ויקחו לי תרומה. במ"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך כו' נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול כו' בכ"מ שאתם הולכים בית א' עשו לי שאדור בתוכו כו'. יש להבין דפתח כביכול נמכרתי עמה דדרש ויקחו לי ואחר כך מסיק שיעשו לו קיטון א' ועשו לי מקדש. אך הענין שבאמת בשעת מתן תורה שכששמעו ישראל דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם וכששמעו לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) אז לא היה כלל חילוק מחנות רק כל מחנה ישראל שהיה מוקף בענני כבוד היה נקרא מחנה שכינה שהשי"ת שוכן בלב ישראל בלב כל אחד ועל זה נאמר ויקחו לי כביכול נמכרתי עמה ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ס א) דקודשא בריך הוא תורה איקרי ואין תורה אלא קב"ה. ומטעם זה נדרש (ברכות כא.) לברכת התורה מלפניה מדכתוב כי שם ה' אקרא וגו' דתורה נקרא שם הוי"ה דכל התורה שמות הקב"ה. וכתוב כי לקח טוב נתתי לכם והיינו לכל אחד מישראל כש"נ מורשה קהלת יעקב ובמד' (ויקרא רבה פ' ט) קהלת ינאי אין כתיב אלא קהלת טוב וכל הדברי תורה שרשם מאמר אנכי וגו' וכל תרי"ג מצות נקראו בזוהר הקדוש (שם פב ב) תרי"ג זיני עיטא שהם עצות איך לזכות שיאיר בלב מאמר אנכי ה' אלהיך ועל זה ההכרה אמר שנתקע ת"ת בלבם במאמר אנכי ושם השי"ת שוכן בלב ועל זה נאמר ויקחו לי כנ"ל אבל לאחר שחזר יצר הרע למקומו אז אמר השי"ת ועשו לי מקדש שבכ"מ שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שיהיה מקום מיוחד לשכינה. וכבר אמרנו דהוא בעולם שנה ונפש מקום המקדש בעולם. ויום שבת בשנה שאז השי"ת שוכן בלב ישראל ונעשה הלב הר קדשי שהשי"ת משפיע דברי תורה בלב כל אחד מישראל וכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי דא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה (כמ"ש זח"א קלח א במה"נ) שבשבת שנעשה הלב בחינת בית המקדש הר קדשי ניצול מקטרוג היצר הרע. ות"ח דמשתדלי באורייתא אתקריאו ודמיין לשבתות כמו"ש ברע"מ (זח"ג כט ב קכד סע"ב) והיינו שבלב המשתדלין באורייתא משפיע השי"ת דברי תורה תמיד דברי אשר שמתי בפיך ולית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (כמ"ש זח"א רב א) ונעשה הלב הר קדשי. והם מקדש בנפש. ועל אלו השלשה כתיב ועשו לי מקדש שכל אחד מישראל יש לו חלק בזה שהעשייה מצד ישראל דהמקדש ומשכן נעשה מנדבות לב ישראל וכמ"ש במ"ר (סו"פ לג) אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו דהעיקר נעשה מנדבות לבב וכמ"ש בזוהר הקדוש. וכן קדושת יום השבת יש לכל אחד מישראל חלק בו וכש"נ לעשות את השבת שישראל העושין ומכניסין קדושה ליום השבת וכש"נ זכור לקדשו שמור לקדשו ונת' כ"פ. וכן קדושת ת"ח דמשתדלי באורייתא כל אחד מישראל יש לו חלק בו שהם העושים הקדושה וכמ"ש (חולין נו סע"ב) כרכא דכולה ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו וכו' והיינו דקדושת השרים והפרנסים מצד ישראל שהם ממנים אותם וכן קדושת הכהנים בא מצד. ישראל ועד"ש (ערכין יז.) פרנס לפי דורו. ומצינו (שמות רבה פ' מ"ב) לך ר"ד א"ל לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן אלא בשביל כבוד בני אמרתי לזקן שלהם והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כו' כשיהיו בניך צדיקים הם מתרוממים ועולים וכן שלוחיהם מתעלים עמהם וכו' וכן דקדק במד' (שם ר"פ לז) ממנו יתד זה כהן גדול כו' וכה"א ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מהיכן מתו"ך בני ישראל כו' דייקא מתוך קדושת ישראל הופיע הקדושה על אהרן ובניו וכש"נ (דברי הימים א כ״ג:י״ג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו וגו' דעל ידי שישראל הם קדושים כמה שנאמר בכמה פסוקים נבדלו אהרן ובניו להיות קודש קדשים. וכן קדושת כל פרנסי ישראל בא מקדושת ישראל ואף משה רבינו ע"ה שתיכף בשעה שנולד נתמלא הבית כולו אור כמ"ש (סוטה יב.) מכל מקום נתרומם מעלתו בשביל קדושת ישראל וכמ"ש במדרש הנז'. ועל זה נאמר ועשו לי מקדש. ועל כן יש לכל אחד מישראל חלק בקדושת המקדש וקדושת השבת שהוא המקדש בשנה וקדושת ת"ח שהם קדושת המקדש בנפש והוא מפני שהם העושים המקדש. ובשבת כל אחד מישראל זוכה להיות מכלל ת"ח משתדלי באורייתא וכמו שאמרנו כ"פ ממ"ש (שבת קיט.) מי עדיפת לן מינה דסעודת שבת של כל אחד מישראל היא סעודת ת"ח. ועל זה נאמר כי לקח טוב נתתי לכם לכל אחד מישראל כש"נ מורשה קהלת יעקב והיינו אף ע"ה שנקראו בית יעקב (כמ"ש בבא מציעא לג :) והיינו שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ויש להם שייכות למקום המקדש שבאין ליראות ברגל מפני שהיה להם חלק בעשיה ונדבות לב. וכן בקדושת ת"ח בנוי דמלכא שהם משכן בנפש יש להם שייכות שמתעלין בשביל ישראל וכן בקדושת שבת דישראל מכניסין קדושה לשבת:
And take for Me an offering - And see the midrash [Shemot Rabbah 33:1] about the king. And the issue is that when Israel heard [the first commandment], the Torah became embedded in their hearts, and when they heard "there shall be no other" the yetzer hara was plucked out from their hearts, as the midrash says [Shir HaShirim Rabbah 1:2]. At that point, there was no distinction between their various camps, rather every camp in Israel was enveloped by the clouds of glory, and it was all called the encampment of the Shechinah since God dwells in the heart of every Israelite. Regarding this, it is said "[vayikechu li] take Me” — as it were, I am purchased together with [the Torah], just as the Zohar says "The Holy One of Blessing is called Torah, and whenever you read Torah you should read the Holy One of Blessing". And this is also in the reason given for the blessing before the Torah "when I call the Name of Ad-nai, give y'all glory" (see Brachot 21a), since Torah is called by the name Havayah since all of Torah is names of the Holy One of Blessing. And it is written "I gave y'all a good portion [lekach tov]" meaning, to each and every person in Israel, as it is written 'the inheritance of the congregation of Jacob'. ... And in the Zohar (Zohar 2:82b:8) it is written that the 613 mitzvot are a mode of counseling, giving advice on how to merit that in your heart the light of Anochi can shine, and it is this recognition is the idea of that Torah is embedded in their hearts through the word Anochi. And so the Name of the Holy One of Blessing dwells in the heart, and this is why it is written "take Me". However, after the evil inclination returned to its place, then God said, “make Me a sanctuary,” that wherever you go make Me a house where I will dwell, that there should be a singular place for the Shechinah/Divine Presence. And we have said that [God is] in the world [space], the year [time], and in the soul, all those are the place of the Sanctuary. The Shabbat, in the year, when God dwells in the heart of of Israel and the heart becomes "My Holy Mount". It is from there that God pours words of Torah in the heart of every person in Israel” and ... there is no space for the accusation of the Yetzer hara. And a Torah scholar, who deals with Torah is called as, and is similar to Shabbat … and so when we deals with Torah, the Holy One of Blessing pours words of Torah, 'the words that I put in your mouth will never leave your mouth nor the mouths of your children' [Amidah, Shabbat Minchah], and so the heart becomes 'My Holy Mount'. And these are the Sanctuary in the soul. Regarding these three it is written “Make Me a sanctuary,” since every Jewish person has a portion in it as it is constructed by Israel, since the Mikdash and the Mishkan were made by the generosity of the hearts of Israel...
ויקחו לי תרומה. במ"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל למלך כו' נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול כו' בכ"מ שאתם הולכים בית א' עשו לי שאדור בתוכו כו'. יש להבין דפתח כביכול נמכרתי עמה דדרש ויקחו לי ואחר כך מסיק שיעשו לו קיטון א' ועשו לי מקדש. אך הענין שבאמת בשעת מתן תורה שכששמעו ישראל דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם וכששמעו לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) אז לא היה כלל חילוק מחנות רק כל מחנה ישראל שהיה מוקף בענני כבוד היה נקרא מחנה שכינה שהשי"ת שוכן בלב ישראל בלב כל אחד ועל זה נאמר ויקחו לי כביכול נמכרתי עמה ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב ס א) דקודשא בריך הוא תורה איקרי ואין תורה אלא קב"ה. ומטעם זה נדרש (ברכות כא.) לברכת התורה מלפניה מדכתוב כי שם ה' אקרא וגו' דתורה נקרא שם הוי"ה דכל התורה שמות הקב"ה. וכתוב כי לקח טוב נתתי לכם והיינו לכל אחד מישראל כש"נ מורשה קהלת יעקב ובמד' (ויקרא רבה פ' ט) קהלת ינאי אין כתיב אלא קהלת טוב וכל הדברי תורה שרשם מאמר אנכי וגו' וכל תרי"ג מצות נקראו בזוהר הקדוש (שם פב ב) תרי"ג זיני עיטא שהם עצות איך לזכות שיאיר בלב מאמר אנכי ה' אלהיך ועל זה ההכרה אמר שנתקע ת"ת בלבם במאמר אנכי ושם השי"ת שוכן בלב ועל זה נאמר ויקחו לי כנ"ל אבל לאחר שחזר יצר הרע למקומו אז אמר השי"ת ועשו לי מקדש שבכ"מ שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שיהיה מקום מיוחד לשכינה. וכבר אמרנו דהוא בעולם שנה ונפש מקום המקדש בעולם. ויום שבת בשנה שאז השי"ת שוכן בלב ישראל ונעשה הלב הר קדשי שהשי"ת משפיע דברי תורה בלב כל אחד מישראל וכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי דא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה (כמ"ש זח"א קלח א במה"נ) שבשבת שנעשה הלב בחינת בית המקדש הר קדשי ניצול מקטרוג היצר הרע. ות"ח דמשתדלי באורייתא אתקריאו ודמיין לשבתות כמו"ש ברע"מ (זח"ג כט ב קכד סע"ב) והיינו שבלב המשתדלין באורייתא משפיע השי"ת דברי תורה תמיד דברי אשר שמתי בפיך ולית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (כמ"ש זח"א רב א) ונעשה הלב הר קדשי. והם מקדש בנפש. ועל אלו השלשה כתיב ועשו לי מקדש שכל אחד מישראל יש לו חלק בזה שהעשייה מצד ישראל דהמקדש ומשכן נעשה מנדבות לב ישראל וכמ"ש במ"ר (סו"פ לג) אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו דהעיקר נעשה מנדבות לבב וכמ"ש בזוהר הקדוש. וכן קדושת יום השבת יש לכל אחד מישראל חלק בו וכש"נ לעשות את השבת שישראל העושין ומכניסין קדושה ליום השבת וכש"נ זכור לקדשו שמור לקדשו ונת' כ"פ. וכן קדושת ת"ח דמשתדלי באורייתא כל אחד מישראל יש לו חלק בו שהם העושים הקדושה וכמ"ש (חולין נו סע"ב) כרכא דכולה ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו וכו' והיינו דקדושת השרים והפרנסים מצד ישראל שהם ממנים אותם וכן קדושת הכהנים בא מצד. ישראל ועד"ש (ערכין יז.) פרנס לפי דורו. ומצינו (שמות רבה פ' מ"ב) לך ר"ד א"ל לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן אלא בשביל כבוד בני אמרתי לזקן שלהם והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כו' כשיהיו בניך צדיקים הם מתרוממים ועולים וכן שלוחיהם מתעלים עמהם וכו' וכן דקדק במד' (שם ר"פ לז) ממנו יתד זה כהן גדול כו' וכה"א ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מהיכן מתו"ך בני ישראל כו' דייקא מתוך קדושת ישראל הופיע הקדושה על אהרן ובניו וכש"נ (דברי הימים א כ״ג:י״ג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו וגו' דעל ידי שישראל הם קדושים כמה שנאמר בכמה פסוקים נבדלו אהרן ובניו להיות קודש קדשים. וכן קדושת כל פרנסי ישראל בא מקדושת ישראל ואף משה רבינו ע"ה שתיכף בשעה שנולד נתמלא הבית כולו אור כמ"ש (סוטה יב.) מכל מקום נתרומם מעלתו בשביל קדושת ישראל וכמ"ש במדרש הנז'. ועל זה נאמר ועשו לי מקדש. ועל כן יש לכל אחד מישראל חלק בקדושת המקדש וקדושת השבת שהוא המקדש בשנה וקדושת ת"ח שהם קדושת המקדש בנפש והוא מפני שהם העושים המקדש. ובשבת כל אחד מישראל זוכה להיות מכלל ת"ח משתדלי באורייתא וכמו שאמרנו כ"פ ממ"ש (שבת קיט.) מי עדיפת לן מינה דסעודת שבת של כל אחד מישראל היא סעודת ת"ח. ועל זה נאמר כי לקח טוב נתתי לכם לכל אחד מישראל כש"נ מורשה קהלת יעקב והיינו אף ע"ה שנקראו בית יעקב (כמ"ש בבא מציעא לג :) והיינו שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ויש להם שייכות למקום המקדש שבאין ליראות ברגל מפני שהיה להם חלק בעשיה ונדבות לב. וכן בקדושת ת"ח בנוי דמלכא שהם משכן בנפש יש להם שייכות שמתעלין בשביל ישראל וכן בקדושת שבת דישראל מכניסין קדושה לשבת:
And take for Me an offering - And see the midrash [Shemot Rabbah 33:1] about the king. And the issue is that when Israel heard [the first commandment], the Torah became embedded in their hearts, and when they heard "there shall be no other" the yetzer hara was plucked out from their hearts, as the midrash says [Shir HaShirim Rabbah 1:2]. At that point, there was no distinction between their various camps, rather every camp in Israel was enveloped by the clouds of glory, and it was all called the encampment of the Shechinah since God dwells in the heart of every Israelite. Regarding this, it is said "[vayikechu li] take Me” — as it were, I am purchased together with [the Torah], just as the Zohar says "The Holy One of Blessing is called Torah, and whenever you read Torah you should read the Holy One of Blessing". And this is also in the reason given for the blessing before the Torah "when I call the Name of Ad-nai, give y'all glory" (see Brachot 21a), since Torah is called by the name Havayah since all of Torah is names of the Holy One of Blessing. And it is written "I gave y'all a good portion [lekach tov]" meaning, to each and every person in Israel, as it is written 'the inheritance of the congregation of Jacob'. ... And in the Zohar (Zohar 2:82b:8) it is written that the 613 mitzvot are a mode of counseling, giving advice on how to merit that in your heart the light of Anochi can shine, and it is this recognition is the idea of that Torah is embedded in their hearts through the word Anochi. And so the Name of the Holy One of Blessing dwells in the heart, and this is why it is written "take Me". However, after the evil inclination returned to its place, then God said, “make Me a sanctuary,” that wherever you go make Me a house where I will dwell, that there should be a singular place for the Shechinah/Divine Presence. And we have said that [God is] in the world [space], the year [time], and in the soul, all those are the place of the Sanctuary. The Shabbat, in the year, when God dwells in the heart of of Israel and the heart becomes "My Holy Mount". It is from there that God pours words of Torah in the heart of every person in Israel” and ... there is no space for the accusation of the Yetzer hara. And a Torah scholar, who deals with Torah is called as, and is similar to Shabbat … and so when we deals with Torah, the Holy One of Blessing pours words of Torah, 'the words that I put in your mouth will never leave your mouth nor the mouths of your children' [Amidah, Shabbat Minchah], and so the heart becomes 'My Holy Mount'. And these are the Sanctuary in the soul. Regarding these three it is written “Make Me a sanctuary,” since every Jewish person has a portion in it as it is constructed by Israel, since the Mikdash and the Mishkan were made by the generosity of the hearts of Israel...