זכרתי לך חסד נעוריך. דכתיב זכר עשה לנפלאותיו. וכמו שעשה הקב"ה הנפלאות לאבותינו והשאיר מהם זכר לדורות. כמו כן זכותן של אבותינו הי' ג"כ למעלה מן הטבע ונשאר גם מזה זכר לדורות. וע"י קיום מצות סוכה יכולין למצוא זאת התשוקה להיות נמשך אחר השי"ת לצאת מן הטבע. כמ"ש צא מדירת קבע. ומסתמא כאשר הקב"ה זוכר לדורות זה הזכות בודאי נמשכו אחריו עם כל תולדותיהם. כי מעשה אבות מועיל לבנים. כפי הכנת האבות שרצו ונשתוקקו להיות נמשך הם וכל תולדותיהם אחר הבורא ית' ונתקיים כן:
3
סוכה נק' צלא דמהמנותא בזוה"ק. יתכן לפרש כי כפי האמונה כך נתגלה הקדושה בסוכה כמ"ש במ"א פי' בצלו חמדתי. שע"י אמונת בנ"י זכו שיתגלה הקב"ה ענני כבודו ולהנהיג אותם שלא בדרך הטבע. לכן כתיב חסד נעוריך שהי' ע"י התעוררות שלהם. וכן איתא בשם הבעש"ט פי' ה' צלך כפי הנהגת האדם כך מתגלה עליו צל הקב"ה:
4
במצות הסוכה הוא תקון המקום. דיש עולם שנה נפש. ובכולם מיוחד לבנ"י. בשנה זמנים מיוחדים שבתות וימים טובים שהם אות לבנ"י שהם פנימיות הזמן. ובנפש אות המילה ותפילין. ובעולם הוא ארץ ישראל וביהמ"ק. ובגלות אין לנו רק מצות סוכה הדירה והמקום שייחד לנו השי"ת. ובכל מקום שנבדלין בנ"י בפנימיות המיוחד להם מתגלה הקדושה להם. כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי כו'. וכ"כ בשבת שבת הוא לה' בכל מושבותיכם. והוא דבר נפלא שקדושת השבת מתגלה רק במושבות בנ"י. וכ"כ ושמרו בני ישראל כו' את השבת לדורותם. כי אין הקדושה יכולה להתפשט בעולם הזה רק בדירת בני ישראל. לכן בסוכה שנבדלין בנ"י לעצמם חל עלי' שם שמים [ועיין מ"ש לקמן פרשת נח מזה]:
5
כתיב הראני ה' חסדך הוא בחי' הסוכה כמ"ש עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד. והוא בחי' חסד לאברהם. וישעך תתן לנו הוא בחי' יצחק אבינו כמ"ש ויתן לך האלקים פי' במדרש אם תזכה. ואעפ"כ כתיב יתן והוא ישועה אמיתית אשר הקב"ה נותן שיזכו בנ"י גם עפ"י הדין כי הוא כל יכול. וזה מתקיים בזה החג אחר ימי המשפט ובנ"י נוצחין דינא זה עיקר הישועה. וזה בחי' הד' מינים כמ"ש ולקחתם לכם. הוא ברכת אבינו יצחק ויתן לך האלקים דרשו יתן לך אלקותו. וכן איתא במדרש [תרומה] בפסוק לקח טוב נתתי המוכר נמכר עמו ע"ש. וכן דרשו בזו הלקיחה פרי עץ זה הקב"ה כפות תמרים הקב"ה ע"ש במדרש:
6
סוכות הוא מדת אהרן דענני כבוד בזכותו. והענין הוא כמ"ש ויהי בשלח כו' שע"י שיצאו קודם הזמן לכן הוצרכו להסב דרך המדבר פן ינחם כו'. דאם הי' הגאולה כמאמר הקב"ה למשה רע"ה הי' גאולה שלימה. אך בנ"י לא הי' בכחם לסבול הגלות. ולכן שיתף משה רע"ה את אהרן להיות הגאולה בחסד ה' אפילו קודם הזמן בחפזון. וז"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים כמ"ש רש"י שם. וע"ז כתיב למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי שהי' בחסד עליון. וכן הוא אחר ר"ה ויוהכ"פ שהם ימי דין. והשי"ת משתף מדת החסד והרחמים ומגין עלינו בחג הסוכות בחסדו הגדול:
7
לא מצינו בכתוב סוכה רק אצל יעקב כמ"ש ולמקנהו עשה סוכות. וסוכה ולולב הם ב' מדריגות יעקב וישראל. כי שם יעקב הוא על המלחמה עם הסט"א. ולזה יש ד' מינים כענין שנאמר עם חסיד תתחסד כו' עקש תתפתל ע"ש בזוה"ק תולדות. ואחר שנצח המלחמות ניתן לו שם ישראל שרית עם אלקים ואנשים. והוא לי ראש חלק הנשמה ששם לא יש מגע נכרי כלל. ויתכן שזה רומז מראה הסולם שיש בו מדריגות הוא ד' מינים שבלולב כל חלוקי מעלות שבבני ישראל. אך וה' נצב עליו הוא בחי' הסוכה שחל שם שמים על הסוכה. ובזה בחר יעקב אבינו כדאיתא במד' שלא רצה לעלות על הסולם. וכבר כתבנו שם שזה ענין הפסוק מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב. לכן לא בחר לו יעקב הסולם רק להיות נמשך אחר הנהגה עליונה. הגם שהיא למעלה מהשגת האדם. וכן אחר ר"ה ויוהכ"פ נתקיים בישראל כי שרית עם אלקים ואנשים. וזוכין לשם ישראל. והאומות מקבלים בחג כל אחד חלקו. ובנ"י יושבין בסוכות שהוא בחי' מעליו איש טוב שחל שם שמים על הסוכה. ומינים דלולב הם סימני דנצחון קרבא. לכן יש בהם ד' מינים כנ"ל עם חסיד כו'. וסוכה היא המנוחה [ואפשר לכך אין נוטלין לולב בשבת כי הוא יום מנוחה לישראל. והמלחמה ליעקב בימי המעשה בלבד]:
8
הימים טובים ניתנו לבני ישראל להאיר להם לכל השנה. ואלה הימים הם מתנה לבנ"י כמ"ש מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים. הפי' כי הקדושה היורדת באלה הימים הוא רק בזכותן של ישראל וכפי הקריאה שלהם. ואיתא במדרש ובימי אקרא הוא בימים טובים שהם ימים המיוחדים לנו. וכתיב וכימיך דבאך פרש"י כימים שהם טובים לך ע"ש. כמו כן צריכין למשוך הארה מאלה הימים לימות החול שהם שפלים ומתמוטטים. ואמו"ז ז"ל אמר שעל ימים טובים נאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך שאומרים בהם אתה בחרתנו. והפי' כי בודאי השי"ת בחר בנו לעולם אבל באלה הימים נודע לנו הבחירה ומתפעלים בנפש. ולכן מסיים הפסוק עד כו' לא יבואו ימי הרעה אשר תאמר אין לי בהם חפץ. לכן צריכין להכין בימים אלו על כל הימים. וכן מבקשין והנחילנו כו' שיהי' הארת הימים טובים נחלה לעולם. וכ"כ במדרש בפסוק טובה חכמה כשהיא עם נחלה ע"ש. פי' כל הארה הבאה משמים צריכין להיות שתהיה נחלה קבוע ונשארת בנפש לעולם:
9
ליום הושענא רבה. מה שקבעו חז"ל רוב תפלות בזה היום. כבר כתבנו שנקרא הושענא רבה שיכולין להוושע בו אפילו השפלים ודורות השפלים שהם בחי' ערבה לא טעם ולא ריח. ויש להבין א"כ מה כחם. אך כ' דלותי ולי יהושיע פי' ע"י שיודעים שהם דלים וצריכין להושע ולהם הישועה. וכ"כ חז"ל אעפ"י שאני דלה לי נאה להושיע הוא מטעם הנ"ל. כדאיתא בגמ' לא מרובכם כו' כי אתם המעט שאתם ממעטין עצמיכם כשהקב"ה משפיע להם טובה ע"ש. וכן הוא באמת מידתן של בנ"י. כשהקב"ה משפיע להם בחסדו מתבוננים האמת שאין ראוים לכך וממעטין עצמן ביותר. וכן הוא המדה כי עיקר הישועה לדלים. ולכן עיקר הישועה שיבוא משיח צדקינו במהרה מוכן דוקא להיות בדורות השפלים. גם פי' דלותי ולי יהושיע היינו אפילו אחר הישועה נשארים דלים שצריכין לידע שהוא בחסד עליון. וכן בד' מינים הערבה צריכה להבטל לשאר המינים. והוא סימן בין ערבה שעלה שלה משוך וצפצפה עלה עגול. שמהשפלות עושה לו בנין לעצמה ופסולה. אבל הערבה נמשכת אחרי מינים הגבוהים ממנה וזה עלה משוך. וכמו כן דורות שלנו צריכין להבטל לדורות הראשונם להיות נושעים בזכות אבותינו. ואז הישועה מוכנת לנו ביותר מלהראשונים. וזה דלותי ולי יהושיע. והשי"ת אשר הוא עוזר דלים ירחם ויחוס ויושיע לעם עני ודל. שמה נוכל להיות יותר דלים מכמונו עתה ולה' הישועה:
For Hoshana Rabbah: We have already written about why the sages, may their memory be blessed, fixed many prayers on this day. It is that it is called Hoshana Rabbah, since even the lowly ones and the lowly generations can be redeemed [lehivashaya] upon it. For they are the aspect of the willow [which is also used by itself on this day], no taste and no smell. So we must, therefore, understand what their power is. It is indeed written: I was brought low and He saved me (Psalms 116:6). Its understanding is that because they know that they are lowly and need redemption, they will have redemption. And that which the sages, may their memory be blessed, accordingly wrote (Rosh Hashana 17a:9), "Even though I am lowly, I am fit to be saved," is from the reason mentioned above. And this is like it is found in the Gemara (Chullin 89a:5), "Not because you are more, etc. for you were the fewest (Deuteronomy 7:7): Even when the Holy One, Blessed be He, bestows goodness upon them, you diminish yourselves." See there. And this is truly the trait of the Children of Israel. When the Holy One, blessed be He, in His kindness, bestows bounty upon them, they contemplate the truth, that they are not fitting for this and diminish themselves greatly. And this is in fact the trait, since redemption comes to the lowly. And hence when our righteous Messiah speedily arrives, the main redemption is prepared to be specifically with the lowly generations. And the explanation of I was brought low and He saved me is also that after the redemption they remain lowly, as they must know that it was with supernal kindness. And so too is it with the four species [waved on Sukkot]. The willow needs to negate itself to the other species. And that is the [meaning of the] sign of the difference between the leaf of the willow and the tzafzafah, that the leaf [of the former] is pointed up and that [of the latter] is round, such that from its lowliness it becomes built up, so it is disqualified. But the willow points to the other species taller than it, and that is [why] its leaf is pointed. And likewise do our generations need to negate ourselves to the earlier generations, to be redeemed in the merit of our fathers. So then the redemption will be prepared for us more than for the earlier ones. And this is [the meaning of] I was brought low and He saved me. And God, may He be blessed, who is the One who helps the lowly, should have mercy and pity and redeem the poor and lowly people. As what can be lower than us now? And redemption is the Lord's.
10
שמיני עצרת הוא כולל כל ז' ימי החג כמ"ש תשלומין דראשון הוא. דכתיב תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. שמיני מאן דכר שמי' שבעת ימים כתיב. רק כי השמיני הוא כלל הז' ימים והם בפרט ואח"כ בכלל. ולכן בפרטות מתפשטין הז' ימים גם לשבעים וזהו ע' פרי החג. אבל שמיני עצרת תהי' לכם שהוא האחדות. ובזה אין חלק רק לבנ"י. דסט"א שארי בחבורא ומסיים בפרודא. אבל סטרא דקדושה להיפוך מן הפרטים נעשה אח"כ כלל אחד:
11
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. זש"ה טובה חכמה עם נחלה. כי האבות קיימו התורה עד שלא נתנה כי התורה היתה מאירה בנפשותיהם. ואח"כ הוצרכו להוריד תורה מן השמים. ושע"י זו התורה שבכתב יפתחו לבות בנ"י למצוא חיי עולם אשר נטע בתוכינו דייקא. והיא התורה שבע"פ שנק' נחלה והיא ירושה לנו מאבותינו. וכן הוא כל תורה שבע"פ ואסמכה חכמים אקרא. שמתוך תורה שבכתב הוציאו מכח אל הפועל התורה שבע"פ. אבל האבות לא היו צריכין סעד ומעצמם קיימו את התורה:
12
המשך סוף התורה לתחלתה. ולכל היד החזקה כו' אשר עשה משה כו' בראשית. דאיתא בשביל ישראל שנק' ראשית. פי' בשביל אותו הדור של מרע"ה שהם נק' ראשית. כדכ' זכרתי לך כו' לכתך אחרי כו' קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. כי בודאי הדור שהקב"ה עשה להם נסים ונפלאות ושינה הטבע בעבורם היו באמת דבקים למעלה מן הטבע. וזהו עיקר פי' בראשית ברא להיות קיום כל הבריאה בכח הראשית והשורש שלמעלה מן הטבע. והשי"ת ראה שעתיד מרע"ה לעשות אלה הנסים בזכותן של ישראל ולשנות כל הטבע. וזה קיום כל הטבע כמ"ש בכמה מקומות מזה. לכן עיקר ישראל שנקראו ראשית הם הדור של משה רע"ה. ודורות השפלים נק' לשארית נחלתו. וע"י שמשימין עצמם כשיריים ויודעין לבטל עצמם אל דורות הראשונים הם ג"כ בכלל ראשית. וכן היא המדה מן מדריגה למדריגה כפי הביטול אל מדריגה הקודמת יש לה חלק בשורש הראשון. וע"ז נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו. אחרית דבר הוא עולם הזה השפל שהיא הנהגה האחרונה ושפלה. וצריכין להעלותה אל הראשית בכח התורה והמצות שנתן לנו הקב"ה:
תר"נ
זכרתי לך חסד נעוריך. דכתיב זכר עשה לנפלאותיו. וכמו שעשה הקב"ה הנפלאות לאבותינו והשאיר מהם זכר לדורות. כמו כן זכותן של אבותינו הי' ג"כ למעלה מן הטבע ונשאר גם מזה זכר לדורות. וע"י קיום מצות סוכה יכולין למצוא זאת התשוקה להיות נמשך אחר השי"ת לצאת מן הטבע. כמ"ש צא מדירת קבע. ומסתמא כאשר הקב"ה זוכר לדורות זה הזכות בודאי נמשכו אחריו עם כל תולדותיהם. כי מעשה אבות מועיל לבנים. כפי הכנת האבות שרצו ונשתוקקו להיות נמשך הם וכל תולדותיהם אחר הבורא ית' ונתקיים כן:
סוכה נק' צלא דמהמנותא בזוה"ק. יתכן לפרש כי כפי האמונה כך נתגלה הקדושה בסוכה כמ"ש במ"א פי' בצלו חמדתי. שע"י אמונת בנ"י זכו שיתגלה הקב"ה ענני כבודו ולהנהיג אותם שלא בדרך הטבע. לכן כתיב חסד נעוריך שהי' ע"י התעוררות שלהם. וכן איתא בשם הבעש"ט פי' ה' צלך כפי הנהגת האדם כך מתגלה עליו צל הקב"ה:
במצות הסוכה הוא תקון המקום. דיש עולם שנה נפש. ובכולם מיוחד לבנ"י. בשנה זמנים מיוחדים שבתות וימים טובים שהם אות לבנ"י שהם פנימיות הזמן. ובנפש אות המילה ותפילין. ובעולם הוא ארץ ישראל וביהמ"ק. ובגלות אין לנו רק מצות סוכה הדירה והמקום שייחד לנו השי"ת. ובכל מקום שנבדלין בנ"י בפנימיות המיוחד להם מתגלה הקדושה להם. כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי כו'. וכ"כ בשבת שבת הוא לה' בכל מושבותיכם. והוא דבר נפלא שקדושת השבת מתגלה רק במושבות בנ"י. וכ"כ ושמרו בני ישראל כו' את השבת לדורותם. כי אין הקדושה יכולה להתפשט בעולם הזה רק בדירת בני ישראל. לכן בסוכה שנבדלין בנ"י לעצמם חל עלי' שם שמים [ועיין מ"ש לקמן פרשת נח מזה]:
כתיב הראני ה' חסדך הוא בחי' הסוכה כמ"ש עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד. והוא בחי' חסד לאברהם. וישעך תתן לנו הוא בחי' יצחק אבינו כמ"ש ויתן לך האלקים פי' במדרש אם תזכה. ואעפ"כ כתיב יתן והוא ישועה אמיתית אשר הקב"ה נותן שיזכו בנ"י גם עפ"י הדין כי הוא כל יכול. וזה מתקיים בזה החג אחר ימי המשפט ובנ"י נוצחין דינא זה עיקר הישועה. וזה בחי' הד' מינים כמ"ש ולקחתם לכם. הוא ברכת אבינו יצחק ויתן לך האלקים דרשו יתן לך אלקותו. וכן איתא במדרש [תרומה] בפסוק לקח טוב נתתי המוכר נמכר עמו ע"ש. וכן דרשו בזו הלקיחה פרי עץ זה הקב"ה כפות תמרים הקב"ה ע"ש במדרש:
סוכות הוא מדת אהרן דענני כבוד בזכותו. והענין הוא כמ"ש ויהי בשלח כו' שע"י שיצאו קודם הזמן לכן הוצרכו להסב דרך המדבר פן ינחם כו'. דאם הי' הגאולה כמאמר הקב"ה למשה רע"ה הי' גאולה שלימה. אך בנ"י לא הי' בכחם לסבול הגלות. ולכן שיתף משה רע"ה את אהרן להיות הגאולה בחסד ה' אפילו קודם הזמן בחפזון. וז"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים כמ"ש רש"י שם. וע"ז כתיב למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי שהי' בחסד עליון. וכן הוא אחר ר"ה ויוהכ"פ שהם ימי דין. והשי"ת משתף מדת החסד והרחמים ומגין עלינו בחג הסוכות בחסדו הגדול:
לא מצינו בכתוב סוכה רק אצל יעקב כמ"ש ולמקנהו עשה סוכות. וסוכה ולולב הם ב' מדריגות יעקב וישראל. כי שם יעקב הוא על המלחמה עם הסט"א. ולזה יש ד' מינים כענין שנאמר עם חסיד תתחסד כו' עקש תתפתל ע"ש בזוה"ק תולדות. ואחר שנצח המלחמות ניתן לו שם ישראל שרית עם אלקים ואנשים. והוא לי ראש חלק הנשמה ששם לא יש מגע נכרי כלל. ויתכן שזה רומז מראה הסולם שיש בו מדריגות הוא ד' מינים שבלולב כל חלוקי מעלות שבבני ישראל. אך וה' נצב עליו הוא בחי' הסוכה שחל שם שמים על הסוכה. ובזה בחר יעקב אבינו כדאיתא במד' שלא רצה לעלות על הסולם. וכבר כתבנו שם שזה ענין הפסוק מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב. לכן לא בחר לו יעקב הסולם רק להיות נמשך אחר הנהגה עליונה. הגם שהיא למעלה מהשגת האדם. וכן אחר ר"ה ויוהכ"פ נתקיים בישראל כי שרית עם אלקים ואנשים. וזוכין לשם ישראל. והאומות מקבלים בחג כל אחד חלקו. ובנ"י יושבין בסוכות שהוא בחי' מעליו איש טוב שחל שם שמים על הסוכה. ומינים דלולב הם סימני דנצחון קרבא. לכן יש בהם ד' מינים כנ"ל עם חסיד כו'. וסוכה היא המנוחה [ואפשר לכך אין נוטלין לולב בשבת כי הוא יום מנוחה לישראל. והמלחמה ליעקב בימי המעשה בלבד]:
הימים טובים ניתנו לבני ישראל להאיר להם לכל השנה. ואלה הימים הם מתנה לבנ"י כמ"ש מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים. הפי' כי הקדושה היורדת באלה הימים הוא רק בזכותן של ישראל וכפי הקריאה שלהם. ואיתא במדרש ובימי אקרא הוא בימים טובים שהם ימים המיוחדים לנו. וכתיב וכימיך דבאך פרש"י כימים שהם טובים לך ע"ש. כמו כן צריכין למשוך הארה מאלה הימים לימות החול שהם שפלים ומתמוטטים. ואמו"ז ז"ל אמר שעל ימים טובים נאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך שאומרים בהם אתה בחרתנו. והפי' כי בודאי השי"ת בחר בנו לעולם אבל באלה הימים נודע לנו הבחירה ומתפעלים בנפש. ולכן מסיים הפסוק עד כו' לא יבואו ימי הרעה אשר תאמר אין לי בהם חפץ. לכן צריכין להכין בימים אלו על כל הימים. וכן מבקשין והנחילנו כו' שיהי' הארת הימים טובים נחלה לעולם. וכ"כ במדרש בפסוק טובה חכמה כשהיא עם נחלה ע"ש. פי' כל הארה הבאה משמים צריכין להיות שתהיה נחלה קבוע ונשארת בנפש לעולם:
ליום הושענא רבה. מה שקבעו חז"ל רוב תפלות בזה היום. כבר כתבנו שנקרא הושענא רבה שיכולין להוושע בו אפילו השפלים ודורות השפלים שהם בחי' ערבה לא טעם ולא ריח. ויש להבין א"כ מה כחם. אך כ' דלותי ולי יהושיע פי' ע"י שיודעים שהם דלים וצריכין להושע ולהם הישועה. וכ"כ חז"ל אעפ"י שאני דלה לי נאה להושיע הוא מטעם הנ"ל. כדאיתא בגמ' לא מרובכם כו' כי אתם המעט שאתם ממעטין עצמיכם כשהקב"ה משפיע להם טובה ע"ש. וכן הוא באמת מידתן של בנ"י. כשהקב"ה משפיע להם בחסדו מתבוננים האמת שאין ראוים לכך וממעטין עצמן ביותר. וכן הוא המדה כי עיקר הישועה לדלים. ולכן עיקר הישועה שיבוא משיח צדקינו במהרה מוכן דוקא להיות בדורות השפלים. גם פי' דלותי ולי יהושיע היינו אפילו אחר הישועה נשארים דלים שצריכין לידע שהוא בחסד עליון. וכן בד' מינים הערבה צריכה להבטל לשאר המינים. והוא סימן בין ערבה שעלה שלה משוך וצפצפה עלה עגול. שמהשפלות עושה לו בנין לעצמה ופסולה. אבל הערבה נמשכת אחרי מינים הגבוהים ממנה וזה עלה משוך. וכמו כן דורות שלנו צריכין להבטל לדורות הראשונם להיות נושעים בזכות אבותינו. ואז הישועה מוכנת לנו ביותר מלהראשונים. וזה דלותי ולי יהושיע. והשי"ת אשר הוא עוזר דלים ירחם ויחוס ויושיע לעם עני ודל. שמה נוכל להיות יותר דלים מכמונו עתה ולה' הישועה:
For Hoshana Rabbah: We have already written about why the sages, may their memory be blessed, fixed many prayers on this day. It is that it is called Hoshana Rabbah, since even the lowly ones and the lowly generations can be redeemed [lehivashaya] upon it. For they are the aspect of the willow [which is also used by itself on this day], no taste and no smell. So we must, therefore, understand what their power is. It is indeed written: I was brought low and He saved me (Psalms 116:6). Its understanding is that because they know that they are lowly and need redemption, they will have redemption. And that which the sages, may their memory be blessed, accordingly wrote (Rosh Hashana 17a:9), "Even though I am lowly, I am fit to be saved," is from the reason mentioned above. And this is like it is found in the Gemara (Chullin 89a:5), "Not because you are more, etc. for you were the fewest (Deuteronomy 7:7): Even when the Holy One, Blessed be He, bestows goodness upon them, you diminish yourselves." See there. And this is truly the trait of the Children of Israel. When the Holy One, blessed be He, in His kindness, bestows bounty upon them, they contemplate the truth, that they are not fitting for this and diminish themselves greatly. And this is in fact the trait, since redemption comes to the lowly. And hence when our righteous Messiah speedily arrives, the main redemption is prepared to be specifically with the lowly generations. And the explanation of I was brought low and He saved me is also that after the redemption they remain lowly, as they must know that it was with supernal kindness. And so too is it with the four species [waved on Sukkot]. The willow needs to negate itself to the other species. And that is the [meaning of the] sign of the difference between the leaf of the willow and the tzafzafah, that the leaf [of the former] is pointed up and that [of the latter] is round, such that from its lowliness it becomes built up, so it is disqualified. But the willow points to the other species taller than it, and that is [why] its leaf is pointed. And likewise do our generations need to negate ourselves to the earlier generations, to be redeemed in the merit of our fathers. So then the redemption will be prepared for us more than for the earlier ones. And this is [the meaning of] I was brought low and He saved me. And God, may He be blessed, who is the One who helps the lowly, should have mercy and pity and redeem the poor and lowly people. As what can be lower than us now? And redemption is the Lord's.
שמיני עצרת הוא כולל כל ז' ימי החג כמ"ש תשלומין דראשון הוא. דכתיב תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. שמיני מאן דכר שמי' שבעת ימים כתיב. רק כי השמיני הוא כלל הז' ימים והם בפרט ואח"כ בכלל. ולכן בפרטות מתפשטין הז' ימים גם לשבעים וזהו ע' פרי החג. אבל שמיני עצרת תהי' לכם שהוא האחדות. ובזה אין חלק רק לבנ"י. דסט"א שארי בחבורא ומסיים בפרודא. אבל סטרא דקדושה להיפוך מן הפרטים נעשה אח"כ כלל אחד:
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. זש"ה טובה חכמה עם נחלה. כי האבות קיימו התורה עד שלא נתנה כי התורה היתה מאירה בנפשותיהם. ואח"כ הוצרכו להוריד תורה מן השמים. ושע"י זו התורה שבכתב יפתחו לבות בנ"י למצוא חיי עולם אשר נטע בתוכינו דייקא. והיא התורה שבע"פ שנק' נחלה והיא ירושה לנו מאבותינו. וכן הוא כל תורה שבע"פ ואסמכה חכמים אקרא. שמתוך תורה שבכתב הוציאו מכח אל הפועל התורה שבע"פ. אבל האבות לא היו צריכין סעד ומעצמם קיימו את התורה:
המשך סוף התורה לתחלתה. ולכל היד החזקה כו' אשר עשה משה כו' בראשית. דאיתא בשביל ישראל שנק' ראשית. פי' בשביל אותו הדור של מרע"ה שהם נק' ראשית. כדכ' זכרתי לך כו' לכתך אחרי כו' קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. כי בודאי הדור שהקב"ה עשה להם נסים ונפלאות ושינה הטבע בעבורם היו באמת דבקים למעלה מן הטבע. וזהו עיקר פי' בראשית ברא להיות קיום כל הבריאה בכח הראשית והשורש שלמעלה מן הטבע. והשי"ת ראה שעתיד מרע"ה לעשות אלה הנסים בזכותן של ישראל ולשנות כל הטבע. וזה קיום כל הטבע כמ"ש בכמה מקומות מזה. לכן עיקר ישראל שנקראו ראשית הם הדור של משה רע"ה. ודורות השפלים נק' לשארית נחלתו. וע"י שמשימין עצמם כשיריים ויודעין לבטל עצמם אל דורות הראשונים הם ג"כ בכלל ראשית. וכן היא המדה מן מדריגה למדריגה כפי הביטול אל מדריגה הקודמת יש לה חלק בשורש הראשון. וע"ז נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו. אחרית דבר הוא עולם הזה השפל שהיא הנהגה האחרונה ושפלה. וצריכין להעלותה אל הראשית בכח התורה והמצות שנתן לנו הקב"ה: