ב״ה נכנסתי כבר בשנת הארבעים לימי חיי, ובעוד איזה חדשים אהי׳ אי״ה בן ארבעים שלמים, זאת אומרת, שכבר יתחילו הימי ירידה שלי, וכבר אתחיל להזדקן.
WAKING UP FROM MIDLIFE DECLINE: With divine aid, I have already entered into the fortieth year of my life and in just a few months I shall have completed forty full years of life. That means that my years of decline have already begun, for I shall have already begun to age.
2
לבי ירא ויפחד. לא מן הליכות שנותי כ״כ אני מפרכס, כי לכך נוצרתי. רק מן דלות שנותי, שעברו ועוברות בדלות ורקות, בשפלות וקטנות.
PAUCITY OF MY YEARS: My heart is filled with fear and fright—not that I am twitching about with respect to the passing of the years, for that is how I [and all human beings] are created. Instead, [I am worried about] the paucity of my years that have passed in poverty and emptiness, in lowness and smallness.
3
הוי בן אדם בן אדם, הימים שלך כבר עברו, ורק כשימי הירידה, היינו הגויעה מתחלת בך, נזכרת לשוב.
RETURNING FROM DAYS OF DECLINE: Alas, O so human a being, your days have already begun to pass by, yet it is only during the days of decline, when the death process itself is underway, that it suddenly strikes you to return [to God].
4
והאם עתה כבר בטוח אני בעצמי. וכמה תקופות בחיי עברו כמו כן בתקוה ובהבטחה, ומה הי׳ סופם, כשלג ביום קציר נמסו ואפסו. גם קודם הבר מצוה, קודם החתונה וכו׳, הרגשתי מין יראה והתחזקות כזו, ואמרתי אז, כבר מוכרח אני מעתה להיות עבד נאמן לד׳, בלתי לו לבדו, ומי יודע אם גם עתה כשיאריך ד׳ את שנותי ואתרגל בשנות הארבעים, כמו אז גם עתה היראה, יחד עם התקוה, תכלינה ותאפסינה ח״ו, אין זכרון לראשונים וגם וכו׳.
RELYING ON TRUE SELF: And am now I truly sure that I can rely on myself? How many periods in my life passed by in hope and promise, after all? And what came of them? [They ended up] like snow on a short [winter’s] day that melts and simply vanishes. Just before my [ rite de passage called a] bar-mitzvah as well as just before my wedding, I felt a kind of awe and inner resolve, and I said [to myself], I am as of now obliged to be a loyal servant of God and to serve none but God alone. And who knows, now again, if God grants me a long life and I true myself in the course of my forties and continue to feel myself in a state of awe combined with hope, who knows if it will not again come to naught, perish the thought, as Qohelet wrote, “[In the end,] no one remembers the events of ancient days, [nor will anyone/in distant ages remember anything that happens to us.]” (Qohelet 1:11).
5
אבל אל נא אתיאש, עתה בעוד לבי מזדעזע מן שנת הארבעים אשר לנגדי, ומן ראשית הזקנה הקרובה אלי אברי דא לדא נקשין, אנסה להתאזר בכל כחי לקבל עלי, ולהתקשר בו יתברך בקשר של קיימא, וכולי האי ואולי.
QUAKING AT FORTY YEARS OLD: But I must not despair even though my heart is quaking at the onset of my fortieth year, at the imminent beginning of the aging process (for these are contiguous events). I shall attempt to gird my loins to the greatest extent possible to collect myself, to establish an ongoing line of interconnectivity with the blessed One. With all this in mind, perhaps such a thing will be possible? Perhaps!
6
ומה אקבל עלי, ללמוד יותר. כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל אינני הולך בטל. להתרחק מן התאות. אם אין יצרי מרמה אותי, ב״ה אינני משועבד כ״כ לתאוה גופנית ח״ו. ומה חסר לי. פשוט להיות יהודי, חסר לי. דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת, שהכל בה, הגוונים הצורה וכו׳, רק אחת חסירה, הנשמה חסרה. רבש״ע צופה ומביט כל נעלם, לפניך אתודה ומלפניך אתחנן, מושלך ומרוחק אני ממך ומכל היכליך הרחק מאד, פשוט רוצה אני מעתה להתגייר, ולהיות מעתה יהודי. רבש״ע הושיעני שלא אכלה את שארית שנותי בין חמרי אתני וכלבי. קרב אותי אליך והכניסני היכל לפנים מהיכל, קשור אותי אליך, לעולם ועד מתוך הרחבה.
PRESENCING AUTHENTIC SELF: So why should I take upon myself to learn more? It seems to me that I have already kept myself from wasting time [that could be spent learning] to the greatest extent possible. And also to distance myself from [distracting] desires. And if my own wayward impulses do not [completely leave] me be, with divine aid, then at least I am not completely in the thrall of libidinal appetites, perish the thought. So what am I lacking here? To simply be a Godwrestler—that is what eludes me. I see myself as the model of a human being who has everything self-contained: color, texture, etc. And, indeed, only one thing is lacking: the soul itself. Master of the Multiverse who espies and sees all hidden things, I confess and plead before You as one cast off and so distant from You and from Your palace. All I want is to convert, to become a Godwrestler from now on. Master of the Multiverse, deliver me from expiring the rest of my years among donkeys, asses, and dogs. Draw me near unto You and bring me into the palace within the palace. Bind me in expansive [consciousness] unto You now and forever.
ב״ה נכנסתי כבר בשנת הארבעים לימי חיי, ובעוד איזה חדשים אהי׳ אי״ה בן ארבעים שלמים, זאת אומרת, שכבר יתחילו הימי ירידה שלי, וכבר אתחיל להזדקן.
WAKING UP FROM MIDLIFE DECLINE:
With divine aid, I have already entered into the fortieth year of my life and in just a few months I shall have completed forty full years of life. That means that my years of decline have already begun, for I shall have already begun to age.
לבי ירא ויפחד. לא מן הליכות שנותי כ״כ אני מפרכס, כי לכך נוצרתי. רק מן דלות שנותי, שעברו ועוברות בדלות ורקות, בשפלות וקטנות.
PAUCITY OF MY YEARS:
My heart is filled with fear and fright—not that I am twitching about with respect to the passing of the years, for that is how I [and all human beings] are created. Instead, [I am worried about] the paucity of my years that have passed in poverty and emptiness, in lowness and smallness.
הוי בן אדם בן אדם, הימים שלך כבר עברו, ורק כשימי הירידה, היינו הגויעה מתחלת בך, נזכרת לשוב.
RETURNING FROM DAYS OF DECLINE:
Alas, O so human a being, your days have already begun to pass by, yet it is only during the days of decline, when the death process itself is underway, that it suddenly strikes you to return [to God].
והאם עתה כבר בטוח אני בעצמי. וכמה תקופות בחיי עברו כמו כן בתקוה ובהבטחה, ומה הי׳ סופם, כשלג ביום קציר נמסו ואפסו. גם קודם הבר מצוה, קודם החתונה וכו׳, הרגשתי מין יראה והתחזקות כזו, ואמרתי אז, כבר מוכרח אני מעתה להיות עבד נאמן לד׳, בלתי לו לבדו, ומי יודע אם גם עתה כשיאריך ד׳ את שנותי ואתרגל בשנות הארבעים, כמו אז גם עתה היראה, יחד עם התקוה, תכלינה ותאפסינה ח״ו, אין זכרון לראשונים וגם וכו׳.
RELYING ON TRUE SELF:
And am now I truly sure that I can rely on myself? How many periods in my life passed by in hope and promise, after all? And what came of them? [They ended up] like snow on a short [winter’s] day that melts and simply vanishes. Just before my [ rite de passage called a] bar-mitzvah as well as just before my wedding, I felt a kind of awe and inner resolve, and I said [to myself], I am as of now obliged to be a loyal servant of God and to serve none but God alone. And who knows, now again, if God grants me a long life and I true myself in the course of my forties and continue to feel myself in a state of awe combined with hope, who knows if it will not again come to naught, perish the thought, as Qohelet wrote, “[In the end,] no one remembers the events of ancient days, [nor will anyone/in distant ages remember anything that happens to us.]” (Qohelet 1:11).
אבל אל נא אתיאש, עתה בעוד לבי מזדעזע מן שנת הארבעים אשר לנגדי, ומן ראשית הזקנה הקרובה אלי אברי דא לדא נקשין, אנסה להתאזר בכל כחי לקבל עלי, ולהתקשר בו יתברך בקשר של קיימא, וכולי האי ואולי.
QUAKING AT FORTY YEARS OLD:
But I must not despair even though my heart is quaking at the onset of my fortieth year, at the imminent beginning of the aging process (for these are contiguous events). I shall attempt to gird my loins to the greatest extent possible to collect myself, to establish an ongoing line of interconnectivity with the blessed One. With all this in mind, perhaps such a thing will be possible? Perhaps!
ומה אקבל עלי, ללמוד יותר. כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל אינני הולך בטל. להתרחק מן התאות. אם אין יצרי מרמה אותי, ב״ה אינני משועבד כ״כ לתאוה גופנית ח״ו. ומה חסר לי. פשוט להיות יהודי, חסר לי. דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת, שהכל בה, הגוונים הצורה וכו׳, רק אחת חסירה, הנשמה חסרה. רבש״ע צופה ומביט כל נעלם, לפניך אתודה ומלפניך אתחנן, מושלך ומרוחק אני ממך ומכל היכליך הרחק מאד, פשוט רוצה אני מעתה להתגייר, ולהיות מעתה יהודי. רבש״ע הושיעני שלא אכלה את שארית שנותי בין חמרי אתני וכלבי. קרב אותי אליך והכניסני היכל לפנים מהיכל, קשור אותי אליך, לעולם ועד מתוך הרחבה.
PRESENCING AUTHENTIC SELF:
So why should I take upon myself to learn more? It seems to me that I have already kept myself from wasting time [that could be spent learning] to the greatest extent possible. And also to distance myself from [distracting] desires. And if my own wayward impulses do not [completely leave] me be, with divine aid, then at least I am not completely in the thrall of libidinal appetites, perish the thought. So what am I lacking here? To simply be a Godwrestler—that is what eludes me. I see myself as the model of a human being who has everything self-contained: color, texture, etc. And, indeed, only one thing is lacking: the soul itself. Master of the Multiverse who espies and sees all hidden things, I confess and plead before You as one cast off and so distant from You and from Your palace. All I want is to convert, to become a Godwrestler from now on. Master of the Multiverse, deliver me from expiring the rest of my years among donkeys, asses, and dogs. Draw me near unto You and bring me into the palace within the palace. Bind me in expansive [consciousness] unto You now and forever.