במדרש ואלה מוסיף על הראשונים עשרת הדיברות כו' דאיתא מגיד דבריו ליעקב אלו עשרת הדיברות חקיו ומשפטיו לישראל זה המשפטים. והם ב' מדריגות זו למעלה מזו כענין יעקב וישראל. כי מקודם צריך אדם לקיים מצות הבורא בלי חקירת השכל והוא ענין הדברות להיות נמשך אחר הנהגת הבורא מגיד דבריו הוא סדר הנהגתו כמ"ש דבר מלך שלטון. אח"כ זוכין להשיג טעמי המצות והם המשפטים שהם עפ"י שכל. והתחכמות האדם ע"י התורה צריך ג"כ שמירה. ולכן אין יכולין לבוא לזה עד שמקבלין מקודם עול מלכות שמים ביראה כמאמר כל שיראת חטאו קודמת כו'. ז"ש ואלה כי לא שייך אלה כי א"י להיות בפ"ע רק אם הוא בדרך תוספות על עבודת האדם אז יש לה קיום. וז"ש רש"י אמר ה' למשה רע"ה אל תעלה ע"ד כו'. פי' שירא מרע"ה שאין בנ"י ראוין להשיג הטעמים ויש בזה סכנה. ואמר הקב"ה כי ראוין הם בנ"י לכך. ואיתא בזוה"ק כי כל איש ישראל צריך לעבוד השי"ת בבחי' עבד לקיים פקודת המלך ובבחי' בן לחפשא בגנזין דמלכא. והם בחי' הדברות והמשפטים כנ"ל. והוא עבודת ימי החול. ושבת בחי' בן שאנו זוכין בשבת להתגלות דעת האדם שיסכים השכל לקיים רצון אבינו שבשמים בלי מלחמות. וזהו שנק' שבת שלום כי משפטי ה' אמת ובשמים הכל מעידין על צדקת הבורא וכ' ה' עוז לעמו יתן כו' יברך כו' בשלום. פי' ע"י שגוברין בכח התורה על היצה"ר זוכין אח"כ לשבת בחי' שלום. וע"ז איתא מחלוקת לשם שמים בחול סופו להתקיים פי' בשבת כמ"ש חז"ל שלא הי' לעולם קיום עד שבא השבת. פי' שיש בעולם בחי' המחלוקת מעלמא דשיקרא ובשבת לית שולטנא אחרא בכולהו עלמין. וזהו מקיים העולם כמ"ש שבת קביעא וקיימא. והעבד מוכן ללחום מלחמת המלך. ובשבת בחי' מנוחה לבנים על שולחן אביהם:
The Midrash (Shemos Rabba 30:3) explains that the letter "vav" in "And these are the laws" teaches that just as the Ten Commandments were given at Sinai, so too were all these laws. Tehillim 147:19 refers to the Ten Commandments as "His word to Yaakov" and the mishpatim (laws) as "His statutes and laws to Yisrael." These stages mirror Yaakov and Yisrael—first, one must perform mitzvos without intellectual examination, and then one can merit understanding their reasons. Understanding Torah requires special care to avoid arrogance. Initially, one must accept the yoke of Heaven with fear, ensuring the lasting impact of their knowledge (Avos 3:9). This is why the parsha starts with "vav," indicating that these laws cannot stand alone but must build on one's prior service to Hashem. Rashi explains that Moshe was concerned about teaching the laws' reasons, fearing Bnei Yisrael might not be worthy. However, Hashem reassured him that they are worthy, having committed to "na'aseh v'nishma" (we will do and we will hear). The Zohar (3:111b) describes serving Hashem as both a slave, performing His will, and as a son, seeking His treasures. This dual service is reflected in the commandments and the laws. During the week, we serve like slaves, battling the evil inclination. On Shabbos, we serve like sons, aligning our will with Hashem's and experiencing peace. Shabbos brings completion and harmony, as it reveals Hashem's justice and truth. Tehillim 29:11 states, "Hashem gives His nation strength; He blesses them with peace," indicating that overcoming the evil inclination through Torah leads to the peace of Shabbos. Disputes for the sake of Heaven, which occur during the week, will endure and find resolution on Shabbos, as our sages taught that the world endures through Shabbos. Thus, while slaves are ready to fight the King's battles during the week, Shabbos offers rest, like sons at their father's table.
3
בפסוק וכי ישאל כו' בעליו עמו לא ישלם. כי כל מעשי האדם נמשכין אחר עצמות האדם בכללו. והשי"ת נתן לכל אדם כלים יקרים כל החושים ונשמה הטהורה שכ' בזוה"ק ע"פ כי ימכור כו' בתו לאמה כו' והאדם עושה בה כל חפצו. וכל הנאה שלו וא"כ חייב באונסין. אך העצה ע"י מס"נ להקב"ה בכלל נק' שאילה בבעלים. כי לא שייך שיהי' ה' נשאל לאדם רק ע"י השתעבדות במס"נ למקום כמאמר אם ישים אליו לבו כו' ונשמתו אליו יאסוף הרי הוא עמו במלאכתו ופטור באונסין. ובאמת כי איך יחייב ה' על אונס רק שאם אינו מקבל עומ"ש כראוי כל האונסין נחשבין כפשיעה. ואם בכללו תחת עול יראת ה' נחשבים המעשים לאונסין. ומצינו מתה מחמת מלאכה. אף כי השכל מחייב שכל החסרונות מצד האדם השואל. אעפ"כ לפעמים כך רצונו ית' שנותן לאדם עבודה שלא יוכל לגמרה ע"כ לא יפול לב האדם בראותו שאין השעה עומדת לו לגמור כל מעשיו כראוי. והבן:
(Shemot 22:13-14) One who borrows items is responsible for damages, even if they are accidents ("ones"). However, if the owner is involved in the transaction, the borrower is exempt. This teaches that a person's actions are inherently linked to their essence. Hashem has given each person precious tools, such as their senses and a pure neshama. As explained in the Zohar on "when a person sells his daughter as a maidservant," a person can use these gifts as they will, enjoying the benefits, and thus is liable for accidents caused by their actions. The way to avoid such strict judgment is through self-sacrifice to Hashem, making Him part of one's actions. This is likened to "borrowing with the owner," where complete commitment to Hashem exempts one from liability for accidents. If a person truly accepts Hashem’s dominion, their actions, even those that go wrong, are considered beyond their control and thus not their fault. Conversely, without proper acceptance of Hashem's dominion, accidents are considered negligence. We see this principle in the case of a borrowed animal that dies due to its work, where the borrower is exempt. This indicates that sometimes Hashem gives a person tasks they cannot complete. Therefore, one should not be disheartened when unable to finish all tasks properly. This understanding reveals that sometimes, despite one's best efforts and the tools given by Hashem, completion of certain missions may not be possible.
4
בזוה"ק ע"פ ובכל אשר אמרתי כו' תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו כו'. כי דברי תורה הם שמירה לאדם. והשי"ת נתן לנו תורה ומצות אשר בזה יכולין למצוא כל הצורך לנו ואין צריכין לבקש עצות ממקום אחר לשום דבר. וכתיב בכל אשר אמרתי פי' בכל דיבור ואות שבתורה נמצא שמירה זאת. וכן שמעתי מפה קדוש אא"ז מו"ר ז"ל על פסוק קול גדול ולא יסף ומתרגמינן ולא פסק ואמר בכל אות שבתורה יכול כל אדם למצוא כל הצריך לו בכל עת כי אין לו הפסק עכ"ד. והוא ענין השלימות שיש בכל נקודה מתורה ומצות הכל ואעפ"כ נכתב זה בלשון ציווי כי שמירה זו תלוי' באדם כפי מה שאדם יודע זאת ומחזק [עצמו] בדברי תורה ויודע שאין לו מקום אחר בכל הצריך לו רק בתורה כמאמר הפוך בה כו' דכולה בה. כפי ידיעתו זאת. כך מתגלה לו הכל ונתקיים פעולת התורה כי הכל תלוי בבחירת האדם כנ"ל:
The Zohar on Shemot 23:13 explains the phrase “In all the things I have said you will be guarded” (tishameiru), instead of “you will guard” (tishmeru). This teaches that the words of Torah themselves provide protection for a person. Hashem has given us the Torah and mitzvos, through which we can find all our needs, eliminating the need to seek solutions elsewhere. The phrase “in everything that I have spoken” indicates that this protective power exists in every word and letter of the Torah. The Chidushei Harim interpreted the pasuk (Devarim 5:19) “A great voice, ‘lo yosaf’” (which Targum translates as "did not stop") to mean that every letter of the Torah continuously provides all that a person needs at any time. This completeness and protection are inherent in the Torah and mitzvos. However, this protection is contingent on one’s awareness and commitment to the Torah. It is written as a commandment because it depends on a person’s recognition and dedication to the fact that all their needs are met through the Torah. As stated in Avot 5:22, “Delve deeply in it, for everything can be found in it.” The extent to which one understands and believes this determines the fulfillment and revelation of the Torah’s protective power, highlighting the importance of human choice in this process.
תרל"ו
5636
במדרש ואלה מוסיף על הראשונים עשרת הדיברות כו' דאיתא מגיד דבריו ליעקב אלו עשרת הדיברות חקיו ומשפטיו לישראל זה המשפטים. והם ב' מדריגות זו למעלה מזו כענין יעקב וישראל. כי מקודם צריך אדם לקיים מצות הבורא בלי חקירת השכל והוא ענין הדברות להיות נמשך אחר הנהגת הבורא מגיד דבריו הוא סדר הנהגתו כמ"ש דבר מלך שלטון. אח"כ זוכין להשיג טעמי המצות והם המשפטים שהם עפ"י שכל. והתחכמות האדם ע"י התורה צריך ג"כ שמירה. ולכן אין יכולין לבוא לזה עד שמקבלין מקודם עול מלכות שמים ביראה כמאמר כל שיראת חטאו קודמת כו'. ז"ש ואלה כי לא שייך אלה כי א"י להיות בפ"ע רק אם הוא בדרך תוספות על עבודת האדם אז יש לה קיום. וז"ש רש"י אמר ה' למשה רע"ה אל תעלה ע"ד כו'. פי' שירא מרע"ה שאין בנ"י ראוין להשיג הטעמים ויש בזה סכנה. ואמר הקב"ה כי ראוין הם בנ"י לכך. ואיתא בזוה"ק כי כל איש ישראל צריך לעבוד השי"ת בבחי' עבד לקיים פקודת המלך ובבחי' בן לחפשא בגנזין דמלכא. והם בחי' הדברות והמשפטים כנ"ל. והוא עבודת ימי החול. ושבת בחי' בן שאנו זוכין בשבת להתגלות דעת האדם שיסכים השכל לקיים רצון אבינו שבשמים בלי מלחמות. וזהו שנק' שבת שלום כי משפטי ה' אמת ובשמים הכל מעידין על צדקת הבורא וכ' ה' עוז לעמו יתן כו' יברך כו' בשלום. פי' ע"י שגוברין בכח התורה על היצה"ר זוכין אח"כ לשבת בחי' שלום. וע"ז איתא מחלוקת לשם שמים בחול סופו להתקיים פי' בשבת כמ"ש חז"ל שלא הי' לעולם קיום עד שבא השבת. פי' שיש בעולם בחי' המחלוקת מעלמא דשיקרא ובשבת לית שולטנא אחרא בכולהו עלמין. וזהו מקיים העולם כמ"ש שבת קביעא וקיימא. והעבד מוכן ללחום מלחמת המלך. ובשבת בחי' מנוחה לבנים על שולחן אביהם:
The Midrash (Shemos Rabba 30:3) explains that the letter "vav" in "And these are the laws" teaches that just as the Ten Commandments were given at Sinai, so too were all these laws. Tehillim 147:19 refers to the Ten Commandments as "His word to Yaakov" and the mishpatim (laws) as "His statutes and laws to Yisrael." These stages mirror Yaakov and Yisrael—first, one must perform mitzvos without intellectual examination, and then one can merit understanding their reasons.
Understanding Torah requires special care to avoid arrogance. Initially, one must accept the yoke of Heaven with fear, ensuring the lasting impact of their knowledge (Avos 3:9). This is why the parsha starts with "vav," indicating that these laws cannot stand alone but must build on one's prior service to Hashem. Rashi explains that Moshe was concerned about teaching the laws' reasons, fearing Bnei Yisrael might not be worthy. However, Hashem reassured him that they are worthy, having committed to "na'aseh v'nishma" (we will do and we will hear).
The Zohar (3:111b) describes serving Hashem as both a slave, performing His will, and as a son, seeking His treasures. This dual service is reflected in the commandments and the laws. During the week, we serve like slaves, battling the evil inclination. On Shabbos, we serve like sons, aligning our will with Hashem's and experiencing peace. Shabbos brings completion and harmony, as it reveals Hashem's justice and truth. Tehillim 29:11 states, "Hashem gives His nation strength; He blesses them with peace," indicating that overcoming the evil inclination through Torah leads to the peace of Shabbos. Disputes for the sake of Heaven, which occur during the week, will endure and find resolution on Shabbos, as our sages taught that the world endures through Shabbos. Thus, while slaves are ready to fight the King's battles during the week, Shabbos offers rest, like sons at their father's table.
בפסוק וכי ישאל כו' בעליו עמו לא ישלם. כי כל מעשי האדם נמשכין אחר עצמות האדם בכללו. והשי"ת נתן לכל אדם כלים יקרים כל החושים ונשמה הטהורה שכ' בזוה"ק ע"פ כי ימכור כו' בתו לאמה כו' והאדם עושה בה כל חפצו. וכל הנאה שלו וא"כ חייב באונסין. אך העצה ע"י מס"נ להקב"ה בכלל נק' שאילה בבעלים. כי לא שייך שיהי' ה' נשאל לאדם רק ע"י השתעבדות במס"נ למקום כמאמר אם ישים אליו לבו כו' ונשמתו אליו יאסוף הרי הוא עמו במלאכתו ופטור באונסין. ובאמת כי איך יחייב ה' על אונס רק שאם אינו מקבל עומ"ש כראוי כל האונסין נחשבין כפשיעה. ואם בכללו תחת עול יראת ה' נחשבים המעשים לאונסין. ומצינו מתה מחמת מלאכה. אף כי השכל מחייב שכל החסרונות מצד האדם השואל. אעפ"כ לפעמים כך רצונו ית' שנותן לאדם עבודה שלא יוכל לגמרה ע"כ לא יפול לב האדם בראותו שאין השעה עומדת לו לגמור כל מעשיו כראוי. והבן:
(Shemot 22:13-14) One who borrows items is responsible for damages, even if they are accidents ("ones"). However, if the owner is involved in the transaction, the borrower is exempt. This teaches that a person's actions are inherently linked to their essence. Hashem has given each person precious tools, such as their senses and a pure neshama. As explained in the Zohar on "when a person sells his daughter as a maidservant," a person can use these gifts as they will, enjoying the benefits, and thus is liable for accidents caused by their actions.
The way to avoid such strict judgment is through self-sacrifice to Hashem, making Him part of one's actions. This is likened to "borrowing with the owner," where complete commitment to Hashem exempts one from liability for accidents. If a person truly accepts Hashem’s dominion, their actions, even those that go wrong, are considered beyond their control and thus not their fault. Conversely, without proper acceptance of Hashem's dominion, accidents are considered negligence.
We see this principle in the case of a borrowed animal that dies due to its work, where the borrower is exempt. This indicates that sometimes Hashem gives a person tasks they cannot complete. Therefore, one should not be disheartened when unable to finish all tasks properly. This understanding reveals that sometimes, despite one's best efforts and the tools given by Hashem, completion of certain missions may not be possible.
בזוה"ק ע"פ ובכל אשר אמרתי כו' תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו כו'. כי דברי תורה הם שמירה לאדם. והשי"ת נתן לנו תורה ומצות אשר בזה יכולין למצוא כל הצורך לנו ואין צריכין לבקש עצות ממקום אחר לשום דבר. וכתיב בכל אשר אמרתי פי' בכל דיבור ואות שבתורה נמצא שמירה זאת. וכן שמעתי מפה קדוש אא"ז מו"ר ז"ל על פסוק קול גדול ולא יסף ומתרגמינן ולא פסק ואמר בכל אות שבתורה יכול כל אדם למצוא כל הצריך לו בכל עת כי אין לו הפסק עכ"ד. והוא ענין השלימות שיש בכל נקודה מתורה ומצות הכל ואעפ"כ נכתב זה בלשון ציווי כי שמירה זו תלוי' באדם כפי מה שאדם יודע זאת ומחזק [עצמו] בדברי תורה ויודע שאין לו מקום אחר בכל הצריך לו רק בתורה כמאמר הפוך בה כו' דכולה בה. כפי ידיעתו זאת. כך מתגלה לו הכל ונתקיים פעולת התורה כי הכל תלוי בבחירת האדם כנ"ל:
The Zohar on Shemot 23:13 explains the phrase “In all the things I have said you will be guarded” (tishameiru), instead of “you will guard” (tishmeru). This teaches that the words of Torah themselves provide protection for a person. Hashem has given us the Torah and mitzvos, through which we can find all our needs, eliminating the need to seek solutions elsewhere.
The phrase “in everything that I have spoken” indicates that this protective power exists in every word and letter of the Torah. The Chidushei Harim interpreted the pasuk (Devarim 5:19) “A great voice, ‘lo yosaf’” (which Targum translates as "did not stop") to mean that every letter of the Torah continuously provides all that a person needs at any time. This completeness and protection are inherent in the Torah and mitzvos.
However, this protection is contingent on one’s awareness and commitment to the Torah. It is written as a commandment because it depends on a person’s recognition and dedication to the fact that all their needs are met through the Torah. As stated in Avot 5:22, “Delve deeply in it, for everything can be found in it.” The extent to which one understands and believes this determines the fulfillment and revelation of the Torah’s protective power, highlighting the importance of human choice in this process.