נצור לשונך מרע כאשר תוכיח חברך. מי שדבריו יותר משכלו יהא דבריו עליו מי ששכלו יותר מדבריו יהיו דבריו לו. פירוש מי שדבריו ותוכחותיו לבני אדם יותר משכלו. כלומר שאינו חכם ומשכיל לעשות כדבריו ואין שכלו מכריחו לעשות כדבריו הטובים יהיו דבריו עליו לקלון שאומרים השומעים לכל הטובה אשר מוכיח אותנו הוא נעדר ממנה והוא נאה דורש ואינו נאה מקיים. אבל מי ששכלו יותר מדבריו שאינו מוסיף להוכיח לבני אדם כי אם כפי השכל והמוסר והמעלות טובות אשר בו יהיו דבריו לו. כלומר דברים הטובים שמוכיח בני אדם יהיו לו לכבוד ולתפארת שאומרים השומעים כל השכל הזה והמוסר אשר הוא דובר הכל בו ללמדך שטוב השתיקה מלהוסיף בדבור כי תוספת השתיקה לכבודו ולתפארתו ותוספת הדבור לקלון ולחרפה על כן המעיין בספר החסידות והחכמה יתכוין לעשות כפי מה שישכיל ואל יתכוין להשכיל כדי לדעת ספר כי ספור החכמ' אינה תועלת למספר אותה ואינו מקיימה כי אם לקולטו היא תועלת למספר אותה פרק אחר שדבריו יותר משכלו. כלומר שמדבר אותו יותר ממה שראוי לו לפי חכמתו ושכלו כאשר אמר שלמה לא נאוה לנבל שפת יתר אז יהיו דבריך מושלים עליו ונלכד הוא בידם. ומי ששכלו יותר מדבריו שחכמתו גדולה ויתירה על דברים מדה טובה שמרוב שכלו מושל ברוחו ואינו מוציאם כי אם לפי דעתו ושכלו אז יהיו דבריו נשמעים כלומר הרי הן שלו וברשותו כמו דודי לי ואני לו:
“Keep thy tongue from evil” (Ps. 34:14) when you reprove your neighbor guard your money.1The translation is dubious. He whose words exceed his wisdom, his words will be upon him. He whose wisdom exceeds his words, let his words be with him.2Gabirol, Choice of Pearls, ed. Phillipawski, p. 17. This means, he whose words and reproofs of others exceed his understanding, that is to say, he is neither wise nor understanding enough to do as he says and his understanding does not prevail upon him to act in accord with his good words, his words will disgrace him. For listeners will say to everyone, “These virtues for which he reproves us, he himself lacks; he preaches well but does not act as well.”3Baba Metzia 107b. But one whose wisdom exceeds his words, who does not reprove excessively, but only according to the dictates of reason, wisdom, conduct and the loftiest virtues which are within him, his words will be with him, that is to say, the virtues for which he reproves others will be for him an honor and adornment. Listeners will say, “All this wisdom and discipline of which he speaks can all be found in him.” This is to teach you that silence is better than excessive talk. For the increase of silence redowns to one’s honor and grace, but excessive talk is a disgrace and shame. Of necessity, he who studies the book of Hasiduth and wisdom will try to act to the extent that he is able to understand, and will not aspire to understand merely to know a book. Merely to relate wisdom serves no purpose for the one who does so, it does not endure except with the one who absorbs it and only then is it of use to the one who relates it. Another explanation of “his words exceed his understanding,” is that he says more than is appropriate for him in light of his (own limited) wisdom and understanding. Solomon has said, “Overbearing speech becometh not a churl” (Prov. 17:7), then his words will rule over him and he will be caught in their hands. “He whose understanding exceeds his words,” i.e., that his wisdom is greater and in excess of his words, is virtuous. From his abundant wisdom he governs his spirit and does not bring words forth except in keeping with his judgement and understanding. His words will be heard, that is to say, they are his and in his possesssion, as “My beloved is mine and I am his” (Cant. 2:16).
נצור לשונך מרע כאשר תוכיח חברך. מי שדבריו יותר משכלו יהא דבריו עליו מי ששכלו יותר מדבריו יהיו דבריו לו. פירוש מי שדבריו ותוכחותיו לבני אדם יותר משכלו. כלומר שאינו חכם ומשכיל לעשות כדבריו ואין שכלו מכריחו לעשות כדבריו הטובים יהיו דבריו עליו לקלון שאומרים השומעים לכל הטובה אשר מוכיח אותנו הוא נעדר ממנה והוא נאה דורש ואינו נאה מקיים. אבל מי ששכלו יותר מדבריו שאינו מוסיף להוכיח לבני אדם כי אם כפי השכל והמוסר והמעלות טובות אשר בו יהיו דבריו לו. כלומר דברים הטובים שמוכיח בני אדם יהיו לו לכבוד ולתפארת שאומרים השומעים כל השכל הזה והמוסר אשר הוא דובר הכל בו ללמדך שטוב השתיקה מלהוסיף בדבור כי תוספת השתיקה לכבודו ולתפארתו ותוספת הדבור לקלון ולחרפה על כן המעיין בספר החסידות והחכמה יתכוין לעשות כפי מה שישכיל ואל יתכוין להשכיל כדי לדעת ספר כי ספור החכמ' אינה תועלת למספר אותה ואינו מקיימה כי אם לקולטו היא תועלת למספר אותה פרק אחר שדבריו יותר משכלו. כלומר שמדבר אותו יותר ממה שראוי לו לפי חכמתו ושכלו כאשר אמר שלמה לא נאוה לנבל שפת יתר אז יהיו דבריך מושלים עליו ונלכד הוא בידם. ומי ששכלו יותר מדבריו שחכמתו גדולה ויתירה על דברים מדה טובה שמרוב שכלו מושל ברוחו ואינו מוציאם כי אם לפי דעתו ושכלו אז יהיו דבריו נשמעים כלומר הרי הן שלו וברשותו כמו דודי לי ואני לו:
“Keep thy tongue from evil” (Ps. 34:14) when you reprove your neighbor guard your money.1The translation is dubious. He whose words exceed his wisdom, his words will be upon him. He whose wisdom exceeds his words, let his words be with him.2Gabirol, Choice of Pearls, ed. Phillipawski, p. 17. This means, he whose words and reproofs of others exceed his understanding, that is to say, he is neither wise nor understanding enough to do as he says and his understanding does not prevail upon him to act in accord with his good words, his words will disgrace him. For listeners will say to everyone, “These virtues for which he reproves us, he himself lacks; he preaches well but does not act as well.”3Baba Metzia 107b. But one whose wisdom exceeds his words, who does not reprove excessively, but only according to the dictates of reason, wisdom, conduct and the loftiest virtues which are within him, his words will be with him, that is to say, the virtues for which he reproves others will be for him an honor and adornment. Listeners will say, “All this wisdom and discipline of which he speaks can all be found in him.” This is to teach you that silence is better than excessive talk. For the increase of silence redowns to one’s honor and grace, but excessive talk is a disgrace and shame. Of necessity, he who studies the book of Hasiduth and wisdom will try to act to the extent that he is able to understand, and will not aspire to understand merely to know a book. Merely to relate wisdom serves no purpose for the one who does so, it does not endure except with the one who absorbs it and only then is it of use to the one who relates it. Another explanation of “his words exceed his understanding,” is that he says more than is appropriate for him in light of his (own limited) wisdom and understanding. Solomon has said, “Overbearing speech becometh not a churl” (Prov. 17:7), then his words will rule over him and he will be caught in their hands. “He whose understanding exceeds his words,” i.e., that his wisdom is greater and in excess of his words, is virtuous. From his abundant wisdom he governs his spirit and does not bring words forth except in keeping with his judgement and understanding. His words will be heard, that is to say, they are his and in his possesssion, as “My beloved is mine and I am his” (Cant. 2:16).