כסלו-טבת 2

בו ידובר מענין הנס דחנוכ' ורמיזתו בפסוקי התורה ונביאים וכתובים ויתבארו בהם כמה עניינים ע"פ כמה הקדמות ויתבאר אשר הנס הזה רמז לאור תורה אשר רצו היונים לבטל והש"י הפר עצתם וליהודים היתה אורה זו תורה ונק' או"ר תור"ה:
נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כמשארז"ל) רק הוא בבחי' תור' שבע"פ והטעם יתבא' לפנינו אי"ה במאמרי' הבאים כיד י"י הטובה עלינו אבל עכ"פ ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא תורה שבכתב. ע"כ אבאר מקודם כמה עניינים ברמיזה ובדרך הדרש בפסוקים בתורה ובנביאים בענין הנס דחנוכה ובענין הנר מצוה שתיקנו החכמים בעלי רוה"ק שבדור ההוא לדורות עולם לזכרון לבני ישראל לפני י"י ע"ע ויתבאר שהאור הוא מבחי' אור הגנוז ע"כ הוא בתורה רק בגניז' ויתבררו בצירוף מאמרי הזוה"ק אשר נרמז בו שמציל מדינ' גיהנ"ם ומסוגל לתחיית המתים:

בראשית ידוע דבתיבת בראשי"ת התחלת התור"ה יש בתיב' תש"ך צירופים וכבר ידוע מהקדמונים דבתש"ך צירופים אלו נרמזים מצות התור' וסודותי' ואוריי' ודרבנן וכל מה שעתיד להיות ולא נעלם מכל המשכילים דברי התיקוני זוהר והנה גם אנחנו בעניינו רמזנו בר"ת הרבה עניינים בתש"ך צירופים וכתבנו שם בראשי"ת יצורף יר"ת בש"א 'ישועה 'רבה 'תהיה 'בזמן 'שימלוך אנטיכוס א' נטיכוס (הוא היה המלך יון הרשע שדחק את ישראל ורצה להעבירם על דת והש"י נקם את נקמתם) ועוד בצירוף יר"ת שב"א 'ישועה 'רבה 'תהי' 'שינצחו 'בני 'אהרן ואי"ה להלן תתבונן למה רמזתי לך הענין בבראשי':

2. For this reason these days are called Chanukah, from the word chinuch [preparatory training] and practice for what is to come, for the future redemption. For then, the hidden light will be revealed to us in its fullness, as the Sages taught that “God hid it away for the righteous in the future”, as it says, “the sun will no longer be your light in the day, nor will the glow of the moon be a light for you. But God will be an eternal light for you” (Isaiah 60:19). And this will be at the end of this exile that began with the fourth Kingdom. But even before the end of the third Kingdom, the Kingdom of Greece, the Blessed God shined a small bit of that light for us, even after prophecy had ceased, so that the light can remain with us in this current exile in place of prophecy. For through this light a person can gaze from one end of the universe to the other. And it is therefore called the Chanukah candle, the candle of chinuch [preparatory training] and practice for the eternal light of the future redemption, when that hidden light - about which it was said “let there be light” - will be revealed.

כתב הרב עיר וקדיש אשר דבריו דברי קבלה וקיב"ל מאליה"ו ז"ל ה"ה בעל הרוקח וז"ל בפרשת אמור אל הכהני"ם. התחיל שבת ורגלים פסח ועצרת ר"ה ויוה"כ סוכות וידבר משה את מועדי י"י אל ב"י וסמיך לי' ויקחו אליך שמן זת זך כתית למאו"ר רמז לחנוכ"ה שמן זית מצוה מן המובחר עכ"ל. ונ"ל דלשם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן כשתוסיף הכולל והוא דבר נחמד כאשר כבר השמעתיך שאלו הג' חדשים תשר"י מרחשו"ן כסל"ו המה מסוגלים לחנוכ"ת הבי"ת כי הן המה החדשים המתייחסים לבני' של רח"ל (עקרת הבי"ת) אפרי"ם מנש"ה בנימי"ן. והנה כסל"ו לבנימי"ן והנה מה שהמקובלים נוהגין להוסיף הכולל במקום המצטרך מקובל היא בידם בסמיכה על המקרא שבתורה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והנ' ראוב"ן ושמעו"ן בגימ' אפרי"ם מנש"ה כשתוסיף הכולל על ראובן שמעו"ן ממילא נפקא לן מן התורה דבר זה מן אפרי"ם מנש"ה והנה החנוכ"ה הזאת בימי מתתיהו יהי' לבנימי"ן שהוא כמו אפרי"ם ומנש"ה הגם שלא היה גאול' שלימ'. עכ"ז נחשב לחינוך כמו החנוכי' הגדולים שבחדש אפרים ומנש'. ע"כ נצטרך להוסיף בכאן הכולל שהיא נלמד מן אפרי"ם ומנשה. ולא יהי' הדבר הזה קל בעיניך:

ועוד אומר לך דבר נכון צ"ו את בני ישראל הוא יותר א' מן מספר בימי מתתיה"ו בן יוחנ"ן להורות כי האור ההוא אשר ניתקן בימי מתתיהו בן יוחנן הוא הארה מן האור שנברא ביום א' (כאשר אכתוב לך להלן אי"ה אשר האור הניסיי בימים ההם בזה"ז היה אור ניסיי והאור מן הארת אור הגנוז. וכ"ה למשמרת בכל שנה ושנה) והנה האור הגנוז נגנז בתורה כמו שכתבתי כ"פ מפי קדמונינו ז"ל וע"כ האור ונר מצו"ה רומזים לתור"ה אוריית' מחכמה נפקת והנה רצו היונים לבטל את התור"ה או"ר וע"כ נעשה הנ"ס בשמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"פ ששמ"ן זית מצוי שם החכמה מצוי' ולמדוהו מן המקרא וישלח יואב תקוע"ה ויקח משם אשה חכמ"ה (משם דייקא כי תקיע"ה אלפ"א לשמן) ונעשה הנס במנורה ג"כ רמז לחכמ"ה הרוצה להחכי"ם ידרי"ם (ומנור"ה בדרו"ם אותן הרוח היא תמיד אור בקיץ ובחורף משא"כ שאר הרוחות) הנה ידוע אות א' רמז לחכמ"ה כמד"א ואאלפ"ך חכמ"ה וע"כ תבין לפי"ז. בימי"י מתתיה"ו בן יוחנן עם א' (היינו עם הארת הא' שנעשה בימיו) הוא בגימ' צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל (אז) ויקחו אליך שמ"ן זי"ת זך כתית למאו"ר:

ועפ"י הדברים האלה תבין לפרש בגמ'. והיכן צונ"ו ר' אוויא אמר מלא תסור וכו' ר' נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והנה ידוע מה דהקשו מ"ש דהקש' הש"ס כאן יותר משאר מצות דרבנן היכ"ן ציונ"ו ותו יש להתבונן במאי פליגי ר' אוויא ור"נ ויש לפרש עפ"י הדברי' הנ"ל דהיה מקובל ביד' כקבלת הרוקח ז"ל דנרמזת המצוה בתור' בפ' אמו"ר אל הכהני"ם ושם נאמר ג"כ ולרמז המועד אשר יתחדש ע"י הכהנים והמצוה אשר תתחדש וכמו שרמז הרוקח ז"ל צ"ו א"ת בנ"י ישראל וסמוך לי' ויקחו אליך שמן זית זך וכמו שרמזתי צ"ו א"ת בנ"י ישראל בגימטריא בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן. והנה המקשה שהקשה היכן ציונ"ו היא משום דהי' ג"כ מקובל בידו הרמז הנ"ל בסדר אמו"ר אל הכהני"ם צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנן. ע"כ שפיר שייך לברך וצונ"ו. אבל הוקש' לו כיון דקבלתינו הוא מן צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' כנ"ל הרי חסר א' וצריכין להוסיף כולל. ומהיכן נרמז לנו הוספת הכולל בחשבון. הנה אמר ר' אוויא מלא תסו"ר מכ"ל הדברי' אשר יגידו לך ימי"ן ושמא"ל רמז לנו הכתוב הענין שאמר יעקב בעת עשייתו מימי"ן שמא"ל. ומשמא"ל ימי"ן ואמר על שמא"ל שהוא ימי"ן וכו' דהיינו באפרי"ם ומנש"ה ושם נאמר אפרי"ם ומנש"ה כראוב"ן ושמעו"ן יהיו לי ומשם בארה שמוסיפין הכולל והדבר הזה צודק לחנוכ"ה ללמוד חדשו של בנימי"ן בחנוכת"ו מן אפרי"ם ומנש"ה כנ"ל. ר' נחמיה אמר שאל אבי"ך ויגד"ך היינו הטעם הב' שכתבתי לעיל. מה שמקובל להוסיף א' על מספר בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ואז יעלה למספר צ"ו את בנ"י ישרא"ל הוא להורות הוספת הארת א' בימ"י מתתיה"ו היינו הארת החכמ"ה נק' אב"א ואאלפ"ך חכמ"ה וכמו שכתבתי לעיל (פטטייא דאורייתא טבין אינון) וזה שאמר שאל אבי"ך ויגדך היינו הארת אבא חכמה וכן זקניך ויאמרו לך זק"ן זה שקנה חכמ"ה:

עוד כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל וז"ל ואמר (שם בפ' אמור) להעלות נר (ואח"כ) יערוך את הנרו"ת ללמד לילה הראשונה נר אחד ואח"כ נרו"ת עכ"ל. אנן נמי נימא שם נאמר כתית למאו"ר בגימ' זר"ע הוא שאמרז"ל הרגיל בנ"ר הווין לי' בנים ת"ח והנה כמה מהראשונים אסברו לה על נ"ר חנוכ"ה כיון שבכאן רמז נ"ר חנוכ"ה וכמ"ש הרב הקדוש הנ"ל:

עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל סמך שמ"ן ונרות לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים. ומעת' אזדא להו קושיית הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו"ט והדלק' הרי בו לא נעשה הנס הנה נ"ל לפי הנ"ל דודאי חכמי הדור כשקבעו המצו' לדורות האיר הש"י את עיניהם למצוא הסמך בתור'. והנה ראו שהסמיך הש"י פ' הנרות לסוכות הבינו ברוח קדשם שהוא כדי ללמוד מסוכות ח' ימים וזהו הנרצה במגילת תענית ובגמרא אומרם ז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לא תיכף בשנ' ראשונה אבל הוא באמת בשנה הראשונה ידוע ג"כ מן סמיכת התור' שצריכין לעשות ולהדליק ח' ימים אבל לא ידעו מהיכן יתחילו הח' ימים דסברו דילמא תדלק המנור' ט' ימים ויהיו ח' ימים ניסים וא"כ קביעות הח' ימים יתחילו מן יום כ"ו דכסליו אבל אח"כ כאשר ראו דהמנור' לא דלק' רק ח' ימים ואעפ"כ סמיכת התור' מרמז שצריכין להדליק ולקבוע מועד ח' ימים ע"כ רצון הש"י שגם יום הראשון יעשו יו"ט וידליקו וא"כ מתחילין הח' ימים מן יום כ"ה:

על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה חנ"ו כ"ה להורות שיתחילו הימים מן יום כ"ה וזהו שצודק שפיר בגמרא מא"י חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה דכסליו יומי דחנוכ"ה תמני"א אינו"ן וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לשנ"ה אחר"ת דייקא קבעו"ם הוא מטעם הנ"ל ע"כ קראו שמו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה כנ"ל:

זית זך כתית למאו' להעלו"ת. ר"ת בגימ' בהלל והודא"ה כלשון הש"ס הנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח הנ"ל אשר בנוסח ההודא' יש קכ"ה תיבות כמנין כהני"ם ואינו יודע נוסחתו (ואי"ה אפרש במקומו המאמר) ולפי נוסחתינו הוא עד סיום תיבת להודו"ת פ"ט תיבות מנין חנוכ"ה שהוא ההודא"ה שקבע ורק לימי חנוכ"ה ומסיים אח"כ ולהלל לשמך הגדול היינו להורות שצריכים ג"כ לומר הלל הנאמר בכל המועדים ובזה תמצא טוב טעם למה יש שינוי בהודא' מלשון הגמ' שבגמ' אמרו בהל"ל והודא"ה ובנוסח ההודא' אמרו להודות ולהלל (ויתבאר אי"ה במקומו במאמר הנ"ל) והנה כפי נוסחתינו יש בהודא' צ"ב תיבות מנין הנ"ל והודא"ה:

והנה בצירוף נוסח על הניסים י"ו תיבין הנה יש ק"ח תיבין נ"ל לרמז על ריבוי האור כי טוב הייני ריבוי טו"ב זה על זה (כנהוג בין המקובלים) כזה ט' פעמים ו' הוא נ"ד ב' פעמים נ"ד הוא ק"ח כמספר תיבות ההודא' כנ"ל ולרמז שהמצוה הזאת מצלת מן דינה של גיהנ"ם בגימ' ק"ח ויתבאר אי"ה:

עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל זא"ת חנוכ"ת המזבח בגימ' זא"ת יהי"ה בימ"י החשמונאי"ם עכ"ל ואוסיף לומר י זא"ת חנוכ"ת בגימטריא א"ל מתתיה"ו ויתבאר אי"ה:

עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל תקנו ל"ו נרות כנגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות כמשארז"ל בפסיקתא וכתב עוד שעל אות ט' של וירא אלקים את האור כי טו"ב יש על הט' ד' תגין להורות ד' פעמים ט' היינו רמז אל ל"ו נרות של חנוכ"ה ע"ש עוד בדבריו והנך רואה ידידי דברי עיר וקדיש שכל דבריו דברי קבלה מפי אליהו ז"ל אמר שהארת המצוה נ"ר חנוכ"ה הוא מהארת אור הגנו"ז (וממילא תבין כיון שבימי הנס בזמן החשמונאים דלקה המנורה באו"ר שלא כטבע רק בנס והנה המנור"ה רמוז לחכמת התור"ה הרוצה להחכים ידרי"ם ומנור"ה בדרו"ם א"כ ע"כ האור' באה מן האור הגנוז שנגנז בתורה) וכיון שנקבע לדורו"ת ברוה"ק הוא מפני שידעו בכל שנ' יתגל' האו"ר ההוא עיין עוד בסי' י"ב:

על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה שהיא חינוך והרגל על לעתיד גאולה העתידה שאז יתגלה לנו האו"ר הגנו"ז בשלימות כמשארז"ל וגנזו לצדיקים לע"ל כדכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עול"ם והנה זה יהיה אחר שתשלם הגלות החל הזה מלכות רביעית והנה עוד בהשלמת מלכות יון מלכות שלישית האיר לנו הש"י במעט קט מן האור ההוא אחר שנפסק' הנבוא"ה בכדי שיעמוד לנו האו"ר ההוא בגלות החל הזה במקום נבוא' כי האור הזה אדם מביט בו מסוף העולם וע"ס ע"כ נקר' נ"ר חנוכ"ה נ"ר חינוך והרגל לאור עולם בגאול' העתיד' שיתגל' אור הגנוז נאמר בי' יה"י אור (רל"ב ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) וזהו והי"ה לך הוי"ה לאו"ר עול"ם היינו השם הוי"ה בד' מילואיו כנ"ל בגימ' יה"י אור ונגנז בתור' והנה נ"ר חנוכ"ה חינוך והרגל להאור ההוא וע"כ הוא מסוגל לתור"ה ע"כ הרגיל בנ"ר (אמרו לשון הרגי"ל מרגיל א"ע לאור העתיד) הוויין לי' בנים תלמידי חכמים:

ומתוק האו"ר לעיני אחרי רואי בדברי הרב הקדוש הנ"ל כתב תקנו ל"ו נרות (כנגד השעות ששימש האו"ר הראשון כנ"ל) כנגד לשון או"ר ומאורו"ת ונ"ר נזכר בתור' ל"ו פעמים ע"ש הוא מ"ש שהאור הגנוז נגנז בתור' והיא ששימש ל"ו שעות (נגד מנין ה' פעמים או"ר שנזכר בתור' ביום א' בגימ' אלף ל"ה ובהחזרת אלף לאל"ף (סוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף) הנה הם אל"ה בגימ' ל"ו. והנה נגנז בתור' כשרצו היוונים לבטל התורה אשר בה אור הגנוז הלזה. הנה הש"י התנוסס להאיר להם בנר מצוה ותור' אור' הוא אור התורה מן הארת אור הגנוז וע"כ נזכר בתור' ל"ו פעמים אור ונ"ר ומאורו"ת כנ"ל וע"כ תקנו ל"ו נרות אשרי העם שככה לו:

והנה מ"ש הרב הקדוש הנ"ל שעל האות ט' של האור כי טו"ב יש בה ד' תגין לרמז על ל"ו נרות ד"פ ט' הנה אוסיף על דבריו הנה שארי האותיות של טו"ב הם ו"ב בגימ' ח' לרמז על ח' יומין דחנוכ"ה ידליקו ל"ו נרות ומה שנחלקו הח' ימים לאות ו' ולאות ב' היא לרמז שמדריגות יש באותן הימים כי יום א' ויום ח' רבו יתירא אית להו כמ"ש המהרי"ל ז"ל שנהגו שלא לעשו' בהם מלאכה והטעם נ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל לכוין בהדלקות הנרו' אל הי"ג מדות היינו ביום א' למד' הראשונ' א"ל ובליל ב' רחום וכו' עד בליל ח' מן ונוצ"ר עד ונק"ה ע"כ יום ראשון אית לי' רבו יתירא שהוא המד' הראשונה שהוא א"ל כתיב חסד א"ל כל היום והנה ממדת החס"ד משם שורש הכהני"ם אנשי החס"ד אשר על ידם נעשה הנס (והנה הראשונה כחה בכל המדות כאשר תדע בתפילי"ן יש בהם ת"ג תיבות כמנין י"ג פעמים א"ל הבן) ויום הח' ג"כ רבו איתייהב לי' שבו מאירין מזל עליון ומזל תחתון נוצ"ר ונק"ה ע"כ בתיבת טו"ב יתחלקו הח' ימים לשתי מערכות אות ו' בפ"ע ואות ב' בפ"ע כנ"ל:

והנה כשבאתי לכלל זה הנה אומר לך הדבר אשר מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא"ש השנ"ה: הנה לדעתי עיקר הענין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זאת חנוכ"ה אשר כוונתו מן נוצ"ר עד ונק"ה מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל"א תליא מלתא ואעפ"כ יש לרמז על כל ימי חנוכ"ה ותבין מתוך הדברים שיתבארו להלן אי"ה ואומר לך כעת מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה ודי בזה כעת:

בחלום שרא' נבוכדנצר ופתר לו דניאל הנה שם מבואר זהב רמז למלכות בבל אנת הוא רישא דדהב"א כס"ף מלכות מדי ופרס נחש"ת רמז למלכות יו"ן נק' נחש"ת וכן דרשו רז"ל בכמ' מקומות ויתבאר אי"ה. והנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל פ' תרומה מסיימת בתיבת נחש"ת רמז למלכות יו"ן ומתחיל תיכף ואת' תצוה את ב"י ויקחו אליך שמ"ן זי"ת וכו' רמז שבמלכות יו"ן יתחילו הנ"ר מצו"ה ע"כ ע"ש והנני מוסיף דלפ"ז יתכן ואתה תצו"ה את ב"י סופך לצוות (כפרש"י) דעיקר הציוו היה בפ' אמור אל הכהני"ם ושם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ע"ה. וכמו שכתבתי לעיל נחש"ת ר"ת נ"ר חנוכ"ה ש"ם תדליקי"ו:

והנה כתבתי לך לעיל סימן ח' סימן ט' אשר נ"ר חנוכ"ה הוא מבחי' או"ר הגנו"ז וכתבתי לך בזה דברי עיר קודיש בעל הרוקח ז"ל שקיבל מאליהו ז"ל בסמיכות מן דברי תורה עם הפרפראות שחנן הש"י אותנו הנה אוסיף שנית ידי' דברי קדוש עליון קרוב לזמנינו מפורסים ברוח קדשו ה"ה הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצק"ל בכדי שיהיו הדברים קשורים אל לבך וענדם על גרגרותיך ותדע עד היכן מגיע קדושת נ"ר המצו"ה הזאת והטובה הגדולה הנפלא' אשר הפליא הש"י בחסדו לבניו הקדושים במצו' הלזו:

הנה אמר הקדוש מהר"פ הנ"ל (מצאתי בכתבי תלמודיו) ל"ו נרות של חנוכ"ה הם כנגד ל"ו מסכתות כי התור"ה או"ר עכ"ד (הנכתבים מפי תלמידיו) ונ"ל לבאר ע"פ מ"ש דהיונים רצו לבטל חכמת התור"ה שנק' או"ר (ובתוכה גנוז האור הראשון כנ"ל) ולהגביר חכמות החיצוניות הנקרא חש"ך (מפני שכל החכמות החיצוניות המה כסילות נגד חכמת התורה וכתיב כסיל בחש"ך הולך משא"כ חכמ"ה נק' או"ר חכמת אדם תאיר פניו ע"כ מלכות יו"ן נק' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהי (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהום (מלכו' הרביעי') עכ"פ מלכות יון נק' חש"ך ויתבאר אי"ה בארוכה) והנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה (ע"י המנורה (חכמת התור' הרוצה להחכי"ם ידרים ע"כ מנור"ה בדרו"ם (עיין בלק"ת להאריז"ל פ' בהעלותך) חכמת נשים בנת' בית"ה חצבה עמודים שבעה ונעשה הנס בשמן הטהור כמש"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' (וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן ואם עיני שכל לך תבין מה שלקח יואב דייקא אש"ה ולא אי"ש) והנה נמשך שמ"ן החכמ"ה אל המנור"ה היא ע"ד הכתוב בפסוק:

מה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ קניניך (דייקא אר"ץ אשר י"י אלקיך דורש אותה תמיד עיני י"י אלקיך בה וכו') קניניך ה"ס אב"א יסד ברת"א. ע"כ תמצא טוב טעם ודעת מה שבימים ההם בזמן ההוא לקחו הכהנים הגדולים את המלכו"ת דהנה כבר ידעת כה"ן גדו"ל רמז לחכמה ויירשו המלכו"ת לעת כזאת סוד המשכת השמן אל המנור"ה ה"ס תור"ה שבע"ל פ"ה ע"כ ניתקן לדורות ל"ו נרו"ת נגד ל"ו מסכתו"ת שבתור' שבעל פ"ה המפורשת:

הג"ה ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם הנעש' בנפש מי שעוסק ח"ו בשחוק הקארטי"ן (בגימ' שטן) אשר המציא' הקליפה בימי שליטת היונים ל"ו קלפי' זה לעומת זה שרצו לבטל עי"ז התורה הנתונה בידינו בל"ו מסכתות מפורשת ורצו להגביר חכמות החיצוניות לא באלה חלק יעקב ליהודים היתה אור"ה זו תור' ואת' דע לך:

והנה ע"פ הדברים האלה תתבונן בנוסח ההודא' אומרין ואח"כ באו בניך וכו' והדלק"ו נרו"ת בחצרות וכו' מהו השייכות להודא"ה שהדליקו נרות דייקא יאמרו סתם שעשו עבודה בבית המקדש. וע"פ הנ"ל תבין. ואבאר לך את אשר רמזנו לעיל וישלח יואב תקוע"ה (שהיא אלפא לשמן ע"כ שם החכמה מצוי') ויקח משם אש"ה חכמ"ה (דייקא ולא אי"ש חכ"ם) והוא דבר נפלא דהנה יואב רצה אז לפייס את המל"ך דו"ד שהוא מרכבה למדת מלכו"ת והנ' מדת מלכו"ת היא בחי' נוק' כידוע והנה כשנתמלאת ח"ו בדינין וגבורות כשנמשך לה סוד השמ"ן חכמ"ה מתמתקים הדינין. והנה ע"פ סגולה זו עשה יואב כשרצה לפייס את המלך שלח למקו' השמן ויקח אש"ה חכמה דייקא ה"ס המשכ' השמ"ן (חכמ"ה) אל המנור"ה (מלכו"ת) ועי"ז נמתקין הדינין של המלכו"ת והנה בכאן כשטיהרו הביהמ"ק ורצה הש"י להודיע להם שכבר נמתקו הדינין דמלכו' נזדמן להם עבוד' הראשונ' הדלקת המנור"ה בשמ"ן הטהו"ר אז נתבשרו וידעו כי כבר נמתקו דינ"י המלכו"ת כסגולת יואב בפייסו למלך הבן. ומעתה יתורץ לך ג"כ בטוב טעם מה שהקשו הראשונים והאחרונים מה היה הנס ביום הראשון. וע"פ הדברים הנ"ל תבין כי עיקר תוקף הנס הי' ביום הראשון מה שהזמין להם הש"י שמ"ן טהו"ר לעבוד' הראשונה בכדי לבשר להם שנמתקו דינ"י המלכות וז"ש בהודא"ה ואח"כ באו ברך וכו' והדליקו נרו"ת וכו' וקבעו שמנ"ת ימי חנוכה שמנ"ת דייקא להודות ולהלל וכו' כי רוב תודות להש"י גם ביום הראשון שנתבשרו שנמתקו הדינין באו"ר פני מל"ך חיי"ם:

עיין בסימן ח' מ"ש בשם הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל שכתב שתיקנו נ"ר חנוכ"ה ל"ו נרו"ת נגד האו"ר הראשון הגנוז ששימש ל"ו שעות והנה כן מצאתי ג"כ בספרי התלמידים של הקדוש מהר"פ זצוק"ל. והנה כעת אבאר לך את אשר עם לבבי האור הראשון היו מביטין בו מסוף העולם וע"ס כמשארז"ל וגנזו הקב"ה לצדיקים והיכן גנזו בתורה כמ"ש קדמונינו בעלי רוה"ק (וכל) מה שהאדם רואה בכל פעם דבר חדש בתורה הוא מהאור הגנוז ע"כ נקרא התורה או"ר וע"כ חכם (בחכמת התור') עדיף מנביא כי ע"י התור"ה יתגלה לו אור הגנוז בכל פעם. לכ"א לפי עסקו ועמלו בתורה וע"י אור הגנוז יכול להביט בכ"פ נסתרות מסוף העולם וכו' (משא"כ הנביא לא בכל פעם תתגלה לו הנבואה) והנה לבעבור זה רואין הצדיקים ראי' רוחניות למרחוק גם בעולמות העליונים כ"א כפי השגתו בתורה וכפי מה שמשיג שם מאותו האור הראשון הגנוז) והנה היונים הרשעים רצו לבטל התורה אור אשר בה נגנז האור הראשון הנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה בנס להראות התגברות אור התור' אשר האור הראשון גנוז בה ע"כ ניתקן ל"ו נרות נגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות וכבר כתבתי לך לעיל ובזה יתורץ ג"כ קושיית הראשונים והאחרונים למה תקנו להדליק ולהודות ביום הראשון הרי לא היה הנס רק מיום ב' ואילך אבל הוא שתקנו להדליק להודות ולהלל לי"י כי טוב על התגברות אור התורה שבה נגנז האור הראשון והאיר לישראל באור הנסיי הזה הבן הדברים ועל כן מוסיפין והולכין כבית הלל להורות כל מה שמוסיף האדם ימי התעסקות בתורה יתרבה לו האור הגנוז וטהר ידים יוסיף אומץ:

ותשכיל ותדע לפי"ז למה הנ"ס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב בדברי נבואה כשארי הניסים (כמשארז"ל) דהנה הנס הזה נעשה בזמן הפסקת הנבוא' וכדי שלא יאמרו ישראל ח"ו אבד' תקותינו באין חזון נפרץ ואין נביא וחוזה הנה עשה הש"י בזמן ההיא את הנס הזה להורות על מעלת התור"ה שהוא עדיפא מנבוא' ועל ידה רוא' האיש הישראלי כל הנסתרות ע"י האו"ר הגנוז בה. הנה לבעבור זה הנס ל"א ני"תן לכתו"ב בדברי נבוא' כי זה כל עיקרו של הנס להתוודע ולהיגלות אשר שגב' מעלת אור התור' ברבו יתיר' מדברי נבוא' והבן הדב':

ועוד תבין לפי"ז ל"א נית"ן לכתו"ב הנ"ס הזה באותיות כי הוא רומז לאור הראשון קודם שנגנז בהאותיו' והיו הדברים האל"ה (אל"ה ל"ו נרו"ת נגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות וגם אל"ה בהחזרת האלף לאלף בגימ' ה' פעמים או"ר הנזכרים ביום ראשון של מ"ב וכמש"ל) אשר אנכי מצוך היום על לבבך הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה:

עוד אמר הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה האו"ר הגנוז והיא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח עכ"ד ונ"ל רמז הדבר עפ"י דברי התורה כפי מה שדרשו חז"ל (יתבאר אי"ה בארוכה) והארץ היתה תה"ו (בב"ל) ובהו (מד"י) וחשך (יו"ן) ע"פ תהו"ם (אדו"ם) ורוח אלקים מרחפת וכו' (זהו רוחו של מלך המשיח וסמיך לי' ויאמר אלקים יה"י או"ר הנה היא בריאת האור הא' שנגנז והנה כבר כתבנו (יתבאר אי"ה) שע"כ קראו לימים האל' חנוכ"ה לשון חינו"ך (כמו שמחנכין הנערים למצו' קודם הזמן של החיוב כדי שיכירו וידעו בעת החיוב) שהוא חינוך להגאולה שתהיה אחר מפלת מלכות הרשע' וע"כ נעש' הנס באור ההיא אור הגנוז מעין האור העתיד אור של מלך המשיח אור הגנוז שיתגל' בשלימו' ב"ב והוא ברמז הכתו' (יתבא' להלן אי"ה):

כהניך' (החשמונאי"ם) ילבשו צד"ק (מלכות לשעת') וחסיד"ך רנן ירננו (בהלל והודאה) שם אצמיח קר"ן לדו"ד (היינו אור של מלך המשיח דקאתי מבית דוד) וז"ש ערכתי נר למשיחי וכו' הבן הדבר:

הדבר להבין לפי"ז בנוסח ההודא' כשעמד"ה מלכות יון וכו' למה תקנו בלשון עמיד"ה ולא אמרו נתגבר"ו או שלט"ו אבל תדע עפ"י כתבי האריז"ל כתב הצלם דקליפ' היא כך מצרי"ם (כתר דקליפה) בב"ל (חב"ד שבה) פרס ומדי ב' ידים חו"ג לכן מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי) יון (ת"ת שבה) אדו"ם וישמעאל (רגלין דקליפה) והנה תתבונן להיות יו"ן בחי' ת"ת שבקליפה הנה בחי' ת"ת כולל כל הגוף ממילא היה בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהיא בחי' רגלי"ן ע"כ במפלתה נעשה נס באור מעין אור העתיד שיהיה בעת מפלת מלכות אדום שיתגלה אז בשלימות אור הגנוז אשר ממנו יבהק אורו של מלך המשיח ע"כ תקנו בהודאה לשון כשעמד"ה מלכו"ת יון וכו' שהי' בה ג"כ כח הרגלי"ן ע"כ בעת הישועה באו בניך לדביר וכו' והדליק"ו נרו"ת וכו' מעין דוגמת הגאולה העתידה ב"ב ולפי"ז תבין ג"כ למה תקנו בנוסח ההודאה כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל ובנוסח ההודאה דפורים תקנו כשעמד עליה"ם וכו' ולא אמרו על עמ"ך ישרא"ל אבל בדקדוק גדול אמרו בכאן על עמך ישרא"ל דכיון שמלכות יון היא ת"ת דקליפה ניגוד לת"ת ישרא"ל הנה עמד' על עמך ישרא"ל וגם להשכיחם תורתי"ך דייקא שהיא תפאר"ת ישרא"ל סוד התור' הבן הדבר:

הנה לפי מ"ש לך לעיל בשם הרב עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל שהאור הניסיי הלז הוא האר' מן האור הגנוז וכן נראה מדברי הגאון הקדוש מהר"ל מפראג בספרו אור חדש (כאשר יתבאר אי"ה) וכ"כ הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל וכמו שכתבתי לך ועוד הוסיף הקדוש הנ"ל לומר שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת מתגל' (האר' מן) האור הגנוז והוא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח וכמו שהבאתי דבריו בסמוך והנני אומר לך עוד דברים המשיבים את הנפש הנה הקשו הראשונים ואחרונים למה תקנו ח' ימים חנוכ"ה הרי הנס לא הי' רק ז' ימים והרבה טעמים נאמרו ע"ז גם אנחנו בעניינו אמרנו וענינו כמה טעמים והנה כעת אומר לך עוד הנה ידוע מן הזהר ומתלמודא דידן דברכתא דלעילא אינה פחותה מאלף

הג"ה במקום אחר כתבתי טעם לזה משום דמספר אלף הוא בלי גבול דמספר אלף הנה הוא חוזר לאלף וא"כ הוא דבר שאין לו גבול וסוף (ותתבונן הדבר באלפא בית"א דאי"ק בכ"ר עד עצ"ץ הנה הוא ט' מאות ותשעי' ותשע' ושוב הא' משלים מספר אלף. הבן) וע"כ תמצא הברכה שבירך יצחק ליעקב יש בה קי"א אותיות מנין תיבת אלף להורות שהוא מבלי גבול וסוף כנ"ל: וא"כ בכאן כששרתה הברכה העליונה על הפ"ך עכ"פ לא הי' פחות מאלף וא"כ לפי"ז הפך הטבעי' לא היה לו מציאות והי' כלא היה כי נתבטל באלף וע"כ תקנו ח' ימים הבן הדבר ולפי"ז כיון שבאנו לידי מחקר הלז בע"כ הברכ' לא היתה פחותה מאלף פכים והוה ליקח מהם שמנ"ה פכים להאיר בשמנת ימ"י חנוכ"ה והנה נשאר לברכ' ברכת עולם אשר אור צדיקים ישמח ב"ב בנ"ר ישרא"ל שהיה הרומז למלכו"ת (כמו שכבר ידעת הג' יחודין שבה בגימ' נ"ר) וכמו שאמרו לדו"ד שהוא מרכב' למלכות שמים ולא תכבה את נ"ר ישראל ע"כ סך הפכ"ים (שנשארו לברכ' בגניז') הם תתקצ"ב בגימ' עו"ל מלכו"ת שמי"ם הוא היום המקוו' לי"י והלכו גוים לאור"ך ומלכים לנוגה זרחך ויעביר הש"י הגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכו"ת שדי יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל ל' וכו' ויקבלו כולם את עול מלכות"ך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד והוא בגימ' באו"ר ש"ל מל"ך המשי"ח אשר על ידו יקבלו כל באי עולם עו"ל מלכו"ת שמי"ם חושבני דדין כחושבני' דדין תתקצ"ב מנין הפכי"ם הנשארים לברכה בגניז' תתקצ"ב. ומעתה תשכיל ותדע דברי חז"ל שדרשו יה"י או"ר זה אור"ו של מלך המשי"ח ותבין מה שאמר הקדוש מהר"פ זצוק"ל אשר בכל שנה ושנה בימי חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה (הארת) האור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח יהא רעוא שנזכה ב"ב להאור הנערב ההוא מה רב טוב"ך אשר צפנת ליריאך:

והנה לפי כל הדברים הנ"ל תבין מה שכתבתי לך ע"כ קראו לימים האלה חנוכה שהיא חינוך לגאולה האחרונה אחר גלות שעיר אשר אז יתגלה עיקר האור וכמו שכתבתי לך והנה לפי"ז נעשה הנס בפ"ך פ"ך בך' רבתי דאי"ק בכ"ר בגימטריא שעיר:

והנה תמצא טוב טעם למה שתקנו ל"ו נרות נברך למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האל"ה כבר כתבתי לך אל"ה רמז ל"ה פעמים אור הנזכרין במ"ב אצל אור הגנוז כי ה"פ אור בגימ' אלף ל"ה. ובהחזרת האלף לאלף (סוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף סוד החשבון הכללי מבלי גבול כמש"ל) הנה הוא אלה מנין ל"ו ומעתה תטעום טעם לשבח למה תקנו גם ביום הראשון הנה כתבתי לך דהברכה העליונה אינה פחותה מן אלף וממילא כשהתחלה הברכ' התגלות האור הגנוז לא היה פחות מאלף ע"כ מדליקין אחד אלף ובשארי הימים משלימין ל"ה להשלמת ה"פ או"ר הנזכרין במ"ב אל"ה יעמדו לברך את ישראל ועוד יתבאר אי"ה:

הנה העדתי לך שלשה עדים נאמנין אשר הארת או"ר חנוכ' היא מבחי' אור הגנוז ה"ה הרב עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל אשר דבריו מקובלים מאליהו ז"ל וכן מדברי הרב הגאון מהר"ל מפראג (יובאו אי"ה דבריו לקמן) ידוע דבריו נאמרו ברוה"ק והיה משתמ' בספר יצירה והרב הקדוש אשר היה סמוך לדורותינו מפורסם ברוח קדשו הרב מהר"פ זצוק"ל מקארץ. ע"כ היא מצוה הנרמזת בתורה (שנגנז בה האור) בגניזה וכן בזה"ק לא תמצא מדברים מענייני נ"ר חנוכה (רק פעם אחד מוזכר שם נר חנוכה דרך העברה בעלמא וכן בת"ז אי"ה אביא דבריהן להלן) והוא מטעם הנ"ל שהוא מן בחי' אור הגנוז וקראו בימים האלה חנוכה שהוא חינוך לגאולה העתיד' שיתגלה האו"ר הגנוז וכל ימי עניינו ומרודינו משנפסק' הנבואה האיר הש"י לנו הארת אור הגנוז בתורה ע"י מצות נ"ר חנוכה וכבר ידעת שהאור הגנוז מביטין בו מסוף העולם ע"ס והארת נר חנוכה הוא הארה מן האור ההוא במעט קט ועל ידה אנחנו יכולין להביט בתורה אשר האור גנוז בה הבן. והנה לבעבור זה הדורות שהן סמוכין לגאולה התחילו חכמי הדור לדבר מענייני המצוה הזאת מה שלא שיערו הראשונים והיא סו"ד כמוס והנה אדרבה וירווח כי איזה עניינים מדברי הזה"ק הסכת ושמע:

בזהר פ' חיי ד' קנ"א א"ר חזקי' אי תימא דכל גיפין דעלמ' יקומין ויתערין מעפרא אינון גופי דאיתנטיעו בנשמתא חדא (רצ"ל כשהנשמה היתה מגולגלת כ"פ בכמה גופין) מה תהא מינייהו א"ר יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא ה"נ בההיא זמנא וגופא בתראה דאתנטע ואצלחו שרשוי כדקא יאות יקום. ועליו כתיב והי' כעץ שתול על פלגי מים וגו' והיה עליהו רענן וכו' דעבד איבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות ועל ההוא גופא קדמאה דלא עבד איבין ולא נטע שרשין דלא זכה ולא אצלח כתיב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו' כי יבא טו"ב דא תחיי"ת המתי"ם ויתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא להו לצדיקיי' (או"ר כי טו"ב) דהוה גניז קמיה מיומא דאיתברי עלמא דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב. וכדין זמין קוב"ה לאחייא מיתייא וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדק"ה וגו' (וצדק"ה תציל ממות נ"ל) וכדין יתגבר טוב בעלמא וההיא דאיתקרי ר"ע יתעבר מעלמא כדאמרן וכדין אינין גופין קדמאי להוו כלא הוו (כיון דלא נהיר עלייהו ההוא טוב ואין מציאות רק לטו"ב הבן נ"ל) א"ר יצחק זמין קוב"ה לארקא עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין ואי זכאין בהון יקומין בעלמא כדקא יאות וכו' עכ"ל ייע"ש נראה מזה כי אפילו אותן גופין שלא אשתלמי. הנה זמין קוב"ה לארקא עלייהו רוחין אחרנין מן האור הגנוז (שנק' טוב) להחיותן בזמן התחי' (עת כי יבא טוב) והנה ר' יצחק התנא בתנאי א"י זכא"ן ומהיכן יזכו לאור הגנוז הזה כיון דלא השלימו את הטוב השייך להן הנה נראה אם קיימו מצות נר חנוכה שהוא הארת אור הגנוז כמש"ל הנה יושפע עליהן רוח חיים מן האור הגנוז האור כי טוב ובטובו חיינ"ו וזה שנק' הדלקת הנרו"ת בלשון הטב"ה בהטיב"ו את הנרות הבן הדבר (ותבין לפ"ז כי עמך מקור חיים באורך נראה אור):

וע"פ הדברים האלה תמצא טוב טעם על קושיית הראשונים למה לא תיקנו ספיקא דיומא בחנוכ"ה ויהי' ימי חנוכ"ה ט' ימים ועפ"י כל הדברים הנ"ל תבין דהנה צורת הט' כפוף רגל הימיני לתוכה להורות טובך גניז בגווך וירא אלקים את האור כי טוב וגנזו (עיין בזהר הקדמת בראשית) ובנ"ר חנוכ"ה נתגלה גילוי ניצוצי אור הגנוז ע"כ אין עושים חנוכה ט' ימים כי באות ט' הגניזה ובחנוכה יש גילוי הארה כמבואר לעיל:

והנה למען יתאמתו לך כל הדברים הנ"ל אשר בחי' הארת נ"ר חנוכ"ה הוא הארה מן או"ר הגנו"ז ע"כ נקרא חנוכ"ה חינוך אל הגאולה האחרונה שיתגלה האור כי טוב בשלימות אעתיק לך לשון הזוה"ק פ' מקץ דף ר"ג ע"ב ר' חייא פתח ואמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' ת"ח זמין קוב"ה לאנהר"א לון לישראל ההוא שמשא דגניז קוב"ה מיומא דאתברי עלמא מקמי רשעי דעלמא כמה דכתיב וימנע מרשעים אור"ם וההוא נהורא גניז ליה קוב"ה דכד נפיק בקדמיתא הוה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כיון דאסתכל בדרי' דאנוש ובדריה דמבול ובדריה דהפלג' ובכל אינון חייבא גניז ליה לההיא נהור' כיון דאתא יעק"ב (ואתדב"ק) (נ"ל דצ"ל ואתעב"ק) בההוא ממנא רברבא דעשו ואכיש ליה בירכא דיליה והוה נכי כדין מה כתיב ויזרח לו השמש מאן שמש ההוא שמשא דגניז בגין דאית ביה אסוותא לאתסאה בארכובתי' ולבתר אתסי בההוא שמשא דכתיב ויבא יעקב שלם בגופי' דאתסי' ועל דא זמין קוב"ה לגלאה ההוא שמשא ולנהרא לון לישראל דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמ"ש צדק"ה מאי שמ"ש צדק"ה דא שמשא דיעקב דאתסי ליה ומרפא בכנפי' דבההוא שמשא יתסין כולהו בגין דבזמנא דיקומין ישראל מעפרא כמה חגרין וכמה סומין יהון בהון וכדין קוב"ה ינהיר להון ההוא שמשא לאתסא' בהו דכתיב ומרפא בכנפי' וכדין יתנהיר ההוא שמשא מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא ולישראל יהא אסוותא ועמין עע"ז ביה יתוקדין אבל לישראל מה כתיב א"ז יבק"ע כשחר אור"ך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד י"י יאספך עכ"ל המשכיל ע"ד הזהר הנ"ל יראה כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מהנהו מילין לבחי' האו"ר דחנוכ"ה שהוא בבחי' האור השמש צדקה ומרפא שהאיר ליעקב לרפאות כף ירכ"ו (כבר ידעת שעי"ז שנגע הס"מ בכף ירך יעקב נפגם ההו"ד וע"כ נסתלקה הנבואה בבית שני והיה תמורתו האור הנערב של חנוכ' שהוא מהארת אור הגנוז שהאדם צופה ומביט בו מסוף העולם וכו') הנה חנוכ"ה הוא תיקון מה שנגע הס"מ בכף ירך יעקב הנה ניתקן להודו"ת ולהלל הנה האור דחנוכ"ה הוא דמיון השמ"ש צדק"ה ומרפא א"ז (רומז אל ח' ימי חנוכה (מנין א"ז) יבק"ע (מבחי' יעק"ב) כשחר אור"ך (אור הגנוז וארוכת"ך (רפואתך) מהר' תצמח:

בזוהר ויחי דף רח"ל ע"ב א"ר יהודה כתיב לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שני"ם האי קרא ר' חזקי' חברנא אוקים ביה דאמר דינא דחיבייא דגיהנם תריסר ירחין פלגא מינייהו בחמה ופלגא מינייהו בתלגא וכו' והיכן מישתלמי נפשייהו בשלג וכו' יכול אף ישראל כן ת"ל לא תירא לביתה משל"ג מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שני"ם א"ת שנים אלא שנים כגון מילהו פריע' ציצית ותפילין מזוזה ונר חנוכה וכו' עכ"ל (הוא פעם אחד מוזכר בזהר מן נ"ר חנוכ"ה ויותר מזה לא ידעתי) הנך רואה שע"י קיום מזוז"ה ונ"ר חנוכ"ה ניצולין ישראל מן דין גיהנ"ם (ובזה תמצא טעם לנוסחתינו בהודא' עם נוסח על הניסים יש בהם ק"ח תיבין מנין גיהנ"ם לרמז מצות חנוכ"ה מציל מן גיהנם ועמש"ל סימן ו' בענין ריבוי הטוב עיי"ש) ומהראוי להתבונן מהו אולמייהו משארי המצות ונ"ל עפ"י מ"ש בגמ' דאיפלגו בנ"ר חנוכ"ה אי בימין אי בשמאל ופסק הש"ס הלכתא בשמאל כדי שתהא מזוז"ה בימין ונ"ח בשמאל (רצ"ל ויהי' מסיבב במצות) וקשה ע"ז הטעם דהנה בשאילתות דר"א אמר שם דגם המ"ד דס"ל בימין טעמא רבא אית ליה דימין הואיל ואיתעביד בי' מצוה חדא וכו' ומאן דס"ל בשמאל אמר הטעם כדי שתהא וכו' ונ"ח בשמאל כמו בתלמודא דידן וא"כ לפי"ז מהו ההכרע' שהכריע התלמוד הלכה בשמא"ל כדי שתהא מזוזה וכו' הא גם מ"ד מימי"ן טעמא רבא אית ליה ובכמה מקומות משתמשין בתלמוד בזה הטעם:

ונ"ל עפ"י מ"ש בזהר פ' בשלח דף קע"ד ע"ב פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' פדעהו מרדת שח"ת וכו' ת"ח בהאי קרא תשכח בריר' דמלה כתיב אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב ומאן איהו דא הוא מלאך דממנא עימי' דב"נ בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף דדא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתרי' ורבבה מימינך אבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט וכו' כדין איהו סליק ואתעביד סניגוריא ואמר קמי' קוב"ה זכו עלי' דב"נ כדין קוב"ה אמר פדעה"ו מרדת שח"ת עכ"ל:

ממילא לפי"ז רווחא לן שמעתתא דפסק בש"ס להלכה נ"ר חנוכ"ה בשמא"ל כדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל דכיון דעבדינן מצות גם בשמא"ל אז ההוא מלאך א' מני אלף העומד בשמאל סליק ואיתעביד סניגורא ומלמד עליו זכות ואומר קוב"ה פדעהו מרדת שחת וז"ש בזהר הנ"ל לא תירא לביתה משל"ג (דינה של גיהנ"ם) מ"ט כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שנים מזוז"ה ונ"ח דהלכתא נ"ח משמאל בכדי שתהא מזוז"ה בימין ונ"ח בשמא"ל בכדי דההוא מלאך א' מני אלף העומד בשמאל ילמד עליו זכות ויצילהו הש"י ממרעין בישין בעוה"ז וכן יאמר הש"י פדעהו מרדת שחת בעוה"ב וכ"ה הענין בציצית ותפילין הנה תפילי"ן בשמא"ל וג"כ מילה ופריעה א"א לפרוע כ"א בסיוע השמאל ואז ההוא מלאך אחד מני אלף מלמד עליו זכות ואומר הקב"ה פדעהו מרדת שח"ת וכ"ה בנוסח הברכה אחר המילה צוה להציל ידידות שארינו משח"ת למען בריתו אשר שם בבשרינ"ו כי קודם הפריעה המילה היא בעור ולא בבשר משא"כ כשפורעין נעשה הברית בבש"ר ממ"ש שמגלה העטר':

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנ"ה יש להתבונן למה שלח לפניו. (ודרשות רז"ל ידוע. וגם לדבריהם ז"ל קשה למה שלח את יהוד' דייקא) גם גשנ"ה הל"ל לגש"ן הגם שבמקום למ"ד בתחילה מטיל הכתוב לפעמים ה' בסופה עכ"ז טעמא בעי ולא דבר ריק היא):

ונראה דהנה ידוע דגלות הראשון גלות מצרים היה בדבר שרשי לכל הד' גליות מן הד' מלכיות. אשר הכבידו עולם על ישראל כ"א מן הד' מלכיות היה מנגד לאות אחד מן השם כביכול השם הוי' ב"ה אשר ישראל דבקים בו ע"י מעשיהם כמד"א ואתם הדבקים בהו"י' אלקיכם וגו'. וגלות מצרים מנגד לבחי' עליונה היא קיצו של יו"ד שהוא שורש לד' אותיות הו"י' כנודע וז"ס ויקיצו מפני ב"י והבן. א"כ בגלו"ת מצרי"ם היו כוללים כל הד' גליות וז"ס ויהי בימים הרבים כמבוא"ר במג"ע רבי"ם ר"ת ר"ומי בב"ל יו"ן מד"י והנה בנפול השורש יפלו הענפים ממילא ע"כ הושם יסוד מוסד בתוה"ק זכרון יצ"מ שבזה נוושע מכל הגליות והנה כתב הרב הגדול בעל גואל ענין הד' מלכיות דהנה באדם יש כח גופנ"יי וכח נפש"יי וכח שכל"יי וכח עליון הכולל כולם (ויציבא מלתא דנא. להט עם מעה"ח (כח הגופניי הוא נפש הדוממת שבאדם נפש"יי הוא נפ"ש הצומחת שבו שכליי"ת נפש החיוני"ת שבו כ"ח הכול"ל נפש המדברת שבו נ"נ) והנה מלכות בבל הי' מנגד לכח הנפש"יי דהנה הם היו המבטלים הראשונים את עבודת ביהמ"ק היינו הקרבנות והקרבנות הם תקנת הנפש כמד"א ונפש כי תקרי"ב מד"י היה מנגד לכח גופניי (שהיו חפצים לאבד הגופ"ת גזרו להשמיד להרג ולאבד וכו') יו"ן היה מנגד לכח השכל"יי שהיא תורתינו שהיא עיקר החכמ"ה המיישרת השכ"ל הם רצו בחכמתם חיצוניות הפילוסופיית לבטלם מחכמת התורה) ומלכות הרביעית היא המדקא ורמס הכולא. והיא המנגדת לנפש הכוללת העליונות אשר היא כוללת כל הכחות והיא מחבר' אותם ע"כ מלכות הרביעי"ת מנגדת לגוף ולנפש ולשכל הרעו לנו מכל מלכי האדמה (ותמצא שבתחלת ממשלתם עלינו בעוה"ר בטלו הקרבנות בחי' נפ"ש כנ"ל בענין בב"ל ואח"כ קמו על הגופות להשמיד וכו' גזרו מאן דלא קטיל יתקטיל כמ"ש בגמ' כמה וכמה גזירות השמדיות אשר שפכו כמים דם קדושי עליונין באכזריות חמה ירא י"י וישפוט ארץ אל תכסי דמם ואל יהי' מקום לזעקתם עד ישקיף וירא י"י מן השמים וינקום נקמתם ונקמת תורתו ונקמת דם עבדיו הנה זאת היא כעין עשיית מלכות מד"י אשר גזר להשמיד וכו' ואח"כ בימינו זה קמו עלינו בניגוד כח השכלי"י של תורתינו ומנגדים אותנו בחכמת חיצוניות שפחות נכריות צידוניות חתיות מואבית כנודע. עד אשר בעוה"ר נלכדו ברשתם כמה אלפים נפשות ונדחו והיה לחרבות עולם ה"ס הבירור האחרון בעקבות משיחא אשר כמעט כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסף. ובמהרה יאר הש"י אלינו ברחמים אור שפעת יקרת כבודו כמד"א והי' י"י לך לאור עולם הנה בבחי' זו המלכותא חייבתא הוא כעת בדוגמת מלכות יו"ן מזה תדע אשר המלכות הזאת בה כח הג' מלכיות הראשונות בבל מדי יון בתחילה היו מנגדים בבחי' בבל שבהם ואח"כ בבחי' מד"י וכעת בבחי' יו"ן ניגוד אל השכל של התור"ה כחכמות חיצוניות לחושבם לבטל התורה ח"ו):

והנה הד' מלכיות הם הקמים בכח הקליפות על ישראל רצים לבטל האחדות ח"ו והם הגורמים שאין יחודו ואחדותו ית"ש בהתגלות לכל באי עולם וישראל גוי אחד הם הדבוקים באחדו"ת כמד"א ואתם הדבקים בהו"י' וכו' ע"כ המלכיות הם ארבע"ה. שהם מן בחי' עלמא דפרודא פירוד לארבע קצוות (וז"ש הכתוב ויראו יושבי קצוות מאותותיך) וישראל הם נקודה האמצעית וכבר ידעת בחי' אמצע מאחר לכל הקצוות וכשיתבטלו כל המלכיות ישוב הכל לנקידו' האחדו' כדכתיב אז אהפוך על עמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם הוי' וכתיב והי' הוי' למלך עכ"ה ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד ואז תשוב המלוכה לבית ישראל גוי אחד בארץ הדבקים באחדות הוי' ב"ה וב"ש. הנה תוכן הדברים האלה המה דברי הרב הגאון בעל גו"א זלה"א עם הרחבת הענין בביאור דברינו אלה כאשר הם לעיניך ונ"ל שעל כן מלכות ישראל הוא מן יהוד"ה שיש בשמו אותיות השם הוי' אח"ד ועוד נוסף בשמו אות ד' להורות כי מלכות ישראל מאחדת בפרסום לכל באי עולם אחדות השם המיוחד ומקרבת ומאחדת הפירוד סוד עלמא דפרודא שגרמו המלכיות יושבי קצוות ה"ה ד' קצוות וכמש"ל:

והנה ידוע דלעתיד לבוא ב"ב תהי' התחלת הגאולה ע"י משיח בן יוסף והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ואח"כ תהיה גמר הגאולה בשלימות ע"י משיח בן דוד הבא מיהוד"ה ותכון בידו המלוכ"ה וטעמ' רבא אית בי' סוד סמיכו' גאול' והבן כי הוא הייחוד הגמור ועי"ז ישיבו לאחדות כל הנפרדים ויהי' הו"י' אחד וישראל עם קרובו גוי אח"ד:

ובזה תשכיל ותבין בהתחלת הגלות השרשיית כאשר בא יעקב מצרימה וראה שהוא גלות שרשיית לכל הד' גליות הנה את יהוד"ה שלח לפניו אל יוס"ף (כנ"ל ב' משיחין) להורות לפניו (היינו שיורו הדרך לפניו היינו לכל ישראל הכלולים בו ונקראים על שמו ישרא"ל) גשנה (המה כתות ד' מלכיות אשר הם בסט"א מנגד"ם לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ"ה ר"ת ג"ופניי שכליי נפשי ה"כל הכ"ל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם והוא נגדיית לנפ"ש הכולל וע"כ מתנגד' לגו"ף ולנפ"ש לשכ"ל וכאמור לעיל יבוטל כולם יהי' בשלימות ע"י משי"ח בגימ' בשנ"ה ותתבטל זוהמת נח"ש בגימ' כנ"ל אשר ממנו כח המלכיות ואז יהי' ב"ב הוי' למלך עכ"ה ביום ההוא יהי' הו"י' אח"ד ושמו אח"ד ע"כ הו"י' מלך הו"י מל"ך הו"י ימל"ך ג"כ בגימ' משי"ח כנ"ל הנה לכל אלה עשה יעקב אבינו הכנה דרבה תיכף בהתחלת ביאתו למצרים גלות שרשיי הנ' את יהוד"ה שלח לפניו אל יוסף סוד תרין משיחי"ן סוד סמיכת גאולה לתפלה יחודא שלים הוי' אחד ושמו אחד. וזהו יתפרש עוד אי"ה להלן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו וכו':

הג"ה ובזה תבין מנהג אבותינו תורה הוא אשר המנהג בימי חנוכ"ה (אשר היא חינו"ך לגאול' העתידה ב"ב וכמ"ש לך כ"פ) משחקין הנערים בחתיכת ע"ץ מרובע" ועליו בד' קצותיו חקיקין אותיות גשנ"ה בפר"ד אות אחד לכל רוח והע"ץ הזה מתגלגל על נקידת קוטב מרכז האמצעי להורות שהמלכיות הללו המרומזין בתיבת גשנ"ה כנ"ל המנגדי' בפירודם בקצוות הנה כולם סובבים על המרכז נקיד' האמצעית ישראל המאחדים הקצוות ע"כ הקצוות סוברים על המרכז וכולם יתבטלו אל המרכז ואז יהפוך על עמים שפה ברור' יחד לקרוא כולם בשם הו"י' ואז תתבטל לגמרי זוהמת נח"ש בגימ' גשנ"ה. אז הו"י' מל"ך הו""י מל"ך הו"י' ימלו"ך (בגימ' כנ"ל) וזה יהי' בביאת משי"ח (בגימ' כנ"ל) צדקינו ב"ב אמן: והנה המנהג הזה היה מקודם נהוג בישראל דוקא בחתיכת ע"ץ ע"ש הנאמר בנבואה ליחזקאל (הוא הפטרה לפ' ויגש אליו יהוד"ה) ואתה בן אדם קח לך ע"ץ אחד וכתוב עליו ליהוד"ה וכו' ולקח ע"ץ אחד וכתוב עליו ליוס"ף וכו' וקרב אותם אחד אל אחד לך לע"ץ אחד וכו' וכל הענין שם עד ועבדי דוד מלך עליהם עי"ש בין והתבונן בפני מ"ש בפסוק ואת יהוד"ה שלח לפניו אל יוס"ף תרי"ן משיחין סמיכות גאולה לגאולה הנה נעשה הוראה זו דוקא בע"ץ כי האד"ם ע"ץ השדה וכבר ידוע לך שם הוי' בגימטרי' ע"ץ בכפל האותיות ביחודם כידוע הבן הדברים:

והמים היו הלוך וחסור עד החד"ש העשיר"י בעשיר"י באחד לחדש נראו ראשי ההרי"ם הנה קיי"ל. לפי החשבון עשיר"י זה חדש א"ב עשיר"י למרחשו"ן שבו התחיל הגש"ם ויש להתבונן למה נכתב בלשון כזה וה"ל לכתוב בחשבון החדשים הנמנים מניס"ן או לפי סדר השני' דמתשרי מנינן וכמו שהתחיל בפועל הזה לקרוא למרחשון שני אך הוא לדעתי דהנ' בכל פעולת הש"י בשמים ובארץ רצונו ית"ש שיהי' הכל ע"י איתערות"א דלתתא והנה בבריאת שמים וארץ שלא הי' אז איתערות"א דלתת"א (כי אדם אין) הנה הספיק מחשבתן ש"ל ישרא"ל שקדמה למעשה בראשית להיות לאיתערות"א דלתת"א כי עלה במחשבתו ית"ש האיך יהי' ישראל מקיימי' מצות ומע"ט ועי"ז כביכול הי' איתערותא הבריאה שעלה במחשבה כביבול מה שיקבל תענוג מן מצות ומע"ט של ישראל הא ודאי אשר לכל הברואים אשר ברא השי"ת במאמרו לכולם הספיק' מחשבתן של ישראל הוא ית"ש היודע איזה מן המצות של תורה שייכות לברואים כאלה היינו להמשיך חיות לנבראים שנבראו במאמר א' ועלה במחשבתו שישראל יקיימו מצות כאל' ובאיתערותא הלזו ברא את ברואיו שבמאמר א' וכן איזה מן המצות שייכות לחיות לנבראים במאמר ב' עלה במחשבתו אשר ישראל יקיימו אלו מצות וכן כולם הכל בהתעוררת מחשבת"ן של ישראל אשר יקיימו מצות כאלה השייכים אל כל המעשם הבן והנה בכאן במבו"ל הנה נחרב העולם והגזרה היתה אפי' על שטחיית הארץ ג' טפחים של עומק המחריש' והנה בהתעוררת הרחמים בעתה רצון הנה הי' מן הצורך ג"כ לאיתערותא דלתתא במחשבתן של ישראל והנה כביכול הפעולה הראשונה הי' מן הצורך שתתרא"ה היבש' והנה הי' מן הצורך לאיתערותא דלתתא במחשבתן של ישראל אשר ישראל יתקיימו מצות ברא"י' והנה בעשירי באחד לחד"ש הוא ר"ח טב"ת מקיימים ישראל ב' מצות בראי' היינו קידוש החדש בראי' תליא מלתא כזה רא"ה וקד"ש. ומצות נ"ח לראות"ן בלבד וגם מברכין על הרא"י' ובמחשב' הלזו כביכול שעל' במחשבתו ית"ש אשר בעשירי באחד לחדש יתקיימו ישראל ב' מצות בראי' זה נתהוו כביכול לאיתערות"א דלתת"א שיהי' מציאות ראי' בעולם: נרא"ו ראשי ההרים נתרא' העולם היינו היבש' וזה שרמז' התורה (הגם שלפי פשוטו מוכרחין לפרש שהוא אב"ע כ"ז זה היא מרמזי התורה) בעשירי באחד לחדש (רצ"ל ע"י זכות מצות הראי' הנעשים בעשירי באחד לחדש ע"ז) נראו ראשי ההרי"ם הבן כנ"ל ויתבאר אי"ה להלן במזמור אשא עיני אל ההרי"ם:

ישקיני מנשיקות פיהו וכו' לרי"ח שמני"ך טובי"ם שמן תורק שמך ע"כ וכו' ע"כ יש לדרוש ברמיזה על נ"ר חנוכ"ה דהנה הנס דחנוכ"ה כבר הי' בגמר הנבוא' (כמש"ל) ולא ניתן לכתוב ונעשה הנס בשמ"ן כי שמ"ן בכ"מ שיפול ונכנס הגם שהורק מכלי אל כלי הנ' נשאר רושם והרוש' אינו מסתלק כמו כן הוא משארז"ל לא זזה שכינ' עד שעשת' רושם והנה אז כבר הגיע' זמן ההסתר והסתלקות דיבור השכינ' פא"פ עם נביאים והנה לבל יחשבו ישראל ח"ו אבד' תקותינו נעש' בהסתלקות הנבוא' נס בשמן שעושה רושם ואינו מסתלק הרושם ואמרו בשם הרב הקדוש מהר"פ מקארץ זצלה"ה דע"י דרישו"ם של הנשמה שנשארת בגו"ף ה"ס הבל"א דגרמ"י ע"י השארת הרשימ"ו תהי תחיי"ת המתים והנה כמו כן הרא' הש"י נפלאותיו ע"י השמ"ן העושה רושים להורות הגם שנסתלק דיבור הנביאה מן הנביאים עכ"ז נשאר בידינו רשימ"ו היינו רוח הקד"ש (והאור ההיא הי' מהארת אור התורה שנננז בה האור כי טוב ובהאור ההוא יש כח להביט מסוף העולם וע"ס וכבר הארכנו בזה ועוד נדבר אי"ה שהי' נוהג בכל עת עד ימות המשי"ח שע"י הרשימו יהי תחי"ת המתים ותשוב הנבואה ביתר שאת כדכתי' ונבא"ו בניכם ובנותיכם:

וזה שיש לדרוש בפסוק מאמר כנ"י י"שקני מ"נשיקות פ"יהו אחכ"ה אשר אזכ' עוד ישקנ"י מנשיקות פיה"ו דיבור פא"פ כמאז ומקד' כי טובי' וכו' ומובטח אני בזה כי לרי"ח שמני"ך טובי"ם ריח השמני"ם המה טובים לי הרמז מה שעשי' לי בגמר הנבואה נס בשמן זה הריח טוב לי להורות כמו שמ"ן תור"ק שמ"ך כמו שמ"ן המורק אל איזה מקום נשאר רושם כמו כן שמ"ך המדבר בי בנבואה השאיר בי רושם ע"כ עלמות אהבוך כי מחכים לשוב לאיתנם כמאז ומקדם כענין תחיי"ת המתי"ם שתהי' ב"ב:

הג"ה לריח שיהי' בימי משיח והריחו וכו':

הג"ה וזה שמניך טובים:

והנה תראה רמז נכון ל"ריח ש"מניך טובים ר"ת מנין נ"ר חנוכ"ה ותרא' עוד דהנה לפי מ"ש ע"פ דברי חז"ל חש"ך זו מלכו"ת יו"ן שבקשו להגביר חכמות חיצוניות (שהיא כסילות נגד חכמת התורה) ולבטל חכמה האמיתיית חכמת התורה ע"כ נק' מלכו"ת יו"ן חש"ך כסיל בחש"ך הולך והחכמ' נק' או"ר חכמ"ת אדם תאיר פניו ע"כ בעת הישועו' הנה זרח בחש"ך או"ר לישרים (כאשר יתפר' עוד אי"ה) והראה השי"ת נפלאותיו ליהודים היתה אור"ה (זו תור"ה במנורה הנתונה בדרו"ם הרוצה להחכים ידר"ים (כי צד הדרו"ם הוא תמיד או"ר אפי' בימים הקצרים והנ' הראה מלכות יו"ן תוקף ממשלתם לצד הצפו"ן שהוא תמיד חש"ך ולא או"ר אפי' בימים הארוכים) והראה הקב"ה הנס בשמן הרומז לחכמ"ה כ"מ ששמן זית מצוי' שם הרכמ"ה מצוי' כמו שדרשו מן וישלח יוחב תקועה (דייקא) אשה חכמ"ה (כי תקוע' אלפא לשמ"ן) הנה תשכיל הרמז בפסוק הנ"ל לרי"ח שמניך טובי"ם הנה ס"ת חכ"ם ואמצעי האותיות מנין חש"ך ור"ת מנין נ"ר חנוכ"ה ואתה הבן כי לא דבר ריק הוא:

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ להתבונן מהו הנשיאות אל ההרים. וגם למה תואר את הש"י בכאן בשבח שעש' את השמים וארץ ומי לא ידע בכל אלה כי יד י"י עשת' זאת עיי"ן מ"ש לעיל בסי' כ"ו בפסוק והמים היו הלוך וחסור וגו' בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים ולפי הדברים שנתבארו שם אפרש לך הפסוק בטוב טעם שיר למעלות שיר הוא למעלותן של ישראל איך גדלה מעלותן לפני י"י ית' כי הנה כל האומות כשמצטרכים לישועה עם אחד נגד חבירו הנה יבוקר פנקסיהם אם יש בידם איזה זכות ראויים להוושע ובאם לא ימצא להם זכות אין להם תשוע' משא"כ ישראל כשצריכים לישוע' הגם שח"ו אין בידם זכות שיזכו לנס הנה תעמוד להם זכות המצות שעתידין לעשות אחר הישוע' כי למודים הם כך וכמו שהי' בבריאת עולם שעדיין לא היו ישראל במציאות שיפרחו מצות ומע"ט ואף על פי כן עלתה במחשבתו ית"ש מה שעתידין ישראל להפריח מצות ומע"ט היא שעמד' להתעוררות בריא' עולם וכמשארז"ל ישראל עלו במחב' בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית וכן אח"כ בזמן המבול מה שהי' מן הצורך להתחיל עולם מחדש שיתראו ראשי ההרים עלת' במחשבה זכות שיקיימו ישראל מצות בראי' נ"ר חנוכ"ה וקידוש החדש. וכמש"ל סי' כ"ו וז"ש שי"ר למעלו"ת שיר למעלותן של ישראל אשא עיני אל ההרים היינו כשאסתכל אל ההרים שנראו בזכות מה שעתידין ישראל לעשות מצות בראי' (כאשר הוכחתי זה מן התור' לעיל ואתבונן כזה כי) מאין יבא עזרי (מאין ואפס יבא עזרי אפי' אם אין בידי זכות אעפ"כ יבא עזרי כי) עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ שגם השמים וארץ נבראו בזכות ישראל הגם שלא הי' עדיין זכות בידם רק בזכות מה שעתידין לעשות וזהו מעלת ישראל בייחוד דייקא ועמ"ש במאמר הלל והודא' מה שתקנו בהודא"ה ואתה ברחמיך הרבי"ם עמדת להם וכו' ואחר כך באו בניך וכו' עיי"ש ותבין:

ויש לפרש עוד אשא עיני אל ההרים וכו' עזרי מעם ה' עושה וכו' ונבא לדקדק כמה דקדוקי' אחד מהו הנרצה נשיאת עין אל ההרי"ם לענין העזר ב' למה אמר המשורר דרך שאל' ותשוב' מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' וכו' ג' למה תיאר את הש"י בכאן בבריאת שמים וארץ ונראה לפרש דהנ' כתיב חושה לעזרתי ה' תשועת"י ולמה שינה מעזר"ה לתשוע"ה וכבר קדם מאמרנו שהחילוק בין עזר"ה לישוע"ה לשון עז"ר יצדק על העזר"ה מבלי בקש' מוקדמת מהנעזר כמד"א ישלח עזר"ך מקודש קד"ש הוא דבר הנבדל סוד החכמ' מחשב"ה. ותשוע"ה היא כשמושיע המושי"ע אחר בקשת הנושע כמד"א צעק' הנער' המאורש' ואין מושי"ע לה הנה תרא' שלשון תשוע"ה הוא אחר הצעקה והבקשה ובזה נתבונן מאמר חז"ל שאמרו:

כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזר"ו (ופרש"י כדרך שהי' עוזר לאברהם) ואברהם אבינו מנלן דקבע מקום שנא' וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם וכו' והנה ע"ז יתפלא כל מעיין לו יהי' שמוכח מהפסוק שאברהם אבינו קבע מקום אבל מהיכן נשמע שכל הקובע מקום יהי' אלקי אברהם בעזרו כדרך שהי' עוזר לאברהם כי מה שהי' הש"י עוזר לאברהם כי עוד הרב' זכות היו אצלו לאין משער הלא תרא' שלמדו מחזקיה שצריך המתפלל להסיב פניו אל הקיר וכי בשביל זה נאמר שהמסיב פניו אל הקיר יעזור לו הקב"ה כדרך שהי' עוזר לחזקיה ונרא' דיש שפיר ראי' דהנה לשם נאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמ"ד שם וכו' (ואין עמיד"ה אלא תפיל"ה) ואח"כ ויהי בשחת אלקי' את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכ' והנה הקושיא רבה הרי כבר נאמר באריכות ענין הצלת לוט ע"כ דמשמיענו דהש"י זכר את אברהם וצדקתו ושל"ח את לוט הגם שלא הי' מבקש עליו אברהם בתפלתו נשמע שהש"י עזר לאברהם גם על דבר שלא הי' מבקש עליו ולמה משמיעני זאת בתורהעל כרחך להורות שגם אנחנו בניו נשתדל לילך בדרכיו ונזכה לזאת המעלה (דזה ענין כל מעשי אבות הנזכרים בתורה ללמוד ממדותיהם) והנה אנחנו לא נדע איזה מדה ממדותיו גרם לזאת שמעינן מדסמכ' התורה לכאן ענין קביעות מקום שקבע אברהם נשמע דזאת המד' וההנהג' שנהג אברהם שקבע מקום לתפילתו היא הגורם שהש"י יעשה מבוקשו בלי הקדמת תפלה ושפיר דייקינן כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזר"ו בעזר"ו דייקא כמש"ל לשון עז"ר בלא הקדמת מבקש (וטעמא רבא אית בי' דהנה קביעות מקום לתפל' הנה המקום ההוא נקבע לאותיות התפל' והנה היא כעין שרטוט לאותיות התורה דלמדוהו מן ובקש שלמה למצוא דברי חפץ היינו המחשבה טרם גילוי האותיות שלזה רמז השרטוט וקביעות מקום הוא ג"כ דברי חפץ טרם גילוי האותיות והוא מרמז על המחשבה והנה הקובע מקום והיה זה שכרו שבטרם יבא לבקש בדיבור באותיו' יתן הש"י מבוקשו הבן היטב) הדרן לנידון דידן עזרה נק' מבלי בקש' וישוע"ה בהקדמת בקשה וזה שתקנו בברכת ק"ש:

עזר"ת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושי"ע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור היינו לאבותינו שהיו צדיקי' גדולים הנה היית עזרת"ם גם בטרם התפללו אליך אבל אנחנו ביניהם אחריהם עכ"פ אחר התפל' יש לנו ישוע"ה כי אתה מגן ומושיע לבניה' אחריהם בכל דור ודור וז"ש המשור' חוש' לעזרת"י י"י תשועת"י רצ"ל הנ' אתה י"י תשועת"י על כל פנים להושיעני אחר התפל' ובקשה שז' נק' תשוע"ה כנ"ל והנני מבקש ממך חושה ומהר להיות עזרת"י היינו לעזור לי גם קודם הבקשה והתפלה שזם נק' עזר"ה וכמש"ל ובזה תמצא טוב טעם ודעת על:

משאר"ז שהקפיד הש"י על יהוש"ע שלא ביקש רחמים על יצרא דע"ז כדרך שבקשו בימי עזרא יש להתבונן למה לא הקפיד על כל הדורות מן יהוש"ע עד עזר"ז ונרא' שהיא להיות שני ראשי הדורו' הללו שמותיהן גרם יהוש"ע מלשון ישוע"ה עכ"פ אחר התפל'. והנה לכאור' שם עזר"א היה מסוגל גם בלא תפלה. י"ל שגרם החטא והוצרכו לתפלה להימסר היצה"ר בידם וכמו שאמרז"ל ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזר"א וכו' אלא שגרם החט"א:

ועתה נבא אל הביאור אשא עיני אל ההרים (הרי"ם הם האבות כנודע שמעו הרי"ם את ריב וכו' והנה הכוונה אסתכל בעיני לערוך מעשי נגד מעשי האבות וכאין נחשבו מעשי נגד מעשיהם אך אמרתי בלבי) מאין יבא עזר"י (איזה זכות יהיה בידי בדומה למעש' אבותינו שאהיה ראוי שיהי' לי עז"ר בלי מבוקש ותפלה טרם יקראו וכו' זאת אשיב אל לבי) עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ דהנה עשה הש"י את השמים וארץ מבלעדי איתערותא דלתתא בלי בקש' ותפל' כי אדם אין ועכ"ז עשה וחידש הכל בחסדו וטובו הנה לזאת אאמין בטובו הגם שבידי זכות אין כמעשי אבות עכ"ז הוא עזרי בזול' תפלה ובקשה:

הג"ה עמש"ל ענין קביעות מקום לתפלה ועוד אבאר לך מעלת קביעו' מקו"ם לתפל"ה דהנה מכנים להש"י מקו"ם כי הוא מקומ"ו של עולם ואין העולם מקומו ולהורות ע"ז שאין ח"ו שינוי רצון והבורא ית"ש אינו משתנ' מרצון אל רצון רק מה שיש שינוי ע"י התפלה הנה הכל הוא ע"י שהוא מקומו ש"ע והכל במחשב' הקדומה ורצון הקדום שעל' ברצון ית"ש כשיתפעל האדם בשע' זו כך וכך יפעול כך וכך הנ' הוא רצון הקדום בלי שום שינוי הבן:

ובזה מצאני טוב טעם ודעת על מה שתקנו לנו בברכ' אבו' מלך עוזר ומושיע בתחל' עוז"ר ואח"כ ומושי"ע ובברכ' הודא' ישועתי"נו ועזרתינ"ו והוא בהקדים מ"ש הרב בעל מעשי י"י בפסוק והי' טרם קראו וכו' עוד הם מדברים ואני אשמע (פי' כי הם אינם יודעים שכבר עניתים ומדברים עוד בתפל') ואני אשמע (ומקבל תפלתם כי ערבים עלי דברי דודי' הגם שכבר הסכימו דעת עליון לעזור להם קודם התפלה ע"כ בברכ' אבות אומרים עוז"ר ומושי"ע כי כן היה דרגא דאבות עזר"ת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושי"ע להם ולבניהם וכו' עמש"ל ותבין היטב משא"כ אנחנו מודים להש"י בהודא' הנה בקיאים אנחנו במעשינו שאין אנחנו ראויים לזהי בצדקותינו שיהיו עוז"ר הש"י לנו גם קודם התפלה רק הוא (ישועתינ"ו בודאי אחר התפלה כי כן הבטיחנו יוצרנו שלא ישיב פנינו ריקם) אבל להיות הש"י טוב ומטיב לכל וכמו שברא וחידש הכל בטובתו כדי להטיב לבריאותיו הנה בראי הכל מבלי אתערותא דלתתא מבלי תפלה מבחינת טובתו זאת יתמשך עלינו טובה כזאת בכל זמן אשר הש"י הוא ג"כ עזרתינו ג"כ מבלי הקדמה תפלה כשהשע' צריכה לכך כמש"ל בענין הנס דחנוכ"ה (עמ"ש במאמר הלל והודא' עמדת להם וכו') וז"ש האל ישועתינו (תמיד) ועזרתיני סלה (הוא גם כן והוא מפאת שהוא) האל הטוב הבן הדבר:

ויש לפרש עוד אשא עיני אל ההרים (המלכיות נק' הרים ה"ר בגימ' בבל מדי יון אדום וכבר ידעתי כ"א כלול מכל' ולכך נק' הרים ואמר כשאשא עיני ואסתכל בעניני המלכות המושלים בי ואני רואה כי לא נושענו מעולם עדיין תשועה שלימה שלא תהיה עד אחרי' שעבו' מזה אתבונן שכל העזר שהיה לי עד היום) מאין יבא עזריי (ואבאר לך מאין הם אותיות הנעלמים של מש"ה והם בגימ' מיכאל והנה הש"י אמר למשה הנה מלאכי (בגימ' מיכאל) ילך לפניך והשיב אם אין פניך הולכים וכו' ומפני מה לא רצה יתבאר ע"פ האמור בזהר רפאני י"י וארפ"א (ל"ל למימ' וארפ"א) כי כשהרפואה באה ע"י רפאל וסייעתו הנה הוא מלאך לעשות שליחותו ורצון קונו הנה רפואתו אינה בטוח' לעולמי עד כי רצונו ומאויו לעשות עוד רצון קונו בשליחות משא"כ כשהרפואה היא ע"י הש"י בעצמו היא רפואה בטוח' לעולמי עד וז"ש רפאני י"י (אתה בעצמך) וארפא (רפואה עולמיית):

וזה שפירשנו במאמר משה בקריאת י"ס אומרו התיצבו' וראו את ישוע' י"י אשר יעשה לכם היום כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם וכו' הנה תיבת כ"י לנתינת טעם אינו מובן בכאן וע"פ הנ"ל מובן הדבר היטב שאמר להם משה וראו את ישוע' י"י (דייקא לא ע"י מלאך ולא ע"י וכו' רק הש"י בכבודו ובעצמו ומאין תתבוננו זה) כי כאשר ראיתם וכו' לא תוסיפו וכו' הנה הוא ישוע' עולמיי' מזה תשפטו כי לי"י הישועה הבן הדבר היטב וז"ש משה אם אין פניך הולכים וכו' שלא רצה שילך מלאך (אפילו מיכאל הגם שהוא אפטרופא רבא דישראל עכ"ז מלאך הוא והנה כשנגנז משה בא מיכאל כמשארז"ל עתה באתי וכו' ע"כ אותיות הנעלמים של משה הוא מאין בגימ' מיכאל וכן בפרשת תצוה לא נזכר שם משה יש בה ק"א פסוקים מנין מיכאל להיות כשנעלם משה בא מיכאל (תמצא כ"ז במג"ע):

וז"ש המשורר כאשר אשא עיני אל ההרי' (המלכיו"ת כנ"ל וארא' כי הגם שהיה לי עזר בכל פעם עכ"ז לא היה לי עזר עולמים מזה אתבונן כי עד היום (מאין יבא עזרי היינו ע"י מיכא"ל אבל ב"ב אשר יהיה עזרי מעם י"י וכו' אזי שוב אל יתן למוט רגליך וכו' כי תהי ישוע' עולמיית הבן:

עיין מ"ש בסי' כ"ה (בפסוק ואת יהודה שלח וכו' שהד' מלכיות המה מנגדים לקדושת ד' אותיות הוי' והנה יונח בזה מה שיש להתבונן הנה במצרים נקבע יו"ט ע"פ התורה חג הפסח ובהצלת ישראל מגזירת מד"י ניתקן יו"ט פורים ובהצל' מיו"ן ניתקן יו"ט חנוכה ואי"ה ב"ב בגאולה האחרונה יהיה בודאי קביעות יו"ט כדכתיב חגי יהודה חגיך ובהינצל ממלכות בבל לא נקבע שום יו"ט ולפי הנ"ל יונח דהגליות המה ניגוד לאותיות השם כנ"ל ובעת הגאולה הנה היתה הגאולה מן אותיות הנ"ל והנה גאולת מצרים נגד קיצו של יו"ד כמו שהיה בניגוד הגליות ויקוצ"ו מפני ב"י ובגאולה מבבל הנה הוא מבחי' יו"ד מן שם הנכבד נמצא גאולת מצרים וגם הצלה מבבל היא מבחי' אות אחד ע"כ מפלת בבל ג"כ הי' בחג הפסח כמו שיסד הפייטן צפה הצפית ערוך השולחן בפסח וע"כ סגי למצרי' ולבבל יו"ט אחד כנ"ל:

ע"ת לעשות לי"י הפרו תורתיך ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט רמז לימי חנוכה ופורים חנוכה בקנ"ה להודות ולהלל פורים משתה ושמח' בשני עיתים הללו הפרו תורתיך כי מבטלין ת"ת למקר' מגילה ונר חנוכה עיין במאמר הלל והודאה סימן קט"ז עיקר הענין:

בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עי"ן וכו' עיין במאמר הלל והודא' סי' קט"ו דרוש נחמד על ימי חנוכה שהם בחדשי כסל"ו טב"ת הלא הם בחינת אז"ן עי"ן עיי"ש:

כ"ל ה"נשמה ת"הלל ר"ת בגימ' חנוכה פורים (חנוכ' הנה ניתן להלל ולהודות ופורים קריאתה זו הלולא והוא השם תכ"ה המסוגל להכות ולהכניע הרשעי' ובזה השם הכה משה את המצרי ואלו הב' מועדי' מסוגלי' להכניע הרשעים והבן.

והנה אלו עשר' ימי ניסים ב' ימי הפורים ח' ימי חנוכה יש בם ר"מ שעות והן מסוגלין לבטל קליפת עמלק (ראשית גוים) הוא הדעת דקליפ' אשר כל העצות רעות והתקוממת על ישראל באין מפאת הדעת דסט"א הוא עמלק ע"כ צוה הש"י לזכור בדעתינו ומחשבתינו מעשה עמלק ועי"ז יתבטלו עצת אויבינו וכל הקמים עלינו והן אלו עשר' ימי ניסים ג"כ לבטל דעתם ולפי"ז הנה תתבינן הב' מועדים הללו הם בבחי' נצ"ח הו"ד בגימ' קס"ג נגד שם הדעת הוא גישפנקא דחתים ביה שמיא וארעא א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ ר"ת א"הוה הוא שם הדעת במילואו בנרמ' קס"ג בגימ' אצבע הבן:

רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל יש להתבונן אם הכונה שאומרת כנ"י לפני הקב"ה רבים הם הצוררים אשר צררו אותי גם מימי הנעורין עד היום א"כ רבים צררוני מיבע"ל כיון דקאי על דורות והמון רשעים רבים ותיבת רב"ת אינו מורה על רבם רק הצרור' הוא ברבו סגיא והנראה לפרש עיקר הצרורו' וקנאתן היא על המד' אשר יש לי מימי הנעורים היינו אמונת אומן שלי אשר זה טבעי מימי הנעורים כמ"ש הש"י לנביא זכרתי לך חסד נעיריך וכו' לכתך אחרי וכו' והאמינו בי"י אשר בודאי יספיק להם כל צרכיהן במדבר ע"כ גם לדה לא עשו להם והיו ס' רבוא אנשי הצבא וטף ונשים כפלי כפלים והנה אמונ' היא ירושה לנו מאבותינו אמונה היא למעלה מן החכמה והוא בחי' כתר והנה בזכות אמונה נגאלו אבותינו ממצרים ויאמן העם ובזכות אמונה אנו עתידין להגאל ב"ב ואמונתך בלילו' וזה תפארתינו וכלי מלחמתינו באמרם אלינו כל היום בכל הצרות והתלאות אשר עברו על ראשינו אי' אלקיכם ואנחנו משיבין להן הנה זה עומד אחר כתלינו ימהר ויחיש מעשיהו והנ' עברו עידן ועידנין ואנחנו לא נושענו בעוה"ר עי"ז הן מרבין להיצר אותנו על המדה הזאת המוטבעת בנו מימי הנעורים מדת אמונה באמרם אלינו אתם מחזיקין באמונתכם איה איפ' תקותכם וזהו רב"ת (ברבו סגיא) צררוני מנעורי (רצ"ל בסב' המד' אשר יש לי מימי הנעורי' חסד נעורי' היא אמונ':

שיר המעלות אל י"י בצרתה לי קראתי יענני י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה יש לדקדק אומרו אל י"י בצרתה לי קראתי הל"ל כסדר קראתי אל י"י בצרתה לי ב' בצרתה בצרה מיבע"ל ג' מהו הנרצה אח"כ י"י הצילה נפשי משפת שקר וכו' והנראה דהנה כתבנו כ"פ כאשר האדם מתפלל מחמת שצר לו על איזה דבר הנוגע אליו אינו בטוח בכל פעם שתקובל תפלתו משא"כ כשמתפלל לצורך גבוה כי בעת היצר לאיש ישראלי שכינ' מה אומרת קלני מראשי וכו' ובפרט בעת היצר לו מחמת הצורר הנה זה ח"ו העדר כבודו ית"ש באמור עם י"י אלה וכו' וכשמתפלל האדם באופן כזה היינו שאינו חושש לצערו רק על צער השכינה כביכול בטוח הוא שלא תוחזר תפילתו ריקם וטעמא רבא אית ביה גם ע"פ פשוטו דהנה כשמתפלל האדם לצורך עצמו הנה יש מיימינים ומשמאילים ויכול להיות שתוגבר ח"ו מה"ד שמאל משא"כ כשהאדם מתפלל כביכול על ישועתו ית"ש שיתגלה מלכותו ותהי' יחודא שלים לחבר הדודים מי הוא זה ואי זה הוא אשר יקטרגו ע"ז ח"ו בודאי כל צבא מרום כולן כאחד יעודין ויגדין מהראוי שתקובל תפלתו של המתפלל:

ובדבר הזה פירשנו בדברי משרע"ה בתפלה ראשונה של ישראל אצל הים בעת צאתם ממצרים כתיב ויצעקו ב"י אל י"י ויאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו וכו' ויאמר משה וכו' אל תראו התיצבו וראו את ישועת הוי' אשר יעשה לכם היום וכו' י"י ילחם לכם ואתם תחרישין דקשה מה הלשון התיצבו והרי הש"י אמר שיסעו גם מ"ש להם ואתם תחרישון הלא יותר טוב שיתפללו גם הוא התפלל עד שא"ל הש"י מה תצעק אלי וכו' אך הוא לדעתי היא הדבר אשר דברנו דהנה הש"י כביכול מקפיד ביותר על צער הבנים מן המגיע לכבודו ית"ש כדאשכחן בירבעם כששלח ידו אל הנביא וכמשארז"ל ממילא לפ"ז מן החובה עלינו להיות אהבתינו אליו ית"ש ג"כ באופן זה וכמים הפנים לפנים והו' שאנחנו לא נקפיד מהמגיע אלינו רק על המגיע לכבודו ית"ש וזה שתמצא אשר הש"י אמר למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים ומשה אמר לישראל החלצו מאתכם וכו' לתת נקמת י"י במדין והבן:

והנה אצל הים היה התפלה הראשונה שהתפללו ישראל בצאתם ממצרי' הנה אמרו אל משה המבלי אין וכו' הנה זה יורה כי אימת מות נפלה עליהן וחששו על צערן והתפללו על הנוגע אליהם ולא כן הוא סדר התפלה האמיתיית מן אנשי האמת שהם מניחין את מעמד ומצב שלהן אפי' אם ישארו ח"ו באותן מצב אינן מקפידין ואינן מקפידין רק על צער השכינה כביכול ועל כבוד שמים וזה למד אותן משה התיצב"ו (רצ"ל תחשבו לכם בתפלתכ' שאינכם חוששין להתעלות מהמצב אשר אתם כעת) וראו את ישועת י"י (רצ"ל זאת אשר תראו לפעול בתפלתכם. ישועת י"י כביכול צדיק ונושע) אשר יעשה לכם היום (רצ"ל והש"י הוא כביכול יניח את שלו ויעשה בשבילכם הבן) ואמר. י"י ילחם לכם (היא ית"ש ילחם לכם לכבודכם ובשביל מה שנוגע אליכם ואתם תחרישון (מזה היינו מהנוגע אליכם רק תתפללו על הנוגע לכבודו ית"ש וכנ"ל:

והנה כאשר ידע האדם כ"ז. הנה אפשר ואפשר שיאמר בתפילתו במו פיו רבש"ע איני חושש לכבודי ולצערי רק על כבודך הנוגע אליך כביכול אבל הבוחן לבבות הוא יודע אם אמת נכון הדבר שתגדל בלבו צער השכינה כביכול יותר מן צערו ובאם ח"ו הדבר הזה אינה אמיתיית בלב הנה חטא לי"י מה שדיבר לפניו שפת שקר ולשון רמי' הנה יותר טוב לו השתיקה וזה הנראה לפרש בכאן א"ל י"י בצרתה לי קראתי ויענני רצ"ל כשאני מתפלל אל הדבר הנוגע אל י"י כביכול אז קראתי ויענני בודאי כנ"ל וז"ש בצרתה לי כי כשיש לישראל ח"ו איזה צער הנה שכינה מה אומרת וכו' הבן וכיון שאני יודע כ"ז אפשר לומר כן במו פיו בתפלה והאמת אינו וז"ש י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה וכנ"ל הבן הדבר:

אך טוב לישראל וכו' ואני כמעט נטיו רגל"י נראה לפרש ברמז חנוכ"ה ופורי"ם הם בחי' נצ"ח הו"ד נק' בשם רגלין המעמידין את הגוף ומחזיקי לומדי תורה הם בבחי' הללו וח"ו בהעדר מחזיקי לומדי תורה אין קיום ח"ו ובימי הצרות דהמן ויונים היה מחמת העדר מחזיקי לומדי תורה ובזמן הישועה וגאולה נתקנו הב' מועדים הללו לתיקון המדות הללו ע"כ תיקנו חז"ל בשתי מועדות הללו להרבות בצדקה ותדע משארז"ל בזוהר שהס"מ שנגע בכף ירך יעקב היינו שנגע בתמכי"ן דאוריית"א נמצא בב' מועדים הללו הוא תיקון לירך ישראל סבא שנגע הס"מ בכף ירכו וז"ש א"ך (ר"ת אד"ר כסל"ו) הם טוב לישראל כפשוטו וגם לישראל סבא וכו' ואני כמעט נטיו רגל"י וכו' בהעדר המועדים הללו ובהעדר מחזיקי לומדי תורה עד שנתקנו הב' מועדים לטוב לישראל:

בנבואת חגי. אמר אל זרובבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ והפכתי כסא ממלכת והשמדתי וכו' הנה נראה ודאי דהנבואה הזאת נאמרה על מפלת מלכות יו"ן ולמה נאמר' דוקא אל זרובבל וגם סיום הנבואה ביום ההוא נאום י"י צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחות' כי בך בחרתי נאו' י"י צבאו' הנה מפלת יו"ן הי' רי"ג שנה לבנין בית שני הנ' דוחק לומר אשר זרובבל הי' עדיין בחיי' הלא הי' בן יכני' מלך יהודה והי' קרוב לש' שנה וגם אפי' נאמר שהאריך ימים כ"כ מהו הכבוד והגדול' שנעש' אז לזרובב"ל אדרבא ניטלה הגדולה מזרע דוד וניתנה לכהני' בני לוי אבל על פי דברינו ניחא נאמר לו בבשורה בעת אשר תהי' מפלת יו"ן אקחך זרובבל (שהוא ממלכות בית דו"ד וממנו יצמח קרן מלוכה באחרית) ושמתיך כחות"ם (והוא כמו החות"ם שאינו גוף האדם עצמו רק ע"י החות"ם זוכרין את האדם וכמו שביקשה כנ"י לדודה שימני כחותם על לבך ע' בסבא משפטים) והוא כמש"ל דאדרבא הנס הזה נעש' חינו"ך למה שיהי' בשלימות הגדלו' למלכו' בית דו"ד הנמשח בקר"ן ע"כ ניתוסף נס נ"ר על נס פ"ך וכמ"ש בפירוש הכתוב כהני"ה אלביש ישע וכו' שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי הוספ' נ"ר על פ"ך בגימ' קר"ן הוא הורא' על מלכות בית דו"ד שנמשח בקר"ן (כאשר נתבאר אצלינו כ"פ במאמרי' הללו) (זה שסיים חגי נבואתו אקחך זרובבל וכו' כי ב"ך בחרתי והיינו ולא בכהני"ם למלוכה כי זהו רק מלוכה לשעת' ותוספת טוב"ה ע"כ נעש' להם נס בפ"ך פ"ך בגימ' ימל"ך מה שאם כן קר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד וכמו שכתבתי כ"פ) וע"כ סיים נאום י"י צבאות כבר ידעת אלקים צבאות הוא הו"ד הוי' צבאות הוא נצ"ח והנה כתב האריז"ל שכל הגאולות שהיו עד היום הי' ע"י מדת הו"ד ע"כ היו כל הגאולות ע"י אשה כמ"ש להלן משא"כ לעתיד ב"ב גאולה נצחיות תהי' ע"י אור הנצ"ח ובזה יתבטל מהקליפות והאומות נצח"ם כמ"ש ויז נצח"ם על בגדי וזה שסיים נאים י"י צבאות שזה יהי' בשלימות בזמן שתהיה הגאולה בשם הו"י צבאו"ת נעימות בימינך נצח:

ובזה תמצא טוב טעם ודעת למה שנהגו להפטיר בחנוכ' רנ"י ושמח"י בת ציון דלכאורה אין לו שייכות כלל לחנוכ"ה ואי מש ם זכרון המנור"ה מהראוי להתחיל וישב המלאך וכו' ראיתי מנור"ת זהב וכו' אבל זכור תזכור את כל הדברים הנ"ל עריכ' הנ"ר הלזה הגם שבעת הדלקתו למטה אעפ"כ נ"ר יקרא היינו השפעה מכל הג' יחודים שמספרם נ"ר הוא חינוך למה שיהי' ב"ב בזמן התפשטות המלכו"ת הנקר' נ"ר ישראל כמ"ש לדוד ולא תכב' את נ"ר ישראל בכל שיעור קומה אור הלבנה כאור החמה כל הג' יחודים בשלימות ובפועל בר"ן יחד כוכבי בוקר וכבר כתבנו דלבעבור זה לא נתקנו הימים האלה למשתה ושמח' כי דוקא במלכות בית דוד נאמר כי שמח"ה בישראל (שמח"ת לב אש"ה אשת חיל יראת י"י ירא את י"י בני ומלך כי דא הוא אתר למידחל הבן הדבר) הן הימים האלה המה ימי חינוך למה שיהי' אח"כ וזה שם האור נ"ר חנוכ"ה נר החינוך לנר ישראל מלכות בית דוד אשר תהי' שמחה בישראל ע"כ מפטירין בחנוכה רנ"י ושמחי בת וכו' רנ"י שיהי' נ"ר בשלימות ושמח"י כי אז תהי' שמחה בישראל:

ובזה תבין ג"כ שם בנבוא' זכרי' ראיתי והנה מנור"ת זה"ב (בגימ' דו"ד) כלה וגלה על ראשה וכו' ואען ואומר וכו' מה אלה וכו' ואען וכו' זה דבר י"י אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר י"י צבאות מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה (וזה סיים ההפטור') הנה מלבד שכל דברי הנבוא' הזאת סתומ' אבל ג"כ לא נדע מה שייכות חזיו"ן המנור"ה לגדול' זרובבל ולפי האמור יצדק מאד הראה הש"י לנביא ענין הנס שיהי' במנורה שיהי' ב' זיתי"ם עלי' מוצקים לתוכה שמן מן השמי' להורות מעשה הנסים שיהי' במנורה שתהי' דולקת בנ"ס וממנ' תהי' הורא' ובשור' למלכות בית דוד (זרובבל בן יכני' המלך) לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי (כמש"ל שכל הנס הזה הוא חינו"ך והוראה וגאולה האחרונ' שיהי' לעתיד ב"ב במלוך מלך לדו"ד ע"כ הי' על מגינו של דו"ד צורת מנור"ה ואמר הנביא כמו שהמנור' הזו דולקת מבלי תת שמן בכח האדם כן דבר י"י אל זרובב"ל לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר י"י צבאות כמש"ל שזה יהי' כאשר תהיה הגאול' ע"י הוי"ה צבאות ויושיבם לנצח ויגבהו ואמר עוד מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור יתפרש לפ"ז דהנה כל המלכיות נק' הרי"ם ה"ר בגימ' בב"ל מדי יון אדום וחיויא רביעא' הוא הר הגדול כי ארכה לנו הישוע' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את ה"ר עשו והית' לי"י המלוכ' כי מלוכ' עשו ניגוד כביכול למלכת' קדיש' (כענין שאמרו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק הבא מעש"ו) ע"כ י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד בגימ' שע"ו ע"כ כשיעלו מושיעם לשפוט את הר עש"ו אז והית' לי"י המלוכה הבן הדבר (ותבין ג"כ מה דקי"ל אליה"ו יבא ב"ב לעשות שלו"ם בעולם שלו"ם ג"כ בגימ' י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד עש"ו המנגד נקרא שונא שלו"ם רבת שכנה לה נפשי עם (עש"ו) שונא שלו"ם והנה ביום עלות אליהו בסער' השמים אליהו הוא פנחס אשר לו ברית שלו"ם בו ביום הועמד מלך באדום הוא עש"ו השונא שלו"ם חושבני' דדין כחושבנ' דדין זה לעמת זה וכשיחזור ויבא אליהו ב"ב לעשות שלום תתבטל מלכות עש"ו השונא שלו"ם וז"ש הנביא מי אתה ה"ר הגדול (עש"ו הכולל כל הד' מלכיות בגימ' ה"ר והוא עש"ו הגדול) לפני זרובבל (היינו מלך המשיח שהיא מזרעו) למישור (כי תתבטל מלכותו וגדלותו בהתפשטו' מלכו"ת שמי"ם י"י ימלוך לעל"ם וע"ד בגימ' שלו"ם כנ"ל) והוציא את האבן הראשה (היינו אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה יוציא אותה אל הראש פינת יקרת ולא כמו עתה הדלקה במקומה בעינן כנ"ל תשואת ח"ן ח"ן לה ח"ן אשה על בעל' וח"ן המקום על יושביה בארץ הקדוש' ב"ב אמן:

טוב שם משמן טו"ב במדרש קהלת מנלן מדו"ד שנ' ויצא ש"ם דוד בכל הארצות וי"י נתן פחדו על כל הגוים חביב שם טוב מכהונ"ה ומלכו"ת שכהונ"ה ומלכו"ת בטלו ושם טו"ב לא בטל עכ"ל יתפרש עפ"י האמור שעל מגינו של דו"ד הי' חקוק צורת המנור' והנה נאמר בדוד ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ היינו שתהי' מלכותו מרכב' למלכו"ת שמי"ם הנק' ש"ם (בגימ' הוי"ה שד"י צמצום והתפשטות) ע"כ בתהלים ק' פעמים ש"ם נגד התורה שיש בה ק' פעמים שמי"ם (כ"ה במג"ע) סוד היחוד וכל מעשיך יהי' לשם שמים והנה ע"י שמ"ן הטו"ב שנעשה נס לחשמונאי"ם נעשה להם באחדות ב' הכתרים כהונ"ה ומלכו"ת והנה תראה שלא נמשכה מלכותם וגם כהונתם כי נתבטלה משפחתם לגמרי וכל האומר מדבית חשמונאי וכו' וכ"ז מפני שמלכותם לשעה היתה ולא הי' מרכבה למדת שם משא"כ לדו"ד נאמר ועשיתי לך ש"ם אזי נשבע י"י לדו"ד אמת וכו' (קושטא קאי) עד עולם אכין זרעך וכו' ע"כ הי' חקוק על מגינו של דו"ד צורת המנור"ה להורו' שע"י המנור"ה יתוודע דמלכו"ת ב"ת דו"ד הוא מלכות עולם בזה העולם וז"ש שלמה בחכמתו טוב שם משמן הטו"ב שם הטוב דדוד טוב משמן הטוב דחשמונאים שירשו כהונה ומלכות ע"י שמן הטוב ויום וכו' מיום הולדו רצ"ל יום המות שלהם טוב מיום הולדו כי ביום שנולד השמ"ן הטוב ונמשחו בכהונ"ה ומלכו"ת הנה סברו בני העולם שח"ו יש ביטול למלכות בית דו"ד משא"כ יום שנתבטלה משפחת' ידעו כי מה שנשבע י"י לדוד אמת לא ישוב ממנה ונתקדש ש"ש ע"י החשמונאי"ם וזכות היא להם שידעו על ידם למפרע אשר מלכות' הוא רק חינו"ך והוראה למלכות בית דוד שיהי' לעתיד ב"ב:

רמז מן התור' לנר מצוה בשמן ובנ"י יצה"ר (היינו התולד' היוצא מן היצה"ר הוא השמ"ן) קר"ח ונפ"ג וזכר"י ר"ת זק"ן היינו כונת י"ג ת"ד שצרכין לכוין בהדלקתן ס"ת חג"י היינו ביום הח' משלימין כל הי"ג תיחונים מן נוצ"ר עד ונק"ה וזה חג"י ח' י"ג וכן הנביא שהתנב' על מפלת מלכות יון הוא שמו חגי ואמצעי התיבות ת"ק בגימ' ב"פ נ"ר:

שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמ"ן הטוב וכו' ומסיים אח"כ כי שם צוה י"י את הברכ"ה חיים עד העולם יש לפרשו ברמז ע"פ מ"ש במדרש מקץ עובדא הוה בדרומא תמן חד פינדקי והוה קאים ולביש זוגיי (בגדיו) בלילה ואמר להון (להאורחים דהיו תמן קומו פוקו לכון דלווייתא אנא עבדא (רצ"ל אני רוצה ללות אתכם) והוויין נפקין וליסטייא קדמין להון ומקפחין עליהון ועלין ומפלגין עימ' חד זמן אזל ר' מאיר ואתקבל תמן קם ולבש זוגיי א"ל קום לך דלווייתא אנא עבדא א"ל אית לי אח ואנא יתיב מסכ"י לי' (רצ"ל יש לי אח ואני ממתין עד עת בואו) א"ל ואן הוא א"ל בכנישתא א"ל ומה שמי' ואנא אזיל וקרי לי' א"ל כ"י טו"ב כל ההוא ליליא אזיל הוא פונדקאה צווח על תרעא דכנישתא כ"י טו"ב כ"י טו"ב ולא הוה שום ב"נ עני ליה בצפרא קם ר' מאיר ושוי חמרי' דייזיל לי' א"ל ההוא פונדקא אן הוא ההוא אחיך דאמרית א"ל הא אתא לי' וירא אלקים את האור כ"י טו"ב ע"כ והנה יש להתבונן איך אמר ר' מאיר דבר שאינו אמת ונ"ל להיות שמו מאי"ר לשון או"ר ובתור' נאמר ביחד או"ר כי טו"ב הנה הם אחי' ודבר י"י בפיה' אמת ומדת ואמ"ת הוא מדה הו' סוד הארת פנים יאר י"י פניו אור פני מלך והנה נרמז מה טוב ומה נעים שבת אחים היינו האחי"ם שאמר ר"מ או"ר כי טו"ב כשמ"ן הטו"ב יורד וכו' היינו כמו שהי' בימי הנס דחנוכ"ה בשמ"ן הטו"ב בא האור והמשכיל יפרש כל המזמור במרחב עפ"י הקדמ' הלזו ותתבונן כשמן הטוב יורד על הזק"ן זק"ן אהר"ן בגימ' באו"ר כי טוב ומסיים כי שם צוה י"י את הברכ"ה ע"ד מ"ש בז"ח בקדרותא דצפרא טו"ב הוא לברך את ישראל והוא בג"ש נאמר באור וירא אלקים את האו"ר כי טו"ב וכתיב התם כי טוב בעיני י"י לברך את ישראל וזהו שרמז בכאן כי שם צוה י"י את הברכ' על ישראל מעתה ועד עולם:

ומשה הי' רועה את וכו' וינהג את הצאן אחר המדב"ר יש רמז לפמש"ל בתיבא גשנ"ה (סי' כ"ה) מרומזין כל הד' מלכיות והנה מצרים הי' גלות שרשיי לכל הד' גליות הנה נאמר במש' וינהג את הצאן אחר המדב"ר אחר אותיות מדב"ר הם אותיות גשנ"ה הבן:

כי ברך אברכך והרבה ארב' את זרעך וכו' ויירש זרעך את שע"ר אויבי"ו. במדרש ר' אומר זו תרמו"ד אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמו"ד והוא לפלא מהיכן שפטו שהיא תרמו"ד ולא על כלל שונאיי ישראל והנראה ע"פ מ"ש רש"י בפ' בחקותי דיש חילוק בין אויב לשונא אויב הוא מבחוץ ואינו יושב בקרבינו ושונא הוא אשר בקרבינו הם יושבין והנה לבן הארמי כשבירך את רבקה אחותינו וכו' נאמר וירש זרעך את שער שונאיו (מבפנים) משא"כ כאן אויביו היינו אותן שהן מבחוץ והנה כתיב בחוץ לא ילין גר משא"כ תרמו"ד היא מבחוץ תמיד כי אין מקבלין גרים מן התרמודיים דכולן הן מן הממזרות באין מן הזנות זונה מתרגמינן נפק"ת בר"א יוצאת בחוץ והנה תראה כל חכמת חיצונית זה שמם אשר יקראו להן חיצונית אין להן מבוא לבוא אל היכל המלך פנימ' חכמת התור' והתבונן אשר שלמה המלך בחכמתו כינה אותן החכמות בשם אשה זונה נפק"ת בר"א פעם בחוץ ופעם ברחובות ומעת' הרי שלך לפניך מדכ' בכאן ויירש זרעך את שער אויביו היינו מי שהוא תמיד בחוץ (שאין מקבלין גרים ממנו ואינו בכלל בחוץ לא ילין גר) והיא תרמו"ד שאמר רבינו הקדוש דהלכה הוא דאין מקבלין גרים מן התרמודיי"ם ועוד אבאר לך להלן אי"ה:

והנה בהתגברות מלכות יון הרשע' כבר כתבתי לך שלישים שעיקר כונתן הי' להגביר חכמות חיצונית ולעזוב ח"ו חכמת התור' כבודה בת מלך פנימ' הנה בהתנוסס הש"י עמנו להכניע הקליפות יון פליסופיא החיצונית הנ' ליהודים הית' אור' זו תורה דנר מצו' ותור' אור להתוודע ולהגלות מעלת חכמת התורה וכי אין לנו חלק ונחל' בחכמה החיצוניות והתור' לא תחסר כל בה אפי' כל מה שמשיגין בראי' מוחשית או בראי' שכליית הכל יש ראי' בתור' בביאור מעתה העוסק בתור' מבין מאליו כל החכמות הנה לזכר זה (ולסגול' ולהגביר חכמת התור' ולהכניע החיצונית) תקנו נר מצוה הלזה א"ל הי"י' ויאר לנו בכל דור ודור ולא נתפתה ח"ו לפיתוי הזונ' חיק צרה נכרי' (והנר מצוה הלזה היא סגול' לזה) ע"כ תקנו בנר מצו' הלזה מדליקו על פתח ביתו מבחוץ רמז שע"י האור היוצא מבית ישראל פנימ' מאירין גם לחוץ היינו כל מה שמושל בטבע החכמות חיצונית הכל נכלל בהתורה הקדושה ותנינן מצותי' עד דכליא ריגלא דתרמודאי היינו התרמודיים אשר הן מבחוץ דאין מקבלין גרים שהן ממזרים מנפק"ת בר"א לצאת חוץ ומעת' התבונן מהבטח' הש"י לאברהם ויירש זרעך את שער אויביו דרש רבי זו תרמו"ד אשר המצו' להניח בשע"ר הוא זה מצות' עד דכליא ריגלא דתרמודאי ממזרים חכמת חיצונית וכל כבוד' בת מלך פנימ' וכעת קצרתי מאפס הפנאי:

ומעתה תתבונן את אשר אמרז"ל ביבמות עתידין ישראל דעבדין יומ"א טב"א כד חריב תרמו"ד יו"ם טו"ב בגימטריא חכ"מה כאשר יתבטלו התרמודיי"ם שהם ממזרים פיתוי הזונ' נפקת בר"א חכמת חיצונית ותתפשט חכמת התורה על כל הארץ אז עתידין ישראל לעשות יו"ם טו"ב להתגלות החכמ"ה:

עיין בפוסקים עכשיו מדליקין בפנים כאשר תתבונן מש"ל החילוק בין אויב לשונא הנה עכשיו בעקבות משיחא חוצפי יסגי ורשעי' אשר בקרבינו הם יושבין הן הן המתגברין על חכמת התור' ולומדי' והנה מדליקין בפנים לבטל כחן וחכמתן הבן:

לריח שמניך טובים כבר הארכתי לך לעיל ר"ת בגימ" נ"ר חנוכה וכבר כתבתי כ"פ נק' חנוכה הוא חינוך לגאול' האחרונה כמו שיבואר במאמרים להלן ועוד כתבתי כ"פ בשם חז"ל חנוכת הבית לעתיד יהי' ב"ב בחדש מרחשון והחדש ההוא בו כח חוש הריח כמ"ש בס' יצירה המליך אות נ' בריח וכו' וצר בו וכו' מרחשון בשנה וכו' והחדש ההוא עפ"י סדר הדגלים מיוחס למנש' אותיות נשמה איזהו דבר שהנשמ' נהנית ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח והנה חינוך הבית לעתיד בזמן המשיח יהי' בחודש הרי"ח שלא נתפגם כ"כ באכילת עץ הדעת וכתבנו בארוכ' במ"א שע"כ נאמר במשיח והריחו ביראת י"י והנ' הוא יום המקו' ב"ב ונ"ר חנוכה הוא חינוך לאור העתיד בבנין הבית הג' בית יעקב לכו ונלכ' באור י"י וכבר כתבנו להדליק נר חנוכה בגי' אור חדש וזהו הנרמז לריח (להיותינו זוכין לביאת משיח שנאמר בו חוש הריח והריחו וכו' ולחינוך הבית בחדש הריח הנה) שמניך טובים (היינו מסוגל לזה הנס הנעשה בשמן ונקבע לדורות עולם עד ביאת משיח ב"ב) ועוד יתבאר אי"ה ע"כ תמצא ידים ורגלים למנהג ישראל קורין ליום אחרו"ן דחנוכ"ה זא"ת חנוכ"ה דאז קורין נשיא לבני מנשה עד זאת חנוכ"ת וכו' להורות דזה הוא יום המקו' החנוכה שיהיה במהרה בימינו בחדש המיוחס למנשה וימי חנוכה הללו המה חינוך לחנוכת הבית שיהיה ב"ב ע"כ נקרא אותו היום זאת חנוכ"ה ולזה תמצא גם בפסיקתא דורש נשיא לבני מנשה קודם לשארי הפרשיות:

ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ההוא קרא לאו רישי' סיפי' ולאו סיפ' רישי' ונ"ל לפרש עפ"י מה שאמרו בפסיקתא בענין נר חנוכ' וז"ל לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים (היינו נ"ר חנוכ"ה וכיוצא) הואיל ואינם מן התורה א"ל הקב"ה לאו בני אלא כל מה שהם גוזרים עליך קיים שנאמר עפ"י התור' אשר יוריך למה שאף עלי הם גוזרין שנאמר ותגזור אומר ויקם לך עכ"ל הנה תתבונן בשכלך כשישראל מקיימין מצות חכמי"ם וגזירתם הנה באתערותא דלתתא יתער מובדא לעילא אשר הש"י יקיים ג"כ גזירות חכמי הדורות שגוזריין עליו וזה שיש לפרש ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך (רצ"ל על הדרך הזה שאתה נוהג לגזור גזירות על הש"י הנה על דרך הזה) נגה אור (הוא מצות נר חנוכ' היא המצו' האחרונה שתיקנו חכמים וכאשר ישראל מקיימין גזירתם הנה גם הש"י יקיים גזירתם):

בנביאת זכריה ועוררת בניך ציו"ן על בניך יו"ן הנה מהראוי להתבונן למה נק' לישראל על שם מקומה וליו"ן על שם תולדתם גם מההוא הלשון ועוררת הנה תתבונן מ"ש במאמר הלל והודא"ה סי' קנ"ג משם תדרשנו לטובה ואין מן הצורך לכפול הדברים:

עוד בנבואת זכרי' בהפטרת שבת חנוכה נאמר הנבוא' ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה הנה פירשו בזה המלאך נקרא עומ"ד שעומד תמיד במדריג' אחת משא"כ הצדיק כל מה שמוסיף אומץ בתור' ועבודה ומצות הולך ממדריגה למדריגה נקרא מהל"ך ופירשו בזה הפסוק הנ"ל שהבטיחו ליהושע בן יהוצדק שיהיה מהלך בין העומדים הם המלאכים אבל אעפ"כ יקשה מהו הלשון ונתתי לך מהלכי"ם הל"ל ותהי' מהלך בין וכו' אבל אומרו ונתתי לך מהלכים משמע מהלכים אחרים זולתו והנראה לפרש עפ"י מ"ש בגמ' שהקפיד ר' יוחנן על תלמידו ר"א שלא אמר שמוע' מפיוו הקשה שם מאי כולי האי ותירצו דעל דבר זה ביקש דוד ג"כ אגורה באהלך עולמי"ם בשתי עולמות דכשיאמרו שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר כדכתיב דובב שפתי ישנים ע"ש בגמרא והנה מהראוי לדעת מהו הנאה להנפטר אשר שפתותיו דובבות (הגם שאמרו שם בגמרא ככומר של ענבים אינו מובן ע"ש ברש"י ובתוספת) והנראה דהנה כתיב היו"ם לעשות"ם ודרשו בו היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ממילא כל מה שהאדם מרבה ללמוד תורה בעוה"ז אזי יתרבה שכרו לעוה"ב בג"ע ובצאתו מן העוה"ז הנה יתדן למיתן שכר כפי רבות תורתו אבל אין לו עוד קווי שיתרבה שכרו יותר (הגם שבעוה"ב בג"ע ג"כ הנשמות לומדים תורה ומחדשים רזין דאוריית' אין בזה תוספת שכרו דהתורה שלומדים בג"ע בלא גוף של עולם העשי' הנה אדרבא זה הוא שכר הרוחניי של הנשמו' זוכים לחזות בנועם י"י זיו השכינה בהשגת רזין דאורייתא ואין ע"י לימוד זה תוספת שכר בכל פעם רק מה שלומד האדם בהיותו בגוף ניתוסף שכרו בכל פעם וע"כ כל ימי חיי האדם בעוה"ז נק' מהל"ך משא"כ בצאת מן העוה"ז נשאר עומד שאין לו עוד קווי שיתעלה במדרגה בכל פעם ויתוסף שכרו רק כפי הנפסק עליו בעת צאתו בזה המעמד נשאר עומ"ד. והנה בגמ' אמרו על הזוג והענביל (הוא פעמון שמקשקש ומשמיע קול שהיא טמא היינו מקבל טומא' ואפקא לה מן כל דב"ר אשר יבא באש אפי' דיבור יבא באש רצ"ל אפי' כלים שאינו ראוי להשתמש רק לדיבור היינו שמשמיע קול מיקרי כלי ואמרו כשניטל הפנימי המקשקש החיצון טמא עדיין דעדיין כלי הוא ואמרו בגמ' למאי חזי ואמרו שם (הוא ג"כ אליבא דר' יוחנן) לפי המסקנא) שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס ע"ש ברש"י ומיקרי עושה מעין מלאכתו הראשונ' הגם שעוש' מלאכתו ע"י דבר אחר מיקרי עושה מעין מלאכתו ושם כלי עלי' נמצא בנידון דידן הגוף כל מה שמדבר בתורה בעוה"ז ע"י הנשמה הפנימיית אשר בתוכו מוסיף אומץ בכל פעם אבל כשניטל הפנימיית שוב אינו ראוי לדיבור והנ' כשתלמידיו אומרים שמועות מפיו הנה שפתותיו דובבות ומיקרי עושה מעין מלאכתו הראשונה ע"י דבר אחר וכלי מיקרי נמצא מקרי בכל פעם שהגוף לומד ממש בדיבור בעוה"ז וניתוסף לו בכל פעם שכרו בעוה"ב ויתעל' בכל פעם רוחו ונשמתו בג"ע וזה הוא שנתחבט עליו דוד המע"ה אגורה באהלך עולמים שיאמרו שמועות מפיו וזה שהבטיח ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכי"ם (בעוה"ב היינו תלמידך בעוה"ז שעדין הם מהלכי"ם נתתי אותם לך היינו גם אתה מהלך על ידם כשתהי') בין העומדים האלה (אעפ"כ כשיאמרו תלמידך המהלכים שמועות מפיך תהיה גם אתה מהלך ונסוע ממדריג' למדריג' הבן הדבר עיין במאמר ג' מאמר נר מצוה סי' י"ג דזהו שאמרו במצות נר חנוכה הרמוז למעלת התורה כבתה אין זקוק לה ומעתה תבין מה שייכות יש לזה הענין להפטירו בחנוכ'. בין והתבונן:

בית יעקב לכו ונלכה באור י"י עמש"ל בסימן מ"ז אשר בנין הבית העתיד המקו' ב"ב הוא נקרא בית יעקב לא כאברהם שקראו הר בית א' ולא כיצחק שקראו שדה בית ב' אלא כיעקב שקראו בית בנין המקום ב"ב והנה כבר כתבנו בענין החינוך עפ"י הנמצא לרז"ל אשר יהי' החינוך בחדש מרחשון וחינוך בית ראשון מימין אברהם הי' בתשרי ועיקר חינוך בית שני משמאל יצחק אשר הוא מצד הגבור' ונאמר בו ותכהנה עיניו מראות ע"כ היה בו התגברות מלכות יון שיניקת' מן מדת הצפון וצד הצפון הוא תמיד חשך כמש"ל ורצו לבטל חכמת התורה אור ולהגביר הכסילות חכמת החיצונית כסיל בחושך הולך והנ' הפועל ישועות האיר. לנו מתוך החושך ויאמר אלקים יהי אור. אור י"י הו"י' ב"ה והיינו יהי אור רל"ב ד' מילואי הוי' ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והוא הארת אור הגנוז המקו' לעתיד ב"ב מן הארת האור הזה ניתן לנו למזכרת להנות מן הארת האור הזה עד בנין בית יעקב ב"ב אז יתגלה כל טוב האור הגנוז עכ"פ תיקח לך שהארת האור הזה דחנוכ' נקרא אור הוי' בגימטריא רגל שע"י קיום המצו' הזאת רגלינו תעמוד במישור בבית יעקב ב"ב וזהו שנרמז בדברי הנביאים בית יעקב היינו בית הג' כנזכר לעיל לכו ונלכ' באור הוי' היינו ע"י מצות נ"ח שהוא אור הוי' והנ' תתבונן אשר הארת האור הזה נתגל' מתוך החושך היינו בבית שני אשר הוא נגד יצחק ונאמר בו ותכהנה עיניו מראות והנ' אמר המלך החכם ברוח קדשו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון אור מן החושך היינו דוקא האור הבא מתוך החושך ותתבונן בזה שע"כ יצחק יהיה המליץ לעתיד בפסוק כי אתה אבינו וכו' ומליצתו תהיה על ישראל שקיימו מצו' זאת יתרון אור מן החושך הבן הדברים ויהי' מעדנים לנפשות העגומות ותבין אשר החשבונות של מצוה יהי' יצחק המחשב כי חשבון הוא משטרא דגבור' שהוא צמצום וגבול בחשבון המגביל כל דבר וע"כ גם נוסח הברכה של נ"ח יושטף ויעבור ע"פ חשבון כענין שכתב מרן האר"י ז"ל להדליק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ע"ה דייקא כי הוא רק הארה מן האור הכולל אשר יתגלה ב"ב נ"ל נ"ר רמז לשם ב"ן מלכות נר ישראל יע"ש והנה הם הד' שמות אשר חשבונם יהיו אור וכבר כתבתי לך עוד אשר חשבון להדליק נר חנוכה בגימ' אור חדש והוא בחסרון הכולל כמש"ל וז"ש אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו וכו' היינו ע"ה אור חדש במלואו וטובו הבן הדברים היקרים:

עמ"ש לעיל במאמר הזה אות ב' בשם הרוקח זלה"ה סמך הכתוב ויקחו אליך שמן זית זך לפרשת מועדים רמז לחנוכה שהוא כמועד מתקנת חז"ל עיין מה שכתבתי שם והנה לפמ"ש לעיל יומתק לך אור הוי' הרמוז לנר חנוכה הנה הוא בגי' רג"ל ע"כ נסמך לפרשת רגלים: