Sefer HaMitzvot · Negative Commandments, Chapter 62
1
שהזהירנו שלא לישבע שבועת שוא, והוא אמרו יתברך לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, והוא שישבע על מחוייב המציאות שהוא בחלוף מה שהוא בו נמצא או על דבר מהנמנעות שהם נמצאות או ישבע לבטל דבר מצוה, וכן אם נשבע על דבר ידוע לא יכחיש אותו ולא יחלוק עליו שום חולק כגון שנשבע בה' שכל מי שישחט ימות זה נשא גם כן שם ה' לשוא (*בירושלמי שבועות פ"ג). ולשון משנה (שבועות כ"ט) איזוהי שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע. והעובר על לאו זה במזיד לוקה בשוגג פטור כשאר חייב לאוין כמו שבארתי, ושם אמרו (שם) בשבועות זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה פטור. ושם התבארו משפטי מצוה זו. (וישמע יתרו, שם):
That He prohibited us - that we not make a vain oath. And that is His, may He be blessed, saying, "You shall not take the name of the Lord in vain" (Exodus 20:7). And that is that one swears about something - the existence of which is axiomatic - that it is different than what it actually is, or about the existence of something impossible or [if] he swears to negate the matter of a commandment. And likewise if he swears about [the truth of] something known, that no one denies or disagrees about at all - for example, he swears by God that anything that is slaughtered, dies - this one has also taken the Lord's name in vain. (Yerushalmi Shevuot 3) And the language of the Mishnah (Shevuot 29a) is, "Which is a vain oath? One who swears to change that which is known." And one who transgresses this negative commandment is lashed if he was volitional, and exempted if he was inadvertent - like the other ones guilty of [violation of] a negative commandment, as we explained. And there, they said in Shevuot (Shevuot 29a), "This is the vain oath on an utterance for which one is liable for lashes, when volitional; and exempted when inadvertent." And the regulations of this commandment are explained there. (See Parashat Yitro; Mishneh Torah, Oaths 1.)
שהזהירנו שלא לישבע שבועת שוא, והוא אמרו יתברך לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, והוא שישבע על מחוייב המציאות שהוא בחלוף מה שהוא בו נמצא או על דבר מהנמנעות שהם נמצאות או ישבע לבטל דבר מצוה, וכן אם נשבע על דבר ידוע לא יכחיש אותו ולא יחלוק עליו שום חולק כגון שנשבע בה' שכל מי שישחט ימות זה נשא גם כן שם ה' לשוא (*בירושלמי שבועות פ"ג). ולשון משנה (שבועות כ"ט) איזוהי שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע. והעובר על לאו זה במזיד לוקה בשוגג פטור כשאר חייב לאוין כמו שבארתי, ושם אמרו (שם) בשבועות זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה פטור. ושם התבארו משפטי מצוה זו. (וישמע יתרו, שם):
That He prohibited us - that we not make a vain oath. And that is His, may He be blessed, saying, "You shall not take the name of the Lord in vain" (Exodus 20:7). And that is that one swears about something - the existence of which is axiomatic - that it is different than what it actually is, or about the existence of something impossible or [if] he swears to negate the matter of a commandment. And likewise if he swears about [the truth of] something known, that no one denies or disagrees about at all - for example, he swears by God that anything that is slaughtered, dies - this one has also taken the Lord's name in vain. (Yerushalmi Shevuot 3) And the language of the Mishnah (Shevuot 29a) is, "Which is a vain oath? One who swears to change that which is known." And one who transgresses this negative commandment is lashed if he was volitional, and exempted if he was inadvertent - like the other ones guilty of [violation of] a negative commandment, as we explained. And there, they said in Shevuot (Shevuot 29a), "This is the vain oath on an utterance for which one is liable for lashes, when volitional; and exempted when inadvertent." And the regulations of this commandment are explained there. (See Parashat Yitro; Mishneh Torah, Oaths 1.)