ענין מ"ש (מגילה ו סע"ב) מסמך גאולה לגאולה עדיף והיינו גאולת מצרים לגאולת פורים. הוא דגאולת מצרים היה ראש של כל הניסים והיה ראשית התגלות קדושת ישראל בעולם והיה הנס גלוי לכל העולם שהשי"ת בחר בנו לעם ועשה נסים נגליים שהם חוץ לדרך הטבע וכש"נ שמעו עמים ירגזון וגו' אמנם נס פורים נקרא סוף כל (העמים) [הנסים] (כמ"ש יומא כט.) מפני שהכל היה בהסתר גדול והיה מלובש כמעט בדרך הטבע שע"י סיבה שלקח אחשורוש את אסתר ונשאה חן בעיניו על ידי זה פעלה להכניע את המן ולנשא את היהודים. וז"ש (חולין קלט :) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר וכדאיתא בסה"ק ע"פ זה שעיקר הירידה של האדם הוא כאשר כאשר נעלם ממנו זאת שהוא בהסתר פנים וזש"נ ואנכי הסתר אסתיר שיסתיר ההסתר פנים. וזה היה עיקר נס פורים שהיו אז בשפל המדרגה וכאשר הרגישו ישראל שעומדים בתכלית ההסתר כש"נ אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד וגו' וכידוע דענין אבילות והספד יורה על דבר שנחלט בדעת האדם שכבר אבדה תקותו וכענין אבל והספד על מת שאין אופן להחזירו ועל ידי זה שהרגישו ההסתר פנים נהפך להם מאבל ליום טוב. וז"ש (מגילה יא.) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר. ואין המכוון במה שנאמר ראו כל אפסי ארץ על או"ה דהם לא ראו את ישועת אלהינו כיון שהיה מלובש קרוב לדרך הטבע כנ"ל. ומה שנאמר ורבים מעמי ארץ מתיהדים היה רק מפחד היהודים ומפחד מרדכי שראו שגידלו המלך בשביל כבוד אסתר המלכה. רק המכוון ראו כל אפסי ארץ על ישראל שהיו אז בתכלית השפלות בההסתר עד אפסי ארץ ודייקא ע"י זה ראו את ישועת אלהינו מתוך ההסתר הזה דייקא. וענין זה מתנוצץ בכל שנה בימי פורים נתודע לכל פרטי נפשות ישראל כל מי שיודע נגעי לבבו איך הוא בשפל המדרגה והוא מתמרמר ע"ז. בזה עצמו נודע ומאיר בלבו שנהפך לו מיגון לשמחה:
The matter of that which they said (Megillah 6b at the end), "juxtaposing a redemption to a redemption is preferable," meaning the redemption of Egypt to the redemption of Purim: That is since the redemption of Egypt was the beginning of all miracles and the beginning of the revelation of the holiness of Israel in the world. And it was a miracle revealed to the whole world, that God, may He be blessed, chose us as a people and made open miracles which were not in the way of nature. And it was as is stated (Exodus 15:14), "Peoples heard and they trembled." The miracle of Purim, however, is called the end of all miracles (as it is said in Yoma 29b), since everything was with great concealment; and it was clothed almost as if it were the way of nature. For it was caused by that which Ahasuerus took Esther and she found favor in his eyes; it was through this that she [was able to] act and subdue Haman and raise up the Jews. And this is [the meaning of] that which they said (Chullin 139b), "From where in the Torah is Esther? 'And I will surely hide (haster astir)' (Deuteronomy 31:17–18)." And it is like it is found in the holy books, based on this, that the essence of the descent of a person is when it is hidden from him that he is in a state of God hiding his face. And this [is the meaning of] its being stated, "haster astir," that He will hide the hiddenness of His face. And that was the essence of the miracle of Purim. As they were then at the lowest level, when the Jewish people felt that they were in a state of the greatest hiddenness - as it is stated (Esther 4:3), "there was great mourning among the Jews, with fasting, weeping, and lamenting." And, as is known, the matter of mourning and lamenting indicates something that is final in a person's mind; that its hope is already lost. And it is like the matter of mourning and lamentation about a dead person, since there is no way to bring him back. But because they felt the hiddenness of God's face, the mourning flipped into a joyful day. And this is [the meaning of] that which they said (Megillah 11a), "When did all 'the ends of the earth see the salvation of our God?' In the days of Mordechai and Esther." And the intention about that which is stated (Psalms 98:3), "all the ends of the earth have seen," is not about the nations of the world. For they did not see the salvation of our God, since it was clothed and close to being the way of nature, as mentioned above. And that which it is stated (Esther 8:17), "and many of the people of the land became Jews," was only out of fear of the Jews and fear of Mordechai, since they saw that the king elevated him out of respect for Queen Esther. Rather the intention of, "all the ends of the earth have seen," is about the Jewish people, who were then at the lowest point in hiddenness, to the ends of the earth. And it is precise! Through this, they saw the salvation of our God, precisely through this hiddenness! And this matter is strongly present every year on the days of Purim. It should be made known to all the singular Jewish souls that know in the inner recesses of their heart how they are on the lowest level and feel bitter on account of this. With this itself, it becomes known and shines in his heart, that it is flipping for him from despair to joy.
ענין מ"ש (מגילה ו סע"ב) מסמך גאולה לגאולה עדיף והיינו גאולת מצרים לגאולת פורים. הוא דגאולת מצרים היה ראש של כל הניסים והיה ראשית התגלות קדושת ישראל בעולם והיה הנס גלוי לכל העולם שהשי"ת בחר בנו לעם ועשה נסים נגליים שהם חוץ לדרך הטבע וכש"נ שמעו עמים ירגזון וגו' אמנם נס פורים נקרא סוף כל (העמים) [הנסים] (כמ"ש יומא כט.) מפני שהכל היה בהסתר גדול והיה מלובש כמעט בדרך הטבע שע"י סיבה שלקח אחשורוש את אסתר ונשאה חן בעיניו על ידי זה פעלה להכניע את המן ולנשא את היהודים. וז"ש (חולין קלט :) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר וכדאיתא בסה"ק ע"פ זה שעיקר הירידה של האדם הוא כאשר כאשר נעלם ממנו זאת שהוא בהסתר פנים וזש"נ ואנכי הסתר אסתיר שיסתיר ההסתר פנים. וזה היה עיקר נס פורים שהיו אז בשפל המדרגה וכאשר הרגישו ישראל שעומדים בתכלית ההסתר כש"נ אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד וגו' וכידוע דענין אבילות והספד יורה על דבר שנחלט בדעת האדם שכבר אבדה תקותו וכענין אבל והספד על מת שאין אופן להחזירו ועל ידי זה שהרגישו ההסתר פנים נהפך להם מאבל ליום טוב. וז"ש (מגילה יא.) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר. ואין המכוון במה שנאמר ראו כל אפסי ארץ על או"ה דהם לא ראו את ישועת אלהינו כיון שהיה מלובש קרוב לדרך הטבע כנ"ל. ומה שנאמר ורבים מעמי ארץ מתיהדים היה רק מפחד היהודים ומפחד מרדכי שראו שגידלו המלך בשביל כבוד אסתר המלכה. רק המכוון ראו כל אפסי ארץ על ישראל שהיו אז בתכלית השפלות בההסתר עד אפסי ארץ ודייקא ע"י זה ראו את ישועת אלהינו מתוך ההסתר הזה דייקא. וענין זה מתנוצץ בכל שנה בימי פורים נתודע לכל פרטי נפשות ישראל כל מי שיודע נגעי לבבו איך הוא בשפל המדרגה והוא מתמרמר ע"ז. בזה עצמו נודע ומאיר בלבו שנהפך לו מיגון לשמחה:
The matter of that which they said (Megillah 6b at the end), "juxtaposing a redemption to a redemption is preferable," meaning the redemption of Egypt to the redemption of Purim: That is since the redemption of Egypt was the beginning of all miracles and the beginning of the revelation of the holiness of Israel in the world. And it was a miracle revealed to the whole world, that God, may He be blessed, chose us as a people and made open miracles which were not in the way of nature. And it was as is stated (Exodus 15:14), "Peoples heard and they trembled." The miracle of Purim, however, is called the end of all miracles (as it is said in Yoma 29b), since everything was with great concealment; and it was clothed almost as if it were the way of nature. For it was caused by that which Ahasuerus took Esther and she found favor in his eyes; it was through this that she [was able to] act and subdue Haman and raise up the Jews. And this is [the meaning of] that which they said (Chullin 139b), "From where in the Torah is Esther? 'And I will surely hide (haster astir)' (Deuteronomy 31:17–18)." And it is like it is found in the holy books, based on this, that the essence of the descent of a person is when it is hidden from him that he is in a state of God hiding his face. And this [is the meaning of] its being stated, "haster astir," that He will hide the hiddenness of His face. And that was the essence of the miracle of Purim. As they were then at the lowest level, when the Jewish people felt that they were in a state of the greatest hiddenness - as it is stated (Esther 4:3), "there was great mourning among the Jews, with fasting, weeping, and lamenting." And, as is known, the matter of mourning and lamenting indicates something that is final in a person's mind; that its hope is already lost. And it is like the matter of mourning and lamentation about a dead person, since there is no way to bring him back. But because they felt the hiddenness of God's face, the mourning flipped into a joyful day. And this is [the meaning of] that which they said (Megillah 11a), "When did all 'the ends of the earth see the salvation of our God?' In the days of Mordechai and Esther." And the intention about that which is stated (Psalms 98:3), "all the ends of the earth have seen," is not about the nations of the world. For they did not see the salvation of our God, since it was clothed and close to being the way of nature, as mentioned above. And that which it is stated (Esther 8:17), "and many of the people of the land became Jews," was only out of fear of the Jews and fear of Mordechai, since they saw that the king elevated him out of respect for Queen Esther. Rather the intention of, "all the ends of the earth have seen," is about the Jewish people, who were then at the lowest point in hiddenness, to the ends of the earth. And it is precise! Through this, they saw the salvation of our God, precisely through this hiddenness! And this matter is strongly present every year on the days of Purim. It should be made known to all the singular Jewish souls that know in the inner recesses of their heart how they are on the lowest level and feel bitter on account of this. With this itself, it becomes known and shines in his heart, that it is flipping for him from despair to joy.