פתח השער לבית יעקב 23

חוזר לבאר שעל אף הסבל בעולם, הכל הוא לצביונם. וכל התענוגים בעוה"ז מביאים רק לקנאה ופחד. ולכן וודאי טוב הוא, חיי שלווה בהסתפקות, וכ"ש אם בטוח שהצמצום הוא זמן מועט, וחיש ישוב לנעימות נצח.

Life’s a Dream – Facing Suffering.
The author now heartens those who experience poverty and suffering in this world, reminding them of the great benefit it accrues them in the world-to-come. For while no one would willingly accept suffering while in this life, each person did indeed accept it as his lot before entering the world. From the soul’s perspective, life in this world is as fleeting as a dream, and sometimes, as awful as a nightmare. Yet, its duration is always brief, and it is worth bearing, if one has faith in the benefits he will receive upon awakening in the world-to-come – a reality totally different than our present one.

ואל יקשה בעיני האדם איך הוא לצביונם, לקבל על עצמו סבלנות, הרי הרצון מעולם הזה הוא היפך מזה, שכל אדם בעוה"ז יחפוץ לחיות בכל מיני תענוגים וטובות לא בסבלנות וצמצומים אף שיודע שיקבל שכר טוב בעבורם:

A person should not find the idea difficult that he was created with his own consent, and that he should accept upon himself suffering. Indeed, the world holds the opposite view, and people prefer immediate physical gratification over patience and constraint – even when they know that they will be rewarded for the latter in the world-to-come.

אכן באמת הוא זה, רק אחר שיבוא ויכנס האדם בלבושי עוה"ז, שהוא חשך, ומתאוה לכל דבר, יען הוא מוצא עצמו חסר מסבת היצר, וביותר הוא קנאת איש מרעהו שמתקנא בכל מה שרואה ברעהו יתרון טובה ונפשו לא תמלא, וגם הרבה הבושה עושה מה שמתבייש נגד מי שהוא משופע מטובה, שבסבת זה דבריו נשמעים יותר מדבריו, אבל מה שהטובות מעוה"ז מושכים עמהם כעס ומכאובים לבעליהם, זה לא ירגיש המקנא, וזה הוא באמת ענין רע שהמיון התבל ושאונה לא תתן להאדם מנוח לחשוב דרכיו, ולו ניתן הבחירה להאדם שנגזר עליו להיות נשלח לארץ מרחק מקום שאין לו מכיר ולא יתבייש שמה בעניו, ואז יתנו לו משפט הבחירה לבחור הדרך הישרה לפניו, ויתארו לפניו מצב בהיר מתמהון לב ופזור הנפש איש המשופע בכל מיני הטובות, וכמה סבל התלאות ימשיכו עליו הטובות האלה, וכמה יראות ופחדים תשיגנו בכל הענינים, הן בפקודת נוהו, שיקשה מאד להמשופע ליסד שלום אהלו על מכונו, ולפקוד נוהו לבלתי יחטאו, והן מצד סבל הקנאה אשר תשים עליו אכפו ותגרום לו השנאה אשר תהיה סבה להמשיך עליו כעס ומכאובים. וכן צרת נפש אי ההסתפקות, שתגדל בכל מי שהוא גדול מחברו, וכמאמר רז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו, וכל מי שיש בידו מנה רוצה מאתים, ואינו דומה תאות וקנאת המאתים לתאות אלפים שבעתים, וטרדת התשוקה להון עצום שתעבור ראשו ותאבד דעתו הוא מרובה בכפלים, מאשר תטריד דעת האדם התשוקה לדבר קטן:

However, although the above idea is true, after the soul descends into the darkness of this world, it begins to desire everything, as one’s inner drives make a person feel lacking and empty. A person becomes jealous upon seeing that his fellow is blessed with abundance, while he remains unsated. And he experiences great shame before the wealthy, whose words are heeded solely because they prosper, while no one cares what he thinks or feels. He does not see, however, the anger and pain that prosperity brings the wealthy. Really, the roar and tumult of the world is a terrible thing, for it does not allow a person the peace of mind necessary to think about life. If only a person were given the choice to be sent to a faraway place, where no one knows him and he would not be ashamed of his poverty. If he were given the power to choose the right path for his life, he would then see things clearly, and not feel the dismay and distractions experienced by those who are spoiled by ephemeral abundance. How much pain and hardship comes from all of this good! How much terror does one reap from all of these matters! A person afflicted with abundance lacks the peace of mind to build him home, and pitch his tent with surety. He misses the mark of his true purpose in the world. This could be from the pain of others jealousy saddled upon him, causing him to hate his fellow man, leading to anger and agony. It could be from the strife of the spirit he feels by never being satisfied and never feeling that he truly has enough. He is infected by one-usmanship, and compelled to surpass his betters. This is as the famous saying of the Talmud, “A man never dies with the feeling that he has attained even half of his desires.” If he has made a million dollars, he wants two million. And the desire for two million is nothing compared to the cancerous desire for a billion. This harrowing desire brings on madness, his mind is lost in the vortex of wanting more and more. It is incomparable to the disturbance felt by one who desires something minute.

ולכן אם יציבו לפני האיש מצב שניהם בטרם נכנס להחושך, ודעתו עוד עמו, שלא כסהו עוד ערפלי הטרדות, הנה בלי ספק יהיו המרובים מזה הצד, אשר יבחרו למו להסתפק במיעוט ולחיות חיי שלוה במנוחת נפש, מהחפצים בהון עתק וקרית עוז להתגולל תחת משואות הטרדות והתלאות. שבאמת כן הוא, כל אשר דעת אדם לו יבחר לחיות באמונתו בהסתפקות המיעוט, מלחיות חיי עונג ונפשו עופלה לא ישרה בו, וכל שכן אם יהיה לבו בטוח שהצמצום הוא רק לזמן מועט במקום מקלטו, וחיש מהרה ישוב למקור מחצבתו למרגעת עולם ונעימות נצח:

And therefore, if you were to show a person both situations before he descends into the darkness, while his mind is still clear and has not yet been clouded by worldly harassment, then the choice is obvious. He will choose to make do with little, as it will afford him peace of mind and soul, and he will reject the wanton desire for wealth, as it will bring him pain and stress. For it is indeed so, that if only man were to chose to live by his faith and make do with little, as opposed to dedicating his life to seeking pleasure, then he will not possess a hint of arrogance. All the more so if he is sure that his state of deprivation is only temporary, and that he will soon return to the source from whence he was hewn, to eternal calm and never-ending delight.

ערך חיי עולם הבא לחיי עולם הזה הוא כערך היקיצה נגד החלום, ואף הרבה יותר.

ולכן אף שנמצא סבלנות רבות ועצומות ויסורים רח"ל (וה' ישמור את כל עמו ישראל מהם וישפיע להם כל הטובות ישועות ונחמות) עד שנזכר על כיוצא בהן בגמרא (עירובין דף מא) שמעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו רח"ל, בכל זאת לא יהיה מזה סתירה למאמר חכז"ל (במס' ר"ה) לדעתן נבראו לצביונן נבראו, כי במה נחשב הוא כל ימי חיי עוה"ז, אשר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ורהבם עמל ואון, נגד חיי עולם, שהוא באמת כדמיון החלום נגד היקיצה, אשר אחר האמת גם זה הדמיון הוא רק לשבר את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע, כי אין ערך שניהם שוה בשום צד, כי אם נעריך החלום נגד היקיצה בגודל ההפרש שביניהם, הנה עכ"פ החלום תופס מעט מחלק הנעירה במה שיש דמיון ביניהם, שהחלום ג"כ הוא תופס מעט מן הזמן, רק שהחלום הוא בשיעור מועט מאד והיקיצה הוא לזמן מרובה, אבל עכ"פ הוא חלק ממנו. לא כן חיי שעה נגד חיי עולם, שאין לו ערך ודמיון כלל ואין לו הצטרפות בשום פנים אפילו בחלק, מפני שכל דבר מוגבל אין לו הצטרפות כלל לדבר שהוא בלתי בעל גבול:

Therefore, even if one is beset by great pains and agonies (may God save all of His people Israel from them and give them only good, salvation, and comfort!), even to the extent where it is said in the Talmud (Eruvin, 41) that suffering can make a person go mad and break ways with God, still, this should not contradict the teaching of the Sages in the Talmud (Rosh Hashanah, 11a) that all creatures were created by their own agreement, and with full knowledge of their form and character. For what is the whole life of this world, “seventy years of hard labor and sorrow,” ⁴⁶¹Tehillim, 90:10 in comparison to the eternal life of the world-to-come? It is truly like a dream before waking reality. Yet even this comparison is made just in order to present an analogy that can be easily understood. For there is no way to compare this world and the eternal world-to-come. Though there is a great difference between a dream and conscious reality, still, dreams exist in time. And even though dreams are for a brief moment in comparison to the passage of time in conscious reality, still, they do occupy a portion of time. This is not so with the ephemeral world in comparison to the eternal world-to-come. One cannot be compared to the other whatsoever, and they have no way of being joined together in any way or part. This is because that which is limited cannot be joined to that which is limitless.

בזה יובן שיש נפשות שיסכימו לסבול בזה העולם, למען ישיגו טובה מרובה לעתיד, ויש שיעדיפו חיי מנוחה ויסתפקו בטובה קטנה אח"כ, והם נבראו באופן הזה, כי הכל היה בדעתם קודם שנבראו.

אכן כדי לשבר את האוזן, נציג דרך משל בערך החלום אל היקיצה, והיינו, אם יציירו לפני האדם שבזמן קצר בעת שיישן, יחלום לו כאלו חי ימי שנותיו שבעים שנה, ובחלומו יסבול סבל רב וענויים קשים, וגם זאת יציירו לו שאז בחלומו יתחרט על מה שנברא לסבול כאלה, ויהיה נוח לו אז באם לא היה נברא. אבל גם זאת יציגו ויתארו לפניו, אשר באם יוכל להתגבר אז בחלומו לבלתי יתרעם על מדותיו של הקב"ה ועל כל מה שיעבור עליו יקבל באהבה, הנה כשיעור משנתו תשיגנו רב טוב ואושר והצלחה רבה עד אין שיעור, ואם יתרעם אז בחלומו ולא יקבל הסבלנות באהבה, הנה אז מלבד הצער שהוא סובל בחלומו, גם כשיעור תשיגנו עונש מרובה וסבל צרות רבות. הנה בזה יהיו הדעות שונות לפי תכונות בני אדם, כי יש אדם שיתרצה לקבל עליו את כל הסבלנות שיעברו עליו בחלום וגם כל הנסיונות שיעברו עליו אז בענין בחירת הטוב הכל יקבל עליו בלב ונפש חפצה, ויחזק נפשו לבלי יטה מני דרך הטוב, וכל זאת יקבל עליו לכנוס במקום סכנה כזו, למען ישיג טובה מרובה בעת היקיצה. אבל יש אדם, שאינו רוצה לכנוס בענין הספק הזה להיות באחריות סכנה כזו, ויסתפק בטובה קטנה שישיג שלא באחריות, ויבחרנה יותר מטובה מרובה שהוא באחריות:

In order to make this clear, consider the comparison of dreaming to being awake. For a short moment while a man is asleep, he may dream of the seventy years of his life. In the dream his life is filled with great pains and hardships. Throughout the dream, he has the overall feeling of regret that he was created to undergo such suffering. Clearly, he thinks, it would have been much easier if he were never created. But consider the following modification of his dream. If in his dream he manages to overcome his feelings of regret, and refrains from angrily criticizing God treatment of him, but rather, accepts all that he experiences with love, then, when he wakes from his sleep, will attaing great good, wondrous bliss, and immeasurable success. Yet if he feels wronged in his dream, and does not accept the suffering with love, then besides the suffering he feels in the dream, when he wakes, he will suffer punishment and pain from so much hardship.Now we see how there are different approaches according to one’s individual character. One man is content to endure great suffering and misfortune in the dream. He considers it a good choice, and accepts it all with love and a willing heart. He girds his soul so as to not fall off the good path. He willingly and bravely puts himself in the peril of suffering in order to achieve the awesome good at the time of awakening. Yet another man doesn’t want to take the risk and the responsibility it entails, and would rather be satisfied with the lesser good during the dream, with no promise of future reward. He chooses this over the promise of awesome good.

ועתה הלא יצא כנוגה ביאור מאמר חכז"ל, לדעתן נבראו לצביונן נבראו, שבודאי כן הוא בענין הנפשות טרם יבאו לזה העולם, שיש נפשות יקרות הערך, אשר אם יתארו לפניהם סבלנות וצרות רבות שיסבלו בזה העולם בשביל כבוד שמים, את הכל יקבלו עליהם למען אהבת השי"ת. וכדאיתא במס' שבת (פח:) ת"ר העלובין ואינן עולבין וכו' עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וכדאיתא בזוה"ק ויקהל (דף קצח.) שברו על ה' אלהיו שברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו אלא שברו וכו' דניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו ולאתברא תבירו על תבירו וכלא על ה' אלהיו. ויש נפשות, שלא יתרצו בסבלנות ויסורים, אז באמת המה נבראים באופן הזה שלא יסבלו שום סבלנות בעוה"ז ויחיו חיי מנוחות שלא יביאנו לידי נסיונות גדולים:

Now we can understand with complete clarity the words of the sages, “All creatures were created with their complete agreement, and with full knowledge of their form and character.” This is the way it is with souls before they descend into this world. Certain great and precious souls, when all of the future suffering and pain that they will endure for the Glory of Heaven is spelled out for them, accept it all out of their love for God. This is as it is said in the Talmud (Shabbat, 88b), “Our Rabbis taught, those who are insulted but do not insult, hear themselves reviled without responding, act through love and rejoice in suffering, of them it is written (Shoftim, 5:31), ‘Those who love Him are as the sun when He goes forth in His might.’” And it is said further in the Zohar (Vayakhel, 198a): It is written (Tehillim, 146:5), “His hope (sivro) is in the Hashem his God.” It does not say tikvato (the normal word for hope.) And it does not say, “his trust” (bitchuno). But rather, “sivro.” The tzaddik would rather break himself (shivro) time after time, over Hashem his God. There are yet other souls who will not accept suffering and pain. And are thus created in a way that they will not suffer in the world, but rather, live lives of comfort, free from strife.

אם יאמין האדם, שהכל, הציגו לפניו קודם שנברא, אף מה שמתחרט עתה. אזי לא יתרעם על מדותיו של הקב"ה ואף ישבח ליוצרו על כל נשימה ונשימה.

והנה כפי הנזכר עד כה, אף אמנם שהוא רק לשבר את האוזן, מפני שאין ערך ודמיון לחיי שעה נגד חיי עולם כערך החלום בשינה נגד הנעירה, כמו שביאנו לעיל. אכן גם בפתיחת נקב כחודה של מחט הזאת, די להמאמין באמת, שלא יחוש על מה שיעבור עליו מהתלאות ולא יתרעם על מדתיו של הקב"ה. ואף שבלבוש הזה, כמו שהוא עתה בעוה"ז, נדמה לו כי היה נוח לו שלא נברא. אבל אם ישים אל לבו ויאמין באמונה שלמה שגם דעה הזאת הציגו וציירו לפניו קודם שנברא, והודיעו לו שיתחרט על מה שנברא ויהיה נוח לו שלא היה נברא, ומכל מקום הסכים אז שיהיה נברא. וכל שכן המאמין בה' ובוטח בו, שהוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, ובאמת טוב לפניו שנברא יותר משאלו לא היה נברא, וכל מה שיעבור עליו הוא לטובתו, והשי"ת ינחם אותו על כל סבלונותיו וצערו. ואף שנדמה לו שיש דברים שאי אפשר להיות מתנחם עליהם, אבל גם זאת יאמין המאמין בהש"י, כי הוא יכול לפתוח לו דעה ברורה, שיכיר שהוא מנוחם ומפויס על הכל והצרות ישובו נחמות, הנה אז בטח לא יתרעם אחר מדותיו של הקב"ה, ועוד ישבח ויפאר ליוצרו שבראו להכיר כח גדולתו ונפלאותיו אשר הוא עושה עמו בכל רגע ורגע מימי חייו, וכמאמרם ז"ל כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה תהלל וכו':

All that has been said is really just a way to begin to understand, because in reality you cannot compare the difference between ephemeral existence in this world and the eternal life in the world-to-come to the difference between dreaming and being awake. Yet according to the crude glimmer of understanding that comes with this analogy, the man of perfect faith will not be daunted by all the suffering and pain he experiences, and will certainly not condemn God for his treatment. Yet still, in this garment, in his state of being in the world, he will feel that it would have been easier if he were never to have been created. Yet if he searches his heart and strengthens his faith, he will know that all his feelings of regret at his very creation were quite clear to him and accepted before he was created. He was told that he would regret having descended into the world in this way, and it would be easier for him never to have been created, and still he chose to go ahead and enter the world despite the suffering. All the more so, the man of perfect faith knows and trusts that God constantly takes care of His creations, and God’s plan insures that no soul would every be pushed irrecoverably into exile. In this he knows that it is truly better to have been created than not to have been created, and that all he suffers is for his own good. He knows that God will comfort him from all his agony. Even if it seems to him that there are things so terrible that God could not console him over them, he reaches to a greater depth in his faith, and knows that God can illuminate him with a mind so clear as to see how he can be completely consoled and comforted for everything, and all tribulations will turn into consolations. Such a man cannot condemn God’s handling of his life, and will even laud the highest of praises over his Creator, knowing that God created him in order to witness the power of His greatness and wonders in everything he experiences in his life, at every moment. This is as the saying of the sages, “Let the entire soul (neshama) praise God (Tehillim, 150:6) He shall praise God over each and every breath (neshima).”