גם מה שחלק על המורה בספר אוצר הכבוד בענין שמות המלאכים ומעלתם, הכל מתאים לדברי הזה"ק, ומוכח שהיה לו קבלה אמיתית.
Maimonidean Kabbalah on the Names of Angels The author concludes his discussion of the Rambam by showing how the latter’s division of angels’ corresponds to that of the Zohar, and how, in one place in his writings, he refers almost explicitly to a teaching from that Kabbalistic work.
2
וכן במה שחושב בפ"ב מהלכות יסודי התורה, עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם, דבריו מתאימים עם דברי זה"ק פ' בא (דף מג.) ורק שהוא חושב כרובים במקום אלים, ועיין זה"ק פנחס (דף רל"ה ע"א וע"ב) מוכח שענינם אחד, ובזוהר חדש בראשית במדרש הנעלם (דף ו:) חושב ממש כסדר שחשב הרמב"ם ז"ל וחושב שם כרובים במקום אלים. וכן מה שכתב (שם) ומעלה עשירית שמעלתם קרובה לדעת בני אדם, הוא שנקרא אישים, והוא בזוה"ק פרשת לך (דף פא.) ומגו רעותא ומשיכו דנפשא דמשיך תמן אתמשך חילא אוחרא תמן מאינון דרגין דאתקרון אישים ועאל כלהו במשיכו דההוא זרעא אתבני מניה גופא ודא איהו חילא קדמאה. ובזהר חדש בראשית במדרש הנעלם (דף ו' ע"ב) חושב נמי עשרה כתות מלאכים מתתא לעילא, וחושב ג"כ מדרגה התחתונה אישים. ועל זה מודה גם בעל מחלקותו רבינו טודרוס הלוי בספר אוצר הכבוד כתב, אמת שבזה כוון לאמת, אכן התפלא מאין מצא לבו לכוון ולומר זאת. ובכמה מקומות נראה רמזים בפרטים ובכללים שמוכח שהיה לו קבלה אמיתית, וכמו שמזכיר שם בעשירי משני אמנם זכרון נחשת וכן נחשת קלל הראה בו קצת השתתפות, וכפשוטו אין לו פירוש ומוכח מפורש שרומז למאמר זה"ק תרומה (קלט.) כד שלטין טורין אחרנין ואיהו צריכא למיזן לון אצטבע בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת. ודוגמת זה יש הרבה ואין כאן מקום האסף:
In the Mishnah Torah, in the second chapter of Hilchot Yesodei HaTorah, the Rambam writes that there are ten different names of angels, corresponding to ten different levels of angels. His words are well suited to the view of the Zohar on this matter, (Bo, 43a), with the exception that he replaces Elim with Keruvim. A study of the Zohar in Parshat Pinchas (235a-b) will show that it is really the same thing. And in the Zohar Hadash (Bereshit, 6b), the enumeration of the order of angels is precisely as is found in the Rambam, mentioning Keruvim in the place of Elim. That which he wrote concerning the tenth and lowest level of angels called Ishim,123Ish, in Hebrew, means man. who speak to the prophets for their stature is close to the status of man’s consciousness, is also the view of the Zohar (Lekh, 81a): (The Zohar is discussing how the new soul is drawn into the desire at the time of intercourse.) Through the desire, and together with the soul (nefesh) that is drawn there, another force is also drawn below. This force comes from the level of angels called Eeshim, and all enters from the drawing of the seed. The body of the newborn is built from them. This is the first and most primal level of soul, called nefesh. The Zohar Hadash (Bereshit, Midrash haNe’elam, 6b) enumerates the ten classes of angels from below to above. Here the Zohar Hadash also says that the lowest of the ten level is Eeshim. Rav Tordos haLevi, the author of the Otsar haKavod, argues against the Rambam on his treatment of the angels. However, he admits that the Rambam had true intentions in general, yet wonders how he could have said this.124The author is saying that the Rambam was correct in putting Ishim last, which is the view of the Zohar Khadash, and that the Otsar haKavod did not know this. Also we find many other places in the Rambam that hint both in particular and in general that he possessed a true tradition of the mysteries of the Torah. In the tenth chapter of section two of the Guide, the Rambam makes reference to the special usage of the words brass (nehoshet) with regard to the angels; in Zecharia (6:1), “and the four chariots came out from between the two mountains, which mountains were mountains of brass.” And in Yehezkel (1:7), “burnished brass (nehoshet kalal).” There is no explanation of these phrases in pshat (the plain meaning). Here the Rambam is making an explicit reference to the treatment of this phrase in the Zohar (Teruma, 139a), “In the book of Shlomo HaMelech there are lofty secrets surrounding the brass altar. With the altar, we find it said, ‘make me an altar of earth.’ This secret is well and good. Yet brass is mentioned when other mountains rule, and she (malkhut) must nourish them. This is when she colors herself in the color of brass in order to sustain them, and she is called the mountains of brass.”125See the Hadrat Melech of R. Shalom Buzaglo (1700-1780) for an extensive explanation of this passage in the Zohar according to the teachings of the Arizal. There are many other examples such as which attest to the Rambam’s knowledge of Kabbalah which I do not have time to add.126The question of whether or not the Rambam was a recipient of the Kabbalistic tradition was not just a concern for Rav Gershon Henokh, but one that has concerned many scholars. The scholarship of Rav David Fink has revealed seven examples of laws taught in the Code of Maimonides the source of which can only be found in the Zohar, and these are they: Mishnah Torah, Hil. Mezzuzah, 5:4 (the Kesef Mishnah cites the source in the Zohar. See Sefer Bar Yochai Shaar 6 Mishnah 130 for other examples); Hil. Shechita 1:9 based on Zohar Chadash Bereshit, Hil. Shevuot 11:1 based on Zohar Raya Mehemna, Yitro 91b; Hil. Tefillah 7:17, based on Zohar Vayikra 200b; Hil. Succah 6:12, based on Zohar, Raya Mehemna Emor 140b; Hil. Matanot Evyonim, 7:13 based on Zohar Balak 200a.
3
מה שהשיג הראב"ד ועוד, על הרמב"ם בדבריו שסעודת הצדיקים לעתיד הוא בדרך משל, דבריו אלו כהוויתן הם בזוה"ק.
4
וכן מה שכתב בפ"ח מהלכות תשובה, העולם הבא אין בו גוף וגויה ועיין השגת הראב"ד שם, והרבו להרעיש עליו מה שכתב בכתביו, וכן מה שסיים (שם הלכה ד) וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה, ודברים אלו כהויתן הם בזוה"ק תולדות במדרש הנעלם (דף קלו.) כמעט באותו לשון שכתב הרמב"ם ז"ל באגרותיו בענין סעודה המזומנת לצדיקים, וכל המאמין בזה"ק מוכרח לפרש דברי הרמב"ם ז"ל באותו פירוש עצמו שיפרש דברי זוה"ק:
The Rambam wrote in the eighth chapter of the laws of Teshuva that in the world-to-come there is no body and no corporeality. Note how the Ra’avad disagrees with this view.127One of the Ra’avad’s proofs is from BT Sanhedrin, 92, which states, “The Righteous will not return to the dust, but shall stand in their bodies.” Many took the Rambam to task for his view, and for that which he wrote in the fourth halacha of chapter eight, “when the sages mentioned this feast, they were speaking allegorically about the good reserved for the righteous in the world-to-come.” This view of the Rambam’s is precisely the view of the Zohar in Parshat Toldot (Midrash HaNe’elam, 136a), where it is phrased in almost the same language that the Rambam used in one of his letters.128The Zohar (Parshat Toldot, Midrash HaNe’elam, 136a) reads, “At the time the soul returns to the body, the only desire of the soul is to enjoy the Divine light of the Shekhina, and be sustained by this light. This is as it is written (Shir HaShirim 1:2), ‘May he ksiss me with the kisses of his mouth.’” Whoever believes in the Zohar is obliged to explain the words of the Rambam exactly as the view of the Zohar.
5
העוסק בזוהר ובמורה באמונה, לא יבוז, וכל דורש אמת ימצא לו, שהמורה מרווה גם יורה. וכל אריכות הביאור הוא להצדיק את הצדיק, ויסכר פי דוברי שקר.
6
הארכתי קצת בפרט הזה למען כבודו של אדונינו הרמב"ם ז"ל. והאמנם לא קרוב אלי הרמב"ם ז"ל יותר ממשיגיו ז"ל כי כלם קדושים היו. ואף אם בן גילו אני בסבל תלאות ורדיפות משנאת חנם, והמבקש את הנרדפים ובקש אותו, גם אותי יבקש ויחוש לחננני. אכן לא מפני זה אשא פנים לו יותר ממשיגיו, אלא שבאמת בענינים אלו לא ירדו לעומק דעתו ז"ל, ובאתי רק להצדיק את הצדיק דמעקרא, ולסתום פיות דוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז ויסכר פי דוברי שקר, שגם עד היום יש כתות שיש להם קבלה מבוהלת, ומצוה עליהם להתכבד בקלונו ולשפוך עליו בוזם, למען יבושו ויכלמו וישימו יד לפה וישורו על אנשים ויאמרו העוינו. וכל זה הוא לסבת קוצר הבנתם, כי כל החוזר על הזוהר מפני שהוא מסוגל לנשמתו, אכן אם אין נשמתו מסוגלת לזה"ק, לא יביט ולא יסתכל אלא לקנקן ולא למה שבתוכו. וכן המביט במורה ולא יקח מוסר ממנו למען לא ימרה, ולכן על כל קדש יסורר וימרה. אכן העוסק בתורה באמונה לא יבוז לשום אדם ולא יפליג לכל דבר וכל דורש אמת ימצא לו. ולכן כל משכיל ודורש אמת ישכיל בזהר הקדוש כזוהר הרקיע, וחכם המבין לאשוריו יראה כי המורה מרוה גם יורה. וכן כל בני דורו כל מי שבא בסוד ה' היה מסתיר אותו בחבו:
If I have dwelt at length on this subject is has only been in the honor of our master the Rambam of blessed memory. However, it must be clearly understood that the Rambam is not closer to my heart than those who had serious questions about his views, for they are all holy. Even though I feel a kinship with the Rambam in that we both have suffered intellectual persecution spurned on by groundless hatred, it is not for this reason that am so concerned with defending the Rambam against his detractors. The pure reason is that I feel that his detractors simply did not understand what the Rambam truly intended in his teachings. I have come only to defend the righteous and close the mouths of those who speak derisively and arrogantly against the tsaddik. I have come to expose the lies they speak. Even in our generation we find scholars who possess mistaken traditions which erroneously explain various matters of Torah. And still they feel a duty to come down harshly on him with their derision. May they be utterly ashamed, put their feet in their mouths, and be seen by the world mumbling, “we have sinned.” This is all due to the great limitations of their understanding. All who feel drawn to return to the Zohar do so because their souls are connected to its teachings. Yet one who has no soul connection to the Zohar and tries to learn it will only see its external form and not its inner content. Similarly, one who looks into the Guide for the Perplexed and does not do so with a willingness to accept its ethical teachings out of fear that he may rebel, is actually prone to be stubborn and rebellious with any holy Torah writing. Take the following word of encouragement. If you learn the Torah with strong faith, you shall not be ashamed before any man nor fall off the path. All who seek truth will find it. Therefore, if you yearn for the truth, put your mind on the Zohar as you would behold the brilliance of the firmament.129This is also a play on words. Zohar means “brilliant light” – taken from the verse in Daniel (12:3), “And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament.” The intelligent person who is confident in his direction, will see that the Guide both quenches thirst and points the way.130This is a play on words. Guide is “Moreh.” “Quenches thirst” is “Marveh.” Pointing the way (literally instructing) is “Yoreh.” In the generation of the Rambam, anyone privileged to know the mystery of God was careful to keep it greatly hidden.
7
הרבה מבעלי התוס' הסתירו מה שכיסה עתיק יומין ורמזו בדבריהם, ואחריהם הרמב"ן העטיף בדבריו סודות עמוקים, והאר"י העיד שהיה לו קבלה אמיתית. והעביר לתלמידיו, אבל כתב האר"י, שאין קבלת הספרים שאחרי הרמב"ן שלימה.
8
וכן הרבה מבעלי התוספות, מוכח מלשונם שהסתירו הדברים שכסה עתיק יומין ורמזו אותם בדבריהם. ובדור אחר בעלי התוספות, היה הרמב"ן ז"ל, והוא התחיל לרמז דברים עמוקים על דרך האמת, ורמז וקבע דברים שיתראה מפורש שהעטיף בדבריו הקדושים סודות עמוקים וכמו שכתב בהקדמתו. והאר"י ז"ל העיד עליו שהיה לו קבלה שלימה ומבוררת, ורק שסתם דבריו מאד. והוא העמיד תלמידים הרבה ובטח היו הרבה מהם שנתחברו אחר הרמב"ן ז"ל כתב עליהם האר"י ז"ל שאין קבלתם שלימה. ואף כי גדולים בתורה היו וקדושים עצומים והאר"י הקדוש זללה"ה הביא דבריהם הקדושים בדבריו. ולכן כתב שלא ללמוד בספריהם לא מחמת שמצא ח"ו שום דופי בהם, אך שכל שורש דבריהם נכללים בדברי האר"י ז"ל, ובדבריו המה מסודרים ביחד עם הוספות קדושות התורה שנתגלו בימיו, ולכן ראוי שילמדו מתוך הכלל הכולל הכל:
It is evinced from the language of many of the Ba’alei Tosafot that they had knowledge of the secrets of the Torah, but in the practice kept from ancient times saw fit to conceal this knowledge, only alluding to it in hints. The Ramban (Nachmanides) lived in the generation after the Ba’alei Tosafot. He too would only hint at the mysteries, wrapping them in his holy words. In the introduction to his commentary on the Torah, he admits to this. The Ari’zal confirmed that the Ramban possessed a clear and authoritative tradition of the Torah’s mysteries, yet took great care to conceal this tradition in his writing. The Ramban had many students, and surely he imparted to many of them this tradition.131The Ramban was the recipient of a chain of transmission from master to student all the way back to Rav Nehunia ben Hakana, the first century kabbalist and author of the Bahir. The Arizal taught us, however, that all Torah scholars after the Ramban did not possess this authoritative tradition of mysteries, even though they are unquestionably great and holy masters of the Torah and quoted in the writings of the Arizal on many occasions. The Arizal taught us not to attempt to gain Kabalistic knowledge from any of the books of the sages written after the Ramban. This is said in no way to cast aspersions upon them. Rather, the roots of their words are included in the teachings of the Arizal, which are all organized with holy additions of the Torah knowledge that was revealed in his generation. Therefore, it is proper to learn these matters from the principle
גם מה שחלק על המורה בספר אוצר הכבוד בענין שמות המלאכים ומעלתם, הכל מתאים לדברי הזה"ק, ומוכח שהיה לו קבלה אמיתית.
Maimonidean Kabbalah on the Names of Angels
The author concludes his discussion of the Rambam by showing how the latter’s division of angels’ corresponds to that of the Zohar, and how, in one place in his writings, he refers almost explicitly to a teaching from that Kabbalistic work.
וכן במה שחושב בפ"ב מהלכות יסודי התורה, עשרה שמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם, דבריו מתאימים עם דברי זה"ק פ' בא (דף מג.) ורק שהוא חושב כרובים במקום אלים, ועיין זה"ק פנחס (דף רל"ה ע"א וע"ב) מוכח שענינם אחד, ובזוהר חדש בראשית במדרש הנעלם (דף ו:) חושב ממש כסדר שחשב הרמב"ם ז"ל וחושב שם כרובים במקום אלים. וכן מה שכתב (שם) ומעלה עשירית שמעלתם קרובה לדעת בני אדם, הוא שנקרא אישים, והוא בזוה"ק פרשת לך (דף פא.) ומגו רעותא ומשיכו דנפשא דמשיך תמן אתמשך חילא אוחרא תמן מאינון דרגין דאתקרון אישים ועאל כלהו במשיכו דההוא זרעא אתבני מניה גופא ודא איהו חילא קדמאה. ובזהר חדש בראשית במדרש הנעלם (דף ו' ע"ב) חושב נמי עשרה כתות מלאכים מתתא לעילא, וחושב ג"כ מדרגה התחתונה אישים. ועל זה מודה גם בעל מחלקותו רבינו טודרוס הלוי בספר אוצר הכבוד כתב, אמת שבזה כוון לאמת, אכן התפלא מאין מצא לבו לכוון ולומר זאת. ובכמה מקומות נראה רמזים בפרטים ובכללים שמוכח שהיה לו קבלה אמיתית, וכמו שמזכיר שם בעשירי משני אמנם זכרון נחשת וכן נחשת קלל הראה בו קצת השתתפות, וכפשוטו אין לו פירוש ומוכח מפורש שרומז למאמר זה"ק תרומה (קלט.) כד שלטין טורין אחרנין ואיהו צריכא למיזן לון אצטבע בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת. ודוגמת זה יש הרבה ואין כאן מקום האסף:
In the Mishnah Torah, in the second chapter of Hilchot Yesodei HaTorah, the Rambam writes that there are ten different names of angels, corresponding to ten different levels of angels. His words are well suited to the view of the Zohar on this matter, (Bo, 43a), with the exception that he replaces Elim with Keruvim. A study of the Zohar in Parshat Pinchas (235a-b) will show that it is really the same thing. And in the Zohar Hadash (Bereshit, 6b), the enumeration of the order of angels is precisely as is found in the Rambam, mentioning Keruvim in the place of Elim. That which he wrote concerning the tenth and lowest level of angels called Ishim,123Ish, in Hebrew, means man. who speak to the prophets for their stature is close to the status of man’s consciousness, is also the view of the Zohar (Lekh, 81a): (The Zohar is discussing how the new soul is drawn into the desire at the time of intercourse.) Through the desire, and together with the soul (nefesh) that is drawn there, another force is also drawn below. This force comes from the level of angels called Eeshim, and all enters from the drawing of the seed. The body of the newborn is built from them. This is the first and most primal level of soul, called nefesh. The Zohar Hadash (Bereshit, Midrash haNe’elam, 6b) enumerates the ten classes of angels from below to above. Here the Zohar Hadash also says that the lowest of the ten level is Eeshim. Rav Tordos haLevi, the author of the Otsar haKavod, argues against the Rambam on his treatment of the angels. However, he admits that the Rambam had true intentions in general, yet wonders how he could have said this.124The author is saying that the Rambam was correct in putting Ishim last, which is the view of the Zohar Khadash, and that the Otsar haKavod did not know this. Also we find many other places in the Rambam that hint both in particular and in general that he possessed a true tradition of the mysteries of the Torah. In the tenth chapter of section two of the Guide, the Rambam makes reference to the special usage of the words brass (nehoshet) with regard to the angels; in Zecharia (6:1), “and the four chariots came out from between the two mountains, which mountains were mountains of brass.” And in Yehezkel (1:7), “burnished brass (nehoshet kalal).” There is no explanation of these phrases in pshat (the plain meaning). Here the Rambam is making an explicit reference to the treatment of this phrase in the Zohar (Teruma, 139a), “In the book of Shlomo HaMelech there are lofty secrets surrounding the brass altar. With the altar, we find it said, ‘make me an altar of earth.’ This secret is well and good. Yet brass is mentioned when other mountains rule, and she (malkhut) must nourish them. This is when she colors herself in the color of brass in order to sustain them, and she is called the mountains of brass.”125See the Hadrat Melech of R. Shalom Buzaglo (1700-1780) for an extensive explanation of this passage in the Zohar according to the teachings of the Arizal. There are many other examples such as which attest to the Rambam’s knowledge of Kabbalah which I do not have time to add.126The question of whether or not the Rambam was a recipient of the Kabbalistic tradition was not just a concern for Rav Gershon Henokh, but one that has concerned many scholars. The scholarship of Rav David Fink has revealed seven examples of laws taught in the Code of Maimonides the source of which can only be found in the Zohar, and these are they: Mishnah Torah, Hil. Mezzuzah, 5:4 (the Kesef Mishnah cites the source in the Zohar. See Sefer Bar Yochai Shaar 6 Mishnah 130 for other examples); Hil. Shechita 1:9 based on Zohar Chadash Bereshit, Hil. Shevuot 11:1 based on Zohar Raya Mehemna, Yitro 91b; Hil. Tefillah 7:17, based on Zohar Vayikra 200b; Hil. Succah 6:12, based on Zohar, Raya Mehemna Emor 140b; Hil. Matanot Evyonim, 7:13 based on Zohar Balak 200a.
מה שהשיג הראב"ד ועוד, על הרמב"ם בדבריו שסעודת הצדיקים לעתיד הוא בדרך משל, דבריו אלו כהוויתן הם בזוה"ק.
וכן מה שכתב בפ"ח מהלכות תשובה, העולם הבא אין בו גוף וגויה ועיין השגת הראב"ד שם, והרבו להרעיש עליו מה שכתב בכתביו, וכן מה שסיים (שם הלכה ד) וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה, ודברים אלו כהויתן הם בזוה"ק תולדות במדרש הנעלם (דף קלו.) כמעט באותו לשון שכתב הרמב"ם ז"ל באגרותיו בענין סעודה המזומנת לצדיקים, וכל המאמין בזה"ק מוכרח לפרש דברי הרמב"ם ז"ל באותו פירוש עצמו שיפרש דברי זוה"ק:
The Rambam wrote in the eighth chapter of the laws of Teshuva that in the world-to-come there is no body and no corporeality. Note how the Ra’avad disagrees with this view.127One of the Ra’avad’s proofs is from BT Sanhedrin, 92, which states, “The Righteous will not return to the dust, but shall stand in their bodies.” Many took the Rambam to task for his view, and for that which he wrote in the fourth halacha of chapter eight, “when the sages mentioned this feast, they were speaking allegorically about the good reserved for the righteous in the world-to-come.” This view of the Rambam’s is precisely the view of the Zohar in Parshat Toldot (Midrash HaNe’elam, 136a), where it is phrased in almost the same language that the Rambam used in one of his letters.128The Zohar (Parshat Toldot, Midrash HaNe’elam, 136a) reads, “At the time the soul returns to the body, the only desire of the soul is to enjoy the Divine light of the Shekhina, and be sustained by this light. This is as it is written (Shir HaShirim 1:2), ‘May he ksiss me with the kisses of his mouth.’” Whoever believes in the Zohar is obliged to explain the words of the Rambam exactly as the view of the Zohar.
העוסק בזוהר ובמורה באמונה, לא יבוז, וכל דורש אמת ימצא לו, שהמורה מרווה גם יורה. וכל אריכות הביאור הוא להצדיק את הצדיק, ויסכר פי דוברי שקר.
הארכתי קצת בפרט הזה למען כבודו של אדונינו הרמב"ם ז"ל. והאמנם לא קרוב אלי הרמב"ם ז"ל יותר ממשיגיו ז"ל כי כלם קדושים היו. ואף אם בן גילו אני בסבל תלאות ורדיפות משנאת חנם, והמבקש את הנרדפים ובקש אותו, גם אותי יבקש ויחוש לחננני. אכן לא מפני זה אשא פנים לו יותר ממשיגיו, אלא שבאמת בענינים אלו לא ירדו לעומק דעתו ז"ל, ובאתי רק להצדיק את הצדיק דמעקרא, ולסתום פיות דוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז ויסכר פי דוברי שקר, שגם עד היום יש כתות שיש להם קבלה מבוהלת, ומצוה עליהם להתכבד בקלונו ולשפוך עליו בוזם, למען יבושו ויכלמו וישימו יד לפה וישורו על אנשים ויאמרו העוינו. וכל זה הוא לסבת קוצר הבנתם, כי כל החוזר על הזוהר מפני שהוא מסוגל לנשמתו, אכן אם אין נשמתו מסוגלת לזה"ק, לא יביט ולא יסתכל אלא לקנקן ולא למה שבתוכו. וכן המביט במורה ולא יקח מוסר ממנו למען לא ימרה, ולכן על כל קדש יסורר וימרה. אכן העוסק בתורה באמונה לא יבוז לשום אדם ולא יפליג לכל דבר וכל דורש אמת ימצא לו. ולכן כל משכיל ודורש אמת ישכיל בזהר הקדוש כזוהר הרקיע, וחכם המבין לאשוריו יראה כי המורה מרוה גם יורה. וכן כל בני דורו כל מי שבא בסוד ה' היה מסתיר אותו בחבו:
If I have dwelt at length on this subject is has only been in the honor of our master the Rambam of blessed memory. However, it must be clearly understood that the Rambam is not closer to my heart than those who had serious questions about his views, for they are all holy. Even though I feel a kinship with the Rambam in that we both have suffered intellectual persecution spurned on by groundless hatred, it is not for this reason that am so concerned with defending the Rambam against his detractors. The pure reason is that I feel that his detractors simply did not understand what the Rambam truly intended in his teachings. I have come only to defend the righteous and close the mouths of those who speak derisively and arrogantly against the tsaddik. I have come to expose the lies they speak. Even in our generation we find scholars who possess mistaken traditions which erroneously explain various matters of Torah. And still they feel a duty to come down harshly on him with their derision. May they be utterly ashamed, put their feet in their mouths, and be seen by the world mumbling, “we have sinned.” This is all due to the great limitations of their understanding. All who feel drawn to return to the Zohar do so because their souls are connected to its teachings. Yet one who has no soul connection to the Zohar and tries to learn it will only see its external form and not its inner content. Similarly, one who looks into the Guide for the Perplexed and does not do so with a willingness to accept its ethical teachings out of fear that he may rebel, is actually prone to be stubborn and rebellious with any holy Torah writing. Take the following word of encouragement. If you learn the Torah with strong faith, you shall not be ashamed before any man nor fall off the path. All who seek truth will find it. Therefore, if you yearn for the truth, put your mind on the Zohar as you would behold the brilliance of the firmament.129This is also a play on words. Zohar means “brilliant light” – taken from the verse in Daniel (12:3), “And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament.” The intelligent person who is confident in his direction, will see that the Guide both quenches thirst and points the way.130This is a play on words. Guide is “Moreh.” “Quenches thirst” is “Marveh.” Pointing the way (literally instructing) is “Yoreh.” In the generation of the Rambam, anyone privileged to know the mystery of God was careful to keep it greatly hidden.
הרבה מבעלי התוס' הסתירו מה שכיסה עתיק יומין ורמזו בדבריהם, ואחריהם הרמב"ן העטיף בדבריו סודות עמוקים, והאר"י העיד שהיה לו קבלה אמיתית. והעביר לתלמידיו, אבל כתב האר"י, שאין קבלת הספרים שאחרי הרמב"ן שלימה.
וכן הרבה מבעלי התוספות, מוכח מלשונם שהסתירו הדברים שכסה עתיק יומין ורמזו אותם בדבריהם. ובדור אחר בעלי התוספות, היה הרמב"ן ז"ל, והוא התחיל לרמז דברים עמוקים על דרך האמת, ורמז וקבע דברים שיתראה מפורש שהעטיף בדבריו הקדושים סודות עמוקים וכמו שכתב בהקדמתו. והאר"י ז"ל העיד עליו שהיה לו קבלה שלימה ומבוררת, ורק שסתם דבריו מאד. והוא העמיד תלמידים הרבה ובטח היו הרבה מהם שנתחברו אחר הרמב"ן ז"ל כתב עליהם האר"י ז"ל שאין קבלתם שלימה. ואף כי גדולים בתורה היו וקדושים עצומים והאר"י הקדוש זללה"ה הביא דבריהם הקדושים בדבריו. ולכן כתב שלא ללמוד בספריהם לא מחמת שמצא ח"ו שום דופי בהם, אך שכל שורש דבריהם נכללים בדברי האר"י ז"ל, ובדבריו המה מסודרים ביחד עם הוספות קדושות התורה שנתגלו בימיו, ולכן ראוי שילמדו מתוך הכלל הכולל הכל:
It is evinced from the language of many of the Ba’alei Tosafot that they had knowledge of the secrets of the Torah, but in the practice kept from ancient times saw fit to conceal this knowledge, only alluding to it in hints. The Ramban (Nachmanides) lived in the generation after the Ba’alei Tosafot. He too would only hint at the mysteries, wrapping them in his holy words. In the introduction to his commentary on the Torah, he admits to this. The Ari’zal confirmed that the Ramban possessed a clear and authoritative tradition of the Torah’s mysteries, yet took great care to conceal this tradition in his writing. The Ramban had many students, and surely he imparted to many of them this tradition.131The Ramban was the recipient of a chain of transmission from master to student all the way back to Rav Nehunia ben Hakana, the first century kabbalist and author of the Bahir. The Arizal taught us, however, that all Torah scholars after the Ramban did not possess this authoritative tradition of mysteries, even though they are unquestionably great and holy masters of the Torah and quoted in the writings of the Arizal on many occasions. The Arizal taught us not to attempt to gain Kabalistic knowledge from any of the books of the sages written after the Ramban. This is said in no way to cast aspersions upon them. Rather, the roots of their words are included in the teachings of the Arizal, which are all organized with holy additions of the Torah knowledge that was revealed in his generation. Therefore, it is proper to learn these matters from the principle