן אביו בראותו גידוליו שגדל.

ומה שיראה אלינו בזה הוא. כי הנה בעל המסדר הציג בבן החכם גם כן תשובה שאינה נזכרת בתורה לומר לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ותשובת בן החכם מפורשת בתורה (דברים ו', כ"א) ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ואכן הנה הוא בחכמה עשה מה שעשה, כי באמת נודע אשר מצות סיפור יציאת מצרים עיקר מצותו הוא רק בתשובת שאלה כי הלא אם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה וכו' ואם לאו אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו תלמידי חכמים שואלין זה את זה כמו שצוו לנו חכמינו (פסחים קט"ז. וכן הוא ברמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות חמץ ומצה הלכה ג') ונמצא כאשר ישאל הוא לעצמו או תלמיד חכם כאשר ישאלנו הנה לא מוברר הדבר איזה שאלה ישאל לעצמו או לחבירו ולשאול כל שאלת הד' בנים כמו שהם כתובים בתורה לא נכון לפי סידור הלשון שיאמר תחילה מה העדות וגו' ואחר כך מה העבודה וגו' ועוד איך ישיב תחילה על זה ואחר כך על זה והלא אין זה סדר הסיפור ומצות ההגדה דוקא בשאלה ותשובה, ועל כן הציג קודם וכלל כל השאלות יחד באמירת מה נשתנה שבו ארבע שאלות נגד ארבע שאלות הבנים כנודע מכוונות שד' שאלות הללו הם ממש שאלות ד' בנים וכולם נגד ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, וכבר הודענו למעלה כי בקדושה זה שהוא העליון יותר חובק וכולל בעצמיותו כל מה שתחתיו עיין שם ועל כן הציג תשובת החכם שהוא באצילות הכולל למה שתחתיו ואמר עבדים היינו לפרעה והוסיף בה מעט דברים להסביר באופן שיהיה תשובה כוללת כל הארבעה שאלות אשר בזה יהיו יוצאין עיקר מצות סיפור יציאת מצרים בדרך שאלה ותשובה, ואחר הציג כסדר, שאלות ארבעה בנים ותשובותיהם, והסדיר על הסדר אשר בן החכם שואל כך ותם שואל כך, מה שבעיקר הסיפור לא היינו יכולין לסדרן כי אין זו שאלה לומר זה שואל כך וזה כך, והוכרח להציג שאלות מה נשתנה הכולל הכל וכדבר האמור.

והנה בעל המסדר הציץ מבין החרכים בהבנת תורתנו הקדושה (ואפשר בא לו כן בקבלה כנודע בכל תורה שבעל פה) אשר אין מוקדם ומאוחר בכתובים האלה כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, והבין אשר זו התשובה הכתובה כאן אין לה שייכות לתשובת בן רשע, כי שאלת הרשע הוא מה העבודה וגו', ונודע סודו מכוונות שהוא שכופר בגדלות, בחינת פרעה שאמר מי ה' ומה שמשיבין לו זבח פסח הוא שמורה על בחינת הגדלות הלא הוא אינו מאמין בזה, ועוד שלא נאמר כאן ואמרת אליו זבח פסח וגו' רק ואמרתם זבח פסח אבל לא נזכר שיהיה אמירה זו אליו כמו שאיתא במפרשים, וראה בתשובת שאינו יודע לשאול שנאמר שם והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי וגו' תיבת לאמר מיותר וסמכה לאמר גם זה לבן הרשע כמו שאיתא במפרשים לי ולא לו וכו', וסמך האמירה זו ואמרתם לומר שזו יהיה תשובה לבן החכם בפרט, כי אף שנאמר שם תשובה אליו עבדים היינו וגו' הנה זה תשובה לו בכללות כל הד' בנים הכלולין בו ועל כן סמך עבדים היינו לפרעה למה נשתנה שהוא כללות השאלות אבל בדרך פרט רמזה התורה כאן תשובה אליו, ועל כן ויקוד העם וישתחוו על בשורת הבנים כי כאן נתבשרו שיהיו להם בנים חכמים שזו התשובה אליהם וזה ודאי בשורה טובה הוא. ואך עוד צריך להבין איך שייך תשובה זו לשאלת בן החכם מה העדות, וגם הנה בעל המסדר לכאורה הציג תשובה אחרת לבן חכם לומר לו אין מפטירין אחר הפסח וכו'.

ואמנם אחרי דברינו הנאמרים למעלה, הנה שלושה בחינות הטובה עשה לנו הקב"ה במצרים, אחת במה שנגף בכורי מצרים בבתיהם באהלי חם, והשנית במה שנגף ה' בעצמו את בכורי מצרים אלו שהיו טמונים בבית ישראל שלא היה רשאי המשחית לבוא שם, והשלישי הצלת ישראל שהם לא הוכו. ונראה שכנגד שלושה דברים אלו אנו אוכלין פסח מצה מרור, מרור להראות שהמר ה' למצרים בנגפו אותם בבתיהם (וגם כי אנו אוכלין מרור עם מצה להראות מיתוק הדין דקדושה אשר על ידי זה הוכו כל אלהי מצרים ובכוריהם והוא הוא והבן), פסח על שום שפסח הקב"ה על בתי ישראל להרוג בכורי מצרים גם שם, מצה בחינת החסד הגמור מורה על הצלת ישראל. וזה שאלת החכם מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה וגו', כי פסח הוא העדות שאנו מעידין שפסח הקב"ה, והחוקים הוא המרור שנראה כחוק בלי טעם לאכול ביום גאולתינו דברים מרורים כמות כי מרור גימטריא מות, והמשפטים הוא המצה שזה משפט וסדר נכון לכל, להראות על הגאולה שלא הספיק בצקם וגו', והוא שואל על מה אנו עושין כל אלה, ולזה אמר המגיד בתשובתו לומר לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ויש בזה שלושה פירושים. א' שיהיה נאכל במקום אחד דוקא. והב', שיהיה נאכל בחבורה אחת. והג', שיהיה נאכל על השובע וכולם אמת, והוא מורה על ג' דברים האמורים בענין, כי מה שהיה נאכל במקום אחד להורות על הצלת ישראל שהיה על ידי שהיו במקום אחד שלא יצאו מבית לבית כנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו'. ובחבורה אחת, הוא להראות אשר בכורי מצרים היו עם בכורי ישראל בחבורה אחת זה עם זה והקב"ה הרג המצרי והציל את ישראל. והג' מה שהיה נאכל על השובע מראה על הריגת בכוריהם בכל מצרים כי טעם אוכלו על השובע כדי שלא ישברו בו עצם כמבואר בזוה"ק (עיין ירושלמי פסחים פרק ו' הלכה ד') ועל כן הוא תשובה על ג' שאלותיו שהיו על ג' הטובות כאמור.

וזה מאמר הכתוב בתשובתו ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. כלומר, אחת שפסח על בתי בני ישראל להרוג המצרים אשר שם, והשנית בנגפו את מצרים שם בבתיהם, והשלישית ואת בתינו הציל זו הצלת ישראל עצמם ועל כן אנו עושין ג' דברים האלה, ואך לפי שאינו מפורש במקרא שהוא תשובה על בן חכם רק ברמז, גם בעל המסדר לא כתבה בפירוש והלבישו בתוך תשובתו והכל אחד. ככל הנאמר.