פתח השער לבית יעקב 16

כפי הכנת האדם, כך היא הנהגת השי"ת בנס, ואם האדם לא יכין לבו, אז ההנהגה תהיה תחת הטבע הגלוי. וגם פרסום הנס תלוי בזה, שכפי גודל ההכנה, יתפרסם יותר הנס לרבים.

A Summary on the Subject of Miracles
In summary, there are two ways of looking at the world: from a rational perspective, that views the worl as an autonomous entity, bound by the laws of nature; or through the lens of faith, which actually draws a higher reality down into existence, which allows for the transcendence of the natural order; i.e. a miracle. Logical contradictions exist only in the former instance, whereas with the revelation of a miracle, it becomes clear that even strict opposites can exist simultaneously. An example of this was the dedication of the Holy Temple, when the laws of nature were suspended, and two things occupied the same space, at the same time.

ולפי זה יובן היטב, שהנס מסודר מראשית הבריאה, אכן מה הוא הסדר שיוכל האדם להגיע למקום שהוא למעלה מהסדר שיתגלה בעוה"ז. וכל זה ע"י עבודה ואמונה, יתעלה האדם עצמו שיגיע למקום שהוא למעלה מסדר מערכת ההנהגה, ולקבוע אור הזה שירד עד גבול תפיסת האדם. ולכן הכל תלוי באמונת האדם ועבודתו, שכאשר יתאמץ באמונה ועבודה, אז יתגלה אור העליון ויקבע בסדר ההנהגה הגלויה, ויתגלה מפורש שכן עלה במחשבה, אך אם האדם מצדו לא יכין לבו, אז ישאר תחת ההנהגה הגלויה. וזהו דאי' בסוטה (דף לו.) ראויים היו ישראל שיעשו להם נסים כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא. והענין שאז נעשו להם נסים נסתרים, היינו שנגאלו בדרך הנהגת הטבע, שמצאו חן בעיני כורש וצוה להם לבנות בית המקדש, ואלו לא גרם החטא היו מתגלים להם הנסים בנגלה. וכן בכל הנסים, הם כפי ערך בעל הנס, כן יגדל פרסום הנס בין התרבות בני אדם, וכמו שנתבאר בהקדמה בנס קריעת ים סוף. ולכן כל הנסים שנעשו בין התנאים והאמוראים, יש שהיו רק בפני יחידים, וכפי גודל הכנת לב בעל הנס כן נקבע בתוך רבים, ואם היה בגודל הכנה יותר היה גם הנס יותר בפרסום כנ"ל. וזה אמר רשב"י באדרא זוטא (דף רפט:) בדעתו תהומות נבקעו וכו' ומלייא כל אינון אדרין ואכסדרין דגופא הה"ד ובדעת חדרים ימלאו ואלין נהרין מנהירו דההוא מוחא עלאה סתימאה דנהיר במזלא (עתיקא קדישא) וכלא דא בדא תלין ואתקשר דא בדא עד דישתמודע דכלא חד וכלא הוא עתיקא ולא אתפריש מניה כלום:

It was explained above that miracles have been programmed into nature from the creation of the world. Now, you may ask, “How can a person arrive at a place above the natural order revealed in the world?” It all depends upon one’s service of God and upon one’s faith. If one’s service and faith are strong, he can ascend to a place above the system of governance, and draw down a transcendent light that can be fixed within the mind’s grasp.⁴⁰¹Similar to the revelation that occurred at Akeidat Yitzchak, discussed in the preceding chapter. If he makes the absolute most of his Divine service and faith, then the supernal light will be revealed and fixed within the system of revealed governance.⁴⁰²According to this (and as explained previously), faith changes the very nature of a person’s perception of reality (a phenomenological shift), so that even the mundane is perceived as miraculous. This, in turn, allows for actual (ontological) changes in the nature of reality itself; i.e. the occurrence of an actual miracle. Then it will be explicitly revealed that this was the way God had originally conceived it.⁴⁰³“Ala be’makhsava” – literally, “ascended in His thought.” Meaning, the person will see that the miraculous occurrence did not entail a change in the natural order, but was always part of G-d’s primordial plan for the world. However, if a person does not prepare his heart, he will remain under the influence of the revealed order of nature. This is the meaning of the Gemara’s statement (Sotah, 36a), “The Jews in the days of Ezra were worthy of witnessing miracles the magnitude of those seen in the days of Yehoshua, yet their sins prevented it.” Instead of revealed miracles, they experienced hidden miracles. That is to say, miracles that occurred through natural processes and a series of everyday events: The Jews found favor in the eyes of King Korash (Cyrus), and he commanded them to build the Holy Temple. However, had they not sinned, they would have witnessed revealed miracles instead. So too, with all miracles, they depend upon the worthiness of the one receiving them, and to that same degree is the miracle proclaimed in the world. We explained this in our introduction to miracles, with the discussion of the splitting of the Red Sea. Similarly, the miracles performed for the Tanaim and Amoraim.⁴⁰⁴Early and later sages in the Talmud. Some were worthy of experiencing only private miracles; however, the more the miracle worker prepared his heart, the more the miracle was experienced and revealed in the world at large.⁴⁰⁵This seems to be a contradiction to what the author said earlier, that one cannot reveal miracles before an unenlightened public. This is as Rabbi Shimon bar Yohai said in the Idra Zuta (289b), “By God’s knowledge the depths were split” (Mishlei 3:20), and filled all of the chambers and passageways of the body, as it is written (Mishlei 24:4), “And by knowledge shall the chambers be filled.” These lights shine from the supernal hidden brain, which illuminates the mazal (Atika Kadisha), and they all depend on each other, and connect to one another, until it is known that they are all one. They are all Atika, the Ancient, and are not at all separate from him.⁴⁰⁶This means that everything is seen from the perspective of Atika, which transcends nature.

העולה מכל האמור, שכל מהות הנס הוא, שיתגלה לעולם מההנהגה העליונה שאין בה הפכים, וכל רואי הנס יראו שאין שינוי ברצון, דשם, העבר ההוה והעתיד מתאחדים.

והיוצא מכל אלה, כי כל מהות הנסים, הוא רק שיתגלה בעולם הזה מהנהגה העליונה למעלה מהזמן ולמעלה משכל ודעת האדם, ואז יתראה מפורש שאין שום הפכים, אף מה שנדמה שהם הפכים, שזה הוא רק ממה שנחלק ונסדר לנו דעה כזאת לפי ההנהגה התחתונה. אבל כשנתגלה ההנהגה העליונה, כל רואי הנס מבינים שאין שינוי ברצון, כי מה שנדמה לנו שיש שינוי ברצון הוא רק מהדעה הנבראת ונחלק לנו שהוא ג"כ נכנעת להזמן והמקום וכל הגבולים. אבל במקום שהעבר והעתיד וההוה יתאחדו, שם אין שיך לומר שינוי ברצון, שאין שם מוקדם ומאוחר ותפיסת גבול מקום, וכשנתגלה אור הזה כל הרואה הכיר שאין שום הפכים בשעת ההתגלות:

From all of this we derive that the essence of all miracles is a revelation – within this world – of the supernal governance, that itself transcends time, human intellect and consciousness. Then, it is clear that there are no contradictions or opposites, and even things which seem contradictory only appear to be so because we have been apportioned a limited intellect, based upon the lower level of governance. Yet, when the supernal governance is revealed, all who witness the miracle understand that there is no change in God’s will to allow for the miracle, for that which appears to us to be a change in God’s will is only due to the created knowledge which is allocated to us, and subservient to the boundaries of time and place. But in the place where the past, future, and present unite, one cannot say that there is a change in God’s will, because in that place there is no before and after, and no concept of spatial borders. When this light is revealed, all who see it will know, at the time of revelation, that there are no opposites.

כן היה בחנוכת ביהמ"ק שנפתחו השערים לארון, לא שנתרחבו השערים, אלא נתגלה אור העליון, שהיה מפורש שני הפכים בנושא אחד. ואמונה בזה, היא למעלה מכל חקירה.

וכן מצינו בשלמה המלך כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים, כדאי' בתנחומא וארא (סז) זש"ה (תהילים כ״ד:ז׳) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם וגו'. שלמה אמר פסוק זה בשעה שהכניס את הארון לבית קדש הקדשים, עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו, כיון שהגיע לפתח ביהמ"ק היה הפתח של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין לכנוס לתוך עשר אמות ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבאו להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות התחיל להתפלל לפני הקב"ה ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך (דברי הימים ב ו׳:מ״ב) מה עשה שלמה, אמרו רז"ל, הלך והביא ארונו של דוד אביו והיה מתפלל ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך וכו' והיה שלמה אומר רבש"ע עשה בזכותו של זה זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה. וביאר בזה אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה שעיקר הנס שהיה בזה היה שנתגלה מאור העליון עתיקא קדישא בעולם הזה, שאלו נתרחבו השערים או נתקצר הארון לא היה בזה נס כל כך, כדאי' במס' תענית (דף כה ע"א) שבתפלת רבי חנינא בן דוסא נתארכו הקורות. אכן בביהמ"ק אי אפשר שיתרחבו השערים וגם לא היה אפשר שיתקצר הארון, כמ"ש (ד"ה א' כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית, ונדרש מזה בש"ס בכורות (דף יז ע"א) על המקדש ועל כל הכלים שנעשו במקדש שאינם רשאים לשנותם, ולכן היה הנס בזה שנכנס גשם בגשם והוא שני הפכים בנושא אחד. ואם יאמין האדם אמונה שלמה הזאת בלא לב ולב, לא ישובב לבו מכל הגיון זר ומכל חקירת וטענת קצרי דעת, כי ימצא באמונתו די שפק התרה על כל ספיקותיו ומבוכות החקירה:

This is exemplified by the miracle that occurred when King Shlomo brought the Holy Ark into the Temple. It is written in the Midrash Tanhuma (Vaera, 7) on the verse, “Raise, O gates, your heads, and be lift up, you everlasting doors!” (Tehillim, 24) that Shlomo said these words when he sought to bring the Ark into the Holy of Holies. He had made an ark of ten cubits in size, placed the original Ark of Moshe inside of it, and carried it to the Temple. When he arrived at the entrance, he saw that it was also ten cubits wide; however, ten cubits cannot enter into ten cubits.⁴⁰⁷For a space to contain something, it must always be slightly bigger than that which it is supposed to contain. (Eitz Yosef) Furthermore, there was not enough space to accommodate those who were carrying the Ark. They could not bring the Ark through the gate. Shlomo stood, ashamed, not knowing what to do. He began to pray to God. Our sages teach us that he brought the casket of his father David, and said (Divrei HaYamim 2, 6:42), “Hashem Elo-him! Do not turn away the face of Your anointed.” “Master of the world!” he said. “Do it in the merit of this one. Remember the kindnesses of Your servant David.” Whereupon he was immediately answered.⁴⁰⁸And was able to bring in the Ark. My father, master and teacher, the holy Rav, explained that the essence of the miracle was a revelation of the supernal light of Atika Kadisha in this lower world. If the size of the gate was miraculously widened to make enough space for the Ark, or if the Ark had become smaller, it would not have been such a great miracle. The Gemara (Ta’anit, 25a) tells of how the prayers of Rabbi Hanina ben Dosa caused the beams of a house to lengthen.⁴⁰⁹Once a woman, who lived near Rabbi Hanina, built a house, but the beams would not reach the walls. She came to him and said, “I have built a house but the beams will not reach the walls.” He asked her, “What is your name? “Aiku.” she replied. He then exclaimed, “Aiku, may your beams reach the walls!” A Tanna taught, they extended one cubit on both sides. Some say that new pieces miraculously joined themselves to the beams. Polemo said, “I saw the house, and its beams extended one cubit on both sides. People told me, ‘This is the house which Rabbi Hanina ben Dosa covered with beams through his prayer.’” However, in the Holy Temple, the measurements of the gates, the Ark, or anything else could not be changed, as it is written (Divrei HaYamim 1:28:19), “All this, said David, is written by the hand of God who instructed me, even all the works of this blueprint.” The Gemara (Berachot, 17a) understands this to mean that Temple and all of its vessels had to be built according to the exact measurements that King David received in his prophetic understanding and taught to Shlomo. The miracle here was that matter entered into matter, and two different entities occupied the identical place and time, in defiance of natural governance. If man believes in this with perfect faith, and absolute sincerity, his heart will not go astray after strange logic or the philosophical speculations of those of limited consciousness. In his faith he will find all he needs to allay all the doubts and confusions resulting from all such doubts and inquiries.