במדרש ואחר עורי כו' מבשרי אחזה אלולי שמלתי מהיכן הי' ה' נגלה עלי פי' הגם שהי' לו גם קודם המילה מראות. הי' בחסד עליון ועתה זכה מצד עצמותו. להיות השי"ת נגלה אליו. כמ"ש מבשרי אחזה. ולכן נגלה המראה אליו בדביקות עצום כי מה שמשיג אדם באמצעות עבודה שלו יש לו בזה דביקות יותר מהשגה שבא בחסד עליון בלבד. אחר עורי פרשנו במ"א כי אדה"ר ע"י החטא הוצרך לכתנות עור כי לא הי' יכול לקבל הארה עליונה בלי התלבשות כמ"ש ויתחבא האדם כו'. ואבינו אברהם ברוב מעשיו הטובים זכה להסיר מכסה העור ולפתוח פתח מאותו בחי' שהי' קודם החטא. וז"ש והוא יושב ע"י המילה פתח האהל שנפתח מה שהי' נכסה. וחז"ל דרשו הפסוק אשרי תבחר ותקרב על המילה והוא רמז למילה ופריעה כי בחירה היא נגד המילה שהערלה נכרתת ממילא נתגלה במקום הזה קדושה ונפתח עי"ז היכל מיוחד. וקריבה היא נגד הפריעה כי יש ב' קליפות יש שצריכין לרחק לגמרי כמו האיסורים. ויש יצה"ר בדברים המותרים והיא קליפת הפריעה שא"י לבטלה לגמרי רק להפריש עצמו ולהרחיק עצמו מאותו הקליפה ג"כ. ולכן בזכות ב' הרחקות אלו נפתחים ב' היכלות כמ"ש בסיפא נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך וכפי הרמז בדורות שהיו מקודם בכלל הבריאה הערלה והוא דור המבול שנאבדו ונכרתו מן העולם אח"כ דור הפלגה שלא נאבדו לגמרי רק נרחקו ונפרשו מן האחדות אח"כ בא אאע"ה שהוא אור הגנוז. וכעין זה מצינו שנאמר לאברהם אע"ה לך לך מארצך כו' ולוט הלך עמו רק שאח"כ נתרחק ממנו שהי' לו קצת אחיזה ומ"מ הי' צריך להיות מרחוק וזה רמז לב' המילות כנ"ל:
4
איתא אברהם בירר לו את הגלות כי אמרו לא גלו ישראל רק שיתוספו עליהם גרים היינו המשכות כל הברואים לתורה שזה הי' בחירתו של אברהם שהכניס עצמו בכל המקומות לתקנם ולהעלותם לכן איתא כי נח הי' צריך סעד כו' ואברהם הי' מתחזק בצדקו מאליו כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והוא בחר לו זה הדרך שמעצמו ימצא לו דרך האמת ולכן הצדיקים שהיו מקודם היו נולדים מהול והוא בעבודתו זכה למצות מילה והוא תיקון עולם העשי' שיזכה האדם להסיר הערלה במעשה ידיו לכן כל עובד ה' אין לו להרהר על אלה הסתרות שנמצא לכל עובד ה' כי לפום צערא אגרא וזה בחר לו אבינו אברהם מאהבתו את השי"ת הכניס עצמו במקומות מסוכנים לתקן אליו כל הבריאה לכן נק' על שמו בהבראם באברהם. וכן הוא לדורות בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ע"י שמקרבין כל הבריאה אליו ית' ומעוררים כח הראשית בעולם. ואיתא אברהם תיקן תפלת שחרית דכתיב וישכם אל המקום אשר עמד שם כו'. פי' הפשוט שמיד בהקיצו משנתו בא לו אל המקום אשר עמד בו אתמול בשכבו וזה סדר עובד ה' הנקרא מהלך כמאמר ודברת בם בשכבך ובקומך כי כל ימי האדם הם הילוך אחד ועליו נאמר בא בימים. וכמ"ש בתפלה ונשכים ונמצא ייחול לבבנו כו'. שזה סימן לאהבת הבורא ית' שמיד בהשכמה קודם כל עובדא נזכר מהבורא ית' כדאיתא בס' הישר לר"ת ז"ל לכן אברהם שהוא עמוד האהבה כמ"ש אברהם אוהבי העיד עליו הכ' וישכם כו' אל המקום כו'. וע"ז אמרו שתיקן תפלת שחרית שהניח זה הכח לכל איש ישראל שיוכל להיות מעורר את השחר בכל יום כנ"ל:
5
פי' אמו"ז ז"ל ע"פ כי ידעתיו למען אשר יצוה כי השי"ת נתן לו דיעה ודביקות שיהי' בכחו לצוות ולהניח לכל בנ"י אחריו וזהו פי' למען כפשוטו כנ"ל. והענין הוא כי הדורות נמשכין זה אחר זה והאבות הם הראשים והדעת של בנ"י קיבלו האבות בעבור דורות האחרונים שהם כגופות לגבי הארות האבות שהם נשמות לכן נקראו אבות. וזהו עצמו הטעם כיון שפנימיות הדעת ניתן לאברהם והוא שרש וחיות הכל ממילא אין לכסות ממנו דבר. והיינו שהי' נצרך להוציא הכחות של הקדושה שנמצא בסדום והוא עצמו הצלת לוט שבא ממנו דהמע"ה ומלך המשיח כי הכל בעבור בנ"י נבראו א"כ צריך הצדיק לידע מפלת הרשעים להוציא בלעם מתוך פיהם כנ"ל:
6
בפסוק עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. ומקשין הלא עבודתו של אברהם הי' בחי' אהבת ה' שהוא למעלה מעובד מיראה ולמה ייחס לו הכתוב ירא אלקים. אבל התירוץ הוא כי זה עצמו היה הנסיון כי ודאי אברהם אע"ה שעזב ארצו ומילדתו והשליך עצמו לכבשן האש בעבור הבורא ית' מה נסיון הוא לשחוט את בנו. אבל התירוץ הוא כי בודאי העובד מאהבה כמו אברהם נמשך לבו ומעיו לעשות רצון קונו עד שכל איבריו נמשכין בטבעם לעשות רצון קונם. וכל רמ"ח איברים שבו. כל חיותם. המצות של השי"ת. אכן באמת לא הי' רצונו של הקב"ה לשחוט את יצחק ולבו של אברהם לא הרגיש דביקות ואהבה בזו העובדא ע"י שבאמת לא הי' כן רצונו של השי"ת ולכן הי' נסיון ולכן נאמר וירא את המקום מרחוק. ולכן הי' עבודתו עתה רק בבחי' ירא אלקים שלא הרהר אחריו ית' כלום. ולכן ביקש שלא ינסה אותו עוד פי' שלא יהי' לו רחקות עוד שדרכו של אברהם אע"ה בחי' אהבה כנ"ל:
"Now I know that you fear Hashem." The question arises: Avraham’s service to Hashem was primarily out of love, which is a higher level than fear. Why then is his fear emphasized here? The answer lies in the nature of Avraham’s test. Considering that Avraham left his homeland and willingly faced the fiery furnace of Nimrod for Hashem, sacrificing his son might not seem a difficult test. However, a person who serves Hashem out of love is naturally drawn to fulfill Hashem’s will with their entire being. All their limbs derive life from mitzvot. In this case, Hashem did not truly desire Yitzchak's sacrifice. Therefore, Avraham's heart did not feel the usual love and natural pull to perform this mitzvah, as it was not Hashem’s true intention. This is the meaning behind "He saw the place from afar," indicating the test's difficulty and unusual nature. This was the true test for Avraham: to act out of fear rather than love when he did not feel the usual divine pull. Hence, it is said, "Now I know that you fear Hashem." After this test, Avraham requested that Hashem not test him further. This request meant that he should not have to feel such distance from Hashem again, as his primary mode of service was through love.
7
והנה מצוה זו של העקידה לא נגמרה במעשה רק הי' רצונו ית' שיהי' מוכן לשוחטו. והיינו שהי' עבודה גבוהה מאוד. כי שרש המצות הם למעלה מהטבע ורק האור מתלבש במעשה הגשמיי ויש מצוה שהיא רק במחשבה ורצון והוא למעלה מהתלבשות העשי'. ואאע"ה נתנסה בעשר נסיונות לתקן עשרה מאמרות. נמצא נסיון העשירי הוא במקום גבוה מאוד. ולכן נאמר לו עתה ידעתי כו' פי' אף כי לא בא לידי מעשה כך ניתקן בדעת העליון המבוקש ממנו. [גם יתבאר עפ"י הפ' לאל גומר עלי. וכמ"ש במ"א בכמה דוכתי כי גמר העבודה הוא בידי שמים] כנ"ל:
The commandment for Avraham to slaughter his son Yitzchak was never intended to be completed in action. Hashem's will was for Avraham to be prepared to do so, demonstrating a very high spiritual level. The source of mitzvot is above nature, with their spiritual light manifesting in physical actions. Some mitzvot, however, exist only in thought and desire, signifying a level beyond physical deeds. Avraham's ten tests corresponded to the ten utterances of creation, with the tenth test being the highest. Thus, Hashem’s statement, "Now I know that you fear Hashem," indicates that even without the action being completed, Hashem’s intention was met. This higher level of readiness and intention fulfilled the divine will.
תרמ"א
ב"ה
במדרש ואחר עורי כו' מבשרי אחזה אלולי שמלתי מהיכן הי' ה' נגלה עלי פי' הגם שהי' לו גם קודם המילה מראות. הי' בחסד עליון ועתה זכה מצד עצמותו. להיות השי"ת נגלה אליו. כמ"ש מבשרי אחזה. ולכן נגלה המראה אליו בדביקות עצום כי מה שמשיג אדם באמצעות עבודה שלו יש לו בזה דביקות יותר מהשגה שבא בחסד עליון בלבד. אחר עורי פרשנו במ"א כי אדה"ר ע"י החטא הוצרך לכתנות עור כי לא הי' יכול לקבל הארה עליונה בלי התלבשות כמ"ש ויתחבא האדם כו'. ואבינו אברהם ברוב מעשיו הטובים זכה להסיר מכסה העור ולפתוח פתח מאותו בחי' שהי' קודם החטא. וז"ש והוא יושב ע"י המילה פתח האהל שנפתח מה שהי' נכסה. וחז"ל דרשו הפסוק אשרי תבחר ותקרב על המילה והוא רמז למילה ופריעה כי בחירה היא נגד המילה שהערלה נכרתת ממילא נתגלה במקום הזה קדושה ונפתח עי"ז היכל מיוחד. וקריבה היא נגד הפריעה כי יש ב' קליפות יש שצריכין לרחק לגמרי כמו האיסורים. ויש יצה"ר בדברים המותרים והיא קליפת הפריעה שא"י לבטלה לגמרי רק להפריש עצמו ולהרחיק עצמו מאותו הקליפה ג"כ. ולכן בזכות ב' הרחקות אלו נפתחים ב' היכלות כמ"ש בסיפא נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך וכפי הרמז בדורות שהיו מקודם בכלל הבריאה הערלה והוא דור המבול שנאבדו ונכרתו מן העולם אח"כ דור הפלגה שלא נאבדו לגמרי רק נרחקו ונפרשו מן האחדות אח"כ בא אאע"ה שהוא אור הגנוז. וכעין זה מצינו שנאמר לאברהם אע"ה לך לך מארצך כו' ולוט הלך עמו רק שאח"כ נתרחק ממנו שהי' לו קצת אחיזה ומ"מ הי' צריך להיות מרחוק וזה רמז לב' המילות כנ"ל:
איתא אברהם בירר לו את הגלות כי אמרו לא גלו ישראל רק שיתוספו עליהם גרים היינו המשכות כל הברואים לתורה שזה הי' בחירתו של אברהם שהכניס עצמו בכל המקומות לתקנם ולהעלותם לכן איתא כי נח הי' צריך סעד כו' ואברהם הי' מתחזק בצדקו מאליו כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והוא בחר לו זה הדרך שמעצמו ימצא לו דרך האמת ולכן הצדיקים שהיו מקודם היו נולדים מהול והוא בעבודתו זכה למצות מילה והוא תיקון עולם העשי' שיזכה האדם להסיר הערלה במעשה ידיו לכן כל עובד ה' אין לו להרהר על אלה הסתרות שנמצא לכל עובד ה' כי לפום צערא אגרא וזה בחר לו אבינו אברהם מאהבתו את השי"ת הכניס עצמו במקומות מסוכנים לתקן אליו כל הבריאה לכן נק' על שמו בהבראם באברהם. וכן הוא לדורות בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ע"י שמקרבין כל הבריאה אליו ית' ומעוררים כח הראשית בעולם. ואיתא אברהם תיקן תפלת שחרית דכתיב וישכם אל המקום אשר עמד שם כו'. פי' הפשוט שמיד בהקיצו משנתו בא לו אל המקום אשר עמד בו אתמול בשכבו וזה סדר עובד ה' הנקרא מהלך כמאמר ודברת בם בשכבך ובקומך כי כל ימי האדם הם הילוך אחד ועליו נאמר בא בימים. וכמ"ש בתפלה ונשכים ונמצא ייחול לבבנו כו'. שזה סימן לאהבת הבורא ית' שמיד בהשכמה קודם כל עובדא נזכר מהבורא ית' כדאיתא בס' הישר לר"ת ז"ל לכן אברהם שהוא עמוד האהבה כמ"ש אברהם אוהבי העיד עליו הכ' וישכם כו' אל המקום כו'. וע"ז אמרו שתיקן תפלת שחרית שהניח זה הכח לכל איש ישראל שיוכל להיות מעורר את השחר בכל יום כנ"ל:
פי' אמו"ז ז"ל ע"פ כי ידעתיו למען אשר יצוה כי השי"ת נתן לו דיעה ודביקות שיהי' בכחו לצוות ולהניח לכל בנ"י אחריו וזהו פי' למען כפשוטו כנ"ל. והענין הוא כי הדורות נמשכין זה אחר זה והאבות הם הראשים והדעת של בנ"י קיבלו האבות בעבור דורות האחרונים שהם כגופות לגבי הארות האבות שהם נשמות לכן נקראו אבות. וזהו עצמו הטעם כיון שפנימיות הדעת ניתן לאברהם והוא שרש וחיות הכל ממילא אין לכסות ממנו דבר. והיינו שהי' נצרך להוציא הכחות של הקדושה שנמצא בסדום והוא עצמו הצלת לוט שבא ממנו דהמע"ה ומלך המשיח כי הכל בעבור בנ"י נבראו א"כ צריך הצדיק לידע מפלת הרשעים להוציא בלעם מתוך פיהם כנ"ל:
בפסוק עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. ומקשין הלא עבודתו של אברהם הי' בחי' אהבת ה' שהוא למעלה מעובד מיראה ולמה ייחס לו הכתוב ירא אלקים. אבל התירוץ הוא כי זה עצמו היה הנסיון כי ודאי אברהם אע"ה שעזב ארצו ומילדתו והשליך עצמו לכבשן האש בעבור הבורא ית' מה נסיון הוא לשחוט את בנו. אבל התירוץ הוא כי בודאי העובד מאהבה כמו אברהם נמשך לבו ומעיו לעשות רצון קונו עד שכל איבריו נמשכין בטבעם לעשות רצון קונם. וכל רמ"ח איברים שבו. כל חיותם. המצות של השי"ת. אכן באמת לא הי' רצונו של הקב"ה לשחוט את יצחק ולבו של אברהם לא הרגיש דביקות ואהבה בזו העובדא ע"י שבאמת לא הי' כן רצונו של השי"ת ולכן הי' נסיון ולכן נאמר וירא את המקום מרחוק. ולכן הי' עבודתו עתה רק בבחי' ירא אלקים שלא הרהר אחריו ית' כלום. ולכן ביקש שלא ינסה אותו עוד פי' שלא יהי' לו רחקות עוד שדרכו של אברהם אע"ה בחי' אהבה כנ"ל:
"Now I know that you fear Hashem." The question arises: Avraham’s service to Hashem was primarily out of love, which is a higher level than fear. Why then is his fear emphasized here? The answer lies in the nature of Avraham’s test. Considering that Avraham left his homeland and willingly faced the fiery furnace of Nimrod for Hashem, sacrificing his son might not seem a difficult test. However, a person who serves Hashem out of love is naturally drawn to fulfill Hashem’s will with their entire being. All their limbs derive life from mitzvot.
In this case, Hashem did not truly desire Yitzchak's sacrifice. Therefore, Avraham's heart did not feel the usual love and natural pull to perform this mitzvah, as it was not Hashem’s true intention. This is the meaning behind "He saw the place from afar," indicating the test's difficulty and unusual nature. This was the true test for Avraham: to act out of fear rather than love when he did not feel the usual divine pull. Hence, it is said, "Now I know that you fear Hashem."
After this test, Avraham requested that Hashem not test him further. This request meant that he should not have to feel such distance from Hashem again, as his primary mode of service was through love.
והנה מצוה זו של העקידה לא נגמרה במעשה רק הי' רצונו ית' שיהי' מוכן לשוחטו. והיינו שהי' עבודה גבוהה מאוד. כי שרש המצות הם למעלה מהטבע ורק האור מתלבש במעשה הגשמיי ויש מצוה שהיא רק במחשבה ורצון והוא למעלה מהתלבשות העשי'. ואאע"ה נתנסה בעשר נסיונות לתקן עשרה מאמרות. נמצא נסיון העשירי הוא במקום גבוה מאוד. ולכן נאמר לו עתה ידעתי כו' פי' אף כי לא בא לידי מעשה כך ניתקן בדעת העליון המבוקש ממנו. [גם יתבאר עפ"י הפ' לאל גומר עלי. וכמ"ש במ"א בכמה דוכתי כי גמר העבודה הוא בידי שמים] כנ"ל:
The commandment for Avraham to slaughter his son Yitzchak was never intended to be completed in action. Hashem's will was for Avraham to be prepared to do so, demonstrating a very high spiritual level. The source of mitzvot is above nature, with their spiritual light manifesting in physical actions. Some mitzvot, however, exist only in thought and desire, signifying a level beyond physical deeds.
Avraham's ten tests corresponded to the ten utterances of creation, with the tenth test being the highest. Thus, Hashem’s statement, "Now I know that you fear Hashem," indicates that even without the action being completed, Hashem’s intention was met. This higher level of readiness and intention fulfilled the divine will.