המדבר ואינו חושש כי אם דבריו ואינו חושב בבוחן כליות היודע דבריו ושבתו וקומו וכל צעדיו יספור וכל דבריו לנכח השכינה והגבורה שנאמר (ירמיה כג כד) היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' האדם ההוא אינו בדרך טובה כי משפט האדם לחשוב בבוראו תמיד ולשוותו נגד פניו שנאמר (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד וכל זמן שאדם יושב ודומם באיזה מקום שיהיה ומפנה לבו מכל מחשבות לדברי הבאי אז יחשוב בבוראו ובקדושתו ובנפלאותיו וטובותיו אשר עושה בכל יום עמנו אבל בזמן שאדם הנבזה מחשב לדברים בטלים או לשמוע דברי הבאי אפי' אין בדעתו לדבר כלל מיד הוא פונה את לבו לבטלה מופסדת מכל וכל המחשבה הטובה אשר הוא לחשוב בקדושתו של בוראו וביראתו הטהורה ולהיות במעלה הטהורה והטובה לעבוד את ה' מאהבה ולהיות חפץ במצותיו וזו היא העבודה הגדולה המשתמשים בה מלאכי שרת וכל צבא השמים שמספרים בקדושתו שנא' קדוש קדוש קדוש ועל כן יש ליזהר שלא להרבות בדברם בטלים פן ישכח את הצור אשר הוא תמיד לנגד פניו כפקח אשר לפני העור הוא בהוויתו ובכחו ובכל מקום והעור הוא העור שאינו רואה רק במחשבתו של הבאי ואינו זוכר את הצור ומתרחק מעמוד של אמת ומהיות ירא מפניו כי אינו מצוי בלבו מחמת קושית הלב שהוא עז וקשה ורחוק מאלהי ואינו מוצא במחשבתו רק דברי הבאי ולפיכך אינו מוצא במחשבתו האלהות רק בקושי ובחזקה כמו שלא יוכל העור להבין ולהאמין האדם אשר לפניו אם לא ימשמש בו או ישמע קולו כך לא יוכל האיש ללמוד ולקשור בלבו תמיד האלהים אם לא על פי עזיבת העון כי העונות מבדילות ומשכחות היראה ומשנים את הפנים וכן הוא אומר כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם:
He who speaks and is concerned only with his own words and does not consider God1Lit “Searcher of kidneys.” Who knows his thoughts, his very coming and going Who counts his steps and before Whose glory and power his words are laid, as it is written, “Can any hide himself in secret places that I shall not see him? Saith the Lord. Do not I fill heaven and earth? Saith the Lord” (Jer. 23:23); this man is not on a good path. For the nature of man should be to think of his Creator continually and to place Him before himself, as it is written, “ I have set the Lord always before me” (Ps. 16:8). When a man sits in solitude, wherever he may be, let him empty his mind of all vain matters and think only of his Creator, of His holiness and wonders and of His favors which He does for us each day. But when a despised man concentrates on idle things or hears vain matters, even though he does not intend to speak, immediately he turns his thoughts to idleness2Shabbath 149a. with loss to himself for each and every good thought which (rightfully) should be thought of his Creator’s holiness and of His fear so pure. He should be in that good, pure and exalted station to worship God for love and desire of His commands. And this is the grand worship that the ministering angels and the hosts of heaven, who declaim His holiness, employ as it is said, “Holy, holy, holy” (Isa. 6:3). Therefore one needs to be careful and not multiply idle talk lest he forget the Lord who is always before him, as the seeing before the blind (so is He) with His presence and strength in all places. And this blind man is one who does not see except through his vain thoughts and does not remember the Lord and removes himself from the standard of truth and fear of Him. For it (fear of God) is not found in his heart because of the hardness of his heart, which is calloused and distant from God, in his mind are found only vain thoughts. Therefore he is not present in the Divine Mind, only through difficulty and force. As the blind person cannot perceive or apprehend the person who is before him if he does not touch him or hear his voice, so too an individual cannot learn and bind God in his heart permanently unless he forsake transgression. For transgressions divide and darken fear of the Lord and change one’s countenance3Midrash Rabbah, ed. Horeb. Genesis, Chapter LXXIII, p. 158a. and so he says, “But your iniquities have separated between you and your God” (Isa. 59:2).
המדבר ואינו חושש כי אם דבריו ואינו חושב בבוחן כליות היודע דבריו ושבתו וקומו וכל צעדיו יספור וכל דבריו לנכח השכינה והגבורה שנאמר (ירמיה כג כד) היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' האדם ההוא אינו בדרך טובה כי משפט האדם לחשוב בבוראו תמיד ולשוותו נגד פניו שנאמר (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד וכל זמן שאדם יושב ודומם באיזה מקום שיהיה ומפנה לבו מכל מחשבות לדברי הבאי אז יחשוב בבוראו ובקדושתו ובנפלאותיו וטובותיו אשר עושה בכל יום עמנו אבל בזמן שאדם הנבזה מחשב לדברים בטלים או לשמוע דברי הבאי אפי' אין בדעתו לדבר כלל מיד הוא פונה את לבו לבטלה מופסדת מכל וכל המחשבה הטובה אשר הוא לחשוב בקדושתו של בוראו וביראתו הטהורה ולהיות במעלה הטהורה והטובה לעבוד את ה' מאהבה ולהיות חפץ במצותיו וזו היא העבודה הגדולה המשתמשים בה מלאכי שרת וכל צבא השמים שמספרים בקדושתו שנא' קדוש קדוש קדוש ועל כן יש ליזהר שלא להרבות בדברם בטלים פן ישכח את הצור אשר הוא תמיד לנגד פניו כפקח אשר לפני העור הוא בהוויתו ובכחו ובכל מקום והעור הוא העור שאינו רואה רק במחשבתו של הבאי ואינו זוכר את הצור ומתרחק מעמוד של אמת ומהיות ירא מפניו כי אינו מצוי בלבו מחמת קושית הלב שהוא עז וקשה ורחוק מאלהי ואינו מוצא במחשבתו רק דברי הבאי ולפיכך אינו מוצא במחשבתו האלהות רק בקושי ובחזקה כמו שלא יוכל העור להבין ולהאמין האדם אשר לפניו אם לא ימשמש בו או ישמע קולו כך לא יוכל האיש ללמוד ולקשור בלבו תמיד האלהים אם לא על פי עזיבת העון כי העונות מבדילות ומשכחות היראה ומשנים את הפנים וכן הוא אומר כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם:
He who speaks and is concerned only with his own words and does not consider God1Lit “Searcher of kidneys.” Who knows his thoughts, his very coming and going Who counts his steps and before Whose glory and power his words are laid, as it is written, “Can any hide himself in secret places that I shall not see him? Saith the Lord. Do not I fill heaven and earth? Saith the Lord” (Jer. 23:23); this man is not on a good path. For the nature of man should be to think of his Creator continually and to place Him before himself, as it is written, “ I have set the Lord always before me” (Ps. 16:8). When a man sits in solitude, wherever he may be, let him empty his mind of all vain matters and think only of his Creator, of His holiness and wonders and of His favors which He does for us each day. But when a despised man concentrates on idle things or hears vain matters, even though he does not intend to speak, immediately he turns his thoughts to idleness2Shabbath 149a. with loss to himself for each and every good thought which (rightfully) should be thought of his Creator’s holiness and of His fear so pure. He should be in that good, pure and exalted station to worship God for love and desire of His commands. And this is the grand worship that the ministering angels and the hosts of heaven, who declaim His holiness, employ as it is said, “Holy, holy, holy” (Isa. 6:3). Therefore one needs to be careful and not multiply idle talk lest he forget the Lord who is always before him, as the seeing before the blind (so is He) with His presence and strength in all places. And this blind man is one who does not see except through his vain thoughts and does not remember the Lord and removes himself from the standard of truth and fear of Him. For it (fear of God) is not found in his heart because of the hardness of his heart, which is calloused and distant from God, in his mind are found only vain thoughts. Therefore he is not present in the Divine Mind, only through difficulty and force. As the blind person cannot perceive or apprehend the person who is before him if he does not touch him or hear his voice, so too an individual cannot learn and bind God in his heart permanently unless he forsake transgression. For transgressions divide and darken fear of the Lord and change one’s countenance3Midrash Rabbah, ed. Horeb. Genesis, Chapter LXXIII, p. 158a. and so he says, “But your iniquities have separated between you and your God” (Isa. 59:2).