מבוא השערים 10

החסידות כיון שעיקרה לא בשכל רק בהחסידים, בזיכוכם ועבודתם, לכן רואים שאחת מן גדלותי׳ הקדושות הוא ההשתלשלות, שבכל גדלותה וגדלות צדיקי׳ משתלשלת עצמה כפי השתלשלות הדורות. הלימוד שמקומו בספר ושם הוא נחקק, יכול להשאר על מצב אחד, וכל דור אם יעלה ואם ירד משיג כפי מצב השגותיו, והחסידות שמקומה בהאנשים ושם נחקקה, מוכרחה היא עמהם להשתלשל, לא ח״ו להקל באיזה דבר, כי אדרבה ככל זיכוך עצמותם והתקרבותם לקדושה דקדקו והחמירו על עצמם הרבה מאוד במסירות נפש ממש, ואי אפשר לשער את גודל פחדם ויראתם על חוט השערה, ובשביל זה תמיד ראו בעצמם פגמים וחטאים ואבן דאבן ששום איש לא עלה על דעתו לחשוב זאת לחטא,

Chapter 10⁵⁶³In the concluding chapter, R. Shapiro outlines the pressing needs of the time, and sums up his proposals for the reinstatement of kest, of the holy fellowship, and overall, for a renewed and focused training of avreikhim.
Since the essence of hasidism is not in the intellect but rather in the hasidim themselves—in their purification and avodah—therefore, we see that one expression of its great holiness is in its unfolding (hishtalshelut). That is, its greatness and that of its tzadikkim unfolds in accordance with the unfolding development of the generations. While [the meaning of] textual learning is in a sense fixed, each generation grasping it in accordance with how high or low it is, hasidism, whose locus is in people, inscribed in them, must ipso facto develop and unfold with them. This is not in the sense of being lenient with them, God forbid. On the contrary, they [the hasidic masters] were extremely meticulous and stringent with themselves in their entire process of purification and coming close to holiness. They literally ‘gave over their lives’ to it, and it is impossible to surmise the extent of their reverence and fear, ‘for a hair's-breadth.’⁵⁶⁴See Talmud Yevamot 121b.: “God judges those surrounding Him to the hairs-breadth.” This is why they always saw themselves as deficient sinners, on account of [minor transgressions,] ‘dust of dust’⁵⁶⁵Talmudic idiom for traces of sin. See, for example, Talmud Bava Batra 165a. which no one else would consider sins.

וזקני הצה״ק הרבי ר״א זצוקל״ל אמר פעם על עצמו שח״ו הגיהנום לא ישפוך לו על חטאו שעשה היום, והוא שהפסיק בין הודו לבין ב״ש לשאל על שם החולה אשר הזכירו לפניו, מפני שעל פי נוסח אשכנז כבר אסור להפסיק בהודו כיון שכבר הקדימו לאמר ברוך שאמר. ורק בזה נחה דעת קדשו על שלצורך חולה הפסיק ואין לך שעומד בפני פקוח נפש.

My holy and righteous grandfather R. Elimelekh of blessed memory⁵⁶⁶Apparently, the reference is to his ancestor R. Elimelekh of Lizensk. once said about himself that, God forbid, Gehenna itself would not suffice for the sin he committed that day—to wit, that he interrupted his prayers between [the morning prayers of] Hodu and Barukh Sheamar when he asked for the name of the ill person they had mentioned to him—for according to Ashkenazic rite, it is forbidden to interrupt in Hodu since they had already said Barukh Sheamar.⁵⁶⁷Either R. Elimelekh was praying according to the Ashkenazic rite himself, or—more radically—he was praying the Sephardic rite, and thus could have spoken, but since in a different rite speaking at that point was prohibited, he held it forbidden for himself as well. Regardless, it was a relatively minor transgression, and yet he weighed it with immense severity. His mind was only put a bit at ease because he interrupted for the sake of an ill person, and nothing trumps saving a life.⁵⁶⁸This story reinforces the prior point, to wit, the progressive unfolding of revelation unto the hasidim themselves was in no way lenient or accommodationist. R. Shapiro continues on to explain what, then, he intends when claiming that the revelation in a sense ‘fit’ the hasidim.

רק ההשתלשלות היתה להוריד את הסולם להמצב שירד הדור כדי שיוכל לשוב ולעלות, ולמצוא בכל פעם אופנים לפי דורם לתקנם, למשל לימוד הקבלה שכמעט חוק חקקו המקובלים שרק מי שמסתגף בסיגופים כפי שסדרו ונמצא בספ״ק, ומרחק את עצמו מן העולם, ועושה את התשובות שגבלו בקדשם, רשות לו ללמדה, ג״כ מקיל בספר הק׳ סור מרע בההוספות מהצוה״ק בעל מחבר בני יששכר, ואומר שיש כמה אנשים חלשים שאי אפשר להם לקיים כל אזהרות כל ימי חייהם. וכן סתם בענין התיקונים שעלינו לתקן בתשובתנו לד׳. רואים שכיון שהדורות ירדו בכחם ומוחם, הקילו צדיקינו בענין התיקונים עילאים מה שפגמנו למעלה, ובכלל לא יכבד האיש את תשובתו לתקן את העבר שלו, ורק מכאן ולהבא ישתדל ויתאמץ לעבוד את ד׳,

[Returning to the main point,] there was thus an unfolding, lowering the ladder to the state that the generation had become lowered to, in order that they could then climb up higher, and to each time find ways to rectify them according to their generation’s state. For example, regarding the study of Kabbalah: the kabbalists virtually legislated that only one who afflicts himself as they prescribed and as presented in the holy works, who distances himself from the world, and performs the acts of repentance which they defined, is allowed to study Kabbalah. Yet in the holy work Sur Mera, with the additions of the holy righteous author of Bnai Ysoskher,⁵⁶⁹R. Zvi Elimelekh Spira of Dinov, late 18th-mid 19th century. he is lenient, saying that there are some weak individuals for whom it is impossible to fulfill all these prescriptions for their entire lives. On a more basic level, regarding the rectifications which we must do as part of our repentance to God, we see that the generations have descended in their capacities and consciousness. Thus, our righteous ones have been lenient regarding the rectifications for one’s past’s sins which have damaged the supernal worlds, leaving him to instead expend vigorous effort going forward to serve God.⁵⁷⁰These are examples of the differing demands of avodah for different generations, in accordance with the differing degrees of ‘unfolding’ into the hasidim of each period.

בספר הקדוש אמרי אלימלך מכ״ק אא״מ ההצוה״ק זצוקללה״ה בפ׳ ויצא איתא בשם א״א זקני ההצוה״ק זצוקללה״ה ממאגלניצה שאמר בשם אא״ז הרהצוה״ק המגיד זצוקלל״ה שהאדם הרוצה לשוב בתשובה שלימה לפניו ית׳ וכו׳, ולבל להשים מגמתו לתקן מיד אשר פגם למעלה, אך בראשונה יראה לברוח מעתה מהיצה״ר הרודף אחריו וכו׳ וכאשר תיקן כל מדותיו אז יתקן פגמיו ע״ש, ובספר הקדוש בית אהרן גם מבאר בפירוש שהא שהתשובה כעת היא רק מכאן ולהבא, מפני השתלשלות וירידת הדורות היא, וז״ל הק׳ בליקוטים, בשם הרש״ך זצוקלל״ה וכו׳ שיעור תיובתא סגיא שלא יצאו ד׳ מינוטין בלא הרהור תשובה, ואנו אין זאת בכחנו, רק לקיים מאמר זוה״ק פ׳ שלח קם בצפרא מברך כמה ברכאן אנח תפילין ברישו׳ וכו׳ עכלה״ק.

In the holy work Imrei Elimelekh from my holy master and father the Rav of blessed memory, Parshat Vayetzeh, it says in the name of my grandfather the holy righteous Rabbi of Mogielnica of blessed memory in the name of my great-grandfather the [Kozhnitzer] Maggid of blessed memory, that a person who desires to truly repent to God...should not first focus his efforts on rectifying that which he has damaged Above, but should first flee from the evil inclination chasing him now...and when he has rectified all his traits, then he can rectify the damage. And in the holy work Beit Aharon he explains that the fact that repentance nowadays is only focused from the present forward is because of the unfolding and descent of the generations. Here are his words in the anthology, in the name of R. Shlomo Karliner: “In order to achieve full repentance, four minutes may not go by without thoughts of repentance. Yet we do not have this capacity so we fulfill the words of the Zohar Parshat Shelakh [which reads]:’ When one awakens in the morning, he should make several blessings, placing his phylacteries on his head…”⁵⁷¹That is, since in our generation we do not have the capacity to constantly repent (for our wrong doings), R. Shlomo of Karlin recommends instead focusing on performance of daily positive commandment, basing himself on the Zohar.

ובדברי התחזקות שם זלה״ק תשובה צוא מתקן זיין בעולמות העליונים איז ניט אונזער ערך, אונזער תשובה איז צוא מתקן זיין זיך אליין אלהבא וכו׳, מיט איין שטיקעל פרישקייט קען מען אלף אריבער גיין וכו׳. ווארים מען זאלל ווארטען ביז מנין וועט פאריכטעין, איז ניט היינטיגע כחות אין מחות, וכו׳, תשובה און אינזער ערך טייטשין מיר סור מרע ע״י ועשה טוב, ועוד, אז מיא ציהט ארויף אויף זיך קדושה, ווערט מען ממילא אוועך גיצויגין פון שלעכטץ וכו׳ ע״ש.

And (further) in his words of inspiration there: “Our repentance is to repair oneself alone regarding what is to come...With a bit of vim and vigor, one can overcome anything...Because waiting for [the right time] to perform self-repair is not in the capacity of contemporary consciousness, as most of what it’s [trying to] work out within is wandering and lost...Repentance, in our scope, we can translate from [the verse] “Turn from evil” by means of “do[ing] good...” When one draws up holiness into the self, one is, as a matter of course, drawn away from wickedness.”⁵⁷²Translation by Joshua Schwartz; see n389, above.

ומשכש״כ אנו עתה, שעיקר הדיבורים אשר צריכים לדבר בחסידות, ועיקר הספרים אשר בעלי המחברים צריכים לחבר היא בהתרחבות החסידות, יותר מאשר בהתעמקות בה. גם בנגלה שבתורה כך הוא, הן אמת שהבן תורה שכבר מלא כרסו בתורה, הוא כאשר מוצא במפרשים יותר התעמקות ורואה גמרא, רש״י ותוספות שכליות יותר עמוקות, יותר חשקו מתעורר להתמיד בתורה, אבל האם יועילו שכליות העמוקות, לנערים העוזבים את לימוד התורה מפני שאינם רוצים או אינם יכולים להתאמץ ולהתיגע בה. והאם נתקן את עזיבתם ונקרבם לתורה ע״י שנוסיף לחבר להם חיבורים ביותר התעמקות, אם רוצים להועיל להם אז צריכים לחבר בשבילם חיבורים בהתרחבות והתפשטות התורה, שנקל להם מתחילה אף במעט יגיעה להבין את דברי הגפ״ת, ואז כאשר יטעמו ויראו כי טובה היא, גם יתאמצו ויתיגעו אף יתעמקו. כן הוא גם בחסידות, עתה צריכים להתשלשל לפי הדור, כי מה יעלה לנו כאשר נדרוש להם דברים עמוקים מרזי עולמות החסידות, אם לא יבינו, ואם יבינו רק בשכלם לבד תשאר הבנתם ולא יתאמצו להתקדש ולהתקדש ולהעשות חסידים בכל עצמותם.

This is all the more true for us, for whom most of the things we need to speak of in hasidism, and most of the books which need to be written, regard the breadth of hasidism rather than its depth. This is so regarding the revealed facets of Torah as well.⁵⁷³R. Shapiro now applies the notion of unfolding to questions of curriculum and educational foci, such as breadth versus depth of study. It is true of a student of Torah who has already filled his belly⁵⁷⁴See Maimonides, Laws of the Foundations of the Torah 4:13. with Torah, that when he discovers greater depth in the commentaries and sees deeper insights in the Gemara [Talmud], Rashi and Tosafot, his desire to diligently engage in Torah is aroused. But will deep insights help the youth who have abandoned Torah study because they do not want or are unable to strengthen and expend effort in it? Will we rectify this abandonment and draw them close to Torah by adding books with greater depth? If we want to benefit them, we must write books with greater breadth of Torah, which will make it easier from them from the beginning, with minimal efforts, to understand G’R’T [Gemara, Rashi, Tosafot]. Then, when they ‘taste and see that it is good,’⁵⁷⁵Psalms 34:8. they will expend effort and toil, even in depth. The same is true with hasidism: Now we must unfold and develop along with the generation; for how will it help us to teach them from the deep secrets of hasidism, if they will not understand them? And even if they do, it will be only with their intellects, for they will not expend effort to become sanctified, to become hasidim, with their entire selves.⁵⁷⁶The strategy of merely increasing traditional learning as a bulwark against attrition is therefore deemed either totally inefficacious or, at best, insufficient.

עוד זאת בענין ההתרחבות שצריכים עתה לעסוק בין בדיבור ובין בחיבור, כי חז״ל אמרו במדר״ר שה״ש פ״ב, אמר ר׳ יצחק לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה, א״ר לוי לשעבר היהת פרוטה מצוי׳ והי׳ אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצוי׳, וביותר שהם חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות עכ״ל המדרש. ומה נענה אנן במצבנו מצב ישראל האיום כיום, אשר צרותינו לא מאורעות הבאות רק לפרקים בלבד, רק תמידיות הן לנו, ותוקפות אותנו מן הבוקר עד הערב ומן העבר עד הבוקר.

Furthermore, regarding the matter of the need for breadth with which we must occupy ourselves now, both in speech and writing: Our sages said in Midrash Rabbah on Song of Songs Chapter 2: “R. Isaac said, in the past the Torah was the focus, and people requested to hear Mishnah and Talmud; now that Torah is not the focus, they request to hear Bible and Aggadah. R. Levi said, in the past when there was money, one desired to hear Mishnah, Halakha, and Talmud; now that there is no money, and all the more so when they are ill from the servitude, they only request to hear blessings and consolations.” What then will we reply, in Israel’s horrific current state, with constant troubles rather than occasional ones, attacking us from morning to night and night to morning?⁵⁷⁷Here and in the coming paragraphs, one might imagine R. Shapiro composing or editing this text while in the Warsaw Ghetto, his world burning around him and his loved ones being killed. The shift in tone, from rather abstract to one of searing pathos, brings the text, and the urgency of its message, to its climax.

חשך השמש בעדנו, אף אויר נשימתנו הורעל ח״ו להרעיל את גופנו ולשרוף את נפשנו, כאילו אין מקום בעולם בעדנו.

The sun has been darkened to us, and even the air we breathe has become poisonous to our bodies, inflaming our souls, as if there is no place in the world for us.

חז״ל אמרו [במדבר רבה ב׳] שהמפות אשר לדגלי השבטים ביציאתם ממצרים היו צבועות כל אחת לפי מהותו ועמידתו של השבט, ועתה אם אמרנו אנו לעשות לנו דגל במפה צבועה לערך גלותנו וצרותנו, הי׳ עלינו לעשות מפה אשר חצי׳ במו אש שרופה, וחצי׳ הנשארה במוחי ילדים משוחה, ודם אנשים ממנה מטפטף.

Our sages said (Bamidbar Rabbah 2) that the flags of the tribes when they left Egypt were colored in correlation with the essence of each tribe. Were we to make a flag colored in accordance with the state of our exile and troubles, we would have to make half of it like burning fire and the other ‘anointed’ with children’s skulls, human blood dripping from it.

חבל תמיד בכל צרותינו עכ״פ מקלט הי׳ לנו, בארץ הזאת הכונו בזונו ואת דמינו כמים שפכו, ובאחרת חורי׳ ושרי׳ היינו, ואם רק את גדול ארץ הדמים עזבנו, על כפים שאונו ואל מלכי׳ בהלל הביאונו.

And yet, in all our troubles, there has always been a refuge for us. In this land they beat and plundered and spilt our blood like water, while in another we were princes and rulers; had we left the land of blood, they would lift us up and bring us to their kings with song.

לא כן עתה כל העולם כמעט עלינו קם, זה את הגזן לעיני כל עלינו ירים, וזה מן הצדה בחנותו לדקרנו יארב. זה יגרשנו ובקול רוצח צורח עלינו ירעם, לכו זרים מגבולי, וזה את דלתות ארצו בעדנו יסגור, לאמור אל תעיזו גרים גרורים את אדמתו לפסוע. כל עם במנוחתו ישקוט, בדשן ארצו יתענג ובטובה ישמח, ואנו מושחרי פנים ומובהלי לב מטולטלים, ובפחד וצרה, ביזה וחרפה נרדפים, ואין מנוס, כל רגע מסוכנה לנו, וכל בוקר בצרות חדשות מבקרנו.

This is not so now, when virtually the entire world has risen against us—this one raising the ax against us, the other plotting to ambush us. This one expels us, and with a murderous cry screams ‘Get out, strangers, from my borders!’ while the other closes his doors to us, saying ‘Do not dare, vile strangers, to tread on my land.” Every nation rests in comfort in his portion, enjoying the dew of his land, gladdened with goodness. And we, with blackened faces and bewildered hearts, are moved about; with fear and trouble, shame and disgrace we are chased, with no refuge. Every moment is dangerous, and each morning greets us with new troubles.

ואם צרות גופנו ג״כ מרות וקשות עד בלתי נשוא, צרות נשמתנו וחילול קדושתנו לא קלות מהן הן, התלאות והטרדות משעממות את מוחנו ומחלחלות את רוחנו. אין בנו לא תורה ולא התאמצות בה, לא מוח ולא להב, אף עצמותנו לא בידנו הם, כאילו בעל כרחנו מן רוחות רעות אנה ואנה נסחבים, ומן סערי זעף מושלכים. ואם בכל ירידותינו תמיד ילדינו היו תנחומותינו לאמרו תנה ילדינו לד׳ המה, ומטעי קודש עוד את כל העולם לגן אלקים יהפכו, עתה ח״ו לגעגע את שרידם הם עומדים, כי הם בפתוי אף באונס מאתנו נשדדים. ומרוב חרפה ורמיסת רוחנו, אף בחורנו אשר במסירת נפשנו לתורה גדלנו ול׳ הקדשנו, בשאט נפש אותנו עוזבים, אל מחנה אויבי נשמתנו נספחים, ואל מהרסי תורתנו נתוספים.

And if the troubles of our bodies are unbearably bitter and difficult, those of our souls and the vitiation of our holiness are no less so. The troubles dull our minds and soil our spirits. We have no Torah nor engagement with it, no mind nor passion. Even our very selves are not in our control, as if we are blown about by evil spirits against our will, indeed, blown about by angry gusts. If only, despite all our descents, our children could be our constant comfort, so we might say ‘Behold, our children are [dedicated] to God,’ these holy saplings eventually turning the whole world into the garden of God. But now, they stand to be undermined, because they are stolen from us by seduction, if not by force. To our great shame and trampling of spirit, even our youth who we have raised with great sacrifice to Torah, sanctified to God, abandon us with disdain. With disdain towards us, they are swept up into the enemy’s camp, joining ranks with our Torah’s destroyers.⁵⁷⁸As they join the ranks of competing ideologies.

אנא ד׳ חוס נא על קדושת כבודך, ורחם עלינו וכל עוד רוח בנו תמהר להצילנו. הן תראה בזה את גדולתך, ואת כחך הגדול בזה תודיע, אשר שה אחת בין כמה זאבים יתקיים, אבל נא ד׳ האם אומה אחת מן אומות העולם הכירה והתפלאה מן כחך הגדול הזה, ומי מהם פנה אליך לעבדך אחרי הראותך בתלאותינו את גדולתך זו. כי מי יקדיש עצמו לעבודה זו אשר עובדי׳ בחימה שפוכה כ״כ מוכים ונפצעים. ומי מהם יערוג להחשב בין הבנים, אשר כל חייהם כאילו הוקדש רק לרוות דם רוצחי נפשם, ולהולל את שמחי רעתם מטרתם האחת היא.

Please God, have mercy on Your holy glory, and upon us, and send a hasty spirit to save us! Show Your greatness and make known Your great power, how You can save one sheep among many wolves. But please God, is there any nation which has recognized and been astonished by this great power? Who among them turns to serve You after you show Your greatness in our travails?! For who would dedicate himself to such a service whose observers are afflicted and wounded with such flowing anger? Who among them will yearn to be counted among the children whose entire lives are dedicated to giving over their blood to their murderers, whose only purpose is to cause their haters to rejoice?

ודא עקא שגם האברכים אשר אחד מני רבבה, מדם ואש ותמרות עשן מוצלים, וברוב נפלאותיו הפליא ד׳ להשאירם לנו שיהיו מוכשרים להעשות למאורי אור, אף לזולתם בחשכת השאול יאירו, גם הם לא יתאמצו להגיע אל פסגת רמתם אשר יעד אותם הא-ל המושיע, ולחשוף את גחלת אש מזבח של מעלה אשר בחבם טמן. רק בשטחיות ובעבודה קלה הם משתפקים, ואם בלימוד הפשוט עוד ימצאו אחדים אשר יתאמצו להתעמק ולעיין, בעניני החסידות והעבודה כמעט אפס המתיגע בכח והמתאמץ במוח, ואם בלימודם השטחיות בספרי קדושי החסידות בענין יותר עמוק או מעט קבלה יפגעו, כבר ידלגו, ובלא הבנה עליו יעבורו. הן יתברכו להגיע אל עומקה של התורה ועבודת החסידות ואל רום גבעותן, אבל כיון שלא ינסו להתאמץ ולהתיגע איך ידעו מה היא תורה ואיך יטעמו טעמה של החסידות.

Here is the rub: even the avreikhim, the one in a thousand saved from ‘blood, fire, and clouds of smoke’⁵⁷⁹Joel 3:3. and by God’s great wonders, prepared to become illuminations of fire, even illuminating for the other’s in the darkness of the underworld—even they do not strengthen themselves to arrive at the pinnacle which God the savior has appointed for them, to reveal the heavenly altar’s coals which [burn] inside them. They suffice with superficiality and easy avodah. Even if in straightforward learning there may still be found individuals who strengthen themselves to study in depth, when it comes to hasidic matters and avodah there are almost none who strive with force and strengthen of mind. If, in the course of their superficial study in the hasidic books, they encounter something deeper or a bit of Kabbalah, they skip it, passing it by without comprehension. They are blessed [with the ability to] arrive at the depth of Torah and hasidic avodah and their heights, but since they do not try to strengthen and exert themselves, how will they know what Torah is, and how will they taste the flavor of hasidism?

הן צריכים אנו לבקש ולהתחנן לפניהם, לקרוע את בשרנו מעלינו לרעש ולזעק בקול, עד שכל לבבות ישראל יתנועעו. הוי אברכים פלטים יחידים, אוצרי ישראל ותקותו, את שארית תקות ישראל לא תאבדו בעצלותכם, ואת זיקא האחרונים ח״ו לא תכבו בהתרפותכם. אבל האין גם חובה עלינו להקל להם דרכם אל דרך הקודש, ולא בתוספת עמקות לבד בדברי קודש משלימים את חובתנו אנו עתה, אף לא בתוספת הבנה לבדה, רק גם בהרכנת הקודש אל הבאים להתקדש, ובהקלת חינוכי העבודה אל הבאים לעבוד, חובה עלינו לבקש ולמצוא לפניהם אופנים ודרכים אשר על ידם יקל להם לשוב אל קדושתנו ועבודת החסידות אשר לנו מאז.

Indeed, we must beseech them, tearing our flesh from upon us with a noisy cry, until all the hearts of Israel are moved “Ho, lone, surviving Avreikhim, Israel’s treasure and hope! Do not squander Israel’s remaining hope with your laziness, nor let its last flickers extinguish with your recalcitrance!” And yet, is there no obligation upon us to ease their path to holiness? We will not complete our duty via additional depth in the holy books, nor additional intellectual understanding alone. We will do so only by inclining the holy to those who come to be sanctified,⁵⁸⁰Note that this is the role ascribed above by R. Shapiro to the prophets: inclining the heavens downwards towards the earth and its inhabitants. He explicitly presents it as an aspiration for his reader, the avreikh and spiritual leader in training. and by easing the initiation into avodah of those who come to serve. It is our duty to search out and find for them means and paths through which it will be easier for them to return to our holiness and our hasidic avodah of yesteryear.

יפסיעו נא פסיעה קטנה אחר פסיעה קטנה, עקב בצד אגודל, ופתאום יאירו עיניהם וישמחו לבביהם מאור התורה ונוגה החסידות אשר יבהיק לפניהם.

Let them take one small step after another, toe to heel, and suddenly their eyes will be enlightened and their hearts joyous from the light of Torah and hasidism which will shine before them.

בספר הקדוש בית אהרן לפסח איתא, אהוביי אחיי תאמינו לי והוא מלא בכל הספרים, אשר מה שהיו צריכים הצדיקים הראשונים להשיג בכמה ימים וחדשים, אפשר כעת לתקן בשעה אחת, מחמת שכעת העולם הוא יותר בשפלות וכו׳, חס הקב״ה על עולמו ומוריד קדושתו למטה עכ״ל הק׳. גם הוא ית׳ משלשל את קדושתו מפני ירידת הדור, וגם צדיקינו התאימו את העבודה לפי הדורות כדי להעלותם ולקדשם, ובעקובתיהם הקדושים צריכים גם אנחנו ללכת, ועיקר הדיבורים והחיבורים צריכים להיות בהשתלשלות והתרחבות, ואם קשה לנו עתה בעבודת הבינונים לכבוש גם את הסט״א בעצמה, עכ״פ את יסודותינו, כחינו והרגשותינו נגזול ממנה ונשעבדם לקדושה. ולא שנשעבד בבחי׳ אתכפיא לבד, וכאשר נפסיק על רגע, שוב ישעבדם הסט״א לרעתה, כהשאלה אשר שאלנו, לא כן הוא, רק גם בחי׳ אתהפכא נפעל בזה וחלוקים מהם לקדושה יתהפכו. כי כנ״ל דרכים וסדרים להם אשר על ידם נכבוש אותם,

In the holy work Beit Aharon, on Passover, it says “My beloved brothers, believe me—and the holy books are full of this—that that which the earlier righteous ones could only grasp in a few days or months, it is now possible to rectify in one moment. For the world has now descended to a lower level… and the Holy Blessed One has had pity on his world, lowering His holiness below.” He lowers His holiness because of the descent of the generation; so too, our tzaddikim have correlated our avodah with the generation’s state, in order to raise up and sanctify them. We must follow their footsteps, and our primary focus in speech and writing must be composed in the vein of ‘unfolding and lowering.’ If it is difficult for us now, in our avodah of average people,⁵⁸¹A reference to Tanya’s aforementioned focus on the benoni, the spiritual state of the average or middling individuals, discussed above in chapter 9. to conquer the other side itself, nonetheless we shall steal back our foundations, capacities, and feelings from it and put them in service of the holy. [We shall do so] not only in the sense of subduing it, so that the moment we step the other side will return them to evil’s service, as per the query we posed above. Rather, we shall do so in the sense of reversal, turning a portion of them to holiness. For, as aforementioned, there are indeed rules and orders to them by which we can conquer them.

כי למה זה איש ישראל כאשר תפול מצנפתו מעל ראשו אף כשושן, תאחזה ידו אותה ותהדקנה. מפני שנתרגל בה מילדותו, א״כ איפוא כבר יש לנו חוק שע״י הרגילות כובשים את כחינו והרגשותינו שאף בלי ידיעתנו הם כפופים אף מהופכים לקדושה, עד שאי אפשר כבר להראש להיות מגולה, ומעצמנו עובדים את ד׳. ולמה יש רעיון שנחקק בקרבנו גם בלא רגילות, עד שגם בלא רצוננו דבוק הוא בנו ואי אפשר לנו להשתחרר ממנו, למשל, יש פחד אשר יתבהל האיש ממנו, אם רבה היתה התרגשותו, יפחד אף אם האיש או השריפה אשר הפחידוהו כבר בטלו ואינם. זאת אומרת שיש חוק, שבאם יתרגש האיש מאיזה התרגשות יותר, יחקק הרעיון בו הרבה אף נגד רצונו, א״כ כבר יש לנו עצה איך לחקוק מחשבה ורעיון טוב בנו, עד שגם בלא דעתנו נהי׳ תחת השפעתם, היינו ע״י התרגשות מרובה.

For why, when an Israelite man, when his head-covering falls off his head even while he is sleeping, his hand grabs it and refastens it? Because he has become accustomed to it from his youth. If so, we have thus encountered a rule: through becoming accustomed to something, we conquer our capacities and feelings so that they remain subservient or even turned into holiness even without our knowledge, to the point that it is impossible for the head to remain uncovered, and we serve God from our very selves. Further, why do some ideas which remain imprinted in our minds even without our being accustomed to it [by experiencing it regularly]? For example, if one has a great scare, if this feeling was great enough he will remain afraid even when the person or fire which scared him no longer exists. This indicates that there is another rule: if one feels some emotion especially powerfully, that thought will remain deeply imprinted in him, even against his will. If so, we thus have an etzah⁵⁸²Spiritual direction, advice, and/or strategy. as to how to imprint a good thought within us to the point that we will be under its influence even unknowingly, by great emotion.⁵⁸³Ostensibly, Hovat haAvreikhim was to be filled with such etzot and stratagems, which have just now been demonstrated to have great power, assuming one understands the ‘rules and orders’ of human psychology.

אם קדושינו מלפנים חוץ משפע הקדושה שהשפיעו הם וגם החברייא הקדושה ממרום, נתנו גם עצות גם פשוטות להרוצים להתקרב אליו ית׳ בחסידות כנ״ל, כמה צריכים עתה להשתדל ולמצוא עצות יותר מרובות לחבוש ולכבוש את כחינו, מדותינו והרגשותינו אף להפכם לקדושה. ולא לעשות רק רשימה יבשה של עצות בלבד רצוננו בזה, רק להכניס בעזרת השי״ת את האיש בפנימי נפשו וגופו שיכיר את עצמו ואת פנימיות נפשו וגופו ויביט עליהם וידע את חקותיהם, סדריהם, מוצאיהם ומבואיהם, ואז ידע איך לתת חח באפיהם ומתג בשפתותיהם לשמש בהם ולהכניסם בקדושה, ולא על זמן הזה שעובד בלבד, ויסתכן ח״ו בנוחו מעבודתו שמא ישיב יצרו לשוללם ממנו, רק גם יהפכם לקדושה. וזהו רק כאשר ידע ויכיר אותם, ואם לא ידע אותם, גם על שעה רק בקושי יכופם לרצונו.

If the sages of yesteryear gave, alongside the grace [shefa] from Above which they and the holy fellowship channeled, also etzot, even simple advice, to those who wished to come close to Him via hasidism, how much must we now try to discover more etzot as to how to capture and conquer our capacities, traits and feelings, even turning them into holiness. We do not wish to suffice with merely making a dry impression with this advice, but rather [desire that it] enter into a man, God willing, into his innermost soul and body, that he should recognize himself and his innermost soul and body. He should be able to look at them and know the ins and outs of their laws. Then he will know how to place a bit and bridle in their mouths in order to make use of them and direct them into holiness. This will be so not only during the times of avodah, resulting in the danger that, God forbid, his inclination might steal them back from him when resting from his avodah. Rather, he will turn them into holiness. This can only be done when he knows and recognizes them. If not, then it will be difficult to bend them to his will even for a short time.

למשל, הנה בהכה״א כבר התחלנו להכניס את עצמנו בעבודה זו, בהכרת, עצמנו, וחקי נפשנו, ובהם עם חקותיהם לכבשם, ובפרט בפרק ח׳ שם, שדברנו שכיון שחוק טבעי זה בנו שכאשר מביטים על מחשבה אחת שבנו, היא נמסת, לכן בחוק הזה נשמש גם כשמתבלבלת מחשבתנו בתפילה, שנביט על המחשבה שלא מן התפילה היא שנאחזה במוחנו. ע״ש. ועתה עוד נוסיף בזה, שע״י ידיעה זו נעמוד על עוד חולשה אשר לפעמים לנו בעבודה וע״י שנכיר את יסודה, נדע גם לרפואתה, הנה נודע מספ״ק גדלות וקדושת הציור אשר יצייר האיש את שם הוי׳ לנגד עיניו, בחי׳ שויתי ד׳ לנגדי תמיד וסימן לא טוב לו אם לא יוכל לציירו, ומה יעשה איש האומלל הזה שרוצה לציירו ואינו יכול, וכמו להכעיס ככל שרוצה יותר להתאמץ ולצייר את שם הקדוש, יותר יקשה לו, אף תמונת אות יקשה לו לראות, דואג הוא על זה וכבר מצחו מזיע וא״א לו, אבל הלא כבר תדע מן הכשה״א שגם תמונה הכי קרובה לך, של אביך, אחיך או בנך אשר תמיד וגם עתה הם בדמיונך כאשר רק תתחיל לחשוב, מה עתה בדמיוני, תמונת אבי, רוצה אני לצייר היטב את תמונתו, האם באמת תמונתו בדמיוני, אז תכהה תמונתו בדמיונך אף תחדל לגמרי, וככל שתרצה להתאמץ יותר לדמות אותם בדמיונך יותר תחדל תמונתם ממך לשעה זו, לכן כשעלה איזה תמונה הקרובה לו בדמיונו, והוא מתחיל לחשוב מה עתה בדמיוני רוצה אני לצייר היטב וכו׳, שמגביר על ידי זה את דעתו ושכל האנכיות שלו, אז כח הדמיון נעשה כהה אף חולף לגמרי.

For example, in Hakhsharat haAvreikhim we already began to introduce ourselves to this avodah, by recognizing ourselves and the laws of our souls, to conquer them—especially in Chapter Nine, where we spoke of how since our natural law is that when we look at one thought, it dissipates, therefore we should use this law as well when a thought interferes with our thoughts during prayer—that we should look at the foreign thought, seizing it in our minds. Now, we might add to this, that through this knowledge we can identify another weakness which we sometimes encounter in our avodah and, by recognizing its foundation, know also how to heal it. As is known from the holy books, one should envision the Tetragrammaton before one’s eyes, in the sense of ‘I place God before me always.’⁵⁸⁴Psalm 16:8. It is a bad omen for him if one wants but is unable to do so; and in an manner which seems designed to frustrate, the more he wants and tries to do so, the more difficult it becomes. It is difficult for him to even see the image of one letter, as he worries about this, his forehead starting to sweat and yet he is unable. And yet, do you not already know from Hakhsharat haAvreikhim that even the most familiar image of your father or brother or son which are always in your imagination, including now—when you begin to think ‘What is now in my imagination? The image of my father. I want to imagine it well. Is his image truly in my imagination?’ then the image will weaken in your imagination and cease completely. The more you want and try to imagine it the more it disappears. Therefore, when you fashion a familiar image in your mind and begin to think ‘What is now in my imagination? I want to fashion it well’ etc, thereby strengthening his consciousness and human intellect, then his imaginative faculty becomes weakened and completely passes away.⁵⁸⁵It is only by understanding this psychological truism that a hasid can realize that at some point, the way to achieve meditative focus is by avoiding meta-cognition of the meditation itself.

הן אמת שהאיש אשר נפשו קדושה וגם גופו, כחותיו ונטיותיו מתקדשים והולכים, אז אין שום מעצור טבעי וגופני מפריעים לו לצייר לו בדמיונו את שם הוי׳ ב״ה ככתיבתו בכל עת שירצה, כי רוחניות הקדושה מושלת עליו והשאר בטל לו, אבל מי שאין רוחניות הקדושה כ״כ מושלת עליו כי פגם אותה, אז היצה״ר שרוצה להפריע אותו מהלתקדש בציור קודש הזה של שויתי ד׳ לנגד עיניו, משמש ומתלבש עתה בטבע זו של האדם ומפריעו. וככל שיותר ירצה להתגבר ולצייר ויותר דעתו ושכל האנושי שלו מתאמץ ויוצא, יותר כח הדמיון שלו נחלש ויותר קשה לו לצייר את שם הקדוש. [הג״ה, לא ראיתי באיזה ספר עצה לזה]

Indeed, for one whose soul is holy and whose body, capacities, and inclinations are continuously becoming sanctified, there is no natural, bodily impediment preventing him from envisioning the Tetragrammaton with his imagination, whenever he wants. For the spirit of holiness governs him, and all else is subservient to it. But one who does not have this spirit governing him so much because he has damaged it, the evil inclination which desires to impede him from becoming sanctified through this holy fashioning of ‘I place God before him always,’ uses and is enclothed now in this person’s nature and impedes him. The more he desires to be strengthened and fashion it, the more his consciousness and human intellect is strengthened and expressed, and the weaker the imaginative faculty becomes and thus the more difficult it is to form the holy name.

בין חסידים הראשונים אם באה מעשה כזו לפני אחד מהם, נסע להרבי, אם נתן לו גם עצה לזה, או לא. שפע הקדושה של הרבי והחברייא וזמן הרב שישב החסיד שם, הי׳ בכחם לבטל את כח גשמיותו והרגשותיו עד שלא יהי׳ שום כח וסדר טבעי לעמוד נגדו, והאיש הי׳ יכול לצייר את שם הקדוש, וחוץ אשר טיהר הרבי אותו בשפע הקדושה, גם הוא בעצמו תיקן את אשר פגם.

Among the early hasidim, if something like this occurred to one, he would travel to the rebbe. Whether the rebbe would or wouldn’t give him advice on this, the holy influence of the rebbe and fellowship and the lengthy stay that the hasid would reside there had the capacity to nullify the force of his physicality and emotions until they had no power or natural ability to counter him. Then the man was able to envision the holy name, and besides the fact that the rebbe purified him with his holy influence, he himself [was able to] rectify that which he has damaged. [Note: I have not seen this etzah in any book].⁵⁸⁶It is unclear if this note is that of R. Shapiro or of his scribe. While the handwriting in the manuscript is that of the scribe, it is inserted into the text in the same manner as the other notes, which, prima facia, were authored by R. Shapiro. On the other hand, it seems odd that R. Shapiro would himself cite this etzah and then note that he does not know of its source. Perhaps his intention is that he knows on no written source, but had learned of the practice mimetically.

לא כן עתה שאין הרבי כהרבי ר׳ בער זצוקלל״ה וכמעט שאין חברייא, ואנו רק רוצים ומבקשים בזה להעמידה בעזרת ד׳, ואין נסיעת החסיד עתה כמלפנים כנ״ל.

This is not the case nowadays, when the rebbe is not like the rebbe R. Ber [of Mezeritch], may the memory of the righteous and holy be for a blessing; and when there is almost no fellowship—though we wish to reinstate it, with God’s help—and the hasid’s travel to rebbe is not as it once was.

עד כמה שהרי והחברותא והנסיעה כמו שהוא עתה, מוספת גם עתה קדושה והחסיד הנוסע נסיעות החסידות, קשה לאמור שכל עצמו וטבעו וסדר הרגשותיו יתבטלו לגמרי, למוד יצייר לו את שם הקדושה בלא שום מפריע, לכן צריך הוא לשמש בעצות יותר מאשר לפנים. וצריך הוא לדעת את סדר וחקי הדמיון הנ״ל ואז ישלול את החקים טבע הסדר והרגשותיו מן יצרו וישמש בהם לטובה כאופן עבודה הנ״ל. ואף אם ירצה יצרו לפרוע [להפריע] אותו בציור ודמיון הקדוש לא יוכל, כי לא יהי׳ לו במה לשמש, כנ״ל שהיצה״ר עוד לא הושיט ביד שלו מאכלות אסורות לשום חוטא ורק ביד החוטא משמש ומתלבש.

With the current state of the rebbe and fellowship and pilgrimages, though they do add holiness to the hasid who makes the pilgrimages of hasidism, it is difficult to claim that his entire self and nature and state of feelings become entirely nullified, such that he might immediately and without obstacle envision the holy name. Therefore, he needs to utilize more etzot, [coming] to know the ways and rules of the imagination. Then he can steal back the laws and nature of his feelings from his inclination and use them for the good, in avodah. Even if his inclination desires to disturb his holy imaginative visualizations, it will be unsuccessful, for it will have nothing with which to accomplish this. For, as explained, the evil inclination does not extend forbidden foods to a sinner with its own hands, but rather uses and is garbed in the hand of the sinner himself.

וכשיודעים את סדר וחקי נפשו וחסרונותיו אז נדע איך לכובשם ולהכניסם לקדושה, והגם שלע״ע לא ביארנו את כל סיבות ומניעות נפש הגופנית שבשבילן יקשה לו לצייר את שם הקדוש, ובפנים הספר מקוים אנו לד׳ שיזכנו לבארן יותר, מ״מ גם לע״ע כבר יכולים לתן לזה איזה תרופה, וכך היא רפואתו. הנה עיקר רצונו לצייר את השם הקדוש, לכן הציור השם אנכיותו ודעתו קשורים, וככל שמגביר את רצונו זה, גם דעתו ושכל אנכיותו מתגברים, ואת כח דמיונו מכהים, לכן יעזור את מחשבתו זו של ציור השם הקדוש, רק יתחיל לחשוב מדבר שאין רצונו בו, וכיון שאין רצונו בדבר הזה לא יקשה לו לחשוב בו, למשל, יחשוב מן הבעל קורא שקרא בתורה והוא עמד או ישב ושמע, והנה פתאום קראו אותו לתורה, [וישקיע את דעתו לצייר בדמיונו פרטי הדברים] מתחילה נתבהל מעט, כי זה לא כבר היתה לו עלי׳, [או מחשבות אחרות שהיו לו אז, יעלה עתה במחשבתו] ולא ידע אם ללכת אל התורה מצד הזה שעומד הרבי, או מצד האחר, ופתח את הספר תורה וקרא הבעל קורא והוא מסתכל בכל הפסוק ״וידבר ד׳ אל משה לאמור״ ומצמצם את רעיונו לזכור אם וידבר אלקים, או וידבר הוי׳ ראה אז בהפרשה שקראו לפניו, ובאופן זה יצייר את כל הפסוק וגם שם הוי׳ בדמיונו, מבלי אשר יפריעהו יצרו. ובלבד שתמדי שיקראוהו לתורה יסתכל היטב בכתב של התורה ושמות הקדושה ויחקקו במוחו ודמיונו. הרבה עינים והמון נתיבות ודרכים שונים ישנם בזה, גם את הדמיון בעצמו לחזק צריכים לימוד, כי איך ידמה האדם את ציור השם הקדוש ואת שאר הענינים האמורים בספ״ק ובפרט בנועם אלימלך, שיצייר לו כאילו רואה בעיניו ממש, אם כח דמיונו בכלל חלש, כמו שדברנו מעט מזה בהכשה״א.

When we know the order and laws of his soul and of his deficiencies, then we can know how to conquer and bring them into holiness. While it is true that we have not yet articulated all the physical causes and preventions of the soul which make it difficult to envision the holy name—though we hope to God that He merit us to explain them more within the book itself—nonetheless, even now we can offer some healing remedy. Behold, this individual’s primary will is to envision the holy name, and thus his ego [enokhiut], selfhood and consciousness are tied to this [effort]. As a result, the more he strengthens his will to accomplish this, the more his consciousness and human intellect are strengthened, weakening his imaginative faculty. Therefore, he should abandon this thought of envisioning the holy name, and begin with thinking of something not connected to his will. Since his will is not [implicated] in this [other visualization], it will not be difficult for him to envision it. For example, he should envision the Torah reader, with himself standing or sitting nearby listening. Then, suddenly, they call him up to the Torah [and he should invest his consciousness in imagining this in detail]. At first, he is a bit panicked, for he has never been called up before [or other thoughts which he had once had now arise in his mind] and he does not know whether to go up from the rebbe’s side or the other side. He opens the Torah and the reader chants, and he is looking at each verse—”And God spoke to Moses saying”—and he should focus his thoughts, trying to recall if in that passage it said ‘and Elohim said’ or ‘and YHV-H said.’⁵⁸⁷That is, he should focus on which particular divine name is employed in the verse at hand. In this manner, he will envision the entire verse as well as the Tetragrammaton in his imagination, without his inclination interfering. This stratagem will work as long as he gazes carefully at the words and the holy names each time he is called to the Torah, inscribing them in his mind and imagination. There are many diverse ways and paths in this vein. It takes study as well to [learn how to] strengthen the imagination itself. For how can one envision the holy name or the other things mentioned in the holy books, especially in the Noam Elimelekh “that he should envision Him as if he literally sees Him with his eyes,”⁵⁸⁸See Noam Elimelekh, Parshat Lekh Lekha. if his imaginative faculty is weak, as we have discussed a bit in Hakhsharat haAvreikhim?

אף סדר תיקון המדות צריך עיון בתוכיות הנפש והתגלותה בגוף, כי יש בהן אמהות, ותולדות, ואם ירצה להקדים תיקון מדה שהיא תולדה, לא יוכל לה או רק ירמה את עצמו, לחשוב שתיקנה ולא תיקנה, ואי אפשר לתקנה באמת כל עוד שהאם שלה המסבבת אותה לא נתקנה, ומה הנה מחשבות העוברות בקרב האיש שגם הוא לא ידע מהן, כמו שאיתא בספה״ק נועם אלימלך פ׳ וירא, אם מנפש הבהמיות הן, למה גם דעת האנושי שגם הוא מנפש הבהמי׳ לא ידע מהן, מתפללים אנו לד׳ שנדבר מזה בפנים הספר כי הכל נחוץ לדעת לעבודתו ית׳.

Even rectifying his character traits requires examination of the soul’s interiority and its expression in the body, for there are primary and derivative rules [to its functioning]. Thus, if he wants to rectify a derivative trait, he will be unable to do so, or will trick himself into thinking that he has rectified it though in truth he has not. For it is impossible to do so as long as its underlying root has not been rectified. As for identifying the thoughts which pass through a person though he is unaware of them—as is said in the Noam Elimelekh, Parshat Vayereh, and if they are of the animal soul, why does human consciousness which also derives from the animal soul not know of them—we pray to God that we may speak of this in the book. We must know all this in order to know how to serve Him, may He be blessed.

כאמור לא די׳ לו לאיש רשימה בלבד של עצות, רק צריך הוא להכיר את כל נפשו ודרכי׳, הרמב״ם זצ״ל בחה״פ אומר בקדשו שחולה הנפש צריך לרופא הנפש כמו חולה הגוף אל רופא הגוף, ובפ״א שם אומר בקדשו שכמו הרופא אשר ירפא את הגופות צריך שידע תחילה הגוף אשר ירפאהו כולו וחלקיו מה הם, ר״ל גוף האדם וכו׳ כן רופא הנפש הרוצה לתקן מדות האדם צריך שידע הנפש וחותי׳ בכללה וחלקותי׳ ע״ש. היינו שלא את נפש החולה ומחלותי׳ בלבד צריכים לדעת רק גם את הנפש הבריאה, הרגשותי׳, רחשי׳ וכל זעזועי׳, ואז ידע איך לשמש בה ולהכניס ולהפוך לקדשוה אף את גופו ונפש הבהמיית שלו, לא לשעת עבודה בלבד רק גם על תמיד.

As stated, it is not enough for one to have a list of etzot. Rather, he must recognize his soul and its ways. Maimonides says in the Eight Chapters that one who is soul-sick requires a soul-doctor, just like one who is physically sick requires a doctor of the body. In Chapter One, he says that just as a doctor of the body must first have knowledge of the body and its parts, that is to say the body of a person etc.., so too a doctor of the soul who wants to rectify one’s traits must know the soul and its capacities in general and particular. That is, one must know not only the soul of the ill person and its sickness but rather also the healthy soul, its feelings, murmurings and movements. Then he will know how to utilize them and enter and turn them into holiness—even his animalistic body and soul—not just during the time of avodah but rather continuously and always.

והנה כשמעיינים בנועם אלימלך פ׳ ואתחנן ד״ה השמר לך, מתפעלים מענין נפלא בזה, כי אומר בקדשו שאי אפשר להאיש לילך תמיד בדביקות ולחשוב רוממות א-ל ית׳ בלתי אם יתחיל לחשוב בהנפש שלו מ״ה הי״א נפשו, כיון שבחמשה דברים הנשמה שוה להקב״ה, וכשאין לו בה ידיעה גם בבורא ית׳ לא ידע, ע״ש, זאת אומרת שלא בלבד כדי לדעת את העצות איך להנהיג את עצמו נחוץ להאיש להכיר את נפשו, רק גם לעלות על ידה להשגה עילאה אי אפשר בלתי אם יכיר את נפשו תחילה.

When we examine Noam Elimelekh Parshat VaEtkhanan, s.v.Hishamer, we are moved by this wonderous thing—for he says that it is impossible for one to walk continuously in dveykut, contemplating God’s majesty, without first contemplating, using his soul, as to what his soul is. For in five ways the soul is akin to the Holy Blessed One,⁵⁸⁹Talmud Berakhot 10a. and if he does not know them he will not know the Creator; see further there. That is, it is not only necessary for one to be familiar with pieces of advice as to how to conduct himself in order to recognize his soul. Rather, in order to achieve elevated comprehension, he must know his soul first.

אבל זה אחד מן החילוקים המרובים אשר בין ידיעת נפשו לבין מקצת השגה בפעולות ונפלאות הבורא ית׳, כי אף שאמרו חז״ל שהנפש ממלא את הגוף כמו שהקב״ה ממלא את העולם, מ״מ הוא ית׳ אינו נתפס בגדר עלמין ולא מתפעל מן העולמות, משא״כ הנפש נתפסת ומתעפלת מהגוף ומנפש הגופני, כמו שאיתא בספ״ק מזה וכמו שדברנו מזה בהכשה״א פ״ב.

Yet this is one of the many differences between knowledge of one’s soul and even a small measure of comprehension of the Creator’s works and wonders. For though the Sages said the soul fills the body as the Holy Blessed One fills the world, nonetheless, He is not categorized as of the world,⁵⁹⁰That is, according to R. Shapiro, hasidism teaches panentheism (God is included within the creation but is greater and more than it), but not pantheism (God is identical with creation). and is not affected by it. The soul, however, is categorized with and effected by the body and the bodily soul, as is stated in the holy books and as we spoke of in Hakhsharat haAvreikhim, Chapter Two.

והיא אחת מן סיבות ההשתנות אשר בין נפש איש לאיש, חוץ מזה ששורש נפשו של זה יכול להיות גבוה משל זה, גם הגוף מסבב הרבה בזה, אם מזג גופו, אבריו מוחו ולבו יותר זכים, גם הנפש הנתפסת בגוף היינו בהם, ומתפעלת מהם מזדככת, או שלא מתעבה עכ״פ, ואם הם גסים ועבים, גם היא מתגשמת, ובשביל זה גם באיד אחד, יש השתנות, לא בפעולותיו לבדן רק גם בנפשו ואל הרי נפשו כשהי׳ רשע כהרי נפשו כשנעשה צדיק, ולא הרי נפשו טרם הכניס עצמו כולו לעבודה, אף אם רשע ל׳ הי׳, כהרי נפשו כשהכניס את כל עצמו לעבודה, ומה גדול המרחק בין דור לדור, חוץ מזה ששורשם חלוקים, גם פעולותיהם ומעשי גופם ונפשם אף דיבוריהם ומחשבותיהם, פועלים עליהם ומחלקים אותם. והוא הענין שהוצרך הרמב״ם ז״ל להוסיף לנו ידיעת הנפש על דברי הקדוקים הקודמים לו, והורה לנו שכדי לתקן את נפשנו ומדותינו, צריכים אנו גם להכיר ולדעת את נפשנו, מפני השתנות הנפשית אשר בדורותיו הוא, ומה נענה אנן, כשגופינו, נפשותינו ורוחינו ירדו כ״כ פלאים, שכדי לדעת איך לשלול את כחותי׳ ונטיותי׳ מן היצר הרע ולעבוד בהן את ד׳, וגם לעלות ע״י ידיעתה להשגה עכ״פ מעטת בנפלאות ד׳, צריכים להתאמץ ולרדת למצולותי׳ כפי שהיא עתה ולהכירה.

This is one of the reasons for the difference between individual people: besides the fact that the root of one’s soul might be higher than that of another, the body surrounding the soul has great effect. If the state of his body, limbs, mind, and heart are purer, then the soul within them and effected by them is purified or, at least, not hindered by them. If they are coarse and thick, then it too becomes more material. Thus, a person can change not only his in his actions but in his soul as well. When he is wicked, his soul will become different from when he is righteous; and his soul before he enters his entire self into avodah, even had he not been wicked, will be different from when he does enter his entire self into avodah. How great is the distance between generations—besides their distinct roots in God, their actions and deeds of body and soul, even their speech and thought distinguish them and divide them. This is why Maimonides needed to add knowledge of the soul to that which his predecessors taught us, teaching us that in order to rectify our soul and traits we need to recognize and know our souls, because of the change in his generation’s souls. And what then can we say, when our bodies and souls and spirits have so dramatically descended? In order to know how to steal our capacities and inclinations for the evil inclination and to serve God with them, and to raise up via this knowledge to at least a bit of God’s wonders, we must gird ourselves and descend into its depths, as it is now, and to recognize it.

לא שרוצים אנו בזה שילמד האיש מחלות הרוח ולהעשות מרופאי הנפש כמו אלו אשר בעולם, כרחוק מזרח ממערב רחוקים דרכינו מדרכיהם וידיעותינו מידיעותיהם. כי נודע אשר ידיעות טבע מהלוך הרעיונות, ההרגשות ושאר פעולות נפש האדם יכולים לדעת רק ע״י ההסתכלות בעצמו וברחשי נפשו, אשר יסתכל האדם יקשיב ויאזין להם, וגם ישמע מחבירו אשר ראו הם בשעה שתיירו את הנפש שלהם. כי לא הרי הכרת וידיעת הרעיונות ורחשי הנפש הנסתרות, כהרי הכרת וידיעת הגוף, שהגוף הבעין נגד הרוצה לדעת אותו, וכל אחד יכול למשמש, לנתח ולראות גוף את זולתו. לא כן היא הנפש, רעיונותי׳ והרגשותי׳ שאי אפשר לאחד להביט בשל השני, לכן רק בהסכלות עצמית היא נחקרת.

This is not to say that one should study diseases of the soul and become a soul doctor⁵⁹¹That is, a psychologist or psychoanalyst, who R. Shapiro speaks of disparagingly. like those in the broader world. Our way and understanding is as distant from theirs as is east from west. For, as is known, understanding of the nature of the progression of one’s thoughts, feelings, and other soul activities can only be accomplished by gazing at oneself and the movements of one’s soul, when one looks at them and listens to them, and by listening to others as they convey what they saw when they too ‘toured’ their own souls. Recognition of these hidden phenomena is not like that of the body, which is visible to all who want to know it and to feel, dissect, and see the corpse of another body. The soul is not like this; one cannot see another’s thoughts and feelings. Thus, it is examinable only by self-gazing.

וכיון שחוקרי העולם אשר את רעיונות והרגשות הנפש יחקורון ע״פ רוב אנשים בלא תורה הם, וישנם דברים אשר איש ישראל החרד לדבר ד׳ יפחד לעשותו, אף לחשבו בהרהור קל ח״ו ירעד, להם לחכמי הנפש אשר בעולם לא רעה היא ולפעמים עוד למעשה יפה תחשב, לכן רבים מהם רק ידיעות נמוכיות ורעיונות זוהמות בחקירותיהם מסתכלים, ובשביל זה לא מחשבותינו בלבד נבדלות ורחוקות ממחשבותיהם, רק גם נפשנו לא כנפשותם הוא, כי חוץ מזה שנשמת ישראל גבוה, וחלק אלק ממעל הוא, הלא גם הם מודים שהנפש נפעלת ממחשבות האיש, עד שישנם הרבה ממחלות העצבים שלא בחומר העצבים והמוח, יסוד וראשית מחלתם, רק מן מחשבות ורצוניות נסבכות ונפתלות אשר נסתבך האיש בהן, וכיון שהם על נפש כזו התפעלת מן גופניות ומחשבות בלא תורה זוהר וחסידות זה אלפי שנים מסתכלים, לכן את נפש האדם כרוחות רעות דנים ותהלוכות מזוהמים עלי׳ בודאים.

Generally speaking, the worldly scientists who examine thoughts and feelings of the soul are without Torah. There are things which an Israelite, fervent for the word of God, fears from doing or even casually thinking of doing, Heaven forfend, yet for the worldly scholars of the soul this is not considered bad and even sometimes positive. Therefore, many of them examine and study only lowly, filthy thoughts. Therefore, not only are our thoughts distant from theirs, but our souls are different; for besides the fact that the soul of an Israelite is higher—a piece of God above⁵⁹²See Job 31:2 and Tanya, Chapter 2.—do they not also agree that the soul is activated by one’s thoughts, to the extent that there are many diseases of the nerves whose source is not the material nerves and brain but rather confused and convoluted thoughts and desires which one gets caught in? Since they behold a soul, activated from physicality and thoughts unaffected by thousands of years of Torah, Zohar, and hasidism, they evaluate/judge the man’s soul as an ‘evil spirit’ investing it as full of filthy processes.

לא כן אנו עם ד׳ שזה יותר מג׳ אלפי שנה ד׳ ית׳ תשוקתנו, ובתורתו הקדושה ומצותיו הנעימות כל מחשבותינו, זהו יותר מוסר את עצמו לה וזה פחות, אבל כולנו מקטנינו ועד גדולינו, טפינו ונשינו, וכל איש ישראל קדושת ד׳ ונצחו, הוא תכליתנו ופסגת מטרת מחשבותינו. וכמה נביאים תנאים מקובלים וצדיקים טהורים שלח הא-ל הקדוש ממרום לקדש אותנו מבית ומבחוץ. והחסידות אשר גילה הבעש״ט זצוקללה״ה אשר עיקרה הוא לקדש גם את נפש החיונה אף הגופניות והגוף, מקדושת התיקון של עתיד, היש ח״ו לדמות את נפשותינו, גופינו, מחשבותינו, מדותינו, הרגשותינו וכל רחשי לבבנו שלנו, לשלהם, אם יש בהם מתחכמים המוציאים לעז על נפש האדם, רק על תל האשפה, פגרי המחשבות ורצוניות מזוהמות אשר הם זוהמו, מסתכלים, אף את ניצוץ הקדושה אשר בהם, תל נרקב הזה יכסה, ולהם בל יראה ובל ימצא. ואנו אף נפש הבהמי׳ שלנו, קדושה היא, ואותה, אף עקבותי׳, אשר בהן לנו היא הולכת, רוצים אנו לכל אחד בעזרת ד׳ ובעקבות אבותינו עד כמה שאפשר, לגלות, כל אחד את עצמו יכיר ועל עצמו למשול ידע.

This is not the case with us, the people of God, who for more than three millennia have desired God, all our thoughts on His holy Torah and pleasing commandments. True, some were more dedicated and some less—but all, from young to old, women and children, every Israelite, everyone’s ultimate purpose and pinnacle of intention was on God’s holiness and eternality. How many Tannaim, kabbalists, pure righteous ones did the holy God send us from above to sanctify us, inside and out? And then the hasidism which the Besht revealed, whose root is to sanctify the vital soul as well as physicality and the body, from the holiness of the days to come—how can we, God forbid, compare our souls, bodies, thought, traits, feelings, all the murmurings of our hearts, to theirs?! If they have scientists who cast aspersions on the soul of a person, it is because they gaze only a trash heap, corpses of filthy thoughts and desires which they have sullied! This rotting heap covers the spark of holiness in them, and for them it is not seen nor found. While as for us—even our animal soul is holy. We want to reveal all its step, and want for each person, with God’s help and following our ancestors as much as possible, to know himself and govern himself with knowledge.

העצות אשר תעלינה לנו מזה נחוצות ויקרות לנו, כי על ידן גם גופנו ונטיותיו אף מחשבותיו אליו ית׳ ישתעבדו, ולא להיות חרד בלבד רק גם להיות חסיד באמת.

The etzot which emerge from this for us are necessary and precious, for through them our bodies and inclination, even our thoughts, will serve God—not to be merely fervent, but to be a genuine hasid.

ומעתה אתה אברך חוץ מזה ששמעת מזוה״ק ע״פ סוד, גם בעצמך כבר הראת לדעת שהחסידות רק באברכים תלוי׳, כי לעבוד את ד׳ בשב ואת תעשה לבד, שלא לעבור עבירות ולקיים המצות, מוכשרים הזקנים יותר מן האברכים, אבל להכניס את כל חמימות התרגשות, התפעלות אף הדמיון האנושי אל בית ד׳ ויהפוך אותם לגדפון ולעוף בהם כמלאכי מעלה, האברכים בכח העלומים בעלי החמימות, התרגשות, התפעלות ודמיון אנושי, יותר מוכשרים. והאם עבודה כזו עם תרגוליו, אפשרים, אם לא לאברכים על שלחנות אביהם פנוים מכל מלאכה ומסחר.

And therefore, you, avreikh, besides those esoterica which you have heard from the Zohar, “as has been clearly demonstrated to you”⁵⁹³Deuteronomy 4:35. that hasidism is entirely dependent on avreikhim. For to serve God passively, by avoiding transgression and fulfilling commandments,⁵⁹⁴It is striking that R. Shapiro categorizes fulfillment of positive commandments alongside avoidance of violating negative prohibitions, terming both ‘passive.’ the elderly along with the avreikhim are capable. But to enter all our warmth, feelings, actions, and even human imaginative faculty into God’s house, turning them into wings and soaring as angels- for all this, avreikhim, with their warmth, feelings, actions, and human imaginative faculties, are more capable. Is such avodah, with its exercises, possible, if not for avreikhim supported by their parents, free from labor and business?

אבל אם חסיד כנ״ל תהי׳ בשחרותך אז גם אח״כ גם כאשר אל השוק תצא גם כאשר בחנותך תעמוד חסיד תהי׳, חסיד כזה אשר מעודו אבריו וגידיו חסידות שבעים וגדולה רטובים.

If [you], a hasid, will be free [from such material concerns while an avreikh], then thereafter, when you got out into the ‘market,’ even while you are standing in your shop, you will be a hasid, one whose very limbs and fibers are full with hasidism and soaked with holiness.

את הקוסט בעזרת ד׳ צריכים לחדש, ואברכים חסידים צריכים לעשות, ואת החברייא ליסד, ואת כל העולם לקדש ומעינות הבעש״ט זצ״ל החוצה יפוצו ואת ביאת המשיח בחמלת ד׳ בזה נקרב.

We must, with God’s help, reinstate the kest, and make hasidim- avreikhim, and [re]establish the holy fellowship—sanctifying the whole world, the Besht’s wells spreading forth, hastening the coming of the Messiah, with God’s mercy!

ומעומק לבי אני מתחנן לד׳, אנא אב הרחמן המרחם גם על בניו השפלים שלא יגרשו, ועל בני צדקיו, נביאיו ועבדיו שלא ידחו, רחם נא גם עלי וקרבני לקדושתך ולעבודתך, האר נא את עיני, אשר בקרבי ובסתרי נפשי יסתכלון, את כל נתיב לא ידעו עיט אל נפשי, אראה, וכל אורך ממנה לפני יגלה, ואליך אותה ואותו אשובה, ובהסתכלותו זאת גם זוכותי בעצמם יסתכלו, ובתשובתי גם הם ישובו, מהם גם אני אבנה, ובזכותם גם אני אזכה, בקדושתך כולנו נתקדש, ועל כולנו דרי מעלה ומטה כבוד מלכותך יתגלה, וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עלינו ויאמרו ד׳ אלקי ישראל מלך ומלא כל הארץ כבודו.

From the depths of my heart I pray to God: Please, merciful Father, who has mercy on his lowly children that they not be banished, and on his righteous children-prophets and servants—that they not be pushed aside. Have mercy also on me and draw me close to sanctify and serve You. Enlighten my eyes so that they see my innards and soul’s secrets, that I may see each path unbeknownst to the eagle’s eye, each vein revealed to me, and I will return it and myself to You. And via my gaze so too may others gaze at themselves, and in my return may they return. May I be built from them, and in their merit may I merit as well. In Your holiness may we all be sanctified, and may the glory of Your kingdom be revealed upon us all, those dwelling on high and below; ‘and all the people of the earth shall see that the Lord’s name is proclaimed’⁵⁹⁵Ibid. 28:10. upon us; and may they say, God, Lord of Israel, is King⁵⁹⁶From the Rosh Hashanah liturgy., and ‘His presence fills the entire earth!”⁵⁹⁷Isaiah 6:3.