במד' אמרות ה' כו' אמרות ב"ו אינן מאמרות למחר ישן והולך לו היכן הוא והיכן אמרותיו. פי' אמו"ז ז"ל שהכוונה שבמאמר אין בו כלום אפי' שלפעמים מקיים מאמרו אבל מאחר שאין בידו לקיים אין מאמרו מאמר כנ"ל. וכמו כן נראה הכוונה באמרות ה' אמרות שהוא אלקים חיים ומלך עולם פי' אפי' שלפעמים נראה לעיני בשר שאין מאמרו מתקיים אבל באמת ה' אומר ועושה וכל מאמריו מתקיימין אך שלפעמים הם בהסתר כמ"ש כסף צרוף כו' מזוקק. שצריכין לברר התערובות ואז מתגלה מאמרו ית' בהתגלות. וזהו ענין אמור ואמרת. כי מצותיו ית' הם גזירות בשורשם העליון ולמטה מתקיימין בגשמיות. וז"ש אשר קדשנו במצותיו הוא בשורש. וצונו הוא בפועל גשמיי בעוה"ז. וכמו כן הגזירה לנפש לא יטמא נמצא שורש הכהונה אין בו מגע טומאה. ואמרת אליהם הוא שיזהרו שלא לטמא בגשמיות. ובוודאי אם איזה כהן מטמא עצמו הקדושה פורחת ממנו. וכן הוא ענין כל מצותיו ית' וכמו כן הקדושה שכ' אני ה' מקדישכם בוודאי נמצאת בתוך בנ"י. וכפי עבודת האדם מתגלה בו בפועל ממש. לכן במסירת נפש כתיב ונקדשתי בתוך בנ"י. כי החומר מסתיר הקדושה. ומי שמס"נ בפועל ממש מסיר כל הסתרות החומר ומתגלה בו החדושה ונעשה ממש קדוש בגוף ג"כ. וכמו כן הוא תמיד כפי הזדככות החומר מתגלה הקדושה. וכן יש זמנים שמתגלה בהם הקדושה ע"י הסתלקות ההסתר הגשמיי. ובמד' והי' ז' ימים תחת אמו וכן באדם ביום השמיני ימול שיעבור עליו שבת שיראה פני מטרונא תחלה כו'. והענין הוא כי כל ברי' כשבאה לעוה"ז החומריי מסתתר חיות הפנימיות שבה. אכן כשבא השבת קודש אז סט"א בורחת והזמן מתעלה. ואז מתגלה הפנימיות. וזה ענין באה שבת באה מנוחה. וכמו שהי' בשבת בראשית כן הוא תמיד שכל מה שמתהוה בימי המעשה חסר השלימות. כי עולם הטבעי הוא חסר. וכשבא שבת חל השלימות על הכל ונעשין כלים להיות מוכן להקדושה כנ"ל:
3
בפרשת לחם הפנים ביום השבת יערכנו כו'. דכתיב לכו לחמו בלחמי להיות קבלת השפע מן השמים דבוקה בשורש העליון והוא פנימיות השפע. וכדאיתא בזוה"ק בענין יום השבת דאע"ג דלא ירד בו המן מ"מ כל ברכאין בשביעאה תליין ע"ש. וזה נק' לחם הפנים פנימיות הלחם כדכתי' לא על הלחם לבדו יחי' כו' מוצא פי ה' היא התורה. ורמז לדבר דכתי' התם פנים בפנים דבר ה'. והכא כ' לחם פנים. ושורש הלחם מן השמים שנשפע בש"ק על כל ימי המעשה בכח התורה הוא כפי הכנת בנ"י שניתן להם התורה. וכמו שיש ג"ן סדרים דאורייתא ובכל שבת סדר פרשה אחרת בקריאת התורה וכמו כן בשמים כדאיתא בזוה"ק ויקהל. והיינו שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה אבל הסדר משתנה בכל פרשה וכל שבת בצירופים שונים. וכמו כן הרמז בלחם הפנים ביום השבת יערכנו. וכפי סידור הי"ב חלות שסידרו בנ"י ביום השבת כך נמשך השפע מן השמים. וכדכתי' כמים הפנים לפנים כו' והיא בחי' תורה שבע"פ ושבכתב. וכ' ב"פ ביום השבת. דיש שבת מלעילא לתתא ויש מתתאי לעילאי כדאיתא בזוה"ק. ולכן אמר הכ' כפי עריכת בנ"י הלחם ביום השבת באתערותא דלתתא כמו כן ביום השבת מלעילא לתתא יהי' בסדר הזה וכמ"ש במ"א הרמז כסידורו כך סילוקו. והתורה מתנה לבנ"י וכפי מדרגתם כך מתגלה להם התורה. דיש שבעים פנים לתורה ופנים לפנים. ובכל שבת מתחדש השפע בכח התורה. [מחדש בטובו מ"ב הוא בתורה שנק' טוב ובשבת שכ' בי' טוב להודות וזה הרמז נזמן לה השתא בפתורא חדתא] וכמו בשבועות שניתנה בו תורה יש שתי הלחם. ובכל שבת היא מדרגה שלמטה י"ב חלות שכן התורה מתפרשת ונותנת חיים ומזון ממדרגה למדרגה עד עוה"ז. וי"ב גבולים וי"ב בקשות שבתפלה הם עמודים התחתונים שבשורש העליון כמ"ש במ"א:
In the parsha of "bread of faces (lechem hapanim), on Shabbat he shall arrange them etc" - and it is written "Come, eat My food" (Prov. 9:5). This is the receiving of the Flow of heaven, that clings to the Upper Root and this is the internalness (penimiut) of the Flow. As it is written in the Holy Zohar regarding the day of Shabbat, that even though manna did not come down on that day, all blessings are dependent on the seventh day, see there (Zohar 2:184a:7). And this is why the bread is called lechem hapanim, it is the internalness of the Flow, as it is written "not on bread alone does a person live, etc, comes out from God's mouth" (Deut. 8:3) - this is Torah. And a hint of this is what is written there: "Face to face did Hashem speak with you on the mountain, from the midst of the fire" (Deut. 5:4) - and here "bread of faces". And the root of the bread from heaven is that it flows from the holy Shabbat to all the days of the week, with the force of the Torah, according to the readiness of the children of Israel that Torah gave to them. And just as there are 53 parshiot in the Torah and in each Shabbat we read a different parsha, this is also true in heaven, see Zohar on Vayakhel. And this is that the Torah, being all made of Divine Names, still has the parsha that changes every week, and every Shabbat has different combination of phrases. This too is hinted by the bread of faces, that on every Shabbat is was set. And according to the 12 loaves that the children of Israel set in order, so too the Flow of heaven continues. And it is written "as face answers to face in water" (Prov. 27:19) and this is an aspect of the Torah, that is Oral and Written. And in our parshe it is written "on the day of Shabbat". There is Shabbat that comes from Above to Below and there is Shabbat that comes from Below to Above, as explained in the Holy Zohar. And therefore the Text said "according to the arranging of the of the bread on the day of Shabbat in a Awakening from Below, so too in the day of Shabbat from Above to Below it will be this arranging, and as it is written in Chagigah 26b "as its arranging is its taking away." And the Torah is a gift to the children of Israel, and according to their level is the Torah's revealing itself to them, since there are seventy faces to the Torah, and "face to face". And on every Shabbat the Flow is renewed through the force of the Torah. ["The One who renews each day Creation with goodness", Bereshit is Torah, which is called good, and regarding Shabbat it is written "it is good to thank Hashem", a hint that every moment a new interpretation is invited] and so too on Shavuot when the Torah was given there are two loaves of bread. And "on every Shabbat" is a level below "twelve loaves", since the Torah is understood and interpreted and gives life and sustenance to every level until this world. And twelve limits and twelve requests that are in the Prayer they are the Lower Supports of the Upper Root, as it is written in different places.
תרמ"ח
במד' אמרות ה' כו' אמרות ב"ו אינן מאמרות למחר ישן והולך לו היכן הוא והיכן אמרותיו. פי' אמו"ז ז"ל שהכוונה שבמאמר אין בו כלום אפי' שלפעמים מקיים מאמרו אבל מאחר שאין בידו לקיים אין מאמרו מאמר כנ"ל. וכמו כן נראה הכוונה באמרות ה' אמרות שהוא אלקים חיים ומלך עולם פי' אפי' שלפעמים נראה לעיני בשר שאין מאמרו מתקיים אבל באמת ה' אומר ועושה וכל מאמריו מתקיימין אך שלפעמים הם בהסתר כמ"ש כסף צרוף כו' מזוקק. שצריכין לברר התערובות ואז מתגלה מאמרו ית' בהתגלות. וזהו ענין אמור ואמרת. כי מצותיו ית' הם גזירות בשורשם העליון ולמטה מתקיימין בגשמיות. וז"ש אשר קדשנו במצותיו הוא בשורש. וצונו הוא בפועל גשמיי בעוה"ז. וכמו כן הגזירה לנפש לא יטמא נמצא שורש הכהונה אין בו מגע טומאה. ואמרת אליהם הוא שיזהרו שלא לטמא בגשמיות. ובוודאי אם איזה כהן מטמא עצמו הקדושה פורחת ממנו. וכן הוא ענין כל מצותיו ית' וכמו כן הקדושה שכ' אני ה' מקדישכם בוודאי נמצאת בתוך בנ"י. וכפי עבודת האדם מתגלה בו בפועל ממש. לכן במסירת נפש כתיב ונקדשתי בתוך בנ"י. כי החומר מסתיר הקדושה. ומי שמס"נ בפועל ממש מסיר כל הסתרות החומר ומתגלה בו החדושה ונעשה ממש קדוש בגוף ג"כ. וכמו כן הוא תמיד כפי הזדככות החומר מתגלה הקדושה. וכן יש זמנים שמתגלה בהם הקדושה ע"י הסתלקות ההסתר הגשמיי. ובמד' והי' ז' ימים תחת אמו וכן באדם ביום השמיני ימול שיעבור עליו שבת שיראה פני מטרונא תחלה כו'. והענין הוא כי כל ברי' כשבאה לעוה"ז החומריי מסתתר חיות הפנימיות שבה. אכן כשבא השבת קודש אז סט"א בורחת והזמן מתעלה. ואז מתגלה הפנימיות. וזה ענין באה שבת באה מנוחה. וכמו שהי' בשבת בראשית כן הוא תמיד שכל מה שמתהוה בימי המעשה חסר השלימות. כי עולם הטבעי הוא חסר. וכשבא שבת חל השלימות על הכל ונעשין כלים להיות מוכן להקדושה כנ"ל:
בפרשת לחם הפנים ביום השבת יערכנו כו'. דכתיב לכו לחמו בלחמי להיות קבלת השפע מן השמים דבוקה בשורש העליון והוא פנימיות השפע. וכדאיתא בזוה"ק בענין יום השבת דאע"ג דלא ירד בו המן מ"מ כל ברכאין בשביעאה תליין ע"ש. וזה נק' לחם הפנים פנימיות הלחם כדכתי' לא על הלחם לבדו יחי' כו' מוצא פי ה' היא התורה. ורמז לדבר דכתי' התם פנים בפנים דבר ה'. והכא כ' לחם פנים. ושורש הלחם מן השמים שנשפע בש"ק על כל ימי המעשה בכח התורה הוא כפי הכנת בנ"י שניתן להם התורה. וכמו שיש ג"ן סדרים דאורייתא ובכל שבת סדר פרשה אחרת בקריאת התורה וכמו כן בשמים כדאיתא בזוה"ק ויקהל. והיינו שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה אבל הסדר משתנה בכל פרשה וכל שבת בצירופים שונים. וכמו כן הרמז בלחם הפנים ביום השבת יערכנו. וכפי סידור הי"ב חלות שסידרו בנ"י ביום השבת כך נמשך השפע מן השמים. וכדכתי' כמים הפנים לפנים כו' והיא בחי' תורה שבע"פ ושבכתב. וכ' ב"פ ביום השבת. דיש שבת מלעילא לתתא ויש מתתאי לעילאי כדאיתא בזוה"ק. ולכן אמר הכ' כפי עריכת בנ"י הלחם ביום השבת באתערותא דלתתא כמו כן ביום השבת מלעילא לתתא יהי' בסדר הזה וכמ"ש במ"א הרמז כסידורו כך סילוקו. והתורה מתנה לבנ"י וכפי מדרגתם כך מתגלה להם התורה. דיש שבעים פנים לתורה ופנים לפנים. ובכל שבת מתחדש השפע בכח התורה. [מחדש בטובו מ"ב הוא בתורה שנק' טוב ובשבת שכ' בי' טוב להודות וזה הרמז נזמן לה השתא בפתורא חדתא] וכמו בשבועות שניתנה בו תורה יש שתי הלחם. ובכל שבת היא מדרגה שלמטה י"ב חלות שכן התורה מתפרשת ונותנת חיים ומזון ממדרגה למדרגה עד עוה"ז. וי"ב גבולים וי"ב בקשות שבתפלה הם עמודים התחתונים שבשורש העליון כמ"ש במ"א:
In the parsha of "bread of faces (lechem hapanim), on Shabbat he shall arrange them etc" - and it is written "Come, eat My food" (Prov. 9:5). This is the receiving of the Flow of heaven, that clings to the Upper Root and this is the internalness (penimiut) of the Flow. As it is written in the Holy Zohar regarding the day of Shabbat, that even though manna did not come down on that day, all blessings are dependent on the seventh day, see there (Zohar 2:184a:7). And this is why the bread is called lechem hapanim, it is the internalness of the Flow, as it is written "not on bread alone does a person live, etc, comes out from God's mouth" (Deut. 8:3) - this is Torah. And a hint of this is what is written there: "Face to face did Hashem speak with you on the mountain, from the midst of the fire" (Deut. 5:4) - and here "bread of faces". And the root of the bread from heaven is that it flows from the holy Shabbat to all the days of the week, with the force of the Torah, according to the readiness of the children of Israel that Torah gave to them. And just as there are 53 parshiot in the Torah and in each Shabbat we read a different parsha, this is also true in heaven, see Zohar on Vayakhel. And this is that the Torah, being all made of Divine Names, still has the parsha that changes every week, and every Shabbat has different combination of phrases. This too is hinted by the bread of faces, that on every Shabbat is was set. And according to the 12 loaves that the children of Israel set in order, so too the Flow of heaven continues. And it is written "as face answers to face in water" (Prov. 27:19) and this is an aspect of the Torah, that is Oral and Written. And in our parshe it is written "on the day of Shabbat". There is Shabbat that comes from Above to Below and there is Shabbat that comes from Below to Above, as explained in the Holy Zohar. And therefore the Text said "according to the arranging of the of the bread on the day of Shabbat in a Awakening from Below, so too in the day of Shabbat from Above to Below it will be this arranging, and as it is written in Chagigah 26b "as its arranging is its taking away." And the Torah is a gift to the children of Israel, and according to their level is the Torah's revealing itself to them, since there are seventy faces to the Torah, and "face to face". And on every Shabbat the Flow is renewed through the force of the Torah. ["The One who renews each day Creation with goodness", Bereshit is Torah, which is called good, and regarding Shabbat it is written "it is good to thank Hashem", a hint that every moment a new interpretation is invited] and so too on Shavuot when the Torah was given there are two loaves of bread. And "on every Shabbat" is a level below "twelve loaves", since the Torah is understood and interpreted and gives life and sustenance to every level until this world. And twelve limits and twelve requests that are in the Prayer they are the Lower Supports of the Upper Root, as it is written in different places.