מצות הסוכה אחר ימי תשובה. עפ"י הגמ' דסוכה בפסוק מאחז פני כסא פרשז עליו עננו פירש מזיו שכינתו עליו. וזה הענין מתקיים בכללות בנ"י. שעושין תשובה ואמרו חז"ל שמגעת עד כסא הכבוד. לכן יורד אח"כ הארה מזיו כסא כבודו וסוכך. וגונן עלינו. כאשר חכמים הגידו שחל שם שמים על הסוכה. לכן צריך להיות למעלה מי' ע"ש בגמ' הנ"ל ואמרם אשתרביב לי' כסא כו'. וזה הענין הי' ג"כ בזמן המקדש שנכנס הכה"ג לפני ולפנים ביוה"כ בענן הקטורת. לכן המשיך הארה שישרה ענני כבודו על בנ"י אח"כ בימי החג. ועיין בזוה"ק אמור ק"ג א' שמביא הפסוק וכסה ענן הקטורת למצות סוכה:
3
איתא בגמ' כי בסוכות הושבתי איכא מ"ד סוכות ממש ואיכא מ"ד ענני כבוד. ומסתמא הכל אמת דצריכין להבין למ"ד סוכות ממש מה ענין זה. ויש לומר עפ"י אמרם ז"ל אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וזהו באמת עיקר החירות שניתן ביציאת מצרים לכל איש ישראל שלא יהי' מוטבע בעניני הטבע. וז"ש בסוכות הושבתי כו' בהוציאי אותם שהי' נטיעה בלבות בנ"י לצאת ממאסר הגוף והטבע להיות בעוה"ז בארעי. כמ"ש ויסעו מרעמסס סוכתה שדרשו חז"ל זה על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים ע"ש. והוא כנ"ל שניתן להם כח להיות למעלה מהטבע להיות להם כנפים שלמים לפרחא בהון לאביהן שבשמים. וכפי מה שמתקיים בכל איש ישראל דירה זו שלא להיות מוטבע בעוה"ז. כך חל עליו שם שמים וסוכת ענני כבוד. ולכן ניתן זו המצוה אחר יוהכ"פ. כי לא בכל עת אנו זוכין לזה רק בהיות פעם אחת בשנה שבנ"י מטוהרין כמ"ש יכפר עליכם כו' אז באין למדריגה זו. א"כ הוא עדות שבסוכות הושבתי כו'. מאחר שיש עת שמתקיים. לכן עלינו לטהר עצמינו בכל עידן ועידן לזכות לזה תמיד. וכתיב למען ידעו דרתיכם חסר. פי' שהוא עדות שלא יתיאשו בנ"י עצמם באחרית הימים כמונו היום בשפל המדריגה. עכ"ז צריך איש ישראל להאמין כי בימים אלו יוצא מאפילה לאורה. כי לא יוכל איש ישראל להיות נטבע לגמרי בטבע. וזהו בסוכות הושבתי כמ"ש. ואפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה. שקראו בזוה"ק צלא דמהמנותא. כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין. ואנחנו אין אתנו יודע עד מה. ועכ"ז אנו חסין בצלו כמאמר עם עני ודל וחסו בשם ה'. אח"כ ראיתי שגם אמו"ז ז"ל אמר כעין דברים אלו שנק' עתה יותר צלא דמהמנותא:
4
במצות לולב ולקחתם לכם כו'. דרשו במדרש על חיבור מיני בני אדם שבישראל אותם שיש להם טעם או ריח כו' ע"ש. ויש לפרש הענין שבחג הזה ניתן דעת לאיש ישראל למצוא ולהכיר מקומו. כאומרו ולקחתם לכם ממש שיקח כל אחד את עצמותו. כי הנה חג הזה נקרא חג האסיף שמאסף כל אחד תבואתו לביתו. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כמו כן בכל אדם ממש מתברר עתה הנקודה פנימית שבו שמתערבב בכל השנה בהבלי עולם. ועכשיו שמוטהרין מתברר האוכל מתוך הפסולת כו'. ויתכן שזה רמז באספך מעשיך ממש. מן השדה היא התערובות. כי שדה הוא לשון הפקר כמו עשו איש שדה. ואפשר כי הוא ז"ל דיבר מזה. כי עוד דיבר אז על הפסוק בשדה מצאה צעקה הנערה ואין מושיע לה. ואחשוב שאמר כי בימי הסוכות שנאספין מן השדה לכן המה ימי ישועה. ולכך בימים אלו יכול כל איש ישראל למצוא מקומו כנ"ל. וכמו שבפרט כל נפש מישראל מתברר עתה האוכל מתוך הפסולת. כן בכלל הבריאה מתבררין עובדי ה' בנ"י מתוך הרשעים. ולכן באמת ימי המשפט הם לטובת בנ"י. כמ"ש לא כן הרשעים כו' כמוץ אשר תדפנו רוח כו' לא יקומו במשפט כו' יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. וזה עצמו הוא הבירור אוכל מתוך הפסולת. שהקב"ה מברר ואוסף מעשיו מן השדה וכונס בנ"י לביתו והיא הסוכה. ולכן דרשו חז"ל ראשון לחשבון עונות. דכ' והאלקים עשה את האדם ישר כו' בקשו חשבונות רבים. לכן עתה שבנ"י הם נקיים יש לנו ליקח לעבודתו ית"ש. קודם שמתערבין חשבונות רבים מהבלי עולם:
5
במדרש ועם נברא יהלל שנעשין בנ"י ברי' חדשה בר"ה ויוהכ"פ. לכן מהללים בסוכות שם ה' דכתיב עם זו יצרתי לי. הגם שכל העולם ומלואו ברא השי"ת לכבודו. אך עם זו יצר לו לשמו. כמו שיש במעשה האדם כלאחר יד ויש במכוון לשמה. כן כביכול יצר בנ"י לו לשמו והם עיקר הבריאה. לכן נק' עם נברא שהעולם נברא בגינו. והנה בר"ה מתחדש הבריאה א"כ מתחדש גם רצון זה שרוצה בבנ"י. ובנ"י מטוהרין בימים אלו. ונק' ג"כ נברא מלשון מצות ה' ברה. שנעשו בנ"י ברי לבב בימים אלו. לכן הם מהללים לשמו ית' כמ"ש תהלתי יספרו. דכ' לא המתים יהללו והם הרשעים שבחייהם קרוים מתים ואין בהם חיות האמיתי. ואנחנו נברך. לכן הלל ושמחה של החג הוא עדות על בנ"י שהם נצחו בדין. כמ"ש חז"ל שע"י שההתחדשות הוא אצלם לכן ההלל והשמחה להם:
6
בענין שמחת בית השואבה שאמרו חז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. דכתיב משוש כל הארץ שמא"י וירושלים נמשך שמחה לכל העולם והוא בבחי' עולם. ובבחי' הזמן ימי החג נותנין שמחה לכל השנה. לכן נקרא זמן שמחתינו שכל השמחות נובעין מזמן זה. ובנפש בנ"י נותנים שמחה לכל הברואים. דכתיב ישמח לב מבקשי ה' ואין בעולם מבקשי ה' כמו בנ"י. לכן בביהמ"ק בחג שנאספו שם כל בנ"י נק' שמחת בית השואבה. שכל השמחות נובעין ושואבין משם בג' הבחי' עולם שנה נפש. וגם עכשיו על ידי הזכירה ומצות לולב שהוא זכר למקדש. דכ' ושמחתם לפני ה"א ז' ימים ותקנו זכר למקדש. מזה מתעורר מעט משמחת בית השואבה. וז"ש מי שלא ראה שמחת ביה"ש. ראי' הוא בעין הלב להסתכל ולהתבונן בשמחה שהיינו שמחים בזמן המקדש. ומי שמעולם לא נתן לב להתבונן בזו השמחה. ע"ז אמרו לא ראה שמחה מימיו. דאל"ה קשה למאי נ"מ כתבו זה:
7
חג הסוכות הוא שמקרב הקב"ה את בנ"י בתשובה מאהבה ושמחה. ועל זה נאמר על כל פשעים תכסה אהבה. והיא הסוכה שמגין על בנ"י וע"ז נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. ולעולם נשאר אהבה בלבות בנ"י לה'. אך החטאים מכסים. ובימים אלו נגלה האהבה. וזהו עפ"י אמרם ז"ל ע"י תשובה מיראה זדונות נעשין כשגגות וע"י אהבה נעשין כזכיות. והנה כתיב עונותיכם היו מבדילין. משמע כי העון שהוא מזיד הוא מבדיל ולא שוגג. ולכן כשנעשין כשוגגין שוב אין הבדל. ויכולין אח"כ לעורר האהבה. וכשמתעורר האהבה שוב על כל פשעים תכסה [אהבה]. היינו שלא נשאר מהפשע כלום ונעשה כזכות. ואא"ז ז"ל הי' אומר תמיד שיש נקודה בכל איש ישראל שהקב"ה מגין עלי' וע"ז נאמר מגן אברהם. והיא נקודה אהבה הנ"ל שעלי' נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות. וחג הסוכות הוא מעין המשכן שניתן לבנ"י אחר החטא כשנתקנו בתשובה. כתיב ויקהל משה פרש"י ז"ל למחרת יוהכ"פ כשירד מן ההר שנתרצה הקב"ה לבנ"י בשמחה. ואז התחיל נדבת המשכן בימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שכן כתיב בבוקר בבוקר והי' רק איזה ימים. ובנדבת המשכן שהי' בשמחה נעשה הכנה להיות זמן שמחתינו בכל שנה ושנה. ואיתא במדרש אוהבם נדבה שע"י נדבת המשכן בשמחה אז נתעורר אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים. כי באמת בעל תשובה שנעשה בו פגם ע"י החטא. צריך להיות עיקר התיקון ע"י הרצון טוב. וזה מתקן מה שחסר בגוף העשי'. ומזו הנדבה נעשה המשכן שחל עליו שמו ית'. כמו שביקש משה רע"ה ויהי נועם ה' כו'. וכל זה מתקיים בחג הסוכות ע"י הרצון בשמחה להסתופף בבית ה'. כמ"ש משכני אחריך נרוצה ונמשכין אחר מה שרוצה השי"ת. וע"י זה יכולין להתאסף כמ"ש ויקהל משה כו'. שקודם התיקון אינם יכולין לבוא אל האחדות. וכן סוכות נק' חג האסיף ומתאחדין בנ"י. כמ"ש חז"ל הרמז באגודת הד' מינים בסוכות שנעשין בנ"י אגודה אחת:
8
זמן שמחתינו. כי הנה בר"ה מתחדש הבריאה והקב"ה שופט כולם. א"כ מתחדש בכל שנה בחירת הקב"ה בבנ"י. וע"ז אנו שמחים שנשארנו להיות חלק ה' ונחלתו. כי גם על זה הי' המשפט ובאמת תכלית כל המשפט הי' לברר זה. רק בעת המשפט הוא בהסתר לכן כתיב בכסה. ובחג נגלה זאת. ורמזו בגמ' על חג הסוכית ביחוד שכפלו בתורה לומר שזה אחרון [שזה] גורם ע"ש בפ"ק דר"ה. והרמז כנ"ל שהוא אחרון שהגם שבר"ה חזרו בנ"י להתערב עם כל הבריאה. עכ"ז אח"כ נשארנו בבחירתינו לה' כמקודם. וזהו עצמו הגורם של בחירתו בנו. שהרי עדות יש שאין שום אומה יכולה להתקרב כמונו. שבכל שנה נידון העולם והסוף נשארים בנ"י לחלק ה':
9
ביום השמיני עצרת תהי' לכם. דאיתא ההלל והשמחה שמונה. ודרשו והיית אך שמח לרבות [ליל] שמיני כו'. דהשמחה צריך להיות לשם שמים. וזה הרמז ההלל והשמחה שמונה דשמיני הוא למעלה מהטבע שבז' ימי הבנין. וכ' אל יתהלל כו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל כו' השכל וידוע אותי. וזהו שמיני עצרת. ולכן אין בזה היום מגע לשום אומה. כי בז' ימי הסוכות הוא שמחה מצד הטבע. אבל בשמ"ע היא שורש השמחה כנ"ל. ויש רמז בפסוק נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. כי בז' הימים הוא נשיאים ורוח. הסוכה ענני כבוד והד' מינים מנענעים לד' רוחות. ובזה יש לכל אחיזה. אבל גשם שבשמ"ע לא נמסר רק לאנשי אמת שההלל והשמחה הוא בזאת כנ"ל. לכן וגשם אין לאיש מתהלל במתת שקר היינו שאר האומות. זולת לבנ"י שהם בשורש של השמחה ניתן להם הגשם. ועיקר הגשם היא התורה שנמשלה למטר שמרוה לבות בנ"י כגשם שמרוה את הארץ. לכן פנימיות הגשם הוא התורה. ובני ישראל שדביקין בפנימיות. והם פנימיות הבריאה. בא להם הארת התורה. ולחיצוניות הבריאה בא פשטות הגשם. וכן מ"ש בחג נידונים על המים בפנימיות היא התורה שנק' מים. לכן זוכין בנ"י בחג להארת התורה. והדין הוא אם הם ראוים לקבל הארת התורה. דכתיב לב טהור ברא כו' אח"כ ורוח נכון חדש. שצריך האדם לבקש לב טהור כדי להיות כלי מוכן לקבל התורה. ובימים אלו שנטהרו לבות בנ"י ממילא מרגישין אח"כ הארת התורה. ומתקיים בזה החג וזרקתי עליכם מים טהורים. ומ"מ ע"י שהכל תלוי בפנימיות יש לבנ"י חלק המובחר גם בחיצוניות השפעה. כענין שדרשו חז"ל בפסוק עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. שאוכלין ושותין עם האומות ואין עולין להם מן החשבון. והטעם כי אין זה עיקר נייחא שלהם ועיקר מנוחתם הוא התורה. ובמשנה מה בין תלמידי אברהם אע"ה כו' אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב. נחלה הוא העיקר הקרן ובעוה"ז אוכלין מהפירות. וכמו כן בימי הסוכות נקראים אוכלין בעוה"ז ומ"מ לא יתחשב. ובשמ"ע נק' נוחלין לעוה"ב. ומתקיים לבדד ישכון כמ"ש עצרת תהי' לכם. והג' מידות של תלמידי אברהם אע"ה מתקיים בישראל בימים אלו. כי בר"ה הוא רוח נמוכה כמ"ש מצוה בכפופים. ויוהכ"פ נפש שפלה דכתיב תענו נפשותיכם. ובסוכות עין טובה שמקריבין בעבור הע' אומות. לכן זוכין להשכר שאוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב כנ"ל:
On the eighth day, there shall be a convocation for you: For there is Hallel and joy on eight. And they expounded, "'And you shall be altogether happy' (Deuteronomy 16:15) - to include the [night of] the eighth, etc." As the joy needs to be for the sake of the Heavens. And the hint [to this] is that there is Hallel and joy on eight. For the eighth is above the nature that is in the seven days of building. And it is written (Jeremiah 9:22-23), "Let not one glory... But let him that glories glory in this, that he understands and knows Me." And that is Shmini Atzeret; and for that reason this day has no point of contact with any [other] nation. As on the seven days of Sukkot, there is joy from the angle of nature, but on Shmini Atzeret, it is the root of joy, as mentioned above. And there is a hint in the verse (Proverbs 25:14), "Like clouds and wind without rain, so is one who vaunts himself over a false gift." For in the first seven days there are clouds and wind - the sukkah (hut) is clouds of glory and we wave the four species to the four winds (ruchot, which is usually understood here as directions). So because of that, there is something for everyone to grab. But the rain that is on Shmini Atzeret was only given over to people of truth, for the joy and Hallel is in it (eight), as mentioned above. Hence, "without rain is one who vaunts himself over a false gift," are the nations of the world except for the Children of Israel, who are rooted in joy. To them is rain given. And the essence of rain is Torah, which is compared to rainfall, since it quenches the hearts of the Children of Israel, like rain quenches the land. Hence the internality of rain is Torah, and the Children of Israel cling to internality; so they are the internality of the Creation. And enlightenment in the Torah comes to them and simple rain comes to the superficial ones. And likewise that which is said, "On the festival, they are judged about water" - internally that is Torah, which is called water. And that is why the Children of Israel merit enlightenment of the Torah on the festival. And the judgement is whether they are fit to receive enlightenment of the Torah. As it is written (Psalms 51:12), "Create a pure heart for me," and then, "renew a steadfast spirit." For a person has to request a pure heart in order to be a vessel that is prepared to receive the Torah. And during these days when the hearts of the Children of Israel are purified, they automatically feel the enlightenment of the Torah afterwards. And with this, the verse (Ezekiel 38:25), "I will sprinkle pure water upon you," is fulfilled. And since everything is in any event dependent upon the internal, the Children of Israel have the choice part also in the external flow. This is like the matter that the Sages, may their memory be blessed, expounded on the verse (Numbers 23:9), "a people which shall dwell alone and will not be reckoned among the nations" - as they eat and drink with the nations, but it does not get reckoned in the tally. And the reason is because this is not their major comfort; rather their main comfort is Torah. And in the Mishnah (Avot 5:19): "What [difference] is there between the students of Abraham, our father, etc. [they] eat in this world and inherit the next world." The inheritance is the essence of the principal, whereas they eat from the fruits in this world. And likewise during the days of Sukkot, that is called eating in this world, however it is nevertheless not reckoned. But on Shmini Atzeret, it is called inheriting the next world. And so, "which shall dwell alone," is fulfilled, as it written, "there shall be a convocation for you." And the three traits of the students of Abraham, our father, are fulfilled in the Jewish people in these days. For on Rosh Hashanah, it is the humble spirit, as it is said, "the commandment [of the shofar ideally] is with the bent." And on Yom Kippur, it is the small appetite , as it is written, "you shall afflict your souls." And on Sukkot, is is the good eye, as they offer [sacrifices] for the 70 nations. That is why they merit the reward to eat in this world and inherit the next world, as mentioned above.
10
בפסוק תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב שע"י התורה נמצא האחדות בישראל. כי כל ישראל יש להם חלק בהתורה וע"י התורה מתאחדין. ואז שורה השכינה ביניהם כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. היינו השרשים שיש לכל איש ישראל בתורה. וגם זה אמת שעל ידי האחדות זוכין לתורה. אך יש ב' מיני התאספות. והנה חג הסוכות נקרא חג האסיף וזוכין אח"כ לתורה בשמ"ע. ואז יש אחדות פנימי יותר. וע"ז נאמר עצרת תהי' לכם. שהוא כנופיא המיוחדת רק לבנ"י התאחדות של השרשים כנ"ל. ואין שם מגע נכרי כלל:
11
מו"ז ז"ל אמר עפ"י המדרש תנחומא בפסוק והם תכו לרגליך על ת"ח שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה לשמוע דברי תורה ע"ש. ואמר שלכך אחר סוכות ע"י שיוצאין מבית לסוכה זוכין אח"כ לתורה. ולכן יש אח"כ שמחת תורה. והראה רמז בתרגום תחות עננך כו' נטלין על מימרך ע"ש. וי"ל עוד עפ"י זה תכו לרגליך הוא בעליות רגלים שלש פעמים בשנה. וכיון שחג הסוכות רגל האחרון לכך זוכין אח"כ להארת התורה. ועתה שאין לנו עליות רגלים רק בחג הסוכות היציאה מביתו לסוכה הוא מעין עליות רגלים כנ"ל:
12
בענין שמחת תורה בחג הסוכות. להראות שזוכין לכל זה ע"י התורה. כדכ' לקח טוב דרשו במד' תרומה מקח שהמוכר נמכר עמו ע"ש אף סוררים לשכון כו' שעל ידי התורה נתקרבו גם אחר החטא. וכמו כן בימים אלו שנטהרו בנ"י ונכנסו תחת כנפי השכינה בסוכה הכל בכח התורה כנ"ל:
תרמ"ד
מצות הסוכה אחר ימי תשובה. עפ"י הגמ' דסוכה בפסוק מאחז פני כסא פרשז עליו עננו פירש מזיו שכינתו עליו. וזה הענין מתקיים בכללות בנ"י. שעושין תשובה ואמרו חז"ל שמגעת עד כסא הכבוד. לכן יורד אח"כ הארה מזיו כסא כבודו וסוכך. וגונן עלינו. כאשר חכמים הגידו שחל שם שמים על הסוכה. לכן צריך להיות למעלה מי' ע"ש בגמ' הנ"ל ואמרם אשתרביב לי' כסא כו'. וזה הענין הי' ג"כ בזמן המקדש שנכנס הכה"ג לפני ולפנים ביוה"כ בענן הקטורת. לכן המשיך הארה שישרה ענני כבודו על בנ"י אח"כ בימי החג. ועיין בזוה"ק אמור ק"ג א' שמביא הפסוק וכסה ענן הקטורת למצות סוכה:
איתא בגמ' כי בסוכות הושבתי איכא מ"ד סוכות ממש ואיכא מ"ד ענני כבוד. ומסתמא הכל אמת דצריכין להבין למ"ד סוכות ממש מה ענין זה. ויש לומר עפ"י אמרם ז"ל אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וזהו באמת עיקר החירות שניתן ביציאת מצרים לכל איש ישראל שלא יהי' מוטבע בעניני הטבע. וז"ש בסוכות הושבתי כו' בהוציאי אותם שהי' נטיעה בלבות בנ"י לצאת ממאסר הגוף והטבע להיות בעוה"ז בארעי. כמ"ש ויסעו מרעמסס סוכתה שדרשו חז"ל זה על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים ע"ש. והוא כנ"ל שניתן להם כח להיות למעלה מהטבע להיות להם כנפים שלמים לפרחא בהון לאביהן שבשמים. וכפי מה שמתקיים בכל איש ישראל דירה זו שלא להיות מוטבע בעוה"ז. כך חל עליו שם שמים וסוכת ענני כבוד. ולכן ניתן זו המצוה אחר יוהכ"פ. כי לא בכל עת אנו זוכין לזה רק בהיות פעם אחת בשנה שבנ"י מטוהרין כמ"ש יכפר עליכם כו' אז באין למדריגה זו. א"כ הוא עדות שבסוכות הושבתי כו'. מאחר שיש עת שמתקיים. לכן עלינו לטהר עצמינו בכל עידן ועידן לזכות לזה תמיד. וכתיב למען ידעו דרתיכם חסר. פי' שהוא עדות שלא יתיאשו בנ"י עצמם באחרית הימים כמונו היום בשפל המדריגה. עכ"ז צריך איש ישראל להאמין כי בימים אלו יוצא מאפילה לאורה. כי לא יוכל איש ישראל להיות נטבע לגמרי בטבע. וזהו בסוכות הושבתי כמ"ש. ואפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה. שקראו בזוה"ק צלא דמהמנותא. כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין. ואנחנו אין אתנו יודע עד מה. ועכ"ז אנו חסין בצלו כמאמר עם עני ודל וחסו בשם ה'. אח"כ ראיתי שגם אמו"ז ז"ל אמר כעין דברים אלו שנק' עתה יותר צלא דמהמנותא:
במצות לולב ולקחתם לכם כו'. דרשו במדרש על חיבור מיני בני אדם שבישראל אותם שיש להם טעם או ריח כו' ע"ש. ויש לפרש הענין שבחג הזה ניתן דעת לאיש ישראל למצוא ולהכיר מקומו. כאומרו ולקחתם לכם ממש שיקח כל אחד את עצמותו. כי הנה חג הזה נקרא חג האסיף שמאסף כל אחד תבואתו לביתו. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כמו כן בכל אדם ממש מתברר עתה הנקודה פנימית שבו שמתערבב בכל השנה בהבלי עולם. ועכשיו שמוטהרין מתברר האוכל מתוך הפסולת כו'. ויתכן שזה רמז באספך מעשיך ממש. מן השדה היא התערובות. כי שדה הוא לשון הפקר כמו עשו איש שדה. ואפשר כי הוא ז"ל דיבר מזה. כי עוד דיבר אז על הפסוק בשדה מצאה צעקה הנערה ואין מושיע לה. ואחשוב שאמר כי בימי הסוכות שנאספין מן השדה לכן המה ימי ישועה. ולכך בימים אלו יכול כל איש ישראל למצוא מקומו כנ"ל. וכמו שבפרט כל נפש מישראל מתברר עתה האוכל מתוך הפסולת. כן בכלל הבריאה מתבררין עובדי ה' בנ"י מתוך הרשעים. ולכן באמת ימי המשפט הם לטובת בנ"י. כמ"ש לא כן הרשעים כו' כמוץ אשר תדפנו רוח כו' לא יקומו במשפט כו' יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. וזה עצמו הוא הבירור אוכל מתוך הפסולת. שהקב"ה מברר ואוסף מעשיו מן השדה וכונס בנ"י לביתו והיא הסוכה. ולכן דרשו חז"ל ראשון לחשבון עונות. דכ' והאלקים עשה את האדם ישר כו' בקשו חשבונות רבים. לכן עתה שבנ"י הם נקיים יש לנו ליקח לעבודתו ית"ש. קודם שמתערבין חשבונות רבים מהבלי עולם:
במדרש ועם נברא יהלל שנעשין בנ"י ברי' חדשה בר"ה ויוהכ"פ. לכן מהללים בסוכות שם ה' דכתיב עם זו יצרתי לי. הגם שכל העולם ומלואו ברא השי"ת לכבודו. אך עם זו יצר לו לשמו. כמו שיש במעשה האדם כלאחר יד ויש במכוון לשמה. כן כביכול יצר בנ"י לו לשמו והם עיקר הבריאה. לכן נק' עם נברא שהעולם נברא בגינו. והנה בר"ה מתחדש הבריאה א"כ מתחדש גם רצון זה שרוצה בבנ"י. ובנ"י מטוהרין בימים אלו. ונק' ג"כ נברא מלשון מצות ה' ברה. שנעשו בנ"י ברי לבב בימים אלו. לכן הם מהללים לשמו ית' כמ"ש תהלתי יספרו. דכ' לא המתים יהללו והם הרשעים שבחייהם קרוים מתים ואין בהם חיות האמיתי. ואנחנו נברך. לכן הלל ושמחה של החג הוא עדות על בנ"י שהם נצחו בדין. כמ"ש חז"ל שע"י שההתחדשות הוא אצלם לכן ההלל והשמחה להם:
בענין שמחת בית השואבה שאמרו חז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. דכתיב משוש כל הארץ שמא"י וירושלים נמשך שמחה לכל העולם והוא בבחי' עולם. ובבחי' הזמן ימי החג נותנין שמחה לכל השנה. לכן נקרא זמן שמחתינו שכל השמחות נובעין מזמן זה. ובנפש בנ"י נותנים שמחה לכל הברואים. דכתיב ישמח לב מבקשי ה' ואין בעולם מבקשי ה' כמו בנ"י. לכן בביהמ"ק בחג שנאספו שם כל בנ"י נק' שמחת בית השואבה. שכל השמחות נובעין ושואבין משם בג' הבחי' עולם שנה נפש. וגם עכשיו על ידי הזכירה ומצות לולב שהוא זכר למקדש. דכ' ושמחתם לפני ה"א ז' ימים ותקנו זכר למקדש. מזה מתעורר מעט משמחת בית השואבה. וז"ש מי שלא ראה שמחת ביה"ש. ראי' הוא בעין הלב להסתכל ולהתבונן בשמחה שהיינו שמחים בזמן המקדש. ומי שמעולם לא נתן לב להתבונן בזו השמחה. ע"ז אמרו לא ראה שמחה מימיו. דאל"ה קשה למאי נ"מ כתבו זה:
חג הסוכות הוא שמקרב הקב"ה את בנ"י בתשובה מאהבה ושמחה. ועל זה נאמר על כל פשעים תכסה אהבה. והיא הסוכה שמגין על בנ"י וע"ז נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. ולעולם נשאר אהבה בלבות בנ"י לה'. אך החטאים מכסים. ובימים אלו נגלה האהבה. וזהו עפ"י אמרם ז"ל ע"י תשובה מיראה זדונות נעשין כשגגות וע"י אהבה נעשין כזכיות. והנה כתיב עונותיכם היו מבדילין. משמע כי העון שהוא מזיד הוא מבדיל ולא שוגג. ולכן כשנעשין כשוגגין שוב אין הבדל. ויכולין אח"כ לעורר האהבה. וכשמתעורר האהבה שוב על כל פשעים תכסה [אהבה]. היינו שלא נשאר מהפשע כלום ונעשה כזכות. ואא"ז ז"ל הי' אומר תמיד שיש נקודה בכל איש ישראל שהקב"ה מגין עלי' וע"ז נאמר מגן אברהם. והיא נקודה אהבה הנ"ל שעלי' נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות. וחג הסוכות הוא מעין המשכן שניתן לבנ"י אחר החטא כשנתקנו בתשובה. כתיב ויקהל משה פרש"י ז"ל למחרת יוהכ"פ כשירד מן ההר שנתרצה הקב"ה לבנ"י בשמחה. ואז התחיל נדבת המשכן בימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שכן כתיב בבוקר בבוקר והי' רק איזה ימים. ובנדבת המשכן שהי' בשמחה נעשה הכנה להיות זמן שמחתינו בכל שנה ושנה. ואיתא במדרש אוהבם נדבה שע"י נדבת המשכן בשמחה אז נתעורר אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים. כי באמת בעל תשובה שנעשה בו פגם ע"י החטא. צריך להיות עיקר התיקון ע"י הרצון טוב. וזה מתקן מה שחסר בגוף העשי'. ומזו הנדבה נעשה המשכן שחל עליו שמו ית'. כמו שביקש משה רע"ה ויהי נועם ה' כו'. וכל זה מתקיים בחג הסוכות ע"י הרצון בשמחה להסתופף בבית ה'. כמ"ש משכני אחריך נרוצה ונמשכין אחר מה שרוצה השי"ת. וע"י זה יכולין להתאסף כמ"ש ויקהל משה כו'. שקודם התיקון אינם יכולין לבוא אל האחדות. וכן סוכות נק' חג האסיף ומתאחדין בנ"י. כמ"ש חז"ל הרמז באגודת הד' מינים בסוכות שנעשין בנ"י אגודה אחת:
זמן שמחתינו. כי הנה בר"ה מתחדש הבריאה והקב"ה שופט כולם. א"כ מתחדש בכל שנה בחירת הקב"ה בבנ"י. וע"ז אנו שמחים שנשארנו להיות חלק ה' ונחלתו. כי גם על זה הי' המשפט ובאמת תכלית כל המשפט הי' לברר זה. רק בעת המשפט הוא בהסתר לכן כתיב בכסה. ובחג נגלה זאת. ורמזו בגמ' על חג הסוכית ביחוד שכפלו בתורה לומר שזה אחרון [שזה] גורם ע"ש בפ"ק דר"ה. והרמז כנ"ל שהוא אחרון שהגם שבר"ה חזרו בנ"י להתערב עם כל הבריאה. עכ"ז אח"כ נשארנו בבחירתינו לה' כמקודם. וזהו עצמו הגורם של בחירתו בנו. שהרי עדות יש שאין שום אומה יכולה להתקרב כמונו. שבכל שנה נידון העולם והסוף נשארים בנ"י לחלק ה':
ביום השמיני עצרת תהי' לכם. דאיתא ההלל והשמחה שמונה. ודרשו והיית אך שמח לרבות [ליל] שמיני כו'. דהשמחה צריך להיות לשם שמים. וזה הרמז ההלל והשמחה שמונה דשמיני הוא למעלה מהטבע שבז' ימי הבנין. וכ' אל יתהלל כו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל כו' השכל וידוע אותי. וזהו שמיני עצרת. ולכן אין בזה היום מגע לשום אומה. כי בז' ימי הסוכות הוא שמחה מצד הטבע. אבל בשמ"ע היא שורש השמחה כנ"ל. ויש רמז בפסוק נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. כי בז' הימים הוא נשיאים ורוח. הסוכה ענני כבוד והד' מינים מנענעים לד' רוחות. ובזה יש לכל אחיזה. אבל גשם שבשמ"ע לא נמסר רק לאנשי אמת שההלל והשמחה הוא בזאת כנ"ל. לכן וגשם אין לאיש מתהלל במתת שקר היינו שאר האומות. זולת לבנ"י שהם בשורש של השמחה ניתן להם הגשם. ועיקר הגשם היא התורה שנמשלה למטר שמרוה לבות בנ"י כגשם שמרוה את הארץ. לכן פנימיות הגשם הוא התורה. ובני ישראל שדביקין בפנימיות. והם פנימיות הבריאה. בא להם הארת התורה. ולחיצוניות הבריאה בא פשטות הגשם. וכן מ"ש בחג נידונים על המים בפנימיות היא התורה שנק' מים. לכן זוכין בנ"י בחג להארת התורה. והדין הוא אם הם ראוים לקבל הארת התורה. דכתיב לב טהור ברא כו' אח"כ ורוח נכון חדש. שצריך האדם לבקש לב טהור כדי להיות כלי מוכן לקבל התורה. ובימים אלו שנטהרו לבות בנ"י ממילא מרגישין אח"כ הארת התורה. ומתקיים בזה החג וזרקתי עליכם מים טהורים. ומ"מ ע"י שהכל תלוי בפנימיות יש לבנ"י חלק המובחר גם בחיצוניות השפעה. כענין שדרשו חז"ל בפסוק עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. שאוכלין ושותין עם האומות ואין עולין להם מן החשבון. והטעם כי אין זה עיקר נייחא שלהם ועיקר מנוחתם הוא התורה. ובמשנה מה בין תלמידי אברהם אע"ה כו' אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב. נחלה הוא העיקר הקרן ובעוה"ז אוכלין מהפירות. וכמו כן בימי הסוכות נקראים אוכלין בעוה"ז ומ"מ לא יתחשב. ובשמ"ע נק' נוחלין לעוה"ב. ומתקיים לבדד ישכון כמ"ש עצרת תהי' לכם. והג' מידות של תלמידי אברהם אע"ה מתקיים בישראל בימים אלו. כי בר"ה הוא רוח נמוכה כמ"ש מצוה בכפופים. ויוהכ"פ נפש שפלה דכתיב תענו נפשותיכם. ובסוכות עין טובה שמקריבין בעבור הע' אומות. לכן זוכין להשכר שאוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב כנ"ל:
On the eighth day, there shall be a convocation for you: For there is Hallel and joy on eight. And they expounded, "'And you shall be altogether happy' (Deuteronomy 16:15) - to include the [night of] the eighth, etc." As the joy needs to be for the sake of the Heavens. And the hint [to this] is that there is Hallel and joy on eight. For the eighth is above the nature that is in the seven days of building. And it is written (Jeremiah 9:22-23), "Let not one glory... But let him that glories glory in this, that he understands and knows Me." And that is Shmini Atzeret; and for that reason this day has no point of contact with any [other] nation. As on the seven days of Sukkot, there is joy from the angle of nature, but on Shmini Atzeret, it is the root of joy, as mentioned above. And there is a hint in the verse (Proverbs 25:14), "Like clouds and wind without rain, so is one who vaunts himself over a false gift." For in the first seven days there are clouds and wind - the sukkah (hut) is clouds of glory and we wave the four species to the four winds (ruchot, which is usually understood here as directions). So because of that, there is something for everyone to grab. But the rain that is on Shmini Atzeret was only given over to people of truth, for the joy and Hallel is in it (eight), as mentioned above. Hence, "without rain is one who vaunts himself over a false gift," are the nations of the world except for the Children of Israel, who are rooted in joy. To them is rain given. And the essence of rain is Torah, which is compared to rainfall, since it quenches the hearts of the Children of Israel, like rain quenches the land. Hence the internality of rain is Torah, and the Children of Israel cling to internality; so they are the internality of the Creation. And enlightenment in the Torah comes to them and simple rain comes to the superficial ones. And likewise that which is said, "On the festival, they are judged about water" - internally that is Torah, which is called water. And that is why the Children of Israel merit enlightenment of the Torah on the festival. And the judgement is whether they are fit to receive enlightenment of the Torah. As it is written (Psalms 51:12), "Create a pure heart for me," and then, "renew a steadfast spirit." For a person has to request a pure heart in order to be a vessel that is prepared to receive the Torah. And during these days when the hearts of the Children of Israel are purified, they automatically feel the enlightenment of the Torah afterwards. And with this, the verse (Ezekiel 38:25), "I will sprinkle pure water upon you," is fulfilled. And since everything is in any event dependent upon the internal, the Children of Israel have the choice part also in the external flow. This is like the matter that the Sages, may their memory be blessed, expounded on the verse (Numbers 23:9), "a people which shall dwell alone and will not be reckoned among the nations" - as they eat and drink with the nations, but it does not get reckoned in the tally. And the reason is because this is not their major comfort; rather their main comfort is Torah. And in the Mishnah (Avot 5:19): "What [difference] is there between the students of Abraham, our father, etc. [they] eat in this world and inherit the next world." The inheritance is the essence of the principal, whereas they eat from the fruits in this world. And likewise during the days of Sukkot, that is called eating in this world, however it is nevertheless not reckoned. But on Shmini Atzeret, it is called inheriting the next world. And so, "which shall dwell alone," is fulfilled, as it written, "there shall be a convocation for you." And the three traits of the students of Abraham, our father, are fulfilled in the Jewish people in these days. For on Rosh Hashanah, it is the humble spirit, as it is said, "the commandment [of the shofar ideally] is with the bent." And on Yom Kippur, it is the small appetite , as it is written, "you shall afflict your souls." And on Sukkot, is is the good eye, as they offer [sacrifices] for the 70 nations. That is why they merit the reward to eat in this world and inherit the next world, as mentioned above.
בפסוק תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב שע"י התורה נמצא האחדות בישראל. כי כל ישראל יש להם חלק בהתורה וע"י התורה מתאחדין. ואז שורה השכינה ביניהם כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. היינו השרשים שיש לכל איש ישראל בתורה. וגם זה אמת שעל ידי האחדות זוכין לתורה. אך יש ב' מיני התאספות. והנה חג הסוכות נקרא חג האסיף וזוכין אח"כ לתורה בשמ"ע. ואז יש אחדות פנימי יותר. וע"ז נאמר עצרת תהי' לכם. שהוא כנופיא המיוחדת רק לבנ"י התאחדות של השרשים כנ"ל. ואין שם מגע נכרי כלל:
מו"ז ז"ל אמר עפ"י המדרש תנחומא בפסוק והם תכו לרגליך על ת"ח שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה לשמוע דברי תורה ע"ש. ואמר שלכך אחר סוכות ע"י שיוצאין מבית לסוכה זוכין אח"כ לתורה. ולכן יש אח"כ שמחת תורה. והראה רמז בתרגום תחות עננך כו' נטלין על מימרך ע"ש. וי"ל עוד עפ"י זה תכו לרגליך הוא בעליות רגלים שלש פעמים בשנה. וכיון שחג הסוכות רגל האחרון לכך זוכין אח"כ להארת התורה. ועתה שאין לנו עליות רגלים רק בחג הסוכות היציאה מביתו לסוכה הוא מעין עליות רגלים כנ"ל:
בענין שמחת תורה בחג הסוכות. להראות שזוכין לכל זה ע"י התורה. כדכ' לקח טוב דרשו במד' תרומה מקח שהמוכר נמכר עמו ע"ש אף סוררים לשכון כו' שעל ידי התורה נתקרבו גם אחר החטא. וכמו כן בימים אלו שנטהרו בנ"י ונכנסו תחת כנפי השכינה בסוכה הכל בכח התורה כנ"ל: