Mei HaShiloach · Volume II, Talmud, Berakhot, Chapter 8
1
רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. ובירושלמי (ברכות ריש פרק אין עומדין) אמר רבי יוחנן ברית כרותה הוא היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, והיינו כי תורה ותפלה מתאחדים ואין תורה רק מכח תפלה ואין תפלה רק מכח תורה, כי אף שהאדם מבין בחכמתו את התורה, מכל מקום להוציא כח התורה על הלבוש הוא רק על ידי תפלה, וכמו שהיה בבריאת עולם שכתיב (בראשית ב',ה') ואדם אין לעבד את האדמה ואיתא בגמ' (חולין ס':) מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, והיינו אף שנטע ה' גן בעדן מקדם, שזה רומז שהיה להבריאה הבנה בחכמה והיה לו עצות לראות האור, אכן היה מותפסים אצלו רק בחכמה ובתבונה ובדעת שזה היה ענין עץ החיים ועץ הדעת, אך להאיר אורם שיאירו על הלבוש לפועל שהאדם יקבל מהם חכמה שידע איך להתנהג זה היה רק ע"י תפלה, כי אין שלימות לד"ת בלתי ע"י תפלה. וכן שלימות התפלה הוא רק ע"י תורה, כי בעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לכן אין יכול האדם להתפלל לפני השי"ת כיון שאין לו בהשי"ת שום תפיסה, אכן ע"י תפיסתו בד"ת מצד זה יכול להתפלל לפני השי"ת, וכמו שכתיב (תהלים ע"ג,כ"ג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני, והיינו שהתפלל מצד זה שרואה שהוא דבוק בהשי"ת והוא אוחז תמיד ביד ימינו, לכן התפלל שינחנו בעצתו ויאיר עיניו למעלה מתפיסתו, וזה שאמר ואחר כבוד תקחני כי כבוד השי"ת יצא בהתגלות בעת שמשלם רשע כפעליו, וזה שהתפלל שכשיתחיל השי"ת לגלות כבודו לא יאחר רגע רק מיד יקחני ויתגדל כבדו.
Rabbi Ami and Rabbi Asi, even though there were thirteen synagogues in Tiberias, would only pray between the pillars of where they were learning. And in the Yerushalmi (Brachot, beginning of chapter ein omdin) Rabbi Yochanan says, a covenant has been made - one who tires themself with learning in synagogue will not quickly forget it. That is to say, Torah and prayer are united - Torah only is because of the strength of prayer, and prayer only is because of the strength of Torah. For even if a person understands in their wisdom the Torah, in any case to bring the strength of the Torah on the "clothing" is only due to prayer. As it was at Creation, where it is written "and there was no person to work the ground" (Bereishit 2:5) and it says in the Gemara, "teaching that herbs came out and stood at the opening of the soil, until Primordial Human and prayed for mercy and rains came down and they sprouted" (Chullin 60b). That is to say, even though God planted the Garden of Eden before, which is an allusion to Their intent to create it, They discerned in wisdom and had counsel to see the light, even so these were secured by God only in wisdom understanding and knowledge - this is the matter of the Tree of Life and the Tree of Knowledge. Even to illuminate their light, which would light up the "clothing", that human action would receive wisdom from them, that they will know how to act - this is only by means of prayer, for there is no wholeness for the words of Torah by means of prayer. And so too, the wholeness of prayer is only by means of Torah, for in Themself the Blessed One cannot be accessed by thought at all - therefore, a person is unable to pray before the Blessed God since there is no access of the Blessed God. Therefore, by means of accessing the words of Torah, by this means can they pray before the Blessed God. And like this is written, "I am always with You; You hold me by the right hand, Guide me with Your counsel and afterwards, take me to honour" (Tehillim 73:23-4). When one prays from this side, that one sees that one is attached to the Blessed God, and They hold them always by the right hand: then one prays to be guided with Their counsel, and to have one's eyes enlightened to Above by accessing Them. This is why it says, "and afterwards, take me to honour" (ibid.) - for the honour of the Blessed God goes out in the revelation at the time that the wicked is repaid according to their deeds. And this is why, when one prays, they begin by asking the Blessed God to reveal Their honour and not to delay a moment: only, immediately, take me, and Your honour will be exalted.
2
ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קי"ב,א') אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (שם קכ"ח,ב') יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. דהנה טבע האדם להתעורר בכל שינוי לאמור מי ברא אלה, ומזה יש לו יראת שמים. אכן הנתפעל ונתעורר ע"י שכלו שיש בורא עולם, זה יקום לעולמי עד, כי זה המתעורר מצד שרואה שינוי הטבע א"כ זה היראה הוא נתלבשת מלבוש השינוי, וזה המתעורר מצד שכלו אינו מתלבש בשום לבוש וזה גדול מאוד שאשרי לו בעולם הזה וטוב לו לעוה"ב.
3
תניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי שלחן, וכו', תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וכו'. ונסמך לזה מאמר אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. להבין ענין הסמיכת שמבאר שאף מה שנמצא בהם מדות וגוונים טובים, אינם מחמת שנמצא בהם כוונה לשם שמים ורק הוא מוטבע בהם כדמצינו שיש חוקים טובים גם בבהמות וחיות כדאיתא בגמ' (עירובין ק':) מלפנו מבהמות זו פרידה וכו' וכדאיתא (שם) אילמלי לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו', כי כל דבר שהוא בתורת מדה ואינו בדעת והשכל בשביל להרבות כבוד שמים, אף שהוא גוון טוב אין בו טוב בשורש, כי כל דבר שהוא בתורת מדה יש בה ההיפך גם כן, כדאיתא בגמ' (חולין ס"ג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה ומכל מקום היא עוף טמא, כי לפי שהוא בתורת מדה ונמצא בה רחמנות גם על אכזרי והמרחם על אכזרי נעשה אכזר על רחמני כדאיתא (מדרש שמואל פרשה י"ח,ו'), ולכן מסיים אני צויתי למקודשי אלו פרסיים המקודשין ומזומנים לגיהנם, היינו שבשורשם אין בהם שום טובה. ושאני בישראל אם נמצא בו דבר טוב הוא ראיה ששורש נפשו הוא טוב ויצא ללמד על הכלל כלו שהוא טוב, וכמו שכתיב על אביה בן ירבעם (מלכים א' י"ד,י"ג) יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל, והיינו שהמעשה טוב שעשה היה טוב מחמת שעשאו מפני כבוד שמים וזה יצא ללמד על הכלל כלו ששורשו טוב.
רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. ובירושלמי (ברכות ריש פרק אין עומדין) אמר רבי יוחנן ברית כרותה הוא היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, והיינו כי תורה ותפלה מתאחדים ואין תורה רק מכח תפלה ואין תפלה רק מכח תורה, כי אף שהאדם מבין בחכמתו את התורה, מכל מקום להוציא כח התורה על הלבוש הוא רק על ידי תפלה, וכמו שהיה בבריאת עולם שכתיב (בראשית ב',ה') ואדם אין לעבד את האדמה ואיתא בגמ' (חולין ס':) מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, והיינו אף שנטע ה' גן בעדן מקדם, שזה רומז שהיה להבריאה הבנה בחכמה והיה לו עצות לראות האור, אכן היה מותפסים אצלו רק בחכמה ובתבונה ובדעת שזה היה ענין עץ החיים ועץ הדעת, אך להאיר אורם שיאירו על הלבוש לפועל שהאדם יקבל מהם חכמה שידע איך להתנהג זה היה רק ע"י תפלה, כי אין שלימות לד"ת בלתי ע"י תפלה. וכן שלימות התפלה הוא רק ע"י תורה, כי בעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לכן אין יכול האדם להתפלל לפני השי"ת כיון שאין לו בהשי"ת שום תפיסה, אכן ע"י תפיסתו בד"ת מצד זה יכול להתפלל לפני השי"ת, וכמו שכתיב (תהלים ע"ג,כ"ג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני, והיינו שהתפלל מצד זה שרואה שהוא דבוק בהשי"ת והוא אוחז תמיד ביד ימינו, לכן התפלל שינחנו בעצתו ויאיר עיניו למעלה מתפיסתו, וזה שאמר ואחר כבוד תקחני כי כבוד השי"ת יצא בהתגלות בעת שמשלם רשע כפעליו, וזה שהתפלל שכשיתחיל השי"ת לגלות כבודו לא יאחר רגע רק מיד יקחני ויתגדל כבדו.
Rabbi Ami and Rabbi Asi, even though there were thirteen synagogues in Tiberias, would only pray between the pillars of where they were learning. And in the Yerushalmi (Brachot, beginning of chapter ein omdin) Rabbi Yochanan says, a covenant has been made - one who tires themself with learning in synagogue will not quickly forget it. That is to say, Torah and prayer are united - Torah only is because of the strength of prayer, and prayer only is because of the strength of Torah. For even if a person understands in their wisdom the Torah, in any case to bring the strength of the Torah on the "clothing" is only due to prayer. As it was at Creation, where it is written "and there was no person to work the ground" (Bereishit 2:5) and it says in the Gemara, "teaching that herbs came out and stood at the opening of the soil, until Primordial Human and prayed for mercy and rains came down and they sprouted" (Chullin 60b). That is to say, even though God planted the Garden of Eden before, which is an allusion to Their intent to create it, They discerned in wisdom and had counsel to see the light, even so these were secured by God only in wisdom understanding and knowledge - this is the matter of the Tree of Life and the Tree of Knowledge. Even to illuminate their light, which would light up the "clothing", that human action would receive wisdom from them, that they will know how to act - this is only by means of prayer, for there is no wholeness for the words of Torah by means of prayer. And so too, the wholeness of prayer is only by means of Torah, for in Themself the Blessed One cannot be accessed by thought at all - therefore, a person is unable to pray before the Blessed God since there is no access of the Blessed God. Therefore, by means of accessing the words of Torah, by this means can they pray before the Blessed God. And like this is written, "I am always with You; You hold me by the right hand, Guide me with Your counsel and afterwards, take me to honour" (Tehillim 73:23-4). When one prays from this side, that one sees that one is attached to the Blessed God, and They hold them always by the right hand: then one prays to be guided with Their counsel, and to have one's eyes enlightened to Above by accessing Them. This is why it says, "and afterwards, take me to honour" (ibid.) - for the honour of the Blessed God goes out in the revelation at the time that the wicked is repaid according to their deeds. And this is why, when one prays, they begin by asking the Blessed God to reveal Their honour and not to delay a moment: only, immediately, take me, and Your honour will be exalted.
ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קי"ב,א') אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (שם קכ"ח,ב') יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. דהנה טבע האדם להתעורר בכל שינוי לאמור מי ברא אלה, ומזה יש לו יראת שמים. אכן הנתפעל ונתעורר ע"י שכלו שיש בורא עולם, זה יקום לעולמי עד, כי זה המתעורר מצד שרואה שינוי הטבע א"כ זה היראה הוא נתלבשת מלבוש השינוי, וזה המתעורר מצד שכלו אינו מתלבש בשום לבוש וזה גדול מאוד שאשרי לו בעולם הזה וטוב לו לעוה"ב.
תניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי שלחן, וכו', תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וכו'. ונסמך לזה מאמר אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. להבין ענין הסמיכת שמבאר שאף מה שנמצא בהם מדות וגוונים טובים, אינם מחמת שנמצא בהם כוונה לשם שמים ורק הוא מוטבע בהם כדמצינו שיש חוקים טובים גם בבהמות וחיות כדאיתא בגמ' (עירובין ק':) מלפנו מבהמות זו פרידה וכו' וכדאיתא (שם) אילמלי לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו', כי כל דבר שהוא בתורת מדה ואינו בדעת והשכל בשביל להרבות כבוד שמים, אף שהוא גוון טוב אין בו טוב בשורש, כי כל דבר שהוא בתורת מדה יש בה ההיפך גם כן, כדאיתא בגמ' (חולין ס"ג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה ומכל מקום היא עוף טמא, כי לפי שהוא בתורת מדה ונמצא בה רחמנות גם על אכזרי והמרחם על אכזרי נעשה אכזר על רחמני כדאיתא (מדרש שמואל פרשה י"ח,ו'), ולכן מסיים אני צויתי למקודשי אלו פרסיים המקודשין ומזומנים לגיהנם, היינו שבשורשם אין בהם שום טובה. ושאני בישראל אם נמצא בו דבר טוב הוא ראיה ששורש נפשו הוא טוב ויצא ללמד על הכלל כלו שהוא טוב, וכמו שכתיב על אביה בן ירבעם (מלכים א' י"ד,י"ג) יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל, והיינו שהמעשה טוב שעשה היה טוב מחמת שעשאו מפני כבוד שמים וזה יצא ללמד על הכלל כלו ששורשו טוב.