ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשר יום לחדש טבת, ואני אברהם הספרדי, הנקרא ״אבן עזרא״,1 השם ״אבן עזרא״ היה שם משפחת רבי אברהם ולא שם אביו. ראה בעלי התוספות שהביאו את שמו של רבי אברהם אבן עזרא (ראב״ע) כדוגמה על שם משפחה: ״בחניכתו. פירוש כינוי שם משפחתו שם לוי…כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כן״ (תענית כ ב, ד״ה ״בהכינתו״). הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא ״קצה הארץ״, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת.2״היישוב נחלק לשבעה חלקים [מדרום לצפון]״ (פירוש קהלת א יב). ובספר כלי נחושת (שער א, עמ׳ י) כתב: ״הישוב הוא בפאת צפון, והוא נחלק לשבעה חלקים, נקראים ׳אופקים׳ או ׳אקלימים׳״. רבי אברהם בר חייא הנשיא (ראב״ח) הוסיף: ״האקלים השביעי מתחיל מתחום הששי והולך עד מ״ח מעלות וחצי מאופן המישור צפונה. ויומו הארוך ט״ז שעות ישרות, והקצור ח׳ שעות. והוא מתחיל בפאת מזרח מארצות תרכיים והאומות הנקראות אשקלבש, לכל שוכני בריטנייא רבה ובריטנייא זעירה, ושאר האיים אשר בים אוקינוס נכנסות בכלל האקלים הזה. וכל שוכני פאת צפון עד מרחב ס״ו מעלה נוספים . הם אל תחום האקלים השביעי״ (צורת הארץ, שער א, עמ׳ 42-43). ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי. ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה. ויען ויאמר אלי: ״קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת״. ואקוד ואשתחוה לה׳ ואברך את השם אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד. ואתפשנה בשתי ידי, וידי נטפו מר, ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק. אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי. ואשאל את העומד לנגדי: ״מה פשעי ומה חטאתי? כי מהיום שידעתי את השם הנכבד אשר בראני, ולמדתי מצותיו, לעולם אהבתי את השבת. ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לב. גם הייתי בצאתה משלח אותה בשמחה ובשירים. ומי בכל עבדיה כמוני נאמן? ומדוע שלחה אלי זאת האגרת?״ והיא זאת:
It was mid Friday night, the fourteenth day of the month of Tevet, in the year 4919,1 Corresponding to Saturday, December 13, 1158 C.E. (Gregorian calendar). I, Abraham the Spaniard, known as “Ibn Ezra,”2 “Ibn Ezra” was a family name; the name of Rabbi Abraham Ibn Ezra’s father was Me’ir. was in one of the cities of the island that is called “Edge of the Earth,”3 See Preface. which is in the seventh zone of the inhabited zones of the earth.4 The ancients divided the inhabited portion of the earth (the northern hemisphere), into seven zones, from south to north. The seventh zone is the northern-most zone, in which England lies. I was asleep and my sleep was sweet to me. I dreamt that what appeared to be a man stood before me with a sealed letter in his hand. He spoke up and said to me: “Take this letter that the Sabbath sends you.” I prostrated myself and bowed before God and I blessed the God who gave us the Sabbath for honoring me so. I took hold of the letter with both my hands and my hands dripped with myrrh. I read the letter and it was sweet as honey to my mouth. However, as I read the last lines my heart became agitated and my soul almost failed me. I asked the one who stood before me: “What is my iniquity and what is my sin? From the day that I knew the revered God who created me, and I learned his commandments, I have always loved the Sabbath. I would go out to greet her with a full heart even before she arrived, and I would send her forth when she departed with joy and song. Who among her servants is as faithful as I? Why did she send me this letter?” It read as follows:
ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשר יום לחדש טבת, ואני אברהם הספרדי, הנקרא ״אבן עזרא״,1 השם ״אבן עזרא״ היה שם משפחת רבי אברהם ולא שם אביו. ראה בעלי התוספות שהביאו את שמו של רבי אברהם אבן עזרא (ראב״ע) כדוגמה על שם משפחה: ״בחניכתו. פירוש כינוי שם משפחתו שם לוי…כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כן״ (תענית כ ב, ד״ה ״בהכינתו״). הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא ״קצה הארץ״, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת.2״היישוב נחלק לשבעה חלקים [מדרום לצפון]״ (פירוש קהלת א יב). ובספר כלי נחושת (שער א, עמ׳ י) כתב: ״הישוב הוא בפאת צפון, והוא נחלק לשבעה חלקים, נקראים ׳אופקים׳ או ׳אקלימים׳״. רבי אברהם בר חייא הנשיא (ראב״ח) הוסיף: ״האקלים השביעי מתחיל מתחום הששי והולך עד מ״ח מעלות וחצי מאופן המישור צפונה. ויומו הארוך ט״ז שעות ישרות, והקצור ח׳ שעות. והוא מתחיל בפאת מזרח מארצות תרכיים והאומות הנקראות אשקלבש, לכל שוכני בריטנייא רבה ובריטנייא זעירה, ושאר האיים אשר בים אוקינוס נכנסות בכלל האקלים הזה. וכל שוכני פאת צפון עד מרחב ס״ו מעלה נוספים . הם אל תחום האקלים השביעי״ (צורת הארץ, שער א, עמ׳ 42-43). ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי. ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה. ויען ויאמר אלי: ״קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת״. ואקוד ואשתחוה לה׳ ואברך את השם אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד. ואתפשנה בשתי ידי, וידי נטפו מר, ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק. אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי. ואשאל את העומד לנגדי: ״מה פשעי ומה חטאתי? כי מהיום שידעתי את השם הנכבד אשר בראני, ולמדתי מצותיו, לעולם אהבתי את השבת. ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לב. גם הייתי בצאתה משלח אותה בשמחה ובשירים. ומי בכל עבדיה כמוני נאמן? ומדוע שלחה אלי זאת האגרת?״ והיא זאת:
It was mid Friday night, the fourteenth day of the month of Tevet, in the year 4919,1 Corresponding to Saturday, December 13, 1158 C.E. (Gregorian calendar). I, Abraham the Spaniard, known as “Ibn Ezra,”2 “Ibn Ezra” was a family name; the name of Rabbi Abraham Ibn Ezra’s father was Me’ir. was in one of the cities of the island that is called “Edge of the Earth,”3 See Preface. which is in the seventh zone of the inhabited zones of the earth.4 The ancients divided the inhabited portion of the earth (the northern hemisphere), into seven zones, from south to north. The seventh zone is the northern-most zone, in which England lies. I was asleep and my sleep was sweet to me. I dreamt that what appeared to be a man stood before me with a sealed letter in his hand. He spoke up and said to me: “Take this letter that the Sabbath sends you.” I prostrated myself and bowed before God and I blessed the God who gave us the Sabbath for honoring me so. I took hold of the letter with both my hands and my hands dripped with myrrh. I read the letter and it was sweet as honey to my mouth. However, as I read the last lines my heart became agitated and my soul almost failed me. I asked the one who stood before me: “What is my iniquity and what is my sin? From the day that I knew the revered God who created me, and I learned his commandments, I have always loved the Sabbath. I would go out to greet her with a full heart even before she arrived, and I would send her forth when she departed with joy and song. Who among her servants is as faithful as I? Why did she send me this letter?” It read as follows: