בחודש השלישי. כי קבלת התורה היא חידוש הג' בעולם. התחדשות א' הבריאה. עולם חסד יבנה בחי' אברהם אע"ה. הב' יצ"מ בחי' יצחק להודיע דאית דין ודיין. והרמז שהתחלת גלות מצרים מלידת יצחק. הג' קבלת התורה בחי' יעקב והוא פנימיות העולם. ואלה הג' בחי' נר"נ. כמו שיש בפרט האדם נפש זכה יתיר יהבין לי' רוח כו'. כן בכללות העולם אם הי' אפשרי ליתן מיד הדיברות. לא הי' הש"י הטוב ומטיב מונע ח"ו הטובה. רק כי מקודם היו צריכין לקבל בחי' נפש כו' כנ"ל. ועל אלה ג' הענינים הם הג' מועדות. סוכות פסח שבועות כמ"ש במ"א. וגם השבת מעיד על ג' התחדשות הנ"ל. וזה רמז הג' היום ג' סעודות. כי בו שבת. וזכרת כי עבד היית כו'. והג' התורה שעיקר נתינת יום המנוחה כדי לעסוק בתורה כמ"ש שבת יעשה כולו תורה. ובשבת ניתנה תורה. והטעם שיש בכח יותר לבוא להשגת הדעת בש"ק. לכן קבעו הש"י יום מנוחה לישראל. וכמו בקבלת התורה קיבלה העולם בחי' נשמה כנ"ל. כן בש"ק יש נשמה יתירה:
“In the third month” (Shemos 19:1). The giving of the Torah was the third major renewal in the world. The first was creation, symbolized by Avraham and the concept of kindness (Tehillim 89:3). The second was the exodus from Mitzrayim, symbolizing Yitzchak and the concept of judgment, hinted by the start of the exile from Yitzchak's birth. The third is the giving of the Torah, symbolizing Yaakov and the internal mechanism of the world. These three events parallel Nefesh, Ruach, and Neshama. Just as individuals progress from Nefesh to Ruach and Neshama, the world needed these stages. If it were possible to receive the Ten Commandments immediately, Hashem would not withhold this goodness. However, we first needed to attain the level of Nefesh, then Ruach, and finally Neshama. These three concepts are also paralleled in the festivals of Sukkos, Pesach, and Shavuot. On Shabbos, these three levels are reflected in the three meals. Shabbos commemorates creation, the exodus, and the giving of the Torah. The primary reason for Shabbos is to study Torah, as it states, “The entire Shabbos should be devoted to Torah” (Tana Devei Eliyahu Raabah 1). On Shabbos, we receive an extra soul, just as we did when we received the Torah.
3
במדרש בני אם ערבת כו' ע"ש כי קצרתי. דלכאורה בנ"י מקבלי התורה הם הלוים ולא הערבים. רק שבנ"י נעשו ערבים לתקן כל העולם בכח התורה. וזה שנאמר להם כי לי כ"ה ואתם תהיו לי כו'. ע"י שנבדלו ויצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצאו. וע"ז השיבו אשר דיבר ה' נעשה הוא לתקן כל הבריאה. דכ' בדבר ה' שמים נעשו. דוק ותבין. והאמת כי הכל תלוי בבנ"י. כמו שמתקנים עצמם. נמשכין כל הברואים אחריהם. וכמו כן הרב כמו שמתקן עצמו נמשכין אחריו התלמידים כמ"ש במד' נטל טלית הכל עליו. וזה עיקר הפי' יש בידם למחות. בתוך עצמם. כמ"ש הוכח תוכיח. ע"י שיוכיח עצמו. ממילא יהי' תוכחה בלב הנמשכים אחריו. וכמו כן כל הבריאה אחר בנ"י כנ"ל:
The Midrash (Shemos Rabbah 27:9) teaches that accepting responsibility means being accountable for others, as in Mishlei 6:1, “If you have stood surety for your fellow.” Bnei Yisrael, upon receiving the Torah, became guarantors to perfect the world through it. While it seems Bnei Yisrael are borrowers of the Torah, the Midrash clarifies they are guarantors. Hashem told them, “The entire world is Mine, and you will be a nation of priests” (Shemos 19:6). Separated from the general populace, they now influence everyone else. In response, Bnei Yisrael said, “Whatever Hashem says we will do” (Shemos 19:8), committing to repair creation, as it says, “Through Hashem’s words, the Heavens were created” (Tehillim 33:6). Everything depends on Bnei Yisrael. As they improve, the rest of creation follows. Similarly, when a Rav betters himself, his students follow. The Midrash says leadership means others depend on him. The double expression “You shall surely rebuke” (הוכח תוכיח) shows that self-rebuke leads others to improve. Thus, the entire nation follows Bnei Yisrael.
4
בפסוק ויסעו מרפידים כו' להודיע חיבת בנ"י שבג' חדשים נתעלו ממצרים לקבלת התורה. וז"ש בחודש הג' כו' אח"כ חיבה שני' ביום א' נסעו מרפידים ונתקרבו לפני הר סיני. שזה הי' נסיעה רבה. כאשר רמזו חז"ל משום חולשא דאורחא. ויחנו במדבר שלא מצאו להם מנוח בכל המקומות של ישוב. מרה רפידים. רק במדבר. כי הדור שיצאו ממצרים נתעלו מגשמיות. ולא סבלו כל המקומות כאשר מצינו ברשב"י ע"ה ביציאתו מן המערה. וז"ש ויחנו במדבר. וכאשר חכמים הגידו כי לא מצא הקב"ה מקום טוב לתורה רק במדבר. כן הכנת בנ"י לא נתיישר בלבם עד שהגיעו למדבר אז ויחנו. ועי' בס' תפארת ישראל הטעם:
"And they traveled from Refidim" (Shemos 19:2) demonstrates Bnei Yisrael's belovedness, as they were elevated from Mitzrayim to receiving the Torah in just three months. "In the third month" signifies this rapid spiritual ascent. Another expression of their belovedness is their journey in one day from Refidim, a place symbolizing their weakness in Torah, to Har Sinai—a significant physical and spiritual trek. They camped in the wilderness because they couldn't find rest in previously settled places like Mara and Refidim. The generation that left Mitzrayim was so spiritually elevated that they couldn't bear the physicality of other locations. This is similar to Rav Shimon ben Yochai, who couldn't tolerate physicality after years of spiritual immersion in a cave. Bnei Yisrael's preparation was complete only in the wilderness, the ideal place Hashem chose to give the Torah. The sefer Tiferes Yisrael also discusses this reasoning.
תרמ"ב
5642
בחודש השלישי. כי קבלת התורה היא חידוש הג' בעולם. התחדשות א' הבריאה. עולם חסד יבנה בחי' אברהם אע"ה. הב' יצ"מ בחי' יצחק להודיע דאית דין ודיין. והרמז שהתחלת גלות מצרים מלידת יצחק. הג' קבלת התורה בחי' יעקב והוא פנימיות העולם. ואלה הג' בחי' נר"נ. כמו שיש בפרט האדם נפש זכה יתיר יהבין לי' רוח כו'. כן בכללות העולם אם הי' אפשרי ליתן מיד הדיברות. לא הי' הש"י הטוב ומטיב מונע ח"ו הטובה. רק כי מקודם היו צריכין לקבל בחי' נפש כו' כנ"ל. ועל אלה ג' הענינים הם הג' מועדות. סוכות פסח שבועות כמ"ש במ"א. וגם השבת מעיד על ג' התחדשות הנ"ל. וזה רמז הג' היום ג' סעודות. כי בו שבת. וזכרת כי עבד היית כו'. והג' התורה שעיקר נתינת יום המנוחה כדי לעסוק בתורה כמ"ש שבת יעשה כולו תורה. ובשבת ניתנה תורה. והטעם שיש בכח יותר לבוא להשגת הדעת בש"ק. לכן קבעו הש"י יום מנוחה לישראל. וכמו בקבלת התורה קיבלה העולם בחי' נשמה כנ"ל. כן בש"ק יש נשמה יתירה:
“In the third month” (Shemos 19:1). The giving of the Torah was the third major renewal in the world. The first was creation, symbolized by Avraham and the concept of kindness (Tehillim 89:3). The second was the exodus from Mitzrayim, symbolizing Yitzchak and the concept of judgment, hinted by the start of the exile from Yitzchak's birth. The third is the giving of the Torah, symbolizing Yaakov and the internal mechanism of the world.
These three events parallel Nefesh, Ruach, and Neshama. Just as individuals progress from Nefesh to Ruach and Neshama, the world needed these stages. If it were possible to receive the Ten Commandments immediately, Hashem would not withhold this goodness. However, we first needed to attain the level of Nefesh, then Ruach, and finally Neshama.
These three concepts are also paralleled in the festivals of Sukkos, Pesach, and Shavuot. On Shabbos, these three levels are reflected in the three meals. Shabbos commemorates creation, the exodus, and the giving of the Torah. The primary reason for Shabbos is to study Torah, as it states, “The entire Shabbos should be devoted to Torah” (Tana Devei Eliyahu Raabah 1). On Shabbos, we receive an extra soul, just as we did when we received the Torah.
במדרש בני אם ערבת כו' ע"ש כי קצרתי. דלכאורה בנ"י מקבלי התורה הם הלוים ולא הערבים. רק שבנ"י נעשו ערבים לתקן כל העולם בכח התורה. וזה שנאמר להם כי לי כ"ה ואתם תהיו לי כו'. ע"י שנבדלו ויצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצאו. וע"ז השיבו אשר דיבר ה' נעשה הוא לתקן כל הבריאה. דכ' בדבר ה' שמים נעשו. דוק ותבין. והאמת כי הכל תלוי בבנ"י. כמו שמתקנים עצמם. נמשכין כל הברואים אחריהם. וכמו כן הרב כמו שמתקן עצמו נמשכין אחריו התלמידים כמ"ש במד' נטל טלית הכל עליו. וזה עיקר הפי' יש בידם למחות. בתוך עצמם. כמ"ש הוכח תוכיח. ע"י שיוכיח עצמו. ממילא יהי' תוכחה בלב הנמשכים אחריו. וכמו כן כל הבריאה אחר בנ"י כנ"ל:
The Midrash (Shemos Rabbah 27:9) teaches that accepting responsibility means being accountable for others, as in Mishlei 6:1, “If you have stood surety for your fellow.” Bnei Yisrael, upon receiving the Torah, became guarantors to perfect the world through it.
While it seems Bnei Yisrael are borrowers of the Torah, the Midrash clarifies they are guarantors. Hashem told them, “The entire world is Mine, and you will be a nation of priests” (Shemos 19:6). Separated from the general populace, they now influence everyone else. In response, Bnei Yisrael said, “Whatever Hashem says we will do” (Shemos 19:8), committing to repair creation, as it says, “Through Hashem’s words, the Heavens were created” (Tehillim 33:6).
Everything depends on Bnei Yisrael. As they improve, the rest of creation follows. Similarly, when a Rav betters himself, his students follow. The Midrash says leadership means others depend on him. The double expression “You shall surely rebuke” (הוכח תוכיח) shows that self-rebuke leads others to improve. Thus, the entire nation follows Bnei Yisrael.
בפסוק ויסעו מרפידים כו' להודיע חיבת בנ"י שבג' חדשים נתעלו ממצרים לקבלת התורה. וז"ש בחודש הג' כו' אח"כ חיבה שני' ביום א' נסעו מרפידים ונתקרבו לפני הר סיני. שזה הי' נסיעה רבה. כאשר רמזו חז"ל משום חולשא דאורחא. ויחנו במדבר שלא מצאו להם מנוח בכל המקומות של ישוב. מרה רפידים. רק במדבר. כי הדור שיצאו ממצרים נתעלו מגשמיות. ולא סבלו כל המקומות כאשר מצינו ברשב"י ע"ה ביציאתו מן המערה. וז"ש ויחנו במדבר. וכאשר חכמים הגידו כי לא מצא הקב"ה מקום טוב לתורה רק במדבר. כן הכנת בנ"י לא נתיישר בלבם עד שהגיעו למדבר אז ויחנו. ועי' בס' תפארת ישראל הטעם:
"And they traveled from Refidim" (Shemos 19:2) demonstrates Bnei Yisrael's belovedness, as they were elevated from Mitzrayim to receiving the Torah in just three months. "In the third month" signifies this rapid spiritual ascent. Another expression of their belovedness is their journey in one day from Refidim, a place symbolizing their weakness in Torah, to Har Sinai—a significant physical and spiritual trek.
They camped in the wilderness because they couldn't find rest in previously settled places like Mara and Refidim. The generation that left Mitzrayim was so spiritually elevated that they couldn't bear the physicality of other locations. This is similar to Rav Shimon ben Yochai, who couldn't tolerate physicality after years of spiritual immersion in a cave. Bnei Yisrael's preparation was complete only in the wilderness, the ideal place Hashem chose to give the Torah. The sefer Tiferes Yisrael also discusses this reasoning.