במשנה כל מחלוקת שהוא לש"ש סופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו קרח וכל עדתו. דיש ב' דרכים בעבודת הבורא אחד עפ"י הדין מי שמיישר כל מעשיו וזוכה בדינו. ואחד עפ"י חסד הבורא. פי' שזוכה במעשיו שיעשה השי"ת עמו החסד. וגם שיכול לקבל חסד עליון שלא לבוא עי"ז ח"ו להתנשאות וש"ד. ולזה האיש מתנהג עמו הקב"ה בחסדו. ונודע שאהרן הכהן הוא המיוחד לבחי' החסד. והלוים בדין. אך באמת עולם חסד יבנה וא"א להתקיים בדין כמ"ש ז"ל עלה במחשבה במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר הרי שא"א להתקיים במדה"ד בלבד. והטעם כי העוה"ז אינו בשלימות וע"כ יש בו חסרון. ובכוונה ברא השי"ת כן שלא להיות הקיום בשלימות בלי עזר עליון. וכמו בגשמיות נברא צד צפון פרוץ כידוע שמג' רוחות העולם סתום וצד צפון פתוח הכל להראות שאין לעולם קיום מצד עצמו. אך הקב"ה הוא שלימות העולם.. וזה בחי' ש"ק שנק' שלום כידוע בזוה"ק בע"ש ביה"ש נבראו מזיקין ורצו לשלוט בעולם רק שהקב"ה השפיע קדושת ש"ק ונשבתו המזיקין. והיינו שסוף ימי המעשה הוא בחסרון שחסר השלימות. וע"ז אמרו מה הי' העולם חסר מנוחה פי' השלימות ובא שבת והשלים. ופי' הענין שהשבת מעלה כל הבריאה לשורשו והתחלתו. נמצא קודם שבא הגמר שהי' שולט המזיקין כיון שהגמר חסר בא שבת ומעלה הכל אל ההתחלה. וז"ש כלי מחזיק ברכה שלום. פי' שכיון שהגמר חסר הרי הכלי כמו שיש בה נקב וכמו צד צפון שפתוח. וע"י שהשבת מדביק הכל לשורשו נעשה כלי שלם ומחזיק ברכה. וזה עצמו ענין פי הארץ לבלוע קרח שנברא בע"ש ביה"ש. פי' כיון שרצה קרח להתנהג רק עפ"י דין קפץ עליו רוגז הגיהנם שהוא הצד צפון שנאמר מצפון תפתח הרעה כנ"ל שאי אפשר להתקיים במדה"ד בלי השתתפות חסד עליון. ומחלוקת ב"ש וב"ה ג"כ באופן זה כידוע ששמאי יורד לעומק הדין כמ"ש מחדדין טפי. וב"ה וותרן וענותן הי'. אך ב"ש כיון שהי' כוונתם רק לש"ש. זה המכוון שהי' לשם שמים שיתף עמו מדה"ר פי' שידעו שאעפ"כ צריך למדת החסד ג"כ וכמ"ש בגמ' לא נמנעו זה מזה אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין כו'. אבל קרח רצה לירד לעומק הדין וערער על הכהונה שהוא מדת החסד לומר שאינו צריך לחסד לכן לא הי' יכול להתקיים. וזה י"ל פי' המעט מכם ויל"ד דהול"ל המעט לכם. אך זה הראה להם מרע"ה שמה שהם סוברים שעפ"י דין יזכו למדריגת הכהונה הוא א"א. כי המעט מכם מה שזוכין במעשיכם לבחי' לוי' זהו ג"כ רק בצירוף חסד עליון ובקשתם גם כהונה עפ"י דין והוא בלתי מתקיים:
The Mishna in Pirkei Avos distinguishes between arguments for the sake of Heaven, which will last, like those of Hillel and Shamai, and arguments not for the sake of Heaven, like those of Korach and his band, which will not endure. There are two ways to serve Hashem: through din (judgment), where a person aligns their actions and merits success, and through chesed (kindness), where a person merits Hashem's kindness beyond the letter of the law, preventing haughtiness and improper behavior. Aharon embodied the attribute of chesed, while the Levites represented din. The world cannot exist solely on din, as Hashem saw when He created the world, He combined din with rachamim (mercy) to sustain it. The world is inherently imperfect and requires Hashem’s involvement. This is symbolized by the northern side of the physical world being left open, showing the world cannot exist on its own. Hashem completes the world, and Shabbos, called shalom (peace), elevates everything to its root and beginning, making the world a complete vessel for blessing. Korach's argument was solely based on din, rejecting the necessity of chesed, which led to his downfall. Moshe's response, "Is it not enough that you have been set aside as a Levi?" indicates that Korach's belief in meriting kehuna (priesthood) through din was flawed. The Levites' role was due to Hashem's kindness, not their own merit. By seeking the priesthood through din, Korach ignored the essential role of chesed, making his argument unsustainable. This is reflected in Moshe's use of "mekem" (from you), emphasizing that their current role and any further aspirations depend on Hashem's kindness, not solely on their actions.
3
ועל פי פשוטו יש ללמוד דרך איש הישר בעבודת הבורא כל שעולה מדריגה יותר. יודע חשיבות כל דבר קטן. שהרי מרע"ה שהי' כמה מדריגות למעלה מהם הבין חביבות בחי' הלוי' שניתן להם מהשי"ת. והם התנשאו. והי' זה להראות להם על אשר אמרו ומדוע תתנשאו כו' הראה להם כי אעפ"י שזכה לכל אלה המדריגות חביב בעיניו כל דבר קטן וגדול בעבודת הבורא ולכן זכה לכל זה. לאפוקי הם שמיד זלזלו בשירות שלהם וביקשו יותר:
Simply, we can explain that the correct service of Hashem teaches us that the more one becomes great, the more one appreciates something small. Moshe, who was many levels above Korach and his band, understood the preciousness of being part of the tribe of Levi, a role given by Hashem. In contrast, Korach and his followers raised themselves above the rest of Bnei Yisrael and accused Moshe and Aharon of self-elevation. Moshe showed them that despite his high level, he valued every level, big or small, in Hashem's service, which is why he attained such greatness. Korach and his followers, on the other hand, immediately disregarded their given service and demanded more.
4
ואהרן מה היא כו' פי' שזה הי' בחי' אהרן הכהן איש חסד פי' שיכול לקבל החסד כראוי. וז"ש עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת. פי' כיון שבחי' אהרן רק במתנת עליון לכן א"י לשלוט בו שום פני' והזר הקרב יומת אבל מי שבא לזכות עפ"י דין צריך לשמור עצמו מאוד ולצרף לזה בקשת רחמים רבים מהשי"ת:
(Bamidbar 16:11) “And what is Aharon that you complain about him” means that Aharon, known as the ‘man of kindness,’ is able to receive kindness properly. This is reflected in the pasuk, “I give them a service that is a gift, and the foreigner who shall come close will die.” Aharon’s role is entirely a gift from Hashem, meaning no selfish motivations can stand in this position. Therefore, any foreigner (selfish motivation) will be rejected. However, someone seeking greatness by right must be extremely cautious and combine their efforts with many supplications for mercy from Hashem.
5
מה שביקש מרע"ה דוקא לענשם בענין זה שאמר אם לאו יברא עתה וכי לא הי' יכול לעונשם בעונשין שנבראו כבר במעשה בראשית. וי"ל עפ"י מ"ש חז"ל וקרח שפקח הי' ראה שלשלת גדולה יוצאה כו'. וקשה הלא גם הוא ידע שיכולין בניו לשוב בתשובה. אכן יראה ודאי הבין קרח כי לפי גדולתן של בני קרח אח"כ אם הי' נשאר להם החטא מאביהם שנטה מדרך האמת לא היו יכולין להיות במדריגה זו העליונה. כי מכל חטא האדם נשאר לדורות מעט כמאמר פוקד עון אבות כו'. ובני קרח הי' מעלתם גדולה מאוד. ולכן הי' מוכרח להיות יורד חיים שאולה ואז לא ירשו בניו מחטא שלו כלום ונשתנה עליו סדרי בראשית. ולכן נכשל קרח שלא עלה על דעתו להיות שינוי סדר העולם בעבורו. לכן סבר שהאמת אתו. ויש רמז לזה במסורה שהביא בעל הטורים ופקודת כל האדם יפקד כו' שלא ישאר העונש לבניו כמ"ש פוקד עון אבות כו' ע"ש. ויובנו הדברים יותר עפ"י דברינו. לכן נאמר ויאבדו מתוך הקהל. פי' שכל מי שמסתלק מעוה"ז במיתה יורשין בניו מקומו ונשאר כחו בכלל הקהל. אבל הם שירדו חיים נאבדו הם ומעשיהם מכלל הקהל כנ"ל:
Moshe Rabeinu requested that Korach and his crew be punished by a new creation (the earth swallowing them), rather than existing punishments from creation. This needs explanation. Could they not have been punished with existing methods? Our sages (Bamidbar Rabbah 18:8) explain that Korach, who was clever, saw through prophecy a great lineage in his children and thought this meant he was destined for greatness. However, Korach knew that if he strayed far from the correct path, his sin would leave a stain on his descendants, preventing their greatness. Every sin leaves a mark for generations, as stated, “He visits the iniquity of the parents on their children” (Shemos 34:7). Yet, Korach's children attained a high level, indicating they did not inherit his sin. Therefore, Korach had to fall to destruction while still alive, ensuring his children did not inherit his sin. This required a change in the natural order. Korach did not consider that the entire creation would change for him, leading him to believe he was correct in his argument against Moshe. The Ba’al Haturim hints at this, explaining that the punishment would not pass to Korach's children, as it states: “He visits the iniquity of the parents on their children.” This is why the Torah specifies, “And they were lost from the nation” (Bamidbar 16:33). Usually, when someone dies, their children inherit their place, and their energy remains among the nation. However, since Korach and his crew fell to Gehinnom while alive, their actions were completely removed from the nation.
תרל"ו
5636
במשנה כל מחלוקת שהוא לש"ש סופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו קרח וכל עדתו. דיש ב' דרכים בעבודת הבורא אחד עפ"י הדין מי שמיישר כל מעשיו וזוכה בדינו. ואחד עפ"י חסד הבורא. פי' שזוכה במעשיו שיעשה השי"ת עמו החסד. וגם שיכול לקבל חסד עליון שלא לבוא עי"ז ח"ו להתנשאות וש"ד. ולזה האיש מתנהג עמו הקב"ה בחסדו. ונודע שאהרן הכהן הוא המיוחד לבחי' החסד. והלוים בדין. אך באמת עולם חסד יבנה וא"א להתקיים בדין כמ"ש ז"ל עלה במחשבה במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר הרי שא"א להתקיים במדה"ד בלבד. והטעם כי העוה"ז אינו בשלימות וע"כ יש בו חסרון. ובכוונה ברא השי"ת כן שלא להיות הקיום בשלימות בלי עזר עליון. וכמו בגשמיות נברא צד צפון פרוץ כידוע שמג' רוחות העולם סתום וצד צפון פתוח הכל להראות שאין לעולם קיום מצד עצמו. אך הקב"ה הוא שלימות העולם.. וזה בחי' ש"ק שנק' שלום כידוע בזוה"ק בע"ש ביה"ש נבראו מזיקין ורצו לשלוט בעולם רק שהקב"ה השפיע קדושת ש"ק ונשבתו המזיקין. והיינו שסוף ימי המעשה הוא בחסרון שחסר השלימות. וע"ז אמרו מה הי' העולם חסר מנוחה פי' השלימות ובא שבת והשלים. ופי' הענין שהשבת מעלה כל הבריאה לשורשו והתחלתו. נמצא קודם שבא הגמר שהי' שולט המזיקין כיון שהגמר חסר בא שבת ומעלה הכל אל ההתחלה. וז"ש כלי מחזיק ברכה שלום. פי' שכיון שהגמר חסר הרי הכלי כמו שיש בה נקב וכמו צד צפון שפתוח. וע"י שהשבת מדביק הכל לשורשו נעשה כלי שלם ומחזיק ברכה. וזה עצמו ענין פי הארץ לבלוע קרח שנברא בע"ש ביה"ש. פי' כיון שרצה קרח להתנהג רק עפ"י דין קפץ עליו רוגז הגיהנם שהוא הצד צפון שנאמר מצפון תפתח הרעה כנ"ל שאי אפשר להתקיים במדה"ד בלי השתתפות חסד עליון. ומחלוקת ב"ש וב"ה ג"כ באופן זה כידוע ששמאי יורד לעומק הדין כמ"ש מחדדין טפי. וב"ה וותרן וענותן הי'. אך ב"ש כיון שהי' כוונתם רק לש"ש. זה המכוון שהי' לשם שמים שיתף עמו מדה"ר פי' שידעו שאעפ"כ צריך למדת החסד ג"כ וכמ"ש בגמ' לא נמנעו זה מזה אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין כו'. אבל קרח רצה לירד לעומק הדין וערער על הכהונה שהוא מדת החסד לומר שאינו צריך לחסד לכן לא הי' יכול להתקיים. וזה י"ל פי' המעט מכם ויל"ד דהול"ל המעט לכם. אך זה הראה להם מרע"ה שמה שהם סוברים שעפ"י דין יזכו למדריגת הכהונה הוא א"א. כי המעט מכם מה שזוכין במעשיכם לבחי' לוי' זהו ג"כ רק בצירוף חסד עליון ובקשתם גם כהונה עפ"י דין והוא בלתי מתקיים:
The Mishna in Pirkei Avos distinguishes between arguments for the sake of Heaven, which will last, like those of Hillel and Shamai, and arguments not for the sake of Heaven, like those of Korach and his band, which will not endure. There are two ways to serve Hashem: through din (judgment), where a person aligns their actions and merits success, and through chesed (kindness), where a person merits Hashem's kindness beyond the letter of the law, preventing haughtiness and improper behavior.
Aharon embodied the attribute of chesed, while the Levites represented din. The world cannot exist solely on din, as Hashem saw when He created the world, He combined din with rachamim (mercy) to sustain it. The world is inherently imperfect and requires Hashem’s involvement. This is symbolized by the northern side of the physical world being left open, showing the world cannot exist on its own. Hashem completes the world, and Shabbos, called shalom (peace), elevates everything to its root and beginning, making the world a complete vessel for blessing.
Korach's argument was solely based on din, rejecting the necessity of chesed, which led to his downfall. Moshe's response, "Is it not enough that you have been set aside as a Levi?" indicates that Korach's belief in meriting kehuna (priesthood) through din was flawed. The Levites' role was due to Hashem's kindness, not their own merit. By seeking the priesthood through din, Korach ignored the essential role of chesed, making his argument unsustainable. This is reflected in Moshe's use of "mekem" (from you), emphasizing that their current role and any further aspirations depend on Hashem's kindness, not solely on their actions.
ועל פי פשוטו יש ללמוד דרך איש הישר בעבודת הבורא כל שעולה מדריגה יותר. יודע חשיבות כל דבר קטן. שהרי מרע"ה שהי' כמה מדריגות למעלה מהם הבין חביבות בחי' הלוי' שניתן להם מהשי"ת. והם התנשאו. והי' זה להראות להם על אשר אמרו ומדוע תתנשאו כו' הראה להם כי אעפ"י שזכה לכל אלה המדריגות חביב בעיניו כל דבר קטן וגדול בעבודת הבורא ולכן זכה לכל זה. לאפוקי הם שמיד זלזלו בשירות שלהם וביקשו יותר:
Simply, we can explain that the correct service of Hashem teaches us that the more one becomes great, the more one appreciates something small. Moshe, who was many levels above Korach and his band, understood the preciousness of being part of the tribe of Levi, a role given by Hashem. In contrast, Korach and his followers raised themselves above the rest of Bnei Yisrael and accused Moshe and Aharon of self-elevation. Moshe showed them that despite his high level, he valued every level, big or small, in Hashem's service, which is why he attained such greatness. Korach and his followers, on the other hand, immediately disregarded their given service and demanded more.
ואהרן מה היא כו' פי' שזה הי' בחי' אהרן הכהן איש חסד פי' שיכול לקבל החסד כראוי. וז"ש עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת. פי' כיון שבחי' אהרן רק במתנת עליון לכן א"י לשלוט בו שום פני' והזר הקרב יומת אבל מי שבא לזכות עפ"י דין צריך לשמור עצמו מאוד ולצרף לזה בקשת רחמים רבים מהשי"ת:
(Bamidbar 16:11) “And what is Aharon that you complain about him” means that Aharon, known as the ‘man of kindness,’ is able to receive kindness properly. This is reflected in the pasuk, “I give them a service that is a gift, and the foreigner who shall come close will die.” Aharon’s role is entirely a gift from Hashem, meaning no selfish motivations can stand in this position. Therefore, any foreigner (selfish motivation) will be rejected. However, someone seeking greatness by right must be extremely cautious and combine their efforts with many supplications for mercy from Hashem.
מה שביקש מרע"ה דוקא לענשם בענין זה שאמר אם לאו יברא עתה וכי לא הי' יכול לעונשם בעונשין שנבראו כבר במעשה בראשית. וי"ל עפ"י מ"ש חז"ל וקרח שפקח הי' ראה שלשלת גדולה יוצאה כו'. וקשה הלא גם הוא ידע שיכולין בניו לשוב בתשובה. אכן יראה ודאי הבין קרח כי לפי גדולתן של בני קרח אח"כ אם הי' נשאר להם החטא מאביהם שנטה מדרך האמת לא היו יכולין להיות במדריגה זו העליונה. כי מכל חטא האדם נשאר לדורות מעט כמאמר פוקד עון אבות כו'. ובני קרח הי' מעלתם גדולה מאוד. ולכן הי' מוכרח להיות יורד חיים שאולה ואז לא ירשו בניו מחטא שלו כלום ונשתנה עליו סדרי בראשית. ולכן נכשל קרח שלא עלה על דעתו להיות שינוי סדר העולם בעבורו. לכן סבר שהאמת אתו. ויש רמז לזה במסורה שהביא בעל הטורים ופקודת כל האדם יפקד כו' שלא ישאר העונש לבניו כמ"ש פוקד עון אבות כו' ע"ש. ויובנו הדברים יותר עפ"י דברינו. לכן נאמר ויאבדו מתוך הקהל. פי' שכל מי שמסתלק מעוה"ז במיתה יורשין בניו מקומו ונשאר כחו בכלל הקהל. אבל הם שירדו חיים נאבדו הם ומעשיהם מכלל הקהל כנ"ל:
Moshe Rabeinu requested that Korach and his crew be punished by a new creation (the earth swallowing them), rather than existing punishments from creation. This needs explanation. Could they not have been punished with existing methods? Our sages (Bamidbar Rabbah 18:8) explain that Korach, who was clever, saw through prophecy a great lineage in his children and thought this meant he was destined for greatness. However, Korach knew that if he strayed far from the correct path, his sin would leave a stain on his descendants, preventing their greatness. Every sin leaves a mark for generations, as stated, “He visits the iniquity of the parents on their children” (Shemos 34:7). Yet, Korach's children attained a high level, indicating they did not inherit his sin.
Therefore, Korach had to fall to destruction while still alive, ensuring his children did not inherit his sin. This required a change in the natural order. Korach did not consider that the entire creation would change for him, leading him to believe he was correct in his argument against Moshe. The Ba’al Haturim hints at this, explaining that the punishment would not pass to Korach's children, as it states: “He visits the iniquity of the parents on their children.” This is why the Torah specifies, “And they were lost from the nation” (Bamidbar 16:33). Usually, when someone dies, their children inherit their place, and their energy remains among the nation. However, since Korach and his crew fell to Gehinnom while alive, their actions were completely removed from the nation.