ממרז"ל על פסוק ויבוא יוסף הביתה לעשות מלאכתו שהיא לעשות צרכיו אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו בחלון. שלכאורה תמיה מאמר רז"ל יוסף מחייב את הרשעים אחר שלא חטא. הלא מנע א"ע מחמת ראותו את דמות דיוקנו של אביו, ואולי כל הרשעים אם היתה נראת להם כמו כן היו נמנעים מלחטא. אבל הענין היא הבנת מאמר רז"ל בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית להתפאר א"ע לפני יוסף בכדי שתמצא חן בעיניו. והנה כדרך התפארות הגשמיות כן דרך פתויי היצה"ר לאדם תמיד בהאבקו עמו וירא כי לא יכול לו באופן זה מתלבש עצמו בענין אחר, אם לכוד לא ילדכנו גם בזה מלביש עצמו בענין אחר כל אשר תמצא ידו והפילו בשמחה או עצבות, אהבה או יראה' ועד"ז הוא ענין עבודת האדם את בוראו כל ימי חייו כי לא כל העתים שוות עת לאהוב ועת לשנוא כי זה כל האדם שהוא משנה בכל עת ובכל רגע חיותו כידוע שהוא ענין פושט צורה ולובש צורה שאינו יכול לעמוד הרבה על רגל אחת וזהו כי רגע באפו חיים ברצונו ולכן אם הזיד ולא התפלל עבר זמנו מעוות לא יוכל לתקון להיות אדם נברא לכבודו ית' ולפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו בכל משלה בכל העיתים לטובה בכל מידה ובכל מקום שהוא עומד ואם עבר תפלה אחת א"א להשלימה אח"כ בהתפללו שתיים שהרי מתפלל בדרך אחר שנשתנה למה שהוא, אם לא בשגגה ואונס רחמנא פטריה כי מאת ה' היתה זאת כל האונסים ורצונו ית' דווקא בשתי תפלות באותו דרך שהוא עכשיו משא"כ בהזיד, וענין השתנות האדם בעבודתו ית' ג"כ נקראו מלבושים בגדים דלובש שחרית אינו לובש ערבית אבל ענין כל המלבושים של קדושה או של קליפה, של רוחניות או גשמיות הוא ענין התפארות כידוע שדבר תמידי אינו מפואר כ"א ע"י השתנות וכל המרבה הרי זה משובח ולהיות כל העולמות הם לכבודו ית' כמאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו' ולכן מיום ברוא אלקים אדם עד סוף כל הדורות אין לך יום שוה לחבירו, ואין כל רגע נעשת שוה לחברתה בענין הנהגת כל העולמות מרום העליון עד סוף מדרגת השפל ומעולם לא היה ולא יהיה מששת ימי בראשית עד סוף שום שני רגעין שווין, ושני בני אדם שווים שא"כ השני למה, וכל ענין ההשתנות נקרא מלבוש כמו שמפורש, וזהו ה' מלך גאות לבש, כי ענין המלוכה הוא ענין הבריאה כי אין מלך בלא עם, ואחר שמלך גאות לבש להיות גדולתו ניכרת ע"י המלבושים אבל ענין היות ההשתנות נקראת מלבוש הוא כי באמת כל התפארות הגשמי ושל קליפה אין להם גם אהבתם גם יראתם אבל הכל מאתו ית' המאיר בתוכם ומחיה אותם על אותו הדרך שהוא והוא ענין מלכותו בכל משלה כידוע כי הנה עולם חסד יבנה, שהיא ענין התפשטותו ית' אבל להיות בלתי אפשרות שום בריאה כ"א ע"י צמצום עצמו להיותו א"ס ב"ה ממלא, מוכרח להיות הצמצום שהוא גבורות וע"י הגבורות לבד ג"כ אינו יכול העולם להתקיים שהרי היא השתלשלות ההעדר התפשטות כמאמר בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מידת הרחמים. כי שתוף שניהם נקרא רחמים אבל חסד נקרא התפשטות בלי גבול, שהוא חס דלת למלאות כל חסרון ואם יתמלאו כל חסרון הרי חוזר ביטול הבריאה אל אחדות הפשוט והשלם אבל הרחמים שהוא שיתוף שניהן ע"ד המכריע וממוצע היא עיקר הבריאה וקיומה והיא הנקרא תפארת כנ"ל, שסיבת היופי והתפארת הוא הרבוי וההשתנות וכן ענין הגוונים כי בהתרבות הם מפארים ולא בגוון אחד, וכן ענין הבריאה שהוא ע"י שיתוף דין ורחמים היא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם המברך ברוך יוצרו ברוך שככה לו בעולמו אפי' כשראה גוי נאה נמצא כשהאדם מתלבש מן היצה"ר איזה מלבוש שיהיה, אהבה או יראה, כשחוזר ומתבונן, מהיכן ירק זה חי? הלא ה' הוא המאיר בתוכו ומתלבש בו לפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו בכל משלה אפי' בקליפה זו מחמת רחמנות ובהביטו אל צור חוצבו שם יתפרדו כל פועלי און כמאמר כהמנס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקים ומתבטל היצה"ר מאתו, וזהו ענין יעקב וישראל להיות יעקב הוא י' עקב שהוא מאמר כולם בחכמה עשית. וחכמה עליונה הנקראת יוד היא בעקב ומדרגת השפלים ומתלבש בגשמים ואפילו קליפות . אבל כשמתבלש האדם בו צריך להיות ישראל כנ"ל, שהוא כמאמר ישראל אשר בך אתפאר שהוא הבנת הענין וחיותו שהיא החכמה מאין תמצא הלא ה' זו והיא מלת יעקב האוחז בשני הקצות כמאמר לולא אלוקי אברהם שהוא חסד ופחד יצחק שהוא גבורה כידוע וזהו שלא נעקר שם יעקב ממנו כ"א ישראל מעלת שם יעקב על ידי ההתפארות בהבינו כי ה' הוא אלהים שהוא שיתוף דין ורחמים שהוא ענין מלבושי שחרית וערבית הגשמים שנתלבשה הביט אל צור חוצבתו בעד החלון, שכלו והשגתו כמאמר משגיח מן תחלונות וראה דמות דיוקן אביו מהוא תפארת ישראל כנ"ל ולכן מנע עצמו ולכן בוודאי הוא מחייב הרשעים שאינם מתבוננים וראוים כבוד ה' עליהם, זרח יזרח אור לישרים:
Our sages stated on the verse "And Joseph came home to do his work" - that is to fulfill his [sexual] needs [with her], but [instead] he saw the image of his father in the window. For at first blush the statement of the Sages of blessed memory is confusing that "Joseph obligates the wicked" {Yoma 35b} inasmuch as he did not sin. [But] did he not prevent himself from sin [only] on account of his seeing the bearded visage of his father - likely any evildoers who were to see such a thing would be prevented from sinning! However the matter is understood in the statement of the Sages of blessed memory: "The clothing which she wore in the morning, [and which] she did not wear in the evening]" in order to beautify herself for Joseph to find favor in his eyes. And this method of superficial adornment(s)/garbing is the way by which the Evil Inclination constantly tempts man while he wrestles him - and when [the Evil Inclination] sees that he is unable [to cause him to stumble] this way, then he garbs himself in a different idea. And if his traps do not entrap him also through that he will garb himself in another manner. Anything he can get his hands on to knock him down - through happiness or sadness, love or fear. And through this is the idea of a man's service of his Creator all the days of his life: For not all times are equal - [there is] "a time to love and a time to hate". Because man is (constantly) changes with every passing moment of life. As is known that he "strips of a form, he dons a form", for he cannot stand long on a single leg which is because "he is angry but a moment, when he wills it there is life" {Psalms 30} and so if he sinned and did not pray then his passed becomes malformed/distorted and he wont be able to contribute to being a man created to honor Him (the blessed one), and to beautify his creator in the name of the honor of His kingship, in a ways, at all times for good, in every aspect, and every place that he is standing. And if he missed a single prayer its impossible to make it up afterward by praying twice, for he will pray in a manner different (than he would have) given how he's changed. If so, it was accidental and "the merciful one exempts the unwitting culprit" for "this is the Lord's doing" these unwitting ones, and (similarly) it is his blessed will that there by a double prayer done in the same manner as now; but this is not the case with intentional culprits. And the idea of a person changing in his service of the blessed one is also called donning garments, for the dress of the morning is not the dress of the evening, but the idea of the garments of holiness or profanity, of spirituality or physicality, are all ideas of beauty/evanescence. For it is known that a permanent thing is not beautiful/evanescent, but for through change. And he "who does this in abundance it is laudable" and all the worlds will be in His blessed honor as it says "every one that is called by my name and whom I have created for My glory". And so from the day the Lord created Adam until the end of all generations, you wont find a single day the same as its fellow, and no moment equal to any other in the manner and state in which the worlds are operating from the highest places to the ends of the lowest worlds the hasnt been and will never be...from the six days of creation to the very end, any two moments that are the same, or two people the same, for if so what would be the point of the second person?! And the concept of change is what is referred to by [the idea of] "garment" as is explained. This is the "God is king, he is robed in grandeur" because the concept of kingship is the [connected to] the concept of the creation, for "there is no king without a nation", and a king robes in grandeur to make his greatness apparent via the garments. But the concept that change is what is referred to by the idea of "donning" [a garment] is because in truth all evanescence/beauty, of the physical world and unholiness, they dont have their own love or awe, only what comes from him, blessed be - "who illuminates from within them" and gives them life from his manner. And this is the idea of "his kingship is in everything" as is known for the "world was created with Lovingkindness", which is the idea of his spreading/projection. But there could not have been the possibility of any creation without the constriction of himself from being infinite and filling all. There had to be a constriction which is Strength. But through strength alone also the world could remain upheld, but through the sequence of concealment and expansion as it says - in the beginning it arose in his mind to create the world with the attribute of Strict Judgement but saw that the world would not be sustainable, so he paired it with the attribute of Mercy. For in regards to this pairing what is called Mercy, is called Lovingkindess which is the expansion without boundaries which lock the door from filling all the void. For if the void was to be filled then the entire creation would revert back to nullify to the simple and complete oneness. But the Mercy which pairs and arbitrates and blends, is the foundation of creation and its being, and it is called Beauty, per the above that the purpose of beauty is the abundance and change which is the concept of variety for through their abundance they beautify, not through single lone variety. And such is the concept that creation is via a partnership between Judgement and Mercy which is Beauty
ממרז"ל על פסוק ויבוא יוסף הביתה לעשות מלאכתו שהיא לעשות צרכיו אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו בחלון. שלכאורה תמיה מאמר רז"ל יוסף מחייב את הרשעים אחר שלא חטא. הלא מנע א"ע מחמת ראותו את דמות דיוקנו של אביו, ואולי כל הרשעים אם היתה נראת להם כמו כן היו נמנעים מלחטא. אבל הענין היא הבנת מאמר רז"ל בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית להתפאר א"ע לפני יוסף בכדי שתמצא חן בעיניו. והנה כדרך התפארות הגשמיות כן דרך פתויי היצה"ר לאדם תמיד בהאבקו עמו וירא כי לא יכול לו באופן זה מתלבש עצמו בענין אחר, אם לכוד לא ילדכנו גם בזה מלביש עצמו בענין אחר כל אשר תמצא ידו והפילו בשמחה או עצבות, אהבה או יראה' ועד"ז הוא ענין עבודת האדם את בוראו כל ימי חייו כי לא כל העתים שוות עת לאהוב ועת לשנוא כי זה כל האדם שהוא משנה בכל עת ובכל רגע חיותו כידוע שהוא ענין פושט צורה ולובש צורה שאינו יכול לעמוד הרבה על רגל אחת וזהו כי רגע באפו חיים ברצונו ולכן אם הזיד ולא התפלל עבר זמנו מעוות לא יוכל לתקון להיות אדם נברא לכבודו ית' ולפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו בכל משלה בכל העיתים לטובה בכל מידה ובכל מקום שהוא עומד ואם עבר תפלה אחת א"א להשלימה אח"כ בהתפללו שתיים שהרי מתפלל בדרך אחר שנשתנה למה שהוא, אם לא בשגגה ואונס רחמנא פטריה כי מאת ה' היתה זאת כל האונסים ורצונו ית' דווקא בשתי תפלות באותו דרך שהוא עכשיו משא"כ בהזיד, וענין השתנות האדם בעבודתו ית' ג"כ נקראו מלבושים בגדים דלובש שחרית אינו לובש ערבית אבל ענין כל המלבושים של קדושה או של קליפה, של רוחניות או גשמיות הוא ענין התפארות כידוע שדבר תמידי אינו מפואר כ"א ע"י השתנות וכל המרבה הרי זה משובח ולהיות כל העולמות הם לכבודו ית' כמאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו' ולכן מיום ברוא אלקים אדם עד סוף כל הדורות אין לך יום שוה לחבירו, ואין כל רגע נעשת שוה לחברתה בענין הנהגת כל העולמות מרום העליון עד סוף מדרגת השפל ומעולם לא היה ולא יהיה מששת ימי בראשית עד סוף שום שני רגעין שווין, ושני בני אדם שווים שא"כ השני למה, וכל ענין ההשתנות נקרא מלבוש כמו שמפורש, וזהו ה' מלך גאות לבש, כי ענין המלוכה הוא ענין הבריאה כי אין מלך בלא עם, ואחר שמלך גאות לבש להיות גדולתו ניכרת ע"י המלבושים אבל ענין היות ההשתנות נקראת מלבוש הוא כי באמת כל התפארות הגשמי ושל קליפה אין להם גם אהבתם גם יראתם אבל הכל מאתו ית' המאיר בתוכם ומחיה אותם על אותו הדרך שהוא והוא ענין מלכותו בכל משלה כידוע כי הנה עולם חסד יבנה, שהיא ענין התפשטותו ית' אבל להיות בלתי אפשרות שום בריאה כ"א ע"י צמצום עצמו להיותו א"ס ב"ה ממלא, מוכרח להיות הצמצום שהוא גבורות וע"י הגבורות לבד ג"כ אינו יכול העולם להתקיים שהרי היא השתלשלות ההעדר התפשטות כמאמר בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מידת הרחמים. כי שתוף שניהם נקרא רחמים אבל חסד נקרא התפשטות בלי גבול, שהוא חס דלת למלאות כל חסרון ואם יתמלאו כל חסרון הרי חוזר ביטול הבריאה אל אחדות הפשוט והשלם אבל הרחמים שהוא שיתוף שניהן ע"ד המכריע וממוצע היא עיקר הבריאה וקיומה והיא הנקרא תפארת כנ"ל, שסיבת היופי והתפארת הוא הרבוי וההשתנות וכן ענין הגוונים כי בהתרבות הם מפארים ולא בגוון אחד, וכן ענין הבריאה שהוא ע"י שיתוף דין ורחמים היא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם המברך ברוך יוצרו ברוך שככה לו בעולמו אפי' כשראה גוי נאה נמצא כשהאדם מתלבש מן היצה"ר איזה מלבוש שיהיה, אהבה או יראה, כשחוזר ומתבונן, מהיכן ירק זה חי? הלא ה' הוא המאיר בתוכו ומתלבש בו לפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו בכל משלה אפי' בקליפה זו מחמת רחמנות ובהביטו אל צור חוצבו שם יתפרדו כל פועלי און כמאמר כהמנס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקים ומתבטל היצה"ר מאתו, וזהו ענין יעקב וישראל להיות יעקב הוא י' עקב שהוא מאמר כולם בחכמה עשית. וחכמה עליונה הנקראת יוד היא בעקב ומדרגת השפלים ומתלבש בגשמים ואפילו קליפות . אבל כשמתבלש האדם בו צריך להיות ישראל כנ"ל, שהוא כמאמר ישראל אשר בך אתפאר שהוא הבנת הענין וחיותו שהיא החכמה מאין תמצא הלא ה' זו והיא מלת יעקב האוחז בשני הקצות כמאמר לולא אלוקי אברהם שהוא חסד ופחד יצחק שהוא גבורה כידוע וזהו שלא נעקר שם יעקב ממנו כ"א ישראל מעלת שם יעקב על ידי ההתפארות בהבינו כי ה' הוא אלהים שהוא שיתוף דין ורחמים שהוא ענין מלבושי שחרית וערבית הגשמים שנתלבשה הביט אל צור חוצבתו בעד החלון, שכלו והשגתו כמאמר משגיח מן תחלונות וראה דמות דיוקן אביו מהוא תפארת ישראל כנ"ל ולכן מנע עצמו ולכן בוודאי הוא מחייב הרשעים שאינם מתבוננים וראוים כבוד ה' עליהם, זרח יזרח אור לישרים:
Our sages stated on the verse "And Joseph came home to do his work" - that is to fulfill his [sexual] needs [with her], but [instead] he saw the image of his father in the window. For at first blush the statement of the Sages of blessed memory is confusing that "Joseph obligates the wicked" {Yoma 35b} inasmuch as he did not sin. [But] did he not prevent himself from sin [only] on account of his seeing the bearded visage of his father - likely any evildoers who were to see such a thing would be prevented from sinning! However the matter is understood in the statement of the Sages of blessed memory: "The clothing which she wore in the morning, [and which] she did not wear in the evening]" in order to beautify herself for Joseph to find favor in his eyes. And this method of superficial adornment(s)/garbing is the way by which the Evil Inclination constantly tempts man while he wrestles him - and when [the Evil Inclination] sees that he is unable [to cause him to stumble] this way, then he garbs himself in a different idea. And if his traps do not entrap him also through that he will garb himself in another manner. Anything he can get his hands on to knock him down - through happiness or sadness, love or fear. And through this is the idea of a man's service of his Creator all the days of his life: For not all times are equal - [there is] "a time to love and a time to hate". Because man is (constantly) changes with every passing moment of life. As is known that he "strips of a form, he dons a form", for he cannot stand long on a single leg which is because "he is angry but a moment, when he wills it there is life" {Psalms 30} and so if he sinned and did not pray then his passed becomes malformed/distorted and he wont be able to contribute to being a man created to honor Him (the blessed one), and to beautify his creator in the name of the honor of His kingship, in a ways, at all times for good, in every aspect, and every place that he is standing. And if he missed a single prayer its impossible to make it up afterward by praying twice, for he will pray in a manner different (than he would have) given how he's changed. If so, it was accidental and "the merciful one exempts the unwitting culprit" for "this is the Lord's doing" these unwitting ones, and (similarly) it is his blessed will that there by a double prayer done in the same manner as now; but this is not the case with intentional culprits. And the idea of a person changing in his service of the blessed one is also called donning garments, for the dress of the morning is not the dress of the evening, but the idea of the garments of holiness or profanity, of spirituality or physicality, are all ideas of beauty/evanescence. For it is known that a permanent thing is not beautiful/evanescent, but for through change. And he "who does this in abundance it is laudable" and all the worlds will be in His blessed honor as it says "every one that is called by my name and whom I have created for My glory". And so from the day the Lord created Adam until the end of all generations, you wont find a single day the same as its fellow, and no moment equal to any other in the manner and state in which the worlds are operating from the highest places to the ends of the lowest worlds the hasnt been and will never be...from the six days of creation to the very end, any two moments that are the same, or two people the same, for if so what would be the point of the second person?! And the concept of change is what is referred to by [the idea of] "garment" as is explained. This is the "God is king, he is robed in grandeur" because the concept of kingship is the [connected to] the concept of the creation, for "there is no king without a nation", and a king robes in grandeur to make his greatness apparent via the garments. But the concept that change is what is referred to by the idea of "donning" [a garment] is because in truth all evanescence/beauty, of the physical world and unholiness, they dont have their own love or awe, only what comes from him, blessed be - "who illuminates from within them" and gives them life from his manner. And this is the idea of "his kingship is in everything" as is known for the "world was created with Lovingkindness", which is the idea of his spreading/projection. But there could not have been the possibility of any creation without the constriction of himself from being infinite and filling all. There had to be a constriction which is Strength. But through strength alone also the world could remain upheld, but through the sequence of concealment and expansion as it says - in the beginning it arose in his mind to create the world with the attribute of Strict Judgement but saw that the world would not be sustainable, so he paired it with the attribute of Mercy. For in regards to this pairing what is called Mercy, is called Lovingkindess which is the expansion without boundaries which lock the door from filling all the void. For if the void was to be filled then the entire creation would revert back to nullify to the simple and complete oneness. But the Mercy which pairs and arbitrates and blends, is the foundation of creation and its being, and it is called Beauty, per the above that the purpose of beauty is the abundance and change which is the concept of variety for through their abundance they beautify, not through single lone variety. And such is the concept that creation is via a partnership between Judgement and Mercy which is Beauty