במדרש למה פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. הגם כי לא הי' השיעבוד בימי השבטים. אבל מקודם הרגישו הגלות בפנימיות בעבודת הש"י שזה העין והלב בחי' תש"ר ותש"י. כמ"ש במ"א שהוא בחי' יוסף ויהודה. ותש"י הוא התקשרות הגוף להש"י נגד הלב. ותש"ר התקשרות מן המוח שהוא בחי' הנשמות. וזה עצמו פי' האספו הקבצו. ובוודאי אם הי' להם התאספות והקיבוץ כראוי הי' מגלה להם הקץ. ופי' הקץ כמ"ש אשר יקרא אתכם באחרית הימים. כי השבטים הם ההארות שמתפשטין מבחי' האבות עד סוף כל הדורות. וכ' ויקרא יעקב א"ב. קריאה הוא התמנות. כמ"ש במדרשים ישראל מקוראי. כי השבטים הם תקרות העולם. ד' דגלים. י"ב גבולי אלכסון. וסידר אותם יעקב אבינו כ"א על מקומו והתאחדו בהם כל הדורות. ועליהם נאמר גבורי כח עושי דברו. כמ"ש וזאת אשר דיבר להם. כי הם בעשי'. ושורש האבות הוא גבוה מכל העשי'. כמ"ש הן הן המרכבה. והוא בחי' אור תורה. והשבטים הם בחי' נר מצוה שהם התפשטות הארת התורה בכלים. שהם תרי"ג מצות. וכ"כ ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו כו'. פי' שהדביק אותם אליו כמו שמדליקין הנרות באור והניח כוחו בהם:
The Midrash (Bereishis Rabbah 96:1) explains that this parsha is "closed" because, from this time, the eyes and hearts of Yisrael became blocked due to the difficulty of the exile. Another explanation is that Yaakov wanted to reveal the end of days, but it was hidden from him. Although there was no actual servitude to the Egyptians during the lifetime of the 12 tribes, they already felt the exile internally in their service to Hashem—symbolized by the "eyes and the heart," represented by the Tefilin of the head and arm. The Tefilin of the arm represent a bodily connection to Hashem, tied next to the heart, while the Tefilin of the head represent the connection of the mind, symbolizing neshamos. This is the idea behind "האספו התקבצו" – gather together and unite. If the tribes had gathered and united properly, Yaakov would have revealed the end of days. The 12 tribes are the light spreading from the forefathers until the end of generations. Yaakov organized them, commanding how they should carry his body and march in the midbar, each according to his responsibility, uniting them for all future generations. The 12 tribes are referred to as "Mighty in power, those who do His will," representing action, while the forefathers are the source higher than action, being the "chariot" for Hashem's resting place. This is the idea of אור (everlasting light) and נר מצוה (the candle of mitzvot), spreading the light of the Torah into the vessels symbolized by the 613 mitzvot. This concept is hinted at in Bereishis 49:33, "And Yaakov completed instructing his sons, and gathered his legs," implying that he connected them to him, like lighting a candle from a fire, placing his power in them.
4
במדרש הרועה אותי כו' הגואל אותי הקיש גאולה לפרנסה מה פרנסה בכל יום כו'. פרנסה אינו בגוף בלבד כי גם התחדשות הנפשות בכל יום הוא בכלל פרנסה כמ"ש המחדש בטובו בכל יום מ"ב. וגאולה ג"כ בכל יום שיש בכל יום הארת הגאולה בפרט הגלות שיש בכל זמן איזה הסתר לכל עובד ה' כמ"ש יצרו מתגבר עליו בכ"י ומול זה יש גאולה ג"כ בכל יום כמ"ש גואל ישראל בתפלה לשון הוה. אם כי אינו גאולה שלימה מ"מ נמצא הארת הגאולה בכל יום. והקדים פרנסה לגאולה כמו שהקדים אפרים למנשה כי שם מנשה כי נשני אלקים כל עמלי הוא בחי' גאולה. ואפרים ע"ש הפרני היא פרנסה. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי ב' ענינים אלי הם סור מרע ועשה טוב ויוסף הי' דרכו להיות מקודם סור מרע. ויעקב אע"ה תיקן שיתן השי"ת פתיחת הלב לתורה הגם שאין מתוקנים כראוי ועי"ז ההארה נוכל אח"כ להיות סור מרע כו'. וזה ענין הקדמת הפרנסה לגאולה כמ"ש:
The Midrash (Bereishis Rabbah 97:3) links Yaakov’s words, "The angel that protects me… that guards me," to sustenance and redemption, suggesting both are daily needs. Our prayers reflect this: "He renews through His goodness, the creation every day." In exile, daily redemption is crucial to combat constant challenges, as noted in the Gemara (Sukkah 52a). Yaakov’s precedence of Efraim over Menashe mirrors the order of sustenance before redemption. Menashe signifies redemption ("Hashem has repaid me for all my toil"), while Efraim represents multiplication and sustenance. The Chidushei Harim explains this as "turn from evil" and "do good." Yosef first turned from evil, but Yaakov allowed for Hashem to open our hearts to Torah even if imperfect. Thus, sustenance (Efraim) precedes redemption (Menashe), enabling enlightenment and the ability to turn from evil. Sustenance includes daily spiritual renewal, and redemption is a continuous process, combating daily struggles. Our prayers use the present tense "Gaal Yisrael" (Redeemer of Israel) to indicate this ongoing need. The order of sustenance before redemption highlights the importance of daily spiritual nourishment for achieving ultimate redemption.
5
בפסוק שמעון ולוי אחים בסודם א"ת נפשי. פרש"י כשנתקבצו שבטו של שמעון ואמרו למרע"ה בת יתרו מי התיר לך כו'. ולמה הוצרך רש"י לפרסם דיבורם לגנות ח"ו. אבל מאחר שנק' סוד א"כ לא היו באים בעזות פנים כרשעים ח"ו. רק שהיו רוצים לקרב כוחות הסט"א להקדושה ורצו ג"כ לעשות כמעשה מרע"ה אבל לא כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול. ובאמת הי' לשבטים אלו כח גבורה והיו יכולין להעלות הכל להקדושה. וז"ש אחים כמ"ש אחות לנו קטנה דרשו חז"ל מלשון איחוי ודביקות ע"ש פ' לך לך. אך כח זה צריך להיות מתוך כלל ישראל. לכן אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. ונשאר זה הכח לשבט לוי ומרע"ה שהי' רבן של כל ישראל. ואפשר ג"כ כי ע"י מכירת יוסף לא עלתה בידם לתקן זה הסוד כראוי לכן כ' כי באפם הרגו כו'. ובוודאי גם דברים אלו הי' ברכות כמ"ש ויברך אותם לכל השבטים וכ' איש אשר כברכתו שסידר להם כ"א הברכה כפי השייך לו. ולכן מסר כח שמעון ולוי לכלל ישראל כמ"ש:
In Bereishis 49:5-6, Yaakov says, "Shimon and Levi are brothers; in their 'secret,' my soul should not enter." Rashi explains this refers to the incident where the tribe of Shimon confronted Moshe about his marriage to a Midianite woman. Why did Rashi highlight this seemingly negative behavior? Since it is called a "secret," it suggests that Shimon and Levi did not approach Moshe brazenly, like wicked people. Instead, they aimed to elevate negative forces to holiness, similar to Moshe's actions. However, not everyone can claim such a right. Shimon and Levi had the power to elevate everything to holiness. This is why they are called אחים, connected to the idea of “אחות לנו קטנה" (we have a young sister), which means to bind and connect (Midrash Lech Lecha, Bereishis Rabbah 39:3). However, this power needed to come from all of Klal Yisrael. Therefore, Yaakov spread them out among the nation, and this power remained with the tribe of Levi and Moshe, who led the entire nation. Perhaps through the sale of Yosef, instigated by Shimon and Levi, they compromised this ability. Yaakov said, "Through their anger, they killed an ox (Yosef)." Despite this, Yaakov's words to the tribes were blessings, as stated, "And Yaakov blessed them," each according to his mission. By spreading Shimon and Levi among Klal Yisrael, Yaakov ensured they could influence the entire nation and fulfill their mission properly.
6
בפסוק בן פורת יוסף כו' עלי עין כו' ברכות אביך גברו כו'. אמו"ז ז"ל הגיד כי הוא ברכת השבת כמ"ש חז"ל והאכלתיך נחלת יעקב נחלה בלי מצרים כו'. ולבאר הענין כי האבות והשבטים הם עמודי העולם. וכ' בהבראם באברהם. וכמו כן השבטים הם הי"ב גבולים כמ"ש יצב גבולות עמים למב"י. והם בחי' ו' ימי המעשה. ימים ולילות. ערב ובקר. כמ"ש ששת ימים עשה ה' השמים והארץ. והאבות הם בחי' השבת יומא דנשמתין ולאו דגופא. אכן בחי' יעקב הוא כח נוסף בחי' נשמה יתירה שהיא למעלה מכל הבריאה. וכמ"ש גברו על ברכות הורי. והוא מתעורר בכוחו של יוסף לכן כתי' ברכות אביך ולא ברכתי. וזהו מוסף שבת כמ"ש תמידין כסדרן מוספים כהלכתן. כי התמידים יש להם סדר מסודר. ובשבתות וי"ט יש מוסף שהוא שינוי שלא בהדרגה ולמעלה מן הטבע. לכן איתא שבת הוא מעין עוה"ב. והארה זו א"י להיות בעוה"ז בקביעות רק לפעמים יש התגלות לפי שעה. וזה מנוחה ונחלה דרשו חז"ל מנוחה זו שילה נחלה ירושלים. כי ירושלים היא בחי' יהודה ודהע"ה שהיא בנין קבוע כמ"ש ירושלים בין הגוים שמתי'. והיא חומה המבדלת בין ישראל לעמים. אכן בחי' משכן שילה הוא מקום שאין התנגדות האומות מגיע שם כלל וזהו בחי' השבת שנקרא מנוחה. וכ' ביוסף עלי עין שהוא למעלה מבחי' יצב גבולות עמים שאין מגע נכרי שם כלל לכן נק' מנוחה. לכן לא הי' בקביעות רק לפי שעה כנ"ל:
תרמ"ז
5647
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש למה פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. הגם כי לא הי' השיעבוד בימי השבטים. אבל מקודם הרגישו הגלות בפנימיות בעבודת הש"י שזה העין והלב בחי' תש"ר ותש"י. כמ"ש במ"א שהוא בחי' יוסף ויהודה. ותש"י הוא התקשרות הגוף להש"י נגד הלב. ותש"ר התקשרות מן המוח שהוא בחי' הנשמות. וזה עצמו פי' האספו הקבצו. ובוודאי אם הי' להם התאספות והקיבוץ כראוי הי' מגלה להם הקץ. ופי' הקץ כמ"ש אשר יקרא אתכם באחרית הימים. כי השבטים הם ההארות שמתפשטין מבחי' האבות עד סוף כל הדורות. וכ' ויקרא יעקב א"ב. קריאה הוא התמנות. כמ"ש במדרשים ישראל מקוראי. כי השבטים הם תקרות העולם. ד' דגלים. י"ב גבולי אלכסון. וסידר אותם יעקב אבינו כ"א על מקומו והתאחדו בהם כל הדורות. ועליהם נאמר גבורי כח עושי דברו. כמ"ש וזאת אשר דיבר להם. כי הם בעשי'. ושורש האבות הוא גבוה מכל העשי'. כמ"ש הן הן המרכבה. והוא בחי' אור תורה. והשבטים הם בחי' נר מצוה שהם התפשטות הארת התורה בכלים. שהם תרי"ג מצות. וכ"כ ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו כו'. פי' שהדביק אותם אליו כמו שמדליקין הנרות באור והניח כוחו בהם:
The Midrash (Bereishis Rabbah 96:1) explains that this parsha is "closed" because, from this time, the eyes and hearts of Yisrael became blocked due to the difficulty of the exile. Another explanation is that Yaakov wanted to reveal the end of days, but it was hidden from him. Although there was no actual servitude to the Egyptians during the lifetime of the 12 tribes, they already felt the exile internally in their service to Hashem—symbolized by the "eyes and the heart," represented by the Tefilin of the head and arm. The Tefilin of the arm represent a bodily connection to Hashem, tied next to the heart, while the Tefilin of the head represent the connection of the mind, symbolizing neshamos.
This is the idea behind "האספו התקבצו" – gather together and unite. If the tribes had gathered and united properly, Yaakov would have revealed the end of days. The 12 tribes are the light spreading from the forefathers until the end of generations. Yaakov organized them, commanding how they should carry his body and march in the midbar, each according to his responsibility, uniting them for all future generations. The 12 tribes are referred to as "Mighty in power, those who do His will," representing action, while the forefathers are the source higher than action, being the "chariot" for Hashem's resting place.
This is the idea of אור (everlasting light) and נר מצוה (the candle of mitzvot), spreading the light of the Torah into the vessels symbolized by the 613 mitzvot. This concept is hinted at in Bereishis 49:33, "And Yaakov completed instructing his sons, and gathered his legs," implying that he connected them to him, like lighting a candle from a fire, placing his power in them.
במדרש הרועה אותי כו' הגואל אותי הקיש גאולה לפרנסה מה פרנסה בכל יום כו'. פרנסה אינו בגוף בלבד כי גם התחדשות הנפשות בכל יום הוא בכלל פרנסה כמ"ש המחדש בטובו בכל יום מ"ב. וגאולה ג"כ בכל יום שיש בכל יום הארת הגאולה בפרט הגלות שיש בכל זמן איזה הסתר לכל עובד ה' כמ"ש יצרו מתגבר עליו בכ"י ומול זה יש גאולה ג"כ בכל יום כמ"ש גואל ישראל בתפלה לשון הוה. אם כי אינו גאולה שלימה מ"מ נמצא הארת הגאולה בכל יום. והקדים פרנסה לגאולה כמו שהקדים אפרים למנשה כי שם מנשה כי נשני אלקים כל עמלי הוא בחי' גאולה. ואפרים ע"ש הפרני היא פרנסה. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי ב' ענינים אלי הם סור מרע ועשה טוב ויוסף הי' דרכו להיות מקודם סור מרע. ויעקב אע"ה תיקן שיתן השי"ת פתיחת הלב לתורה הגם שאין מתוקנים כראוי ועי"ז ההארה נוכל אח"כ להיות סור מרע כו'. וזה ענין הקדמת הפרנסה לגאולה כמ"ש:
The Midrash (Bereishis Rabbah 97:3) links Yaakov’s words, "The angel that protects me… that guards me," to sustenance and redemption, suggesting both are daily needs. Our prayers reflect this: "He renews through His goodness, the creation every day." In exile, daily redemption is crucial to combat constant challenges, as noted in the Gemara (Sukkah 52a).
Yaakov’s precedence of Efraim over Menashe mirrors the order of sustenance before redemption. Menashe signifies redemption ("Hashem has repaid me for all my toil"), while Efraim represents multiplication and sustenance. The Chidushei Harim explains this as "turn from evil" and "do good." Yosef first turned from evil, but Yaakov allowed for Hashem to open our hearts to Torah even if imperfect. Thus, sustenance (Efraim) precedes redemption (Menashe), enabling enlightenment and the ability to turn from evil.
Sustenance includes daily spiritual renewal, and redemption is a continuous process, combating daily struggles. Our prayers use the present tense "Gaal Yisrael" (Redeemer of Israel) to indicate this ongoing need. The order of sustenance before redemption highlights the importance of daily spiritual nourishment for achieving ultimate redemption.
בפסוק שמעון ולוי אחים בסודם א"ת נפשי. פרש"י כשנתקבצו שבטו של שמעון ואמרו למרע"ה בת יתרו מי התיר לך כו'. ולמה הוצרך רש"י לפרסם דיבורם לגנות ח"ו. אבל מאחר שנק' סוד א"כ לא היו באים בעזות פנים כרשעים ח"ו. רק שהיו רוצים לקרב כוחות הסט"א להקדושה ורצו ג"כ לעשות כמעשה מרע"ה אבל לא כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול. ובאמת הי' לשבטים אלו כח גבורה והיו יכולין להעלות הכל להקדושה. וז"ש אחים כמ"ש אחות לנו קטנה דרשו חז"ל מלשון איחוי ודביקות ע"ש פ' לך לך. אך כח זה צריך להיות מתוך כלל ישראל. לכן אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. ונשאר זה הכח לשבט לוי ומרע"ה שהי' רבן של כל ישראל. ואפשר ג"כ כי ע"י מכירת יוסף לא עלתה בידם לתקן זה הסוד כראוי לכן כ' כי באפם הרגו כו'. ובוודאי גם דברים אלו הי' ברכות כמ"ש ויברך אותם לכל השבטים וכ' איש אשר כברכתו שסידר להם כ"א הברכה כפי השייך לו. ולכן מסר כח שמעון ולוי לכלל ישראל כמ"ש:
In Bereishis 49:5-6, Yaakov says, "Shimon and Levi are brothers; in their 'secret,' my soul should not enter." Rashi explains this refers to the incident where the tribe of Shimon confronted Moshe about his marriage to a Midianite woman. Why did Rashi highlight this seemingly negative behavior? Since it is called a "secret," it suggests that Shimon and Levi did not approach Moshe brazenly, like wicked people. Instead, they aimed to elevate negative forces to holiness, similar to Moshe's actions. However, not everyone can claim such a right.
Shimon and Levi had the power to elevate everything to holiness. This is why they are called אחים, connected to the idea of “אחות לנו קטנה" (we have a young sister), which means to bind and connect (Midrash Lech Lecha, Bereishis Rabbah 39:3). However, this power needed to come from all of Klal Yisrael. Therefore, Yaakov spread them out among the nation, and this power remained with the tribe of Levi and Moshe, who led the entire nation.
Perhaps through the sale of Yosef, instigated by Shimon and Levi, they compromised this ability. Yaakov said, "Through their anger, they killed an ox (Yosef)." Despite this, Yaakov's words to the tribes were blessings, as stated, "And Yaakov blessed them," each according to his mission. By spreading Shimon and Levi among Klal Yisrael, Yaakov ensured they could influence the entire nation and fulfill their mission properly.
בפסוק בן פורת יוסף כו' עלי עין כו' ברכות אביך גברו כו'. אמו"ז ז"ל הגיד כי הוא ברכת השבת כמ"ש חז"ל והאכלתיך נחלת יעקב נחלה בלי מצרים כו'. ולבאר הענין כי האבות והשבטים הם עמודי העולם. וכ' בהבראם באברהם. וכמו כן השבטים הם הי"ב גבולים כמ"ש יצב גבולות עמים למב"י. והם בחי' ו' ימי המעשה. ימים ולילות. ערב ובקר. כמ"ש ששת ימים עשה ה' השמים והארץ. והאבות הם בחי' השבת יומא דנשמתין ולאו דגופא. אכן בחי' יעקב הוא כח נוסף בחי' נשמה יתירה שהיא למעלה מכל הבריאה. וכמ"ש גברו על ברכות הורי. והוא מתעורר בכוחו של יוסף לכן כתי' ברכות אביך ולא ברכתי. וזהו מוסף שבת כמ"ש תמידין כסדרן מוספים כהלכתן. כי התמידים יש להם סדר מסודר. ובשבתות וי"ט יש מוסף שהוא שינוי שלא בהדרגה ולמעלה מן הטבע. לכן איתא שבת הוא מעין עוה"ב. והארה זו א"י להיות בעוה"ז בקביעות רק לפעמים יש התגלות לפי שעה. וזה מנוחה ונחלה דרשו חז"ל מנוחה זו שילה נחלה ירושלים. כי ירושלים היא בחי' יהודה ודהע"ה שהיא בנין קבוע כמ"ש ירושלים בין הגוים שמתי'. והיא חומה המבדלת בין ישראל לעמים. אכן בחי' משכן שילה הוא מקום שאין התנגדות האומות מגיע שם כלל וזהו בחי' השבת שנקרא מנוחה. וכ' ביוסף עלי עין שהוא למעלה מבחי' יצב גבולות עמים שאין מגע נכרי שם כלל לכן נק' מנוחה. לכן לא הי' בקביעות רק לפי שעה כנ"ל: