פירוש הפסוק בתהלים אודה ד' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך הנה יש לומר על פשט הפסוק דבשלמא מה שאמר אודה ד' בכל לבי ניחא. אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה הלא כתיב מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו איך אמר אספרה כל נפלאותיך.
The following is the explanation of the verse in Psalms which states,221Psalms 9:2 “I will give thanks to HaShem with all my heart; I will tell of all Your wonders.” We need to understand the simple meaning of this verse with precision. The first part of the verse which states, “I will give thanks to HaShem with all my heart,” makes sense. However, the second half, “I will tell of all Your wonders,” raises a difficulty. Is it not written,222Psalms 106:2 “Who can express the mighty acts of HaShem, who can make all His praise be heard?” If so, how could the psalmist state, “I will tell of all Your wonders?”
2
וא"ל עפי' מש"כ בזוהר והאלקים נסה את אברהם הול"ל נסה אברהם.
This may be explained according to the statement in Zohar223Zohar Vol. 1, 119b on the verse,224Genesis 22:1 “And God tested (Nissah-נסה) Avraham.” The verse uses the term tested-Nissah-נסה which shares the same root as in the verse, “lift up a sign-Hareemoo Ness-הרימו נס,” and is a term of exaltedness and elevation. However, we must also examine the words, “Et Avraham-את אברהם,” which includes the seemingly superfluous word “Et-את,” though the verse could have stated, “And God tested Avraham-נסה אברהם.”
3
ויובן עפ"י הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמ"ש חסד לאברהם וארז"ל שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע ויש אומרים פעם אחת ביובל ומה שאומרים אומרים בקיצור יש אומרים קדוש ויש אומרים ברוך ויש אומרים פסוק אחד כמ"ש על מלאכים ידועים שאומרים כל אחד פסוק אחד מן המזמור הודו לד' כי טוב וכיוצא. והנה לאיש הישראלי הורשה לזמר ולקלס בכל עת וזמן להאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות.
This may be understood according to what is known, that the attribute of Avraham is the attribute of kindness-Chessed, as it states,225Micah 7:20 “kindness to Avraham.” Now, our sages, of blessed memory, stated226Talmud Bavli, Chullin 91b that there are angels that only recite songs of HaShem’s praise once every seven years, and others that they only recite songs of HaShem’s praise once per Jubilee. Moreover, what they do recite, they recite in short. That is, there are those angels who recite227Isaiah 6:3 “Holy, holy, holy is HaShem Tzva’ot,” and there are others who recite, “Blessed is the glory of HaShem from His place,”228Ezekiel 3:12 while there are other angels that recite other solitary verses, as known that there are angels that each recite one verse of the Psalm229Psalms 136 that begins “Thank HaShem, for He is good; for His kindness endures forever,” and the like. Every Jew, on the other hand, is entitled to sing and praise HaShem at any time or occasion, and can praise HaShem extensively, with all manner of honor and songs of praise, without limit.
4
ולהבין זה משל למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר הרמנין לפניו ולקלסו והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעור לקילוסו לפי ערכו וחשיבותו. וכל זה כאשר יש רצון לפני המלך אבל אם פני המלך ח"ו בכעס אזי יראים לקלסו כל עיקר כמ"ש מה לקלס המלך. בשעת זעם. ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פני המלך. והנה בבוא בן המלך חביבו ואהובו לקלס המלך הנה הבן אינו חושש לכל זה כי אם אף המלך בכעס כאשר רואה בנו חביבו נכנס שמחה ותענוג לאביו.
To understand this, we can present an analogy of a king whose servants and ministers all come before him to recite hymns of praise to him. Each is allotted a certain amount of time for their praise, according to their stature and importance. Now, all this is when the king is in a good mood. However, if the king is angry, God forbid, they all are afraid to enter and praise him at all. This is as stated,230Kinot of Tisha b’Av “How can you praise the king in a time of wrath?” Therefore, since they are concerned that perhaps the king is angry, or that he may come to be angry about something, their custom is to minimize their praises as much as possible, and to immediately take leave of him. However, when the beloved son of the king comes to praise the king, he pays no attention to any of this. That is, even if the king is angry, when he sees his beloved son enter, this brings joy and delight to his heart and his anger automatically dissipates. As long as his son is in his presence, the king will certainly not be angry, for this is the nature of a father to a beloved son, as known. This being so, the son pays no attention to any of these considerations. He enters at any time and can praise the king without measure, for he knows that, by doing so, he brings additional joy and delight to his father.
5
והנה אמרנו בבוא השמחה ואהבה נסתלק הכעס הגם שהוא כך טבעיות מ"מ צריך להבין ענינו. וי"ל שכאשר האהבה והשמחה גוברות וגורמות להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו ושם הוא נמתקה כידוע שהדינים אינם נמתקים אלא בשרשם.
Now, we stated that the anger dissipates when joy and love come. Although this is quite natural, we must nonetheless understand how it is. We can therefore explain that when love and joy overpower him, it causes the anger and wrath to ascend to its root where it is “sweetened” (Meetook), for as known, “judgments (Dinim) can only be sweetened in their root.”231Eitz Chayim Shaar 13, Ch. 11
6
וזהו פירוש הפסוק והאלקים נסה את אברהם ר"ל אלקים שהוא הדינין נסה נתעלו ונסתלקו למעלה למעלה ונמתקו. ולמה את אברהם. כלומר מכח האהבה והחסד שהוא אברהם שהוא נמשל לבן מלך.
This, then, explains the above-mentioned verse,232Genesis 22:1 “And God tested (Nissah-נסה) Avraham.” That is, God-Elohi”m-אלהי״ם refers to the judgments (Dinim). The term tested-Nissah-נסה refers to the elevation of these judgments, as mentioned, so that they are withdrawn and elevated to their root above, where they are “sweetened.” How is this brought about? Because of Avraham. That is, through the power of love and kindness which is signified by Avraham, who is like the son of the king in the analogy.
7
כו ונחזור לענין המשל הנ"ל שאמרנו שהבן קולס בלי שיעור כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור מחמת ב' עניינים אחד שהוא אביו ומלכו החיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר ומה גם שאין לו חשש וכו' עוד על זה גופא יש להלל לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור שלא נתן רשות כזה לשום שר וטפסר. ועל מה שנותנין איזה יתרון מלעילא שייך לומר בו לשון הודי' כמ"ש בלידת יהודה ותאמר לאה הפעם אודה.
Let us return to the analogy. We stated that the son can praise the king without measure. Now, there are two reasons why the son should praise his father without measure or limit. One is because the king is his father and king, and thus his obligation to thank and praise him is greater than the king’s servants and ministers, especially since he has no reason to be afraid, as explained above. Secondly, it is only right that he should thank and praise his father to a greater degree, specifically because he has been granted the right to do so without measure, a right which is not granted to any minister or official. In other words, it is right to give thanks over any additional blessing that one is granted from HaShem above, as we see from the birth of Yehudah, about which Leah said,233Genesis 29:35 “This time I will thank HaShem.”
8
ואפשר יהי' הפסוק כך אודה ד' בכל לבי כלומר לבד השבח והקילוס שאני מחויב לקלסו כמצות הבן על האב לבד מזה אודה לו כי ד' בכל לבי. כלומר אהבתו ית' תקוע בלבי זה מורה שגם אהבתי תקוע בלבו כי כמים פ"א פנים ומטעם זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך.
Through all the above, we may now understand the above verse,234Psalms 9:2 “I will give thanks to HaShem with all my heart.” This can be interpreted to mean that in addition to the obligation that is upon me to praise and laude HaShem, as a son before his father, I shall also give thanks to Him because “HaShem is in my whole heart.” That is, the love I have for HaShem is entrenched in my heart, which indicates that His love for me is also entrenched in His heart, so to speak. This is as stated,235Proverbs 27:19 “As waters reflect the face to the face, so is the heart of man to man.” It is for this very reason that I have been permitted “to tell of all Your wonders,” without measure.
9
אבל מי ימלל וכו' לכן אספר ר"ל המעט מה שיש ביכולת בידי להודות ולספר יהי' נחשב כאילו ספרתי כל נפלאותיך. כי אין המניעה ממני רק שבלתי אפש' לסיים שבחי' דמרי' עלמא ולספר כל נפלאותיך. כי אין להם שיעור וקץ. לכן מה שאני מספר כלומר המעט שאני מספר יהי' נחשב כאילו הם כל נפלאותיך. כי החיוב מוטל עלי לספר שבחו בלי שיעור מחמת ב' ענינים כן נראה לי:
As for the aforementioned difficulty raised by the verse,236Psalms 106:2 “Who can express all of the mighty acts of HaShem, who can make all His praise heard?” This difficulty is resolved by the word “I shall tell,” meaning that the little that I am able to tell, thank, relate and praise, should be considered as if I had related, “all Your wonders.” In other words, my inability to relate, “all Your wonders,” is not because of me, but rather, because it is impossible ever to conclude relating the wonders of the Master of the Universe, blessed is He and blessed is His name. Thus, whatever little I can relate, should be considered as if I related all Your wonders, because my obligation is to relate HaShem’s praise without limit or measure, for the two above mentioned reasons.
פירוש הפסוק בתהלים אודה ד' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך הנה יש לומר על פשט הפסוק דבשלמא מה שאמר אודה ד' בכל לבי ניחא. אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה הלא כתיב מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו איך אמר אספרה כל נפלאותיך.
The following is the explanation of the verse in Psalms which states,221Psalms 9:2 “I will give thanks to HaShem with all my heart; I will tell of all Your wonders.” We need to understand the simple meaning of this verse with precision. The first part of the verse which states, “I will give thanks to HaShem with all my heart,” makes sense. However, the second half, “I will tell of all Your wonders,” raises a difficulty. Is it not written,222Psalms 106:2 “Who can express the mighty acts of HaShem, who can make all His praise be heard?” If so, how could the psalmist state, “I will tell of all Your wonders?”
וא"ל עפי' מש"כ בזוהר והאלקים נסה את אברהם הול"ל נסה אברהם.
This may be explained according to the statement in Zohar223Zohar Vol. 1, 119b on the verse,224Genesis 22:1 “And God tested (Nissah-נסה) Avraham.” The verse uses the term tested-Nissah-נסה which shares the same root as in the verse, “lift up a sign-Hareemoo Ness-הרימו נס,” and is a term of exaltedness and elevation. However, we must also examine the words, “Et Avraham-את אברהם,” which includes the seemingly superfluous word “Et-את,” though the verse could have stated, “And God tested Avraham-נסה אברהם.”
ויובן עפ"י הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמ"ש חסד לאברהם וארז"ל שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע ויש אומרים פעם אחת ביובל ומה שאומרים אומרים בקיצור יש אומרים קדוש ויש אומרים ברוך ויש אומרים פסוק אחד כמ"ש על מלאכים ידועים שאומרים כל אחד פסוק אחד מן המזמור הודו לד' כי טוב וכיוצא. והנה לאיש הישראלי הורשה לזמר ולקלס בכל עת וזמן להאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות.
This may be understood according to what is known, that the attribute of Avraham is the attribute of kindness-Chessed, as it states,225Micah 7:20 “kindness to Avraham.” Now, our sages, of blessed memory, stated226Talmud Bavli, Chullin 91b that there are angels that only recite songs of HaShem’s praise once every seven years, and others that they only recite songs of HaShem’s praise once per Jubilee. Moreover, what they do recite, they recite in short. That is, there are those angels who recite227Isaiah 6:3 “Holy, holy, holy is HaShem Tzva’ot,” and there are others who recite, “Blessed is the glory of HaShem from His place,”228Ezekiel 3:12 while there are other angels that recite other solitary verses, as known that there are angels that each recite one verse of the Psalm229Psalms 136 that begins “Thank HaShem, for He is good; for His kindness endures forever,” and the like. Every Jew, on the other hand, is entitled to sing and praise HaShem at any time or occasion, and can praise HaShem extensively, with all manner of honor and songs of praise, without limit.
ולהבין זה משל למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר הרמנין לפניו ולקלסו והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעור לקילוסו לפי ערכו וחשיבותו. וכל זה כאשר יש רצון לפני המלך אבל אם פני המלך ח"ו בכעס אזי יראים לקלסו כל עיקר כמ"ש מה לקלס המלך. בשעת זעם. ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פני המלך. והנה בבוא בן המלך חביבו ואהובו לקלס המלך הנה הבן אינו חושש לכל זה כי אם אף המלך בכעס כאשר רואה בנו חביבו נכנס שמחה ותענוג לאביו.
To understand this, we can present an analogy of a king whose servants and ministers all come before him to recite hymns of praise to him. Each is allotted a certain amount of time for their praise, according to their stature and importance. Now, all this is when the king is in a good mood. However, if the king is angry, God forbid, they all are afraid to enter and praise him at all. This is as stated,230Kinot of Tisha b’Av “How can you praise the king in a time of wrath?” Therefore, since they are concerned that perhaps the king is angry, or that he may come to be angry about something, their custom is to minimize their praises as much as possible, and to immediately take leave of him. However, when the beloved son of the king comes to praise the king, he pays no attention to any of this. That is, even if the king is angry, when he sees his beloved son enter, this brings joy and delight to his heart and his anger automatically dissipates. As long as his son is in his presence, the king will certainly not be angry, for this is the nature of a father to a beloved son, as known. This being so, the son pays no attention to any of these considerations. He enters at any time and can praise the king without measure, for he knows that, by doing so, he brings additional joy and delight to his father.
והנה אמרנו בבוא השמחה ואהבה נסתלק הכעס הגם שהוא כך טבעיות מ"מ צריך להבין ענינו. וי"ל שכאשר האהבה והשמחה גוברות וגורמות להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו ושם הוא נמתקה כידוע שהדינים אינם נמתקים אלא בשרשם.
Now, we stated that the anger dissipates when joy and love come. Although this is quite natural, we must nonetheless understand how it is. We can therefore explain that when love and joy overpower him, it causes the anger and wrath to ascend to its root where it is “sweetened” (Meetook), for as known, “judgments (Dinim) can only be sweetened in their root.”231Eitz Chayim Shaar 13, Ch. 11
וזהו פירוש הפסוק והאלקים נסה את אברהם ר"ל אלקים שהוא הדינין נסה נתעלו ונסתלקו למעלה למעלה ונמתקו. ולמה את אברהם. כלומר מכח האהבה והחסד שהוא אברהם שהוא נמשל לבן מלך.
This, then, explains the above-mentioned verse,232Genesis 22:1 “And God tested (Nissah-נסה) Avraham.” That is, God-Elohi”m-אלהי״ם refers to the judgments (Dinim). The term tested-Nissah-נסה refers to the elevation of these judgments, as mentioned, so that they are withdrawn and elevated to their root above, where they are “sweetened.” How is this brought about? Because of Avraham. That is, through the power of love and kindness which is signified by Avraham, who is like the son of the king in the analogy.
כו ונחזור לענין המשל הנ"ל שאמרנו שהבן קולס בלי שיעור כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור מחמת ב' עניינים אחד שהוא אביו ומלכו החיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר ומה גם שאין לו חשש וכו' עוד על זה גופא יש להלל לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור שלא נתן רשות כזה לשום שר וטפסר. ועל מה שנותנין איזה יתרון מלעילא שייך לומר בו לשון הודי' כמ"ש בלידת יהודה ותאמר לאה הפעם אודה.
Let us return to the analogy. We stated that the son can praise the king without measure. Now, there are two reasons why the son should praise his father without measure or limit. One is because the king is his father and king, and thus his obligation to thank and praise him is greater than the king’s servants and ministers, especially since he has no reason to be afraid, as explained above. Secondly, it is only right that he should thank and praise his father to a greater degree, specifically because he has been granted the right to do so without measure, a right which is not granted to any minister or official. In other words, it is right to give thanks over any additional blessing that one is granted from HaShem above, as we see from the birth of Yehudah, about which Leah said,233Genesis 29:35 “This time I will thank HaShem.”
ואפשר יהי' הפסוק כך אודה ד' בכל לבי כלומר לבד השבח והקילוס שאני מחויב לקלסו כמצות הבן על האב לבד מזה אודה לו כי ד' בכל לבי. כלומר אהבתו ית' תקוע בלבי זה מורה שגם אהבתי תקוע בלבו כי כמים פ"א פנים ומטעם זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך.
Through all the above, we may now understand the above verse,234Psalms 9:2 “I will give thanks to HaShem with all my heart.” This can be interpreted to mean that in addition to the obligation that is upon me to praise and laude HaShem, as a son before his father, I shall also give thanks to Him because “HaShem is in my whole heart.” That is, the love I have for HaShem is entrenched in my heart, which indicates that His love for me is also entrenched in His heart, so to speak. This is as stated,235Proverbs 27:19 “As waters reflect the face to the face, so is the heart of man to man.” It is for this very reason that I have been permitted “to tell of all Your wonders,” without measure.
אבל מי ימלל וכו' לכן אספר ר"ל המעט מה שיש ביכולת בידי להודות ולספר יהי' נחשב כאילו ספרתי כל נפלאותיך. כי אין המניעה ממני רק שבלתי אפש' לסיים שבחי' דמרי' עלמא ולספר כל נפלאותיך. כי אין להם שיעור וקץ. לכן מה שאני מספר כלומר המעט שאני מספר יהי' נחשב כאילו הם כל נפלאותיך. כי החיוב מוטל עלי לספר שבחו בלי שיעור מחמת ב' ענינים כן נראה לי:
As for the aforementioned difficulty raised by the verse,236Psalms 106:2 “Who can express all of the mighty acts of HaShem, who can make all His praise heard?” This difficulty is resolved by the word “I shall tell,” meaning that the little that I am able to tell, thank, relate and praise, should be considered as if I had related, “all Your wonders.” In other words, my inability to relate, “all Your wonders,” is not because of me, but rather, because it is impossible ever to conclude relating the wonders of the Master of the Universe, blessed is He and blessed is His name. Thus, whatever little I can relate, should be considered as if I related all Your wonders, because my obligation is to relate HaShem’s praise without limit or measure, for the two above mentioned reasons.