הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתייאש ומתעצל בעצמו אפי' מאחת מן רמ"ח מצות עשה. או שהיה עובר על אחת ממצות לא תעשה האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כלו נתפש על כל העולם כלו. ומנין שאנחנו חייבי' לחזור פעם שנייה ולהוכיחו אם לא קבלו בראשונה דאמרינן מנין למוכיח פעם אחד שיחזור ויוכיחנו שנאמר (ויקרא י"ט י"ז) הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדברי' כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת. ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו. וימשול לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו. ואל ישא פני זקן וגדול. אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפי' לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקי' כבוד לרב. ועוד אמרו הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום. ואנו חייבי' להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חברו שכך אמרו התקוששו וקשו. קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים. ולא יהיה אדם מונע מחבירו אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם. ובדברי שמים. והמחזיק עצמו מלהוכיחו חייב בעונש חבירו שנא’ לא תשא עליו חטא. ואם הוכיח אותו ולא קבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו. לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשת ואתה בן אדם (יחזקאל לג ט) ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו'. הוא בעוונו ישא ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחלה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע. שכן אמרו יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא:
“Thou shalt surely rebuke they neighbor” (Lev. 19:17). We are commanded to rebuke any Israelite who is resigned and careless of even one of the 248 positive commandments, or if he has violated one of the negative commands. And the sages tell us that he who has an opportunity to rebuke any Israelite concerning a positive or negative command and fails to do so is punished for all (the transgressions).1Arakhin 16b. As we have studied (Talmud), “He who has the opportunity to rebuke and protest the actions of his household members and fails to do so is punished because of them. If it involves people of his city he is held responsible because of them, if it involves the entire world he is held responsible for the entire world.”2Shabbath 54b. Whence do we know that we must return a second time to reprove someone if he has failed to respond at first? It is stated, “Whence do we deduce (the command) that if one has rebuked a first time he must rebuke his neighbor once again.” It is stated, “Thou shalt surely rebuke.”3Baba Metzia 31a. He must do so in a manner commensurate with the qualities of the one who is being rebuked; if he be kindly let him reprove him benignly, if he be difficult let him rebuke him accordingly. Let him speak to him in parables and give proofs to enable him to restore his mind to his will. And he shall not favor an elder or superior if he wishes to avoid punishment because of (either of) them. He should warn them of their wicked deeds with impartiality, even when involving a teacher.4Ibid. For thus said the wise man, “Where there is a profanation of God’s name, one does not grant respect even to a teacher.”5Berakoth 19b. And they (the rabbis) said further, “Rebuke”; this implies a teacher towards his student. How do we know that a student may do similarly to his teacher? Read the text: “Thou shalt surely rebuke, in all cases.”6Baba Metzia 31b. We are obliged to rebuke transgressors and to shame them with their sins to the extent that they strike, insult and curse us. He who rebukes is obliged to reprove (purge) himself for that transgression and to rectify his (own) way before rebuking his neighbor. For if he fails to do so his neighbor will not accept his reproofs. Thus did they say, “Gather yourselves together, yea, gather together,” first adorn (correct) thyself and then adorn (correct) others.7Sanhedrin 18a. And let no man rest without exploring all means to cause his neighbor to walk the straight path, furthering him from (assisting him against) transgression in worldly and spiritual matters. He who restrains himself from rebuking is guilty of his neighbor’s punishment; for it is written, “Thou shalt not bear sin because of him”8Shabbath 54b. (Lev. 19:17). And if he has rebuked him and his neighbor has not responded the rebuker is exempt from punishment for the sin. The rebuker nevertheless receives merit because he has admonished him to walk the straight path and to shun wrong, as it is explained in the paragraph, “Therefore, O thou son of man, etc….” (Ezek. 23:9) “Nevertheless if thou warn the wicked of his way to turn from it and he turn not from his way he shall die in his iniquity, but thou hast delivered thy soul” (Ezek. 23:9). The root of this commandment “and not bear sin because of him” (Lev. 19:17), is that a man should not reprove his fellowman with anger or embarrassment,9Arakhin 16b. but first quietly and privately that he not become insolent and recalcitrant and add wrong to his transgression.10Shabbath 34a. Thus did they say, “I might conclude that he may rebuke him even if his neighbor suffers embarrassment”; read the text, “Thou shalt not bear sin because of him” (Lev. 19:17).11Sifra, ed. Isaac H. Weiss (reprint of Vienna Edition of 1862; New York: OM Publishing Co., 1947), p. 89a.
הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתייאש ומתעצל בעצמו אפי' מאחת מן רמ"ח מצות עשה. או שהיה עובר על אחת ממצות לא תעשה האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כלו נתפש על כל העולם כלו. ומנין שאנחנו חייבי' לחזור פעם שנייה ולהוכיחו אם לא קבלו בראשונה דאמרינן מנין למוכיח פעם אחד שיחזור ויוכיחנו שנאמר (ויקרא י"ט י"ז) הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדברי' כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת. ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו. וימשול לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו. ואל ישא פני זקן וגדול. אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפי' לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקי' כבוד לרב. ועוד אמרו הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום. ואנו חייבי' להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חברו שכך אמרו התקוששו וקשו. קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים. ולא יהיה אדם מונע מחבירו אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם. ובדברי שמים. והמחזיק עצמו מלהוכיחו חייב בעונש חבירו שנא’ לא תשא עליו חטא. ואם הוכיח אותו ולא קבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו. לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשת ואתה בן אדם (יחזקאל לג ט) ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו'. הוא בעוונו ישא ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחלה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע. שכן אמרו יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא:
“Thou shalt surely rebuke they neighbor” (Lev. 19:17). We are commanded to rebuke any Israelite who is resigned and careless of even one of the 248 positive commandments, or if he has violated one of the negative commands. And the sages tell us that he who has an opportunity to rebuke any Israelite concerning a positive or negative command and fails to do so is punished for all (the transgressions).1Arakhin 16b. As we have studied (Talmud), “He who has the opportunity to rebuke and protest the actions of his household members and fails to do so is punished because of them. If it involves people of his city he is held responsible because of them, if it involves the entire world he is held responsible for the entire world.”2Shabbath 54b. Whence do we know that we must return a second time to reprove someone if he has failed to respond at first? It is stated, “Whence do we deduce (the command) that if one has rebuked a first time he must rebuke his neighbor once again.” It is stated, “Thou shalt surely rebuke.”3Baba Metzia 31a. He must do so in a manner commensurate with the qualities of the one who is being rebuked; if he be kindly let him reprove him benignly, if he be difficult let him rebuke him accordingly. Let him speak to him in parables and give proofs to enable him to restore his mind to his will. And he shall not favor an elder or superior if he wishes to avoid punishment because of (either of) them. He should warn them of their wicked deeds with impartiality, even when involving a teacher.4Ibid. For thus said the wise man, “Where there is a profanation of God’s name, one does not grant respect even to a teacher.”5Berakoth 19b. And they (the rabbis) said further, “Rebuke”; this implies a teacher towards his student. How do we know that a student may do similarly to his teacher? Read the text: “Thou shalt surely rebuke, in all cases.”6Baba Metzia 31b. We are obliged to rebuke transgressors and to shame them with their sins to the extent that they strike, insult and curse us. He who rebukes is obliged to reprove (purge) himself for that transgression and to rectify his (own) way before rebuking his neighbor. For if he fails to do so his neighbor will not accept his reproofs. Thus did they say, “Gather yourselves together, yea, gather together,” first adorn (correct) thyself and then adorn (correct) others.7Sanhedrin 18a. And let no man rest without exploring all means to cause his neighbor to walk the straight path, furthering him from (assisting him against) transgression in worldly and spiritual matters. He who restrains himself from rebuking is guilty of his neighbor’s punishment; for it is written, “Thou shalt not bear sin because of him”8Shabbath 54b. (Lev. 19:17). And if he has rebuked him and his neighbor has not responded the rebuker is exempt from punishment for the sin. The rebuker nevertheless receives merit because he has admonished him to walk the straight path and to shun wrong, as it is explained in the paragraph, “Therefore, O thou son of man, etc….” (Ezek. 23:9) “Nevertheless if thou warn the wicked of his way to turn from it and he turn not from his way he shall die in his iniquity, but thou hast delivered thy soul” (Ezek. 23:9). The root of this commandment “and not bear sin because of him” (Lev. 19:17), is that a man should not reprove his fellowman with anger or embarrassment,9Arakhin 16b. but first quietly and privately that he not become insolent and recalcitrant and add wrong to his transgression.10Shabbath 34a. Thus did they say, “I might conclude that he may rebuke him even if his neighbor suffers embarrassment”; read the text, “Thou shalt not bear sin because of him” (Lev. 19:17).11Sifra, ed. Isaac H. Weiss (reprint of Vienna Edition of 1862; New York: OM Publishing Co., 1947), p. 89a.