בפסוק האספו ואגידה הקבצו ושמעו. שהם ב' מיני כנסיות. כמ"ש כבר שרומזים למשיח בן יוסף ובן דוד. ויש אסיפה לעורר השפעה היורדת מן השמים וזה בחי' יוסף האספו ואגידה. והגמר והסוף הוא בחי' בן דוד הקבצו ושמעו שהוא הכח המקבל. דכתי' גבורי כח עושי דברו לשמוע. שבנ"י מעוררין הדיבור ואח"כ מוכנים לשמוע הדיבור כמ"ש בזוה"ק פ' בלק ע"ש. וב' אלו הדברים נשאר בישראל לעולם כמ"ש בכל יום. אנכי מצוך היום. וע"ז ניתקן שמע ישראל א"כ יש קול היורד משמים לבנ"י תמיד. ובחי' התפלה היא עבודה שבלב. זה הקבצו ושמעו כו'. ובוודאי מתקיים בכללות ישראל כל זה רק שצריכין לייגע עצמם להוציא מכח אל הפועל אלה הדברים. כי האבות והשבטים כולם הניחו שרשים בלבות בנ"י כי כל מעשיהם לא הי' במקרה כי המה עמודי העולם. כמ"ש כל אלה ש"י כו' וזאת אשר דיבר כו' שהעמיד כל א' על מקומו וקשר אותם בשורש העליון. ויברך אותם הוא התוספות שלמעלה מהטבע. ובאמת עיקר הברכה לא נזכר בכל השבטים רק ביוסף שהוא הכלי מחזיק ברכה שלום. ורמז ויברך אותם. האות שלהם. הוא הצדיק. ורמז ביוסף י"ב ברכות. ה' פעמים ברכות. תרי משמע. הם עשרה. ויברכך י"א. וכ' ויברך את יוסף הרי י"ב. שקיבל י"ב ברכות בעבור כולם. כדכ' ברכות אביך גברו כו' תהיינה לראש יוסף שהוא המקבל מיעקב ומשפיע להשבטים. ואמר ברכות אביך והול"ל ברכתי כדמסיים הורי. רק לרמז כי בכח יוסף הצדיק מתרומם ברכות אביך כמ"ש שהוא להבה ואש בלא להבה אינו שולט למרחוק. וכ' עזה כמות אהבה בחי' אברהם. קשה כו' בחי' יצחק. רשפי' רשפי אש בחי' יערב. שלהבת בחי' יוסף. וכל אלה השרשים נשארו בישראל לכן מים רבים לא יכבו האהבה כנ"ל:
“Gather together and I will tell you...unite and hear” (Bereishis 49:1-2). There are two types of gatherings: one represented by Yosef, which brings down blessings from Above, and the other by Yehuda, representing the ultimate Mashiach ben David, which comes from the energy of the receiver. The pasuk in Tehillim (103:20) teaches us that Bnei Yisrael awaken Hashem's words and then are prepared to hear them. These elements remain with us daily, as reflected in the Shma and in prayer, which requires heartfelt effort. Our forefathers and the children of Yaakov are the foundations of the world, having planted deep roots for us. Their actions were purposeful, as seen in the pasuk: “These are all the tribes of Yisrael and he blessed them,” meaning he connected them to their divine source. The phrase “and he blessed them” refers to their connection above nature, with Yosef being the explicit vessel of blessing—Shalom. This is hinted at in the pasuk, where Yosef's blessings are mentioned twelve times, paralleling the twelve tribes. Yosef received the collective blessing of his brothers, as detailed in Yaakov’s blessing to him, indicating that Yosef's role was to distribute the blessings to the other tribes. In Shir HaShirim (8:6), various elements symbolize the forefathers: “Love” refers to Avraham, “as fierce as death” to Yitzchak, “darts of fire” to Yaakov, and “a blazing flame” to Yosef. These foundational traits are deeply embedded in Bnei Yisrael. Therefore, the verse continues: "Vast waters cannot extinguish the love," signifying the enduring nature of their spiritual legacy.
4
במדרש פ' זו סתומה שנסתם עיניהם ולבם של ישראל. הענין להראות שבנ"י עושים רושם וכפי מה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל כך נעשה פרשה סתומה בתורה. וזהו עצמו ענין אנכי ארד עמך מצרימה. עמו אנכי בצרה. כי גלותן של בנ"י איננו עונשין בלבד. רק כמו שהגאולות מסודרים בסדר נכון. כך יש סדר לאלה הגליות. דאיתא אורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד. וכמה דשמא קדישא ואורייתא סתים וגליא כך הוא בנפשותיהן של בנ"י. ובזמן המקדש הי' התגלות למעלה ולמטה. ובעת הגלות הכל בסתום. ובב' בחינות הנ"ל נשתבחו בנ"י כמ"ש שחורה אני בגלות ונאוה בגאולה. וכ' גן נעול. פי' מה שבנ"י יכולין להסתיר עצמן ושלא להתערב בין האומות בהיותם בתוכם. וכ' כשושנה בין החוחים שאז בגלות כנס"י כשושנה אטומה. וכמו כן כתפוח בעצי היער כן דודי כו' דרשו חז"ל כמו תפוח שאין לו צל כו'. פי' כשבנ"י בגלות בין החוחים כך הוא הסדר למעלה כביכול להיות כתפוח בסתום. אבל בנ"י יודעין הסוד שכך יש בחי' סתים וגליא. לכן מתחזקין באמונתו גם בלילות. וז"ש בצלו חמדתי וישבתי פי' שזכו לבוא אח"כ לבחי' ההתגלות שאח"כ נגלה עליהם עיני כבודו ית' בפרהסיא כשהי' הגאולה למטה. וזה גל נעול בחי' ההתגלות. וגם אמת גן נעול וגל נעול הכל בעת הסתום דכ' נעול. והם בחי' עיניהם ולבם של ישראל. כי הלב נסתר ונק' גן. והעין גל. ושניהם נסתמו. ועין ולב הם העיקר כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' ע"ש במד'. ומאחר שעיקר הכח בהם בבחי' הקדושה ממילא יש עליהם הסתרות לכן כתיב ולא תתורו. ועיין בזוה"ק. ועל ב' אלו נתקן מצות התפילין. ש"י נגד הלב. וש"ר בין עיניך. ובכללות ישראל י"ל כי יהודה ויוסף המה ב' התפילין שהיד מיוחס ליהודה כמ"ש ידך בעורף. ידיו רב לו. וליוסף הראש כמ"ש לראש יוסף. עלי עין:
This parsha is “blocked” because the eyes and hearts of Yisrael were blocked during the exile. Just as their eyes and hearts were blocked, so too the parsha is blocked. Hashem told Yaakov, “I will go down with you to Mitzrayim” and “I am with you in your suffering.” The exile is not just about punishment but follows a specific order, just as the exodus does. The Zohar states that the Torah, Yisrael, and Hashem are one, meaning that just as Hashem's name and the Torah are both revealed and hidden, so too are the souls of Yisrael. In the time of the Beis Hamikdash, there was revelation both Above and below; in exile, everything is blocked. Bnei Yisrael are praised for having both elements: “I am blackened” in exile “and beautiful” in redemption. We are called “A locked garden,” referring to our ability to remain distinct and not assimilate even when among other nations. This is also symbolized by “Like a rose among the thorns” and “Like an apple tree among the trees of the forest.” When Bnei Yisrael are in exile, Hashem is also, so to speak, hidden. However, knowing the secret of hidden and revealed gives us strength in exile, as we maintain our emuna even in difficult times. The concept of “a locked garden… a locked fountain” refers to the hidden (heart) and revealed (eye) aspects being blocked in exile. The eyes and heart are central, as stated in the Shema, “do not follow your heart and your eyes,” because they have the most holiness and therefore the most blockages. Tefillin represent these two elements: the tefillin of the hand, placed by the heart, and the tefillin of the head, placed “between your eyes.” Yehuda represents the tefillin of the hand, as it states, “Your hand is at the neck of your enemy,” while Yosef represents the tefillin of the head, as it states, “The head of Yosef” and “above the eye.”
5
בפסוק ויקרא יעקב אל בניו כו'. כי קריאה הוא לשון התקרבות והתחברות כמ"ש וקרא זה א"ז. ולשון מינוי כמ"ש ויקרא לאור יום פי' חז"ל קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצוותא דיממא כו'. והענין שנתן יעקב אע"ה לכל שבט מינוי שלו. והראה לכל א' מקומו והתחברות שלו ביעקב אביהם. כי כמו שיעקב אע"ה מקיים כל הבריאה כמ"ש חז"ל שצורתו חקוקה תחת כסה"כ. כן השבטים המה עמודים שכל העולם עומד עליהם. וע"ז כתיב לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. וכ' לה' עין אדם. וכל שבטי ישראל עין אדם הוא הצורה של יעקב אבינו שאחז"ל שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם הראשון וכל השבטים הם ענפים שמתפשטין מזה האילן. וכ' וזאת אשר דיבר להם כו' ויברך אותם. יתכן לפרש כי הברכה הי' ממדה הזאת. וע"י שחיבר ודיבק אותם לבחי' הזאת קיבלו מזאת הברכה. וזה שרמזו חז"ל במד' במקום שסיים יעקב התחיל מרע"ה ע"ש בפ' וזאת הברכה. וז"ש וזאת אשר דיבר שהוא לשון התמנות שדיבר להם בחי' הזאת שהיא מלכות שמים. ויברך אותם הזאת הנ"ל שבו הברכה כמ"ש וזאת הברכה. ומצינו בבני יוסף שאמר יעקב אבינו ע"ה קחם נא אלי ואברכם. שיקרב אותם אליו. וממילא יתברכו ממנו. מכ"ש כפי התקרבות וחיבור הנפשות להשורש מקבלין ברכה משם. וזה ג"כ ברכת השבת דכתי' ויברך כו' את יום השביעי. ע"י שהשבת מעלה ומקרב כל הברואים אל השורש ממילא מקבלין ברכה כנ"ל:
"And Yaakov called his sons” signifies bringing them closer, as seen with the angels who call to each other. It also implies appointment, as in “Hashem called the light ‘day’,” meaning He assigned its role. Yaakov gave each tribe its specific role and showed each one its place and connection to him. Just as Yaakov's form was engraved below the Heavenly throne, giving existence to creation, the tribes served as the world's pillars. The tribes are referred to as “the eyes of man,” representing the form of Yaakov and by extension, Adam, with the tribes as branches of this tree. The pasuk states, “And so וזאת he spoke to them and blessed them.” The blessing given was the attribute of וזאת, symbolizing Malchut Shamayim (the Kingdom of Heaven). By connecting them to וזאת, they merited the blessing of וזאת הברכה. This is reflected in the Midrash, where Moshe continued from where Yaakov left off. The phrase וזאת אשר דיבר indicates appointment to the concept of Malchut Shamayim, and the blessing was through this וזאת. When Yaakov blessed Yosef’s children, he said, “bring them to me and I will bless them,” meaning that by bringing them closer, they would automatically be blessed. Similarly, when one's soul is elevated and connected to its source, it receives blessings. This concept is also seen in the blessing of Shabbos: “He blessed the seventh day.” Shabbos uplifts and brings all of creation closer to their source, resulting in automatic blessings.
תרמ"ד
5644
ב"ה
With G-d's Blessing
בפסוק האספו ואגידה הקבצו ושמעו. שהם ב' מיני כנסיות. כמ"ש כבר שרומזים למשיח בן יוסף ובן דוד. ויש אסיפה לעורר השפעה היורדת מן השמים וזה בחי' יוסף האספו ואגידה. והגמר והסוף הוא בחי' בן דוד הקבצו ושמעו שהוא הכח המקבל. דכתי' גבורי כח עושי דברו לשמוע. שבנ"י מעוררין הדיבור ואח"כ מוכנים לשמוע הדיבור כמ"ש בזוה"ק פ' בלק ע"ש. וב' אלו הדברים נשאר בישראל לעולם כמ"ש בכל יום. אנכי מצוך היום. וע"ז ניתקן שמע ישראל א"כ יש קול היורד משמים לבנ"י תמיד. ובחי' התפלה היא עבודה שבלב. זה הקבצו ושמעו כו'. ובוודאי מתקיים בכללות ישראל כל זה רק שצריכין לייגע עצמם להוציא מכח אל הפועל אלה הדברים. כי האבות והשבטים כולם הניחו שרשים בלבות בנ"י כי כל מעשיהם לא הי' במקרה כי המה עמודי העולם. כמ"ש כל אלה ש"י כו' וזאת אשר דיבר כו' שהעמיד כל א' על מקומו וקשר אותם בשורש העליון. ויברך אותם הוא התוספות שלמעלה מהטבע. ובאמת עיקר הברכה לא נזכר בכל השבטים רק ביוסף שהוא הכלי מחזיק ברכה שלום. ורמז ויברך אותם. האות שלהם. הוא הצדיק. ורמז ביוסף י"ב ברכות. ה' פעמים ברכות. תרי משמע. הם עשרה. ויברכך י"א. וכ' ויברך את יוסף הרי י"ב. שקיבל י"ב ברכות בעבור כולם. כדכ' ברכות אביך גברו כו' תהיינה לראש יוסף שהוא המקבל מיעקב ומשפיע להשבטים. ואמר ברכות אביך והול"ל ברכתי כדמסיים הורי. רק לרמז כי בכח יוסף הצדיק מתרומם ברכות אביך כמ"ש שהוא להבה ואש בלא להבה אינו שולט למרחוק. וכ' עזה כמות אהבה בחי' אברהם. קשה כו' בחי' יצחק. רשפי' רשפי אש בחי' יערב. שלהבת בחי' יוסף. וכל אלה השרשים נשארו בישראל לכן מים רבים לא יכבו האהבה כנ"ל:
“Gather together and I will tell you...unite and hear” (Bereishis 49:1-2). There are two types of gatherings: one represented by Yosef, which brings down blessings from Above, and the other by Yehuda, representing the ultimate Mashiach ben David, which comes from the energy of the receiver. The pasuk in Tehillim (103:20) teaches us that Bnei Yisrael awaken Hashem's words and then are prepared to hear them. These elements remain with us daily, as reflected in the Shma and in prayer, which requires heartfelt effort.
Our forefathers and the children of Yaakov are the foundations of the world, having planted deep roots for us. Their actions were purposeful, as seen in the pasuk: “These are all the tribes of Yisrael and he blessed them,” meaning he connected them to their divine source. The phrase “and he blessed them” refers to their connection above nature, with Yosef being the explicit vessel of blessing—Shalom. This is hinted at in the pasuk, where Yosef's blessings are mentioned twelve times, paralleling the twelve tribes. Yosef received the collective blessing of his brothers, as detailed in Yaakov’s blessing to him, indicating that Yosef's role was to distribute the blessings to the other tribes.
In Shir HaShirim (8:6), various elements symbolize the forefathers: “Love” refers to Avraham, “as fierce as death” to Yitzchak, “darts of fire” to Yaakov, and “a blazing flame” to Yosef. These foundational traits are deeply embedded in Bnei Yisrael. Therefore, the verse continues: "Vast waters cannot extinguish the love," signifying the enduring nature of their spiritual legacy.
במדרש פ' זו סתומה שנסתם עיניהם ולבם של ישראל. הענין להראות שבנ"י עושים רושם וכפי מה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל כך נעשה פרשה סתומה בתורה. וזהו עצמו ענין אנכי ארד עמך מצרימה. עמו אנכי בצרה. כי גלותן של בנ"י איננו עונשין בלבד. רק כמו שהגאולות מסודרים בסדר נכון. כך יש סדר לאלה הגליות. דאיתא אורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד. וכמה דשמא קדישא ואורייתא סתים וגליא כך הוא בנפשותיהן של בנ"י. ובזמן המקדש הי' התגלות למעלה ולמטה. ובעת הגלות הכל בסתום. ובב' בחינות הנ"ל נשתבחו בנ"י כמ"ש שחורה אני בגלות ונאוה בגאולה. וכ' גן נעול. פי' מה שבנ"י יכולין להסתיר עצמן ושלא להתערב בין האומות בהיותם בתוכם. וכ' כשושנה בין החוחים שאז בגלות כנס"י כשושנה אטומה. וכמו כן כתפוח בעצי היער כן דודי כו' דרשו חז"ל כמו תפוח שאין לו צל כו'. פי' כשבנ"י בגלות בין החוחים כך הוא הסדר למעלה כביכול להיות כתפוח בסתום. אבל בנ"י יודעין הסוד שכך יש בחי' סתים וגליא. לכן מתחזקין באמונתו גם בלילות. וז"ש בצלו חמדתי וישבתי פי' שזכו לבוא אח"כ לבחי' ההתגלות שאח"כ נגלה עליהם עיני כבודו ית' בפרהסיא כשהי' הגאולה למטה. וזה גל נעול בחי' ההתגלות. וגם אמת גן נעול וגל נעול הכל בעת הסתום דכ' נעול. והם בחי' עיניהם ולבם של ישראל. כי הלב נסתר ונק' גן. והעין גל. ושניהם נסתמו. ועין ולב הם העיקר כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' ע"ש במד'. ומאחר שעיקר הכח בהם בבחי' הקדושה ממילא יש עליהם הסתרות לכן כתיב ולא תתורו. ועיין בזוה"ק. ועל ב' אלו נתקן מצות התפילין. ש"י נגד הלב. וש"ר בין עיניך. ובכללות ישראל י"ל כי יהודה ויוסף המה ב' התפילין שהיד מיוחס ליהודה כמ"ש ידך בעורף. ידיו רב לו. וליוסף הראש כמ"ש לראש יוסף. עלי עין:
This parsha is “blocked” because the eyes and hearts of Yisrael were blocked during the exile. Just as their eyes and hearts were blocked, so too the parsha is blocked. Hashem told Yaakov, “I will go down with you to Mitzrayim” and “I am with you in your suffering.” The exile is not just about punishment but follows a specific order, just as the exodus does. The Zohar states that the Torah, Yisrael, and Hashem are one, meaning that just as Hashem's name and the Torah are both revealed and hidden, so too are the souls of Yisrael.
In the time of the Beis Hamikdash, there was revelation both Above and below; in exile, everything is blocked. Bnei Yisrael are praised for having both elements: “I am blackened” in exile “and beautiful” in redemption. We are called “A locked garden,” referring to our ability to remain distinct and not assimilate even when among other nations. This is also symbolized by “Like a rose among the thorns” and “Like an apple tree among the trees of the forest.” When Bnei Yisrael are in exile, Hashem is also, so to speak, hidden. However, knowing the secret of hidden and revealed gives us strength in exile, as we maintain our emuna even in difficult times.
The concept of “a locked garden… a locked fountain” refers to the hidden (heart) and revealed (eye) aspects being blocked in exile. The eyes and heart are central, as stated in the Shema, “do not follow your heart and your eyes,” because they have the most holiness and therefore the most blockages. Tefillin represent these two elements: the tefillin of the hand, placed by the heart, and the tefillin of the head, placed “between your eyes.” Yehuda represents the tefillin of the hand, as it states, “Your hand is at the neck of your enemy,” while Yosef represents the tefillin of the head, as it states, “The head of Yosef” and “above the eye.”
בפסוק ויקרא יעקב אל בניו כו'. כי קריאה הוא לשון התקרבות והתחברות כמ"ש וקרא זה א"ז. ולשון מינוי כמ"ש ויקרא לאור יום פי' חז"ל קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצוותא דיממא כו'. והענין שנתן יעקב אע"ה לכל שבט מינוי שלו. והראה לכל א' מקומו והתחברות שלו ביעקב אביהם. כי כמו שיעקב אע"ה מקיים כל הבריאה כמ"ש חז"ל שצורתו חקוקה תחת כסה"כ. כן השבטים המה עמודים שכל העולם עומד עליהם. וע"ז כתיב לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. וכ' לה' עין אדם. וכל שבטי ישראל עין אדם הוא הצורה של יעקב אבינו שאחז"ל שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם הראשון וכל השבטים הם ענפים שמתפשטין מזה האילן. וכ' וזאת אשר דיבר להם כו' ויברך אותם. יתכן לפרש כי הברכה הי' ממדה הזאת. וע"י שחיבר ודיבק אותם לבחי' הזאת קיבלו מזאת הברכה. וזה שרמזו חז"ל במד' במקום שסיים יעקב התחיל מרע"ה ע"ש בפ' וזאת הברכה. וז"ש וזאת אשר דיבר שהוא לשון התמנות שדיבר להם בחי' הזאת שהיא מלכות שמים. ויברך אותם הזאת הנ"ל שבו הברכה כמ"ש וזאת הברכה. ומצינו בבני יוסף שאמר יעקב אבינו ע"ה קחם נא אלי ואברכם. שיקרב אותם אליו. וממילא יתברכו ממנו. מכ"ש כפי התקרבות וחיבור הנפשות להשורש מקבלין ברכה משם. וזה ג"כ ברכת השבת דכתי' ויברך כו' את יום השביעי. ע"י שהשבת מעלה ומקרב כל הברואים אל השורש ממילא מקבלין ברכה כנ"ל:
"And Yaakov called his sons” signifies bringing them closer, as seen with the angels who call to each other. It also implies appointment, as in “Hashem called the light ‘day’,” meaning He assigned its role. Yaakov gave each tribe its specific role and showed each one its place and connection to him. Just as Yaakov's form was engraved below the Heavenly throne, giving existence to creation, the tribes served as the world's pillars. The tribes are referred to as “the eyes of man,” representing the form of Yaakov and by extension, Adam, with the tribes as branches of this tree.
The pasuk states, “And so וזאת he spoke to them and blessed them.” The blessing given was the attribute of וזאת, symbolizing Malchut Shamayim (the Kingdom of Heaven). By connecting them to וזאת, they merited the blessing of וזאת הברכה. This is reflected in the Midrash, where Moshe continued from where Yaakov left off. The phrase וזאת אשר דיבר indicates appointment to the concept of Malchut Shamayim, and the blessing was through this וזאת.
When Yaakov blessed Yosef’s children, he said, “bring them to me and I will bless them,” meaning that by bringing them closer, they would automatically be blessed. Similarly, when one's soul is elevated and connected to its source, it receives blessings. This concept is also seen in the blessing of Shabbos: “He blessed the seventh day.” Shabbos uplifts and brings all of creation closer to their source, resulting in automatic blessings.