לקוראי דבריו בחפזון נדמה, שאינו מאמין שהעלה נפל מהאילן בהשגחה. אבל אם יצרפו את כל דבריו, יראו שדבריו מתאימים לזוה"ק, שהאיש השלם תהיה השגחה בו יותר, ויתבאר שמצד זה ולצורך זה הכל בהשגחה, אפילו נפילת העלה מן האילן.
Maimonides and the Zohar on Providence– Great Souls think Alike One of the central teachings of the Baal Shem Tov – and by inference, of all Jewish esoteric thought – is the idea that God’s providence extends to the smallest details of creation. A leaf does not fall in the forest that is not under God’s complete will and control. However, on the face of it, this was not the position of Maimonides, who seemed to claim that God ran the natural world with a general, overall providence. God did not oversee the life and death of creatures in the natural world. Divine providence only applies to human beings, who are endowed with intellect, and to the degree that a human being develops his intellect, he merits receiving a greater portion of Divine providence. In the following section, R. Gershon Henokh tries to reconcile the two approaches: he cites passages from the Zohar that also state that God’s providence is greater upon a person who clings to Him spiritually. At the same time, for the sake of this person, God oversees even the smallest details of creation.
2
ואין כאן מקום להאריך בביאור ענין זה רק למען אזכיר כי לא באו לתוכן כוונתו. שבחלק ג' (פרק יז) שחושב שם חמש דעות בהשגחה, והחמישית היא דעת תורתנו הקדושה, וכתב שם שלא יאמין שהעלה נפל מן האילן בהשגחה ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת ה', ומזה נדמה לקוראי דבריו בחפזון שאינו מאמין בהשגחה פרטיית. אכן גם שם רמז בדבריו אמונת ההשגחה, ושם סיים בדבריו, ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה, היא נמשכת אחר השפע האלהי, והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי, עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלהית ושערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש וכו' ע"ש בכל הפרק. ורומז בזה למה שמבאר בפרק נ"א משלישי, ושם גמר דבריו בענין זה, וביאר וגילה דעתו באמונה בענין ההשגחה, שכתב שם, והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלהית, והוא שאנחנו ביארנו בפרקי ההשגחה (כוונתו על הפרקים הנ"ל שהבאנו), כי כפי שיעור שכל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בהשם לבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו. ולא תסור ממנו אז, כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, ממה שהיא שורה עליו בעת ששם מחשבתו בהשם, וכן הוא מבאר שם כל הענין. והוא מתאים עם דברי זה"ק (וירא קג:) אלא ודאי נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה, כל חד כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה דמשער בלביה הכי אתידע בלביה. ועתידים אנו לבאר ענין זה לקמן בהקדמתינו אי"ה, ושם יתבאר שמצד זה המאמין והעובד את הש"י מצד זה ולצורך זה הכל הוא בהשגחה, אפילו נפילת העלה מהאילן וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה לסדר זרעים (בחלק הששי) שיש אדם שמחלק מעותיו לאומנים, לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות, והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין העשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה וכו' יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי ולנטוע כרם חשוב וכו' ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם ויהיה לו סבה להנצל ממות וכו' או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד לעשות ממנו צרי, וימלט בו מן המות איש תמים ושלם וכו'. הרי שמצד זה האיש, כל סבות בנין הבית וכל הנצרך לו, והשגחה שנים רבות בקיומו והערכתו בשביל ידיד ה' אשר אהבו, וכן נטיעת הכרם וכל סיפוקו וגידולו היה בהשגחה, עד שהגיע לתשלום ההשגחה על איש ישר הולך תמים. וכן איתא בגמרא עבודה זרה (דף מ:) שרבי חש במיעיו ומצאו יין תפוחים של שבעים שנה ושתה ונתרפא, ואמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. שהיה ההשגחה על זה מראשית צמיחתו ועשייתו וכל זמן עמידתו וקיומו אצל בעליו שלא ישתה אותו, וזה ודאי בשבעים שנה שוב לא היה אצל בעליו הראשונים, והכל היה בהשגחה פרטית:
We need not dwell at length on this subject in order to show that the Rambam’s opponents did not understand his intentions. In the third section of the Guide (Ch. 17) he provides the five prevailing views on the subject of Divine providence. The fifth is the view of the Torah. There he says that he does not believe that a leaf falls from a tree under the watch of God’s providence, or that when the spider catches a fly in its web it is a result of the Divine decree. When these statements are read in haste it seems that the Rambam does not believe in individual Divine providence. Yet in that which he says after these statements the Rambam provides us with a hint at the nature of Divine providence. There he continues, “In my opinion, and according to what I see, Divine providence is drawn after Divine effluence, and the same beings that are benefited to the latter so as to become intellectual, and to comprehend things comprehensible to rational beings, are also under the control of Divine providence, which examines all their deeds in order to reward or punish them.”102This statement is from M. Friedlander’s translation of the Guide. In these words he hints at his conclusions in Chapter 52 of the third section, where he reveals his true views on the subject of Divine providence. There he writes, “I have arrived at an understanding of Divine providence that will remove all doubts concerning the subject, and reveal the Godly secrets. This is as we have explained in the Chapters on Divine providence (mentioned above), that God’s meets out His providence according to the intellectual level of the individual. For one who possesses a perfect understanding and does not remove his consciousness from God, God’s providence will be with him continually. The man of perfect understanding who occasionally turns his mind away from God, will experience God’s providence only when his mind is concentrated on God. Yet when he is occupied with other things, the providence will depart from him. Yet it will not depart from him in the same way as one who has no intellectual ability to contemplate God whatsoever. It will only be decreased from the intensity of the providence he had previously attained when he was actively concentrating on God.” In this way he explains the entire subject. The Rambam’s words are suited to the words of the Zohar (Vayeira, 103b): “Yet certainly, ‘her husband is known in the gates.’ (Mishlei 31:23) ‘Her husband,’ is the Holy One, blessed be He. He is ‘known’ and connected to every one according to how much a person estimates God in his heart. (The word for ‘gate – sha’ar’ is the same letters as the word for estimation – sha’er.) God is known in a man’s heart in direct correspondence to how much he cleaves himself to God in the spirit of wisdom.” This will be explained later in our introduction. There it will be explained that everything happens according to Divine providence only based on the extent to which one believes in and serves God, and this includes the leaf which falls from the tree. The Rambam himself expresses this view in his introduction to the Mishnah (Seder Zera’im, part six). There he describes a man who pays some builders to build a stone wall on a certain piece of land that will last many years. He knows, of course, that if the same foundation and wall were to be made of straw, it would not last very long. Is there any nonsense greater than this (building something that will not last)? … He commands his builders to make him a beautiful palace, and to plant a substantial vineyard beside it. … Later, in the end of days, long after the man had died and his palace left empty, a righteous man passed by during a storm, and took refuge in the building, whereby saving his life. Another time, another man passed by the vineyard and prepared a medicine from the wine to save the life of another honest and whole individual. … The point is, the whole purpose of this building lasting so many years, with God’s Providence watching over it all the while, was for the benefit of God’s beloved friend in years to come. So too, the whole purpose of God directing His providence over the vineyard was for the specific purpose of saving the honest fellow when the time would come.” In this way, it is written in the Gemara (Avoda Zara, 40b), “Rabbi suffered from gastroenteritis. He then found a flask of apple wine aged seventy years in the deep delved earth. He drank it and recovered. Whereupon he exclaimed, ‘Blessed is God who entrusts his world to watchers!’ “God’s Providence was upon this wine from the moment it the apple tree sprouted, and through the entire span of its preparation and aging. It was God’s Providence that its owners did not drink it all those years, considering that after seventy years it was no longer in the possession of its original owners. It was all a result of God’s individual providence.
3
האמת היא שמצד השי"ת הכל בהשגחה, ורק מצד הבריאה מקבל ההשגחה כפי כלי קבולו, ומצד השי"ת אין חילוק.
4
ובאמת מצד הש"י כל הסדר הכל הוא בהשגה פרטית לתכלית כוונתו, ורק מצד הבריאה מקבל ההשגחה כפי הכנת כלי קבולו, שמצד השי"ת אין חילוק. וכמו שמבאר שם (בפרק י"ז משלישי) ולא יתחייב לי גם לפי זה הדעת, השאלה לומר, למה השגיח בבני אדם ולא השגיח בהשגחה ההיא לשאר בעלי חיים, כי השואל צריך שישאל עצמו ויאמר, למה נתן שכל לאדם ולא נתן לשאר מיני בעלי חיים, כי מענה זאת השאלה האחרונה, כן רצה ה' או כן גזרה חכמתו יתברך וכו' ובאלו המענים בעצמם יענה על השאלה הראשונה וכו' שאני לא אאמין שיעלם מהשם יתעלה דבר או איחס לו ליאות, אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו:
Truly, from God’s point of view, everything in His creation exists under God’s individual providence. It is only from the point of view of the creation where the nature of God’s providence corresponds to the quality of the vessel of reception. Yet from God’s point of view there is no difference. As the Rambam explains in the Guide (Part Three, Ch. 17), “Even according to this view, I am not obliged to ask why God’s providence extends to humans and not to animals. One who has this question must ask himself why God gave the intellect to man and not to other animals? The answer must be, because God wanted it this way, or because it was thus decided according to God’s blessed wisdom. These are the answers to his question. I do not believe that anything is hidden from God, or that God has any weakness103Weakness, meaning that there would be any limitation on God’s providence where He could not watch over any element of His creation. . Yet I do believe that God’s providence is in accordance with the level of intellect, and cleaves to such an intellect.”
5
וכן מה שכתב שגם האיש השלם אם יפנה מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בה' לבד, ג"כ נזכר בזה"ק (שמות יז:) שתיק רבי יוסי והרהר במילי דעלמא וכו' חמא ר' יוסי חד חויא דהוה רהיט אבתריה. ומסיים שם וכל שכן תלמידי חכמים דלא בעי קוב"ה דיתפרשון מעץ החייים אפילו רגעא חדא:
The idea that for the individual who has achieved spiritual wholeness, yet at times turns his mind away from God, the Divine providence will only be upon him when he concentrates on God, is also found written in the Zohar (Shemot, 17b): Once Rabbi Yossi was quietly musing over worldly matters [instead of studying Torah]. With him was Rabbi Aha, who was contemplating the Torah. Suddenly Rabbi Yossi saw a dangerous snake running after him.104Not a physical snake, but a spiritual force coming to punish him. As Rabbi Yossei possessed a high level of sanctity, God was more exacting with him for turning his mind away from the Torah. He said to Rabbi Aha, “Did you see that big snake that was running after me?” Rabbi Aha said, “I didn’t see it.” Rabbi Yossi bolted, the snake running after him. He fell, and when he got up blood was dripping from his nose. He heard that they were saying (Amos, 3:2), “Only you have I known among all the families of the earth, and therefore I will be exacting with you for your sins.” Rabbi Yossi said, “If I was punished in this way for because of one moment, imagine the punishment for those who give up completely!” Rabbi Yossi opened and with the verses, “For God has blessed you in all the work of your hands, He knows how you went into the great wilderness these forty years, God has been with you all the while, you have lacked nothing. (Devarim, 2:7)” “He leads you into the terrible wilderness, a place of venomous snakes and scorpions…” He explained, “Why does the verse say, ‘venomous snakes’? This was to exact punishment from Israel for any time that they separate from the Tree of Life, as it is written (Devarim, 30:20), ‘For (the Torah) is your very life and the length of your days.’ “
לקוראי דבריו בחפזון נדמה, שאינו מאמין שהעלה נפל מהאילן בהשגחה. אבל אם יצרפו את כל דבריו, יראו שדבריו מתאימים לזוה"ק, שהאיש השלם תהיה השגחה בו יותר, ויתבאר שמצד זה ולצורך זה הכל בהשגחה, אפילו נפילת העלה מן האילן.
Maimonides and the Zohar on Providence– Great Souls think Alike
One of the central teachings of the Baal Shem Tov – and by inference, of all Jewish esoteric thought – is the idea that God’s providence extends to the smallest details of creation. A leaf does not fall in the forest that is not under God’s complete will and control. However, on the face of it, this was not the position of Maimonides, who seemed to claim that God ran the natural world with a general, overall providence. God did not oversee the life and death of creatures in the natural world. Divine providence only applies to human beings, who are endowed with intellect, and to the degree that a human being develops his intellect, he merits receiving a greater portion of Divine providence. In the following section, R. Gershon Henokh tries to reconcile the two approaches: he cites passages from the Zohar that also state that God’s providence is greater upon a person who clings to Him spiritually. At the same time, for the sake of this person, God oversees even the smallest details of creation.
ואין כאן מקום להאריך בביאור ענין זה רק למען אזכיר כי לא באו לתוכן כוונתו. שבחלק ג' (פרק יז) שחושב שם חמש דעות בהשגחה, והחמישית היא דעת תורתנו הקדושה, וכתב שם שלא יאמין שהעלה נפל מן האילן בהשגחה ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת ה', ומזה נדמה לקוראי דבריו בחפזון שאינו מאמין בהשגחה פרטיית. אכן גם שם רמז בדבריו אמונת ההשגחה, ושם סיים בדבריו, ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה, היא נמשכת אחר השפע האלהי, והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי, עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלהית ושערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש וכו' ע"ש בכל הפרק. ורומז בזה למה שמבאר בפרק נ"א משלישי, ושם גמר דבריו בענין זה, וביאר וגילה דעתו באמונה בענין ההשגחה, שכתב שם, והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות אלהית, והוא שאנחנו ביארנו בפרקי ההשגחה (כוונתו על הפרקים הנ"ל שהבאנו), כי כפי שיעור שכל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בהשם לבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו. ולא תסור ממנו אז, כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, ממה שהיא שורה עליו בעת ששם מחשבתו בהשם, וכן הוא מבאר שם כל הענין. והוא מתאים עם דברי זה"ק (וירא קג:) אלא ודאי נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה, כל חד כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה דמשער בלביה הכי אתידע בלביה. ועתידים אנו לבאר ענין זה לקמן בהקדמתינו אי"ה, ושם יתבאר שמצד זה המאמין והעובד את הש"י מצד זה ולצורך זה הכל הוא בהשגחה, אפילו נפילת העלה מהאילן וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה לסדר זרעים (בחלק הששי) שיש אדם שמחלק מעותיו לאומנים, לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות, והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין העשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה וכו' יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי ולנטוע כרם חשוב וכו' ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם ויהיה לו סבה להנצל ממות וכו' או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד לעשות ממנו צרי, וימלט בו מן המות איש תמים ושלם וכו'. הרי שמצד זה האיש, כל סבות בנין הבית וכל הנצרך לו, והשגחה שנים רבות בקיומו והערכתו בשביל ידיד ה' אשר אהבו, וכן נטיעת הכרם וכל סיפוקו וגידולו היה בהשגחה, עד שהגיע לתשלום ההשגחה על איש ישר הולך תמים. וכן איתא בגמרא עבודה זרה (דף מ:) שרבי חש במיעיו ומצאו יין תפוחים של שבעים שנה ושתה ונתרפא, ואמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. שהיה ההשגחה על זה מראשית צמיחתו ועשייתו וכל זמן עמידתו וקיומו אצל בעליו שלא ישתה אותו, וזה ודאי בשבעים שנה שוב לא היה אצל בעליו הראשונים, והכל היה בהשגחה פרטית:
We need not dwell at length on this subject in order to show that the Rambam’s opponents did not understand his intentions. In the third section of the Guide (Ch. 17) he provides the five prevailing views on the subject of Divine providence. The fifth is the view of the Torah. There he says that he does not believe that a leaf falls from a tree under the watch of God’s providence, or that when the spider catches a fly in its web it is a result of the Divine decree. When these statements are read in haste it seems that the Rambam does not believe in individual Divine providence. Yet in that which he says after these statements the Rambam provides us with a hint at the nature of Divine providence. There he continues, “In my opinion, and according to what I see, Divine providence is drawn after Divine effluence, and the same beings that are benefited to the latter so as to become intellectual, and to comprehend things comprehensible to rational beings, are also under the control of Divine providence, which examines all their deeds in order to reward or punish them.”102This statement is from M. Friedlander’s translation of the Guide. In these words he hints at his conclusions in Chapter 52 of the third section, where he reveals his true views on the subject of Divine providence. There he writes, “I have arrived at an understanding of Divine providence that will remove all doubts concerning the subject, and reveal the Godly secrets. This is as we have explained in the Chapters on Divine providence (mentioned above), that God’s meets out His providence according to the intellectual level of the individual. For one who possesses a perfect understanding and does not remove his consciousness from God, God’s providence will be with him continually. The man of perfect understanding who occasionally turns his mind away from God, will experience God’s providence only when his mind is concentrated on God. Yet when he is occupied with other things, the providence will depart from him. Yet it will not depart from him in the same way as one who has no intellectual ability to contemplate God whatsoever. It will only be decreased from the intensity of the providence he had previously attained when he was actively concentrating on God.” In this way he explains the entire subject. The Rambam’s words are suited to the words of the Zohar (Vayeira, 103b): “Yet certainly, ‘her husband is known in the gates.’ (Mishlei 31:23) ‘Her husband,’ is the Holy One, blessed be He. He is ‘known’ and connected to every one according to how much a person estimates God in his heart. (The word for ‘gate – sha’ar’ is the same letters as the word for estimation – sha’er.) God is known in a man’s heart in direct correspondence to how much he cleaves himself to God in the spirit of wisdom.” This will be explained later in our introduction. There it will be explained that everything happens according to Divine providence only based on the extent to which one believes in and serves God, and this includes the leaf which falls from the tree. The Rambam himself expresses this view in his introduction to the Mishnah (Seder Zera’im, part six). There he describes a man who pays some builders to build a stone wall on a certain piece of land that will last many years. He knows, of course, that if the same foundation and wall were to be made of straw, it would not last very long. Is there any nonsense greater than this (building something that will not last)? … He commands his builders to make him a beautiful palace, and to plant a substantial vineyard beside it. … Later, in the end of days, long after the man had died and his palace left empty, a righteous man passed by during a storm, and took refuge in the building, whereby saving his life. Another time, another man passed by the vineyard and prepared a medicine from the wine to save the life of another honest and whole individual. … The point is, the whole purpose of this building lasting so many years, with God’s Providence watching over it all the while, was for the benefit of God’s beloved friend in years to come. So too, the whole purpose of God directing His providence over the vineyard was for the specific purpose of saving the honest fellow when the time would come.” In this way, it is written in the Gemara (Avoda Zara, 40b), “Rabbi suffered from gastroenteritis. He then found a flask of apple wine aged seventy years in the deep delved earth. He drank it and recovered. Whereupon he exclaimed, ‘Blessed is God who entrusts his world to watchers!’ “God’s Providence was upon this wine from the moment it the apple tree sprouted, and through the entire span of its preparation and aging. It was God’s Providence that its owners did not drink it all those years, considering that after seventy years it was no longer in the possession of its original owners. It was all a result of God’s individual providence.
האמת היא שמצד השי"ת הכל בהשגחה, ורק מצד הבריאה מקבל ההשגחה כפי כלי קבולו, ומצד השי"ת אין חילוק.
ובאמת מצד הש"י כל הסדר הכל הוא בהשגה פרטית לתכלית כוונתו, ורק מצד הבריאה מקבל ההשגחה כפי הכנת כלי קבולו, שמצד השי"ת אין חילוק. וכמו שמבאר שם (בפרק י"ז משלישי) ולא יתחייב לי גם לפי זה הדעת, השאלה לומר, למה השגיח בבני אדם ולא השגיח בהשגחה ההיא לשאר בעלי חיים, כי השואל צריך שישאל עצמו ויאמר, למה נתן שכל לאדם ולא נתן לשאר מיני בעלי חיים, כי מענה זאת השאלה האחרונה, כן רצה ה' או כן גזרה חכמתו יתברך וכו' ובאלו המענים בעצמם יענה על השאלה הראשונה וכו' שאני לא אאמין שיעלם מהשם יתעלה דבר או איחס לו ליאות, אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו:
Truly, from God’s point of view, everything in His creation exists under God’s individual providence. It is only from the point of view of the creation where the nature of God’s providence corresponds to the quality of the vessel of reception. Yet from God’s point of view there is no difference. As the Rambam explains in the Guide (Part Three, Ch. 17), “Even according to this view, I am not obliged to ask why God’s providence extends to humans and not to animals. One who has this question must ask himself why God gave the intellect to man and not to other animals? The answer must be, because God wanted it this way, or because it was thus decided according to God’s blessed wisdom. These are the answers to his question. I do not believe that anything is hidden from God, or that God has any weakness103Weakness, meaning that there would be any limitation on God’s providence where He could not watch over any element of His creation. . Yet I do believe that God’s providence is in accordance with the level of intellect, and cleaves to such an intellect.”
וכן מה שכתב שגם האיש השלם אם יפנה מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בה' לבד, ג"כ נזכר בזה"ק (שמות יז:) שתיק רבי יוסי והרהר במילי דעלמא וכו' חמא ר' יוסי חד חויא דהוה רהיט אבתריה. ומסיים שם וכל שכן תלמידי חכמים דלא בעי קוב"ה דיתפרשון מעץ החייים אפילו רגעא חדא:
The idea that for the individual who has achieved spiritual wholeness, yet at times turns his mind away from God, the Divine providence will only be upon him when he concentrates on God, is also found written in the Zohar (Shemot, 17b): Once Rabbi Yossi was quietly musing over worldly matters [instead of studying Torah]. With him was Rabbi Aha, who was contemplating the Torah. Suddenly Rabbi Yossi saw a dangerous snake running after him.104Not a physical snake, but a spiritual force coming to punish him. As Rabbi Yossei possessed a high level of sanctity, God was more exacting with him for turning his mind away from the Torah. He said to Rabbi Aha, “Did you see that big snake that was running after me?” Rabbi Aha said, “I didn’t see it.” Rabbi Yossi bolted, the snake running after him. He fell, and when he got up blood was dripping from his nose. He heard that they were saying (Amos, 3:2), “Only you have I known among all the families of the earth, and therefore I will be exacting with you for your sins.” Rabbi Yossi said, “If I was punished in this way for because of one moment, imagine the punishment for those who give up completely!” Rabbi Yossi opened and with the verses, “For God has blessed you in all the work of your hands, He knows how you went into the great wilderness these forty years, God has been with you all the while, you have lacked nothing. (Devarim, 2:7)” “He leads you into the terrible wilderness, a place of venomous snakes and scorpions…” He explained, “Why does the verse say, ‘venomous snakes’? This was to exact punishment from Israel for any time that they separate from the Tree of Life, as it is written (Devarim, 30:20), ‘For (the Torah) is your very life and the length of your days.’ “