ברש"י נמשלו ככוכבים כו'. ולמי מודיע הכ' חיבתם. ודאי לבנ"י עצמם. לידע כל א' כי הוא בכלל צבאי ה'. וכמו כוכבים המאירים בלילה כן נשתלחו בנ"י במצרים שימצאו ההארה גם שמה. וידוע כי מלאך שמו על שם השליחות. ובנ"י יש להם ג"כ שמות לכל א' ע"ש השליחות. אך כי זה ההפרש ששליחות איש ישראל להיות כמו שנשתלח בלי שינוי. וזה עצמו רצונו ית'. ולמעלה נזכרו שמותם ועתה נכתב שמותם כי גם במצרים היו בשמות הללו ולא נשתנו:
Bnei Yisrael are compared to stars, each known by name to show Hashem’s love for them (Rashi Shmot 1:1). This teaches that each person is part of Hashem’s army, meant to bring light even in darkness, like in Mitzrayim. Just as an angel’s name reflects its mission, Bnei Yisrael’s names represent their divine mission. Unlike angels, Bnei Yisrael must maintain their purity despite worldly challenges. Their names were mentioned before and after exile to signify that despite the hardships, they remained unchanged.
3
איש וביתו. פי' כל הדברים המשתלשלים ותלוין באדם כי בנ"י ממשיכין חיות לכל העולם. ומכ"ש לדורותיהם. וכל ישראל נק' בית ישראל. וגם עתה בגלות יכולין להיבטל לכח ושורש החיים שיש לנו משבטים ואבות הקדושים. והי' זה הכנה אל הגלות אף שכששבטים חיו לא הי' גלות. רק שהתקשרו כח שלהם בכל בית ישראל שעי"ז יהי' ניצולים אח"כ בגלות:
The term "each person and their house" (Bereishis 1:1) symbolizes the extensions and dependencies of a person. Bnei Yisrael, who draw life force to the entire world and their future generations, are called "Beit Yisrael" (House of Yisrael). Even in exile, they could connect to the source of life from the holy forefathers and tribes. This connection was a preparation for exile, ensuring that, despite the absence of servitude while Yaakov’s children lived, their strength was linked to Beit Yisrael, aiding their survival during difficult times.
4
במדרש בלבת אש. אני ישנה ולבי ער כו'. שנקודה חיות הפנימיות שבישראל דבוקה בהש"י ורק שנסתר בגלות. וז"ש אהי' זמין לאתגליא. כמ"ש אח"כ אני יוצא בתוך מצרים אנא מתגלי. ומ"מ עיקר הגאולה ע"י התחזקות בנקודה הפנימיות והוא בח" יוסף הצדיק. וז"ש אשר לא ידע את יוסף. ומאז התחיל הגלות. וגם יחוד הלבבות של בנ"י להיות אחד הוא בחי' יוסף הצדיק. וי"ל בזה מ"ש רש"י ז"ל אכן נודע הדבר שהייתי תמה מה כו'. ותמוה שע"י שאחד דיבר לה"ר ר"ל ראוין כל בנ"י להיות נרדין בעבודת פרך. אך כי על הגלות אין קושיא ותמי' כלל. כי הגלות אינו שעבוד בלבד. רק הכל לכבודו ית' שבנ"י הוצרכו לברר גם במצרים הקדושה עד לכלות כל המצריים. וזה שנק' צבאי ה' ככוכבים בירידתן שם. ובאה"ח הק' פי' שהוא שבח וחיבה לבנ"י שירדו למצרים ע"ש כנ"ל שהוא לכבודו ית'. רק שתמה מרע"ה איך יוכלו מצרים לשלוט בהם. ואיך יהיו בנ"י נרדין ע"י מצרים. ובאמת אם היו מיוחדין באחדות לא היו שולטין בהם. ורק אשר לא ידע את יוסף כנ"ל. וכיון שהי' דלטורין ביניהם נודע הדבר כנ"ל:
Hashem appeared to Moshe in a flame, symbolizing the inner life force of Yisrael that remains connected to Hashem, though hidden in exile. The Zohar explains Hashem's name "Ehyeh" as indicating that while currently hidden, it will be revealed. This is reflected in the translation of "I will go through Mitzrayim" as "I will be revealed." Redemption comes through connecting to this inner point, represented by Yosef. The servitude began when Pharaoh "did not know Yosef" (Shmot 1:8), signifying a loss of unity among Bnei Yisrael. Moshe’s words, "Now the matter is known" (Shmot 2:14), indicate that the exile was not merely a punishment but a mission to reveal hidden lights in darkness, likened to stars illuminating the night. The Ohr HaChaim (Shmot 1:1) describes this descent into Mitzrayim as an expression of Hashem's love. Moshe initially could not understand why Mitzrayim could subjugate Bnei Yisrael until he saw their disunity, realizing that the lack of unity and the presence of tale-bearers among them—symbolized by not knowing Yosef—made them susceptible to subjugation.
5
במדרש מי אנכי כו' כי הש"י הבטיח אנכי ארד כו'. [וקשה מה התשובה ע"ז] כי מרע"ה שטען כ"כ אף כי ידע מעצמו התשובה מי שם פה לאדם. והפשוט נראה כי רצה לברר זה מפי הש"י בעצמו שאין השליחות רק מהש"י בלי תערובת כח משה רבינו ע"ה כי הי' עניו וירא שלא יהי' ח"ו קלקול ע"י שנעשה ע"י בשר ודם. וז"ש שהבטיחו אנכי. וע"י שהשיבו הש"י כי אהי' עמך. וגם מי שם פה כו'. מזה ניתוסף בירור וידיעה גמורה שיוכל להיבטל מכל וכל שיהי' מעשה הש"י בעצמו. דכ' ואשלחך. וזה דבר גדול כי שליח ש"א כמותו [ואפשר מזה זכה להיות עניו מכל כו' אשר על פני האדמה ע"י שביקש לבטל עצמו לגמרי כנ"ל] ונתקיים אנכי ארד כנ"ל:
In the Midrash (Shmot Rabbah 15:14), Moshe questions, "Who am I to take Bnei Yisrael out of Mitzrayim?" Hashem reassures him, saying He Himself will redeem Bnei Yisrael, promising, “I will go down and save them.” This raises the question of what Hashem's response means regarding Moshe's humility and concerns. Moshe's humility led him to seek confirmation that the redemption would be entirely Hashem's doing, fearing that his involvement as a mere human might cause harm. Hashem's promise, “I will be with you,” along with the statement, “Did I not give the power of speech to man?” clarified that Moshe would act as Hashem's messenger, ensuring the actions were Hashem's own. This concept of a messenger being as the sender himself (שליח ש"א כמותו) reassured Moshe. This profound humility may have led Moshe to become the most humble man on earth, as he sought complete nullification of self. Consequently, Hashem's promise, “I will go down and save them,” was fulfilled through Moshe's role as His faithful messenger.
תרל"ב
5632
ברש"י נמשלו ככוכבים כו'. ולמי מודיע הכ' חיבתם. ודאי לבנ"י עצמם. לידע כל א' כי הוא בכלל צבאי ה'. וכמו כוכבים המאירים בלילה כן נשתלחו בנ"י במצרים שימצאו ההארה גם שמה. וידוע כי מלאך שמו על שם השליחות. ובנ"י יש להם ג"כ שמות לכל א' ע"ש השליחות. אך כי זה ההפרש ששליחות איש ישראל להיות כמו שנשתלח בלי שינוי. וזה עצמו רצונו ית'. ולמעלה נזכרו שמותם ועתה נכתב שמותם כי גם במצרים היו בשמות הללו ולא נשתנו:
Bnei Yisrael are compared to stars, each known by name to show Hashem’s love for them (Rashi Shmot 1:1). This teaches that each person is part of Hashem’s army, meant to bring light even in darkness, like in Mitzrayim. Just as an angel’s name reflects its mission, Bnei Yisrael’s names represent their divine mission. Unlike angels, Bnei Yisrael must maintain their purity despite worldly challenges. Their names were mentioned before and after exile to signify that despite the hardships, they remained unchanged.
איש וביתו. פי' כל הדברים המשתלשלים ותלוין באדם כי בנ"י ממשיכין חיות לכל העולם. ומכ"ש לדורותיהם. וכל ישראל נק' בית ישראל. וגם עתה בגלות יכולין להיבטל לכח ושורש החיים שיש לנו משבטים ואבות הקדושים. והי' זה הכנה אל הגלות אף שכששבטים חיו לא הי' גלות. רק שהתקשרו כח שלהם בכל בית ישראל שעי"ז יהי' ניצולים אח"כ בגלות:
The term "each person and their house" (Bereishis 1:1) symbolizes the extensions and dependencies of a person. Bnei Yisrael, who draw life force to the entire world and their future generations, are called "Beit Yisrael" (House of Yisrael). Even in exile, they could connect to the source of life from the holy forefathers and tribes. This connection was a preparation for exile, ensuring that, despite the absence of servitude while Yaakov’s children lived, their strength was linked to Beit Yisrael, aiding their survival during difficult times.
במדרש בלבת אש. אני ישנה ולבי ער כו'. שנקודה חיות הפנימיות שבישראל דבוקה בהש"י ורק שנסתר בגלות. וז"ש אהי' זמין לאתגליא. כמ"ש אח"כ אני יוצא בתוך מצרים אנא מתגלי. ומ"מ עיקר הגאולה ע"י התחזקות בנקודה הפנימיות והוא בח" יוסף הצדיק. וז"ש אשר לא ידע את יוסף. ומאז התחיל הגלות. וגם יחוד הלבבות של בנ"י להיות אחד הוא בחי' יוסף הצדיק. וי"ל בזה מ"ש רש"י ז"ל אכן נודע הדבר שהייתי תמה מה כו'. ותמוה שע"י שאחד דיבר לה"ר ר"ל ראוין כל בנ"י להיות נרדין בעבודת פרך. אך כי על הגלות אין קושיא ותמי' כלל. כי הגלות אינו שעבוד בלבד. רק הכל לכבודו ית' שבנ"י הוצרכו לברר גם במצרים הקדושה עד לכלות כל המצריים. וזה שנק' צבאי ה' ככוכבים בירידתן שם. ובאה"ח הק' פי' שהוא שבח וחיבה לבנ"י שירדו למצרים ע"ש כנ"ל שהוא לכבודו ית'. רק שתמה מרע"ה איך יוכלו מצרים לשלוט בהם. ואיך יהיו בנ"י נרדין ע"י מצרים. ובאמת אם היו מיוחדין באחדות לא היו שולטין בהם. ורק אשר לא ידע את יוסף כנ"ל. וכיון שהי' דלטורין ביניהם נודע הדבר כנ"ל:
Hashem appeared to Moshe in a flame, symbolizing the inner life force of Yisrael that remains connected to Hashem, though hidden in exile. The Zohar explains Hashem's name "Ehyeh" as indicating that while currently hidden, it will be revealed. This is reflected in the translation of "I will go through Mitzrayim" as "I will be revealed." Redemption comes through connecting to this inner point, represented by Yosef. The servitude began when Pharaoh "did not know Yosef" (Shmot 1:8), signifying a loss of unity among Bnei Yisrael.
Moshe’s words, "Now the matter is known" (Shmot 2:14), indicate that the exile was not merely a punishment but a mission to reveal hidden lights in darkness, likened to stars illuminating the night. The Ohr HaChaim (Shmot 1:1) describes this descent into Mitzrayim as an expression of Hashem's love. Moshe initially could not understand why Mitzrayim could subjugate Bnei Yisrael until he saw their disunity, realizing that the lack of unity and the presence of tale-bearers among them—symbolized by not knowing Yosef—made them susceptible to subjugation.
במדרש מי אנכי כו' כי הש"י הבטיח אנכי ארד כו'. [וקשה מה התשובה ע"ז] כי מרע"ה שטען כ"כ אף כי ידע מעצמו התשובה מי שם פה לאדם. והפשוט נראה כי רצה לברר זה מפי הש"י בעצמו שאין השליחות רק מהש"י בלי תערובת כח משה רבינו ע"ה כי הי' עניו וירא שלא יהי' ח"ו קלקול ע"י שנעשה ע"י בשר ודם. וז"ש שהבטיחו אנכי. וע"י שהשיבו הש"י כי אהי' עמך. וגם מי שם פה כו'. מזה ניתוסף בירור וידיעה גמורה שיוכל להיבטל מכל וכל שיהי' מעשה הש"י בעצמו. דכ' ואשלחך. וזה דבר גדול כי שליח ש"א כמותו [ואפשר מזה זכה להיות עניו מכל כו' אשר על פני האדמה ע"י שביקש לבטל עצמו לגמרי כנ"ל] ונתקיים אנכי ארד כנ"ל:
In the Midrash (Shmot Rabbah 15:14), Moshe questions, "Who am I to take Bnei Yisrael out of Mitzrayim?" Hashem reassures him, saying He Himself will redeem Bnei Yisrael, promising, “I will go down and save them.” This raises the question of what Hashem's response means regarding Moshe's humility and concerns.
Moshe's humility led him to seek confirmation that the redemption would be entirely Hashem's doing, fearing that his involvement as a mere human might cause harm. Hashem's promise, “I will be with you,” along with the statement, “Did I not give the power of speech to man?” clarified that Moshe would act as Hashem's messenger, ensuring the actions were Hashem's own. This concept of a messenger being as the sender himself (שליח ש"א כמותו) reassured Moshe.
This profound humility may have led Moshe to become the most humble man on earth, as he sought complete nullification of self. Consequently, Hashem's promise, “I will go down and save them,” was fulfilled through Moshe's role as His faithful messenger.