Mei HaShiloach · Volume I, Talmud, Shabbat, Chapter 21
1
אמרוהו רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה כי אתא רבין אמרוהו רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקבלה אמר אי זכאי גמירתא לשמעתא מעיקרא, והא גמרה, נפקא מינה לגירסא דינוקתא. אי זכאי היינו שהייתי מזוכך במדת קבל אמת ממי שאמרו גמירתיה מעיקרא, הלא הדבר הוא אמת מפני מה לא קבלתי אותה כשנאמרה משמיה דר' ירמיה, אף אם סוף דבר מארץ תצמח שלא הפסידו לגמרי, אך עכ"פ הפסיד הגירסא דינקותא, היינו שיש חילוק בין הלומד דבר תיכף ומיד כשנתחדש בעולם אז יש בו יותר כח וטעם מאשר כבר נתחדש, וזה פי' גירסא דינקותא היינו כמו שהתינוק יונק משדי אמו יונק חלב מה שלא היה עוד בעולם שלא נתיישן אפילו רגע ונמצא טעם טוב מדבר שנתיישן, כמו שנאמר בלחם הפנים (שמואל א' כ"א,י"ז) לשום לחם חם היינו שלא נתיישן רק היה תמיד חדש.
2
עד דכליא רגלי דתרמודאי. היינו שיגמר הבירור כי הם נתערבו בין ישראל כדאיתא ביבמות [י"ז.], אך ביען כי שלמה מלך ישראל בנה את תרמוד כמ"ש (דברי הימים ב' ח',ד') ויבן את תדמור במדבר מסתמא ראה ותיקן שלא יגיע מזה שום היזק לישראל.
3
מאי חנוכה וכו'. כתיב (תהלים קי"ט,ק"ה) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. נר לרגלי היינו שהש"י הנחיל ד"ת אשר בכל פרט מעשה יוכר כי מלכות ה' בכל משלה. ואור לנתיבתי היינו שבכלל האיר הש"י ג"כ הכרה מיוחדת כי המלכות שלו היא, כי נר הוא דבר פרטי, ואור הוא כללי, והנה הש"י ברא את עולמו בכלל ונכללים בשלשה כללים, עולם, שנה, נפש, וכתיב (תהילים קל"ט,ט"ז) ימים יצרו ולו אחד בהם, היינו כי מן הכללים הללו בחר בפרט בהמובחר שבכל כלל להאיר בהתגלות אור פרטי והכרה במלכותו ית', והיינו בעולם ברא הקב"ה את עולמו בכלל וארץ ישראל מקודש מכל הארץ (כלים פ"א,מ"ו) וירושלים מקודש מכל א"י והת"ק אמה מקודשין ומקום העזרה וההיכל מקודשין, ושם צוה להדליק את המנורה להאיר הכרה פרטיות במקום הזה, ושנה היינו בזמן, ברא ששת ימי המעשה ובחר בפרט ביום השבת וג"כ נמצא מצות נר של שבת, ובנפשות בחר בפרט בעמו ישראל מכל האומות, ולעת עתה קודם שנגמר הבירור בישראל בחר מהם בשבט לוי ומתוכם הכהנים ומהם הכהן גדול ונתן לו מצוה בפרט להדליק את המנורה, והנה בימי חשמונאי שהאיר להם הקב"ה מההארה של עתיד שזכה הכהן גדול למלכות כמו שעתיד להתגלות ע"י משיח בן דוד שיגמור הבירור ואז יהיה הבחירה בשבט יהודא, ואז כאשר זכה חשמונאי למלכות ניתוסף ג"כ אור הכרת בחירת כל נפש מישראל בפרט, אכן מהנס שנעשה בהמנורה קבעו נר פרטי לכל אחד ואחד להאיר האור הפרטי לבחירת כל נפש מישראל בפרט, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פ"ז,ו') ה' יספור בכתב עמים ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, ה' יספור בכתב עמים הוא שעל כל האומות משגיח הקב"ה רק לקיום המין כמו שאר בריות, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, הוא שבישראל משגיח הקב"ה לכל פרט נפש וזה איש ואיש יולד בה. והוא יכוננה עליון, היינו איש ואיש מישראל תיכף כשיולד יהיה הכרה שנולד נבחר מנפש חדשה, וזהו שאמרו נר לכל אחד ואחד. וזהו שנחלקו ב"ש וב"ה, היינו האיך וכיצד יהיה הבירור וכיצד מדליקין את הנרות הרומזין לזה, ב"ש סבירא להו פוחת והולך כפרי החג שכן סדר הבירור שיכלה הפסולת להיותה פוחתת והולכת עד שתשאר הקדושה מבוררת, וב"ה סבירא להו מוסיף והולך היינו שעיקר הוא להתפשט הקדושה בכל עת והפסולת תתבטל ממילא, וזהו השיעור משתשקע החמה, עד שתכלה רגל מן השוק היינו שלא ימצא בנפש ישראל שום דבר רשות והרגל, וזהו מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ היינו שהנר יאיר על כל צעדה שהוא בכוונה לשם שמים, ומה שנאמר עד דכליא רגלי דתרמודאי היינו שישלם הבירור בין ישראל כמבואר במס' יבמות [ט"ז:] כי שיתא אלפי קשתי העמידו, היינו נתערב מזרעם בין ישראל ועיקר אריכות הגלות הוא מזה, וכשיתברר אז יהיה רצון הש"י מפורש, וזהו משתשקע החמה, כי חמה רומז על כללי ד"ת, ולעתיד לא יצרך לכללים רק הש"י ישפיע לכל אדם בינה מפורשת בכל פרט מעשה, וזה אמרם נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. נר חנוכה הוא כנגד נפש, וסוכה נגד עולם, ומבוי נגד שנה, כי בזמן הוא יום השבת המובחר.
“What is Chanuka?” (Shabbat 21b). It is written (Tehilim, 119: 105), “Your word is a candle to my feet, and light for my path.” “A candle to my feet,” meaning that God bestows the words of Torah in a way that “His Sovreignty in all of His dominion” (Tehilim, 103:19) is recognized in each detail of action. “A light for my path” means that God illuminates a special recognition also in a general way, for “the kingdom is His.” (It is written this way) because a candle is something specific, and light something general. God created the world in general, and divided it into three categories—time, place, and person. It is written (Tehilim, 139:16), “He fashioned days, and it is in one of them” (usually understood that when He created each of the six days of creation He knew everything, every detail, that would ever happen in that day for all time to come). This means that in these three categories, He chose in particular the choicest element through which to illuminate in a revealed way a specific light and the recognition of His sovereignty, may it be blessed. In the category of place, He created the world in general, where the land of Israel is sanctified above the whole earth. (See Mishna Kelim, Ch. 1:6.) Jerusalem sanctified above all the land of Israel, the five-hundred-square cubits of the temple mount sanctified above Jerusalem, and the courtyard and chamber sanctified above them all. In this very place He commanded to light the Menorah in order to illuminate this particular recognition in this specific place. In the category of time He created the six days of creation, in particular the day of Shabbat, and then we also find the commandment to kindle the light of Shabbat. In the category of person He chose specifically the nation of Israel out of all the nations. For now, until the final birrur (clarification) in Israel, He chose the tribe of Levi, and among them the Cohanim, and among them the High Priest, and gave him in particular the commandment to light the Menorah. In the days of the Hasmoneans, the Holy One, blessed be He, shone into them from the illumination of the future, for at that time he merited Malchut, sovereignty. And so it is that in the future Moshiach ben David will reveal this illumination when the birur is complete and the chosen tribe is Yehuda. So then, when the Hasmoneans merited this Malchut, the light of the recognition of the chosenness of each individual soul in Israel was greatly increased. As a result from the miracle of the Menorah, an individual candle (illumination) was established for the chosenness of each individual soul in Israel. This is as King David said (Tehilim, 87:6), “God will count, when He writes down the nations, and for Zion He will say each one born to her.” “Count, when He writes down the nations,” for with the nations, God’s Providence is only for the endurance of the species, like other parts of creation. “And for Zion He will say each one born to her” is that for Israel the Providence of the Holy One, blessed be He, is for each individual soul, each one born to her. The verse continues, “and He will establish her at the highest,” means that for every one born to Israel, immediately upon birth, there is a recognition that the choicest soul has been born anew, and this is as it is said, “a candle for every one.” This is the difference of opinion between the house of Shammai and the house of Hillel, meaning just how the final birrur, refinement, will be in Israel, and how to light the Chanuka candles, which hint at this. The house of Shammai asserts that we light all eight on the first night, and remove a candle each night, like the (13) bulls (on the first day) of succot, (each day decreasing by one, until 7 were offered on the last day.) This represents how the birur destroys the waste, decreasing and continuing until the Kedusha (holiness) remains, completely clarified. The house of Hillel asserts that we add and continue, adding a candle each night, for here the principle is to cause the Kedusha to spread forth at all times, and this in and of itself nullifies the waste. This is also the meaning of the Halacha for the time of lighting the candles “from the setting of the sun until the foot [regel] finishes from the market,” meaning that (with lighting) no force of habit [hergel] will be found in any soul in Israel. This is the mitzvah to light it in the doorway of the house from outside, meaning that the candle—this recognition discussed above—should illuminate every step with intent for the sake of Heaven. And of what is said (Shabbat, 21b), “until the wood-sellers will leave the market [who would stay after everyone else had left to gather leftover wood],” which means, when the final birrur in Israel will be completed. Concerning this it is explained in the tractate Yevamot (17b), “they established six thousand archers [who went and raped the daughters of Jerusalem at the time of the destruction],” meaning that their seed was mixed into Israel, and this is the principal reason for the lengthening of the exile. When this becomes undergoes birur, then God’s will will be explicit before us, and this is “from the setting of the sun,” for the sun hints at the principles of the words of Torah, and in the future these principles will not be necessary; rather God will cause an effusion of explicit understanding to each one in Israel for each specific action. This is as it is said, “a Chanuka candle that is placed above twenty cubits is invalid,” which is true for a sukkah and a mavoy (an open street or alley, concerning its width in the laws of Eruvin, symbolic Shabbat boundaries). (So for the three general divisions of existence) the Chanuka candle represents person, sukkah represents place, and the mavoy (in the laws of Shabbat) represents time, for the choicest of times is Shabbat.
אמרוהו רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה כי אתא רבין אמרוהו רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקבלה אמר אי זכאי גמירתא לשמעתא מעיקרא, והא גמרה, נפקא מינה לגירסא דינוקתא. אי זכאי היינו שהייתי מזוכך במדת קבל אמת ממי שאמרו גמירתיה מעיקרא, הלא הדבר הוא אמת מפני מה לא קבלתי אותה כשנאמרה משמיה דר' ירמיה, אף אם סוף דבר מארץ תצמח שלא הפסידו לגמרי, אך עכ"פ הפסיד הגירסא דינקותא, היינו שיש חילוק בין הלומד דבר תיכף ומיד כשנתחדש בעולם אז יש בו יותר כח וטעם מאשר כבר נתחדש, וזה פי' גירסא דינקותא היינו כמו שהתינוק יונק משדי אמו יונק חלב מה שלא היה עוד בעולם שלא נתיישן אפילו רגע ונמצא טעם טוב מדבר שנתיישן, כמו שנאמר בלחם הפנים (שמואל א' כ"א,י"ז) לשום לחם חם היינו שלא נתיישן רק היה תמיד חדש.
עד דכליא רגלי דתרמודאי. היינו שיגמר הבירור כי הם נתערבו בין ישראל כדאיתא ביבמות [י"ז.], אך ביען כי שלמה מלך ישראל בנה את תרמוד כמ"ש (דברי הימים ב' ח',ד') ויבן את תדמור במדבר מסתמא ראה ותיקן שלא יגיע מזה שום היזק לישראל.
מאי חנוכה וכו'. כתיב (תהלים קי"ט,ק"ה) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. נר לרגלי היינו שהש"י הנחיל ד"ת אשר בכל פרט מעשה יוכר כי מלכות ה' בכל משלה. ואור לנתיבתי היינו שבכלל האיר הש"י ג"כ הכרה מיוחדת כי המלכות שלו היא, כי נר הוא דבר פרטי, ואור הוא כללי, והנה הש"י ברא את עולמו בכלל ונכללים בשלשה כללים, עולם, שנה, נפש, וכתיב (תהילים קל"ט,ט"ז) ימים יצרו ולו אחד בהם, היינו כי מן הכללים הללו בחר בפרט בהמובחר שבכל כלל להאיר בהתגלות אור פרטי והכרה במלכותו ית', והיינו בעולם ברא הקב"ה את עולמו בכלל וארץ ישראל מקודש מכל הארץ (כלים פ"א,מ"ו) וירושלים מקודש מכל א"י והת"ק אמה מקודשין ומקום העזרה וההיכל מקודשין, ושם צוה להדליק את המנורה להאיר הכרה פרטיות במקום הזה, ושנה היינו בזמן, ברא ששת ימי המעשה ובחר בפרט ביום השבת וג"כ נמצא מצות נר של שבת, ובנפשות בחר בפרט בעמו ישראל מכל האומות, ולעת עתה קודם שנגמר הבירור בישראל בחר מהם בשבט לוי ומתוכם הכהנים ומהם הכהן גדול ונתן לו מצוה בפרט להדליק את המנורה, והנה בימי חשמונאי שהאיר להם הקב"ה מההארה של עתיד שזכה הכהן גדול למלכות כמו שעתיד להתגלות ע"י משיח בן דוד שיגמור הבירור ואז יהיה הבחירה בשבט יהודא, ואז כאשר זכה חשמונאי למלכות ניתוסף ג"כ אור הכרת בחירת כל נפש מישראל בפרט, אכן מהנס שנעשה בהמנורה קבעו נר פרטי לכל אחד ואחד להאיר האור הפרטי לבחירת כל נפש מישראל בפרט, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פ"ז,ו') ה' יספור בכתב עמים ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, ה' יספור בכתב עמים הוא שעל כל האומות משגיח הקב"ה רק לקיום המין כמו שאר בריות, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, הוא שבישראל משגיח הקב"ה לכל פרט נפש וזה איש ואיש יולד בה. והוא יכוננה עליון, היינו איש ואיש מישראל תיכף כשיולד יהיה הכרה שנולד נבחר מנפש חדשה, וזהו שאמרו נר לכל אחד ואחד. וזהו שנחלקו ב"ש וב"ה, היינו האיך וכיצד יהיה הבירור וכיצד מדליקין את הנרות הרומזין לזה, ב"ש סבירא להו פוחת והולך כפרי החג שכן סדר הבירור שיכלה הפסולת להיותה פוחתת והולכת עד שתשאר הקדושה מבוררת, וב"ה סבירא להו מוסיף והולך היינו שעיקר הוא להתפשט הקדושה בכל עת והפסולת תתבטל ממילא, וזהו השיעור משתשקע החמה, עד שתכלה רגל מן השוק היינו שלא ימצא בנפש ישראל שום דבר רשות והרגל, וזהו מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ היינו שהנר יאיר על כל צעדה שהוא בכוונה לשם שמים, ומה שנאמר עד דכליא רגלי דתרמודאי היינו שישלם הבירור בין ישראל כמבואר במס' יבמות [ט"ז:] כי שיתא אלפי קשתי העמידו, היינו נתערב מזרעם בין ישראל ועיקר אריכות הגלות הוא מזה, וכשיתברר אז יהיה רצון הש"י מפורש, וזהו משתשקע החמה, כי חמה רומז על כללי ד"ת, ולעתיד לא יצרך לכללים רק הש"י ישפיע לכל אדם בינה מפורשת בכל פרט מעשה, וזה אמרם נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. נר חנוכה הוא כנגד נפש, וסוכה נגד עולם, ומבוי נגד שנה, כי בזמן הוא יום השבת המובחר.
“What is Chanuka?” (Shabbat 21b). It is written (Tehilim, 119: 105), “Your word is a candle to my feet, and light for my path.” “A candle to my feet,” meaning that God bestows the words of Torah in a way that “His Sovreignty in all of His dominion” (Tehilim, 103:19) is recognized in each detail of action. “A light for my path” means that God illuminates a special recognition also in a general way, for “the kingdom is His.” (It is written this way) because a candle is something specific, and light something general. God created the world in general, and divided it into three categories—time, place, and person. It is written (Tehilim, 139:16), “He fashioned days, and it is in one of them” (usually understood that when He created each of the six days of creation He knew everything, every detail, that would ever happen in that day for all time to come).
This means that in these three categories, He chose in particular the choicest element through which to illuminate in a revealed way a specific light and the recognition of His sovereignty, may it be blessed. In the category of place, He created the world in general, where the land of Israel is sanctified above the whole earth. (See Mishna Kelim, Ch. 1:6.) Jerusalem sanctified above all the land of Israel, the five-hundred-square cubits of the temple mount sanctified above Jerusalem, and the courtyard and chamber sanctified above them all. In this very place He commanded to light the Menorah in order to illuminate this particular recognition in this specific place. In the category of time He created the six days of creation, in particular the day of Shabbat, and then we also find the commandment to kindle the light of Shabbat. In the category of person He chose specifically the nation of Israel out of all the nations. For now, until the final birrur (clarification) in Israel, He chose the tribe of Levi, and among them the Cohanim, and among them the High Priest, and gave him in particular the commandment to light the Menorah.
In the days of the Hasmoneans, the Holy One, blessed be He, shone into them from the illumination of the future, for at that time he merited Malchut, sovereignty. And so it is that in the future Moshiach ben David will reveal this illumination when the birur is complete and the chosen tribe is Yehuda. So then, when the Hasmoneans merited this Malchut, the light of the recognition of the chosenness of each individual soul in Israel was greatly increased. As a result from the miracle of the Menorah, an individual candle (illumination) was established for the chosenness of each individual soul in Israel.
This is as King David said (Tehilim, 87:6), “God will count, when He writes down the nations, and for Zion He will say each one born to her.” “Count, when He writes down the nations,” for with the nations, God’s Providence is only for the endurance of the species, like other parts of creation. “And for Zion He will say each one born to her” is that for Israel the Providence of the Holy One, blessed be He, is for each individual soul, each one born to her. The verse continues, “and He will establish her at the highest,” means that for every one born to Israel, immediately upon birth, there is a recognition that the choicest soul has been born anew, and this is as it is said, “a candle for every one.” This is the difference of opinion between the house of Shammai and the house of Hillel, meaning just how the final birrur, refinement, will be in Israel, and how to light the Chanuka candles, which hint at this. The house of Shammai asserts that we light all eight on the first night, and remove a candle each night, like the (13) bulls (on the first day) of succot, (each day decreasing by one, until 7 were offered on the last day.) This represents how the birur destroys the waste, decreasing and continuing until the Kedusha (holiness) remains, completely clarified. The house of Hillel asserts that we add and continue, adding a candle each night, for here the principle is to cause the Kedusha to spread forth at all times, and this in and of itself nullifies the waste.
This is also the meaning of the Halacha for the time of lighting the candles “from the setting of the sun until the foot [regel] finishes from the market,” meaning that (with lighting) no force of habit [hergel] will be found in any soul in Israel. This is the mitzvah to light it in the doorway of the house from outside, meaning that the candle—this recognition discussed above—should illuminate every step with intent for the sake of Heaven. And of what is said (Shabbat, 21b), “until the wood-sellers will leave the market [who would stay after everyone else had left to gather leftover wood],” which means, when the final birrur in Israel will be completed.
Concerning this it is explained in the tractate Yevamot (17b), “they established six thousand archers [who went and raped the daughters of Jerusalem at the time of the destruction],” meaning that their seed was mixed into Israel, and this is the principal reason for the lengthening of the exile. When this becomes undergoes birur, then God’s will will be explicit before us, and this is “from the setting of the sun,” for the sun hints at the principles of the words of Torah, and in the future these principles will not be necessary; rather God will cause an effusion of explicit understanding to each one in Israel for each specific action. This is as it is said, “a Chanuka candle that is placed above twenty cubits is invalid,” which is true for a sukkah and a mavoy (an open street or alley, concerning its width in the laws of Eruvin, symbolic Shabbat boundaries). (So for the three general divisions of existence) the Chanuka candle represents person, sukkah represents place, and the mavoy (in the laws of Shabbat) represents time, for the choicest of times is Shabbat.