בפסוק והמלאכה היתה דים לכל המלאכה כו'. דאיתא במד' המשכן מכוון למעשה בראשית כתיב הכא ותכל וכ' התם ויכלו כו'. והענין הוא שהמשכן הי' לתקן בחי' העשיה שמקודם היו בנ"י מתוקנים לגמרי למעלה מהטבע כדכתיב חירות כו'. ואח"כ ע"י החטא הי' צריכין לתקן המעשים במה שנתנו תרומה נדיב לבו כו' פי' נקודה אחת הטמונה בנפש ישראל וע"י זו התרומה נתקן הכל. וזה שאמר כי מלאכת המשכן הי' די לתקן כל מלאכת שמים וארץ וזה לכל המלאכה הידועה. לעשות לשון תיקון כו'. והותר הוא כי ממילא כשנתקן הטבע בכל השלימות חל עליו שם שמים ושורה בו ברכה מהשורש שלמעלה מהטבע. והוא סוד נשמה יתירה בשבת שמתעלה כל הבריאה ונעשה תיקון א' חל עליו ברכה כמ"ש במ"א באורך במאמר הוסיף ה' בששי כו'. וכתיב ויבואו כל החכמים כו' מרבים העם להביא כו'. וקשה מה בכך שמרבין. אך עפ"י דברי הטו"ז באו"ח בביאור אחד המרבה ואחד הממעיט כו' שיכוין לש"ש כו' וביאור הט"ז שיהי' המיעוט לשם שמים. שיודע שהמעט יהי' בכוונה יותר. אז הממעיט טוב ע"ש. ואותן חכמי לב הרגישו כי מוסיפין יותר מאמיתות נדבת לבם. והרי הביאו נדבתם למרע"ה. ומאין ידעו החכמים מהוספה זאת. רק מרוח קדשם הבינו במעשה המלאכה ריבוי זאת. ובזה התוספות לא נעשה דבר דכתי' והותר. והענין הוא שזה הי' להיות קצת אחיזה ותיקון לכל האומות. ורמזו במד' במותר נעשה משכן לעדות. דאיתא עדות הוא לבאי עולם כו'. ובמד' המשל שהריח היוצא מהיכל המלך מרגישין כולם שנתרצה ע"ש. והפי' שבנ"י תקנו העשי' באופן שיצא הריח גם לחוץ שיוכלו כל הברואים להתקרב עי"ז. וזה הפי' א' עם מ"ש מקודם. כמ"ש במ"א ענין עומק רום ותחת. כי כפי תיקון השלימות עד שמקרבין גם מקומות השפלים כמו כן נמשך הארה ממה שלמעלה. ולכן ע"י שהי' נתקן עד שהרגישו גם האומות זה סימן לכל השלימות ואז חל עליו ברכה מלמעלה. והבן:
(Shemos 36:7) states, “The work was enough for all that was needed to build the Mishkan, and extra.” The Midrash (Bamidbar Rabbah 12:13) explains that the Mishkan parallels the creation, as it says by the Mishkan ותכל (and it was completed), and by creation ויכלו (and Hashem completed). The purpose of building the Mishkan was to repair the realm of action. Before the sin of the Golden Calf, Bnei Yisrael had reached a level of complete perfection, free from physical desires. After the sin, they needed to repair the level of action, which was done through giving from the heart. This hidden point in the soul of each Yisrael, through their donations, repaired everything. The word די (enough) means that their contributions were sufficient to repair all that needed repairing, for all the work of heaven and earth. The word לעשות (to do) connotes repairing. The word והותר (extra) signifies that once nature was properly corrected, the spirit of Hashem rested upon it, bringing blessings from above. This is the secret of the extra soul received on Shabbos, elevating and repairing the entire creation, as explained elsewhere (Yisro תרמ"ה). When the wise men came to Moshe and said the nation was bringing too much, it was because they realized the donations exceeded the true feelings of the heart. Moshe commanded them to stop bringing more because it is better to give a little with true intention than a lot without it. The Taz explains that doing less with full intention is better. The wise men sensed through their holy spirit that the extra was not given with the correct intention, and thus it was not used. This extra allowed for some connection and repair for the nations of the world, as hinted by the Midrash. The smell of the ketoret symbolized that Bnei Yisrael had repaired the world of action, allowing all mankind to come closer to Hashem. This demonstrated the great level of perfection attained by Bnei Yisrael, enabling blessings from above to rest upon them.
4
מרבים העם י"ל שקאי על הערב רב שנק' העם ולכן לא נעשה מזה דבר. אכן באמת זה הי' בכח רוב השתוקקות שהי' לבנ"י עד שהריחו העם ובאו ג"כ להתנדב. וזה עצמו ענין והותר שכתבנו לעיל והבן:
“The nation is bringing too much” (Shemos 36:5) refers to the "erev rav," the converts who joined Bnei Yisrael, known as העם. This extra was not used because it came from them. However, the intense longing of Bnei Yisrael influenced the erev rav. Bnei Yisrael's powerful desire created a "smell" that drew the erev rav to donate. This is the idea of the "leftover" explained above.
5
בפסוק נדבה בבוקר בבוקר. כי העיק לתת נדבה ברצון הלב ראשית לכל הרצונות שיש בכל יום רצון חדש לכל נפש ישראל. וחז"ל רמזו על המן שירד להם בבוקר והוא כנ"ל דכתיב ומשביע לכל חי רצון והוא רוחניות המזון כמו שהי' במן ודו"ק היטב:
"And they continued to bring freewill offerings to him, morning after morning” (Shemos 36:3). The primary idea is to give a freewill offering with one's full heart at the start of each day. Each morning, a new desire awakens in the soul of every Yisrael. Our sages (Yuma 75a) explain that the daily gift refers to the manna, which fell each morning along with precious stones. This aligns with the idea of a new desire each day. Similarly, the pasuk in Tehillim (145:15) states, “He satisfies all living creatures with desire,” indicating the spiritual nourishment found in the manna.
תר"מ
5640
ויק"פ בקיצור גדול
Vayakhel-Pekudei Briefly
בפסוק והמלאכה היתה דים לכל המלאכה כו'. דאיתא במד' המשכן מכוון למעשה בראשית כתיב הכא ותכל וכ' התם ויכלו כו'. והענין הוא שהמשכן הי' לתקן בחי' העשיה שמקודם היו בנ"י מתוקנים לגמרי למעלה מהטבע כדכתיב חירות כו'. ואח"כ ע"י החטא הי' צריכין לתקן המעשים במה שנתנו תרומה נדיב לבו כו' פי' נקודה אחת הטמונה בנפש ישראל וע"י זו התרומה נתקן הכל. וזה שאמר כי מלאכת המשכן הי' די לתקן כל מלאכת שמים וארץ וזה לכל המלאכה הידועה. לעשות לשון תיקון כו'. והותר הוא כי ממילא כשנתקן הטבע בכל השלימות חל עליו שם שמים ושורה בו ברכה מהשורש שלמעלה מהטבע. והוא סוד נשמה יתירה בשבת שמתעלה כל הבריאה ונעשה תיקון א' חל עליו ברכה כמ"ש במ"א באורך במאמר הוסיף ה' בששי כו'. וכתיב ויבואו כל החכמים כו' מרבים העם להביא כו'. וקשה מה בכך שמרבין. אך עפ"י דברי הטו"ז באו"ח בביאור אחד המרבה ואחד הממעיט כו' שיכוין לש"ש כו' וביאור הט"ז שיהי' המיעוט לשם שמים. שיודע שהמעט יהי' בכוונה יותר. אז הממעיט טוב ע"ש. ואותן חכמי לב הרגישו כי מוסיפין יותר מאמיתות נדבת לבם. והרי הביאו נדבתם למרע"ה. ומאין ידעו החכמים מהוספה זאת. רק מרוח קדשם הבינו במעשה המלאכה ריבוי זאת. ובזה התוספות לא נעשה דבר דכתי' והותר. והענין הוא שזה הי' להיות קצת אחיזה ותיקון לכל האומות. ורמזו במד' במותר נעשה משכן לעדות. דאיתא עדות הוא לבאי עולם כו'. ובמד' המשל שהריח היוצא מהיכל המלך מרגישין כולם שנתרצה ע"ש. והפי' שבנ"י תקנו העשי' באופן שיצא הריח גם לחוץ שיוכלו כל הברואים להתקרב עי"ז. וזה הפי' א' עם מ"ש מקודם. כמ"ש במ"א ענין עומק רום ותחת. כי כפי תיקון השלימות עד שמקרבין גם מקומות השפלים כמו כן נמשך הארה ממה שלמעלה. ולכן ע"י שהי' נתקן עד שהרגישו גם האומות זה סימן לכל השלימות ואז חל עליו ברכה מלמעלה. והבן:
(Shemos 36:7) states, “The work was enough for all that was needed to build the Mishkan, and extra.” The Midrash (Bamidbar Rabbah 12:13) explains that the Mishkan parallels the creation, as it says by the Mishkan ותכל (and it was completed), and by creation ויכלו (and Hashem completed). The purpose of building the Mishkan was to repair the realm of action. Before the sin of the Golden Calf, Bnei Yisrael had reached a level of complete perfection, free from physical desires. After the sin, they needed to repair the level of action, which was done through giving from the heart. This hidden point in the soul of each Yisrael, through their donations, repaired everything.
The word די (enough) means that their contributions were sufficient to repair all that needed repairing, for all the work of heaven and earth. The word לעשות (to do) connotes repairing. The word והותר (extra) signifies that once nature was properly corrected, the spirit of Hashem rested upon it, bringing blessings from above. This is the secret of the extra soul received on Shabbos, elevating and repairing the entire creation, as explained elsewhere (Yisro תרמ"ה).
When the wise men came to Moshe and said the nation was bringing too much, it was because they realized the donations exceeded the true feelings of the heart. Moshe commanded them to stop bringing more because it is better to give a little with true intention than a lot without it. The Taz explains that doing less with full intention is better. The wise men sensed through their holy spirit that the extra was not given with the correct intention, and thus it was not used. This extra allowed for some connection and repair for the nations of the world, as hinted by the Midrash. The smell of the ketoret symbolized that Bnei Yisrael had repaired the world of action, allowing all mankind to come closer to Hashem. This demonstrated the great level of perfection attained by Bnei Yisrael, enabling blessings from above to rest upon them.
מרבים העם י"ל שקאי על הערב רב שנק' העם ולכן לא נעשה מזה דבר. אכן באמת זה הי' בכח רוב השתוקקות שהי' לבנ"י עד שהריחו העם ובאו ג"כ להתנדב. וזה עצמו ענין והותר שכתבנו לעיל והבן:
“The nation is bringing too much” (Shemos 36:5) refers to the "erev rav," the converts who joined Bnei Yisrael, known as העם. This extra was not used because it came from them.
However, the intense longing of Bnei Yisrael influenced the erev rav. Bnei Yisrael's powerful desire created a "smell" that drew the erev rav to donate. This is the idea of the "leftover" explained above.
בפסוק נדבה בבוקר בבוקר. כי העיק לתת נדבה ברצון הלב ראשית לכל הרצונות שיש בכל יום רצון חדש לכל נפש ישראל. וחז"ל רמזו על המן שירד להם בבוקר והוא כנ"ל דכתיב ומשביע לכל חי רצון והוא רוחניות המזון כמו שהי' במן ודו"ק היטב:
"And they continued to bring freewill offerings to him, morning after morning” (Shemos 36:3). The primary idea is to give a freewill offering with one's full heart at the start of each day. Each morning, a new desire awakens in the soul of every Yisrael.
Our sages (Yuma 75a) explain that the daily gift refers to the manna, which fell each morning along with precious stones. This aligns with the idea of a new desire each day. Similarly, the pasuk in Tehillim (145:15) states, “He satisfies all living creatures with desire,” indicating the spiritual nourishment found in the manna.