העיקר היה במתן תורה, שנתגלה דהעולם מלא כבודו, והכרה זאת נקראת יגיע כפיו של האדם.
Knowledge of the Mystery at Sinai and Beyond Prior to the giving of the Torah at Sinai, there was no all-inclusive compendium that could be used by every individual to serve God. The pre-Sinaitic esoteric works where accessible only to a select few. With the giving of the Torah, two things changed: (1) God descended into creation. That is, no longer did the relationship with God require a human being to transcend the physical world (as in the case of Malkei Tzedek, mentioned above), and (2) a means was now provided for even the lowest individual to enter into a relationship with God. Thus, R. Gershon Henokh interprets the “voices” heard at Mount Sinai as the voice of Jewish people’s own, inner revelation. Meaning to say, with the Giving of the Torah, Divinity became accessible to each and every person. The author further explains that while the Torah does not expect a person to do more than he is able – for God does not make His commandments impossible to fulfill – nonetheless, the obligation to learn the entire Torah still applies to every person, since only then can he fully incorporate the Divine Presence in his life.
2
אכן במתן תורה נאמר (שמות י״ט:כ׳) וירד ה' על הר סיני. וכדאיתא בזה"ק (יתרו פב.) תאנא בההוא שעתא דקב"ה אתגלי בטורא דסיני הוו חמאן כל ישראל כמאן דחמי נהורא בעשישותא, ומההוא נהורא הוי חמי כל חד וחד מה דלא חמי יחזקאל נביאה, מאי טעמא משום דאינון קלין עלאין אתגליאו בחד כמה דאמינא דכתיב וכל העם רואים את הקולות.
It is said of the giving of the Torah (Shemot, 19) that, “God descended on Mount Sinai.” This is as it is said in the Zohar (Yitro, 82a): We have learned that at the time God revealed himself at Mount Sinai, all of Israel saw as one would see with a lantern, and in this light, each one saw even that which the prophet Yehezkel did not see. What is the reason? It is because these supernal voices were revealed as one, according to our explanation of the verse in the account of the giving of the Torah, “all of the people saw the voices.”
3
וענין הקולות, מורה לקול פנימאה, שאז נתגלה לישראל שכל העולם מלא כבוד הש"י, והוא המחיה והמהוה כל דבר תמיד, וכדאיתא בזה"ק (שם פא:) אמר רבי שמעון ת"ח קול השופר אתרא דקלא היינו דכתיב (דברים ח׳:ג׳) כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם מאי מוצא פי ה' דא קול השופר.
This “voice” is the inner voice. It was then revealed to Israel that the entire world is filled with God’s glory, and that He gives life and being to everything, at every moment. Consider the following passages in the Zohar: Rabbi Shimon said, come and see! The voice of the shofar is the place of the voice. To explain this, consider the verse, “for on all that comes out of God’s mouth does man live.” What is, “that which comes out of God’s mouth?” It is the voice of the shofar.
4
ובתקוני הזהר תקון ס"ט (דף קיז:) ולקבליהו אמר דוד ז' קלין דהבו לה' בני אלים ועל אלון שבע כתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. ובזה"ק (מצורע נג:) תורה אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתידע:
(Yitro, 81b) And according to them David mentioned seven “voices” in Psalm 29, “Ascribe unto God, ye sons of the mighty,” and of these seven it is said, “not on bread alone does man live, but on all that comes out of God’s mouth does man live.” (Tikun 69, page 117b) Why is the Torah called “Torah?”42The root of the word for “Torah” is related to both the word for teaching – hora’ah – and the word for light – ohr. Thus, the Torah’s teachings are like a light that reveals the mysteries hidden in the darkness of creation. Because it teaches and reveals that which was hidden and not known. (Metzorah, 53b)
5
ולכן ממתן תורה ואילך, שוב לא נקרא זן אותם בחסדו, כי במתן תורה הרבה והגדיל חסדו עד שנקרא יגיע כפיך כי תאכל. ואף כי הכל בחסדו, אכן זה הרצון הוא במתן תורה, שעל ידי הכרת אור הש"י וידיעת מציאותו בעולם הזה, ע"י זה נקרא יגיע כפים של האדם. כי חפץ הקב"ה לזכות אותנו, לפיכך הרבה לנו תורה ומצות. והתורה היא כוללת כל הבריאה, שאין שום אדם שלא יוכל להגיע אל כל ההשגה עד כמה שהגביל הש"י, כדאיתא בזה"ק (יתרו פג:) וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני וכו' וכולהו כל חד וחד כדקא חזי ליה. ואין שום דבר בתורה שאינו נצרך לכל אדם, כדאיתא בזה"ק (שם) וידבר אלהים את כל הדברים האלה כל אינון טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין גזרין וענשין. לאמר. למהוי ירותא לכלא דכתיב (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה. ובמדרש רבה (צו פ' ט) במעשה דרבי ינאי שהאכיל לאיש אחד שבדקו ולא מצא בו תורה וכו' והשיב לו ירותתי גבך וכו' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. קהלת ינאי לא נאמר אלא קהלת יעקב:
Therefore, from the moment the Torah was given, the world is no longer solely sustained by God’s benevolence. At the giving of the Torah, God showed even greater kindness, which is called, “eating from the effort of your hands” (Tehillim, 128:2).43That is, human beings were not in a give-and-take relationship with God, and the life and vitality that He bestowed upon creation was an expression of His gratuitous love. However, with the giving of the Torah, mankind could now earn God’s goodness through fulfilling the Torah – “the effort of your hands.” This allows for an even greater degree of closeness. Even though everything still comes from God’s benevolence, it was God’s desire that with the giving of the Torah man should perform actions which enable him to be conscious of God’s light and the knowledge of God’s existence in this world. This is called, “the effort of man’s hands.” The Torah is the sum-total of all of the creation. With the Torah, every person capable of arriving at the entire level of understanding that God allotted for his creation. This is as it is said in the Zohar (Yitro, 83b): All of the later generations were summoned there, and they all received the Torah at Mount Sinai, each one as befit him. Everything in the Torah is applicable to every individual person. This is as the Zohar says (ibid.): “And God spoke all of these words, saying…” (Shemot, 20:1, directly before the Ten Commandments). “Spoke all of these words,” means – all of these meanings, all of these secrets, all of these mysteries, decrees and punishments. “Saying” – means in order for it to be a uninversal inheritance, as it is written (Devarim, 33) “Moshe commanded the Torah to us as an inheritance.” A story is told in the Midrash Rabbah (Vayikra, 9:3), “Rabbi Yannai saw a man who was finely dressed in the manner of a scholar. He invited him home, and in the course of the conversation discovered that he had no Torah knowledge whatsoever, not in the Gemara, Mishnah, or the Chumash. When the man wanted to lead the Grace following a meal, as is the custom for a guest, Rabbi Yannai said, ‘You may do so by saying these words: “A dog at Yannai’s bread.’” The man seized Rabbi Yannai by the collar and said, ‘You are withholding my inheritance!’44That is, “you are denying me a relationship to the Torah.” Rabbi Yannai said, ‘What is your inheritance?’ The man said, ‘Once I was walking past a school, and I heard the children saying, “Moshe commanded us the Torah, an inheritance of the community of Yaakov.” The Torah does not say, “An inheritance of the community of Yannai,” but rather, “An inheritance of the community of Yaakov.”’”45The continuation of the story: “Rabbi Yannai then wanted to know in what merit this man was eating at his table. The man said, ‘In my entire life, I always kept silent upon receiving an insult, and I never saw two people arguing and did not make peace between them.’ Embarrassed, Rabbi Yannai said in shame, ‘You possess such good behavior, and I called you a dog.’”
6
כל אדם יוכל להשיג בתורה כפי ערכו, גם מסודות התורה. והתורה כולה היא מה שנצרך ללמוד כדי לקיים, אף מעשה מרכבה.
7
ואף שאין כל אחד יכול להשיג הכל בהשגה שלמה, אבל כל אחד יכול להשיג כפי מדרגתו גם מסודות התורה, וכדמסיים בזוה"ק (יתרו פג:) דאי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לגלאה לכל בר נש כתיב אנכי ה' אלהיך כמה דאנא טמירא וסתים כך יהיו מלין אלין טמירין וסתימין בלבך. ובתורה נרמז כל ההנהגה לכל הדורות עד סוף כל הדורות. וכל מה שהובא בתורה הם עצות לפני כל אדם, וכדאיתא בזוה"ק (בהעלתך קנב.) רבי שמעון אמר ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוטי וכו'. ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי, בגין כך אמר דוד (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה דתחות לבושא דאורייתא. והוא שצריך האדם להתבונן בכל התורה כולה שהיא חיי עולם, וחיי כל האדם, וכל התורה צריכה לכל האדם, ולשום לב שאין שום ספור בתורה שאינו נצרך לכל אדם לעבודת השם יתברך:
Even though not everyone can fathom everything with a complete understanding, nonetheless, everyone can understand according to hislevel even the secrets of the Torah. As it is summed up in the Zohar (Yitro, 83b): If you were to contend: it reveals mysteries that are not relevant to everyone, to this it is written, ‘Anochi – I am Hashem you God.’ Just as I am hidden and concealed, so too will these words be hidden and concealed in you hearts. Hinted in the Torah is God’s divine conduct of all generations down to the end of all generations. Everything that is gleaned from the Torah is advice designed for every person. It is written in the Zohar (Beha’alotcha, 152a): Rabbi Shimon said, “Woe is the man who says that the Torah is just a collection of stories and mundane information. The story of the Torah is the garment of the Torah. To the one who says that the garment is the actual Torah, I say, may he breath his last! He has no share in the world-to-come. For this, David said (Tehillim, 119), ‘open my eyes, that I may behold the wonders of Your Torah.’ Meaning, may I see that which is beneath the garment.” A person needs to contemplate the Torah in its entirety, for it is the life of the world and the life of every man. The entire Torah is essential for everyone in order to serve God, may He be blessed. A person needs to consider how every story found in the Torah teaches a path in the service of God.
8
וכן איתא במדרש משלי (סוף פרשה י) א"ר ישמעל בא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כלו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה אמר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך את פניו ממנו וכו' וחושב שם כסדר. בא מי שיש בידו שנים או שלשה סדרים ואח"כ בא מי שיש בידו הלכות, אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית. בא מי שיש בידו תורת כהנים, הקב"ה אומר לו חמשה חמשי תורה למה לא שנית וכו'. בא מי שיש בידו חמשה חמשי תורה, אומר לו למה לא למדת אגדה ולא שנית, שבשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עוניתיהן של ישראל וכו'. בא מי שיש בידו אגדה, הקב"ה אומר לו תלמוד למה לא למדת שנא' (קהלת א׳:ז׳) כל הנחלים אל הים והים איננו מלא ואיזה זה תלמוד. בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה וכו' שאין הנייה בעולמי, אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבין ועוסקין בד"ת ומציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה כסא כבודי האיך הוא עומד וכו':
We find written in the Midrash on Mishlei (end of section 10): Rabbi Yishmael said, come and see how difficult is the Day of Judgment! In the future, the Holy One, blessed be He, will judge the whole world in the valley of Yehoshephat. When a Torah scholar comes before Him, God will ask him, “Did you study the Torah?” He will answer, “Yes.” God will then say, “If this is as you say, tell me what you have learned.” For one who has learned the Five Books of Moshe but has not learned the Mishnah, God will turn His face away from him. Then the forces of persecution will surround him like a pack of wild hounds and take him off to Gehinom. When one who has studied two or three orders of the Mishnah comes before Him, God will say to him, “My son, why did you not learn the laws by heart?” When one who has learned the laws comes before the heavenly court, God will say to him, “My son, why have you not learned the Torat Cohanim (halachic Midrash on the book of Leviticus)?” When one comes before Him who has learned the Torat Cohanim, God shall to him, “Why have you not learned the five books of Moses?” If one comes before Him who has learned the five books of Moses, and God will say to him, “Why have you not learned aggadah (legends of the Torah)? For at the time when a rabbi sits before his students and teaches the aggadot, I forgive and atone for all the sins of Israel!” If a soul comes before God who has learned the aggadot, God will ask him, “Why have you not learned the Talmud? For it is said (Kohelet, 1), “All the rivers run into the sea, and the sea is not full,” referring to the Talmud. When another one comes before God who has learned the Talmud, and God will ask him, “Why have you not glimpsed at the Holy Merkava of Divine Mysteries? For I experience no pleasure in My world like the time when the sages sit in the study of the Torah, and glimpse, look, see, contemplate the great Talmud of Divine Mysteries, knowing how My Divine throne of glory stands!”
9
המקיים פשוטי מצוות, וכן המתפלל בכוונה פשוטה, אף שאינו יודע כוונת המקובלים, הוא מכון לרצון ה', ומעלה עליו השי"ת כאילו כוון כראוי.
10
ובאמת גם מעשה מרכבה הוא ג"כ מה שנצרך האדם ללמוד כדי לקיים, וכדאיתא במסכת חגיגה (דף יד:) שאמר רבן יוחנן בן זכאי על רבי אלעזר בן ערך ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה. יש נאה דורש ואין נאה מקיים. נאה מקיים ואין נאה דורש. אשריך אברהם אבינו שרבי אלעזר בן ערך יוצא מחלציך. והרי שגם מעשה מרכבה צריך ללמוד ולעשות ולקיים. וענין נאה מקיים ואינו נאה דורש, שכל נפש מישראל שמקיים פשוטי מצות בכל פרטותיהם, הוא מכוון לעומק רצון הש"י, ומעלה עליו הש"י כאלו קיים בכל כוונותיהם. וכן המתפלל בכוונה היותר פשוטה בלב שלם, אף שאינו יודע שום כוונת המקובלים, הוא מכוון לרצון הש"י, ומעלה עליו הקב"ה כאלו התפלל בכל הכוונות היותר גבוהות. וכדאיתא בזה"ק (ויחי דף רמג:) שרבי יוסי ורבי חזקיה שאלו לרבי שמעון, אמר רבי חזקיה הא דאמרינן לעולם יסדר אדם שבחא דמריה ולבתר יצלי צלותא. האי מאן דלביה טריד ובעי לצלאה צלותיה ואיהו בעקו ולא יכיל לסדרא שבחא דמריה כדקא יאות מאי הוא, אמר ליה אע"ג דלא יכיל לכוונא לבא ורעותא סדורא שבחיה דמריה אמאי גרע, אלא יסדר שבחא דמריה אע"ג דלא יכיל לכוונא ויצלי צלותא וכדמסיים שם כל הענין, מאן דיכיל לסדרא שבחא דמריה ולא עביד, עליה כתיב וכו'. אבל מי שאינו יכול מקבל הקב"ה תפלתו וכל עבודתו, אף שאינו מכוון כמו שנאמר שם שמעה ה' צדק וכו'. וזה הוא נאה מקיים ואינו נאה דורש:
Even with Ma’aseh Merkava, (the knowledge of the Mysteries of the Torah), one needs to learn with the goal of doing. This is as it is said in the Tractate Chagiga (14b), after Rabbi Elazar ben Arach had just cause the trees and mountains to sing, from his teachings of the Divine mysteries, “Rabbi Yochanan ben Zakkai said of Rabbi Elazar ben Arach, Blessed is the God of Israel who gave a son to Avraham Avinu who knows how to understand and teach the Ma’asehMerkava. There are those who are good at explaining but cannot do. Then there are those who know how to do, but cannot explain. Fortunate are you, Avraham Avinu, that Rebbi Elazar ben Arach descended from you, who knows both how to teach and how to do!” From this we see that even with Ma’asehMerkava one needs not only to know, but needs to perform and uphold. In the case where one knows how to do, but does not know how to learn, every soul of Israel who performs the Mitzvot in all their details is intending the very depths of God’s will. Then God considers it as if he has fulfilled all of the mystical intentions (kavonnot). So too, one who prays with the utmost simplicity and a pure heart, and knows nothing of the kavannot of the Kabbalists, also intends to fulfill the depths of God’s will, and God considers this as if he has prayed with the most lofty of kavanot. It is written in the Zohar (Vayehi, 243b): Rabbi Yossi and Rabbi Hizkiya asked Rabbi Shimon, ‘We are taught that one should begin by praising God, and then make his request. What about someone who wants to pray but his heart ill at ease, and is so disturbed that he can not properly praise God before asking for his needs?’ Rabbi Shimon answered them, ‘His prayer is no less, even if he cannot enter into the optimal frame of mind in order to praise God. He should make his praises even in his current state of mind. Then he should go ahead and ask. … However, a person who has the ability and the proper frame of mind to properly praise God before praying, yet does not, of him is it said (Yeshayahu, 1), ‘Though he pray much, I will not heed him.’ But for one who simply cannot collect his mind and achieve devekut,46Devekut means intense cleaving to God. God nevertheless accepts his prayer and his divine service. The Zohar says that this is (Tehillim, 17:1), “Hear the right, O God, attend to my cry, hear my prayer.” This is an example of, “one who knows how to do, but does not know how to explain.”
11
ובאמת צריך האדם ללמוד ולהבין, שכל מה שנתן הקב"ה התורה לישראל, הוא רק מה שנצרך לעבודתו יתברך ונצרך לכל ישראל. שלפי שיודע להבין ולחקור בכבוד בוראו, יודע מה הוא אהבתו ויראתו, ואיך נמצא כבוד ה' בכל פרט מעשה, ולמי הוא מתפלל, ומצות מי הוא מקיים, ואיך אור הש"י והשגחתו נמצא בכל פרט:
One needs to know and understand that every letter of the Torah that God gave to Israel is all that is needed in order to serve the Almighty, may He be blessed. Every one of Israel needs the entire Torah. Man needs to know how to understand and investigate the Glory of his Creator, to know the meaning of loving and fearing the Almighty, to know how God’s glory is found in every detail of action, to know to whom he is praying, and whose commandments he is fulfilling, and how God’s light and providence exists in every detail.
העיקר היה במתן תורה, שנתגלה דהעולם מלא כבודו, והכרה זאת נקראת יגיע כפיו של האדם.
Knowledge of the Mystery at Sinai and Beyond
Prior to the giving of the Torah at Sinai, there was no all-inclusive compendium that could be used by every individual to serve God. The pre-Sinaitic esoteric works where accessible only to a select few. With the giving of the Torah, two things changed: (1) God descended into creation. That is, no longer did the relationship with God require a human being to transcend the physical world (as in the case of Malkei Tzedek, mentioned above), and (2) a means was now provided for even the lowest individual to enter into a relationship with God. Thus, R. Gershon Henokh interprets the “voices” heard at Mount Sinai as the voice of Jewish people’s own, inner revelation. Meaning to say, with the Giving of the Torah, Divinity became accessible to each and every person.
The author further explains that while the Torah does not expect a person to do more than he is able – for God does not make His commandments impossible to fulfill – nonetheless, the obligation to learn the entire Torah still applies to every person, since only then can he fully incorporate the Divine Presence in his life.
אכן במתן תורה נאמר (שמות י״ט:כ׳) וירד ה' על הר סיני. וכדאיתא בזה"ק (יתרו פב.) תאנא בההוא שעתא דקב"ה אתגלי בטורא דסיני הוו חמאן כל ישראל כמאן דחמי נהורא בעשישותא, ומההוא נהורא הוי חמי כל חד וחד מה דלא חמי יחזקאל נביאה, מאי טעמא משום דאינון קלין עלאין אתגליאו בחד כמה דאמינא דכתיב וכל העם רואים את הקולות.
It is said of the giving of the Torah (Shemot, 19) that, “God descended on Mount Sinai.” This is as it is said in the Zohar (Yitro, 82a): We have learned that at the time God revealed himself at Mount Sinai, all of Israel saw as one would see with a lantern, and in this light, each one saw even that which the prophet Yehezkel did not see. What is the reason? It is because these supernal voices were revealed as one, according to our explanation of the verse in the account of the giving of the Torah, “all of the people saw the voices.”
וענין הקולות, מורה לקול פנימאה, שאז נתגלה לישראל שכל העולם מלא כבוד הש"י, והוא המחיה והמהוה כל דבר תמיד, וכדאיתא בזה"ק (שם פא:) אמר רבי שמעון ת"ח קול השופר אתרא דקלא היינו דכתיב (דברים ח׳:ג׳) כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם מאי מוצא פי ה' דא קול השופר.
This “voice” is the inner voice. It was then revealed to Israel that the entire world is filled with God’s glory, and that He gives life and being to everything, at every moment. Consider the following passages in the Zohar: Rabbi Shimon said, come and see! The voice of the shofar is the place of the voice. To explain this, consider the verse, “for on all that comes out of God’s mouth does man live.” What is, “that which comes out of God’s mouth?” It is the voice of the shofar.
ובתקוני הזהר תקון ס"ט (דף קיז:) ולקבליהו אמר דוד ז' קלין דהבו לה' בני אלים ועל אלון שבע כתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. ובזה"ק (מצורע נג:) תורה אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתידע:
(Yitro, 81b) And according to them David mentioned seven “voices” in Psalm 29, “Ascribe unto God, ye sons of the mighty,” and of these seven it is said, “not on bread alone does man live, but on all that comes out of God’s mouth does man live.” (Tikun 69, page 117b) Why is the Torah called “Torah?”42The root of the word for “Torah” is related to both the word for teaching – hora’ah – and the word for light – ohr. Thus, the Torah’s teachings are like a light that reveals the mysteries hidden in the darkness of creation. Because it teaches and reveals that which was hidden and not known. (Metzorah, 53b)
ולכן ממתן תורה ואילך, שוב לא נקרא זן אותם בחסדו, כי במתן תורה הרבה והגדיל חסדו עד שנקרא יגיע כפיך כי תאכל. ואף כי הכל בחסדו, אכן זה הרצון הוא במתן תורה, שעל ידי הכרת אור הש"י וידיעת מציאותו בעולם הזה, ע"י זה נקרא יגיע כפים של האדם. כי חפץ הקב"ה לזכות אותנו, לפיכך הרבה לנו תורה ומצות. והתורה היא כוללת כל הבריאה, שאין שום אדם שלא יוכל להגיע אל כל ההשגה עד כמה שהגביל הש"י, כדאיתא בזה"ק (יתרו פג:) וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני וכו' וכולהו כל חד וחד כדקא חזי ליה. ואין שום דבר בתורה שאינו נצרך לכל אדם, כדאיתא בזה"ק (שם) וידבר אלהים את כל הדברים האלה כל אינון טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין גזרין וענשין. לאמר. למהוי ירותא לכלא דכתיב (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה. ובמדרש רבה (צו פ' ט) במעשה דרבי ינאי שהאכיל לאיש אחד שבדקו ולא מצא בו תורה וכו' והשיב לו ירותתי גבך וכו' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. קהלת ינאי לא נאמר אלא קהלת יעקב:
Therefore, from the moment the Torah was given, the world is no longer solely sustained by God’s benevolence. At the giving of the Torah, God showed even greater kindness, which is called, “eating from the effort of your hands” (Tehillim, 128:2).43That is, human beings were not in a give-and-take relationship with God, and the life and vitality that He bestowed upon creation was an expression of His gratuitous love. However, with the giving of the Torah, mankind could now earn God’s goodness through fulfilling the Torah – “the effort of your hands.” This allows for an even greater degree of closeness. Even though everything still comes from God’s benevolence, it was God’s desire that with the giving of the Torah man should perform actions which enable him to be conscious of God’s light and the knowledge of God’s existence in this world. This is called, “the effort of man’s hands.” The Torah is the sum-total of all of the creation. With the Torah, every person capable of arriving at the entire level of understanding that God allotted for his creation. This is as it is said in the Zohar (Yitro, 83b): All of the later generations were summoned there, and they all received the Torah at Mount Sinai, each one as befit him. Everything in the Torah is applicable to every individual person. This is as the Zohar says (ibid.): “And God spoke all of these words, saying…” (Shemot, 20:1, directly before the Ten Commandments). “Spoke all of these words,” means – all of these meanings, all of these secrets, all of these mysteries, decrees and punishments. “Saying” – means in order for it to be a uninversal inheritance, as it is written (Devarim, 33) “Moshe commanded the Torah to us as an inheritance.” A story is told in the Midrash Rabbah (Vayikra, 9:3), “Rabbi Yannai saw a man who was finely dressed in the manner of a scholar. He invited him home, and in the course of the conversation discovered that he had no Torah knowledge whatsoever, not in the Gemara, Mishnah, or the Chumash. When the man wanted to lead the Grace following a meal, as is the custom for a guest, Rabbi Yannai said, ‘You may do so by saying these words: “A dog at Yannai’s bread.’” The man seized Rabbi Yannai by the collar and said, ‘You are withholding my inheritance!’44That is, “you are denying me a relationship to the Torah.” Rabbi Yannai said, ‘What is your inheritance?’ The man said, ‘Once I was walking past a school, and I heard the children saying, “Moshe commanded us the Torah, an inheritance of the community of Yaakov.” The Torah does not say, “An inheritance of the community of Yannai,” but rather, “An inheritance of the community of Yaakov.”’”45The continuation of the story: “Rabbi Yannai then wanted to know in what merit this man was eating at his table. The man said, ‘In my entire life, I always kept silent upon receiving an insult, and I never saw two people arguing and did not make peace between them.’ Embarrassed, Rabbi Yannai said in shame, ‘You possess such good behavior, and I called you a dog.’”
כל אדם יוכל להשיג בתורה כפי ערכו, גם מסודות התורה. והתורה כולה היא מה שנצרך ללמוד כדי לקיים, אף מעשה מרכבה.
ואף שאין כל אחד יכול להשיג הכל בהשגה שלמה, אבל כל אחד יכול להשיג כפי מדרגתו גם מסודות התורה, וכדמסיים בזוה"ק (יתרו פג:) דאי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לגלאה לכל בר נש כתיב אנכי ה' אלהיך כמה דאנא טמירא וסתים כך יהיו מלין אלין טמירין וסתימין בלבך. ובתורה נרמז כל ההנהגה לכל הדורות עד סוף כל הדורות. וכל מה שהובא בתורה הם עצות לפני כל אדם, וכדאיתא בזוה"ק (בהעלתך קנב.) רבי שמעון אמר ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוטי וכו'. ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי, בגין כך אמר דוד (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה דתחות לבושא דאורייתא. והוא שצריך האדם להתבונן בכל התורה כולה שהיא חיי עולם, וחיי כל האדם, וכל התורה צריכה לכל האדם, ולשום לב שאין שום ספור בתורה שאינו נצרך לכל אדם לעבודת השם יתברך:
Even though not everyone can fathom everything with a complete understanding, nonetheless, everyone can understand according to his level even the secrets of the Torah. As it is summed up in the Zohar (Yitro, 83b): If you were to contend: it reveals mysteries that are not relevant to everyone, to this it is written, ‘Anochi – I am Hashem you God.’ Just as I am hidden and concealed, so too will these words be hidden and concealed in you hearts. Hinted in the Torah is God’s divine conduct of all generations down to the end of all generations. Everything that is gleaned from the Torah is advice designed for every person. It is written in the Zohar (Beha’alotcha, 152a): Rabbi Shimon said, “Woe is the man who says that the Torah is just a collection of stories and mundane information. The story of the Torah is the garment of the Torah. To the one who says that the garment is the actual Torah, I say, may he breath his last! He has no share in the world-to-come. For this, David said (Tehillim, 119), ‘open my eyes, that I may behold the wonders of Your Torah.’ Meaning, may I see that which is beneath the garment.” A person needs to contemplate the Torah in its entirety, for it is the life of the world and the life of every man. The entire Torah is essential for everyone in order to serve God, may He be blessed. A person needs to consider how every story found in the Torah teaches a path in the service of God.
וכן איתא במדרש משלי (סוף פרשה י) א"ר ישמעל בא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כלו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה אמר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך את פניו ממנו וכו' וחושב שם כסדר. בא מי שיש בידו שנים או שלשה סדרים ואח"כ בא מי שיש בידו הלכות, אומר לו בני תורת כהנים למה לא שנית. בא מי שיש בידו תורת כהנים, הקב"ה אומר לו חמשה חמשי תורה למה לא שנית וכו'. בא מי שיש בידו חמשה חמשי תורה, אומר לו למה לא למדת אגדה ולא שנית, שבשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עוניתיהן של ישראל וכו'. בא מי שיש בידו אגדה, הקב"ה אומר לו תלמוד למה לא למדת שנא' (קהלת א׳:ז׳) כל הנחלים אל הים והים איננו מלא ואיזה זה תלמוד. בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה וכו' שאין הנייה בעולמי, אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבין ועוסקין בד"ת ומציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה כסא כבודי האיך הוא עומד וכו':
We find written in the Midrash on Mishlei (end of section 10): Rabbi Yishmael said, come and see how difficult is the Day of Judgment! In the future, the Holy One, blessed be He, will judge the whole world in the valley of Yehoshephat. When a Torah scholar comes before Him, God will ask him, “Did you study the Torah?” He will answer, “Yes.” God will then say, “If this is as you say, tell me what you have learned.” For one who has learned the Five Books of Moshe but has not learned the Mishnah, God will turn His face away from him. Then the forces of persecution will surround him like a pack of wild hounds and take him off to Gehinom. When one who has studied two or three orders of the Mishnah comes before Him, God will say to him, “My son, why did you not learn the laws by heart?” When one who has learned the laws comes before the heavenly court, God will say to him, “My son, why have you not learned the Torat Cohanim (halachic Midrash on the book of Leviticus)?” When one comes before Him who has learned the Torat Cohanim, God shall to him, “Why have you not learned the five books of Moses?” If one comes before Him who has learned the five books of Moses, and God will say to him, “Why have you not learned aggadah (legends of the Torah)? For at the time when a rabbi sits before his students and teaches the aggadot, I forgive and atone for all the sins of Israel!” If a soul comes before God who has learned the aggadot, God will ask him, “Why have you not learned the Talmud? For it is said (Kohelet, 1), “All the rivers run into the sea, and the sea is not full,” referring to the Talmud. When another one comes before God who has learned the Talmud, and God will ask him, “Why have you not glimpsed at the Holy Merkava of Divine Mysteries? For I experience no pleasure in My world like the time when the sages sit in the study of the Torah, and glimpse, look, see, contemplate the great Talmud of Divine Mysteries, knowing how My Divine throne of glory stands!”
המקיים פשוטי מצוות, וכן המתפלל בכוונה פשוטה, אף שאינו יודע כוונת המקובלים, הוא מכון לרצון ה', ומעלה עליו השי"ת כאילו כוון כראוי.
ובאמת גם מעשה מרכבה הוא ג"כ מה שנצרך האדם ללמוד כדי לקיים, וכדאיתא במסכת חגיגה (דף יד:) שאמר רבן יוחנן בן זכאי על רבי אלעזר בן ערך ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה. יש נאה דורש ואין נאה מקיים. נאה מקיים ואין נאה דורש. אשריך אברהם אבינו שרבי אלעזר בן ערך יוצא מחלציך. והרי שגם מעשה מרכבה צריך ללמוד ולעשות ולקיים. וענין נאה מקיים ואינו נאה דורש, שכל נפש מישראל שמקיים פשוטי מצות בכל פרטותיהם, הוא מכוון לעומק רצון הש"י, ומעלה עליו הש"י כאלו קיים בכל כוונותיהם. וכן המתפלל בכוונה היותר פשוטה בלב שלם, אף שאינו יודע שום כוונת המקובלים, הוא מכוון לרצון הש"י, ומעלה עליו הקב"ה כאלו התפלל בכל הכוונות היותר גבוהות. וכדאיתא בזה"ק (ויחי דף רמג:) שרבי יוסי ורבי חזקיה שאלו לרבי שמעון, אמר רבי חזקיה הא דאמרינן לעולם יסדר אדם שבחא דמריה ולבתר יצלי צלותא. האי מאן דלביה טריד ובעי לצלאה צלותיה ואיהו בעקו ולא יכיל לסדרא שבחא דמריה כדקא יאות מאי הוא, אמר ליה אע"ג דלא יכיל לכוונא לבא ורעותא סדורא שבחיה דמריה אמאי גרע, אלא יסדר שבחא דמריה אע"ג דלא יכיל לכוונא ויצלי צלותא וכדמסיים שם כל הענין, מאן דיכיל לסדרא שבחא דמריה ולא עביד, עליה כתיב וכו'. אבל מי שאינו יכול מקבל הקב"ה תפלתו וכל עבודתו, אף שאינו מכוון כמו שנאמר שם שמעה ה' צדק וכו'. וזה הוא נאה מקיים ואינו נאה דורש:
Even with Ma’aseh Merkava, (the knowledge of the Mysteries of the Torah), one needs to learn with the goal of doing. This is as it is said in the Tractate Chagiga (14b), after Rabbi Elazar ben Arach had just cause the trees and mountains to sing, from his teachings of the Divine mysteries, “Rabbi Yochanan ben Zakkai said of Rabbi Elazar ben Arach, Blessed is the God of Israel who gave a son to Avraham Avinu who knows how to understand and teach the Ma’aseh Merkava. There are those who are good at explaining but cannot do. Then there are those who know how to do, but cannot explain. Fortunate are you, Avraham Avinu, that Rebbi Elazar ben Arach descended from you, who knows both how to teach and how to do!” From this we see that even with Ma’aseh Merkava one needs not only to know, but needs to perform and uphold. In the case where one knows how to do, but does not know how to learn, every soul of Israel who performs the Mitzvot in all their details is intending the very depths of God’s will. Then God considers it as if he has fulfilled all of the mystical intentions (kavonnot). So too, one who prays with the utmost simplicity and a pure heart, and knows nothing of the kavannot of the Kabbalists, also intends to fulfill the depths of God’s will, and God considers this as if he has prayed with the most lofty of kavanot. It is written in the Zohar (Vayehi, 243b): Rabbi Yossi and Rabbi Hizkiya asked Rabbi Shimon, ‘We are taught that one should begin by praising God, and then make his request. What about someone who wants to pray but his heart ill at ease, and is so disturbed that he can not properly praise God before asking for his needs?’ Rabbi Shimon answered them, ‘His prayer is no less, even if he cannot enter into the optimal frame of mind in order to praise God. He should make his praises even in his current state of mind. Then he should go ahead and ask. … However, a person who has the ability and the proper frame of mind to properly praise God before praying, yet does not, of him is it said (Yeshayahu, 1), ‘Though he pray much, I will not heed him.’ But for one who simply cannot collect his mind and achieve devekut,46Devekut means intense cleaving to God. God nevertheless accepts his prayer and his divine service. The Zohar says that this is (Tehillim, 17:1), “Hear the right, O God, attend to my cry, hear my prayer.” This is an example of, “one who knows how to do, but does not know how to explain.”
ובאמת צריך האדם ללמוד ולהבין, שכל מה שנתן הקב"ה התורה לישראל, הוא רק מה שנצרך לעבודתו יתברך ונצרך לכל ישראל. שלפי שיודע להבין ולחקור בכבוד בוראו, יודע מה הוא אהבתו ויראתו, ואיך נמצא כבוד ה' בכל פרט מעשה, ולמי הוא מתפלל, ומצות מי הוא מקיים, ואיך אור הש"י והשגחתו נמצא בכל פרט:
One needs to know and understand that every letter of the Torah that God gave to Israel is all that is needed in order to serve the Almighty, may He be blessed. Every one of Israel needs the entire Torah. Man needs to know how to understand and investigate the Glory of his Creator, to know the meaning of loving and fearing the Almighty, to know how God’s glory is found in every detail of action, to know to whom he is praying, and whose commandments he is fulfilling, and how God’s light and providence exists in every detail.