במדרש אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת כו' שלוחי מצוה כו'. כי הבלי עוה"ז דומין למים רבים כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה. וע"ז רומז הספינה על הדביקות שעי"ז יכולין להתקיים גם בעוה"ז ולא ישטפוה נהרות. אכן הקרוב לקדושה מסתכן בירידתו למקום טומאה וזה הרמז לג' ימים קודם השבת. וזה הי' במרגלים קדושי עליונים והיו קרובים לארון ושכינת עוזו כמ"ש וארון כו' ה' נוסע כו' דרך שלשת ימים והי' סכנה בירידתם לארץ כנען. אך ע"י המצות יכולין להתקיים בחושך כמ"ש שלוחי מצוה אין ניזוקין רק שצריך להיות הכוונה בלתי להשי"ת בלבדו כמ"ש חז"ל שמא תאבד לו מחט כו' וכשיהי' לו משהו צד נגיעה לא תגין המצוה להצילו מן הסכנה. וזה שכתב בזוה"ק שהי' להם נגיעה היינו נגיעת משהו כנ"ל. וגם נגיעה זו לאנשים גדולים כאלה אינו עפ"י פשוטו. אבל הענין הוא עפ"י המדרש יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום ע"ש. ופרשנו במ"א כי בנ"י נכנסו לא"י ע"י הבטחת הבורא ית' לאבות ולא בכח עצמותם. והמרגלים רצו שירגישו בעצמותם הכנה זו להיות מוכן להם ארץ ישראל. וגם כל חטא שליחות המרגלים של כל ישראל י"ל כן במ"ש נשלחה אנשים נפנינו שהיו סבורים להיות מוכנים בעצמם. [וי"ל בזה מ"ש משה רבינו ע"ה וייטב בעיני הדבר כי באמת הוא הי' נכנס בזכות עצמו וז"ש שלח לך כי לו הי' נכון זאת השליחות ואם לא הי' שום נגיעה למרגלים רק לעשות השליחות בשלימות הי' הכל טוב]. ולכן הוציאו דבה. אבל כלב ויהושע אמרו אם חפץ בנו כו' ונתנה לנו לא בזכותינו וז"ש אך בה' אל תמרודו. [וי"ל הרמז מ"ש בזוהר דכאן זכאין להיות רישין כו' פי' מה שמרגישין בעצמותם הי' בחי' מוחין וטעמין. אבל בחי' א"י הי' מצד זכות אבות וכמו ענין תורה שבע"פ ואמונה בלי השגת הטעמים כנ"ל]:
3
בפסוק כי לחמנו הם דאיתא ברש"י וכן היינו בעיניהם שהיו אומרים נמלים יש בכרמים כו'. ובמד' איתא החטא שלהם כי מי הגיד להם שמא היו אצלם כמלאכים ע"ש. אבל הכל אמת כי ע"י שהיו שפלים בעצמם כחגבים לכן כן היו בעיניהם כי הכל תלוי בעבודת האדם כמ"ש במ"א בפסוק ולאום מלאום יאמץ. וז"ש כי כל כחות הסט"א רק כדי שיהי' לישראל במי להלחם וכדי שיהי' בזכותם כמ"ש בספרים שהכל מרוב טובות הבורא. ואיתא דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' לכן עשה השי"ת שיזכו בנ"י בכח מעשיהם ונק' לחמנו שלנו. ובודאי הי' בידו ית' לתת מיד א"י לבנ"י רק נתנו מקודם לכנען כדי שיקחו בנ"י בכח מעשיהם ומעשה אבותיהם. לכך נק' ארץ ישראל על שמם כי זכו במעשיהם לכך. וז"ש לחמנו הם רומז גם על המלחמה שכל כחם רק שיהי' לנו להלחם עמהם. סר צלם פי' שאין להם בעצמותם סדר וציור וקיום באמת רק כמו אחיזת עינים כמ"ש במ"א מזה. וי"ל עוד בפסוק וכן היינו בעיניהם. כי כל זה הרגישו המרגלים וגם זה לא הוטב בעיניהם שעל ידי קצת שפלות שהי' להם והיינו כחגבים מיד וכן היינו בעיניהם וגם ע"ז הוציאו דבה. אבל באמת כך הוא המדה וכמ"ש בדברי קדשו של אא"ז מו"ר ז"ל בפרשה זו בענין והתחזקתם כו':
4
בפ' ציצית כ' במ"א רק בתוספת קצת במאמר והי' לכם לציצית לכם דייקא כי הגוף הוא מלבוש הנשמה והרמז בציצית לדבק כל דבר בפנימיות לכן ציצית בכנפות [כמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו] הענין הוא דיש לכל דביקות להשורש ובקצוות הדבר שם נמצא החיבור והרמז לד' יסודות שכל חיותם מד' אותיות הוי' ב"ה. וע"י הרמז שבנ"י עושין במצוה זו וחפצים להתדבק בפנימיות שורש החיות מתעורר במלבוש הגוף החיות וזה לכם דייקא. וכמ"ש במד' ע"פ אור זרוע לצדיק כי נמצא גנוז בנפשות בני ישראל שורש המצות וע"י המצוה במעשה מוציאין מכח אל הפועל:
In Parshat Tzitzit it is written elsewhere, with a small addition here, that the phrase “And it shall be for you as tzitzit—for you, specifically” teaches that the body is the garment of the soul, and the tzitzit hint at the need to connect everything to its inner spiritual essence; this is why tzitzit are placed on the corners of the garment, as it says, “From the corner of the earth, we have heard songs” (Isaiah 24:16) (the tzitzit symbolize drawing holiness into the furthest reaches of our lives and connecting the physical to the spiritual). The idea is that everything has a connection (deveikut) to its root, and at the extremes or edges of things, that connection is most apparent; this hints at the four elements, whose vitality comes from the four letters of the Divine Name, Havayah (Yud-Heh-Vav-Heh) (even the most peripheral aspects of creation remain connected to their Divine source). Through the symbolism the Jewish people perform by fulfilling this mitzvah and desiring to attach themselves to the inner root of life, the soul’s vitality is awakened even within the physical garment of the body—this is the deeper meaning of “for you, specifically” (by doing the mitzvah of tzitzit with true intention, we bring spiritual energy into our physical existence). As the Midrash teaches on the verse “Light is sown for the righteous,” the root of the mitzvot is hidden within the souls of the Jewish people, and through the performance of mitzvot in action, this inner potential is drawn out into actuality (our deeds awaken and express the deep holiness already present within us).
תר"מ
במדרש אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת כו' שלוחי מצוה כו'. כי הבלי עוה"ז דומין למים רבים כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה. וע"ז רומז הספינה על הדביקות שעי"ז יכולין להתקיים גם בעוה"ז ולא ישטפוה נהרות. אכן הקרוב לקדושה מסתכן בירידתו למקום טומאה וזה הרמז לג' ימים קודם השבת. וזה הי' במרגלים קדושי עליונים והיו קרובים לארון ושכינת עוזו כמ"ש וארון כו' ה' נוסע כו' דרך שלשת ימים והי' סכנה בירידתם לארץ כנען. אך ע"י המצות יכולין להתקיים בחושך כמ"ש שלוחי מצוה אין ניזוקין רק שצריך להיות הכוונה בלתי להשי"ת בלבדו כמ"ש חז"ל שמא תאבד לו מחט כו' וכשיהי' לו משהו צד נגיעה לא תגין המצוה להצילו מן הסכנה. וזה שכתב בזוה"ק שהי' להם נגיעה היינו נגיעת משהו כנ"ל. וגם נגיעה זו לאנשים גדולים כאלה אינו עפ"י פשוטו. אבל הענין הוא עפ"י המדרש יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום ע"ש. ופרשנו במ"א כי בנ"י נכנסו לא"י ע"י הבטחת הבורא ית' לאבות ולא בכח עצמותם. והמרגלים רצו שירגישו בעצמותם הכנה זו להיות מוכן להם ארץ ישראל. וגם כל חטא שליחות המרגלים של כל ישראל י"ל כן במ"ש נשלחה אנשים נפנינו שהיו סבורים להיות מוכנים בעצמם. [וי"ל בזה מ"ש משה רבינו ע"ה וייטב בעיני הדבר כי באמת הוא הי' נכנס בזכות עצמו וז"ש שלח לך כי לו הי' נכון זאת השליחות ואם לא הי' שום נגיעה למרגלים רק לעשות השליחות בשלימות הי' הכל טוב]. ולכן הוציאו דבה. אבל כלב ויהושע אמרו אם חפץ בנו כו' ונתנה לנו לא בזכותינו וז"ש אך בה' אל תמרודו. [וי"ל הרמז מ"ש בזוהר דכאן זכאין להיות רישין כו' פי' מה שמרגישין בעצמותם הי' בחי' מוחין וטעמין. אבל בחי' א"י הי' מצד זכות אבות וכמו ענין תורה שבע"פ ואמונה בלי השגת הטעמים כנ"ל]:
בפסוק כי לחמנו הם דאיתא ברש"י וכן היינו בעיניהם שהיו אומרים נמלים יש בכרמים כו'. ובמד' איתא החטא שלהם כי מי הגיד להם שמא היו אצלם כמלאכים ע"ש. אבל הכל אמת כי ע"י שהיו שפלים בעצמם כחגבים לכן כן היו בעיניהם כי הכל תלוי בעבודת האדם כמ"ש במ"א בפסוק ולאום מלאום יאמץ. וז"ש כי כל כחות הסט"א רק כדי שיהי' לישראל במי להלחם וכדי שיהי' בזכותם כמ"ש בספרים שהכל מרוב טובות הבורא. ואיתא דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' לכן עשה השי"ת שיזכו בנ"י בכח מעשיהם ונק' לחמנו שלנו. ובודאי הי' בידו ית' לתת מיד א"י לבנ"י רק נתנו מקודם לכנען כדי שיקחו בנ"י בכח מעשיהם ומעשה אבותיהם. לכך נק' ארץ ישראל על שמם כי זכו במעשיהם לכך. וז"ש לחמנו הם רומז גם על המלחמה שכל כחם רק שיהי' לנו להלחם עמהם. סר צלם פי' שאין להם בעצמותם סדר וציור וקיום באמת רק כמו אחיזת עינים כמ"ש במ"א מזה. וי"ל עוד בפסוק וכן היינו בעיניהם. כי כל זה הרגישו המרגלים וגם זה לא הוטב בעיניהם שעל ידי קצת שפלות שהי' להם והיינו כחגבים מיד וכן היינו בעיניהם וגם ע"ז הוציאו דבה. אבל באמת כך הוא המדה וכמ"ש בדברי קדשו של אא"ז מו"ר ז"ל בפרשה זו בענין והתחזקתם כו':
בפ' ציצית כ' במ"א רק בתוספת קצת במאמר והי' לכם לציצית לכם דייקא כי הגוף הוא מלבוש הנשמה והרמז בציצית לדבק כל דבר בפנימיות לכן ציצית בכנפות [כמ"ש מכנף הארץ זמירות שמענו] הענין הוא דיש לכל דביקות להשורש ובקצוות הדבר שם נמצא החיבור והרמז לד' יסודות שכל חיותם מד' אותיות הוי' ב"ה. וע"י הרמז שבנ"י עושין במצוה זו וחפצים להתדבק בפנימיות שורש החיות מתעורר במלבוש הגוף החיות וזה לכם דייקא. וכמ"ש במד' ע"פ אור זרוע לצדיק כי נמצא גנוז בנפשות בני ישראל שורש המצות וע"י המצוה במעשה מוציאין מכח אל הפועל:
In Parshat Tzitzit it is written elsewhere, with a small addition here, that the phrase “And it shall be for you as tzitzit—for you, specifically” teaches that the body is the garment of the soul, and the tzitzit hint at the need to connect everything to its inner spiritual essence; this is why tzitzit are placed on the corners of the garment, as it says, “From the corner of the earth, we have heard songs” (Isaiah 24:16) (the tzitzit symbolize drawing holiness into the furthest reaches of our lives and connecting the physical to the spiritual). The idea is that everything has a connection (deveikut) to its root, and at the extremes or edges of things, that connection is most apparent; this hints at the four elements, whose vitality comes from the four letters of the Divine Name, Havayah (Yud-Heh-Vav-Heh) (even the most peripheral aspects of creation remain connected to their Divine source). Through the symbolism the Jewish people perform by fulfilling this mitzvah and desiring to attach themselves to the inner root of life, the soul’s vitality is awakened even within the physical garment of the body—this is the deeper meaning of “for you, specifically” (by doing the mitzvah of tzitzit with true intention, we bring spiritual energy into our physical existence). As the Midrash teaches on the verse “Light is sown for the righteous,” the root of the mitzvot is hidden within the souls of the Jewish people, and through the performance of mitzvot in action, this inner potential is drawn out into actuality (our deeds awaken and express the deep holiness already present within us).