Sefer HaMitzvot · Negative Commandments, Chapter 287
1
הזהיר הדיין שלא לקבל עדות הקרובים קצתם על קצתם. והוא אמרו לא יומתו אבות על בנים. ובא הפירוש המקובל בספרי שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים בעדות אבות, והוא הדין לדיני ממונות ואמנם זכר לנו בדיני נפשות על צד הגוזמא שלא נאמר אחר שזה אבוד נפש לא נחשוד הקרוב בו אבל נעשה בעדותו אחר שעדותו לאבוד נפש קרובו הוא ואין זה מקום לחשדו, ולפיכך לקח למשל הראשון שבקרובים וגדול האהבה והוא אהבת אב לבן והבן לאב. והנה יאמר אחר שאין מקבלים עדות אב על הבן ואפילו לחייבו מיתה לא כל שכן שאר הקרובים שלא יקובלו. וזה גזרת הכתוב אין לה טעם בשום פנים. והתבארו משפטי מצוה זו בפ"ג מסנהדרין. (תצא, שם):
That He prohibited the judge from accepting the testimony of some relatives for others. And that is His saying, "Fathers shall not be put to death for children" (Deuteronomy 24:16). And the received explanation appeared in the Sifrei (Sifrei Devarim 280:1), that fathers should not be put to death from the testimony of children, nor children from testimony of fathers. And the same is the law with monetary cases. However He mentioned capital cases by way of amplification: That we not say that since this is the loss of life, we should not suspect the relative about it, but rather use his testimony - for his testimony is for the loss of his relative's life, so this is not the place to suspect him. And that is why He took the example of the first of the relatives and the greatest love. And that is the love of a father for a child, and of a child for a father. And behold one will [then] say, since we do not accept the testimony of a father for the child, even to make him liable for the death penalty - is it not all the more so that other relatives will not be accepted? And this is a Scriptural decree (gezerat hakatuv) - it has no explanation in any way. And the regulations of this commandment have been explained in Chapter 3 of Sanhedrin. (See Parashat Ki Tetzei; Mishneh Torah, Testimony 10.)
הזהיר הדיין שלא לקבל עדות הקרובים קצתם על קצתם. והוא אמרו לא יומתו אבות על בנים. ובא הפירוש המקובל בספרי שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים בעדות אבות, והוא הדין לדיני ממונות ואמנם זכר לנו בדיני נפשות על צד הגוזמא שלא נאמר אחר שזה אבוד נפש לא נחשוד הקרוב בו אבל נעשה בעדותו אחר שעדותו לאבוד נפש קרובו הוא ואין זה מקום לחשדו, ולפיכך לקח למשל הראשון שבקרובים וגדול האהבה והוא אהבת אב לבן והבן לאב. והנה יאמר אחר שאין מקבלים עדות אב על הבן ואפילו לחייבו מיתה לא כל שכן שאר הקרובים שלא יקובלו. וזה גזרת הכתוב אין לה טעם בשום פנים. והתבארו משפטי מצוה זו בפ"ג מסנהדרין. (תצא, שם):
That He prohibited the judge from accepting the testimony of some relatives for others. And that is His saying, "Fathers shall not be put to death for children" (Deuteronomy 24:16). And the received explanation appeared in the Sifrei (Sifrei Devarim 280:1), that fathers should not be put to death from the testimony of children, nor children from testimony of fathers. And the same is the law with monetary cases. However He mentioned capital cases by way of amplification: That we not say that since this is the loss of life, we should not suspect the relative about it, but rather use his testimony - for his testimony is for the loss of his relative's life, so this is not the place to suspect him. And that is why He took the example of the first of the relatives and the greatest love. And that is the love of a father for a child, and of a child for a father. And behold one will [then] say, since we do not accept the testimony of a father for the child, even to make him liable for the death penalty - is it not all the more so that other relatives will not be accepted? And this is a Scriptural decree (gezerat hakatuv) - it has no explanation in any way. And the regulations of this commandment have been explained in Chapter 3 of Sanhedrin. (See Parashat Ki Tetzei; Mishneh Torah, Testimony 10.)