Sefer HaMitzvot · Negative Commandments, Chapter 133
1
שהזהיר כל זר מאכול תרומה. והוא אמרו כל זר לא יאכל קדש, ורצה בקדש זה תרומה ובכורים שהם נקראים תרומה כמו שאבאר, וזה רצה באמרו כל תרומה ואם אכל תרומה בזדון חייב מיתה בידי שמים ואינו חייב תוספת חומש אלא בשוגג כמו שהתבאר בתרומה בפרק ז' (משנה א') וסנהדרין (דף פ"ג) בט' מחוייבי מיתה בידי שמים ובכללם זר שאכל תרומה, ושמו ראית זה ומתו בו כי יחללוהו ואחריו וכל זר לא יאכל בו, ובשני מבכורים אמר התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה בידי שמים וחומש ואסור לזרים ורב חולק על אלו המשניות כלן ואמר זר שאכל תרומה לוקה וידוע כי רב תנא הוא ופליג. וכבר בארנו בחבורנו בפירוש המשנה שכל מחלוקת שלא יתחייב מחלוקת במעשה אלא בסברא לבד לא אפסוק בו הלכה ולא אומר הלכה כפלוני לפיכך לא אומר הלכה כרב ולא הלכה כסתם משנה כי לדברי הכל לוקה כמו שבארנו שכל מחוייב מיתה בידי שמים על אחד מהלאוין לוקה כמו שבארנו בהקדמת זה המאמר. וכן כל מועל בקדשים במזיד לוקה בלא ספק, והוא אמרם על מופלא סמוך לאיש שהקדיש אמרו (נדה מ"ו:) הקדיש ואכלו אחרים רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרווייהו לוקין. (אמור, הלכות תרומה פ"ו):
That He prohibited all outsiders (non-priests) from eating priestly tithe. And that is His saying, "And no outsider shall eat of the consecrated food (kodesh)" (Leviticus 22:10). And with this, "consecrated food," He meant, the priestly tithe and the firstfruits - as they are also called, the priestly tithe, as I will explain (Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 149). And this is what I mean whenever I say, priestly tithe. And if one eats priestly tithe volitionally, he is liable for death at the hands of the Heavens. And he is only liable for the addition of a fifth [in its repayment] when inadvertent, as it is explained in Terumah in Chapter 7 (Terumot 7:1); and in Sanhedrin (Sanhedrin 83a), among the nine that are liable for death at the hands of the Heavens - and an outsider that ate priestly tithe is one of them. And they positioned as a proof for this, "and die because of it for having profaned it" (Leviticus 22:9), and [it being written] after it, "And no outsider shall eat of [the consecrated food]." And in the second [chapter] of Bikkurim, (Bikkurim 2:1), [they] said, "For the priestly tithe and for firstfruits, one is liable for death [at the hands of the Heavens], and a fifth; and they are forbidden to outsiders." But Rav disagrees with these mishnahs, and says that an outsider who eats priestly tithe is [only] lashed. And it is well-known that Rav is [like] a Tanna, and [is therefore allowed to] disagree (Sanhedrin 83b). And we have already explained in our composition in the Commentary on the Mishnah that [regarding] any disagreement that does not involve a disagreement in practice, but just in theory alone - I will not determine the law and say, "The law is like x." Hence, I will not say, "The law is like Rav," and I will not say, "The law is like the unnamed mishnah." For he is lashed according to everyone, as we explained: For whoever is liable for death at the hands of the Heavens for one of the negative commandments is also lashed - as we explained in the introduction to this essay. And likewise, anyone who misappropriated consecrated foods volitionally is lashed, without a doubt. And that is their saying about a discerning one close [to becoming] an adult who consecrates [an item] - they said (Niddah 46b), "[If] he consecrated [an item], and others ate it: Rabbi Yochanan and Reish Lakish both say, 'We give lashes.'" (See Parashat Emor; Mishneh Torah, Heave Offerings 6.)
שהזהיר כל זר מאכול תרומה. והוא אמרו כל זר לא יאכל קדש, ורצה בקדש זה תרומה ובכורים שהם נקראים תרומה כמו שאבאר, וזה רצה באמרו כל תרומה ואם אכל תרומה בזדון חייב מיתה בידי שמים ואינו חייב תוספת חומש אלא בשוגג כמו שהתבאר בתרומה בפרק ז' (משנה א') וסנהדרין (דף פ"ג) בט' מחוייבי מיתה בידי שמים ובכללם זר שאכל תרומה, ושמו ראית זה ומתו בו כי יחללוהו ואחריו וכל זר לא יאכל בו, ובשני מבכורים אמר התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה בידי שמים וחומש ואסור לזרים ורב חולק על אלו המשניות כלן ואמר זר שאכל תרומה לוקה וידוע כי רב תנא הוא ופליג. וכבר בארנו בחבורנו בפירוש המשנה שכל מחלוקת שלא יתחייב מחלוקת במעשה אלא בסברא לבד לא אפסוק בו הלכה ולא אומר הלכה כפלוני לפיכך לא אומר הלכה כרב ולא הלכה כסתם משנה כי לדברי הכל לוקה כמו שבארנו שכל מחוייב מיתה בידי שמים על אחד מהלאוין לוקה כמו שבארנו בהקדמת זה המאמר. וכן כל מועל בקדשים במזיד לוקה בלא ספק, והוא אמרם על מופלא סמוך לאיש שהקדיש אמרו (נדה מ"ו:) הקדיש ואכלו אחרים רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרווייהו לוקין. (אמור, הלכות תרומה פ"ו):
That He prohibited all outsiders (non-priests) from eating priestly tithe. And that is His saying, "And no outsider shall eat of the consecrated food (kodesh)" (Leviticus 22:10). And with this, "consecrated food," He meant, the priestly tithe and the firstfruits - as they are also called, the priestly tithe, as I will explain (Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 149). And this is what I mean whenever I say, priestly tithe. And if one eats priestly tithe volitionally, he is liable for death at the hands of the Heavens. And he is only liable for the addition of a fifth [in its repayment] when inadvertent, as it is explained in Terumah in Chapter 7 (Terumot 7:1); and in Sanhedrin (Sanhedrin 83a), among the nine that are liable for death at the hands of the Heavens - and an outsider that ate priestly tithe is one of them. And they positioned as a proof for this, "and die because of it for having profaned it" (Leviticus 22:9), and [it being written] after it, "And no outsider shall eat of [the consecrated food]." And in the second [chapter] of Bikkurim, (Bikkurim 2:1), [they] said, "For the priestly tithe and for firstfruits, one is liable for death [at the hands of the Heavens], and a fifth; and they are forbidden to outsiders." But Rav disagrees with these mishnahs, and says that an outsider who eats priestly tithe is [only] lashed. And it is well-known that Rav is [like] a Tanna, and [is therefore allowed to] disagree (Sanhedrin 83b). And we have already explained in our composition in the Commentary on the Mishnah that [regarding] any disagreement that does not involve a disagreement in practice, but just in theory alone - I will not determine the law and say, "The law is like x." Hence, I will not say, "The law is like Rav," and I will not say, "The law is like the unnamed mishnah." For he is lashed according to everyone, as we explained: For whoever is liable for death at the hands of the Heavens for one of the negative commandments is also lashed - as we explained in the introduction to this essay. And likewise, anyone who misappropriated consecrated foods volitionally is lashed, without a doubt. And that is their saying about a discerning one close [to becoming] an adult who consecrates [an item] - they said (Niddah 46b), "[If] he consecrated [an item], and others ate it: Rabbi Yochanan and Reish Lakish both say, 'We give lashes.'" (See Parashat Emor; Mishneh Torah, Heave Offerings 6.)