Sefer HaMitzvot · Negative Commandments, Chapter 266
1
הזהירנו מהשים מחשבתנו לחמוד מה שיש לאחינו ולהתאוות בו שזה יהיה מבוא לעשות תחבולה לקנותו, וזהו לשון האזהרה בזה הענין אמרו לא תתאוה בית רעך, ואין שני לאוין אלו בענין אחד אבל הלאו הראשון והוא לא תחמוד מזהיר לקנות מה שיש לזולתנו, ולאו שני מזהיר אפילו להתאוות בלבנו לבד. ולשון מכילתא נאמר כאן לא תחמוד ולהלן הוא אומר ולא תתאוה לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמו, ושם אמרו מנין שאם התאוה שסופו לחמוד שנאמר ולא תתאוה ולא תחמוד מנין שאם חמד שסופו לאנוס ולגזול תלמוד לומר וחמדו שדות וגזלו. ובאור זה שאם ראה דבר יפה אצל אחד אם גברה מחשבתו עליו והתאוה בו עבר על לא תתאוה, ואם התעסק באהבת הדבר ההוא עד שישתדל להגיעו אצלו ולא יסור מחלות פניו ולהכביד עליו שימכרנו לו או יחליף אותו אליו במה שהוא יותר טוב ממנו הנה כבר עבר על לא תחמוד גם כן אחר שקנה הדבר שהיה לחבירו ולא היה רצונו למכרו אבל הכביד עליו והערים עד שלקחו ויהיה שלו כבר עבר שני לאוין לא תתאוה ולא תחמוד, ואם נמנע האיש ההוא מלמכור או להחליפו באהבתו בדבר ההוא הנה הוא יקחהו באונס והכרח בחוזק אהבתו בדבר ההוא בנפשו עובר על לא תגזול, הנה זה ההפרש בין לא תתאוה ולא תחמוד. (ואתתנן, שם):
He prohibited us from putting our thoughts to coveting that which is our brothers' (fellow Jews), and to desire it. For this is the entranceway to fabricating machinations in order to acquire it. And the language of the prohibition about this content is His saying, "you shall not desire your neighbor’s house" (Deuteronomy 5:18). And these two negative commandments are not about the same content. Rather the first negative commandment - and that is, "You shall not covet" - is prohibiting the acquisition of what is someone else's; whereas the second negative commandment prohibits even only to desire it in our hearts. And the language of the Mekhilta (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:14:2) is, "Here (Exodus 20:14) it states 'You shall not covet,' and later, it says, 'You shall not desire' - to make liable for desiring in itself, and for coveting in itself." And there, they said, "From where [do we know] that if one desires; in the end, he will covet? As it is stated, 'Do not desire [...] and you will not covet.' From where [do we know] that if he does covet; in the end, he will use force and steal? [Hence] we learn to say, 'and they will covet fields and steal [them]' (Micah 2:2)." And the explanation of this is that if he saw something nice with someone else: If his thought about it overwhelms him and he desires it, he has transgressed, "You shall not desire." But if he becomes occupied with the love of that thing, to the point that he makes efforts to bring it to himself - and he does not cease from begging him and pressuring him to sell it to him or to trade it to him for something better than it - behold he has already also transgressed, "you shall not covet." Once he acquired the thing that belonged to his fellow, who did not want to sell it - but he pressured him and tricked him, until he acquired it and it became his - he has already transgressed two negative commandments, "You shall not desire," and, "You shall not covet." However if that man prevented himself from selling or exchanging [it] - on account of his own love for that thing - [the man who desires it] will surely take it by duress and force, as a result of the intensity of his soul's longing for that thing. He will [then] transgress the prohibition of, "you shall not rob." Behold, that is the difference between, "You shall not desire," and, "You shall not covet." (See Parashat Vaetchanan; Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 1.)
הזהירנו מהשים מחשבתנו לחמוד מה שיש לאחינו ולהתאוות בו שזה יהיה מבוא לעשות תחבולה לקנותו, וזהו לשון האזהרה בזה הענין אמרו לא תתאוה בית רעך, ואין שני לאוין אלו בענין אחד אבל הלאו הראשון והוא לא תחמוד מזהיר לקנות מה שיש לזולתנו, ולאו שני מזהיר אפילו להתאוות בלבנו לבד. ולשון מכילתא נאמר כאן לא תחמוד ולהלן הוא אומר ולא תתאוה לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמו, ושם אמרו מנין שאם התאוה שסופו לחמוד שנאמר ולא תתאוה ולא תחמוד מנין שאם חמד שסופו לאנוס ולגזול תלמוד לומר וחמדו שדות וגזלו. ובאור זה שאם ראה דבר יפה אצל אחד אם גברה מחשבתו עליו והתאוה בו עבר על לא תתאוה, ואם התעסק באהבת הדבר ההוא עד שישתדל להגיעו אצלו ולא יסור מחלות פניו ולהכביד עליו שימכרנו לו או יחליף אותו אליו במה שהוא יותר טוב ממנו הנה כבר עבר על לא תחמוד גם כן אחר שקנה הדבר שהיה לחבירו ולא היה רצונו למכרו אבל הכביד עליו והערים עד שלקחו ויהיה שלו כבר עבר שני לאוין לא תתאוה ולא תחמוד, ואם נמנע האיש ההוא מלמכור או להחליפו באהבתו בדבר ההוא הנה הוא יקחהו באונס והכרח בחוזק אהבתו בדבר ההוא בנפשו עובר על לא תגזול, הנה זה ההפרש בין לא תתאוה ולא תחמוד. (ואתתנן, שם):
He prohibited us from putting our thoughts to coveting that which is our brothers' (fellow Jews), and to desire it. For this is the entranceway to fabricating machinations in order to acquire it. And the language of the prohibition about this content is His saying, "you shall not desire your neighbor’s house" (Deuteronomy 5:18). And these two negative commandments are not about the same content. Rather the first negative commandment - and that is, "You shall not covet" - is prohibiting the acquisition of what is someone else's; whereas the second negative commandment prohibits even only to desire it in our hearts. And the language of the Mekhilta (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:14:2) is, "Here (Exodus 20:14) it states 'You shall not covet,' and later, it says, 'You shall not desire' - to make liable for desiring in itself, and for coveting in itself." And there, they said, "From where [do we know] that if one desires; in the end, he will covet? As it is stated, 'Do not desire [...] and you will not covet.' From where [do we know] that if he does covet; in the end, he will use force and steal? [Hence] we learn to say, 'and they will covet fields and steal [them]' (Micah 2:2)." And the explanation of this is that if he saw something nice with someone else: If his thought about it overwhelms him and he desires it, he has transgressed, "You shall not desire." But if he becomes occupied with the love of that thing, to the point that he makes efforts to bring it to himself - and he does not cease from begging him and pressuring him to sell it to him or to trade it to him for something better than it - behold he has already also transgressed, "you shall not covet." Once he acquired the thing that belonged to his fellow, who did not want to sell it - but he pressured him and tricked him, until he acquired it and it became his - he has already transgressed two negative commandments, "You shall not desire," and, "You shall not covet." However if that man prevented himself from selling or exchanging [it] - on account of his own love for that thing - [the man who desires it] will surely take it by duress and force, as a result of the intensity of his soul's longing for that thing. He will [then] transgress the prohibition of, "you shall not rob." Behold, that is the difference between, "You shall not desire," and, "You shall not covet." (See Parashat Vaetchanan; Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 1.)