במדרש בזעקך כו' כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו כו'. הענין הוא עפ"י המשנה כל כנסי' שהיא לשם שמים סופה להתקיים כו'. כי ראינו עשו ישב אצל אביו בארץ כנען ובסוף וילך אל ארץ כו'. כיון שלא הי' כוונתו לשם שמים. ויעקב אע"ה שהי' כל הימים האלו מפוזר ונרדף. ובסוף נתישב במקומו. כיון שכל הילוך שלו הי' כדי לבוא לישוב זה לבסוף. ומצינו עוד. מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. היינו שהרצון לשם שמים עושה במחלוקת טובה יותר מהכנסי' שאינה לשם שמים כנ"ל לכן אף שנראה שיעקב נתקוטט עם עשו ולבן. מ"מ מהסוף רואין שהיה כוונתו לש"ש בלבד. וז"ש הנביא בזעקך יצילוך כו' שהוא בתוך התוכחות. לומר שהכל תלוי בהמכוון. כי באמת נמצא העזר בכל מקום. בפרט בבנ"י כמ"ש ממנו פנה ממנו יתד. רק שצריך להיות המבוקש והכינוס כראוי אל האמת. וכשנמצא ישועה ע"י הקיבוץ הוא סימן שהמכוון לשם שמים. וז"ש בזעקך יצילוך קבוציך. בארץ מגורי אביו הוא הדביקות עד ההתחלה והשורש וזהו ענין השבת כמ"ש במ"א רמז וישב יעקב בחי' השבת שבא אחר ימי המעשה אם הם פונים ליום השבת כנ"ל אז הוא כנסי' לשם שמים. ופירוש כינוס בניו הוא על כל דורות האחרונים ג"כ. כי כל מעשה האבות היו עושין לדורות עולם. ואמת כי זה תלוי בזה. כמו שהיו מעלין מעשיהם עד שורש העליון וההתחלה. כן היו מקשרין עד סוף כל הדורות. לכן נקראו אבות שהם קיום הבנים. וגם זה אמת כי כמו שכחן של בנ"י מאבות כן זכות כל דורות בני ישראל הלכו עם האבות. וז"ש כינוסו וכינוס בניו הצילו כו'. לכן נעשה מכל מעשיהם תורה שהכל דרך ולימוד לבנ"י. וכל המקומות שעברו בנ"י אח"כ הי' הכל בשורש האבות קצת מזה. ובמדרש לא שלותי מלבן ולא שקטתי מעשו ולא נחתי מדינה ויבא רוגז של יוסף. הם בחי' הד' מלכיות שעברו בנ"י אח"כ עד היום. והענין שיש ג' עבירות שצריכין למסור נפשו עליהם ע"ז וש"ד וג"ע. לבן ע"ז. עשו רציחה. צרות דינה ג"ע. אח"כ רוגזו של יוסף הוא לשה"ר ושנאת חנם ששקול נגד ג' העבירות ולכן הי' זה צער קשה יותר מכולם. ויש כמה פרשיות מענין זה. כמו כן שנאת חנם האריך גלותינו המר עתה יותר מכל המלכיות. ולכן בודאי נמצאו בפרשיות אלו כחות ועצות. וע"י העסק עצמו בלימוד פרשיות אלו הוא מפתח לגאולה כנ"ל. ואיתא כי אורך הגלות על ענין מכירת יוסף ע"ש בזוה"ח. ויש להבין היעלה על הדעת כי אנחנו נענשים בעבור השבטים ח"ו. הלא נודע כי כל קיום שלנו בזכות האבות והשבטים שהם עדות לישראל. רק הפי' ששנאת חנם שלנו עשה פגם גם בשורש השבטים. ובלי ספק אין אנו מבינים שנאה שהי' ביניהם. כי נעשה מכל מעשיהם תורה. ורק בנו יש שנאת חנם ממש. ואז בשורש הי' מעין חטא זה. לכן אנחנו עונותיהם סבלנו. ועמ"ש פ' דברים בשנה הקודמת:
The Midrash explains that Yaakov's gathering with his sons protected him from Eisav. The Mishna (Avot 4:11) states, "Any gathering for the sake of Heaven will endure." While Yaakov faced many struggles and was away in Padan Aram, Eisav lived comfortably in Canaan. However, Eisav eventually left because of Yaakov, as his intentions were not for the sake of Heaven. Yaakov, despite his hardships, ultimately settled in the land of his fathers, showing that his journey was always intended for a higher purpose. The Mishnah (Avot 5:17) also teaches that any argument for the sake of Heaven will endure, suggesting that Yaakov's disputes with Eisav and Lavan were ultimately for a righteous purpose. This is evident as Yaakov's intentions were revealed to be for the sake of Heaven, ensuring his actions had lasting significance. The pasuk from Yeshaya 57:13, "When you call out, you will be saved," indicates that everything depends on intention. For Bnei Yisrael, help can always be found, especially when intentions are pure. When salvation comes through gathering, it signifies that the intention was for the sake of Heaven. The pasuk (Bereishis 37:1) states, "Yaakov dwelt in the land of his fathers - מגורי אביו," alluding to the connection back to the source, similar to the concept of Shabbos. Just as Yaakov now rested, when the effort of the weekdays is directed towards Shabbos, it is considered a gathering for the sake of Heaven. This gathering also refers to future generations, as the actions of the forefathers impact all generations. The forefathers' actions became Torah, teaching Bnei Yisrael, and their traversed places retained remnants of their holiness. The Midrash also explains Yaakov's lack of rest from Lavan, Eisav, Dina, and Yosef, symbolizing the four kingdoms that ruled over Bnei Yisrael. The lengthy exile is attributed to the sin of selling Yosef, emphasizing that our hatred towards one another has caused a wound in the source of the tribes, bearing the suffering of their sins.
4
במדרש בחבלי אדם אמשכם כו'. כי היה ירידת אבותינו למצרים בסיבת יוסף. והענין הוא כי כל מחשבותיו ית' אלינו. כי רצה השי"ת להיות התחלת הגלות בזמן השבטים. כדי שיהי' הכנה לגאולה כמ"ש כבר בפסוק ואוהבי שחרו מוסר ע"ש פ' שמות. אכן לא היה בכח מצרים לשלוט על השבטים בפרט על יעקב אבינו הקדוש. לכן הי' מוכרח להיות סיבה זו שימכרו השבטים את יוסף ובכחם התחיל הירידה למצרים. וגם ע"י שהי' יוסף הצדיק הגורם הי' זה עצמו מפתח לגאולה בצדקתו של יוסף:
The Midrash (Hoshea 1:4) explains that Yaakov and his sons went to Mitzrayim due to Yosef, orchestrated by Hashem for our ultimate benefit. Hashem wanted the exile to start with the tribes to prepare for redemption (Mishlei 13:24). The Mitzriyim couldn't rule over the brothers or Yaakov, so the sale of Yosef brought them to Mitzrayim voluntarily, not by force. This voluntary descent was necessary as Yosef's righteousness laid the groundwork for redemption. Yosef's role and merit made the exile a preparatory stage for future salvation.
תרמ"א
5641
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש בזעקך כו' כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו כו'. הענין הוא עפ"י המשנה כל כנסי' שהיא לשם שמים סופה להתקיים כו'. כי ראינו עשו ישב אצל אביו בארץ כנען ובסוף וילך אל ארץ כו'. כיון שלא הי' כוונתו לשם שמים. ויעקב אע"ה שהי' כל הימים האלו מפוזר ונרדף. ובסוף נתישב במקומו. כיון שכל הילוך שלו הי' כדי לבוא לישוב זה לבסוף. ומצינו עוד. מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. היינו שהרצון לשם שמים עושה במחלוקת טובה יותר מהכנסי' שאינה לשם שמים כנ"ל לכן אף שנראה שיעקב נתקוטט עם עשו ולבן. מ"מ מהסוף רואין שהיה כוונתו לש"ש בלבד. וז"ש הנביא בזעקך יצילוך כו' שהוא בתוך התוכחות. לומר שהכל תלוי בהמכוון. כי באמת נמצא העזר בכל מקום. בפרט בבנ"י כמ"ש ממנו פנה ממנו יתד. רק שצריך להיות המבוקש והכינוס כראוי אל האמת. וכשנמצא ישועה ע"י הקיבוץ הוא סימן שהמכוון לשם שמים. וז"ש בזעקך יצילוך קבוציך. בארץ מגורי אביו הוא הדביקות עד ההתחלה והשורש וזהו ענין השבת כמ"ש במ"א רמז וישב יעקב בחי' השבת שבא אחר ימי המעשה אם הם פונים ליום השבת כנ"ל אז הוא כנסי' לשם שמים. ופירוש כינוס בניו הוא על כל דורות האחרונים ג"כ. כי כל מעשה האבות היו עושין לדורות עולם. ואמת כי זה תלוי בזה. כמו שהיו מעלין מעשיהם עד שורש העליון וההתחלה. כן היו מקשרין עד סוף כל הדורות. לכן נקראו אבות שהם קיום הבנים. וגם זה אמת כי כמו שכחן של בנ"י מאבות כן זכות כל דורות בני ישראל הלכו עם האבות. וז"ש כינוסו וכינוס בניו הצילו כו'. לכן נעשה מכל מעשיהם תורה שהכל דרך ולימוד לבנ"י. וכל המקומות שעברו בנ"י אח"כ הי' הכל בשורש האבות קצת מזה. ובמדרש לא שלותי מלבן ולא שקטתי מעשו ולא נחתי מדינה ויבא רוגז של יוסף. הם בחי' הד' מלכיות שעברו בנ"י אח"כ עד היום. והענין שיש ג' עבירות שצריכין למסור נפשו עליהם ע"ז וש"ד וג"ע. לבן ע"ז. עשו רציחה. צרות דינה ג"ע. אח"כ רוגזו של יוסף הוא לשה"ר ושנאת חנם ששקול נגד ג' העבירות ולכן הי' זה צער קשה יותר מכולם. ויש כמה פרשיות מענין זה. כמו כן שנאת חנם האריך גלותינו המר עתה יותר מכל המלכיות. ולכן בודאי נמצאו בפרשיות אלו כחות ועצות. וע"י העסק עצמו בלימוד פרשיות אלו הוא מפתח לגאולה כנ"ל. ואיתא כי אורך הגלות על ענין מכירת יוסף ע"ש בזוה"ח. ויש להבין היעלה על הדעת כי אנחנו נענשים בעבור השבטים ח"ו. הלא נודע כי כל קיום שלנו בזכות האבות והשבטים שהם עדות לישראל. רק הפי' ששנאת חנם שלנו עשה פגם גם בשורש השבטים. ובלי ספק אין אנו מבינים שנאה שהי' ביניהם. כי נעשה מכל מעשיהם תורה. ורק בנו יש שנאת חנם ממש. ואז בשורש הי' מעין חטא זה. לכן אנחנו עונותיהם סבלנו. ועמ"ש פ' דברים בשנה הקודמת:
The Midrash explains that Yaakov's gathering with his sons protected him from Eisav. The Mishna (Avot 4:11) states, "Any gathering for the sake of Heaven will endure." While Yaakov faced many struggles and was away in Padan Aram, Eisav lived comfortably in Canaan. However, Eisav eventually left because of Yaakov, as his intentions were not for the sake of Heaven. Yaakov, despite his hardships, ultimately settled in the land of his fathers, showing that his journey was always intended for a higher purpose.
The Mishnah (Avot 5:17) also teaches that any argument for the sake of Heaven will endure, suggesting that Yaakov's disputes with Eisav and Lavan were ultimately for a righteous purpose. This is evident as Yaakov's intentions were revealed to be for the sake of Heaven, ensuring his actions had lasting significance. The pasuk from Yeshaya 57:13, "When you call out, you will be saved," indicates that everything depends on intention. For Bnei Yisrael, help can always be found, especially when intentions are pure. When salvation comes through gathering, it signifies that the intention was for the sake of Heaven.
The pasuk (Bereishis 37:1) states, "Yaakov dwelt in the land of his fathers - מגורי אביו," alluding to the connection back to the source, similar to the concept of Shabbos. Just as Yaakov now rested, when the effort of the weekdays is directed towards Shabbos, it is considered a gathering for the sake of Heaven. This gathering also refers to future generations, as the actions of the forefathers impact all generations. The forefathers' actions became Torah, teaching Bnei Yisrael, and their traversed places retained remnants of their holiness. The Midrash also explains Yaakov's lack of rest from Lavan, Eisav, Dina, and Yosef, symbolizing the four kingdoms that ruled over Bnei Yisrael. The lengthy exile is attributed to the sin of selling Yosef, emphasizing that our hatred towards one another has caused a wound in the source of the tribes, bearing the suffering of their sins.
במדרש בחבלי אדם אמשכם כו'. כי היה ירידת אבותינו למצרים בסיבת יוסף. והענין הוא כי כל מחשבותיו ית' אלינו. כי רצה השי"ת להיות התחלת הגלות בזמן השבטים. כדי שיהי' הכנה לגאולה כמ"ש כבר בפסוק ואוהבי שחרו מוסר ע"ש פ' שמות. אכן לא היה בכח מצרים לשלוט על השבטים בפרט על יעקב אבינו הקדוש. לכן הי' מוכרח להיות סיבה זו שימכרו השבטים את יוסף ובכחם התחיל הירידה למצרים. וגם ע"י שהי' יוסף הצדיק הגורם הי' זה עצמו מפתח לגאולה בצדקתו של יוסף:
The Midrash (Hoshea 1:4) explains that Yaakov and his sons went to Mitzrayim due to Yosef, orchestrated by Hashem for our ultimate benefit. Hashem wanted the exile to start with the tribes to prepare for redemption (Mishlei 13:24). The Mitzriyim couldn't rule over the brothers or Yaakov, so the sale of Yosef brought them to Mitzrayim voluntarily, not by force.
This voluntary descent was necessary as Yosef's righteousness laid the groundwork for redemption. Yosef's role and merit made the exile a preparatory stage for future salvation.