(ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י"ל מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו'. וגם בנס זה לא הי' יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ"ל ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. ויל"ד דהול"ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל:
(First night of Chanukah) The miracle of Chanukah, symbolized by light, teaches us to find hidden light even in the darkness of exile. This explains why we say Hallel on Chanukah despite still being under Yavan's rule, while on Purim, we don't say Hallel because we remained under Achashverosh's authority. The Chanukah miracle revealed that Bnei Yisrael could serve Hashem openly, even in exile's darkness. This realization—that they were still Hashem's servants despite the exile—was the miracle itself. This insight endures, connecting us to a level above nature even while in this world. This understanding clarifies the phrase in Maoz Tzur: "בני בינה ימי שמונה קבעו" (children of understanding, days of eight, they established them). Instead of “eight days,” “days of eight” signifies a higher realm beyond nature (symbolized by the number 8, as opposed to the natural cycle of 7). Each day of Chanukah embodies this elevated spiritual element of “eight.”
4
דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וכיון שאין להם פטורים. וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע"י הדלקתינו. ונשאר ג"כ לדורות שיש סיוע. בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית' יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה. בדרך נס ופלא:
There is an amazing idea in the miracle of Chanukah: it allowed Bnei Yisrael to fulfill the mitzvah of lighting the Menorah. The Menorah in the Beis Hamikdash was not needed for its light but to fulfill Hashem's will. When they lacked the means to light it, they were exempt from the mitzvah. Yet, Hashem performed a miracle, showing His special love by ensuring the candles were lit through us. This power endures for generations. When Bnei Yisrael light the Menorah today, it symbolizes Hashem's desire for our service. This is more evident during Chanukah than at any other time of the year, manifesting in a miraculous and wondrous manner.
5
(ליל ג) עשאום יו"ט בהלל והודאה. פירוש ע"י שהכירו גודל הישועה מהשי"ת והללו והודו בכל לבבם עי"ז המשיכו הארת הנס לעולם. וכן צריך להיות בכל אדם כשמרגיש איזה ישועה ומתגלה הטוב בגודל חסד ה' וכפי השבח והודי' שנותן. כך נשאר אצלו לדורות. ועפי"ז יש לכוין דברי מו"ז ז"ל שאמר על מ"ש ברמ"א שכשאומרים זמירות הוא סעודת מצוה. וכ' מג"א שה"ה בכל מקום ספק בנשואי ע"ה ות"ח ע"ש. והוא אמר שאין ראי' מדהכא כיון שנתקן להלל והודאה לכן אז הוא סעודת מצוה כו'. והוא כמ"ש שע"י השבח והודאה מעוררין הארה הגנוזה באלה הימים ונעשה יו"ט וממילא הוא סעודת מצוה כנ"ל:
(Third night of Chanukah) The Gemara (Shabbos 21b) explains that our sages instituted these days for Hallel and Hoda’a—praise and gratitude. By recognizing their salvation and expressing heartfelt thanks, Bnei Yisrael drew the miracle's light into the world for generations. This principle applies individually as well; when one experiences salvation and acknowledges Hashem's kindness, the depth of gratitude determines how long the impact lasts. This perspective clarifies the Rama: singing songs of praise during Chanukah meals makes them Seudas Mitzvah. The Magen Avraham extends this to any meal, arguing that praise transforms it into a Seudas Mitzvah. However, some debate this, noting that Chanukah's days were specifically established for Hallel and Hoda’a. Thus, expressing thanks and praise to Hashem during these days awakens their hidden light, turning them into days of celebration (Yom Tov) and making the meals Seudas Mitzvah.
6
(ליל ד) אא"ז מו"ר ז"ל פי' שעשאום יו"ט בהלל והודאה שיהי' הארת הימים בזה שיוכל כל איש ישראל לראות כי הכל מהשי"ת שזה עיקר עבודת איש ישראל שנקרא יהודי ע"ז כמ"ש כי אתם המעט ממעטין עצמכם כו'. ופי' הלל והודאה כי הלל הוא שבח על מה שהקב"ה עוזר לאדם. והודאה הוא גם להיפוך שמודה על קלקולו. וצריך להיות שניהם כאחד אף שיש לאדם בעזר עליון על מה להלל. עכ"ז לא יתגאה וידע כי רק ממנו ית' הוא:
(The fourth night of Chanukah) The Chidushei Harim explains that "These days were established as days of Hallel and Hoda’a" to teach us that during these days, every Jew can recognize that everything comes from Hashem. This is the essence of Hoda’a (gratitude), and it defines the identity of every Jew—יהודי, linked to the word "gratitude." Bnei Yisrael are called מעט (few) because we humble ourselves, acknowledging that all our achievements are from Hashem. Hallel and Hoda’a serve different purposes: Hallel is praise for the good Hashem does, while Hoda’a is gratitude even when things don't go as desired. Both must coexist: even with much to be grateful for, one should not become haughty but should recognize that everything is from Hashem.
7
(ליל ה) נודע מאמר אא"ז מו"ר ז"ל על הרגיל בנר. ושתכלה רגל מן השוק. דכליא רגלא דתרמודאי. שהכל לבטל הרגילות והטבע ע"י הארת נרות חנוכה ע"ש. וי"ל פירוש שתכלה רגל מלשון כלתה נפשי וכו'. דהנה כתיב נר ה' נשמת אדם כו'. דכתיב ויפח באפיו כו'. שהאדם נבחר להמשיך על ידי מעשיו הארות מהשי"ת לכל הנבראים. והוא הכלי אשר ע"י יוכל לחבר כל הנבראים בו ית' ממש. וכשבהמ"ק הי' קיים הי' נגלה זה שמשם יצא חיים לכל העולם. ובמד' וגמ' לא לאורה צריך כו'. רק ע"י הדלקת המנורה המשיכו חיות ואור לכל העולמות. וכל הנבראים צריכים להיות בטל לבני ישראל ובני ישראל צריכין להיות בטל אליו ית'. היינו לידע כי הוא רק כלי כמו הנר לקבל בו חיות השי"ת כמ"ש בזוה"ק נר הוא רמ"ח עם דחילו ורחימו ואמת כי כפי מה שיודעין בנ"י זה והם רק כלי אליו ית' בכל לב ונפש כמ"ש כלתה נפשי כו'. ממילא גם כל העולם והטבע והאומות בע"כ הם ג"כ מבוטלים ורק ככלי לבנ"י כמ"ש יכין רשע וצדיק ילבש. וגם זה תליא בעבודת בנ"י לברר אצלם כן. ונמצא כל הבריאה כלי להשפעת השי"ת. ובחנוכה שהיה נס בנרות ביהמ"ק נתברר זה כראוי שזה עיקר בחי' הנרות כמ"ש בגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל כנ"ל שמתברר שהכל רק הכנה וכלי זה לזה כו' עד הפנימיות שהוא חיות השי"ת. וממילא כשנעשה הכלי כראוי נמשך התחדשות מחדש כי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד כו' שבשורש עליון הכל התחדשות ורק כשהתחתונים מתוקנים מקבלין ההארה משורשו כנ"ל. ובודאי נשאר מעין זה בחנוכה בהדלקת הנרות להעלות הכל עד שורש עליון כמ"ש בהעלותך. והבן כ"ז [כי במ"א הארכנו]:
(Fifth night of Chanukah) The Chidushei Harim explained that the mitzvah of Chanukah candles, lit until "תכלה רגל מן השוק" (when the last feet leave the marketplace), symbolizes ending routine (רגילות) and infusing actions with renewed excitement. Additionally, "תכלה" connects to "כלתה נפשי" (my soul expires), representing the nullification of personal desires and unification with Hashem. The pasuk (Mishlei 20:27) says, "the candle of Hashem is the soul of man," highlighting our mission to bring Hashem's light to creation. During the Beis Hamikdash period, the menorah symbolized this life force. The Gemara explains the menorah's light wasn't for illumination but to draw Hashem's light into the world. Creation must be nullified to Bnei Yisrael, and Bnei Yisrael to Hashem, realizing we are vessels like candles containing light. In the Zohar, נר (candle) equates to 248, representing mitzvot combined with fear and love (דחילו ורחימו). When Bnei Yisrael have this clarity, the nations and nature become nullified to them, as it states, "The wicked will prepare, and the tzadik will wear" (Iyov 27:17). This understanding makes the world a vessel for Hashem's blessing. Chanukah's menorah miracle revealed that creation exists to connect to Hashem, as the Gemara states: it testifies that Hashem dwells in Bnei Yisrael. This shows everything as a vessel leading to Hashem. When aligned correctly, we draw newness from the source, as Hashem renews creation daily. This connection, experienced on Chanukah, continues when we light the Chanukah candles, elevating everything to the source, as indicated by the term "Beha’alotecha" (when you elevate).
8
(ליל ו) ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם כו'. וכן איתא שמצוה לראות נר חנוכה. משמע שנ"ח מאירין לכל נפש ישראל שיוכל לראות א"ע הסתכלות שצריך לכל אדם כמ"ש הסתכל בשלשה דברים כו'. כי מאחר שהי' הנס בנרות הוא להאיר למי שחשכו עיניו מראות. ובגמ' אור הנר יפה לבדיקה חיפוש מנרות דכתיב חופש כל חדרי בטן כו' ע"ש פ"ק דפסחים. פי' חופש חדרי בטן שהנקודה חיות שיש מהשי"ת בכל נפש כדכ' ויפח כו' מחפשת בחורין וסדקין בנפש האדם אולי ימצא מקום ראוי להתפשט ולהאיר. ממש כאור הנר שמחפש שמן שבפתילה. ובמדרש [בפסיקתא] מפרש מלשון חירות כמו לחפשי ישלחנו. שהנקודה הנ"ל הנק' נר ה' מגרש ההסתר. אשר אף אם האדם נשתעבד ליצה"ר ואינו מרגיש האמת. יוכל להסתכל בעזרת נר ה' שהוא המצות שנק' נרות. וגם הביטול לעיקר החיות נשמת ה' כנ"ל. ובגמ' נר חנוכה משמאל מזוזה בימין כו'. כי מזוזה למען ירבו הוא התדבקות בשורש כנ"ל עולם שכולו ארוך. ונר חנוכה אף למי שאין לו התדבקות ושרוי בחושך. מ"מ הנר חנוכה מאיר לו כמ"ש משמאלה עושר וכבוד אף למי שאינו עוסק לשמה. כן נ"ח בשמאל לסייע לאדם זה שיתגלה לו האמת עכ"פ לידע שהוא למטה. ועי"ז בכחו לשוב למקומו. וגם אז נראה שהיו בני ישראל בשפלות. נקמת את נקמתם משמע שלא הבינו כי הם כך שיהי' בכעס כראוי כמו בקנאו את קנאתי כו':
(Sixth night of Chanukah) "We are not permitted to use them, only to see them." It is a mitzvah to see the Chanukah lights, indicating that they illuminate each Jewish soul, allowing self-reflection, as stated, "Reflect on three things..." The miracle of the candles was to enlighten those whose eyes were dimmed. The Gemara states that the light of a candle is good for searching, as it "searches all the inner chambers" (Pesachim 8a), symbolizing the divine spark within each soul seeking to illuminate hidden parts of a person. The Midrash (Pesikta) explains "search" as freedom, suggesting that the divine spark, called "the candle of Hashem," dispels darkness. Even if one is enslaved by the evil inclination and cannot perceive the truth, the mitzvah candles can help reveal it. The Gemara states that the Chanukah candle is placed on the left, while the mezuzah is on the right. The mezuzah represents attachment to the divine source, while the Chanukah candle illuminates even those in darkness, helping them recognize their low state and return to their rightful place. This reflects the state of Bnei Yisrael during the miracle, as Hashem avenged them, showing their worthiness even in their perceived lowliness.
9
(ליל ז) בס' קדושת לוי פי' בזמן הזה שגם עתה מתעורר הנס ע"ש. וי"ל כי הנס למעלה מן הזמן והטבע. כי הזמן תוך הטבע שנסתר חיות השי"ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז"ש בזמן הזה שהי' הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו"ט מהם רק כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק' זמן הזה כנ"ל וז"ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק' ההם לשון נסתר ומ"מ נעשו בזמן הזה כנ"ל. גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא ג"כ כנ"ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ"ש ז"ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג"כ ימין. וכ"כ בסה"ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו' ע"ש. פי' טבת נראה ג"כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש"י ז"ל טבת כ' חסר כשמטיבין אותם ע"ש פ' בראשית. משמע כי טבת חסר וא"ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ"ל:
(Seventh night of Chanukah) The Kedushas Levi explains that the miracle of Chanukah is reawakened even now. This is because the miracle transcends time and nature. Time is within nature, where the inner divine life force is concealed. When this inner life force is revealed, it is called "this time." Hence, the miracle occurred within time, and the sages recognized that this miracle left a lasting illumination within time, referred to as "this time." The phrase "in those days" signifies miracles beyond comprehension, described as "those" in a hidden sense. However, these miracles manifest "in this time," as mentioned. The placement of the Chanukah candle on the left also signifies its power to illuminate even the left side, transforming it into the right, as our sages stated, "Your right hand, O Lord, glorious in power," meaning even the left becomes right when fulfilling Hashem's will. Additionally, the holy books explain that the days of Chanukah provide illumination for the challenging days of Tevet. The month of Tevet, written without a vav, symbolizes something that requires improvement. Rashi comments that Tevet is lacking when not improved, indicating that it becomes good through our actions.
10
(ליל ח) זאת חנוכה. משמע שעיקר חנוכה יום הח' כי זה עיקר מה שהי' הנס ח' ימים. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש טמאו כל השמנים כו' פך אחד כו' כי רק הנקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר השי"ת מגין עלי' נשארת כו'. וכלל הדברים כי נקודה חיות הפנימיות הוא שלמעלה מהטבע בחי' שמיני. וזה הנשמה שיש לכל איש ישראל אך המכוון בהבריאה שנקודה זו תתפשט בכל מעשי האדם להפוך הכל להפנימיות כנ"ל. והנה נקודה זו נשארת. אבל היה הנס שנתפשטה לכל הז' מדות ולכך אין קושיא מה נס הי' ביום א'. כי גם זה צורך גבוה כי בלי ההתפשטות כשהיא לעצמה מה תועלת ויתרון יש בה משהי' קודם הבריאה. וכשעשה הקב"ה נסים. והאירה לכל הז'. נעשה ח' ימי חנוכה כנ"ל. ופירוש זאת חנוכה הוא שנקודה הנ"ל שהיא למעלה מהשגה והסתכלות. נתפשטה עד בחי' הקרובה אל האדם ביותר ונקראת זאת שנגלית ונראית לאדם וגם בה נתפשט נס חנוכה כנ"ל. והיא כל השלימות מעולם עליון שאין בה השגה עד עולם התחתון הנראית כנ"ל בהלאו"א:
(Eighth night of Chanukah) "Zos Chanukah" implies that the essence of Chanukah culminates on the eighth day, highlighting the miracle's eight-day duration. The Chidushei Harim explained that despite the impurity of all the oils, one pure jug remained, symbolizing the hidden spark within every Jew that Hashem protects. This inner life force, representing the aspect of the "eighth" (beyond nature), is the soul within each Jew. The purpose of creation is for this inner spark to permeate all our actions and transform everything into inner holiness. While this spark remains intact, the miracle was its expansion into all seven attributes, making the miracle of the first day significant as it initiated this process. The phrase "Zos Chanukah" signifies that the hidden spark, beyond comprehension, extended to the most accessible level, becoming visible and tangible to us. This represents the complete integration from the highest, incomprehensible realms to the visible, tangible world, embodying the full miracle of Chanukah.
תרל"ב
5632
ב"ה
With G-d's Blessing
(ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י"ל מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו'. וגם בנס זה לא הי' יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ"ל ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. ויל"ד דהול"ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל:
(First night of Chanukah) The miracle of Chanukah, symbolized by light, teaches us to find hidden light even in the darkness of exile. This explains why we say Hallel on Chanukah despite still being under Yavan's rule, while on Purim, we don't say Hallel because we remained under Achashverosh's authority.
The Chanukah miracle revealed that Bnei Yisrael could serve Hashem openly, even in exile's darkness. This realization—that they were still Hashem's servants despite the exile—was the miracle itself. This insight endures, connecting us to a level above nature even while in this world.
This understanding clarifies the phrase in Maoz Tzur: "בני בינה ימי שמונה קבעו" (children of understanding, days of eight, they established them). Instead of “eight days,” “days of eight” signifies a higher realm beyond nature (symbolized by the number 8, as opposed to the natural cycle of 7). Each day of Chanukah embodies this elevated spiritual element of “eight.”
דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וכיון שאין להם פטורים. וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע"י הדלקתינו. ונשאר ג"כ לדורות שיש סיוע. בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית' יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה. בדרך נס ופלא:
There is an amazing idea in the miracle of Chanukah: it allowed Bnei Yisrael to fulfill the mitzvah of lighting the Menorah. The Menorah in the Beis Hamikdash was not needed for its light but to fulfill Hashem's will. When they lacked the means to light it, they were exempt from the mitzvah. Yet, Hashem performed a miracle, showing His special love by ensuring the candles were lit through us.
This power endures for generations. When Bnei Yisrael light the Menorah today, it symbolizes Hashem's desire for our service. This is more evident during Chanukah than at any other time of the year, manifesting in a miraculous and wondrous manner.
(ליל ג) עשאום יו"ט בהלל והודאה. פירוש ע"י שהכירו גודל הישועה מהשי"ת והללו והודו בכל לבבם עי"ז המשיכו הארת הנס לעולם. וכן צריך להיות בכל אדם כשמרגיש איזה ישועה ומתגלה הטוב בגודל חסד ה' וכפי השבח והודי' שנותן. כך נשאר אצלו לדורות. ועפי"ז יש לכוין דברי מו"ז ז"ל שאמר על מ"ש ברמ"א שכשאומרים זמירות הוא סעודת מצוה. וכ' מג"א שה"ה בכל מקום ספק בנשואי ע"ה ות"ח ע"ש. והוא אמר שאין ראי' מדהכא כיון שנתקן להלל והודאה לכן אז הוא סעודת מצוה כו'. והוא כמ"ש שע"י השבח והודאה מעוררין הארה הגנוזה באלה הימים ונעשה יו"ט וממילא הוא סעודת מצוה כנ"ל:
(Third night of Chanukah) The Gemara (Shabbos 21b) explains that our sages instituted these days for Hallel and Hoda’a—praise and gratitude. By recognizing their salvation and expressing heartfelt thanks, Bnei Yisrael drew the miracle's light into the world for generations. This principle applies individually as well; when one experiences salvation and acknowledges Hashem's kindness, the depth of gratitude determines how long the impact lasts.
This perspective clarifies the Rama: singing songs of praise during Chanukah meals makes them Seudas Mitzvah. The Magen Avraham extends this to any meal, arguing that praise transforms it into a Seudas Mitzvah. However, some debate this, noting that Chanukah's days were specifically established for Hallel and Hoda’a. Thus, expressing thanks and praise to Hashem during these days awakens their hidden light, turning them into days of celebration (Yom Tov) and making the meals Seudas Mitzvah.
(ליל ד) אא"ז מו"ר ז"ל פי' שעשאום יו"ט בהלל והודאה שיהי' הארת הימים בזה שיוכל כל איש ישראל לראות כי הכל מהשי"ת שזה עיקר עבודת איש ישראל שנקרא יהודי ע"ז כמ"ש כי אתם המעט ממעטין עצמכם כו'. ופי' הלל והודאה כי הלל הוא שבח על מה שהקב"ה עוזר לאדם. והודאה הוא גם להיפוך שמודה על קלקולו. וצריך להיות שניהם כאחד אף שיש לאדם בעזר עליון על מה להלל. עכ"ז לא יתגאה וידע כי רק ממנו ית' הוא:
(The fourth night of Chanukah) The Chidushei Harim explains that "These days were established as days of Hallel and Hoda’a" to teach us that during these days, every Jew can recognize that everything comes from Hashem. This is the essence of Hoda’a (gratitude), and it defines the identity of every Jew—יהודי, linked to the word "gratitude." Bnei Yisrael are called מעט (few) because we humble ourselves, acknowledging that all our achievements are from Hashem.
Hallel and Hoda’a serve different purposes: Hallel is praise for the good Hashem does, while Hoda’a is gratitude even when things don't go as desired. Both must coexist: even with much to be grateful for, one should not become haughty but should recognize that everything is from Hashem.
(ליל ה) נודע מאמר אא"ז מו"ר ז"ל על הרגיל בנר. ושתכלה רגל מן השוק. דכליא רגלא דתרמודאי. שהכל לבטל הרגילות והטבע ע"י הארת נרות חנוכה ע"ש. וי"ל פירוש שתכלה רגל מלשון כלתה נפשי וכו'. דהנה כתיב נר ה' נשמת אדם כו'. דכתיב ויפח באפיו כו'. שהאדם נבחר להמשיך על ידי מעשיו הארות מהשי"ת לכל הנבראים. והוא הכלי אשר ע"י יוכל לחבר כל הנבראים בו ית' ממש. וכשבהמ"ק הי' קיים הי' נגלה זה שמשם יצא חיים לכל העולם. ובמד' וגמ' לא לאורה צריך כו'. רק ע"י הדלקת המנורה המשיכו חיות ואור לכל העולמות. וכל הנבראים צריכים להיות בטל לבני ישראל ובני ישראל צריכין להיות בטל אליו ית'. היינו לידע כי הוא רק כלי כמו הנר לקבל בו חיות השי"ת כמ"ש בזוה"ק נר הוא רמ"ח עם דחילו ורחימו ואמת כי כפי מה שיודעין בנ"י זה והם רק כלי אליו ית' בכל לב ונפש כמ"ש כלתה נפשי כו'. ממילא גם כל העולם והטבע והאומות בע"כ הם ג"כ מבוטלים ורק ככלי לבנ"י כמ"ש יכין רשע וצדיק ילבש. וגם זה תליא בעבודת בנ"י לברר אצלם כן. ונמצא כל הבריאה כלי להשפעת השי"ת. ובחנוכה שהיה נס בנרות ביהמ"ק נתברר זה כראוי שזה עיקר בחי' הנרות כמ"ש בגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל כנ"ל שמתברר שהכל רק הכנה וכלי זה לזה כו' עד הפנימיות שהוא חיות השי"ת. וממילא כשנעשה הכלי כראוי נמשך התחדשות מחדש כי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד כו' שבשורש עליון הכל התחדשות ורק כשהתחתונים מתוקנים מקבלין ההארה משורשו כנ"ל. ובודאי נשאר מעין זה בחנוכה בהדלקת הנרות להעלות הכל עד שורש עליון כמ"ש בהעלותך. והבן כ"ז [כי במ"א הארכנו]:
(Fifth night of Chanukah) The Chidushei Harim explained that the mitzvah of Chanukah candles, lit until "תכלה רגל מן השוק" (when the last feet leave the marketplace), symbolizes ending routine (רגילות) and infusing actions with renewed excitement. Additionally, "תכלה" connects to "כלתה נפשי" (my soul expires), representing the nullification of personal desires and unification with Hashem. The pasuk (Mishlei 20:27) says, "the candle of Hashem is the soul of man," highlighting our mission to bring Hashem's light to creation.
During the Beis Hamikdash period, the menorah symbolized this life force. The Gemara explains the menorah's light wasn't for illumination but to draw Hashem's light into the world. Creation must be nullified to Bnei Yisrael, and Bnei Yisrael to Hashem, realizing we are vessels like candles containing light. In the Zohar, נר (candle) equates to 248, representing mitzvot combined with fear and love (דחילו ורחימו). When Bnei Yisrael have this clarity, the nations and nature become nullified to them, as it states, "The wicked will prepare, and the tzadik will wear" (Iyov 27:17). This understanding makes the world a vessel for Hashem's blessing.
Chanukah's menorah miracle revealed that creation exists to connect to Hashem, as the Gemara states: it testifies that Hashem dwells in Bnei Yisrael. This shows everything as a vessel leading to Hashem. When aligned correctly, we draw newness from the source, as Hashem renews creation daily. This connection, experienced on Chanukah, continues when we light the Chanukah candles, elevating everything to the source, as indicated by the term "Beha’alotecha" (when you elevate).
(ליל ו) ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם כו'. וכן איתא שמצוה לראות נר חנוכה. משמע שנ"ח מאירין לכל נפש ישראל שיוכל לראות א"ע הסתכלות שצריך לכל אדם כמ"ש הסתכל בשלשה דברים כו'. כי מאחר שהי' הנס בנרות הוא להאיר למי שחשכו עיניו מראות. ובגמ' אור הנר יפה לבדיקה חיפוש מנרות דכתיב חופש כל חדרי בטן כו' ע"ש פ"ק דפסחים. פי' חופש חדרי בטן שהנקודה חיות שיש מהשי"ת בכל נפש כדכ' ויפח כו' מחפשת בחורין וסדקין בנפש האדם אולי ימצא מקום ראוי להתפשט ולהאיר. ממש כאור הנר שמחפש שמן שבפתילה. ובמדרש [בפסיקתא] מפרש מלשון חירות כמו לחפשי ישלחנו. שהנקודה הנ"ל הנק' נר ה' מגרש ההסתר. אשר אף אם האדם נשתעבד ליצה"ר ואינו מרגיש האמת. יוכל להסתכל בעזרת נר ה' שהוא המצות שנק' נרות. וגם הביטול לעיקר החיות נשמת ה' כנ"ל. ובגמ' נר חנוכה משמאל מזוזה בימין כו'. כי מזוזה למען ירבו הוא התדבקות בשורש כנ"ל עולם שכולו ארוך. ונר חנוכה אף למי שאין לו התדבקות ושרוי בחושך. מ"מ הנר חנוכה מאיר לו כמ"ש משמאלה עושר וכבוד אף למי שאינו עוסק לשמה. כן נ"ח בשמאל לסייע לאדם זה שיתגלה לו האמת עכ"פ לידע שהוא למטה. ועי"ז בכחו לשוב למקומו. וגם אז נראה שהיו בני ישראל בשפלות. נקמת את נקמתם משמע שלא הבינו כי הם כך שיהי' בכעס כראוי כמו בקנאו את קנאתי כו':
(Sixth night of Chanukah) "We are not permitted to use them, only to see them." It is a mitzvah to see the Chanukah lights, indicating that they illuminate each Jewish soul, allowing self-reflection, as stated, "Reflect on three things..." The miracle of the candles was to enlighten those whose eyes were dimmed. The Gemara states that the light of a candle is good for searching, as it "searches all the inner chambers" (Pesachim 8a), symbolizing the divine spark within each soul seeking to illuminate hidden parts of a person.
The Midrash (Pesikta) explains "search" as freedom, suggesting that the divine spark, called "the candle of Hashem," dispels darkness. Even if one is enslaved by the evil inclination and cannot perceive the truth, the mitzvah candles can help reveal it. The Gemara states that the Chanukah candle is placed on the left, while the mezuzah is on the right. The mezuzah represents attachment to the divine source, while the Chanukah candle illuminates even those in darkness, helping them recognize their low state and return to their rightful place. This reflects the state of Bnei Yisrael during the miracle, as Hashem avenged them, showing their worthiness even in their perceived lowliness.
(ליל ז) בס' קדושת לוי פי' בזמן הזה שגם עתה מתעורר הנס ע"ש. וי"ל כי הנס למעלה מן הזמן והטבע. כי הזמן תוך הטבע שנסתר חיות השי"ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז"ש בזמן הזה שהי' הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו"ט מהם רק כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק' זמן הזה כנ"ל וז"ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק' ההם לשון נסתר ומ"מ נעשו בזמן הזה כנ"ל. גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא ג"כ כנ"ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ"ש ז"ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג"כ ימין. וכ"כ בסה"ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו' ע"ש. פי' טבת נראה ג"כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש"י ז"ל טבת כ' חסר כשמטיבין אותם ע"ש פ' בראשית. משמע כי טבת חסר וא"ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ"ל:
(Seventh night of Chanukah) The Kedushas Levi explains that the miracle of Chanukah is reawakened even now. This is because the miracle transcends time and nature. Time is within nature, where the inner divine life force is concealed. When this inner life force is revealed, it is called "this time." Hence, the miracle occurred within time, and the sages recognized that this miracle left a lasting illumination within time, referred to as "this time."
The phrase "in those days" signifies miracles beyond comprehension, described as "those" in a hidden sense. However, these miracles manifest "in this time," as mentioned. The placement of the Chanukah candle on the left also signifies its power to illuminate even the left side, transforming it into the right, as our sages stated, "Your right hand, O Lord, glorious in power," meaning even the left becomes right when fulfilling Hashem's will.
Additionally, the holy books explain that the days of Chanukah provide illumination for the challenging days of Tevet. The month of Tevet, written without a vav, symbolizes something that requires improvement. Rashi comments that Tevet is lacking when not improved, indicating that it becomes good through our actions.
(ליל ח) זאת חנוכה. משמע שעיקר חנוכה יום הח' כי זה עיקר מה שהי' הנס ח' ימים. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש טמאו כל השמנים כו' פך אחד כו' כי רק הנקודה טמונה שיש בכל איש ישראל אשר השי"ת מגין עלי' נשארת כו'. וכלל הדברים כי נקודה חיות הפנימיות הוא שלמעלה מהטבע בחי' שמיני. וזה הנשמה שיש לכל איש ישראל אך המכוון בהבריאה שנקודה זו תתפשט בכל מעשי האדם להפוך הכל להפנימיות כנ"ל. והנה נקודה זו נשארת. אבל היה הנס שנתפשטה לכל הז' מדות ולכך אין קושיא מה נס הי' ביום א'. כי גם זה צורך גבוה כי בלי ההתפשטות כשהיא לעצמה מה תועלת ויתרון יש בה משהי' קודם הבריאה. וכשעשה הקב"ה נסים. והאירה לכל הז'. נעשה ח' ימי חנוכה כנ"ל. ופירוש זאת חנוכה הוא שנקודה הנ"ל שהיא למעלה מהשגה והסתכלות. נתפשטה עד בחי' הקרובה אל האדם ביותר ונקראת זאת שנגלית ונראית לאדם וגם בה נתפשט נס חנוכה כנ"ל. והיא כל השלימות מעולם עליון שאין בה השגה עד עולם התחתון הנראית כנ"ל בהלאו"א:
(Eighth night of Chanukah) "Zos Chanukah" implies that the essence of Chanukah culminates on the eighth day, highlighting the miracle's eight-day duration. The Chidushei Harim explained that despite the impurity of all the oils, one pure jug remained, symbolizing the hidden spark within every Jew that Hashem protects.
This inner life force, representing the aspect of the "eighth" (beyond nature), is the soul within each Jew. The purpose of creation is for this inner spark to permeate all our actions and transform everything into inner holiness. While this spark remains intact, the miracle was its expansion into all seven attributes, making the miracle of the first day significant as it initiated this process.
The phrase "Zos Chanukah" signifies that the hidden spark, beyond comprehension, extended to the most accessible level, becoming visible and tangible to us. This represents the complete integration from the highest, incomprehensible realms to the visible, tangible world, embodying the full miracle of Chanukah.