וישמע יתרו הקדים הכתוב פרשת יתרו לפרשת מתן תורה ואיתא למ"ד יתרו אחר מתן תורה בא (כמ"ש זבחים קטז.) ואפילו למ"ד קודם מתן תורה בא יתרו יש להבין למה התחילה התורה פרשת מתן תורה במעשה יתרו. ואי להסמיכה למלחמת עמלק דאיתא (מ"ר פ' כז) לץ תכה זה עמלק ופי יערים זה יתרו ע"ש וכה"א בענוש לץ יחכם פתי וכן בגמרא (שם) מלחמת עמלק שמע. מכל מקום ק' שהיה צריך לכתוב מעשה יתרו סוף פ' בשלח אחר מלחמת עמלק. אך הענין דעיקר מתן תורה בא על ידי האהבה שהיה לישראל וכדש"נ זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' והיינו ההפקרות שהפקירו ישראל כל עניני עולם הזה והלכו למדבר ולא שאלו על ד"ש משה רבינו כמה חיות בהן כמה מעוברת בהן כמה ריכוכין התקנת למעוברות (שמות רבה פרשה ב) רק השליכו והפקירו כל עניני עולם הזה ועל ידי זה זכו למתן תורה וכמ"ש במד' (רבה ר"פ במדבר) כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות החכמה והתורה. וכן בברכת ק"ש שהוא ברכת התורה כמ"ש (ברכות יא :) שכבר נפטר באהבה רבה אומרים ובעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים. שבטחו בך והלכו למדבר ולא שאלו ממה נתפרנס אלהים אתם דלא הוו מייתי כמ"ש (ע"ז ה.) ובדבור אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם ובדבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר א). וז"ש לעשות רצונך והוא על פי מה שאנו מפרשים מ"ש (ברכות לה :) עושין רצונו של מקום שהוא כפי מה שנברא אדם הראשון קודם הקלקול שיהיה פנוי רק לתורה ועבודת השי"ת וכמ"ש (סוף קידושין) ואני נבראתי לשמש את קוני. דרק אחר החטא נתקלל בזעת אפך וגו' שיהיה נצרך להיות חורש בשעת חרישה וכו' ואספת דגנך (ונת' לך מא' ג וש"מ ט"ו בשבט מא' ד) ובשעת מתן תורה שנתקן הכל נחקק בלב לעשות רצונך כרצונו של מקום להיות פנוי לתורה ועבודה כרשב"י ומלאכתן נעשית על ידי אחרים כמו לעתיד. וז"ש בלבב שלם שיהיה כמו בשבת דאיתא (תקו"ז תי' מח) זכאה מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' וזהו בלבב שלם שיהיה אף חלל הלב שמאלי מלא קדושה ודברי תורה כיון שנעקר יצר הרע מכל וכל. כן תחננו ותלמדנו. ואחר כך אומרים ותן בלבנו בינה וכו' והיינו יראה עלאה שהוא כשנקבע היראה במעמקי הלב כש"נ אז תבין יראת ה' וגו' והוא בחינת שבת עלאה דאתפני מתמן יצר הרע. וז"ש ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך וכו' כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו וכו' הגדול נגד מדת אברהם אבינו ע"ה האהבה. והנורא נגד מדת יעקב אבינו ע"ה והיא יראה עילאה (ונת' במ"א). ואחר כך אומרים שמע וגו' ה' אחד ועל פי מ"ש (פסחים נו.) כשם שאין בלבך אלא אחד כך וכו' דאף שאין בידינו להשיג היחוד בבחינת אמת כיעקב אבינו ע"ה להכיר שהכל אחד כמו עד שלא נברא העולם שעל זה מורה שם הוי"ה שאינו נהגה בעולם הזה מכל מקום אנו משיגים היחוד בבחינת אמונה (ונת' כ"פ). וביציאת מצרים אחר עשר מכות שהיו נגוף למצרים ורפוא לישראל נגד ע"ס מתתא לעילא (כמ"ש זח"ב כט א) נתבררו ישראל במכה עשירית שיצאו מכל עשר כתרין דמסאבותא ונכנסו בקדושה עד כ"ע (כמו שנת' כ"פ). ואז זכו ישראל בקריעת ים סוף דבעתיקא תליא כמ"ש (שם נב ב) ומשם באו למדבר סיני וזכו לקבלת התורה. וזה מצינו אף ביתרו דאיתא (ברש"י וכעל ידי זה במכילתא) אל המדבר וכו' בשבחו של יתרו דיבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמוע דברי תורה. והקדים הכתוב ההבדל בין ישראל לגרים דף דיתרו לשם שמים נתכוין כמ"ש (במ"ר פ' כז) אדם זה שבא אצלי לא נא אלא לשם שמים וכו' אף אתה קרבהו וכו'. מכל מקום כתיב ויחד יתרו ואיתא (סנהדרין צד.) שנעשה חדודים חדודים כל בשרו הד"א גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. וכבר אמרנו במ"ש עשרה מי יודע עשרה דבריא שהמכוון שבכ"מ שנזכר מספר עשר מורה על עשר מאמרות למתן תורה ועשר מאמרות למעשה בראשית שהם א' (כמ"ש זח"ג יא ב) והיינו ע"ס (ונת' חיי מא' ב) וזה שאמרו בגמרא עד עשרה דרי מרמז דגם יתרו נתברר בכל עשר מדות הקודש. וכן הפקיר כל עניני עולם הזה שהיה יושב בכבודו של עולם והלך למדבר ללמוד תורה. ומכל מקום כ' ויחד שנעשה בשרו חדודים. מה שאין כן ישראל שהם באמת קשורים בשורש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ובשבת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו זוכין ישראל לקדושת האבות. ועל ידי שמירת שבת תתאה זוכין לעשות את השבת שבת עלאה ואתפני מתמן יצר הרע כמ"ש (תקו"ז שם) וכמו שזכו במתן תורה. ומי שזוכה לשמור שבת כהלכתה נגאל מיד מכל וכל. ואף שעל הכלל העולם נידון אחר רובו ואף שזוכין על ידי שמירת שבת להנצל מקטרוג היצר הרע וכמ"ש פע"ח (ריש שער השבת) אחר השבת חוזר יצר הרע למקומו. אך כל נפש בפרט המשמר שבת כהלכתה הוא בפרטיות נפשו נגאל מיד מכל רע וזוכה להיות אתפני יצר הרע מתמן לעולמי עד כיון שזוכה למיעבד לון לשבת עלאה ותתאה דירה בתרי בתי לבא כמ"ש בתקו"ז עמה שנאמר לדרתם. וזהו הקדמת פ' יתרו לפרשה דמתן תורה:
וישמע יתרו: the portion dealing with יתרו comes before the giving of the Torah. There is a discussion whether יתרו's portion came before or after the giving of the Torah. If the portion of יתרו came before, we need to understand why the whole giving of the Torah was prefaced with the story of יתרו.
2
If the reason that יתרו is mentioned is to connect it to עמלק (- the reason for his coming was because he heard about the war with עמלק), then we should have mentioned יתרו at the end of the last Torah portion together with the war with עמלק.
3
However the idea is that main element of the giving of the Torah comes through the love that G-d has for the Jewish people, as is expressed by the verseזכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו'. The Jewish people made all the elements of this world completely redundant, and went into the desert following the word of G-d. They didn't challenge the word of Moshe- and there many pregnant, weak ladies, but they threw away all the elements of this world , and through it merited to receive the Torah. This is reflected in the Medrash where it says that if one doesn't make oneself as ownerless as a desert he is unable to acquire Torah and wisdom. The same idea is expressed in Brachot 11A which says that one can fulfil the blessing on the Torah with אהבה רבה because in it is states that we received the Torah in His love for us, because of our trust in Him, "He taught us the laws of life". The Jewish people did not ask how are we going to earn a livelihood, they became like gods in that they were going to live for ever. When G-d spoke the first words of the 10 Commandments the study of Torah became thrust into their hearts, and when they heard the words לא יהיה their evil inclinations became uprooted from within them (Shir Hashirim Rabbah). Indeed this was the reason for the creation of man before his sin, so that he would be open only to studying Torah and serving G-d. It was only after the sin of Adam that he had to work for a living, that he needed to create agricultural instruments, and gather your grains (as expressed in the second paragraph of the Shm'a).
4
When the Torah was given, and the Jewish people had engraved in their hearts the concept of serving G-d as if it was self service. In this way they would be open only to the service of G-d and Torah like the opinion of Rabbi Shimon Bar Yochai.
5
The words בלבב שלם mean that even in the recesses of his left-sided heart that holiness and Torah should reside since the evil inclination has been completely eradicated. In that same way, we would like to be taught and given grace - כן תחננו ותלמדנו.
6
Afterwards we say ותן בלבנו בינה referring to the higher level of fear - when fear is placed in the highest level of his heart, and then there is an understanding of fear of G0d.
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
...This is the praise of Yisro. He left wealth and honour, and donated his heart to go to the desert, a wasteland to hear the words of Torah.
וישמע יתרו הקדים הכתוב פרשת יתרו לפרשת מתן תורה ואיתא למ"ד יתרו אחר מתן תורה בא (כמ"ש זבחים קטז.) ואפילו למ"ד קודם מתן תורה בא יתרו יש להבין למה התחילה התורה פרשת מתן תורה במעשה יתרו. ואי להסמיכה למלחמת עמלק דאיתא (מ"ר פ' כז) לץ תכה זה עמלק ופי יערים זה יתרו ע"ש וכה"א בענוש לץ יחכם פתי וכן בגמרא (שם) מלחמת עמלק שמע. מכל מקום ק' שהיה צריך לכתוב מעשה יתרו סוף פ' בשלח אחר מלחמת עמלק. אך הענין דעיקר מתן תורה בא על ידי האהבה שהיה לישראל וכדש"נ זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' והיינו ההפקרות שהפקירו ישראל כל עניני עולם הזה והלכו למדבר ולא שאלו על ד"ש משה רבינו כמה חיות בהן כמה מעוברת בהן כמה ריכוכין התקנת למעוברות (שמות רבה פרשה ב) רק השליכו והפקירו כל עניני עולם הזה ועל ידי זה זכו למתן תורה וכמ"ש במד' (רבה ר"פ במדבר) כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות החכמה והתורה. וכן בברכת ק"ש שהוא ברכת התורה כמ"ש (ברכות יא :) שכבר נפטר באהבה רבה אומרים ובעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים. שבטחו בך והלכו למדבר ולא שאלו ממה נתפרנס אלהים אתם דלא הוו מייתי כמ"ש (ע"ז ה.) ובדבור אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם ובדבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר א). וז"ש לעשות רצונך והוא על פי מה שאנו מפרשים מ"ש (ברכות לה :) עושין רצונו של מקום שהוא כפי מה שנברא אדם הראשון קודם הקלקול שיהיה פנוי רק לתורה ועבודת השי"ת וכמ"ש (סוף קידושין) ואני נבראתי לשמש את קוני. דרק אחר החטא נתקלל בזעת אפך וגו' שיהיה נצרך להיות חורש בשעת חרישה וכו' ואספת דגנך (ונת' לך מא' ג וש"מ ט"ו בשבט מא' ד) ובשעת מתן תורה שנתקן הכל נחקק בלב לעשות רצונך כרצונו של מקום להיות פנוי לתורה ועבודה כרשב"י ומלאכתן נעשית על ידי אחרים כמו לעתיד. וז"ש בלבב שלם שיהיה כמו בשבת דאיתא (תקו"ז תי' מח) זכאה מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' וזהו בלבב שלם שיהיה אף חלל הלב שמאלי מלא קדושה ודברי תורה כיון שנעקר יצר הרע מכל וכל. כן תחננו ותלמדנו. ואחר כך אומרים ותן בלבנו בינה וכו' והיינו יראה עלאה שהוא כשנקבע היראה במעמקי הלב כש"נ אז תבין יראת ה' וגו' והוא בחינת שבת עלאה דאתפני מתמן יצר הרע. וז"ש ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך וכו' כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו וכו' הגדול נגד מדת אברהם אבינו ע"ה האהבה. והנורא נגד מדת יעקב אבינו ע"ה והיא יראה עילאה (ונת' במ"א). ואחר כך אומרים שמע וגו' ה' אחד ועל פי מ"ש (פסחים נו.) כשם שאין בלבך אלא אחד כך וכו' דאף שאין בידינו להשיג היחוד בבחינת אמת כיעקב אבינו ע"ה להכיר שהכל אחד כמו עד שלא נברא העולם שעל זה מורה שם הוי"ה שאינו נהגה בעולם הזה מכל מקום אנו משיגים היחוד בבחינת אמונה (ונת' כ"פ). וביציאת מצרים אחר עשר מכות שהיו נגוף למצרים ורפוא לישראל נגד ע"ס מתתא לעילא (כמ"ש זח"ב כט א) נתבררו ישראל במכה עשירית שיצאו מכל עשר כתרין דמסאבותא ונכנסו בקדושה עד כ"ע (כמו שנת' כ"פ). ואז זכו ישראל בקריעת ים סוף דבעתיקא תליא כמ"ש (שם נב ב) ומשם באו למדבר סיני וזכו לקבלת התורה. וזה מצינו אף ביתרו דאיתא (ברש"י וכעל ידי זה במכילתא) אל המדבר וכו' בשבחו של יתרו דיבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמוע דברי תורה. והקדים הכתוב ההבדל בין ישראל לגרים דף דיתרו לשם שמים נתכוין כמ"ש (במ"ר פ' כז) אדם זה שבא אצלי לא נא אלא לשם שמים וכו' אף אתה קרבהו וכו'. מכל מקום כתיב ויחד יתרו ואיתא (סנהדרין צד.) שנעשה חדודים חדודים כל בשרו הד"א גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. וכבר אמרנו במ"ש עשרה מי יודע עשרה דבריא שהמכוון שבכ"מ שנזכר מספר עשר מורה על עשר מאמרות למתן תורה ועשר מאמרות למעשה בראשית שהם א' (כמ"ש זח"ג יא ב) והיינו ע"ס (ונת' חיי מא' ב) וזה שאמרו בגמרא עד עשרה דרי מרמז דגם יתרו נתברר בכל עשר מדות הקודש. וכן הפקיר כל עניני עולם הזה שהיה יושב בכבודו של עולם והלך למדבר ללמוד תורה. ומכל מקום כ' ויחד שנעשה בשרו חדודים. מה שאין כן ישראל שהם באמת קשורים בשורש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ובשבת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו זוכין ישראל לקדושת האבות. ועל ידי שמירת שבת תתאה זוכין לעשות את השבת שבת עלאה ואתפני מתמן יצר הרע כמ"ש (תקו"ז שם) וכמו שזכו במתן תורה. ומי שזוכה לשמור שבת כהלכתה נגאל מיד מכל וכל. ואף שעל הכלל העולם נידון אחר רובו ואף שזוכין על ידי שמירת שבת להנצל מקטרוג היצר הרע וכמ"ש פע"ח (ריש שער השבת) אחר השבת חוזר יצר הרע למקומו. אך כל נפש בפרט המשמר שבת כהלכתה הוא בפרטיות נפשו נגאל מיד מכל רע וזוכה להיות אתפני יצר הרע מתמן לעולמי עד כיון שזוכה למיעבד לון לשבת עלאה ותתאה דירה בתרי בתי לבא כמ"ש בתקו"ז עמה שנאמר לדרתם. וזהו הקדמת פ' יתרו לפרשה דמתן תורה:
וישמע יתרו: the portion dealing with יתרו comes before the giving of the Torah. There is a discussion whether יתרו's portion came before or after the giving of the Torah. If the portion of יתרו came before, we need to understand why the whole giving of the Torah was prefaced with the story of יתרו.
If the reason that יתרו is mentioned is to connect it to עמלק (- the reason for his coming was because he heard about the war with עמלק), then we should have mentioned יתרו at the end of the last Torah portion together with the war with עמלק.
However the idea is that main element of the giving of the Torah comes through the love that G-d has for the Jewish people, as is expressed by the verseזכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו'. The Jewish people made all the elements of this world completely redundant, and went into the desert following the word of G-d. They didn't challenge the word of Moshe- and there many pregnant, weak ladies, but they threw away all the elements of this world , and through it merited to receive the Torah. This is reflected in the Medrash where it says that if one doesn't make oneself as ownerless as a desert he is unable to acquire Torah and wisdom. The same idea is expressed in Brachot 11A which says that one can fulfil the blessing on the Torah with אהבה רבה because in it is states that we received the Torah in His love for us, because of our trust in Him, "He taught us the laws of life". The Jewish people did not ask how are we going to earn a livelihood, they became like gods in that they were going to live for ever. When G-d spoke the first words of the 10 Commandments the study of Torah became thrust into their hearts, and when they heard the words לא יהיה their evil inclinations became uprooted from within them (Shir Hashirim Rabbah). Indeed this was the reason for the creation of man before his sin, so that he would be open only to studying Torah and serving G-d. It was only after the sin of Adam that he had to work for a living, that he needed to create agricultural instruments, and gather your grains (as expressed in the second paragraph of the Shm'a).
When the Torah was given, and the Jewish people had engraved in their hearts the concept of serving G-d as if it was self service. In this way they would be open only to the service of G-d and Torah like the opinion of Rabbi Shimon Bar Yochai.
The words בלבב שלם mean that even in the recesses of his left-sided heart that holiness and Torah should reside since the evil inclination has been completely eradicated. In that same way, we would like to be taught and given grace - כן תחננו ותלמדנו.
Afterwards we say ותן בלבנו בינה referring to the higher level of fear - when fear is placed in the highest level of his heart, and then there is an understanding of fear of G0d.
...This is the praise of Yisro. He left wealth and honour, and donated his heart to go to the desert, a wasteland to hear the words of Torah.