Mei HaShiloach · Volume I, Exodus, Vayakhel, Chapter 1
1
ויקהל משה וכו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת וכו' קחו מאתכם תרומה לה'.הענין הוא שנאמר שבת כאן קודם מלאכת המשכן, כי בבנין המשכן נתחברו כל ישראל בלבם מבלי שום התגאות אחד על חבירו, כי בתחילה עשו כל חכם לב במלאכת המשכן כל אחד את עבודתו והראה לו כי עשו מלאכה נפלאה למאד, ואח"כ כאשר ראו החיבור שנתחבר יחד כל העבודה כל היריעות והקרשים, ראו כי כל אחד שייך לחבירו כאלו עשאם אדם אחד, והבינו כי כל מה שעשו לא היה בשכלם רק בסיעת הש"י ביד כל העושה במשכן, שיהיה אח"כ שלימות צורת הבנין, ואיך יוכל להתגאה אחד על חבירו מאחר שלא עשה בשכלו רק בסיעת ה'. וכן בגמ' מגילה [ט.] במעשה דתלמי שכינס ע"ב זקנים והסכימו כלם לדעה אחת וכתבו לו כמה שינוים, ודמה כל אחד בלבו שעשה וכיון לחכמה עמוקה, אך כאשר ראו כי כלם כוונו לדעה אחת אז הבינו כי היה בסיעת ה'. ולזה נאמר פרשת שבת אצל מלאכת המשכן, כי עיקר התחברותם היתה ממצות שבת, כי שבת היא תוך כל המצות הנמצא בם כוונה לש"ש וזה הכוונה נקראת שבת, וגם במלאכת המשכן שכל עבודתם היתה לכבוד שמים כדי שתשרה שכינה בישראל, ובזה נתחברו לבם כי השכינה לא היתה שורה אף כשנחסר יתד אחד, ולכן לא היו יכולים להתגאות אחד על חבירו כלל, אף עושה הארון נגד עושה יתדות החצר כמאמר הגמ' (סוטה מ'.) מה איכפת לך, מיני ומיניה יתקלס עלאה, וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.
“And Moshe gathered together all the congregation of the children of Israel … six days shall you do your work and the seventh day shall be for you a holy Shabbat … take from yourselves an offering for God ….” (Shemot, 35:1–5) Why does the Torah mention Shabbat just before the work on the Mishkan (Tabernacle)? With the building of the Mishkan, all the hearts of Israel were united without anyone feeling superior to his fellow. At first, everyone possessing a heart of understanding performed his particular work on the Mishkan, and it was shown unto him that he had done wondrous work. Then afterwards, when they saw how all the disparate elements fit perfectly together, every curtain and board, and every element perfectly suited every other one as if it was the work of one man, they thus understood that all that they had done was only a product of their intellect out of the assistance of God to every one who contributed to the Mishkan, producing afterwards the perfection of the structure. So how then could one feel superior over another when all that was done was only with the help of God? Similarly we find in the Gemara Megillah (9a), “It happened with Ptolemy [king of Egypt, 285–246 BCE], that he brought together seventy-two sages of Israel, and asked them all separately, ‘translate the Torah of your teacher Moshe.’ They all answered in exactly the same way [without consulting with each other, ‘E-lohim created in the beginning’],” each one in his heart intended towards the deepest of wisdom. Then when they saw that they were all of the same opinion then they understood that it came about through the assistance of God. This is why the Torah mentions Shabbat immediately before the work of the Mishkan, for the principle of their union was from the mitzvah of Shabbat, for Shabbat is included in all the mitzvot when one has the intention that they are for the sake of Heaven. This intention is called Shabbat. So too, with the work on the Mishkan, all their work was intended for the glory of Heaven in order that the Shechina (Divine presence) would have a dwelling place in Israel. For this reason they united together, for if so much as a nail were missing the Shechina would not rest in the Mishkan. Therefore no one could in any way feel superior to another, even the one who made the ark to the one the tent-spikes of the courtyard, for, as it says in the Gemara (Sotah, 40a), “what does it matter, both this and this serve to exult the Highest.” This is “and Moshe gathered together all the congregation of the children of Israel.”
ויקהל משה וכו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת וכו' קחו מאתכם תרומה לה'.הענין הוא שנאמר שבת כאן קודם מלאכת המשכן, כי בבנין המשכן נתחברו כל ישראל בלבם מבלי שום התגאות אחד על חבירו, כי בתחילה עשו כל חכם לב במלאכת המשכן כל אחד את עבודתו והראה לו כי עשו מלאכה נפלאה למאד, ואח"כ כאשר ראו החיבור שנתחבר יחד כל העבודה כל היריעות והקרשים, ראו כי כל אחד שייך לחבירו כאלו עשאם אדם אחד, והבינו כי כל מה שעשו לא היה בשכלם רק בסיעת הש"י ביד כל העושה במשכן, שיהיה אח"כ שלימות צורת הבנין, ואיך יוכל להתגאה אחד על חבירו מאחר שלא עשה בשכלו רק בסיעת ה'. וכן בגמ' מגילה [ט.] במעשה דתלמי שכינס ע"ב זקנים והסכימו כלם לדעה אחת וכתבו לו כמה שינוים, ודמה כל אחד בלבו שעשה וכיון לחכמה עמוקה, אך כאשר ראו כי כלם כוונו לדעה אחת אז הבינו כי היה בסיעת ה'. ולזה נאמר פרשת שבת אצל מלאכת המשכן, כי עיקר התחברותם היתה ממצות שבת, כי שבת היא תוך כל המצות הנמצא בם כוונה לש"ש וזה הכוונה נקראת שבת, וגם במלאכת המשכן שכל עבודתם היתה לכבוד שמים כדי שתשרה שכינה בישראל, ובזה נתחברו לבם כי השכינה לא היתה שורה אף כשנחסר יתד אחד, ולכן לא היו יכולים להתגאות אחד על חבירו כלל, אף עושה הארון נגד עושה יתדות החצר כמאמר הגמ' (סוטה מ'.) מה איכפת לך, מיני ומיניה יתקלס עלאה, וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.
“And Moshe gathered together all the congregation of the children of Israel … six days shall you do your work and the seventh day shall be for you a holy Shabbat … take from yourselves an offering for God ….” (Shemot, 35:1–5)
Why does the Torah mention Shabbat just before the work on the Mishkan (Tabernacle)? With the building of the Mishkan, all the hearts of Israel were united without anyone feeling superior to his fellow. At first, everyone possessing a heart of understanding performed his particular work on the Mishkan, and it was shown unto him that he had done wondrous work. Then afterwards, when they saw how all the disparate elements fit perfectly together, every curtain and board, and every element perfectly suited every other one as if it was the work of one man, they thus understood that all that they had done was only a product of their intellect out of the assistance of God to every one who contributed to the Mishkan, producing afterwards the perfection of the structure. So how then could one feel superior over another when all that was done was only with the help of God?
Similarly we find in the Gemara Megillah (9a), “It happened with Ptolemy [king of Egypt, 285–246 BCE], that he brought together seventy-two sages of Israel, and asked them all separately, ‘translate the Torah of your teacher Moshe.’ They all answered in exactly the same way [without consulting with each other, ‘E-lohim created in the beginning’],” each one in his heart intended towards the deepest of wisdom. Then when they saw that they were all of the same opinion then they understood that it came about through the assistance of God. This is why the Torah mentions Shabbat immediately before the work of the Mishkan, for the principle of their union was from the mitzvah of Shabbat, for Shabbat is included in all the mitzvot when one has the intention that they are for the sake of Heaven. This intention is called Shabbat. So too, with the work on the Mishkan, all their work was intended for the glory of Heaven in order that the Shechina (Divine presence) would have a dwelling place in Israel. For this reason they united together, for if so much as a nail were missing the Shechina would not rest in the Mishkan. Therefore no one could in any way feel superior to another, even the one who made the ark to the one the tent-spikes of the courtyard, for, as it says in the Gemara (Sotah, 40a), “what does it matter, both this and this serve to exult the Highest.” This is “and Moshe gathered together all the congregation of the children of Israel.”