במדרש מנורה של חוליות כו'. וברש"י ממד' תנחומא עון עקבי יסובני כו' בשמרם עקב רב. מה רב טובך כו' במצוה קלה שאדם דש כו'. כי השי"ת ברא כן העולם להיות מתחברין הנבראים ע"י האדם עד שיהי' הכל מקורב להשי"ת כמ"ש ולכבודי בראתיו כו'. פי' תשמעון שיהי' מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר כי בכל דבר יש הארה מהשי"ת והיא נקודה הפנימיות. וצריכין בנ"י לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ"ל. ועי"ז ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר. וזה מצות קלות לדבק גם דברים הרגילין ע"י שעושין הכל רק לרצונו. כי בכל דבר יש מצוה לה' הן או לאו. ועקב היא מדרגה תחתונה וזה עקב רב שמה שנתרחק יותר נסתר הנקודה מרב טובך כו'. וזה תכלית רצונו ית' להיות כל הנבראים מחוברין זה בזה עד שגם הסוף ומדרגה התחתונה תהי' נמשכת אחר הראשית וההתחלה כנ"ל. ולזאת הוי זהיר במצוה קלה כו' כי זה כמנורה של חוליות כו' שנקרא בונה מה שמקרב דבר לדבר שיהי' נגמר הכלי. וכן תכלית הבריאה להיות הכל א' לכבודו ית' ומצוה לשון צותא וחיבור כמ"ש במ"א. ומצוה קלה ממשיך הארה לדבר שפל יותר. וזהו בחי' יראת שמים להיות נמשך יראתו ית' בכל מעשה קטן וגדול ונק' מצוה קלה. ובגמ' מה ה' שואל כו' כ"א ליראה כו' אטו מילתא זוטרתא כו' לגבי משה כו'. פי' כי אף שהעיקר יראת שמים שזה היסוד והראשית. אבל מ"מ הוא הכנה לשאר הדברים הנזכרים בפרשה לדבקה ולאהבה כו'. רק שיראה קודמת לכל ועי"ז יבא לאהבה ג"כ. ומזה עצמו הראי' הכל בידי שמים חוץ מי"ש שהיא מדרגה הקרובה יותר להאדם. ולכך היא קלה. וצריך אדם לידע כי כפי הרצון מהאדם. היראה מילתא זוטרתי. רק שילך מדרגה אחר מדרגה. וז"ש לגבי משה שהוא השלם במדותיו כמ"ש מבקשין כלי גדול ויש לו כו'. וזה עצמו מ"ש מה מאה ברכות. שזה עיקר היראה לידע כי כל חיות האדם בכחו ית' כגרזן ביד החוצב ואנחנו מה. וממילא מברך להקב"ה קודם כל דבר קטן וגדול וכנ"ל:
The Midrash (Devarim Rabbah 3:1) explains the verse “And if you obey my rules” using the analogy of a candelabra made of joints. Rashi, citing the Midrash (Tanchuma Eikev 1:1), explains the verse in Tehillim (49:6), “The sins of my heels do I fear.” David feared the small sins that people tend to overlook. Hashem created the world so that man can connect and uplift all of creation to Him, as stated, “I created everything for My honor.” The word תשמעון (obey) implies a deeper level of hearing, to perceive the divine light within everything. Bnei Yisrael must ensure their actions are connected to this inner light, drawing Hashem’s word from every aspect of creation. This concept applies especially to the easy mitzvos, which one performs regularly. Each action should be for the sake of Hashem, as everything contains a mitzvah to either do or abstain. The heel, representing the lowest level, is more hidden from Hashem’s light. Hashem’s ultimate desire is for everything in creation to be connected, from the highest to the lowest levels. Therefore, one must be cautious with small mitzvos just as with great ones. This is like the candelabra made of joints, where connecting all parts completes it. The purpose of creation is for everything to glorify Hashem, and mitzvah (commandment) is rooted in the word צותא (connection). The Gemara (Berachot 33b) discusses the verse, “What does Hashem require of you? Only to fear Him.” It asks why fear of Heaven is presented as something easy. The Gemara explains that for Moshe, it was easy. The Sfas Emes teaches that fear of Heaven is a preparation for attaining love and connection to Hashem. Fear of Heaven must precede love. This proves that everything is in Heaven’s hands, except for fear of Heaven, which is closest to man and therefore easier. A person must realize that fear of Heaven becomes easier with greater desire, progressing step by step. For Moshe, perfect in his traits, it was easy, akin to borrowing a readily available item. This also explains the requirement of making 100 blessings daily, as it demonstrates that our entire life force is in Hashem’s hands, and we bless Him for everything, great and small.
3
במדרש תנחומא כל המצוה כו' חיים הם למוצאיהם כו' אם התחלת במצוה גמור כו'. כי חיות הכל מן התורה ומצות וכפי היגיעה בתורה כן מוציא ממש חיים בנפשו ומעשיו שנתקשר בחי החיים עי"ז. וז"ש ומצותי תצפון אתך שמכל מצוה ישאר אצלו מעט דביקות. ושלא לעשות ברגילות רק להיות בטל ודבוק לפנימיות המצוה. וז"ש כל המצוה מלשון מיצוי כמ"ש שם ע"ש במד' וכתי' תשמעו אל מצותי מכלל שהמצוה עצמו משמעת קול כמ"ש חז"ל שכל מצוה אומרת לאבר מיוחד לה ומזכרת האדם ע"ז המצוה לעשותה. ומ"מ נשמעת לאדם כפי הרצון לשמוע ולדבק בפנימיות המצוה כנ"ל:
The Midrash Tanchuma (Eikev 5:1) explains “All of the commandment that I command you today” (Devarim 8:1) by linking it to Mishlei 4:22, “They (the words of Torah) are life to him who finds them.” The word למוצאיהם (finds them) can be read as למוציאהם (expresses them), meaning Torah must be verbalized, not just understood. Additionally, “All of the commandment” teaches that one must complete a mitzvah, as it is credited to the finisher. The life force of everything comes from Torah and mitzvos. More toil in Torah brings more life force, connecting one to the source of life. Mishlei 7:1, “Keep my mitzvos with you,” means each mitzvah leaves a bit of closeness to Hashem. Perform mitzvos not out of habit, but with connection to their inner part. “All the commandment” (Devarim 8:1) implies extracting maximum gain from a mitzvah by accessing its inner energy. Devarim 11:13, “You shall hear תשמעו my commandments,” suggests mitzvos produce a sound. Each mitzvah is connected to a specific limb and reminds the person to perform it. However, the mitzvah’s voice is heard in proportion to one’s desire to connect to its inner part.
4
מנוחת אהבה ונדבה כו' אמת ואמונה כו'. כי לכל איש ישראל יש מנוחה בשבת וחירות משיעבוד היצה"ר כל ימות השבוע וזה זכר ליצ"מ בשבת. והוא חלק מעוה"ב כמ"ש ז"ל. אך מי שאינו זוכה להרגיש המנוחה צריך להיות בדרך נדבה שיתנדב כמו מלאכתו עשוי' בעבור רצון הקב"ה וז"ש וכבדתו כו'. ועי"ז זוכה להיות מנוחת אמת ואמונה שיוכל להאמין באמת שיש לו ג"כ מנוחה בש"ק. וע"י האמונה יזכה להיות נגלה אליו כמ"ש מנוחת שלום כו' שלימה שאתה רוצה:
Each member of Bnei Yisrael experiences rest on Shabbos, free from the week's subjugation to the evil inclination. This rest serves as a reminder of the exodus from Mitzrayim, symbolizing our liberation from negative forces. It provides a taste of the world to come, as our sages explained. For those who do not yet feel this rest, they should approach Shabbos with a sense of generosity and faith, acting as if their work is complete for the sake of Hashem. Through this act of emunah (faith), one can achieve a rest of truth and faith, genuinely believing in the rest Shabbos provides. By fostering this emunah, one can ultimately experience the true rest that Shabbos offers, leading to a complete and perfect rest, as described in the prayer: "a rest of love and peace, a rest of truth and faith, a complete rest that you desire."
תרל"א
5631
במדרש מנורה של חוליות כו'. וברש"י ממד' תנחומא עון עקבי יסובני כו' בשמרם עקב רב. מה רב טובך כו' במצוה קלה שאדם דש כו'. כי השי"ת ברא כן העולם להיות מתחברין הנבראים ע"י האדם עד שיהי' הכל מקורב להשי"ת כמ"ש ולכבודי בראתיו כו'. פי' תשמעון שיהי' מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר כי בכל דבר יש הארה מהשי"ת והיא נקודה הפנימיות. וצריכין בנ"י לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ"ל. ועי"ז ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר. וזה מצות קלות לדבק גם דברים הרגילין ע"י שעושין הכל רק לרצונו. כי בכל דבר יש מצוה לה' הן או לאו. ועקב היא מדרגה תחתונה וזה עקב רב שמה שנתרחק יותר נסתר הנקודה מרב טובך כו'. וזה תכלית רצונו ית' להיות כל הנבראים מחוברין זה בזה עד שגם הסוף ומדרגה התחתונה תהי' נמשכת אחר הראשית וההתחלה כנ"ל. ולזאת הוי זהיר במצוה קלה כו' כי זה כמנורה של חוליות כו' שנקרא בונה מה שמקרב דבר לדבר שיהי' נגמר הכלי. וכן תכלית הבריאה להיות הכל א' לכבודו ית' ומצוה לשון צותא וחיבור כמ"ש במ"א. ומצוה קלה ממשיך הארה לדבר שפל יותר. וזהו בחי' יראת שמים להיות נמשך יראתו ית' בכל מעשה קטן וגדול ונק' מצוה קלה. ובגמ' מה ה' שואל כו' כ"א ליראה כו' אטו מילתא זוטרתא כו' לגבי משה כו'. פי' כי אף שהעיקר יראת שמים שזה היסוד והראשית. אבל מ"מ הוא הכנה לשאר הדברים הנזכרים בפרשה לדבקה ולאהבה כו'. רק שיראה קודמת לכל ועי"ז יבא לאהבה ג"כ. ומזה עצמו הראי' הכל בידי שמים חוץ מי"ש שהיא מדרגה הקרובה יותר להאדם. ולכך היא קלה. וצריך אדם לידע כי כפי הרצון מהאדם. היראה מילתא זוטרתי. רק שילך מדרגה אחר מדרגה. וז"ש לגבי משה שהוא השלם במדותיו כמ"ש מבקשין כלי גדול ויש לו כו'. וזה עצמו מ"ש מה מאה ברכות. שזה עיקר היראה לידע כי כל חיות האדם בכחו ית' כגרזן ביד החוצב ואנחנו מה. וממילא מברך להקב"ה קודם כל דבר קטן וגדול וכנ"ל:
The Midrash (Devarim Rabbah 3:1) explains the verse “And if you obey my rules” using the analogy of a candelabra made of joints. Rashi, citing the Midrash (Tanchuma Eikev 1:1), explains the verse in Tehillim (49:6), “The sins of my heels do I fear.” David feared the small sins that people tend to overlook. Hashem created the world so that man can connect and uplift all of creation to Him, as stated, “I created everything for My honor.” The word תשמעון (obey) implies a deeper level of hearing, to perceive the divine light within everything. Bnei Yisrael must ensure their actions are connected to this inner light, drawing Hashem’s word from every aspect of creation.
This concept applies especially to the easy mitzvos, which one performs regularly. Each action should be for the sake of Hashem, as everything contains a mitzvah to either do or abstain. The heel, representing the lowest level, is more hidden from Hashem’s light. Hashem’s ultimate desire is for everything in creation to be connected, from the highest to the lowest levels. Therefore, one must be cautious with small mitzvos just as with great ones. This is like the candelabra made of joints, where connecting all parts completes it. The purpose of creation is for everything to glorify Hashem, and mitzvah (commandment) is rooted in the word צותא (connection).
The Gemara (Berachot 33b) discusses the verse, “What does Hashem require of you? Only to fear Him.” It asks why fear of Heaven is presented as something easy. The Gemara explains that for Moshe, it was easy. The Sfas Emes teaches that fear of Heaven is a preparation for attaining love and connection to Hashem. Fear of Heaven must precede love. This proves that everything is in Heaven’s hands, except for fear of Heaven, which is closest to man and therefore easier. A person must realize that fear of Heaven becomes easier with greater desire, progressing step by step. For Moshe, perfect in his traits, it was easy, akin to borrowing a readily available item. This also explains the requirement of making 100 blessings daily, as it demonstrates that our entire life force is in Hashem’s hands, and we bless Him for everything, great and small.
במדרש תנחומא כל המצוה כו' חיים הם למוצאיהם כו' אם התחלת במצוה גמור כו'. כי חיות הכל מן התורה ומצות וכפי היגיעה בתורה כן מוציא ממש חיים בנפשו ומעשיו שנתקשר בחי החיים עי"ז. וז"ש ומצותי תצפון אתך שמכל מצוה ישאר אצלו מעט דביקות. ושלא לעשות ברגילות רק להיות בטל ודבוק לפנימיות המצוה. וז"ש כל המצוה מלשון מיצוי כמ"ש שם ע"ש במד' וכתי' תשמעו אל מצותי מכלל שהמצוה עצמו משמעת קול כמ"ש חז"ל שכל מצוה אומרת לאבר מיוחד לה ומזכרת האדם ע"ז המצוה לעשותה. ומ"מ נשמעת לאדם כפי הרצון לשמוע ולדבק בפנימיות המצוה כנ"ל:
The Midrash Tanchuma (Eikev 5:1) explains “All of the commandment that I command you today” (Devarim 8:1) by linking it to Mishlei 4:22, “They (the words of Torah) are life to him who finds them.” The word למוצאיהם (finds them) can be read as למוציאהם (expresses them), meaning Torah must be verbalized, not just understood. Additionally, “All of the commandment” teaches that one must complete a mitzvah, as it is credited to the finisher.
The life force of everything comes from Torah and mitzvos. More toil in Torah brings more life force, connecting one to the source of life. Mishlei 7:1, “Keep my mitzvos with you,” means each mitzvah leaves a bit of closeness to Hashem. Perform mitzvos not out of habit, but with connection to their inner part.
“All the commandment” (Devarim 8:1) implies extracting maximum gain from a mitzvah by accessing its inner energy. Devarim 11:13, “You shall hear תשמעו my commandments,” suggests mitzvos produce a sound. Each mitzvah is connected to a specific limb and reminds the person to perform it. However, the mitzvah’s voice is heard in proportion to one’s desire to connect to its inner part.
מנוחת אהבה ונדבה כו' אמת ואמונה כו'. כי לכל איש ישראל יש מנוחה בשבת וחירות משיעבוד היצה"ר כל ימות השבוע וזה זכר ליצ"מ בשבת. והוא חלק מעוה"ב כמ"ש ז"ל. אך מי שאינו זוכה להרגיש המנוחה צריך להיות בדרך נדבה שיתנדב כמו מלאכתו עשוי' בעבור רצון הקב"ה וז"ש וכבדתו כו'. ועי"ז זוכה להיות מנוחת אמת ואמונה שיוכל להאמין באמת שיש לו ג"כ מנוחה בש"ק. וע"י האמונה יזכה להיות נגלה אליו כמ"ש מנוחת שלום כו' שלימה שאתה רוצה:
Each member of Bnei Yisrael experiences rest on Shabbos, free from the week's subjugation to the evil inclination. This rest serves as a reminder of the exodus from Mitzrayim, symbolizing our liberation from negative forces. It provides a taste of the world to come, as our sages explained.
For those who do not yet feel this rest, they should approach Shabbos with a sense of generosity and faith, acting as if their work is complete for the sake of Hashem. Through this act of emunah (faith), one can achieve a rest of truth and faith, genuinely believing in the rest Shabbos provides.
By fostering this emunah, one can ultimately experience the true rest that Shabbos offers, leading to a complete and perfect rest, as described in the prayer: "a rest of love and peace, a rest of truth and faith, a complete rest that you desire."