ברש"י חזר ומנאם להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים המוציא במספר כו' בשם יקרא. ומה ענינו לכאן. והפשוט הוא לאשר ירדו לגלות. בא הכתוב להגיד כי לא הי' ע"י שנאה ח"ו. רק מאהבה כמ"ש במד' ואוהבו שחרו מוסר כו'. וזה להודיע חיבתן כו'. אבל עיקר אמיתיות הענין הוא ע"פ ד' המדרש שמותן על שם הגאולה כו' ופי' אמו"ז ז"ל שהארות הראויות לגאולה הלכו מיד עמהם כמ"ש הקב"ה בורא רפואה קודם למכה כו'. וזה עצמו ענין השמות דכתיב לכולם בשם יקרא. כי כל כוכב ומלאך שנברא על דבר מיוחד לעשות שליחות הבורא ית' בעולם לכן נקבע בו מקודם שם עליון שמצד זה תתדבק הפעולה בכח עליון כדאיתא בגמ' ע"פ ויקרא לאור יום קרי' רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא. לחשוכא אמצותא דלילה כו'. פי' קריאה לשון חיבה ודביקות כמו וקרא זא"ז כו'. וז"ש לכולם בשם יקרא שהוא התדבקות כל צבא מרום בשמא דכליל כל שמהן. והוא שם כבוד מלכותו ית'. ומצד שיש לכל פרט חלק מיוחד נמצא עי"ז מונה מספר לכולם. וכמו כן ממש באיש הישראלי שיש לכל א' שם מיוחד שצריך לתקנו. ובוודאי כשגומר מעשיו לטובה נשלם בזה שמו. ואותן השמות שהם כוחות הנפשות הם עצמם מסייעין לאדם להוציא לאור תיקונו. והיינו דכתיב ואלה שמות בנ"י הבאים. כלומר שלא יעלה עה"ד ח"ו כי הגלות וכן כל עת צרה לאדם שלא תבא הוא במקרה. וכאילו עזב ה' אותנו ח"ו. רק שכח הדביקות הולך עמנו בגלות כאשר אמרנו לדייק במלת הבאים מצרימה שהוא על כל מיני המיצרים שיש לבנ"י תמיד. וגם זה אמת בפי' הכתוב שגם השמות הם יורדין לתוך המיצר וגם הם בגלות. ומצד זה נושעין בנ"י בגליותיהם. כלל הדברים שקודם גלות מצרים נתקשרו בכח השורש למעלה כמו הכוכבים שנוטלין רשות מקודם לעשות השליחות והוא דביקות השליחות בכח הבורא והבן:
Rashi (Shmot 1:1) explains that Bnei Yisrael are recounted in the beginning of this parsha to demonstrate Hashem’s love, comparing them to stars called by name. This recounting as they enter exile shows that their descent wasn't due to hatred but love, akin to a father disciplining a beloved son (Mishlei 13:24). The Midrash (Shmot Rabbah 1:1) further explains that their names are tied to redemption, as Hashem sends the light of redemption with them into exile, always preparing the remedy before the affliction.
Each star and angel, given a name by Hashem, has a unique mission, reflecting the connection to their source and enabling them to fulfill their roles. This is analogous to Bnei Yisrael, each having a unique name and mission. The word "calling" (קריאה) denotes endearment and connection, emphasizing that Hashem’s glorified name encompasses all missions. Each person’s unique name signifies their role, and completing their mission completes their name, with these names helping them achieve their purpose.
The pasuk "These are the names of Yisrael that are coming to Mitzrayim" teaches that even in exile or difficulty, Hashem has not forsaken them. The term "coming" (הבאים) implies that Hashem's connection accompanies them into any strait, suggesting that even their names experience exile. This connection ensures their salvation. Before the exile, Bnei Yisrael were connected to their divine source, like stars receiving their mission, emphasizing the importance of their unique roles in Hashem's plan.
3
בפסוק והן לא יאמינו לי כו' והי' אם לא יאמינו כו'. והרי מיד האמינו. אבל נראה דכתיב אהי' אשר אהי'. פי' חז"ל אהי' בצרה זו אשר אהי' עמהם בצרות אחרות. ביאור הדברים שגלות מצרים הי' שורש לכל הגליות וכמו כן הגאולה הי' מפתח גאולתן של ישראל בכל הצרות שבעולם. ולכן ביקש מרע"ה להיות הגאולה אף כשיהיו במדריגה התחתונה כמו בגלותינו עתה שמחוסרין אמונה. ולזה הי' כל האותות האלה על כל מיני הגלות. כי ליכא ספיקא קמי שמיא ומה שייך אם לא יאמינו כו'. ולדברינו יתיישב הכל. וכמו כן הי' הגאולה ע"י מרע"ה שהוא שורש כל הנביאים וצדיקי הדור. וזה נראה ג"כ הענין ששאל מרע"ה מה שמו מה אומר כו' אח"כ אמר שלח נא כו'. רק ע"י שראה מתשובת ה'. אהי' א"א. שזאת הגאולה היא שורש כל הגאולות לכן אמר שלח נא שאין סופי להכניסם. כי בוודאי הרגיש מרע"ה אשר הוא מוכן לגאול את ישראל כמ"ש חז"ל הי' רועה. מוכן לגאולה. אך כי ראה שהיא גאולה לדורות. וגם ראה שבסוף לא יתמשכו בנ"י אחר מדרגתו. והוא מה שנעשה אח"כ בחטא העגל ומרע"ה לא היה בכלל החטא ולכן לא קיבל השליחות. ולכן הראה לו הקב"ה מתן תורה כמ"ש וזה לך האות כו' תעבדון את האלקים כו' פי' שבעת מתן תורה עמדו בנ"י באמת במדריגת מרע"ה ואופן הנהגתו כראוי. רק אח"כ קילקלו. אבל כיון שכבר היו במדריגה זו יש להם לבטוח כי יחזרו למדריגה זו אחר התיקון. ונמצא שבאמת ע"י מרע"ה יהי' תיקון האחרון ג"כ. ולכן מיושב כל הענין ועמ"ש לקמן עוד מזה:
When Hashem appears to Moshe at the burning bush, Moshe expresses concern that Bnei Yisrael will not believe him. Hashem's response, "Ehyeh Asher Ehyeh," implies that He will be with Bnei Yisrael in this and future exiles. Moshe's request was for redemption even when faith is lacking, like in our current exile. Hashem performed miracles to demonstrate His presence in all exiles, not just Mitzrayim. Moshe, the root of all prophets and righteous leaders, questioned his role because he foresaw that he would not complete the redemption by entering Eretz Yisrael and that Bnei Yisrael could not maintain his spiritual level, as shown by the sin of the Golden Calf. Therefore, he suggested sending Aharon. Hashem reassured Moshe by showing him the giving of the Torah, indicating that at that moment, Bnei Yisrael would reach Moshe's level. Although they later sinned, having once attained this level meant they could return to it after proper repentance. Ultimately, through Moshe, we will achieve the final tikun (reparation). This explains Moshe's concerns and Hashem's assurances, highlighting Moshe's role and the enduring significance of his leadership for all generations.
4
בפסוק וישב משה אל ה' כו' למה זה שלחתני. כי מרע"ה תלה הכל במעשיו שע"י שהי' השליחות על ידו לכן הרע להם פרעה. והאמת כן הי'. וביאור הענין כי מרע"ה הוא בחי' התורה ממש. והוא מדה"ד והמשפט. והוא ע"ה הי' באמת ע"פ המשפט בכל פרטי מעשיו מה שא"א כמעט לב"ו להיות בלי שום נטי' מן המשפט. וע"ז אמרו חז"ל שראה הקב"ה שא"א להתקיים במדה"ד שיתף עמו כו'. וכמו כן הי' ביצ"מ שלא היו יכולין בנ"י לקבל הדין. והי' בהכרח להשתתף עמו אהרן שהוא החסד. ואז הוקל מעליהם. כי בודאי לעשות נקמה בגוים צריכין בנ"י מקודם לתקן מעשיהם כראוי. וכיון שלא היו זכאין כ"כ הי' עליהם ג"כ מדה"ד. ומ"מ אם היו עומדין בנסיון וקיבלו באהבה. נראה שהי' מתוקן הכל. וע"ז כיון מרע"ה באמרו והן לא יאמינו לי דייקא. כי אף שהאמינו בפקודת ה' כמ"ש ויאמן כו'. אבל להיות נמשך אחר מרע"ה לא הי' בכוחם כנ"ל. ומרע"ה תלה בחסרון עצמו. ולכן וישב אל ה' הוא תשובה שבכח תשובת מרע"ה המתיק הדינין ונתקן הדבר ע"י צירוף מדת החסד כנ"ל. כי צדיק הדור צריך לשוב בעבור כל הדור כמ"ש בנ"י ערבין זה לזה וזה וישב משה:
Moshe returns to Hashem after Pharaoh's harsh decree and asks, “Why have You treated Bnei Yisrael so harshly, and why did You send me?” Moshe felt responsible, believing that his involvement as the messenger caused their suffering. This sentiment was rooted in the fact that Moshe personified the pure Torah and divine judgment, a level of absolute perfection difficult for most to attain. Our sages explain that Hashem initially wanted to create the world with strict judgment but saw it couldn't endure without mercy. Similarly, during the exodus, Bnei Yisrael couldn't maintain the level of judgment alone, necessitating Aharon's involvement, representing mercy, to ease their redemption. To exact retribution on the nations, Bnei Yisrael needed to rectify their actions. However, at that time, they were not sufficiently meritorious, and the divine judgment was upon them. Had they accepted their suffering with love, it would have rectified everything. Moshe, attributing the situation to his own perceived shortcomings, returned to Hashem in a form of teshuva, thereby sweetening the harsh judgment and combining it with mercy. As the tzadik of the generation, Moshe had to repent for the entire nation, embodying the principle that all of Bnei Yisrael are responsible for one another. This act of returning to Hashem was Moshe's way of fulfilling this responsibility.
תרל"ז
5637
ברש"י חזר ומנאם להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים המוציא במספר כו' בשם יקרא. ומה ענינו לכאן. והפשוט הוא לאשר ירדו לגלות. בא הכתוב להגיד כי לא הי' ע"י שנאה ח"ו. רק מאהבה כמ"ש במד' ואוהבו שחרו מוסר כו'. וזה להודיע חיבתן כו'. אבל עיקר אמיתיות הענין הוא ע"פ ד' המדרש שמותן על שם הגאולה כו' ופי' אמו"ז ז"ל שהארות הראויות לגאולה הלכו מיד עמהם כמ"ש הקב"ה בורא רפואה קודם למכה כו'. וזה עצמו ענין השמות דכתיב לכולם בשם יקרא. כי כל כוכב ומלאך שנברא על דבר מיוחד לעשות שליחות הבורא ית' בעולם לכן נקבע בו מקודם שם עליון שמצד זה תתדבק הפעולה בכח עליון כדאיתא בגמ' ע"פ ויקרא לאור יום קרי' רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא. לחשוכא אמצותא דלילה כו'. פי' קריאה לשון חיבה ודביקות כמו וקרא זא"ז כו'. וז"ש לכולם בשם יקרא שהוא התדבקות כל צבא מרום בשמא דכליל כל שמהן. והוא שם כבוד מלכותו ית'. ומצד שיש לכל פרט חלק מיוחד נמצא עי"ז מונה מספר לכולם. וכמו כן ממש באיש הישראלי שיש לכל א' שם מיוחד שצריך לתקנו. ובוודאי כשגומר מעשיו לטובה נשלם בזה שמו. ואותן השמות שהם כוחות הנפשות הם עצמם מסייעין לאדם להוציא לאור תיקונו. והיינו דכתיב ואלה שמות בנ"י הבאים. כלומר שלא יעלה עה"ד ח"ו כי הגלות וכן כל עת צרה לאדם שלא תבא הוא במקרה. וכאילו עזב ה' אותנו ח"ו. רק שכח הדביקות הולך עמנו בגלות כאשר אמרנו לדייק במלת הבאים מצרימה שהוא על כל מיני המיצרים שיש לבנ"י תמיד. וגם זה אמת בפי' הכתוב שגם השמות הם יורדין לתוך המיצר וגם הם בגלות. ומצד זה נושעין בנ"י בגליותיהם. כלל הדברים שקודם גלות מצרים נתקשרו בכח השורש למעלה כמו הכוכבים שנוטלין רשות מקודם לעשות השליחות והוא דביקות השליחות בכח הבורא והבן:
Rashi (Shmot 1:1) explains that Bnei Yisrael are recounted in the beginning of this parsha to demonstrate Hashem’s love, comparing them to stars called by name. This recounting as they enter exile shows that their descent wasn't due to hatred but love, akin to a father disciplining a beloved son (Mishlei 13:24). The Midrash (Shmot Rabbah 1:1) further explains that their names are tied to redemption, as Hashem sends the light of redemption with them into exile, always preparing the remedy before the affliction.
Each star and angel, given a name by Hashem, has a unique mission, reflecting the connection to their source and enabling them to fulfill their roles. This is analogous to Bnei Yisrael, each having a unique name and mission. The word "calling" (קריאה) denotes endearment and connection, emphasizing that Hashem’s glorified name encompasses all missions. Each person’s unique name signifies their role, and completing their mission completes their name, with these names helping them achieve their purpose.
The pasuk "These are the names of Yisrael that are coming to Mitzrayim" teaches that even in exile or difficulty, Hashem has not forsaken them. The term "coming" (הבאים) implies that Hashem's connection accompanies them into any strait, suggesting that even their names experience exile. This connection ensures their salvation. Before the exile, Bnei Yisrael were connected to their divine source, like stars receiving their mission, emphasizing the importance of their unique roles in Hashem's plan.
בפסוק והן לא יאמינו לי כו' והי' אם לא יאמינו כו'. והרי מיד האמינו. אבל נראה דכתיב אהי' אשר אהי'. פי' חז"ל אהי' בצרה זו אשר אהי' עמהם בצרות אחרות. ביאור הדברים שגלות מצרים הי' שורש לכל הגליות וכמו כן הגאולה הי' מפתח גאולתן של ישראל בכל הצרות שבעולם. ולכן ביקש מרע"ה להיות הגאולה אף כשיהיו במדריגה התחתונה כמו בגלותינו עתה שמחוסרין אמונה. ולזה הי' כל האותות האלה על כל מיני הגלות. כי ליכא ספיקא קמי שמיא ומה שייך אם לא יאמינו כו'. ולדברינו יתיישב הכל. וכמו כן הי' הגאולה ע"י מרע"ה שהוא שורש כל הנביאים וצדיקי הדור. וזה נראה ג"כ הענין ששאל מרע"ה מה שמו מה אומר כו' אח"כ אמר שלח נא כו'. רק ע"י שראה מתשובת ה'. אהי' א"א. שזאת הגאולה היא שורש כל הגאולות לכן אמר שלח נא שאין סופי להכניסם. כי בוודאי הרגיש מרע"ה אשר הוא מוכן לגאול את ישראל כמ"ש חז"ל הי' רועה. מוכן לגאולה. אך כי ראה שהיא גאולה לדורות. וגם ראה שבסוף לא יתמשכו בנ"י אחר מדרגתו. והוא מה שנעשה אח"כ בחטא העגל ומרע"ה לא היה בכלל החטא ולכן לא קיבל השליחות. ולכן הראה לו הקב"ה מתן תורה כמ"ש וזה לך האות כו' תעבדון את האלקים כו' פי' שבעת מתן תורה עמדו בנ"י באמת במדריגת מרע"ה ואופן הנהגתו כראוי. רק אח"כ קילקלו. אבל כיון שכבר היו במדריגה זו יש להם לבטוח כי יחזרו למדריגה זו אחר התיקון. ונמצא שבאמת ע"י מרע"ה יהי' תיקון האחרון ג"כ. ולכן מיושב כל הענין ועמ"ש לקמן עוד מזה:
When Hashem appears to Moshe at the burning bush, Moshe expresses concern that Bnei Yisrael will not believe him. Hashem's response, "Ehyeh Asher Ehyeh," implies that He will be with Bnei Yisrael in this and future exiles. Moshe's request was for redemption even when faith is lacking, like in our current exile. Hashem performed miracles to demonstrate His presence in all exiles, not just Mitzrayim.
Moshe, the root of all prophets and righteous leaders, questioned his role because he foresaw that he would not complete the redemption by entering Eretz Yisrael and that Bnei Yisrael could not maintain his spiritual level, as shown by the sin of the Golden Calf. Therefore, he suggested sending Aharon. Hashem reassured Moshe by showing him the giving of the Torah, indicating that at that moment, Bnei Yisrael would reach Moshe's level. Although they later sinned, having once attained this level meant they could return to it after proper repentance.
Ultimately, through Moshe, we will achieve the final tikun (reparation). This explains Moshe's concerns and Hashem's assurances, highlighting Moshe's role and the enduring significance of his leadership for all generations.
בפסוק וישב משה אל ה' כו' למה זה שלחתני. כי מרע"ה תלה הכל במעשיו שע"י שהי' השליחות על ידו לכן הרע להם פרעה. והאמת כן הי'. וביאור הענין כי מרע"ה הוא בחי' התורה ממש. והוא מדה"ד והמשפט. והוא ע"ה הי' באמת ע"פ המשפט בכל פרטי מעשיו מה שא"א כמעט לב"ו להיות בלי שום נטי' מן המשפט. וע"ז אמרו חז"ל שראה הקב"ה שא"א להתקיים במדה"ד שיתף עמו כו'. וכמו כן הי' ביצ"מ שלא היו יכולין בנ"י לקבל הדין. והי' בהכרח להשתתף עמו אהרן שהוא החסד. ואז הוקל מעליהם. כי בודאי לעשות נקמה בגוים צריכין בנ"י מקודם לתקן מעשיהם כראוי. וכיון שלא היו זכאין כ"כ הי' עליהם ג"כ מדה"ד. ומ"מ אם היו עומדין בנסיון וקיבלו באהבה. נראה שהי' מתוקן הכל. וע"ז כיון מרע"ה באמרו והן לא יאמינו לי דייקא. כי אף שהאמינו בפקודת ה' כמ"ש ויאמן כו'. אבל להיות נמשך אחר מרע"ה לא הי' בכוחם כנ"ל. ומרע"ה תלה בחסרון עצמו. ולכן וישב אל ה' הוא תשובה שבכח תשובת מרע"ה המתיק הדינין ונתקן הדבר ע"י צירוף מדת החסד כנ"ל. כי צדיק הדור צריך לשוב בעבור כל הדור כמ"ש בנ"י ערבין זה לזה וזה וישב משה:
Moshe returns to Hashem after Pharaoh's harsh decree and asks, “Why have You treated Bnei Yisrael so harshly, and why did You send me?” Moshe felt responsible, believing that his involvement as the messenger caused their suffering. This sentiment was rooted in the fact that Moshe personified the pure Torah and divine judgment, a level of absolute perfection difficult for most to attain.
Our sages explain that Hashem initially wanted to create the world with strict judgment but saw it couldn't endure without mercy. Similarly, during the exodus, Bnei Yisrael couldn't maintain the level of judgment alone, necessitating Aharon's involvement, representing mercy, to ease their redemption. To exact retribution on the nations, Bnei Yisrael needed to rectify their actions. However, at that time, they were not sufficiently meritorious, and the divine judgment was upon them. Had they accepted their suffering with love, it would have rectified everything.
Moshe, attributing the situation to his own perceived shortcomings, returned to Hashem in a form of teshuva, thereby sweetening the harsh judgment and combining it with mercy. As the tzadik of the generation, Moshe had to repent for the entire nation, embodying the principle that all of Bnei Yisrael are responsible for one another. This act of returning to Hashem was Moshe's way of fulfilling this responsibility.